הרי בשמים/ב/כ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב כ

סימן כ

בעזה"י יום ה' י"ד למב"י תרנ"א לפ"ק סטרי:

שפעת שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה מוה' יחיאל מיכל הכהן נ"י דומ"ץ דק"ק עיר ישן יצ"ו:

מכתבו הגיעני כפול והנני לתשובתו עד"ש בעובדא דאתא לקמי' באיש א' מק' שהי"ל ב' עזים קטנים ומסרם לא"י לגדלם והתנה עמו שבשכר טיפולו יקח לעצמו עז א' עם הולד אשר יברור לו הישראל ואחרי שנתעברו שאל בעל העזים את כ"ת כדת מה לעשות לפוטרם מבכורה והורה לו שימכור שניהם בפיסוק דמים ולקבל ממנו כסף אדרויף ושיוליך אותם הערל לסימטא לקנותם במשיכה וכן עשה ואח"כ ילדה א' זכר והביאם הערל אל הישראל לברור לעצמו אחת וביררה אשתו לעצמה את העז שלא ילדה עדיין והעז עמדה משעה ראשונה שהביאה הנכרי בחדר אביו של בעל העז שנתן לבנו רשות להשתמש בחדר הלז וגם אביו משתמש בשם ואח"כ מכר העז הלזו לערלת משרתת שלו בפיסוק דמים ובלקיחת אדרויף אך המשרתת הוציאה אותה מהחדר לחוץ בכל פעם לרעות בין האילנות כדרך העזים והלכה בסימטא מכחה עכת"ש:

הנה במכירה לנכרי בכסף לחוד ידוע פלוגתת רש"י ור"ת דלרש"י דוקא מעות קונה ולר"ת בע"י דוקא משיכה וע"כ כ' הראשונים ז"ל לחוש לשני הדיעות ולהצריך כסף וגם משיכה ולענין דיעבד כשלא הי' אלא כסף בלבד כ' בתשו' מ"ב סי' ל"ה ונ"ט דיש לסמוך ע"ד רש' ז"ל כיון דלהרמב"ם בגוי בכסף לחוד או במשיכה לחוד (וכ"ה בתוס' ב"מ מ"ח: ובע"ז דע"א: לחד תי' ועב"י יו"ד סי' קל"ב) והוי שי' ר"ת יחיד לגבייהו וכן הסכים בעל ברה"ז בשו"ת נחלת שבעה אפס דבש"ך יו"ד סי' ש"ך מובא דעת הפוסקים האחרונים דאפי' בדיעבד לא נפטר מבכורה. אמנם במקום שנהגו התגרים לקנות בכסף מובא בנתה"מ סי' קצ"ד בשם תשו' הרמב"ן סי' רכ"ה דקני מדין סטימותא והכי מבואר בתשו' בשמים ראש המיוחסות להרא"ש סי' רס"ג. אכן כ' האחרונים דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים באה"ע סי' כ"ח אי קנין דרבנן מהני לדאוריי' ועתשו' רמ"א סי' פ"ז דמבואר בדבריו דקנין סטימותא הוי רק דרבנן וכ"כ בנתה"מ סי' ר"א (דלא כמו שרוצה לומר בתשו' חת"ס חיו"ד סי' י"ד וחח"מ סי' י"ב דהוי דאוריי') והנה לכאורה י"ל דבזה כ"ע יודו דמהני דהרי באמת מובא ברי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ב בשם הבני שהקשה דאמאי לא יועיל קנין כסף לחוד מכח ס"ס דילמא כרש"י דהלכה כר"ל דקנין נכרי בכסף ואת"ל כר"ת דהלכה כר"י דילמא כהרמב"ם וסייעתי' דגם לר"י נכרי קונה בכסף או במשיכה דדרשינין לעמיתך בכסף ולנכרי בהא או בהא ותי' הריטב"א דכיון דס"ס הוא מטעם רוב כמו דא"ה בממון אחה"ר כמו כן ל"מ ס"ס לגבי ממון להוציא מיד המוכר וכיון דלענין ממון ל"מ ס"ס איסורא בתר ממונא גריר ואיך ניקל לענין איסורא ע"ש ולפי"ז היכי דמנהג התגרים הוא לקנות בכסף א"כ לענין ממון הלא מהני הקנין סטימותא ולגבי איסורא הא שרי מטעם ס"ס (והנה לפמ"ש הש"ך סי' קצ"ח לחלוק על הרמ"א שם ס"ה שפוסק דאם התנה שיקנה בכסף לחוד מהני וס"ל להש"ך דל"מ א"כ הרי כ' הפוסקים דכל היכי דתנאי ל"מ גם מצד המנהג אינו מועיל עי' בדרישה שם ובסי' ר"א. אמנם הא הב"ח הסכים לד' הרמ"א דמהני וכן העלה הקצוה"ח שם ועמח"א ה' קנין מעות סי' א' ויותר מזה כ' בתשו' רדב"ז חלק חמישי סי' שני אלפים צ"ז דהיכי דאיכא אומדנא דמוכח שהי' דעתו שיקנה המקח בכסף בלי משיכה קנה ע"ש וא"כ תנאי מפורש בודאי מהני ומועיל ג"כ מצד מנהג הסוחרים) אמנם באמת זה ל"ה ס"ס כיון דהוא משם א':

והנה כ"ת כ' דהמשיכה שעשתה המשרתת במה שהוליכה את העז לרעות בין האילנות כיון דבלא"ה היא עושה זאת שמוטל עלי' לשרת את אדוני' ול"ה קנין והנה כי"ב כ' באמת במ"ל פ"א ממכירה ה"ח לענין מי שמכר ביתו למי שדר בו מכבר בשכירות מביא בשם מהר"א ששון דל"מ החזקה שעושה במשך השכירות כיון שכן דרך השוכרים לבנות ולהרוס וכ"ה מ"ד הב"י סי' קצ"ב ע"ש וכן מוכח בתשו' הראבי"ה שבמרדכי קידושין פ' האומר שהובא בהגהת סמ"ע סי' שט"ו דל"מ חזקה כזו דבלאו הכי אית בידו לנעול ולגדור כאשר ייטב בעיניו אם לא שעשה דבר חדש לשם קניי' וכ"כ להדיא בתשו' מהר"ם מינץ סי' ל"ט ע"ש והכי מתבאר מד' הרא"ש בגיטין ע"ז: גבי תיזל ותיחוד ותפתח והקשה ל"ל נעילה ופתיחה הרי בנעילה בלחוד הוי חזקה ותי' דבנעילה בלחוד לא מוכחא שיהא לשום קנין אלא כמו שהיתה רגילה בכל פעם לסגור בתים של בעלה כדי שיהא שמור מה שבתוכו אבל כיון שפותחת מיד אחר הנעילה ניכר שהנטילה היתה לצורך קנין ע"ש. אמנם איפשר דהיכי דאנן סהדי דגמר ומקני מהני גם בכה"ג ומוכח הכי מד' התוס' בכורות ח"י: בהא דקא' התם לא נחלקו אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ר"ט סבר אקנויי קא מקני לי' מקום בחצרו כו' וכ' התוס' ואפילו בלא קנין קא קני דגמר ומשעבד נפשי' א"נ כמה פעמים הרועה פותח ונועל הרי דאף דהרועה בלא"ה עושה כמה פעמים נעילה ופתיחה כדרך הרועים ואפ"ה מהני וע"כ דהוא משום אנן סהדי כו' כדכ' בתי' הא' ומהני עכ"פ לתי' הב' שיהא נחשב הנעילה והפתיחה קנין אפי' במשרת שלו ועי' באס"ז ב"מ ט"ז. וא"כ לכאורה מהני ג"כ בנ"ד משום דאנן סהדי דרוצה לפטור מבכורה. אמנם י"ל דמדברי התוס' אין ראי' כ"כ דהרי בתוס' בכורות ל"ה. ד"ה מימר כ' דהאי סוגיא מיירי במכירי כהונה שרגיל ליתן מתנותיו לרועה כהן הזה ע"ש וא"כ אמרינן דודאי גם הרועה מתכוין לקנות החצר כדי שיקנה הבכורות מיד כשיוולדו בידעו שהוא נותן לו הבכורות ומשום דניחא לי' דליתעבד מצוה בממוני' אמרינן דאנן סהדי דגם הבעה"ב רוצה שיקנה הרועה הכהן החצר וברשות קא מחזיק וא"כ הוי כאלו הי' הקנין בכונת שניהם משא"כ בנ"ד הלא המשרת הנכרי לא אסיק אדעתי' שיקנה את הבהמה ברעיית העז כיון דבלא"ה מוטל עליו לשרת את אדונו. אמנם באמת מכל מה שהבאנו למעלה אינו מוכרח דבע"י כונת קונה דוקא דהרי בכל הני דוכתי מיירי לענין קנין חזקה שהוא מעשה התשמיש שמורה על היות דבר הנקנה לו כגון נעל גדר ופרץ שמעשה התשמיש ההוא מורה שעושה כאדם העושה בשלו ובעינן שיהא ניכר לעיני הרואים מתוך מעשה הלזו שהוא שלו ולכך בדר בשכירות מקודם שדרך השוכרים ג"כ לבנות ולהרוס או באשה שנועלת החדר שאין הנעילה הלזו מוכיח שנעשה שלה דבלא"ה הי' דרכה לנעול לשמור חפצי בעלה וכדומה ואין זה מפאת חסרון הכונה דאף אם יאמר הקונה בפני עדים שכונתו לקנין ג"כ לא מהני כיון דמעשה השימוש הוא הקנין ובעינין שתהי' המעשה עצמה ניכרת לעיני הרואים שהוא עושה בשלו באין מוחה אבל בנ"ד בקנין משיכה דהמעשה הוא בשלימות ואינו מחוסר רק הכונה שפיר אמרינן דקונה אף שאין מעשי' מוכיחין שעושית כן משום קנין כיון דגם בלעדי קנייתה היתה עושה כן מפאת שהיא משרתת אצלו אפ"ה מהני כיון דאילו היתה מתכונת לקנות במשיכה זו היתה קונה גם השתא אין חסרון הכונה מזיק. והנה ראיתי בתשו' עבוה"ג סי' ק"ב שנשאל ג"כ כנידן שאלתינו באחד שמכר בהמתו לנכרית משרתת שלו ולא הי' רק קנין כסף בלבד והתחיל לצדד להתיר כי הנכרית הכתה להבהמה במקל ורצתה לפני' גם קראה לה והיא באה בצידי רה"ר ובסימטא בשעה שהוליכתה לרעות וכדומה דהוי משיכה כמ"ש בסי' קצ"ז. ושוב כתב דאין במשיכה זו כלום כיון שלא היתה דעתה של הנכרית לקנותה במשיכה זו וכתב להביא ראי' דאין קנין מועיל אם אין דעתו לקנות בקנין זה מב"מ דף י'. מותיב רב חייא בר יוסף פאה נטל מקצת פאה כו' נפל לו עלי' כו' ואי אמרת ד"א ש"א קונות לו בכ"מ נקני לי' ד"א דידי' כו' כיון דנפל גלי דעת' דבנפילה ניחא לי' דליקני בד"א לא ניחא לי' דליקני. הרי שאין קנין מועיל בלא כונה עכ"ד ולפענ"ד מלבד דיש לחלק דהתם הא איכא ג"ד שרצה שלא יקנה לו ד"א לכך לא קנו לי' ד"א בע"כ משא"כ בסתמא שלא נתכוין איפשר דקנה דומיא דכ' התוס' בברכות י"ב. דהא דקיי"ל מצות א"צ כונה אפ"ה בנתכוין שלא לצאת לא יצא. חוץ לזה הרי ידוע מ"ש הרשב"א בחי' גיטין כ': בהא דקא' התם על הא דתנן אף הוא העיד על כפר קטן שהי' בצד ירושלים והי' בו זקן א' שהי' מלוה לכל בני הכפר וכותב בכתב ידו ואחרים חותמין ופריך הא בעינן ספר המקנה וליכא ומשני זקן שאני דידע לאקנויי והקשה הרשב"א אפילו כי אקני להו הזקן המלוה מאי הוי הא הלוים לא ידעי דזקן מקנה להו ומ"ש מהא דא' ביבמות נ"ב. העודר בנכסי הגר וסבור שהן שלו דל"ק ותי' דשא"ה דאיכא ד"א מקנה ע"ש (ושעפי"ז אמרתי בדרך לימודי לבאר דברי התוס' גיטין ד"י: ד"ה חספא בעלמא הוא כו' אבל אין לומר דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא משום דמתניתין כיילא שטר מתנה בהדי שאר שטרות דכשרים אפי' כתיבתן וחתימתן נכרים דהשתא ל"מ עידי מסירה מידי כו' ותמה בחידושי מהר"ם לובלין דמאי נ"מ בהא דהכתיבה נעשית ע"י עכו"ם ואין נפקותא בזה אלא בגיטין דצריך להיות הכתיבה והחתימה לשמה לכך כשהכתיבה נעשית ע"י עכו"ם ל"מ עידי מסירה אבל גבי שטר מתנה מאי נ"מ אם הכתיבה היתה ע"י עכו"ם ואמרתי לבאר עפי"ד הרשב"א הנ"ל לפמ"ש בפני יהושע שם דפירכת הגמ' והא בעינן ספר המקנה הוא דאף שיוכל להיות שהקלף הי' שלהם ולא הי' נוטל כלל שכר כתיבה אלא בחנם בכ"ז יש לו חלק ע"י הכתיבה משום דאומן קונה בשבח כלי ול"ה ספר המקנה ולפי"ז הרי כ' הרשב"א הנ"ל דאף דהלוים לא ידעו דהזקן מקנה להם ולפירוש התוס' שם ד"ה וכותב דהפירכא הוא משטרי מכר ומתנה קשיא נמי דהמוכר או הנותן לא ידעו דזקן מקנה להם ע"כ משום דשאני ד"א מקנה. ולפי"ז הרי כתב בקצוה"ח סי' רל"ה ורע"ה דהא דד"א מקנה מהני הוא משום דזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דאין אדם זוכה בשלו אלא ע"י אחר היכי דהמקבל עושה הקנין אלא שמחוסר כונה מהני לי' ד"א מקנה מצד זכיי' שזוכה שלב"פ ע"ש והעלה שם דבעכו"ם ל"מ ד"א מקנה דאין זכיי' לעכו"ם ולפי"ז י"ל דמסתפקי התוס' דהיכי דהכותב הי' עכו"ם ל"מ אפי' בעידי מסירה משום דאומן קונה בשבח כלי וליכא ספר המקנה ועי' בס' ג"פ סי' ק"ך דבחתימת העדים ל"ש אומן קונה בש"כ רק בהכתיבה ואי דמקנה לי' הא איהו אינו מכוין לקנות וע"כ משום ד"א מקנה וכיון דהוי מתורת זכיי' הא ל"מ בעכו"ם ול"ה ספר המקנה ודוק כי נכון הוא בס"ד) וכי"ב כ' הנימוק"י ב"ב פ' חז"ה בהא דא' התם מ"א. רב ענן שקיל בידקא בארעי' אזל הדר גודא בארעא דחברי' אתא לקמי' דר"נ כו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדאי א"ל מחילה בטעות היא את גופך אי הוי ידעת לא עבדת כי היכי דאת לא הוי ידעת איהו נמי ל"ה ידע והקשה הנימוק"י דל"ל לומר דשניהם לא ידעו הרי אפי' ידע אידך היינו המזכה מ"מ כיון דרב ענן הזוכה לא ידע הו"ל כעודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו דל"ק ות"י בשם הראב"ד דשא"ה דאיכא ד"א מקנה ע"ש א"כ שמעינן מכ"ז דהיכי דאיכא ד"א מקנה ל"ב כוונת זוכה וא"כ אזדא ראיית העבוה"ג הנ"ל מהך דפאה דהתם ליכא ד"א מקנה ולכך ל"ק בלא כונה משא"כ במכירה דאיכא ד"א מקנה שפיר מהני אפי' בלא כונת הקונה (ואף דכבר הבאתי למעלה במוסגר בשם הקצוה"ח דד"א מקנה הוא מכח זכיי' ואין זכיי' לעכו"ם הרי ידוע מ"ש המח"א ד"ה שלוחין דבפועל יש שליחות לעכו"ם וא"כ במשרת עכו"ם מועיל ג"כ זכיי' וגם הרי בתשו' עבוה"ג שם רוצה לחדש דבעכו"ם קונה אפי' אין דעתו ומחשבתו לקנות בקנין זה כי דבר קשה הוא לסמוך אמחשבתו של נכרי כ' נכרי אדעתא דנפשי' קעביד ע"ש שהניח הדבר בצ"ע):

והנה רו"מ כ' במכתבו וז"ל וגם י"ל כיון דהיתה העז זמן רב בבית העכו"ם איכא ספק שמא טינפה דקיי"ל בסי' שט"ו דטינוף פוטר מבכורה וא"כ הוי ס"ס שמא טינפה ושמא מהני קנין כסף לבד עכ"ד הנה ראיתי בתשו' רעק"א סי' ל"ז שכתב דא"א להתיר בבכור מכח ס"ס כיון דיש לבהמה חזקה דלא ילדה ע"ש אמנם לפענ"ד יש לקיים היתר הלז ע"ד פלפול דהנה באמת בתוס' בכורות כ': כתבו דנגד חזקת הבהמה דלא ילדה איכא חזקת הולד שאינו קדוש בבכורה שהוא חולין במעי אמו ע"ש שמיישבים בזה מאי דמקשים דר' יהושע אדר' יהושע אמנם הקשו לפי"ז בבכורות כ"ז. ס"ל לר' יוחנן הלכה כרשב"ג דחלב אינו פוטר מבכורה וע"כ דחייש למיעוטא אע"ג דליכא חזקה בהדי' ובחולין ה': קא' דר"י אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים. ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה באמת יש להבין הך חזקה דחזקת הולד שהי' חולין במעי אמו לפמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' י"א וסי' מ"א דכי אמרינן אוקי מילתא בחזקתו היינו בדבר שמצוי לעמוד באותה חזקה אבל חזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה ע"ש א"כ חזקת הולד במעי אמו הא ג"כ עשוי' להשתנות דעתיד לצאת מרחם אמו. אמנם נראה עפמ"ש בס' נחלת יעקב מא"ז הגאון מליסא ז"ל בחלק התשובות סי' ו' דמקור הענין דחזקה העשוי להשתנות ל"ה חזקה כ' המהרי"ט דהוא מהא דא' בריש נדה להלל דנדה מטמאה למפרע מעל"ע תרומה וקדשים ול"א אוקי איתתא בחזקת טהרה דהואיל ועלולה לראות אינה חזקה והא דלחולין טהור לאו מדין חזקת טהרה דהאשה אתינין עלה דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה אלא דלענין טומאה למפרע ילפינן מסוטה לטהר דמה התם מכאן ולהבא טמאה למפרע לא ה"ה בכל טומאות אינן מטמאין למפרע וכ"כ באמת בחי' הר"ן אכן בדברי התוס' שם מבואר דלענין טומאה למפרע לא ילפינן מסוטה לא לטהרה ולא לטומאה וכ' דזה תליא במחלוקת הראשונים ז"ל אי סד"א מה"ת לקולא או לחומרא דלמאן דסובר סד"א מה"ת לקולא ע"כ הא דס"ט ברה"ר טהור לא ילפינן מסוטה דבלא"ה מה"ת ספיקא לקולא וע"כ ילפינן מסוטה דס"ט ברה"י טמא כמו סוטה דהוי רה"י וטמאה מספק אבל למ"ד דסד"א מה"ת לחומרא א"כ ע"כ לא בעינין למילף מסוטה דס"ט ברה"י טמא דבלא"ה כל סד"א טמא וע"כ דלדיוקא אתי דדוקא כעין סוטה דהוי רה"י טמא אבל בדבר שאינו ממש כמו סוטה כגון ברה"ר ס' טהור. ולפי"ז לשיטת הסוברים דסד"א מה"ת לקולא וילפינן מסוטה לטמא ברה"י אבל ספקא טהור ברה"ר ל"ב לימוד מסוטה וממילא טהור כדין כל סד"א דמה"ת לקולא וה"ה דלענין טומאה למפרע לא ילפינן מסוטה וע"כ הא דטהור לחולין למפרע ולא אזלינן בתר חזקה דהשתא ע"כ משום חזקת טהרה דהאשה וע"כ ס"ל דגם חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה אבל למ"ד דסד"א מה"ת לחומרא וילפינן מסוטה דדוקא כעין סוטה דהוי רה"י וטומאה דלהבא טמא מספק אבל ברה"ר או טומאה דלמפרע טהור מס' ולדידי' שפיר י"ל דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה ולענין טומאה למפרע ילפינן מסוטה דטהור עכדפח"ח ומה נכון ליישב עפי"ז קושי' הש"ש שמעתא ג' פ"י שהקשה מהמשנה דנדה י"ד. דתנן נמצא לאח"ז מביאין אשם תלוי אחר אחר פטורין מן הקרבן ואמאי הא בנדה ליכא חזקה דעשוי' להשתנות ואי דילפינן מסוטה הא כ' התוס' בב"ק י"א. דמסוטה לא ילפינן אלא טומאה ולא איסור נדה לבעלה ע"ש ולהאמור יתיישב שפיר דהרי בנדה שם עמוד ב' קא' על המשנה דקתני נמצא על שלה לאח"ז כו' תנא וחייבין אשם תלוי ותנא דידן מ"ט בעינין חתיכה מב' חתיכות. וא"כ הא כבר נודע מ"ש המהרי"ט דלמ"ד דבעינין חתיכה מב' חתיכות ע"כ ס"ל סד"א מה"ת לקולא וא"כ לדידי' שפיר חזקה העשוי' להשתנות הוי חזקה וא"כ הוי שפיר טעמא דמתני' משום חזקת טהרה. ולפי"ז י"ל דהא דכ' בתוס' בכורות הנ"ל אליבא דר' יהושע דכנגד החזקה דבהמה שלא ילדה איכא חזקת הולד שאינו קדוש במעי אמו אע"ג דהוי חזקה העשוי' להשתנות משום דר"י סובר דבעי' חתיכה מב' חתיכות וס"ל סד"א מה"ת לקולא וא"כ מהני ג"כ חזקה העשוי' להשתנות. והנה בקידושין ל"ט. א"ר יוחנן ערלה בח"ל הללמ"מ ופריך והתנן ספק ערלה בארץ אסור בסוריא מותר א"ל אימא כך נאמר ספקה מותר ודאה אסור והוכיח הרשב"א בחי' מזה דע"כ ר' יוחנן ס"ל סד"א מה"ת לחומרא דאל"ה למאי הוצרכה ההללמ' דספקה מותר הרי בלא"ה סד"א מה"ת לקולא וא"כ לפי"ז כיון דר' יוחנן ס"ל סד"א מה"ת לחומרא ע"כ דס"ל דחזקה העשוי' להשתנות ל"ה חזקה וא"כ מיושב ע"נ קושי' התוס' הנ"ל דשפיר פוסק ר"י כרשב"ג דחלב אינו פוטר משום סמוך מיעוטא לחזקת בהמה שלא ילדה כיון דהחזקה דהולד שאינו קדוש במעי אמו ל"ה חזקה לדידי' דעשוי' להשתנות ובחולין דקא' דאכל משחיטת כותי דלמיעוטא לחוד בלא חזקה לא חייש:

והנה ביו"ד סי' ק"י מובא פלוגתת הראשונים ז"ל אי מועיל ס"ס במקום חז"א דהרמב"ם ס"ל דל"מ ס"ס במקום ח"א ובתשו' הרשב"א סי' ת"א כ' דמהני ס"ס גם במקום חזקה ומבואר בפוסקים בטעמייהו דלהרמב"ם הטעם דס"ס שריא דסד"א מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא והוי הספק הב' סד"ר לקולא ולכך במקום חז"א ל"מ דהיכי דאתחזק איסורא ל"א סד"ר להקל אבל הרשב"א לשי' דס"ל סד"א מה"ת לחומרא וע"כ דס"ס שריא מטעם רוב וא"כ מהני אפי' במקום חז"א דרובא עדיף מחזקה ולפי"ז בנ"ד לגבי בכור דאיכא ס"ס א"א לומר דל"מ הס"ס מטעם דהוי במקום חז"א דאוקי הבהמה בחזקת שלא ילדה דהרי באמת איכא כנגד זה חזקת הולד שהי' חולין במעי אמו אפס דהוי חזקה דעשוי' להשתנות והרי הא דל"מ חזקה העשוי' להשתנות ע"כ הוא למ"ד סד"א מה"ת לחומרא כנ"ל ולשי' זו הא ע"כ ס"ס מטעם רוב ומהני גם במקום חזקה כנ"ל וא"כ ממ"נ מהני הס"ס דלמ"ד סד"א מה"ת לחומרא ולדידי' חזקת הולד ל"ה חזקה דעשוי' להשתנות ואיכא חזקה דבהמה שלא ילדה הא לדידי' לא איכפת לן החזקה דלדידי' ע"כ ס"ס מטעם רוב ורובא עדיף מחזקה ולמ"ד סד"א מה"ת לקולא דל"מ אליבי' ס"ס במקום חזקה כיון דלדידי' ס"ס שרי מטעם סד"ר להקל ול"מ במקום דאתחזק איסורא הרי לדידי' כנגד החזקה דבהמה שלא ילדה איכא חזקת הולד דל"ה קדוש במעי אמו כיון דלדידי' מהני חזקה העשוי' להשתנות כאמור:

והנה מעלתו הביא דברי ש"ב הגה"ק מצנז זצללה"ה בשו"ת דברי חיים שמצדד ג"כ להתיר מטעם האומדנא שבלבו הי' להקנות ובודאי גמר ומקנה והוי כד"א מקנה אפס שכבודו מסתפק מטעם דבנ"ד הערלת הקונה היא משרתת של המוכר ויד פועל כיד בעה"ב א"כ הוי כמו שמשך המוכר דידה כידו הנה מלבד שבשו"ת מבי"ט הובא בס' שערי משפט סי' ר' כתב דגם המוכר גופי' יכול להעשות שליח למשוך בשביל הלוקח דכיון דקונה ע"י שליח מ"ל הוא מ"ל שליח דעלמא ע"ש והכי מבואר באמת בראב"ד פכ"ט מה' מכירה הי"א לענין זכיי' לקטן דהמוכר גופי' זוכה לקטן מה שמוכר לו ע"ש ובמק"א העירותי בזה ע"ד המהרי"ט ח"ב סי' קכ"ח אכ"מ מלבד זה הרי כ' בחי' הרשב"א קידושין כ"ג בשם הראב"ד דל"א יד עבד כיד רבו אלא לזכותו של אדון ולא לחובתו ע"ש וה"ה לגבי פועל דידו כיד בעה"ב י"ל דל"א לחובתו של בעה"ב ושעפיז"נ ליישב מה שהקשו ע"ד המח"א ה' שלוחין סי' י"א שכ' דאין שליחות נכרי ל"ש בפועל דידו כיד בעה"ב מב"ק נ"ג. דפריך התם בור של ב' שותפין המ"ל אי דשוו שליח אשלד"ע והק' הרשב"א דילמא דשוו שליח גוי ותי' דא"ש לעכו"ם ונד' המח"א הרי משכחת בפועל גוי ולהאמור נכון דלחובתו שיתחייב עי"ז לשלם ל"א יד פועל כיד בעה"ב והה"נ בנ"ד הוי לחובתו שלא יופטר מבכורה:

אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז כיון דהמכירה הראשונה שמכר להערל עדיין קיימת דהרי ידוע דהיכי שקנה בא' מדרכי הקניי' ל"מ מחילה עד שיחזור ויקנה בא' מהקנינים כמ"ש הריב"ש הובא בסמ"ע סי' שט"ו ובנ"ד ל"ה חזרת קניי' דהחצר שעמדה שם העז בשעה שהחזירה הערל הוא של אביו של בעל העז רק שנותן רשות לבנו להשתמש שם והלא כ' בנתה"מ סוסי' קצ"ב ובפתיחה לסי' ר' וכן בסי' קל"ח סק"ב דלענין שיהי' חצרו לקנות ל"מ חזקת תשמישין ע"ש וגם איפשר לומר כיון דהישראל לא החזיר לו האדרויף ויש לו לנכרי עדיין שיעבוד על העז עבור האדרויף שחייב לו הוי כבהמת ארנונא כיון דמעיקרא הי' של גוי וכ"ז שיש לו שיעבוד עלי' לא נפקא מרשותי' וכמ"ש בתוס' ב"מ ע': ובכורות ט"ז: דבכל דהו יד נכרי באמצע פטור דלא קרינין בי' כל מקנך תזכר ע"ש ועשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שי"ח שנשאל ג"כ כעין שאילתינו שמכר בהמה מבכרת לנכרי משרת שלו בכסף לבד ול"ה משיכה רק שהמשרת האכילה והשקה מבור אדוניו הישראל והעלה דמסירה מהני בזה אפס שחוכך להחמיר מטעם דלא כיון העכו"ם וגם הישראל לשם קנין דסברי שניהם דכבר קנה בכסף אמנם כבר הוכיח בתשו' רעק"א הנ"ל בכמה ראיות דבד"א מקנה גם בכה"ג קני ע"ש שכמה מצדדי היתר שמצדד בתשו' שם יש לצדד גם בנידן שאלתינו כי על כן נלפענ"ד בנ"ד להתיר לגרום מום ע"י עכו"ם כמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' קצ"ב או אם איפשר ע"י נכרי שיאמר לנכרי כמ"ש בספר יהושע חיו"ד סי' ל"ו. וכ"ש אם איפשר ע"י גוי קטן כדא' בשבת קל"ט. ולאחר הטלת המום יתירו אותו ג' בני הכנסת כמבואר ביו"ד סי' ש"ט ויאכל במומו לבעלים הנלפע"ד כתבתי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף