הרי בשמים/ב/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ ב ט

סימן ט

לק"ק בירטש. בעזה"י יום ה' ז' אלול תרנ"א לפ"ק סטרי.

הנוטה כדוק שמים יחוק בספר לחיים את כבוד ידידי הרב החריף ובקי בחדר"ת ידיו רב לו בפלפול וסברא כש"מ ישראל יוסף גלאט נ"י.

מכתבו עם חידו"ת הגיעני. והנני להשיב לו על דבריו היקרים:

הנה פתח דבריו יעיר ביומא פ"ג. לימא תנאי היא דתניא מי שנשכו נחש קורין לו רופא ממקום למקום ומקרעין לו את הכרישין ומאכילין אותו וא"צ לעשר דברי רבי ראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר נימא ראב"ש ולא רבי אפ"ת רבי ע"כ לא קא' ר' התם אלא לענין מעשר ירק דרבנן אבל במעשר דגן דטבל דאוריי' הוא אפי' רבי מודה דאי שרית לי' למיכל בעשא"נ אתי למיכל בעציץ שהוא נקוב ע"כ והקשה בנוב"י מהד"ת חא"ח סי' ל"ו אמאי לא יכניסו הכרישין דרך גגין וקרפיפות דהרי גוזזין עתה הכרישין מן המחובר וא"כ איפשר להכניסו דרך גגין ולא יקבעו למעשר ולא יעשה שום איסור באכילת טבל דהרי אכילה זו שאוכל בשביל רפואת הנחש לא מיקרי קבע ותי' כיון שזה מיירי בשבת ממילא איקבע למעשר שהשבת קובעת למעשר ע"כ וע"ז הקשה כ"ת לפי שי' הרבינו אפרים שבתוס' מנחות ס"ז: דהיכי שהכניסה במוץ שלה אפי' אכילת קבע שרי דאע"ג דאכילת קבע אסור קודם ראיית פני הבית היינו היכי דיוכל לבא לידי חיוב כשיראה פה"ב אבל היכי שהכניסה במוץ שלה ומירחה בבית שוב א"י לבא לידי חיוב עוד ולפי"ז מה בכך ששבת קובע הרי להר"א אפי' קבע גמור פטור ולא עדיף אכילת ארעי דשבת דמיקרי קבע מאכילת קבע ממש דחול עכ"ק. לפענ"ד אין אני רואה קושיא בזה דע"כ ל"ק הר"א דגם מקבע פטור בכה"ג רק בחיטין ושעורין כיון שא"י לבא לידי חיוב עוד לאחר שיתמרחו בבית דבע"י שיראו פני הבית ממורחין כמ"ש בתוס' ב"מ פ"ח ד"ה לא אבל בקישואין ודלועין הא כ' התוס' בב"מ שם דכיון דדרכן להכניסן לבית עם הפיקוס שלהן מתחייבין אפי' ניטל הפקס שלהן בבית וכ"כ בתוס' ע"ז נ"ו. לענין ענבים ע"ש וא"כ הה"נ כשמכניס הכרישין דרך גגין בכ"ז חייבין בקבע כיון שאיפשר שיבאו לידי חיוב כשינטל הפקס שלהן בבית ולבר מן דין נראה דגם בטבל של דגן ל"ק הר"א רק במכניסן במוץ שלו ודש וזרה בבית דכיון שנתמרח בבית א"י לבא עוד לידי חיוב דאף שמוציאו לחוץ ומכניסו לבית ורואה אח"כ פה"ב בכ"ז אין פה"ב טובל רק לאחר מירוח שבשדה ובאמת בחי' המאירי ביצה י"ג כ' להסתפק גם בזה דאפשר דכשמוציאו לחוץ וחוזר ומכניסו הדר מתחייב ע"ש אבל היכי שנתמרח בשדה ועיילי' דרך גגין וקרפיפות בודאי יכול לבא לידי חיוב ע"י שיוציאו ויחזיר ויכניסו ויראה פה"ב ושפיר חייב בקבע גם לה ר"א וסוגיא דמנחות שם שפיר מתיישבא דאע"ג דקא' התם א"נ דעייל להו דרך גגות כו' ותקשי ע"ז קושי' התוס' הא איכא גזירה דבעלי כיסין שיערים לפטור מקבע י"ל דלא קא' התם הך א"נ רק לענין אם ירצה להערים לפטור אכילת בהמה והך דר' אושעיא היא כדי סלא יהי' מקום לגזור משום בע"כ אם ירצה לפוטרו מאכילת קבע דאדם להכי קא' דיוכל בלא"ה להערים ע"י שיכניסו במוץ שלו דבזה אף אכילת קבע דאדם פטור ולכך שפיר לא הוצרכו לגזור במרוח עכו"ם משום בעלי כיסין אבל בעיילי' דרך גגין שפיר מיחייב בקבע ועתשו' הרשב"א סי' שס"א אבל בעיילי' דרך גגין חייב בקבע וכיון דשבת קובע אסור אפי' ארעי ול"ק קושי' רו"מ:

והנה עם קושי' הנוב"י הנ"ל אמרתי לבאר מה דנתקשיתי מכבר בסוגיין להך לישנא דא' בשילהי ביצה גבי פצעילי תמרה דרבי אית לי' מוקצה א"כ הרי הכא לרבה קיימינן ורבה אית לי' מוקצה דאוריי' וא"כ אמאי קא' רבי דא"צ לעשר הרי המעשר לא יועיל כלל דכיון דהכרישין נגזזו היום מן המחובר אסורין משום מוקצה וא"כ ל"ה שירי' ניכרין כדא' בפסחים ל"ג: גבי מפריש תרומת חמץ דל"ה שירי' נכרין אף לר"ש דס"ל חמץ לאחה"פ שרי באכילה מה"ת ע' צל"ח שם וא"כ ה"נ אף דמוקצה שריא למחר מ"מ הרי בשעת ההפרשה אין שירי' ניכרין כיון דאסורין משום מוקצה ואף על ראב"ש קשה דקא' לא יאכל עד שיעשר דהא א' בשבת מ"ד. דאף דכאבוה ס"ל דל"ל מוקצה מ"מ במוקצה דמחובר מודה דאסור וא"כ מאי מהני המעשר הרי ל"ה שירי' נכרין ועוד ילה"ק דהרי איסור מוקצה חל תיכף בשעת גזיזה ואיסור טבל אינו חל עד שיגמר מלאכתו דהרי קיי"ל שבת אינו קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וא"כ איך אתי איסור טבל וחל על איסור מוקצה הקדום הרי אין אחע"א ובתוס' יבמות ל"ב: מבואר דלר"ש היכי דאין אחע"א אפי' איסורא ליכא ואמינא עפ"י קושי' הנוב"י הנ"ל שהקשה דהרי יכול להכניסן דרך גגין וקרפיפות ויפטר ממעשר אמנם י"ל עפמ"ש הש"ס ב"מ פ"ח. מתיב רב חוזאה כנפשך מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור הא לוקח חייב מאי לאו בשדה אר"פ הכא בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר עסקינן ופירש"י דמכי תלשה חזיא פני חצר וא"כ הה"נ י"ל דמיירי בכרישין הגדלים בחצר דבשעת גזיזה רואין פני החצר ומיקבעי מיד למעשר למאי דקיי"ל דגם חצר קובע מה"ת כר"י עש"ך יו"ד סי' של"א סק"ב. והנה בביצה ג' הקשו בתוס' שם על הא דקא' התם בפירות הנושרין גזירה שמא יעלה ויתלוש הרי בלא"ה אסורין משום מוקצה דבמוקצה דמחובר הא גם ר"ש מודה ותי' דמיירי בחצר דהוי מוכן לעורבים ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם ול"ה מוקצה ע"ש וא"כ ה"נ כיון דע"כ מיירי בחצר משום קושי' הנוב"י הנ"ל וא"כ ל"ה הכרישין מוקצה דמוכן לעורבים הוי מוכן לאדם ומיושבים ב' קושיות הנ"ל ודו"ק:

ומה שהקשה כבודו לפי תירוצו של הנוב"י הנ"ל דא"כ מ"פ לימא ראב"ש ולא ר' דילמא התם לכך ס"ל לר' דא"צ לעשר משום דאיסור טבל דהתם קיל דהוי תרי דרבנן דמעשר ירק אינו אלא מדרבנן ושבת קובע ג"כ אינו רק מדרבנן כמ"ש המ"ל בפ"ה מה' מעשר ואינו נדחה חד דרבנן דהוא שבות דהפרשה מקמי תרתי דרבנן אבל רבה הא מיירי בטבל דגן שכבר ראה פה"ב ול"ה רק חד דרבנן שנזרע בעשא"נ. ולכך דחינן שפיר שבות דהפרשה מקמי'. הנה בהשקפה ראשנה הי' נלפענ"ד לתרץ עפ"מ שהקשה עוד מעלתו לשי' הסמ"ג שהובא במ"ל פ"א מה' מע"ש דמע"ש דירקות הוי מה"ת (וצ"ע מפסחים ל"ט: בעי רמב"ח מהו שיצא אדם י"ח במרור של מע"ש בירושלים כו' ופירש"י דמעשר ירק דרבנן ומדאוריי' אית לי' היתר במושבות הרי להדיא דגם מע"ש בירק דרבנן ואיפשר דהסמ"ג יפרש כל"א דבפירש"י שם שפי' מצה בזה"ז דאוריי' ומרור דרבנן ואע"ג דרש"י נדחה קרא לה להך פירושא מדל"ק בפי' בזה"ז בכ"ז הסמ"ג ע"כ יפרש הכי אמנם צל"ע מר"ה י"ב. לירקות מאי ניהו מעשר ירק היינו מעשרות תנא דרבנן וקתני דאוריי' ולהסמ"ג הא איכא גם בירקות מע"ש שהוא מה"ת) וא"כ אמאי א"צ לעשר כלל הול"ל דיפריש מע"ש שהוא מה"ת גם בירקות אמנם י"ל דבאמת מפריש מע"ש ומאכילו דאי בגבולין הא יכול לפדותו ע' באס"ז ב"מ נ"ג. שמביא דיעות הראשונים דס"ל דייע"ש שא"ב שו"פ מותר לאכלו חוץ לחומה מה"ת אף בלא פדיי' ע"ש וגם ביש בו שו"פ כ"ז שלא ראה פה"ח הנה לשי' התוס' במכות י"ט: ד"ה אר"י שכ' דאפי' קודם ראיית פה"ח איכא עשה בודאי צריך לפדותו אמנם לשי' הרמב"ם והסה"ת ע' בס' מעין החכמה על תרי"ג מצות שהבין כן בדעתם] דס"ל דקודם ראיית פני החומה ליכא לא לאו ולא עשה אלא איסורא בעלמא י"ל דא"צ לעבור על שבות דאין פודין הקדישות בשבת ושרי להאכילו בלא פדיי' דבשלמא איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת כגון טבל בעשא"נ כיון דבטבל דאוריי' איכא חיוב מיתה בי"ש לכך נדחה שבות דהפרשה מקמי' אבל מפני דבר דל"ה רק איסורא בעלמא אפשר דלא דחינן שבות דשבת מקמי' דהרי מצינו לענין אחע"א דעל איסור דרבנן אין איסור חל ועל דבר שאינו רק איסור בעלמא כגון ח"ש חייל עלי' איסור אחר כמ"ש בתוס' שבועות כ"ג: וכן אי מיירי בירושלים אף דשם א"א בפדיי' משום קליטת מחיצות וגם בזה"ז אין אוכלין מע"ש בירושלים בכ"ז הרי בכ"מ פ"ב ממע"ש מובא בשם ירושלמי ר' פינחס מסאב לה ופדי לה דבנטמא בירושלים שרי לפדותו ועש"ע יו"ד סי' של"א סעי' קל"ה ובש"ך שם ס"ק רל"א וא"כ כיון דמע"ש עכ"פ מפריש ע"כ מהכרישין הרי ברי"ט אלגזי ה' חלה פרק ראשון סק"ו מובא בשם הירושלמי דבהפריש מע"ש בשבלין טובל ואוסר כל הגורן כמו דתרומה קובע מה"ת ה"ה מע"ש ובמ"ל פ"ג מה' מעשר הי"ט מביא ג"כ בשם רש"י דמעשר קובע מה"ת אף בשלא נגמרה מלאכתו ועדיף בזה מתרומה דבתרומה קיי"ל כחכמים דר"א פ"ב דמעשרות דאינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל מעשר קובע מה"ת אף בהפריש בשבלין וער"ש ורע"ב פ"ק דתרומות מ"ה. וא"כ הוי גם בכרישין רק חד דרבנן כיון דהוקבעו הכרישין ע"י הפרשת המע"ש וראיתי שהרגיש בזה קצת כ"ת. אמנם באמת מסתימת לישנא דר' דקא' וא"צ לעשר משמע דא"צ להפריש שום מעשר וקשה באמת לשי' הסמ"ג הנ"ל איך יפרנס הברייתא הלזו דס"ל לרבי דא"צ לעשר וקא' בגמ' משום דמעשר ירק דרבנן ותקשי לדידי' הא מע"ש גם בירקות הוי מה"ת:

והנה במג"א סי' תרי"ח הקשה ע"ד הרמב"ם פי"ד מה' מא"ס דאמאי לא מחלק דבמעשר ירק דרבנן גם באפשר בחולין א"צ לעשר ונלפענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם והסמ"ג דהנה המהרש"א ז"ל הקשה מנ"ל להש"ס דפליגי רבי וראב"ש באפשר בחולין ולהקשות מינה על רבה דילמא מיירי הברייתא בא"א בחולין וקמיפלגי בפלוגתא דבן תימא ורבנן אי טבל חמור או תרומה חמירא. אמנם נלפענ"ד ליישב דע"כ לא פליגי ב"ת ורבנן רק בטבל ותרומה ששניהם במיתה בי"ש דאוריי' משא"כ בההיא ברייתא הלא מיירי במעשרות וא"כ הרי ביבמות פ"ו אמרי' ורבנן מה תרומה טובלת אף מע"ר נמי טובל ופירש"י ואע"ג דבדידי' ליכא חיוב מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מע"ר ממנו. ובתוס' שם ד"ה אי מהתם לתי' הב' גם בטבול למעשר עני איכא חיוב מיתה ומכ"ש בטבול למע"ש ולפי"ז לענין טבל ומעשר לא הוי מצינן למימר דפליגי בא"א בחולין איזהו חמור טבל או מעשר דהרי בודאי טבל חמור כיון דבטבול למעשרות דאוריי' איכא חיוב מיתה בי"ש משא"כ במעשרות גופייהו הא ליכא חיוב מיתה אמנם בב"י יו"ד סי' של"א הביא בשם הסמ"ג שפוסק דבטבול למעשרות אין מיתה אלא מלקות שאין מיתה אלא בטבל הטבול לת"ג או לתרומ"ע ע"ש וכ"פ באמת הרמב"ם פ"י מה' מ"א ה"כ ובמגדול עוז שם ובתשו' מהרמ"ט סי' כ"ה כ' דסוגיות חלוקות הן דהסוגיא דיבמות הנ"ל ס"ל דבטבול למעשרות איכא חיוב מיתה אכן סוגיא דמכות חולקת וס"ל דבטבול למעשרות ליכא רק מלקות ולא מיתה והרמב"ם וסמ"ג פוסקים כסוגיא דמכות ע"ש וא"כ לפי"ז להרמב"ם וסמ"ג שפיר מתפרש ההיא בברייתא דכרישין בא"א בחולין ופליגי בפלוגתא דב"ת ורבנן אי טבל חמור או מעשר חמור ולא אצטריך למיתי עלה מטעם דמעשר ירק דרבנן וי"ל דבאפשר בחולין גם במעשר ירק צריך לעשר וא"ש דברי הרמב"ם שאינו מחלק בין מעשר דגן למעשר ירק וממילא ל"ק ג"כ על הסמ"ג הנ"ל כיון דאהו לשיטת' הא שפיר מוקי הברייתא בא"א בחולין וא"כ טעמא דרבי דא"צ לעשר ל"ה משום דמעשר ירק דרבנן אלא אפי' אי הוי דאוריי' א"צ לעשר משום דס"ל דטבל קיל ממעשר כיון דאפשר לתקוני והבן כי נכון וברור הוא בס"ד:

והנה לכאורה יש לדקדק בהא דקא' נימא ראב"ש הוא ולא רבי מאי כולי האי אי אתיא הברייתא דפליגי בה ב"ת ורבנן אליבא דראב"ש נהי דקיי"ל הלכה כ"ר מחבירו דילמא רק לגבי אינך תנאי ולא לגבי ראב"ש שהי' גדול ממנו בתורה כמו שהעיד ע"ז ר' בעצמו בב"מ פ"ד דקא' נהי דבתורה גדול ממני כו' ונהי דבירושלמי פ"ב דדמאי ופ"ג דתרומות קא' הלכתא כ"ר מחבירו אף לגבי ראב"ש אבל מ"מ אין מוכרח דגם ש"ס דילן יסבור הכי דפריך בפשיטות כ"כ ע' בס' יד מלאכי ח"א כללי ההא אות קע"ה מ"ש בזה ומה שנלפענ"ד בזה דהנה קשה לכאורה בהא דס"ל לת"ק מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה דטבל קיל דאפשר לתקוני הרי גם תרומה אפשר לתקוני ע"י שאלה ואי דכשישאל יחזור לטבלו הרי תרומה סתמא קתני בברייתא והלא משכחת תרומה שאינה חוזרת לטבלה כגון זר שאכל תרומה בשוגג דמשלם קרן וחומש והתשלומין הם תרומה ושילם חולין מתוקנים שנעשו תרומה וכששואל על התרומה הלזו ל"ה טבל כיון שהי' מתוקן ואי דא"כ הוי אפשר בחולין כיון דכשישאל יהי' היתר ז"א דהרי יכול להיות שאין הבעלים עתה בפנינו שישאלו ובכ"ז האיסור בעצמותו הוי קל כיון דאפשר לתקוני אי הי' הבעלים כאן. אמנם י"ל דבירושלמי רפ"ז דתרומות פליגי רבי וראב"ש בענין התשלומין שנעשין תרומה דס"ל לרבי דהנתינה לכהן מקדשתו וראב"ש ס"ל דהפרשתו מקדשתו ער"ש רפ"ו דתרומות (שעפי"ז אמרתי לכאורה לבאר ד' התוס' כתובות ל': ד"ה זר שאכל תרומה. שכ' וז"ל ואוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דאמר במיתה דחייב גזה"כ הוא וא"כ לאביי דפטר חייבי מיתה בי"ש א' ר' נחוניא ס"ל כרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אמאי תניא בפ' כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל ואמרי' מאן י"א רנבה"ק כו' וכ"ת במיתה דהקדש דוקא גלי כו' א"כ הא דתנן התם האוכל תרומת חמץ בפסח כו' והשתא בשוגג נמי ליפטר משום כרת דפסח כו' וי"ל דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומין דידי' כפרה ולא ממונא כו' ולכך ל"ש קלבד"מ לפוטרו מכפרה והקשה א"ז הגאון מליסא בס' בית יעקב לפמ"ש בתוס' שם בסה"ד דהכפרה תלוי' בהפרשה א"כ לא יצטרך רק להפריש ולא לשלם לכהן ורחמנא חייבי' אף לשלם לכהן דכתיב ונתן לכהן וגילה רחמנא דקלבד"מ אינו פוטר מתשלומין לכהן שאינו משום כפרה ולהנ"ל י"ל דהא דכ' התוס' דהכפרה תלוי' בהפרשה היינו לראב"ש דס"ל דהפרשתו מקדשתו משא"כ הקושיא דנימא קלבד"מ הרי הוא רק לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה ורבי הא ס"ל דהנתינה לכהן מקדשתו וי"ל דלדידי' תלוי' הכפרה בנתינה לכהן אמנם באמת קושי' התוס' מתרומה הוא לאו אליבא דרבי דוקא דאכילת תרומה הא לכ"ע במיתה בי"ש ומחוורתא כמ"ש א"ז הגאון ז"ל שם דהא דכ"ר ונתן לכהן אינו משום תשלומין של גזל הכהן רק הוא מ"ע וכל שהוא מ"ע אין קלבד"מ פוטרו] וא"כ לרבי דהנתינה לכהן מקדשתו ע"כ איירי שבא ליד כהן דמעיקרא לא חל עלה שם תרומה עדיין וא"כ תו לא מצי למיתשל עלה כדא' בנדרים נ"ט ולפי"ז מיושב שפיר הדקדוק הנ"ל דהכי פריך נימא ראב"ש היא והרי לדידי' יקשה בהא דקתני תרומה סתמא והרי כיון דאיהו ס"ל הפרשתו מקדשתו הלא משכחת תרומה דאפשר לתקוני ע"י שאלה כנ"ל:

אמנם אי קשיא הא קשיא לכאורה דהנה מלשון הרמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז נראה שמפרש הך ברייתא דטבל ותרומה שיש כאן ב' כוסות לפנינו א' של טבל וא' של תרומה וכ"כ בס' תוספת יה"כ להעמיס כן בדברי הר"ן ולכאורה ילה"ק בהא דקא' ת"ק טבל ולא תרומה דטבל קיל דאפשר לתקוני והרי בברייתא סתמא קתני ומשמע דמיירי אפי' בטבלי ביומי' והופרשה התרומה היום דנהי דרבו החולקים עמ"ש המגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר שכ' דטבילי האידנא שרי להפריש גם בשבת ע' שעה"מ שם ועתוס' שבת קי"א. ד"ה לא ס"ד ובס' סדרי טהרה סי' קצ"ז סק"ד ובתשו' שא"ר סי' נ"ו בכ"ז בעבר והפריש הלא קיי"ל טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ובתרומה כזו הלא ג"כ יש לה תקנה שישאל עלי' ואי דתיהדר לטבלה ז"א דהרי האי ברייתא בדיני יו"כ שנוי' בתוספתא דיומא פ"ד ומיירי ביו"כ וא"כ אף שיחזור להיות טבל הא אין איסור טבל חל על יו"כ בטבלי ביומי' דטבל לגבי יו"כ ל"ה לא כולל ולא מוסיף ואי דהוי מוסיף משום דטבל אסור בהנאה של כילוי מה"ת עתוס' שבת כ"ו וביבמות ס"ו: ויו"כ הא אינו אסור רק באכילה ולא בהנאה. הנה מלבד דבתוס' חולין ק"א. כ' דאיסור הנאה ל"ה מוסיף הרי באמת בר"ש סוף תרומות מוכיח מהך דפסחים ל"ד בגבל של בית רבי דאיסוה"נ של כילוי בתרומה אינו רק מדרבנן ובמ"ל פ"ב דתרומות מובא בשם התוס' דטבל ותרומה שוים הם בדינם ואם בתרומה אין האיה"נ של כילוי רק מדרבנן ה"ה בטבל ע"ש וא"כ הרי בסוגיין מוקמינן הך ברייתא אליבא דרבי ול"ה מוסיף לדידי' אבל שם תרומה הא שפיר חל אף שאין עלי' איסור טבל דהרי גם קודם שנגמר מלאכתו מהני הפרשה ע' רע"ב פ"ד דפאה משנה ב' ובפנ"י ביצה י"ג בשם הירושלמי ובראב"ד פ"ב מתרומות הי"ב וע' קידושין ס"ב פירות ערוגה זו מחוברות יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין וכשיתלשו דבריו קיימין וער"ש ספ"א דתרומות שכ' דרבי' קרא [ובמק"א העירותי מזה ע"ד הרשב"א והרא"ש בנדרים י"ב. שכ' דלכך לא הוי תרומה דבר הנדור משום דגם קודם הפרשה הי' אסור משום טבל והרי משכחת תרומ"ע שלא הי' אסור מקודם משום טבל כנ"ל וע' מנחות ע' דהא דא' לא מצינו תרומה במחובר הוא רק לענין איחיובי מיתה וחומש אבל אם קרא עלה שם קדשה וכ"כ הרמב"ם פי"א מתרומות הכ"ו. וא"כ קשה לפי"ז בהא דא' בנדרים שם דהא דקתני כחלת אהרן וכתרומתו מותר לחד שינויא אתי לאפוקי הא כתרומת לחמי תודה אסור ולחד שינויא אתי לאפוקי כתרומת הלשכה דאסור ע"ש והרי משכחת בתרומת דגן גופה שאסור משום דהוי כדבר הנדור כנ"ל וביותר קשיא על גוף הדין דכחלת אהרן וכתרומתו מותר הרי כיון דמשכחת איזה תרומה דהוי' דבר הנדור הי"ל לאסור בסתמא משום דסתם נדרים להחמיר דומיא דמצינו התם בכאימרא אף דיש הרבה חולין בכ"ז תלינן להחמיר ואסור וה"ה באמר כתרומה כיון דאיכא תרומה כזו שהיא נדור היל"ל דכיון לאיסורא דסתם נדרים להחמיר וכן ילה"ק דמשכחת תרומה של"ה אסורה מקודם בזר שאכל תרומה בשוגג דחייב קו"ח ושילם חולין מתוקנים דהם תרומה כנ"ל. ויש אתי אריכות דברים בזה לא עת האסף פה] ומכ"ש כשנגמרה מלאכתו אף שאיסור טבל לא יוכל לחול על יו"כ אבל תרומה שפיר חיילא אליבא דאבא שאול דס"ל בפסחים ל"ב: בתרומה שו"פ אע"פ שא"ב כזית א"כ הוי תרומה ח"ש לגבי יו"כ ומבואר בתוס' שבועות הנ"ל דעל ח"ש איסור חל אף לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת. אמנם י"ל כמ"ש בשו"ת נוב"י הנ"ל כיון דטבל שיעורו בכזית ויו"כ בככותבת א"כ הוי טבל דבכזית ח"ש לגבי יו"כ שהיא בכרותבת ע' ריטב"א קידושין ע"ז וחייל שפיר איסור טבל על יו"כ. אמנם אכתי קשה דהנה באמת הקשה הפר"ד לשי' הר"ן דס"ל דשוחטין לחולה בשבת דהוא בסקילה אע"ג דאיכא נבילה הקל משום דבשחיטה אינו עושה איסור רק פעם א' משא"כ בנבילה עובר על כל זית וזית שאוכל א"כ היל"ל בטבל ותרומה להפריש התרומה מהטבל ולהאכילו התרומה עם השירים אע"ג דטבל קל שאפשר לתקנו מ"מ כשנפרש הא אין כאן איסור רק אכילת התרומה והמותר חולין דהיתרא היא משא"כ בטבל הרי כל האכילה היא איסור ועובר על כל זית וזית. ובמש"ש שאין הבעלים כאן להפריש מלבד שתמהו עליו האחרונים דהרי נוכל להפריש בלא דעתו הלא אי מיירי שהטבל הוא של אחרים יקשה לשי' הראב"ד שהבין הכ"מ פ"ב מה' מעשר בדעתו דלקוח פטור ממעשר בין קודם מירוח בין לאחר מירוח דל"ה תבואת זרעך ותי' בספר כסא דהרסנא סי' ל"ט לפ"מ דמוקי הש"ס דמיירי בשבת א"כ נהי דיש לטבל חומר דעובר בכל זית בכ"ז כשנפריש נעשה עוד איסור בהפרשה ואין חומר הכמות מועיל שנעבור עוד על שבות דשבת ע"ש אולם לכאורה הרי כנגד איסור דהפרשה שנעשה בהתרומה איכא כנגדו איסור טלטול דמוקצה בהטבל כשנותנו להחולה דבשלמא משום איסור אכילת מוקצה ליכא דאף דהא דליכא משום מוקצה לאחר שנתקן כ' בתוס' הטעם דבמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א מגו דאתקצי ביה"ש כו' לאחר שנתקן אבל בקודם שנתקן הא שייך גם בדרבנן מוקצה בכ"ז י"ל דאין איסור אכילת מוקצה חל על איסור טבל הקדום אבל בטלטול הא שפיר אסור טבל כדא' ר"פ מפנין דאפי' טבל דרבנן אסור בטלטול אבל תרומה שריא בטלטול. ואף לשי' הר"ן הובא בשעה"מ פ"ג דשבת דס"ל גם במוקצה מחמת איסור דרביע עלי' אמרינן כיון שהוא מוקצה לדידי' אף דחזיא לאחריני הוי מוקצה דלא כד' התוס' בשבת קכ"ז: שחילקו דל"א הכי רק במוקצה מחמת גריעותא כגון בגדי עניים לעשירים ועמג"א סי' ש"ח סק"ט שהקשה באמת ע"ד הר"ן מהך דתרומה דפ' מפנין ובפמ"ג שם כ' דלד' הר"ן מיירי הך דמפנין תרומה טהורה בתרומה שכבר זכה בה כהן והוי איהו הבעלים וכיון דחזיא לבעלים מותר לכל ישראל לטלטל אבל בתרומה שביד ישראל שלא באה עדיין ליד כהן באמת אסורה בטלטול כיון דלהבעלים שהוא הישראל לא חזיא ע"ש בכ"ז הכא דהבעלים הוא החולה וכיון דלדידי' חזיא לאכילה משום פיקוח נפש ל"ה מוקצה ושריא לכ"ע בטלטול אמנם י"ל דהרי גם בהפרשת הטבל הא מטלטלין הטבל בשעת ההפרשה:

אולם אכתי קשה הרי בהפרשה אפשר בלעדי טלטול הטבל ע"י שיקבע מקום להתרומה והמעשר בצפונו או בדרומו ויקרא שם ואח"כ הא שרי לטלטלו אמנם י"ל דמיירי דמיירי ברייתא זו במשקין של טבל ותרומה והרי א' בכ"ד בהלוקח יין מבין הכותים דל"מ לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' רק למ"ד יש ברירה והרי כ' היש"ש בדיני ברירה שלו והוא מד' התוס' עירובין ל"ז דבדרבנן שיש לו עיקר מה"ת קיי"ל דאין ברירה עפנ"י גיטין כ"ה. ובלא"ה לפ"מ דמוקמינן ברייתא זו כרבי הרי רבי ס"ל בגיטין מ"ז: דאפי' בדרבנן גמור אין ברירה וא"כ ע"כ צריך להפריש בידים קודם קריאת שם וא"כ איכא גם בהפרשה טלטול מוקצה וכיון שכן דמיירי הך ברייתא במשקין של טבל ותרומה הרי כ' בנוב"י שם כיון דשיעור משקין האסורין הוא ברביעית ושיעור שותה ביו"כ הוא מלא לוגמיו שהוא פחות מרביעית באדם בינוני אינו חל טבל על יו"כ וא"כ הדר"ק הנ"ל לדוכתה אמאי קא' דטבל קיל מתרומה דאפשר לתקוני הרי במשקין של תרומה ג"כ אפשר לתקוני ע"י שאלה ואי דיחזור לטבלו הרי במשקין אין איסור טבל חל על יו"כ:

איברא דהא דאקשינן דהרי כנגד איסור דהפרשה איכא בטבל איסור דטלטול מוקצה י"ל דל"ק משום דבאמת טלטול מוקצה הוא קיל מכל השבותין עב"י א"ח סי' שי"א שכ' בשם הרמב"ן דטלטול מוקצה הוא קיל מהוצאה לכרמלית ע' בדרישה שם ובסי' של"ד הביא הב"י ד' הבעה"ת דמוקצה קיל מחצר שאינה מעורבת ע"ש ועחי' פנ"י גיטין ע"ז: וא"כ בהפרשת תרומה דאיכא איסור שבות דרבנן גמור משום מתקן או משום מקדיש בודאי הוא חמור וא"כ לפי"ז ממילא אין לנו הכרח לאוקמי הברייתא במשקין דוקא. אמנם אכתי יש מקום להקשות דהרי הברייתא סתמא נשנית ומשמע דמיירי אפי' בחולה הצריך למשקין וקשה כנ"ל שעל כן נראה להכריח דהברייתא ע"כ לא איירי במשקין דא"א לאשכוחי פלוגתא דבן תימא ורבנן במשקין כלל דהנה באמת הקשה השעה"מ פ"ח מה' לולב דמאי פליגי הכא אי טבל חמור או תרומה יפקירו להטבל והפקר פטור ממעשר והכריח מזה כד' ה"ר מנוח שם דאם זוכה בו החולה אח"כ בעצמו שוב נתחייב אכן עדיין יש להקשות דהרי באמת בירושלמי רפ"ק דמעשרות מבואר דבהפקירו אפי' חוזר וזוכה בו הבעה"ב בעצמו ג"כ פטור מתרומ"ע ובמירח בשדה לב"ה דקיי"ל כוותייהו אפי' הפקיר לאחר מירוח ג"כ פוטר כמ"ש שם בשם הירושלמי ואפי' אי נימא דהש"ס דילן לא ס"ל הכי דאף דמבואר בב"ק כ"ח. המפקיר את כרמו והשכים בבוקר ובצרו פטור מן המעשר י"ל דבזה יש חילוק בין קודם מירוח לאחר מירוח דאף דנימא דגם הפקר לאחר מירוח פוטר ממעשר מ"מ אם חוזר בעה"ב וזוכה בו שוב מתחייב במעשר ועתוס' ב"מ כ"א: ובאס"ז שם וצ"ע. אמנם הלא כיון שפעם אחת נפקע ממנו חיוב המעשר ע"י ההפקר אף דכשנמלך וזוכה בו הדר מתחייב אמנם הרי הו"ל כנעשה טבל מחדש כדמצינו בביצה י"ג גבי מלילות דבנמלך הו"ל טבלי ביומי' ע"ש וא"כ הרי יוכל להביאו לאחר ההפקר טרם שיזכה בו החולה דרך גגין וקרפיפות ולא יתחייב במעשר אמנם י"ל דהכא קאי להך לישנא דבב"מ פ"ח: דל"ב ראיית פה"ב אלא בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו והכא מיירי בטבל של דגן וממילא לפי"ז ע"כ א"א לומר דיהי' פלוגתייהו דבן תימא ורבנן במשקין דהרי א' בחולין ק"ך: לר' יהושע דבתרומה ל"א משקין היוצא ממנו כמותו רק בזיתים וענבים ולא בשאר פירות ואפי' בדגן של תרומה שהמחהו אין משקה שלו כמותו ע' בתוס' שם וא"כ לא משכחת במשקין אי אייר תרומה מדאוריי' רק בזיתים וענבים ובזיתים וענבים הא לכ"ע בעי' ראיית פה"ב ויוכל שפיר להפקירו ולעשות כנ"ל וע"כ דלא פליגי ב"ת ורבנן במשקין. או י"ל בדרך אחר דע"כ לא פליגי הכא במשקין לפ"מ דא' בחולין שם דבאיסור שאינו בא מאליו כגון תרומה ילפינן דמשקין היוצא ממנו כמותו מבכורים וה"ה טבל למ"ש בתוס' קידושין ל"ח: דהוי איסור שאינו בא מאליו שבא ע"י מירוח שהיא מעשה אדם וכ"מ בתוס' חולין שם ד"ה היכא וא"כ לפ"מ דנראה מתוס' ערכין י"א. ד"ה מנין דבביכורים לכך משקין היוצא מהן כמותן דכיון דהפרישן כשהי' אוכל לא פקע מהן קדושת הביכורים כשנעשה משקה ע"ש ושעפי"ז נראה דמשקין של טבל שנסחט קודם ראיית פה"ב דכיון של"ה חל עדיין איסור טבל עלי' כשהי' אוכל לא חל עלי' טבל משנעשה משקה דאינו דומיא דביכורים וא"כ לפי"ז א"א לומר דפליגי במשקין של טבל ותרומה דשפיר יקשה הרי יוכל להפקיר הטבל ויפטר ממעשר ואי דמשחוזר וזוכה הדר מתחייב ז"א דכיון שנסתלק פ"א איסור טבל מהמשקה א"י לחול עליו מחדש שם טבל כיון דל"ה דומיא דביכורים כנ"ל. ובדרך קצרה י"ל דא"א דפליגי במשקין כיון דא' בחולין שם דאיסור שאינו בא מאליו כגון תרומה ילפינן דמשקין כמותו מביכורים וכן טבל לשי' תוס' קידושין הנ"ל דל"ה איסור הבא מאליו ע"כ ג"כ ילפינן מביכורים ובפרט לפי"מ שהעלה הפנ"י בקונטרס חדש דרק לס"ד דש"ס חולין ילפינן איסור הבא מאליו דמשקין כמותו מחמץ וחלב ושרצים אבל אליבא דמסקנא דילפינן ערלה מביכורים גם באיסור הבא מאליו אין משקה היוצא ממנו כמותו רק בזיתים וענבים דומיא דביכורים ע"ש והרי כ' בתוס' מנחות ט"ו. ד"ה לחם דילפותא דביכורים ל"ה רק אסמכתא ע"ש א"כ ל"ה איסורייהו לעולם רק מדרבנן ובברייתא הא לא מיירי רק בטבל ותרומה שבעציץ נקוב חייבין עליהן מיתה בי"ש מדקא' טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה שהטבל במיתה והרי רבה קא' אפלוגתא דב"ת ורבנן דבאיפשר בחולין כ"ע לא פליגי ובכרישין שהוא מעשר ירק דרבנן פליגי ר' וראב"ש גם באיפשר וא"כ אי איתא דמיירי בטבל ותרומה דמשקין שהוא דרבנן הא ג"כ דמי למעשר ירק דל"ש למיגזר משקה אטו אוכל כדגזרינן עשא"נ אטו עציץ נקוב והבן. וי"ל עוד טעם אחר דא"א לומר דפליגי במשקין של טבל ותרומה דהנה באמת הקשה הפר"ד מאי פליגי אי טבל חמור או תרומה חמורה נפריש תרומה ונבטלנה אח"כ בהחולין דהא הך דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק דרבנן ואיפשר לומר דאתיא כר' יהודה דס"ל מב"ב לא בטיל מה"ת ואף דבתוס' זבחים ע"ג. ומנחות כ"ב: הובא בשם ר"ת דביבש ביבש ל"א ר"י דמב"מ ל"ב י"ל עפמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' מ"ה דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל איסור לכתחלה מה"ת ע"ש ולפי"ז מיושב קושי' הפר"ד דממ"נ אי מיירי ביבש ביבש הא אסור לבטל לכתחלה מה"ת ואי מיירי בלח בלח כגון קמח בקמח שהוא דבר הנבלל הא ל"ב לח בלח מה"ת וכ"ז ניחא אי מיירי באוכלין אבל אי נימא דפליגי במשקין הרי למ"ד דאזיל בתר מבטל בודאי ל"ה מב"מ דחולין מתוקנים. א"א להן להיות תרומה וגם למ"ד דאזלינן בתר בטל הרי כ' התוס' במנחות הנ"ל דשמן של תרומה שנפל לשמן של חולין ל"ה מב"מ דל"ב משום דמשקין לכי מסרחי אין שם משקה עליהן וא"א לתרומה שתעשה חולין וא"כ תיהדר קושי' הפר"ד לדוכתה. וכ"ז לפלפולא ע"ד החידוד. אמנם לקושטא דמילתא נראה מתוך הסוגיא דאין הברייתא מיירי ביו"כ מדקא' אהא דפריך אפשר בחולין פשיטא ל"צ בשבת ואי מיירי ביו"כ הא גם ביו"כ איכא איסור דהגבהת תרומ"ע ול"ה צריך לאוקמי בשבת אכן המעיין בתוספתא גופה יראה בעליל דמיירי ביו"כ:

והנה בגוף קושייתינו הנ"ל דהרי גם תרומה איפשר לתקוני ע"י שאלה כנ"ל נראה דל"ק דהנה כבר הבאתי קושי' הפר"ד דאמאי ס"ל לב"ת תרומה ולא טבל הרי טבל חמור דאיכא ריבוי בשיעורין על כל זית וזית כסברת הר"ן בנבילה ושחוטה אמנם באמת שפיר הבין בזה הרשב"ץ ח"ג סי' ל"ח דבסברת הגמ' דטבל איפשר לתקוני היינו כיון דאפשר לתקוני ע"י הפרשה הוי לגבי החולה כאלו הוא מתוקן והרי הוא כאילו אינו חייב לתקנו כדגן עכו"ם שהתורה פטרתו אבל נבילה הא אין לה היתר ושייך שפיר דעובר על כל זית וזית ואיכא ריבוי בשיעורין ולכך חמור משחיטה שעובר בפעם א'. ושעפיז"נ ליישב קושי' התוס' קידושין כ"ו: ד"ה מעשה בר"ג וזקנים שהקשו דמה הי' מועיל תיקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו ב"ב הכל אף העישור עצמו ופי' הפנ"י בכונתם עפ"מ דקיי"ל הכא כרבנן דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל דטבל קיל דאיפשר לתקוני א"כ יש חששא טפי שיאכלו התרומה שהיא חמורה מטבל ע"ש ולהאמור ניחא דהתינח בחולה שייך הסברא הנ"ל דכיון דאפשר לתקוני' הו"ל לגבי' כדגן עכו"ם שהתורה פטרתו משא"כ לגבי בריא מה בכך דאפשר לתקוני' הלא בין בתרומה ובין בטבל איכא חיוב מיתה בי"ש ותרומה יש לה עוד צד קל דשריא לכהנים וא"כ שפיר תיקן במה שתרם כיון דהשתא שנתרם הא איכא חולין דהיתרא ואיפשר שיאכלו הב"ב רק החולין ולא יגיעו עד התרומה והמעשר משא"כ אם ל"ה תורם יאכלו בודאי טבלים ויעברו על כל זית וזית וא"ש וממילא אזדא קושייתינו הנ"ל דבתרומה אף דאפשר לתקוני מה בכך כ"ז שלא נשאל עלה הרי הויא איסורא ואין מועיל לן כלל מה דאפשר לתקוני:

והנה הפר"ד תי' לקושייתו הנ"ל דיפריש התרומה ויחזור ויערבנה עם החולין לבטלה משום דא"א לעשות כן כיון דאיסור הטבל או התרומה עובר החולה ואיסור דאין מבטלין אנחנו עושים ואי דהרי אנו שוחטין לחולה בשבת כדי שלא יאכל החולה נבילה הרי דאין חילוק בין אם נעשה האיסור ע"י החולה או ע"י אחרים ז"א דלשחוט בשביל החולה הא ע"כ אנו צריכין לעשות האיסור דנטילת נשמה אם ע"י שחיטה או נבילה בזה אנו משערין איזהו הקל אבל באיסור שאנו מבטלין הא אין בו צורך אכילה להחולה כלל דמה לו להחולה אם אנו מבטלין האיסור או לא ואף שאנו מצילין אותו מאיסור חמור מ"מ כיון שא"ב צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות אף שהוא קל ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור שהוא צורך החולה ממה שנעבור אנחנו על איסור קל שא"ב צורך אכילה לחולה אמנם הקשה ע"ז לנפשי' מהא דאמר רבה היכי דאיפשר בחולין כ"ע ל"פ כו' ופריך פשיטא ומשני ל"צ אלא בשבת ופריך בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא ולהנ"ל הרי נהי דהגבהת תרומ"ע בשבת אינו רק דרבנן מ"מ כיון שא"ב צורך אכילה לחולה אין אומרים לאדם חטא באיסור קל כדי שיזכה החולה באיסור חמור ע"ש. אמנם הגאון בס' אב"מ בקונטרס התשובות סי' י"ח תי' דבאיסור דרבנן פשיטא דאע"ג דא"ב צורך לחולה מוטב שנעבור באיסור דרבנן ולא יעבור החולה באיסור תורה דבכה"ג אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך משא"כ באיסור דאין מבטלין שפיר תי' הפר"ד לעאן דס"ל דאסור לבטל לכתחלה מה"ת ע"ש אמנם אכתי קשה להפוסקים דס"ל דא"מ איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן א"כ מוטב שנעבור אנחנו על איסור דרבנן דא"מ כדי' שלא יעבור החולה באיסור תורה. ומה שרצה באב"מ שם לחדש דבתרומה לכ"ע הוא מה"ת משום שאסור להפסיד תרומה הנה שפיר קא מותיב לי' הרב הגאון המגיה ז"ל שם ע"ש ולבר מן דין לפ"מ שהעליתי במק"א לתרץ קושי' הפר"ד שהקשה דהרי חטה אחת פוטרת כל הכרי וא"כ נפריש חטה א' ולא יהי' רק ח"ש וכ' להכריח מכח זה דאתיא הברייתא אליבא דר"ש דס"ל כ"ש למלקות ע' חי' הריטב"א מכות י"ז. והרי לר"ש שרי מה"ת להפסיד קדשים וה"ה תרומה כבזבחים ע"ה: אין מבטלין תרומה בשמן של מע"ש ור"ש מתיר אמנם לפ"מ דמוקי הש"ס בטבל טבול דרבנן א"ש כיון דגם החולה לא יעבור רק באיסור דרבנן אין לנו לעבור באיסור דא"מ כדי שיזכה החולה באיסור טבל דרבנן והא דאנו עוברין על איסור הפרשה בשבת בשביל שלא יעבור החולה באיסור טבל דרבנן י"ל משום דבהפרשה זו ליכא איסור גמור כבהפרשת שאר טבל דאיכא משום מתקן שמתירו באכילה או משום מקדיש משא"כ הכא שיש לפנינו חולה שיב"ס ואנו מסופקין אם להאכילו טבל או להפריש תרומתו והרי ב"כ וב"כ אנו מתירין לו אפס שהספק הוא מה עדיף יותר מצד הדין וא"כ אין כאן תיקון דהרי בכל ענין לא ימנע מאכילתו ועתוס' חגיגה ח'. ד"ה משום סקרתא לענין מעשר בהמה שכ' דל"ח מתקן כיון דשרי לאכול בלא עישור ע"ש ואי דהוי תיקון עכ"פ לענין שאם יותיר החולה יהי' מותר לבריא לאכול ממנו שכבר הופרש ז"א דהרי כ' במג"א סי' של"ט סק"ז בשם רמב"ם ור"ן דהמעשר בשבת דינו כמבשל בשבת וא"כ הרי קיי"ל בחולין ט"ו: השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא כיון דא"א לכזית בשר בלא שחיטה כי קא שחיט אדעתא דחולה קשחיט המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו וכיון דמעשר דינו כמבשל הלא אסור לבריא גזירה שמא ירבה לתקן בשבילו וע' במלחמות פע"פ שכ' דהיכי דאין התיקון מיד ביומו ל"ה מתקן ועצל"ח פסחים פ'. א"כ אין כאן מתקן וגם משום מקדיש ליכא לפמ"ש בצל"ח ביצה י"ב: דרק כשנותן לכהן איכא משום מקדיש ובלא"ה הרי בתוס' חגיגה הנ"ל כתבו דבהגבהת תרומ"ע ליכא בקריאת השם משום מקדיש כיון דחייב מה"ת לקרוא שם ע"ש ועתוס' ר"ה ד"ד. ד"ה ומעשרות דלחד תי' עובר לאחר מירוח משום בל תאחר. וז"ש הגמ' כאן בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא ובעלמא אמרי' דבהגבהת תרומ"ע בשבת אסור משום מתקן עפירש"י שבת ל"ד. ובסוף ביצה. וע"כ דהכא ליכא משום מתקן וגם משום מקדיש ליכא כנ"ל וכ"כ באמת בס' שיח יצחק. וכיון דליכא איסור דרבנן גמור לכך שפיר שרינן להפריש כדי שלא יעבור החולה על טבל דרבנן שהוא איסור גמור. ולפי"ז מיושב ע"נ המשך דברי הש"ס דלבתר דמוקי בטבל טבול דרבנן מסיים מ"ס טבל חמור ודקדקו המפורשים דמה ענין סיום זה לכאן הרי פלוגתא זו היא רק בא"א בחולין. ולהאמור י"ל שהוא לראי' דע"כ מיירי בטבל דרבנן דאלת"ה קשה יפריש תרומה ויחזור ויערבנה דאי מיירי בטבל דאוריי' הי' לנו לחטוא באיסור דרבנן דא"מ איסור לכתחלה כדי שינצל החולה מאיסור טבל דאוריי' החמור וע"כ דמיירי בטבל דרבנן. וניחא לי בזה ליישב ד' הרמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז שתמה עליו הפר"ד במה דמשמע מלשונו דמיירי שאין הבעלים כאן להפריש התרומה ומדוע זה שינה מלשון הגמ' דקא' דא"א בהחולין דהיינו שאין די להחולה בהחולין הנותרים. ולהאמור יתיישב שפיר לפ"מ שהבין בתשו' פנ"י מהמג"ש חא"ח סוסי' ג' בדעת הרמב"ם דאיסור דרבנן לאו דוקא להוסיף על התערובת שרי אלא אפי' לבטלו לכתחלה ג"כ שרי ואפילו בדבר שעיקרו מדאוריי' ע"ש וא"כ אי היו הבעלים כאן להפריש אלא שלא יספיקו החולין להחולה עכ"פ הי"ל להפריש תרומה ולחזור לערבה דממ"נ בטבל דאוריי' הא שרי לן לעבור על איסור דרבנן דא"מ אי' לכתחלה כדי להציל החולה מאיסור טבל דאוריי' ובטבל דרבנן הא ליכא איסור כלל לבטל לכתחלה ובאמת פוסק הרמב"ם בספ"א מה' תרומות דתרומ"ע בזה"ז דרבנן וא"כ אי הו"מ להפריש בודאי הי' מחויב להפריש תרומה ולחזור לערבה וע"כ פי' שא"א לתקן כגון שאין הבעלים כאן להפריש וכדומה. ומה נכון ליישב בזה קושי' המהרש"א הנ"ל שהקשה בהא דקא' לימא תנאי הוא כו' מנ"ל דפליגי ר' וראב"ש באיפשר בחולין דילמא פליגי בא"א ובפלוגתא דב"ת ורבנן. ונראה דהנה הקשה הנוב"י הנ"ל אמאי לא יכניסו הכרישין דרך גגין וקרפיפות ולא יהי' איסור טבל דכ"ז שלא ראה פה"ב פטור מארעי ותי' דכיון דמיירי בשבת איקבע למעשר ולפי"ז הרי כ' המל"מ דהא דשבת קובע למעשר אינו רק מדרבנן ומעשר ירק ג"כ אינו רק דרבנן וא"כ אף דמבואר בתוס' עירובין ל"ז: ד"ה מאן ההוא תנא דמעשר ירק חשיב עיקרו מה"ת בכ"ז הרי כ' בש"ע אה"ע סי' כ"ח ובב"ש שם ס"ק נ"ב דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת וה"נ הא הוי תרי דרבנן כנ"ל וא"כ א"א לומר דפליגי בא"א דבזה שפיר תיקשי אמאי לא יעשר ויחזור ויערבנו ברוב חולין ואי דאין לחטוא באי' דא"מ איסור לכתחלה כדי שינצל החולה מאיסור טבל דרבנן ז"א דהרי מבואר בביצה ד"ד: ובתוס' שם דאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת לכ"ע שרי לבטל לכתחלה והך מעשר כיון דהוי תרי דרבנן הא חשיב אין לו עיקר מה"ת וע"כ דפליגי באפשר בחולין. ובסגנון זה י"ל עוד בד"א בישוב קושי' המהרש"א הנ"ל דהנה כבר כתבנו דיש לתרץ קושי' הפר"ד הנ"ל דנפריש ונערב ברוב חולין די"ל דאתיא כר"י דמב"מ ל"ב מה"ת ואף דאוקימנא בעשא"נ ובתוס' חולין צ"ט: כתבו דבדרבנן אפי' לר"י מב"מ בטיל בכ"ז הרי כ' בתוס' נדה ע"א: לענין דם תבוסה דאע"ג שהוא מדרבנן מ"מ כיון דשייך בי' טומאת רביעית דמטמא באהל מדאוריי' הוי עיקרו מה"ת ול"ב לר"י מב"מ ע"ש וא"כ ה"נ כיון דשייך בי' טבל דאוריי' בעציץ נקוב לכך גם בעשא"נ ל"ב לד"י מב"מ והתינח בפלוגתא דב"ת ורבנן משא"כ בהך דגוזזין את הכרישין שפיר תקשי נפרוש ונבטלנו ברוב ואי דלמה שחזר בו ר"ת בתוס' זבחים ומנחות הנ"ל הא גם ביבש ביבש לר"י מב"מ ל"ב וא"כ הלא רבי ס"ל כר"י דמב"מ ל"ב בחולין ק"ט. דקא' נראין דברי ר"י ע"ש בפירש"י ובתוס' שם צ"ז. ד"ה א"ר ז"א דהכא הא הוי תרי דרבנן כנ"ל ובכה"ג גם לר"י מב"מ בטיל וע"כ דפליגי הכא באפשר בחולין. ובפשיטות י"ל בישוב קושי' המהרש"א דהרי באמת הכא שפיר קשה אמאי לר' א"צ לעשר ויאכל החולה טבל יפקירנו ויפטר ממעשר ובשלמא בפלוגתא דב"ת ורבנן י"ל כנ"ל דאם חוזר הבעה"ב וזוכה בו חייב במעשר לאחר מירוח עכ"פ משא"כ הכא דאיירי קודם גמר מלאכה הרי ברייתא ערוכה היא בש"ס ב"ק הנ"ל דהמפקיד את כרמו והשכים בבוקר ובצרו פטור ממעשר אמנם י"ל דיהי' ראי' מכאן להסוברים דהפקר אסור בשבת וא"כ כמו דא"צ לעשר דאין שבות דהפרשה נדחה מפני טבל דרבנן ה"ה הפקר בשבת שייך למימר האי טעמא וא"כ התינח אי פליגי באיפשר בחולין משא"כ אי נימא דפליגי בא"א אבל באיפשר לכ"ע מתקנינין ומוספינין לי' א"כ תיהדר הקושיא לדוכתה יפקירנו ויפטר ממעשר. והנה בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה תי' לקושי' הפר"ד הנ"ל דתרומה שחזרה למקומה לית לה ביטול דהדרה לטבלה ומביא כן מהירושלמי והסכים על ידו בשו"ת חת"ס א"ח סי' ע"ט ובחיו"ד סי' שי"ט. ובאמת הסברא מוכחת כן דכיון שהתרומה נתבטלה ונעשה חולין טרם שניתנה לכהן הוי כלא הפריש כלל כמו כששואל על התרומה דהדרה לטבלה. וקצת י"ל עפ"ד התוס' בזבחים ו'. גבי עשה דלאחר הפרשה שהקשו מפ"ק דשבועות דא"ל מהו שיקרבו ברגל אחר וכ' דשא"ה כיון שאבד וקרב אחר תחתיו איגלאי מילתא שלא היתה הפרשתן הפרשה ע"ש ונדחה עפי"ז ד' המקנה בקידושין ל"ח בתוס' ד"ה אקרוב ע"ש אמנם צ"ע לפי"ז בש"ס מנחות כ"ג: אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שירים מי קא הוו טיבלא וכן בתר הכי קא' אלא למ"ד בתר בטל אזלינין קומץ מי קא הוי טיבלא וקשה לס"ד דלא ידע מהא דאר"י נאמר הקטרה בקומץ ונא' הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל חבירו כו' ולהאמור הא שפיר משכחת לה דשירים יחזרו לטיבלא וכן הקומץ כגון קומץ שחזר ונתערב בשירים דהדרא לטיבלא כמו בתרומה שחזרה למקומה ובאמת מבואר ביומא כ"ט: דפריך אמאי קמיצת מנחה בלילה תשרף נהדרה ונהדר ונקמצה ביממא הוא תני לה והוא אמר לה כ"ש מקדשין שלב"ז ופירש"י דהקומץ טעון מתן כלי וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ אינו חוזר להיות טבל ע"ש הרי דכיון שנתקדש הקומץ בכלי אף שחזר למקומו לא הדר לטבלי' וא"כ בתרומה נמי הרי א' בפסחים ל"ד: דתרומה קדושת פה דידי' כקדושת כלי דמיא ל"ש לומר דכשחזרה למקומה הדרה לטבלה והעירני קצת לזה חכם א' ויש אתי להרחיב הדיבור בזה אכן לא ירשני הזמן לבא כעת בארוכה ואסתגר בזה דברי ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף