הרי בשמים/א/קכב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א קכב

סימן קכב

לק"ה יאברוב.

בעזה"י יום ג' ט"ו לירח תמוז תרמ"א לפ"ק סטריא.

שלום רב לכבוד ש"ב הרב החריף המופלג כו' בנש"ק כש"מ יהושע העשיל הכהן קלאהרפעלד נ"י:

מכתבו הגיעני והנני לתשובתו על דבר מה שהעיר בדברי מהרי"ו הובא ברמ"א אה"ע סי' י"ז ס"ח שכ' לענין עד מפי עד דאין הב"ד צריכין לשלוח אחרי העד הראשון אעפ"י שהוא בעיר אלא סומכין אעד מפי עד לכתחלה והביא ראי' ממשנה דפ"ק דמכות ז' ע"א דקתני מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו ב"ד אין סותרין את דינו כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו באיש פ' שנג"ד בב"ד של פלוני ופלוני עדיו ה"ז יהרג ואמאי לא נשלח לשואלם א"ו בתר סהדי לא דייקינין והקשה מעלתו הא שם הו' ב' עדים ועוד הלא בסנהדרין מ"ה ע"ב מוקי הש"ס שם משנה זו בהן הן עדיו. הנה בקושיא הראשונה קדמו בספר בית מאיר שם והוא להקשות דשם יש שני עדים בדבר דליכא לספוקי בי' משא"כ הכא מכיון דאפשר הא חוששין על דברים שרובן למיתה ומהיכי תיתי לא נחוש בדאפשר לשאול פי הראשון סיבת המיתה ע"ש אמנם מה שהקשה דהלא בסנהדרין מוקי לה בהן הן עדיו הנה עד כאן לא מוקי לה התר בהן הן עדיו רק שמואל משום דאיהו סבר נקטעה יד העדים פטור דבעינן יד העדים תהי' בראשונה וליכא דס"ל דבעינן קרא כדכתיב ואם המעידים הם שנים אחרים הא אין כאן יד העדים הראשונים אבל למ"ד התם דל"ב קרא כדכתיב באמת מיירי המשנה שהמעידים עתה הם שנים אחרים וא"ש ראיית מהרי"ו ועוד דכפי שמובא בבית מאיר דברי תשו' מהרי"ו הא קא' שם לישדר לב"ד ולישיילינהו וא"כ מה לנו אם הן הן עדיו אכתי אפשר לשלוח לב"ד ולשואלם אם נגמר דינו לקטלא על פיהם. אך הא קשיא לכאורה בהא דמוקי שמואל בהן הן עדיו לפי"ד הרמב"ם ז"ל בפח"י מה' עדות דאם אמרו המזימין לעדים עמנו הייתם וגם הבעלי דברים עד שלפי דבריהם גם גוף המעשה מוכחש אין זה הזמה אלא הכחשה וא"כ איך יוכלו אותו ב"ד לסמוך על הני עדים שמעידים שעל פיהם נגמר דינו בב"ד פ' לקטלא הרי הוי עדות שא"א יכול להזימה כיון דאם הם מוזמין ממילא מתכחש גוף המעשה אך באמת הא ל"ק עפימ"ש א"ז הנתה"מ בסי' ל"ח לתרץ קושי' הגאון רח"י ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל מפלוני רבעני לאונסי שהוא ואחר מצטרפין להורגו והקשה לד' הרמב"ם הא הוי עדות שאאילה"ז דהא א"א להזימה בלא הכחשה דכשיזימום ויאמרו עמנו הייתם ממילא הוי ג"כ הכחשה דהא העד הוא הנרבע גופי' ותי' עפימ"ש הטור דהחילוק בין הזמה להכחשה דהזמה כיון שהוא בגופן של עדים הוי כאומרים לשנים חללתם שבת או הרגתם את הנפש שאין נאמנין להכחישן בדבר שהעידו על גופן וה"נ בהזמה דהוא על גופן של עדים משא"כ בהכחשה שהן מכחישין אותן בדבר אחר הראשונים נאמנים כמו האחרונים ולפ"ז הא הרמב"ם כ' דיני' בשאומרים ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"ם שלא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הר"ז מוכחשת ומיירי שהמזימין מודים שהעדים היו במקום שאמרו העדות נמצא דבמה שמכחישין שזה לא הרג ולא הלוה אינם מזימין גופן של העדות רק שמכחישין בגוף המלוה והלוה ובזה אין אלו נאמנים יותר מאלו משא"כ בפ' רבעני הא ההכחשה הוא ג"כ בגופן של העדות שאומר אתה היית עמי ואין העד נאמן להכחישו ולומר לא הייתי עמך כנ"ל ע"ש ועפי"ז ל"ק נמי קושי' המקנה מקידושין מ"ג בשליח נעשה עד וכן ל"ק נמי קושיית הנ"ל דהוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה כיון דאם יוזמו נהי דתהי' ג"כ הכחשה מ"מ הא ההכחשה תהי' בגופן של עדים והויא שפיר הזמה וממילא אזדא נמי לפי"ז מה שהקשה בספר ברוך טעם במשנה דסנהדרין ס"ז ע"א גבי מסית אמר לשנים הן הן עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו והקשה ג"כ לפי"ד הרמב"ם הנ"ל הא הוי עדות שא"א יכול להזימה כיון דיהי' הכחשה בגוף המעשה ולהאמור נכון כיון דההכחשה הוי בגופן של עדים הזמה מיקרי אמנם קושיא זו לפענ"ד בלא"ה ל"ק עפי"ד הש"ס סנהדרין ל"ג ע"ב ת"ר מנין ליוצא מב"ד חייב ואמר א' יש לי ללמד עליו זכות מנין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרוג ומנין ליוצא מב"ד זכאי ואמר א' יש לי ללמד עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג א"ר שימי בר אשי וחילופא למסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו וע' בתוס' סנהדרין ח' ע"ב שכ' גבי הא דקא' ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה ועדים והתראה כו' וכ' התוס' וז"ל ומסית נמי צריך עדה אלא משום דכתיב והצילו העדה ומסית אין מהפכין בזכותו שאין טוענין למסית כו' ע"ש ולפי"ז הא חיוב בדיקת העדים בז' חקירות מוכח בש"ס פ' הי' בודקין שהוא משום שמא תבטל עי"ז העדות דאמר רחמנא ושפטו העדה והצילו העדה וצריך לאהדורי אזכותא וע' פירש"י פסחים י"א ע"ב וא"כ ממילא במסית ל"ב כלל עדות שאתה יכול להזימה ושפיר קתני דהוי באין לב"ד וסוקלין אותו. ובמסילה זו נעלה ליישב מה דקשיא לכאורה בקידושין פ' ע"ב אר"י משום ר' ישמעאל רמז ליחוד מה"ת מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וקשה לפמ"ש הרמב"ם פי"ג מה' עדות והובא בח"מ סי' ל"ג ס"ב בהג"ה דקרובי אם אינן פסולין אלא מדרבנן ומד"ת אין פסולין אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וא"כ לפי"ז הא באמת פריך הש"ס במכות ו' ע"א הורג ורובע יצילו מטעם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומשני יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי הדבר ולפי"ז דילמא להכי כתבה רחמנא כי יסיתך אחיך בן אמך לפי שהאחין מן האם אינן קרובים מה"ת ולא יוכל הניסת להציל משא"כ אי הוי כתיב בן אביך לא הוי משכחת שיתחייב מיתה מטעם שהניסת יציל שהוא קרוב מדאורייתא שהוא אח מן האב ומאי דכתיב אח"כ או בנך או בתך או אשת חיקך לא מיבעיא מבתך ואשת חיקך ליכא קושיא דכבר כ' באו"ת סי' ל"ו דאשה כיון שאינה בגדר עד ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה אלא אפי' מבנו נמי ל"ק דנהי דא"א לומר שיהי' הכונה בת אשתו משום דכתבו התוס' בפסחים נ"ד ע"א ד"ה אלה דלא מצינו בכל התורה שנקרא לבן אשתו בנו וכ"כ במהרש"א ב"ב קט"ו ע"ש מ"מ הא י"ל דהכונה בן בתו וכדא' ביבמות ס"ב ע"ב מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים כו' ופירש"י אבני בתו קאי ע"ש וכן ביומא ס"ו ע"ב גבי שבטו של לוי לא עבד ע"ז קמפרש שם קרא דבניו לא ידע בני בתו מישראל ע"ש וא"כ הא בב"ב קכ"ח ע"א קא' מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא הואיל ואתפלג דרא מכ"ש בבן בתו וא"כ ל"ש נמצא קא"פ כו' משא"כ בן אמך ר"ל אחיו מאם ממש ולא הי' יכול לומר בן אביך ממש משום שא"כ הי' בטל העדות מטעם נמצא קא"פ ואי דבמקיימי דבר הכתוב מדבר ז"א דהא במסית באמר לשנים הן הן עדיו כנ"ל א"כ הניסת הוא בגדר עד והוי מציל שפיר מטעם נמצא קא"פ עדותן בטלה ומנ"ל להש"ס לדייק מכאן רמז ליחוד מה"ת ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה במכות שם במשנה פליגי ר' יוסי ורבי דר' יוסי מחלק בין ד"נ לד"מ דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ורבי ס"ל א' ד"מ וא' ד"נ ואימתי בזמן שהתרו בהן אבל לא התרו בהן מה יעשו ב' אחין שראו בא' שהרג את הנפש והנה הא דפריך הש"ס הורג ורובע יצילו ע"כ לא פריך אליבא דרבי כיון דאליבי' תליא בכונה להעיד או לראות וצריך לבא לב"ד וע"כ דהפירכא היא לר' יוסי דלדידי' לא נ"מ בכונה רק בראיית העדות בעלמא נתבטל בד"נ ולדידי' פריך שפיר הורג ורובע יצילו ע' באו"ת סי' ל"ו ולפי"ז יתיישב לנכון הקושיא הנ"ל דהנה בפירש"י במשנה דמכות שם פירש על הא דא"ר יוסי בד"א בד"נ דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא הרי דלר' יוסי הטעם דלכך בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה משום והצילו העדה ומהדרינן אזכותא א"כ לפי"ז ליכא למימר דלכך לא כתיב בן אביך דלא הי' משכחת דליחייב המסית מיתה משום דהניסת יציל מטעם נמצא א' מהן קא"פ דממ"נ לרבי הא בעינן כיון להעיד ושיבא לב"ד ולר' יוסי הא איהו קא' דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה וע"כ הטעם לדידי' משום והצילו העדה ובמסית הא ל"ש והצילו העדה משום דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו וכנ"ל וממילא ל"ש בי' ג"כ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. ועוי"ל בישוב קושייתינו הלזו דהנה בסנהדרין במשנה שם תנינן דאם הי' מסית לא' מכמינין לו עדים אחורי הגדר כו' וע' ברמב"ם פ"ה מה' ע"ז ה' ג' כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כו' וא"כ הא מבואר במשנה מכות ו' ע"ב דבזמן שאין העדים רואין אלו את אלו אין מצטרפין וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' עדות ע"ש וע' בתוס' ובריטב"א שם ולפי"ז כיון דהמוכמן הי' יושב בחדר אפל והניסת עם המסית היו יושבין בחדר אחר ובו הי' הנר דולק ולא היו רואין משם לחדר האפל כדי שלא יראה המסית את המוכמן וכמבואר כ"ז בדברי הרמב"ם שם וא"כ לא יוכל הניסת להציל מטעם שנצטרף ביחד בשעת ראיית העדות דהוא בשעה שהי' אומר המסית נלך ונעבוד ע"ז פלונית כיון שהי' בשני חדרים ואין רואין זא"ז בכה"ג לא מצטרפי ואזדא נמי עפי"ז מה שהעיר התויו"ט במשנה דסנהדרין שם למה הי' צריך להזמין שני עדים הא די בהכמנת ע"א ויצטרף המוכמן עם הניסת אך להאמור הא לא יוכלו להצטרף ביחד כיון שאין רואין זא"ז וע"כ צריך להכמין ב' עדים. והנה לכאורה יש לה"ר לד' המהרי"ו הנ"ל מתוס' שבועות ל' ע"א ד"ה כל כבודה כו' וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכין לבא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה למסור טענותי' ביד אחר ע"כ וקשה ל"ל להתוס' לו' דצריכה לבא משום דאין עד מפי עד כשר הרי אפי' היכא דכשר עמפ"ע ג"כ צריכה לבא לב"ד כשהיא בעיר עכ"פ אמנם י"ל דהתוס' קושטא דמילתא נקטי וע' בתוס' יבמות מ"ז ע"א ד"ה מהו דתימא לא ליהמנוהו וי"ס דגרסי מ"ד ליהמנוהו וה"פ להימנוהו כעמפ"ע ע"ש וגירסא זו היא משוללת הבנה וי"ל דה"פ מהו דתימא ליהמנוהו כעמפ"ע וא"כ כשהוא בעיר עכ"פ צריך לשואלו קמ"ל קרא דוכי יגור מ"מ. ומה שהביא מעלתו בשם ספר יהושע בפי"כ סי' ק"ג שה"ר לד' המהרי"ו דאפי' כשהעד הראשון בעיר א"צ לשואלו מדברי הש"ס שבועות ל"ב ע"ב אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא א"ל לב"ד כו' ופירש"י לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולו' מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא והיא עצמה נאמנת וא"כ מוכח מזה דכל היכי שהאמינו חכז"ל לעמפ"ע א"צ לשאול יותר אפי' היכי דאפשר למיקם עלה דמילתא דאלת"ה תקשי למה יהא העד פטור מק"ש מטעם שלא היתה צריכה לעדות כיון שהגיד לה חוץ לב"ד והיתה יכולה לו' לב"ד שמת בעלה הא מ"מ צריכה היא לעדותו דצריכין הב"ד לשאול אותו כיון דאפשר לשואלו א"ו דא"צ לשואלו אפי' היכא דאפשר ולכך פטור העד בכפירתו בב"ד וסיים בספר יהושע בזה"ל וצ"ע על כל גדולי הדור שלא הביאו ראי' ברורה מכאן למהרי"ו ומהרי"ו בעצמו לא הביא ראי' זו. הנה תמה אנכי שנעלם מהגאון בעל ספר יהושע ז"ל שקדמו בראי' זו בשו"ת צמח צדק סי' קכ"ג ע"ש שהביא עוד ביתר ביאור אמנם לפענ"ד נראה דאין משם ראי' דהנה בש"ש שמעתא ז' פ"ז הקשה בהא דפירש"י שם בשבועות בעד מיתה בע"א היודע שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מיורשין והוכרח לפרש כדי שתטול כתובתה דאם השביעתו להעיד שמת בעלה להתירה לינשא אין כאן כפירת ממון. ושבועת העדות אינה אלא לממון ואע"ג דממילא תטול כתובתה אזלינן בתר עיקר הדבר של התביעה וכדא' בההיא דאנסת ופתית את בתי דפליגי ר"ש ורבנן מ"ס עיקרו קנס קא תבע דלא שבק מידי דקץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי עיקרו בו"פ קא תבע דלא שבק אינש מידי דאי מודה לא מיפטר ותבע מידי דאי מודה מיפטר ומש"ה פירש"י והשביעתו להעיד בשביל הכתובה והיינו דעיקר תביעתה את העד להעיד הוא בשביל ממון דשבועת העדות בעי' כפירת ממון ואזלינן בתר עיקר הדבר וא"כ לפמ"ש הריטב"א הובא ברמ"א ס' י"ז סמ"ג דבתובעת כתובתה אפי' יש לה ע"א שמת ל"מ א"כ היכי משכחת לה הא דהכל מודים בעד מיתה דכיון דע"כ עיקר תביעתה בשביל הכתובה א"כ לא יהי' נאמן הע"א כלל ולא הפסידה כלום ולמה צריך הטעם דאין תועלת בעדותו משום שהיא בעצמה יכולה להעיד שע"כ בל"א לא לדידה ולא לב"ד חייב הרי בלא"ה אין תועלת בעדותו כיון שבאה לתבוע הכתובה והניח בצ"ע ולפענ"ד י"ל עפי"ד התוס' שבועות ל"א ע"א על הא דא' שם בהא דקתני ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד וקאר"פ לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא לא מדאוריי' מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה וכ' התוס' שם דאע"ג דמדרבנן ל"מ עדותו מידי כיון דמדאוריי' מהני מיחייב ע"ש והנה כבר נודע מ"ש הראשונים להוכיח בדעת הרמב"ם ז"ל דע"א בעדות אשה מהני מה"ת משום דבמילתא דעל"ג האמן מה"ת ע' בתשו' פמ"א ח"ב סי' קי' וקי"ד ולפי"ז י"ל דהרי מבואר בחלקת מחוקק ס"ק פ"ה בטעמא דהריטב"א דל"מ ע"א אם באה לתבוע הכתובה משום דחיישינן שמא שכרה אותו בשביל הכתובה וא"כ אינו אלא חששא דרבנן אבל מדאורייתא הא הי' תועלת בעדותו ושפיר הי' חייב ק"ש כדברי התוס' הנ"ל ולפי"ז מיושב שפיר קושי' הצ"צ הנ"ל דהרי היא צריכה לעדותו אינימא דהיכי דאפשר צריך לשאול את העד הראשון ז"א דהא ודאי ברור דאפי' אינימא דהיכי דאפשר צריך לשואלו אינו אלא מדרבנן כענין שכ' הפוסקים לענין הא דקיי"ל אין סומכין על החזקה היכי דאפשר לברורי דל"ה אלא מדרבנן ומכ"ש הכא בודאי אינו אלא מדרבנן וע' בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ואבע"א שמסתפקים אי מדאורייתא יש לחלק בין אפשר ללא אפשר וא"כ לפי"ז ממ"נ לענין דאורייתא אין תועלת בעדותו כיון שהיא בעצמה יכולה להעיד דהא דצריך לשואלו היכי דאפשר הא הוא רק מדרבנן ואי דמדרבנן אפסדה ואזלינן בתר שניהם לחיוב כמ"ש התוס' הנ"ל ז"א דהא לענין דרבנן בלא"ה אין תועלת בעדותו דלא אהני מידי כיון שבאה לתבוע כתובתה כנ"ל:

אך באמת י"ל דצדקו דברי הצ"צ עפימ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' פ"א עד סי' פ"ה באריכות להוכיח דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת משום דבמילתא דעל"ג נאמן ע"א מה"ת אמנם בעמפ"ע ל"ה מדעל"ג כיון שאינו מתבדה מפני שיכול להכחישו ושע"כ פירש"י בשבת קמ"ה מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דהתם קאי בעד מפ"ע ואינו אלא מדרבנן וכ"כ בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ל"ג וע' בתשו' פמ"א ח"א סי' פ"ט ולפי"ז שוב א"א לו' דלענין דאורייתא אין תועלת בעדותו כיון שהיא בעצמה יכולה להעיד דהא מדאוריי' ל"מ עדותה כלל. ואי דקשיא א"כ אמאי באמר לדידה ול"א לב"ד פטור הא יש תועלת בעדותו מדאוריי' דמדאוריי' היא לא היתה נאמנת וא"כ הי"ל לחייבו קרבן שבועה י"ל כדברי הראשונים בסוף יבמות שכ' דאם אשה אומרת מפי עד שמת בעלה ואח"כ בא אותו העד ואומר שא"י ממיתת בעלה ומה שא"ל חוץ לב"ד שקר הוא דאי הי' מכחישה בודאי איהו הי' נאמן כדאשכחן בכתובות ע"ב ע"א בא' פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזיל שיילי' ואשתכח שיקרא וכן פ' חכם טיהר לי את הדם ואזיל שיילי' ואשתכח שיקרא דהראשון נאמן] מותרת לינשא ושע"כ באמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור דאף שכופר עתה כיון שמודה שא"ל חוץ לב"ד הכי רק עתה כופר שא"י ממיתת בעלה א"נ ומותרת לינשא ולא אפסדה ע"ש בש"ג וע' בתשו' ב"י ודלא כתשו' הר"ן סי' מ"ז וע' בשו"ת נטע שעשועים חאה"ע סי' ס"ב וא"כ גם מדאוריי' אין לחייבו בקרבן שבועה כיון דלא אפסדה מידי אמנם באמת הא בורכא דהרי הא דא"נ אף דבשאר עדות כ"ז שלא נחקרה העדות בב"ד יכולין לו' מבודין אנו זהו דוקא בשאר עדות שאינו נגמר עד שמעיד בב"ד אבל בעדות אשה דסגי בעמפ"ע כבר נגמר העדות בהגדה שחוץ לב"ד כיון שהשומע יכול לילך ולהגיד בב"ד להתיר על פיו ואינו חוזר ומגיד ע' בתשו' נט"ש הנ"ל וא"כ הא עמפ"ע אינו אלא מדרבנן והדרק"ל דמדאוריי' הא יש תועלת בעדותו. אמנם י"ל דהא באמת לד' התוס' ודעימי' ליכא קושיא כיון דהתוס' ס"ל דע"א בעדות אשה אינו נאמן אלא מדרבנן ולהרמב"ם י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א בחי' בשבועות שם גבי משחק בקוביא דקא' מדאוריי' מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה אע"ג דעכ"פ א"ר להעיד ואין תועלת בעדותו מ"מ חייב ק"ש כיון דבפסול עדות דרבנן מהני תפיסה אפי' בעדים תו לא חשיב כפירת דברים ע"ש וא"כ הכא ל"ש זה ול"מ מאי דמה"ת יש תועלת בעדותו ועפ"י סברא זו יש ליישב מה שהקשה הריטב"א בחי' שם הרי אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וא"כ הרי העד א"י רק ממיתת בעלה וא"כ יוכל העד לו' לה אפי' אי הייתי מסהיד שמת בעלך מי יימר דמשתבעת לגבות כתובתך כדקא' לעיל בהא דהכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה דחשוד מאן אילימא דחשוד לוה כו' ולימא לי' מי יימר דמשתבעת אבל לסברת הרשב"א הנ"ל ניחא כיון דאם הי' מעיד לה על מיתת בעלה הא מדאוריי' א"צ שבועה ושבועה זו אינה אלא תקנ"ח ואף לאחר שתיקנו השבועה הלא מבואר באה"ע סי' צ"ו סי"א דאם קדמה ותפסה מעות ואינה רוצית לישבע לא מפקינין מינה ע"ש וכיון דהיתה מועלת תפיסה תו לא חשיב כפירת דברים. ולפענ"ד יש ליישב עוד קושי' הרשב"א הנ"ל דנ"מ במקבל עליו פסולי עדות שכ' הרשב"א והר"ן בפ' שבוה"ע בשם הרמב"ן דא"ח ק"ש וה"ר מירושלמי פ"ק דסנהדרין ה' י' וע' תומים רס"י כ"ח. וי"ל דלר"פ בפסולי עדות דרבנן בקיבלום עליו חייבין ק"ש דהא מדאוריי' מחזי חזי ויש ג"כ תועלת בעדותו שהרי קיבל עליו הבע"ד ועפי"ז מיושב נמי מה דקשה לכאורה בשבועות ל"א ע"ב דפריך בגמ' שם על המשנה דכפרו ב' כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניי' שתיהן חייבות בשלמא שניי' חייבת דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי חייבת הא קיימא שניי' ומשני כגון שהיתה כת השני' קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהא לא שכיב וקשה לפי"ד התוס' הנ"ל דאזלינן לעולם לחיוב בין בתר דאוריי' בין בתר דרבנן א"כ ל"ל לשנויי כגון שהיו נשותיהן גוססות הרי בלא"ה א"ש דהא קיי"ל דקרובי אישות אינן אלא מדרבנן וא"כ הראשונה חייבת אע"ג דקיימא שני' כיון דמדרבנן הם פסולין והשניי' חייבת אע"ג דפסולין דרבנן כיון דמדאוריי' הם כשרין ובשניהם אזלינן לחיוב ומצאתי שקדמני בקושיא זו ש"ב הגאון בעל ישיע"ק ז"ל ולדברינו הנ"ל א"ש דהרי הכא תיהדר קושיא לדוכתה אמאי חייבת שניי' הרי לא הפסידוהו כלום שאין תועלת בעדותן [דהלא רוב הפוסקים חולקין על הרשב"א וכ' דתפיסה ל"מ בפסו"ע דרבנן] ועכצ"ל בקיבל עליו א"כ אמאי חייבת הראשונה הלא קיימא שניי' ומועיל עדותן כיון דקיבלו עלי' ולפי"ז גם לתי' זה ל"ש הכא לומר כיון דמדאוריי' יש תועלת בעדותו כיון דסוף סוף מדרבנן אינו נאמן אחרי שכבר הגיד ונגמרה עדותו חוץ לב"ד כנ"ל א"כ לא אפסדה והכא ל"ש תי' הנ"ל כמובן:

ברם הא קשיא לי לכאורה לפימ"ש ביש"ש ביבמות פט"ז דין כ"ה ובקו"ע למהרח"ש וכן העלה בתשו' מהר"י בן לב ח"ג סי' ע"ה דבעדות אשה לא בעינין תחלתו וסופו בכשרות וע' בב"ש סי' י"ז ס"ק י"ט א"כ משכחת שפיר גם באמר לדידה שיתחייב קרבן שבועה כגון שבשעה שאמר לה חוץ לב"ד הי' פסול להעיד לה דהי' פסול בעבירה מדאוריי' דפסו"ע דאוריי' פסולין לעדות אשה כמבואר בסי' י"ז ס"ג ובשעה שהשביעתו בב"ד הי' כשר כגון שעשה תשובה הראוי' א"כ חייב קרבן שבועה כיון דאפסדה ואי דאינו נאמן לכפור עתה כיון שכבר הגיד לה חוץ לב"ד שיודע ממיתת בעלה ז"א דהא הטעם דהוי נגמרה עדותו גם חוץ לב"ד כיון שהיתה יכולה תיכף להעיד מפיו בב"ד כנ"ל והתינח בכשר משא"כ זה שהי' בשעה זו פסול לא היתה יכולה בשעה זו להעיד מפיו ולא נגמרה עדותו וא"כ מהני כפירתו עתה ושפיר אפסרה דהוא כשר עתה ובעדות אשה ל"ב תו"ס בכשרות וחייב קרבן שבועה. אמנם באמת לק"מ דכיון דבשעה שאמר לדידה הי' פסול הוי כלא אמר לה כלל והוא בכלל לא אמר לדידה ולא אמר לב"ד:

אמנם נראה דהא דאמרינן דאין העד הראשון נאמן כשכופר אח"כ ואומר שא"י ממיתת בעלה היי"ד למ"ד בעדות אשה א"נ אלא מדרבנן והיינו דס"ל דהוא מטעם דייקא ומינסבה ולא מטעם מילתא דעבידא לאיגלויי דהוא איבעי' ביבמות קי"ח ע"א ותליא ג"כ בשני תירוצי התוס' ביבמות כ"ה ע"ב וכתובות י"ט ע"ב אי נאמנות ע"א באשה היא מה"ת ע"ש וע' בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה וקפ"ב שהשיג באמת על התשב"ץ הנ"ל והעלה דע"א באשה א"נ אלא מדרבנן] וא"כ י"ל דר"פ ס"ל ג"כ טעמא דדייקא וא"נ ע"א אלא מדרבנן ולכך פטור באמר לדידה ול"א לב"ד דלא אפסדה כיון שאינו נאמן משום שאמר לה מקודם שמת בעלה ואף דמעיקרא לא נגמרה עדותו אלא מדרבנן כנ"ל מ"מ הא לר"פ גם השתא א"נ אלא מדרבנן וכאמור. ועפי"ז מה שדקדקו המפורשים אמאי נקט ר"פ הכל מודים בעד מיתה משום דקאי על הפלוגתא דראב"ש ורבנן במשביע ע"א הרי גם בב' עדים משכחת לה שיפטרו מקרבן שבועה באמרו לדידה ול"א לב"ד ומדוע לא נקט הדין בשני עדים ולהנ"ל נכון דאי הי' ב' עדים שפיר היו חייבין ק"ש כיון דשני עדים הא נאמנים מדאורייתא ומהני הגדתן עכשיו שאומרים שא"י ממיתת בעלה לבטל העדות שאמרו לה מקודם חוץ לב"ד שלא נגמרה עדותן רק מדרבנן וכנ"ל ומתורץ ממילא לפי"ז גם מה שהקשו המפורשים בהא דקפריך ש"מ משביע עידי קרקע חייב דהרי מדאורייתא כתובה נגבית אף ממטלטלי וא"כ מדאוריית' ל"ה עידי קרקע וא"כ לר"פ הא חייב ק"ש מטעם מדאורייתא מחזי חזי כמו במשחק בקוביא ומלבד דל"ק מפאת התירוצים שכתבנו למעלה כמובן גם לדברינו אלה אין התחלה להקושיא כלל דאין לומר מדאורייתא מחזי חזי כיון דלר"פ ע"כ כל נאמנות ע"א באשה אינו אלא מדרבנן כנ"ל. ומעתה מיושב נמי מה שהקשו על הרמב"ם דהשמיט ההוא דינא דר"פ דהכל מודים בעד מיתה שהוא פטור ולהאמור נכון כיון דע"כ ליתא להאי דינא רק לר"פ דס"ל דא"נ ע"א באשה רק מדרבנן משא"כ הרמב"ם לשי' דס"ל עא"נ בעדות אשה מה"ת וא"כ אפי' באמר לדידה ול"א לב"ד ג"כ חייב קרבן שבועה. והנה לכאורה הי' מקום לומר דר"פ ס"ל ג"כ עא"נ בעדות אשה מה"ת והא דפטור מק"ש באמר לדידה ול"א לב"ד מיירי בעד פסול דכשר לעדות אשה והאי בודאי אינו אלא מדרבנן לכ"ע כמ"ש בתשו' נוב"י שם [אמנם לפי"ז תקשי ל"ל לחלק בין א"ל לדידה לדידה הו"ל לחלק באמר לדידה גופי' בין עד כשר לעד פסול דבעד פסול פטור באמר לדידה ובעד כשר חייב וגם בלא"ה א"א לאוקמי בעד פסול דהנה באמת הקשה הפר"ד בדרך מצותיך וכן הקשה בתשו' נוב"י הנ"ל במשנה דשבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים דהרי גם באשה משכחת שתהא חייבת ק"ש העדות בעד מיתה שהרי גם אשה כשרה להעיד שמת בעלה של אשה ותנשא ותטול כתובה עפ"י האשה וא"כ כשל"א לדידה ול"א לב"ד היא חייבת ק"ש והי' הפר"ד דבפסולי עדות כיון דבמק"א ל"מ עדותו רק בעדות אשה א"ח ק"ש ע"ש ועפי"ז י"ל קושי' הרשב"א הנ"ל בהא דקאו"פ גבי משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה שהקשה הרשב"א הא מ"מ כיון דאין תועלת בעדותו היכי חייב ק"ש ונראה דנ"מ לענין עד מיתה דכשר גם פסו"ע ומ"מ פטור מק"ש כיון דבעלמא הוא פסול כנ"ל וע"ז אר"פ דמשחק בקוביא כיון דמדאוריית' מחזי חזי אף לעדות דעלמא לכך חייב ק"ש בעד מיתה דהא בעד מיתה יש תועלת בעדותו ויהי' הפי' במשנה בראויין להעיד בעלמא חייב ק"ש בעד מיתה וראב"י סבר דאפי' אי מדרבנן פסול בעלמא א"ח ק"ש בעד מיתה וא"כ א"א לאוקמי ההוא דר"פ בעד פסול דא"כ א"ח בלא"ה ק"ש] אך אחרי העיון אא"ל הכי עפי"מ שאמרתי להסביר הענין דהיכי סלקא אדעתין דבעמפ"ע כשאפשר צריך לשאול וכמו שנמצא באמת חולקין על המהרי"ו הנ"ל הרי נהי דבאמת היכא דאיכא לברורי אין ע"א נאמן כדאשכחן בקידושין ס"ו ע"ב גבי בע"מ דבעי' דוקא שיאמר לו שלח אחוי הא לא"ה לא מהימן (וע' פסחים ד' ע"א למאי נ"מ לישיילי'] אמנם במילתא דעבידא לאיגלויי הרי קיי"ל דנאמן אפי' איכא לברורי וכדמצינו בבכורות ל"ו ע"א נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כל מילתא דעל"ג לא משקרי בהו אינשי והכי מצינו בר"ה כ"ב ע"ב באמר ע"א קדשוה לירחא דמהימן מטעם כ"מ דעל"ג לא משקרי בהו אינשי וכן ביבמות פ' החולץ קיי"ל כמ"ד ואשתמודעינהו ואפי' מפי ע"א או קרוב דגלויי מילתא בעלמא הוא ולא משקרי בה אינשי אולם נראה דזהו דוקא היכי דאם נשאל וניקום עלה דמילתא יהי' האחר נאמן להכחישו אז אמרינן דבודאי לא ישקר בכדי דהא כאשר יבא הדבר לידי בירור יהי' האחר מהימן אבל היכי דאפי' אם האחר יכחישנו לא נאמין להשני אז יוכל להיות דמשקר ולא ירא לנפשו שמא יבא לידי בירור דגם אז יחזיק בדיבורו ותתקיים עדותו וכ"מ בש"ס בכורות הנ"ל ולפי"ז י"ל דהכא אין האשה צריכה לעדותו כיון שלא נצטרך לשאול העד משום דבמדעל"ג אפי' איכא לברורי לא מבררינן כנ"ל והכא הוי על"ג ולא משקרת דשמא ישאלו להעד ואז יהי' העד נאמן ולפי"ז הרי כ' בח"מ סי' י"ז ס"ק י"ז ובב"ש שם סק"ג בשם הש"י דהא דאמרינן דהראשון נאמן היינו בשאמרה בשם עד כשר אבל כשאמרה בשם אשה ועבד ושפחה אין יכולין להכחישה ע"ש וא"כ לפי"ז לא נוכל לאוקמי הא דפטור מק"ש בעד פסול כיון דבעד פסול שפיר יש תועלת בעדותו שכשבאה האשה ואמרה משמו צריכין לשואלו דנהי דלא יהי' נאמן להכחישו לענין איסור לינשא אבל הכתובה עכ"פ לא תטול דהוי עכ"פ כחד לגבי חד ואוקי ממונא בחזקת מ"ק] ואי דהוי מילתא דעל"ג ז"א דהא היכי דהאחר לא יהי' נאמן ולא יתפוס בשקרו ל"ה מדעל"ג כנ"ל וא"כ הא כ' הח"מ והב"ש הנ"ל דכשאמרה בשם עד פסול א"י להכחישה לענין איסור וא"כ ל"ה מדעל"ג וא"כ צריך שפיר לשואלו לענין זה שאם יכחיש אותה עכ"פ הכתובה לא תטול וא"כ יש תועלת בעדותו וחייב שפיר ק"ש וכ"ז אינו אלא לפלפולא מיהו עיקרן של דברים הוא דא"א לאוקמי בעד פסול מהטעמים שכתבתי במוסגר:

והנה אמרתי ליישב עוד באופן אחר קושי' המפורשים הנ"ל דאמאי לא נקט ר"פ רבותא בב' עדים שהם פטורין מק"ש באמרו לדידה ול"א לב"ד אפי' אי נימא דאף היכי שבאמת מפסדת הכתובה מ"מ פטורין משום דבשעה שאמרו לה היתה יכולה ללכת לב"ד ולהעיד בעצמה בתורת עמפ"ע ואיהי היא דאפסדה אנפשה במה שתבעה להעדים שיעידו וכמ"ש באמת הרא"ש שם והר"ן בכתובות פ' המדיר בשם הרמב"ן ז"ל לענין ע"א מ"מ יש לתרץ הא דלא נקט ר"פ הדין בשני עדים דהנה באמת הקשה הצ"צ הנ"ל אי נימא דהיכי דאפשר צריך לשואלו א"כ ע"כ היתה מוכרחת להגדת העד אולם י"ל עפמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"א לענין היכי דאיכא לברורי לא סמכינן אס"ס דהיכי שלא יבאו שני הספיקות לידי בירור ל"ש לומר כל היכי דאיכא לברורי כו' ע"ש וא"כ ה"נ בע"א ל"ש לומר דהיכי דאפשר לברורי צריך לשואלו כיון דאף אם נישיילי' לא יבא לידי בירור כיון דיהי' חד לגבי חד וא"כ התינח בע"א משא"כ בשני עדים הי' חייבין כיון דהיא צריכה לעדותן דכל היכא דאיכא לברורי צריך לשואלם ובב' עדים הא שפיר נבא לידי בירור כיון דשנים הא נאמנים לגבי אחד וא"כ אפי' באמרו לדידה ול"א לב"ד ג"כ הי' חייבין. מאפיסת הפנאי לא אוכל להאריך עוד ואסתגר בזה דברי ש"ב הדור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף