הרי בשמים/א/עא
|
< הקודם · הבא > |
הנה הלח"מ בפח"י מה' סנהדרין ה' ב' הקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב בספר המצות שורש י"ד דלא ענש הכתוב מיתה או כרת אא"כ הזהיר שזה היפוך מדברי הש"ס במכות י"ג ע"ב דפריך התם על ר"ע דקא' לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו א"ה חייבי כריתות נמי לאו שניתן לאזהרת כרת הוא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא חייבי כריתות ל"צ התראה שהרי פסח ומילה ענש אעפ"י שלא הזהיר ודילמא אזהרה לקרבן דהא פסח ומילה דלית בהו' אזהרה לא מייתי קרבן התם לאו היינו טעמא אלא משום דאיתקש כה"ת כולה לע"א מה ע"א שוא"ת אף כל שוא"ת לאפוקי הני דקום עשה ע"כ הרי להדיא מסקנת הש"ס דח"כ ל"צ אזהרה ותי' דרבינו ס"ל כשינויא דרבינא במכות שם דמשני דלכך לאו שנלאמ"ד אין לוקין עליו משום דהוי שתי רשעיות משא"כ חייבי כריתות ל"ה שתי רשעיות משום דלא פסיקא מילתא לכרת שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להן ע"ש. ולכאורה צריך להבין דאכתי מנ"ל לרבינו הרמב"ם ז"ל לפסוק כשינויא דרבינא ולדחות שינויא דרבא מההלכה. והנלפענ"ד לתרץ בטיב טעם דהנה בשבת ס"ח ע"ב ס"ל למונבז שם דתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר בין הנכרים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה פטור מחטאת וכך הי' מונבז דן לפני ר"ע הואיל ומזיד קרוי חוטא ושוגג קרוי חוטא מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה א"ל ר"ע הרני מוסיף על דבריך אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה אף שוגג שהיתה לו הידיעה בשעת מעשה א"ל הן וכ"ש שהוספת א"ל לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד כו' מ"ט דמונבז דכתיב תורה א' יהי' לכם לעושה בשגגה וסמיך לי' והנפש אשר תעשה ביד רמה הקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה ורבנן האי תורת אחת מאי עבדי לי' מיבעי להו לכדמקרי לי' ריב"ל לברי' תורה א' יהי' לכם לעושה בשגגה וכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה וכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשו כולן לע"א מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת והקשו התוס' שם דהא רבנן דמונבז הוא ר"ע ור"ע אית לי' בפ"ק דכריתות דקרא דמגדף במברך את השם כתיב ותי' דהאי לישנא נקט לרבנן ולר"ע באמת אית לן למימר דהוקשה כל התורה למברך את השם והקשו שם מנ"ל למונבז דרשא דריב"ל ותי' דנפקא לי' כדדריש רבי בפ"ק דיבמות נאמר כאן ונודעה החטאת אשר חטאו עלי' ונאמר להלן ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עלי' מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת ע"ש. והנה התוס' ביבמות שם ט' ע"א ד"ה מה ע"א כו' וכן ביומא פ"ו ע"א כ' שם דנ"מ בין הני דרשות דלמאן דדריש מדהוקשה כה"ת כולה לע"א ושם לא כתיב לאו לכך לא בעינן אלא דבר שחייבין על זדונו כרת בלבד ולא לאו וכרת משא"כ לרבי דדריש מגז"ש דעלי' ליכא חיוב קרבן אלא היכי דאיכא לאו וכרת כמו באחות אשה ע"ש. ולפי"ז יתיישב שפיר דמעיקרא כדאקשי הש"ס במכות שם ודילמא אזהרה לקרבן הי' ס"ד דש"ס משום דכל הקרבנות ילפינן מגז"ש דעלי' כרבי וא"כ בעינן לאו וכרת כמו באחות אשה וזהו הטעם דבפסח ומילה ליכא קרבן משום דלא כתיב לאו גבייהו ומשני הש"ס שפיר כיון דלר"ע קיימינן וא"כ לדידי' התם לא ה"ט דהא איהו דריש מדאיתקש כה"ת כולה לע"א והיינו מברך את השם כדברי התו' שבת הנ"ל והתם בההיא פרשה הא לא כתיב לאו וא"כ ל"ב לאו וכרת כנ"ל וע"כ דהטעם דבפסח ומילה ליכא קרבן הוא משום דמה ע"א שוא"ת אף כל שוא"ת לאפוקי הני דקום ועשה נינהו. והשתא מיושב שפיר ד' הרמב"ם בסה"מ הנ"ל דאיהו ע"כ לית לי' שינויא דרבא רק שינויא דרבינא דהא הרמב"ם ז"ל בפ"ו מיבום ה' ט' פסק דיבמה שהיא ערוה על יבמה פטורה מן היבום ומן החליצה ואין לו עלי' זיקה כלל שנא' ולקחה לו לאשה ויבמה כו' והיינו כרבי ביבמות שם וא"כ דריש עלי' לגז"ש דכל שזדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת ושעל כן פסק בפ"א משגגות ה' ה' דתורה אחת יהי' לכם מורה שלא לחלק בין יחיד שעבד ע"ז למרובין והוא כדרשת רבי ביבמות שם וא"כ ע"כ לדידי' בעינן בחיוב קרבן דבר שחייבין עליו לאו וכרת כנ"ל ולכך שפיר פסק הרמב"ם בפ"א משגגות ה' ב' דלכך פו"מ אין בהן חיוב קרבן לפי שאין בהן ל"ת ע"ש וה"ט דאיהו לשיטתי' אזיל דאיהו דריש מגז"ש דעלי' עלי' ובעינן לאו וכרת כנ"ל וא"כ א"ש דברי הרמב"ם הנ"ל דשינויא דרבא במכות שם אזיל אליבא דריע והרמב"ם לשיטתי' ע"כ לא ס"ל הכי והלכך פסק שפיר דבעינן אזהרה לכרת ור"ל לקרבן:
ועפ"י הצעה זו תתיישב נמי קושי' התוס' במכות שם ד"ה לאפוקי הני שהקשו וז"ל קשה ל"ל היקשא לאפוקי פסח ומילה תיפוק לי' מדאמרינן בת"כ ועשה אחת יצא מסית ומדיח ומקלל או"א ועדים זוממין שא"ב מעשה דאין בהן קרבן וה"ה פסח ומילה דאי מימנע ולא עביד ליכא מעשה. ועוד יש להקשות מש"ס שבת קנ"ג ע"ב דקא' רבא גופי' התם על הא דא' רמב"ח המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת ואמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דכתיב תורה אחת יהי' לכם לעושה בשגגה והנפש אשר תעשה ביד רמה הוקשה כה"ת כולה לע"א מה ע"א עד דעביד מעשה בגופי' ה"נ עד דעביד מעשה בגופי' כו' א"כ חזינן דרבא גופי' קא' דאינו חייב קרבן עד דעביד מעשה בגופי' וא"כ היל"ל ה"ט בפסח ומילה. ולהאמור יתיישב שפיר משום דהכא קאי אליבא דר"ע א"כ הא ר"ע ס"ל בכריתות ז' דמגדף מביא קרבן אע"ג דלית בי' מעשה דהא ס"ל מגדף היינו מברך את השם וא"כ לא הוי יכול למימר שם במכות בפו"מ הטעם משום דא"ב מעשה כיון דאזיל אליבא דר"ע ור"ע ס"ל מגדף היינו מברך את השם ומביא קרבן אע"ג דלית בי' מעשה משא"כ בשבת שם קאזיל רבא אליבא דנפשי' דאיהו ס"ל מגדף היינו עע"ז ומברך את השם אינו מביא קרבן ולכך אמר דמחמר אינו חייב קרבן משום דלא קעביד מעשה בגופי' אמנם הא קשי' לי לכאורה מש"ס שבת קנ"ד ע"א דקא' ר' יוחנן שם המחמר אחר בהמתו בשוגג לא מיחייב חטאת דהוקשה כה"ת כולה לע"א דעד דעביד מעשה בגופי' ע"ש וקשה דהנה התוס' בסנהדרין ס"ה ע"א ד"ה מאן תנא כו' הקשו בגמ' שם דפריך אמאי שייר בהמתניתין דכריתות ידעוני ולא קתני רק אוב ומשני ר' יוחנן הואיל ושניהן בלאו א' נאמרו ור"ל אמר ידעוני לפי שא"ב מעשה ופריך ור"י מ"ט ל"א כר"ל ומשני אמר לך מתניתין דכריתות ר"ע היא דאמר ל"ב מעשה והקשו בתוס' שם הא לא מחייב ר"ע במגדף אלא משום דכתיב כרת במקום קרבן וא"כ ידעוני אמאי חייב הא לא כתיב בי' כרת במקום קרבן. אולם לפענ"ד י"ל עפי"ד הש"ס כריתות ג' ע"א דפריך שם תנא במאי קא חשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת ובצרא לה חדא אי בנשי קא חשיב דל מינהון הבא על הזכר ועל הבהמה ובצרי להו תרתי א"ר יוחנן לעולם תנא גברי קא חשיב ותני הכי הבא על הזכר והביא זכר עליו ור' ישמעאל היא דאמר חייב שתים והא מדקתני מגדף בסיפא ומוקמינן לה כר"ע כו' אלא רישא ר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע. והנה באמת רש"י ותוס' כתבו בסנהדרין ס"ד ע"ב דר' ישמעאל ס"ל מגדף היינו עובד ע"ז ע"ש וא"כ היכי אפשר לומר דהמגדף ס"ל כר"ע דהא איהו לא מחייב במגדף אלא משום דכתיב בי' כרת במקום קרבן וס"ל מגדף היינו מברך את השם ועכצ"ל דר' יוחנן מוקי מתניתין כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע דחייב קרבן ולא מטעמי' אלא דס"ל דחייב קרבן אף דלית בי' מעשה וביותר י"ל עפי"מ דפירש"י במשנה ריש כריתות ובפסחים צ"ג ע"ב וסנהדרין ס"ד ע"ב דלמ"ד מגדף עע"ז ר"ל מזמר ומשורר לע"ז א"כ י"ל דר"י לשיטתי' עקימת שפתי' הוי מעשה] וא"כ מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דהא לר' יוחנן לשיטתי' כפי מה דמוקי המשנה דכריתות שם הא ס"ל דמיחייב קרבן אפי' היכי דלית בי' מעשה וא"כ גם בידעוני חייב מה"ט ולפי"ז קשה היכי קא' ר' יוחנן בש"ס שבת הנ"ל דמחמר פטור מקרבן משום דלא קעביד מעשה בגופי' הא לדידי' ל"ב מעשה כנ"ל. אולם י"ל דר' יוחנן מוקי למתניתין דכריתות הכי אבל איהו לנפשי' לא ס"ל הכי דהרי באמת בש"ס שבת ס"ח ע"ב ס"ל לר' יוחנן כמונבז ואיהו הא לא ס"ל ההיקש דריב"ל דהוקשה כה"ת לע"ז וע"כ דאין כונת ר' יוחנן שם על ההיקש הפשוט רק דסובר דבעינן בכל הקרבנות מעשה כמו בע"ז דגלי רחמנא דכתיב בי' ועשה דבעינן מעשה ה"ה לשאר שוגגין. וע' בס' יד דוד בחי' בשבת שם שהאריך בזה ותדע לך שכן הוא דהלא בשבת קל"ז ע"א פליגי ר"א ור"י התם אי טרוד במצוה פטור מחטאת וקא' התם ושניהם לא למדוה אלא מע"א כו' ופירש"י ז"ל שהוקשו כל חטאות שבתורה לחטאת ע"ז דכתיב תורה א' יהי' להם וג' בפ' שלח לך גבי קרבן ע"א ע"ש וא"כ תקשי למאן דיליף בגז"ש דעלי' ומצריך תורה א' יהי' לכם דכתיב בע"ז שלא לחלק בקרבנות בין יחיד למרובין א"כ מנ"ל דטרוד במצוה פטור והרי ר"י ס"ל כמונבז וע"כ דיליף מגז"ש דעלי' ומצריך תורה א' אם להורות דבעינן שהי' לו ידיעה או שלא לחלק בין יחיד למרובין ואפ"ה ס"ל בפסחים ע"ב יבמתו נדה בעל פטור משום דהוי טעה בדב"מ וע"כ דיליף מתורה א' יהי' לכם דכתיב בקרבן ע"ז וקשה הרי אצטריך לדידי' לדרשא אחרת כנ"ל וע"כ דילפותא זו אינה אלא גילוי מילתא בעלמא ולאו היקש גמור הוא:
ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת אומר ליישב עפ"י דרכנו מה שהקשה אותי ידידי הרב המאוה"ג מו"ה הירצל לאנדא נ"י אבד"ק סטרעליסק בהיותו אצלי בביתי אתמול יום ה' כ"ב כסליו תרמ"א לפ"ק. ע"ד הרמב"ם ז"ל בריש ה' שגגות דמגדף אינו חייב קרבן לפי שא"ב מעשה אף דפסק דמגדף היינו מברך את השם ע' בלח"מ שם א"כ קשה מש"ס שבת ס"ט הנ"ל דיליף שם דכל דבר שזדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת מתורה א' יהי' לכם והרי לדידי' במגדף א"ח קרבן וא"כ לא קאי כלל חיוב קרבן על מגדף וא"כ מנ"ל הא דכל דבר שזדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת ואי דנפקא לי' מגז"ש דעלי' עלי' ז"א דהרי אמרינן שם בגמ' ורבנן שגגה במאי ר"י אמר כיון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו ור"ל אמר עד שישגוג בלאו ובכרת וקא' רבא מ"ט דר"ל כו' וכ' שם התוס' בד"ה כגון וצ"ל דר' יוחנן מיירי אליבא דרבנן דאית להו היקשא דריב"ל אבל לרבי דנפקא לן מגז"ש דעלי' מודה ר"י דבעי עד שישגוג בלאו ובכרת דהא כתיב לאו בההיא קרא דואשה אל אחותה לא תקח וגו' וא"כ כיון דהרמב"ם פוסק בפ"ב מה' שגגות דשגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו ע"כ דלא יליף מגז"ש דעלי' ונלפענ"ד לתרץ ונציע דברי הגמ' בשבת שם עם דיבור התוס' הנ"ל דקא' התם ורבנן שגגה במאי ר' יוחנן אמר כיון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו ור"ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת אמר רבא מ"ט דר"ל א"ק אשר לא תעשינה בשגגה ואשם עד שישגוג בלאו וכרת שבה ור' יוחנן האי קרא דרשב"ל מאי עביד לי' מיבעי לי' לכדתניא מעם הארץ פרט למומר רשב"א אומר משום ר"ש אשר לא תעשינה בשגגה ואשם השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו וכ' התוס' שם ד"ה כגון ששגג בכרת אעפ"י שהזיד בלאו וז"ל וטעמא דר"י משום דלא כתיב לאו בהיקשא דר' יהושע ולא כתיב אלא כרת בההוא ענינא ולהכי בעי מ"ט דר"ל ולא בעי מ"ט דר"י וצ"ל דר"י מיירי אליבא דרבנן דאית להו היקשא דריב"ל כו' ע"כ והנה לכאורה צריך להבין למה הי' פשיטא כ"כ לר"י אטו לא ידע קרא דלא תעשינה ואשם דמוכח עד שישגוג בלאו ובכרת. שעל כן נראה לי דגם מעיקרא ידע מההוא קרא דלא תעשינה ואשם ואפ"ה הי' ניחא לי' להש"ס מילתא דר"י ולא בעי רק מ"ט דר"ל דהנה בת"כ ויקרא פ"א אי' מצות ה' שומע אני אפי' עשה ת"ל אשר לא תעשנה ולפי"ז בס"ד עד דלא ידע מהדרשא דשב מידיעתו כו' הו"א דקרא דאשר לא תעשינה ואשם מורה דבקרבן בעי אזהרת לאו דכיון דקאי אליבא דרבנן דמונבז דדרשי מהיקש דהתורה א' יהי' לכם ושם לא כתיב לאו ומורה קרא דלא תעשינה דאינו מביא קרבן רק על אזהרת לאו כדרשא דת"כ הנ"ל אבל לענין השגגה ל"ב רק שישגוג בכרת כמו שפירש"י ז"ל שם משום דכתיב לעושה בשגגה וסמיך לי' והנפש אשר תעשה וגו' ולפי"ז שפיר כתב דע"כ ר' יוחנן לא מיירי רק אליבא דרבנן דאי אליבא דרבי כיון דנפקא לי' מגז"ש דעלי' א"כ מההוא גז"ש ידעינן דקרבן בעי אזהרת לאו כמו שהבאתי למעלה בשם התוס' וא"כ הי"ל לפרוך מ"ט דר"י כיון דע"כ אצטריך לא תעשינה ואשם שישגוג בלאו וכרת כיון דלאזהרת לאו לא אצטריך. אבל אחרי דמסיק הש"ס דלר' יוחנן אצטריך קרא דרשב"ל לענין שב מידיעתו כו' א"כ גם אי נפקי מגז"ש דעלי' ג"כ ל"ב שישגוג בלאו ובכרת כיון דגלי קרא לעושה בשגגה וסמיך לי' והנפש אשר תעשה וילפינין מיני' גילוי מילתא דבכ"מ לא בעינן שישגוג רק בכרת ומיושבים דברי הרמב"ם ז"ל ע"נ בס"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |