הרי בשמים/א/לא
|
< הקודם · הבא > |
חולין ד"כ ע"א תוס' ד"ה לא אמרן אלא למ"ד כו' והא דוקא בהתכלת גבי נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים דאצטריך סד"א הואיל ואשתרי מליקה גבייהו אשתרי נמי נבילה לאו דוקא דנבילה לא הוי כדמוכח לקמן כמ"ש בפ"ב אלא כלומר טריפה וקרא נקט נבילה אגב טריפה ע"כ הקשה בספר לב ארי' למה הוצרכו התוס' לדחוקי ולומר דנבילה דקרא הוא לאו דוקא למה לא נאמר דבאמת הך מ"ר דס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ס"ל כדר' יוחנן שם דפרשה זו אליהו עתיד לדורשה ורבינ' דא' שם כהנים אצטריכא לי' כו' לא בא ליישב רק למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת כדקיי"ל כן להלכתא:
ונראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' ז"ל דהנה באמת צריך להבין הך דקא' ר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה ואמאי לא נראה לו כדברי רבינא דקאמר כהנים אצטריכ' לי' כיון דאשתרי מליקה לגבייהו כו' והלא ר' יוחנן גופי' ס"ל בנזיר כ"ט ע"א דיש שחיטה לעוף מה"ת. וליישב זה נראה דהנה במנחות שם הקשו התוס' היכי קא' דסריא כיון דאשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה נימא מה למליקה שכן מצוותו בכך כדפריך במנחות ה' ע"ב וכלאים נמי אסרינן להו אע"ג דאשתרי אבנט של כלאים לגבייהו משום שמצוותו בכך. אמנם נוכל ליישב ולומר דרבינ' ס"ל כמ"ד כאן בסוגיין אליבא דבני ר' חייא דמצות מליקה אף מחזיר סימנין לאחורי העורף וא"כ תוכל להתקיים המצוה ע"י חזרת הסימנין לאחורי העורף דאז הסימנין נחתכין קודם שבירת שדרה ומפרקת והסימנין סגי להו במליקה למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ואפ"ה אשתרי להם למלוק בלי חזרת הסימנין לאחורי העורף א"כ לא שייך לומר שכן מצותו בכך כיון דהמצוה תוכל להעשות גם באופן שלא תהי' טריפה ושפיר קא' רבינ' דסד"א כיון דאשתרי מליקה לגבייהו כו' אמנם אכתי קשה דהא גם אי מחזיר הסימנין לאחורי העורף הא מולק בצפורן מחובר ושחיטה צריכה להיות בתלוש וכן הא מצות מליקה קוצץ ויורד בלי הולכה והובאה וא"כ א"א להיות באופן ההכשר א"כ הדרק"ל נימא מה למליקה שכן מצוותו בכך ועכצ"ל דרבינ' קאי למ"ד אין שחיטה לעוף מן התורה ולא בעי רק נחירה בסימנין ואין צריך בעוף הכשר שחיטה א"כ אי מחזיר הסימנין אחורי העורף שפיר הוי באופן ההכשר וא"כ כיון דהמצוה תוכל להעשות באופן שלא תהי' טריפה לא שייך למיפרך שכן מצוותו בכך ומיושב היטב קושי' בעל לב ארי' הנ"ל. דע"כ רבינ' אזיל אליבא דמ"ד א"ש לעוף מה"ת כנ"ל וא"כ ע"כ נבילה לאו דוקא וממיל' לא קשה נמי מאי דלא קאי ר"י כרבינא כיון דאיהו ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ אף אם יחזיר הסימנין לאחורי העורף תהי' השחיטה נבילה כיון דאי יש שחיטה לעוף מה"ת הא פוסל מחובר ומליקה הא צריכה להיות בעצמו של כהן וכן בלי הולכה והובאה וכ"כ להדי' בתוס' לקמן כ"ח ע"א ד"ה רבי היא כו' וא"כ לא משכחת באופן ההכשר ולא נוכל למימר דסד"א כיון דאשתרי מליקה לגבייהו אשתרי נמי נבילה דאיכא למיפרך מה למליקה שכן מצותו בכך כנ"ל. ובאופן אחר נלפענ"ד בישוב קושי' בעל לב ארי' הנ"ל דהנה הא"ח הקשה בפ"ב דפסחים דל"ל קרא דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים דכהנים אסורין בנבילה הא בלא"ה ידעינן דאל"כ ל"ל דכ"ר דיבוא אי' נבילה ויחול על אי' חלב לשינויא דר"י ביומא ל"ו דנבילה הוי לאו הנל"ע ואין לוקין עליו ומאי נ"מ בהא דחל איסור נבילה על חלב וע"כ דנ"מ לגבי כהנים דלקי על לאו הנל"ע וא"כ אי איתא דכהנים מותרין לאכול נבילות תיהדר קושיא לדוכתה. אולם באמת לפענ"ד הדבר נכון דהא כ' התוס' ביומא שם ד"ה לאו כו' דלאו דטריפה לכ"ע לא חשיב ניתק לעשה כיון דלא ניתק כל מה שבלאו דבלאו הזה דבשר בשדה טריפה ל"ת כולל נמי קדשים שיצאו חוץ למחיצתן ואהנך לא קאי לכלב תשליכון ע"ש והוא כעין סברת הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' תמורה גבי לאו דתמורה דלהכי ל"א נל"ע דהלאו כולל יותר מעשה דצבור ושותפין אין עושין תמורה ע"ש. ולפי"ז י"ל דרבינא קאי למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת א"כ לא הוי במליקה רק טריפה ושפיר קא' דסד"א דכהנים מותרין בטריפה דעל טריפה הוי צריך שפיר קרא דחל על חלב כיון דעל טריפה לוקין דל"ה נל"ע כנ"ל ולא הוי מוכרחין לאוקמי דוקא על כהנים ואף לפי"מ שהובא בתוס' שם בשם ספר א' דגם טריפה הוי נל"ע מ"מ הא בטריפה לא מצרכינין קרא דחל על אי' חלב רק בנבילה וא"כ שפיר קא' רבינא דכהנים אצטריכא לי' דהו"א דמותרין בטריפה למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' הלב ארי' הנ"ל דהתוס' שפיר כתבו דנבילה לאו דוקא דליכא למימר דרבינא אזיל דוקא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ז"א דלדידי' הא הוי מליקה נבילה וא"כ הא על נבילה א"צ קרא כקושי' בעל א"ח הנ"ל והבן:
אמנם הא קשיא לי ע"ד התוס' דמה יענו להא דקא' לקמן ק"כ ע"א בהא דקא' ר"ל התם נפש לרבות השותה גבי נבילת עוף טהור ובחלב ובחמץ וקא' שם לא ליכתוב רחמנא בחלב ותיתי מהנך מה להנך שכן לא הותרו מכללן כו' אי חלב חי' להדיוט נבילה נמי אשתרי מליקה דחטאת העוף לכהנים. וקשה הא ר"ל גופי' ס"ל בש"ס נזיר הנ"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת וא"כ אפי' אי אינו מחזיר הסימנין לאחורי העורף ל"ה אלא טריפה והתם קאי לענין נבילה דוקא [וא"ל דס"ל כר' יוסי במשנה זבחים ס"ט ע"ב דמלק את הטריפה אינו מטהר מידי נבילה וא"כ כי תבר שדרה ומפרקת הוי' טריפה וכי מלק אח"כ אינו מטהר מידי נבילה וא"כ שפיר אשתרי נבילה לכהנים ז"א דהא לקמן כ"ח ע"א מוקמינין ההוא דמלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה כמ"ד דיש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ ע"כ ר' יוסי נמי אזיל אי יש שחיטה לעוף מה"ת] וצע"ק. והנה התוס' לעיל בסוגיין הקשו על הא דקא' התם על מימרא דבני ר"ח דמצות מליקה מחזיר סימנין לאחורי העורף ומולק א"ד אף מחזיר וא"ד מחזיר דוקא ומסתברא כמ"ד אף מחזיר ממאי מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפי' שוחט נמי והקשו התוס' דלא הו"ל למימר מסתברא דהא חיובתא גמורה היא ממתניתין למ"ד מחזיר דוקא. ונראה ליישב קושיא זו דהנה באמת קשה לפי"ד הב"ח ביו"ד סי' כ' דאפי' בהחזיר רק שלא ידע אם חתך המפרקת קודם הסימנין אם לא הוא פסול וא"כ דילמא לעולם מיירי מתניתין בהחזיר רק שלא ידע אם לא חתך המפרקת קודם ובכו"פ סי' כ' הרגיש בזה אולם הדבר נכון לפמ"ש האחרונים בטעם שיטה זו דבלא ידע הוא פסול אף דרוב פעמים הסימנין נשחטין לפני המפרקת מ"מ משום דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת לכך חיישינן שמא נשחטו הסימנין אח"כ עיין בס' ישיע"ק ולפי"ז יתיישב שפיר דהא מיירי השוחט דומיא דהמולק בעוף וא"כ הא כתבו גדולי הפוסקים דלמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת וליכא גבי' עשה דשאינו זבוח רק אבמה"ח מחיים ל"ש גבי' חזקת איסור כלל דמאבמ"ה לא מחזקינין איסור וכ"כ הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ע"ש ולפ"ז נוכל לומר דהכא אזיל אי אין שחיטה לעוף מה"ת ולכך קא' ומסתברא דליכא לאוקמי בהחזיר ולא ידע דעכ"פ בעוף הי"ל להכשיר משום דרוב פעמים הסימנין נשחטין קודם כיון דבעוף ליכא חזקת איסור למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת כנ"ל אבל תיובתא גמורה ליכא לאקשויי דאיכא למימר דהאי א"ד ס"ל כמ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת וא"כ איכא גם בעוף חזקת איסור ושפיר מיתוקמא מתניתין בהחזיר ולא ידע והבן. ולאשר בעת העתקתי את הדברים האלה לדפוס השיב בענין זה חתני הגאון מוה' שמעון נ"י תשובה לאחד מתלמידיו אמרתי להציגה כאן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |