הרי בשמים/א/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א יב

סימן יב

בעזה"י יום ג' א' דר"ח מרחשוון תרמ"א לפ"ק סטריא

שלום רב לכבוד ש"ב ומח' ידי"נ הרב הגדול חריף ובקי משנתו זך ונקי. ירו"ש שהיו"ת כש"ת מו"ה שמואל באבד נ"י אבד"ק סאנדאווישנא יצ"ו:

מכתבו הגיעני והנני להשיבו על אתר בדבר אשר שאל ממני חוו"ד הלכה למעשה באשה א' שבאה לק' ורצונה להנשא. לאיש וידוע הוא בק' שבעלה מת בלא זרע ר"ל וחוששין שמא יש לבעלה אח וזקוקה לחליצה והיא אומרת שאין לו אחין אם היא נאמנת עכ"ש:

הנה משנה שלימה שנינו ביבמות קי"ח ע"ב דהאשה אינה נאמנת לומר מת יבמי וא"כ נוכל לומר דה"ה דאינה נאמנת לומר שאין לו אח כדי לפטור א"ע מחליצה אולם באמת י"ל דאין ראי' מהתם דשא"ה כיון דעומדת בחזקת איסור לשוק א"נ לומר שמת כדי להוציא נפשה מחזקה אבל בנ"ד הרי אינה עומדת עדיין בחזקת איסור לשוק ובכה"ג בודאי נאמנת אמנם אכתי י"ל לפמ"ש הרשב"א בחולין ד"ט וז"ל הא דאר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת פירושו משום אבמ"ה ול"ק הרי יצאה מאיסור אבמ"ה דאפשר לומר כיון דמעיקרא בחזקת איסור אבמ"ה עומדת ועכשיו לא נתבאר אם נשחטה כהוגן הרי היא מוחזקת מאיסור לאיסור עכ"ל וכ"כ הרשב"א ביבמות ד"ל וז"ל הא דאמרי' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת איכא דקשיא להו והא באיסור א"א קיימא הלכך כיון דבחז"א הוי קיימא השתא דמת נעמידנה בחז"א ואע"ג דאיסורא קמא אסתלק להו דדכוותה אשכחן בעלמא דמחזקי' מאיסור לאיסור כדאמרי' בהמה בחיי' בחז"א עומדת כלומר בחזקת אבמ"ה עד שיוודע לך במה נשחטה ואע"ג דמשעה שנשחטה נסתלק האיסור דאבמ"ה אפ"ה חוששין לה משום נבילה אלמא מחזקי' מאיסור לאיסור כו' עכ"ל הרי דמחזקי' מאיסור לאיסור וא"כ ה"נ כיון דידוע שמת בעלה בלי זרע כ"ז שלא נתברר שאין לו אחין עומדת האשה בחזקת איסור מפאת חז"א דא"א הקודמת דמחזיקין מאל"א ושעל כן כ' המהרי"ט בתשו' ח"א סי' פ"ב לפרש דברי הרשב"ם ב"ב קל"ה ע"א שכ' וז"ל ההוא דהוי מוחזק לן בגווי' דל"ל אחי חזקה בעלמא בלא עדים ויודעין היו בודאי דאין לו בנים ואי לא דמוחזק לן דל"ל אחי הי"ל לאוסרה לשוק מספק כיון דודאי אין לו בנים עכ"ל וכ' המהרי"ט דסברתו הוא מטעם מחזיקין מאל"א ונהי דכי לא אתחזק לא באחי ולא בבני שהי' מטעם ס"ס שמא יש לו בנים ואת"ל אין לו שמא גם אחים אין לו אבל כיון דבודאי אין לו בנים שוב אפי' אי לא ידעינן אם יש לו אחין מחזיקין מאיסור לאיסור ע"ש:

אמנם באמת הוא פלוגתא ישנה בין רש"י ותוס' בחולין ד"ט וביצה כ"ה ובתוס' כתובות ע"ה בשם ר"ת וכן בש"ע יו"ד סי' נ' אם מחזיקין מאיסור לאיסור ע' בש"ך שם סק"ג. ואפי' לדעת הסוברין שם דמחזיקין מאיסור לאיסור היכי דאיכא ריעותא מחיים כבר כ' בתשו' נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קמ"ה דשא"ה שמעולם לא הי' חזקת היתר לגמרי שתמיד משעה שנולדה הי' עלי' איסור שאינו טבוח אבל זו בשעה שהיתה פנוי' היתה מותרת לגמרי לכל אדם וגם לא היתה זקוקה לשום אדם וכשניסת ונאסרה לכל אדם משום אשת איש אפשר לומר כשמת בעלה חזרה להיתרה הראשון ואינה אסורה גם משום ס' יבום ולא עוד אלא שמעולם גם כשניסת לא סר ממנה חזקה שאינה זקוקה ליבום שחזקה זו היתה לה כשהיתה פנוי' ולעולם לא סר ממנה ע"ש. אמנם מבואר בב"ש סי' קנ"ו סק"י ובסי' קנ"ז סק"ו דהוכיח בשי' רש"י ור"ן ונימוק"י דס"ל דבלא הוחזק באחין עא"נ לומר יש לו אחין וחולקין אהמחבר שם וס"ל דזה לא מיקרי אתחזק היתרא ע"ש וא"כ הוי זה עכ"פ דבר דלא אתחזק לא איסור' ולא היתר' דעא"נ וכל היכא דעא"נ באיסורין גם קרובים נאמנים כמבואר בתוס' סוטה ל"א ע"ב ד"ה הא חד כו' בשם הירושלמי וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה' עדות ה' ג' וביו"ד סי' קכ"ז ס"א ברמ"א. וכדברי הב"ש הנ"ל מוכח פשטא דסוגי' ב"ב קל"ה ע"א בההוא דהוי מוחזק לן דל"ל אחי ואמר בשעת מיתה דל"ל אחי א"ר יוסף מאי ליחוש לה חדא דמוחזק לן דל"ל אחי ועוד האמר בשעת מיתה דל"ל ופירשב"ם ועוד אפי' אי מוחזק באחי נאמן להתירה משום דקאי בשעת מיתה ומיגו דא"ב פטר לה בגיטא דאתי מיגו ומרע לה לחזקה ע"ש ומשמע דרק אי מוחזק באחי לן למיתי עלה מטעם מיגו דא"ב פטר לה בגיטא אבל אי לא הי' מוחזק דאית לי' אחי ל"ה צריכין לבא עלה מדין מיגו אע"ג דמיירי התם שיודעין בודאי שאין לו בנים כמו שפי' רשב"ם שם אמנם אכתי י"ל דהתם בש"ס קאזיל אליבא דאביי ואביי אית' לי' בקידושין ס"ו גבי אשתך זינתה בע"א דנאמן ול"א אין דבר שבערוה פחות משנים אלא היכא דאיכ' הכחשה וכמ"ש בחי' הרשב"א שם משא"כ אנן הא קיי"ל כרבא התם דאין עא"נ בדבר שבערוה אפי' היכי דליכ' הכחשה והא נודע דעת המרדכי בפ' מצות חליצה וכן דעת הנ"י גבי חלצה בינו לבינה הובא בשו"ת נט"ש חאה"ע סי' ס"ט דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה וא"כ היל"ל דאין עא"נ מטעם דבר שבערוה ומכ"ש שהיא אינה נאמנת. אולם באמת הא דעת כמה מן הראשונים דהא דאמרינן אין דבר שבערוה פחות משנים היא דוקא היכא דאתחזק איסורא אבל היכי דלא אתחזק איסורא ל"א אין דשב"ע פחות מב' וזהו לפענ"ד פלוגתת ר"א ורבינא ביבמות ל"ט ע"ב גבי אשתמודעינהו דאחוה דמיתנא מאבא ניהו ח"א בעדים וח"א אפי' קרוב ואפי' אשה ונראה דטעמא דצריכה להיות ההכרה בעדים כשרים משום דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה וילפי' דבר דבר מממון דאינו פחות משנים אפי' בליכא חזקה כדא' בב"מ פ' אלו מציאות סימנין וסימנין וע"א יניח והתם ליכא חזקה ואפ"ה ל"מ ע"א וה"נ אע"ג דמה שאומר שהוא אחיו של המת אינו לנגד חזקת איסור וכמ"ש בקידושין ס"ג גבי קדשתי את בתי דאינו רק מברר הספק וה"נ מעיקרא הוחזקה שאסורה לכ"ע ולאיש א' מותרת והוא מברר שזהו האיש שמותרת לו וא"כ דס"ל דאפי' בלא אתחזק איסורא אין דשב"ע פחות משנים ואנן דקיי"ל דמהני ההכרה ע"י קרוב ע"כ דס"ל דבלא אתחזק איסורא ל"א אין דשב"ע פחות מב' וכדמוכח באמת פשטא דגמ' רפ"ק דגיטין דקא' אבל הכא אתחזק איסור' דא"א הוי דשב"ע ואין דשב"ע פחות משנים משמע דאי לאו דהי' חזקת איסור דא"א לא הי' מועיל דשב"ע דליבעי תרי וע' בפנ"י בגיטין ל"ג בסוגיא דבטלו מבוטל שביאר כונת התוס' שם דמסופקין אי בדשב"ע עא"נ בלא אתחזק איסור' ע"ש ובענין הלז השבתי לחכם א' במה שהקשה אותי בדברי התוס' בקידושין ס"ו ע"א ד"ה רבא אמר כו' וא"ת כיון דשותק ושתיקה כהודאה דמיא למה לא תאסור עליו וכי לא יוכל לעשותה עלי' חתיכה דאיסורא וי"ל דקסבר רבא דטעמא דשותק מהימן לאו משום דשתיקה כהודאה דמיא אלא משום דאיכא רגל"ד מהימני לי' וכיון שאין האיסור מכח עדות הבעל אלא מכח עדות העד לא מהימנינין לי' דע"א א"נ בדבר שבערוה עכ"ל והקשה החכם הנ"ל דא"כ מאי הוא סברא דאביי דאמר בשותק דנאמן וע"כ דס"ל דשתיקה כהודאה היינו שיודע ודאי שכן הוא ובאמת כ' התוס' בפירוש ביבמות פ"ח ע"א ד"ה דשתיקה כו' פי' כיון דשתיק נראה לו אמת ויודע קצת שיש רגל"ד אבל ל"ל הודאה ממש שיודע ודאי שכן הוא כיון שהוא שותק דא"כ בפ' האומר דאמר אי מהימן לך דלאו גזלנא הוא אפי' גזלן נמי מאחר שהוא שותק כו' וקשה דהא זה הוא לאביי שם בקידושין בעובדא דההיא סמיא ולדידי' שתיקה כהודאה ודאית ואמרתי לתרץ דאביי ורבא פליגי אי עא"נ בדבר שבערוה בלא אתחזק ושניהם מודים דשתיקה כהודאה אינה רק רגל"ד רק דלרבא אין עא"נ אפי' היכא דלא אתחזק ולכך אף שע"י רגל"ד אתרע החזקה כמ"ש התוס' בחולין ד"ט ע"ב ובכ"ד לענין קינוי וסתירה מ"מ אין דשב"ע פחות מב' ואביי ס"ל דבלא אתחזק עא"נ בדבר שבערוה ולכך כיון דשתיקה כהודאה הוי. רגל"ד ואתרע החזקה ובלא אתחזק עא"נ והבן]:

אמנם אפי' לדעת הסוברין דבדשב"ע ל"מ ע"א אפי' בלא אתחזק איסורא וכ"ד הר"ן בגיטין פ' התקבל גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם אכתי לא פסיקא לן הא מילתא דיבמה לשוק יהי' דבר שבערוה ובאמת בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' נ"ד תמה על המרדכי בזה ופשיט' לי' דלא מיקרי דבר שבערוה שהרי אינה לא במיתה ולא בכרת רק חייבי לאוין ע"ש וכ"נ להוכיח מד' המהרש"א ז"ל בקידושין ס"ד ע"ב בתד"ה רבי סבר כו' שהקשו אמאי מוקי מתניתין דלא מוחזק לן באחי אפי' מוחזק לן באחי יהי' נאמן במה שאומר יש לי בנים מטעמ' דפי' הקונטרס דאין אדם חוטא ולא לו ותי' בתי' הב' דאי מוחזק לן באחי לא יהי' נאמן כמו כן כשאומר יש לו בנים דבשעת מיתה ל"ש לומר דא"ב פטר לה בגיטא דשמא אין לו כח והקשה המהרש"א דעכ"ז יהי' נאמן משום החזקה דאין אדם חוטא ולא לו ע"ש וקשה הרי מבואר בדברי הר"ן ובפנ"י שם דס"ג בסוגי' דקדשתי את בתי כו' דגבי דבר שבערוה ל"מ החזקה דאין אדם חוטא ולא לו אע"כ דס"ל למהרש"א דיבמה לשוק לא מיקרי דבר שבערוה ואין להביא ראי' מגיטין ס"ג ע"ב גבי ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה כי יתבה וקא לישה א"ל הילך גיטך א"ל ליהוי בידך כו' הא לא חזרה שליחות אצל הבעל ור"ח בר אבא אמר נתיישב בדבר כי היכי דמספקא להו לדידהו ה"נ מספקא לה לדידן הוי דבר שבערוה ודבר שבערוה חולצת א"כ משמע לכאורה דיבמה לשוק הוי דשב"ע אולם באמת הא ליתא כיון דהתם הא נולד עיקר הספק בשעה שהי' הבעל חי אם חל הגט ולכך קא' דהוי דשב"ע:

אמנם לכאורה יש להוכיח דיבמה לשוק הוי דשב"ע מהא דאיבעי' לן ביבמות צ"ג ע"ב אי מהימן ע"א למשרי יבמה לעלמא אי טעמא דע"א משום מילתא דעל"ג לא משקרא ה"נ לא משקרא א"ד טעמא דע"א משום דאיהי דייקה ומינסבא והא לא דייקא ומינסב' דמיסנא הוא דסני' לי' ליבם וקא' רבא שם עא"נ ביבמה מק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש א"ל ההיא מרבנן לרבא היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת ואלא איהי מ"ט לא מהימנה דכיון דזימנן דסניא לי' לא דייקא ומינסב' וקשה על מאי דקא' הש"ס דה"ט דאינה נאמנת לומר מתייבמי משום דזימנן דסניא לי' ליבם לא דייקה הרי באמת כ' הרמב"ן בחידושיו רפ"ק דגיטין על הקושי' שהקשו גם התוס' שם דנילף דעא"נ באיסורין אפי' אתחזק איסור' מוספרה לה דהתם אתחזק איסור' שאפי' פרסה נדה עמו במטה או שיולדת סופרת לעצמה ונאמנת על טבילתה א"כ נגמור מינה דעא"נ באיסורין אפי' באתחזק איסור' ותי' הרמב"ן דשא"ה לפי שאינה חשודה לקלקל עצמה שגם היא עושה איסור אם משמשתו נדה ע"ש ולפי"ז לכאורה קשה א"כ למה אצטריך הש"ס לומר דאשה נאמנת לומר מת בעלי משום עיגונ' אקילו בה רבנן ומבואר בפירש"י שבת קמ"ה דהיא מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' הרי מדאוריי' נאמנת דילפי מוספרה לה היכי שהיא עושה איסור דאינה חשודה לקלקל עצמה וע"כ דלענין איסור א"א ל"ה יכילנא למילף מוספרה לה משום דהוי דבר שבערוה וא"כ התינח בא"א משא"כ במת יבמי אמאי לא תהי' נאמנת נהי דליכ' חזקת דייק' דמיסנ' סניא לי' ואיכ' חז"א לשוק עכ"ז היכי שהיא מקלקלת עצמה הא נוכל לומר דנאמנת אפי' באתחזק איסור' משום דילפי' מוספרה לה כנ"ל אע"כ דיבמה לשוק הוי ג"כ דבר שבערוה. אמנם באמת לדינא אין זה מוכרח דיש על קושי' התוס' הנ"ל תירוצים אחרים כמו שתי' הם בעצמם משום דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה או משום דהוי בידו וי"ל דההי' מילת' אי יבמה לשוק הוי דשב"ע תליא בפלוגת' דפליגי ביבמות י"ג אי מיתה מפלת או נשואין מפילין דאי נימ' דהנשואין הראשונים שהאשה נשאת לבעלה מפילין אותה ליבום א"כ הי' דנין על היבום משעה שנשאת לבעל א"כ מחזקינין מאיסור לאיסור כיון דהספק של היבום נולד ביחד עם האיסור דא"א ובכה"ג גם התוס' מודו דמחזיקין מאל"א ע' בתוס' יבמות ד"ל ע"ב ד"ה אשה זו כו' אבל למ"ד מיתה מפלת א"כ לא נולד הספק דיבום עד לאחר שמת הבעל וכבר נסתלק איסו' א"א א"כ ל"ש לאחזוקי מאל"א ול"ש לומר דיהי' יבמה דשב"ע עכ"פ לדידן דקיי"ל מיתה מפלת בודאי ל"ה יבמה דשב"ע. ועוד דאפי' אי נימ' דיבמה לשוק הוי דשב"ע עכ"ז נוכל לומר דהיינו דוקא היכי דאיכ' בודאי דשב"ע כמו באשה שאמרה מת יבמי דא"נ כיון דבודאי הי' חל עלי' איסור להנשא לשוק משא"כ בנ"ד הא ע"ז גופי' מעידה שלא הי' כלל דשב"ע ובכה"ג בודאי לכ"ע נאמנת וכמו שהוכיח כעין זה המהרי"ט בתשו' הנ"ל בשם תשו' מיימוני ה' אישות דהא דאין עא"נ נגד החזקה היינו במודה דהחזקה הוא כדין רק שמצד אחר הוא בא להתיר אבל אם טוען שהחזקה מעיקר' הוא שלא כדין נאמן ע"א ע"ש וא"כ הה"נ י"ל סבר' זו כיון דלא מוחזק לן באחין והיא מעידה שלא הי' לו אחין מעולם א"כ ע"ז גופא מעידה שאין כאן דבר שבערוה כלל ובכה"ג בודאי נאמנת:

ולבר מן כל דין איכ' בנ"ד טעמא להתיר' לפי"מ דמסיק הש"ס ביבמות הנ"ל דלכך אין האשה נאמנת לומר מת יבמי משום דזימנין דסני' לי' לא דייקה ומינסבא וע"כ הא דנאמנת לומר מת בעלי שתתייבם ול"א זימנין דרחמ' לי' הוא כסברת התוס' שם ד"ה כי תיבעי לך כו' דמשום דרחמה לי' לא שבקה מלמידק ומשום דסני' שבקה טפי שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות ושכיח טפי דסני' לי' מדרחמ' ועוד שיותר קשה לה שתפול לפניו כששונאת אותו ממה שנוח כשאוהבת אותו דכשאוהבת אותו אין לה כ"כ נוח כשתפול לפניו כי שמא יחלוץ ואפי' יכנוס אינה שמחה כ"כ כי הרבה יש לה למצוא כי"ב או טובים ממנו אבל אם שונאתו א"י להנצל ממנו להנשא לאחר אם לא יחלוץ וע"כ צריכה לינשא לשנוי לה או תתעגן ע"ש ולפי זה כיון דעיקר הטעם משום דזימנין דסניא לי' לא דייקא א"כ בזמנינו שאין מייבמים שפיר נאמנת לומר מת יבמי וכ"כ באמת המהר"י מינץ הובא בב"ש סי' קנ"ח סק"ב ואף דבתשו' עבוה"ג וכן בתשו' צ"צ סי' פ"ח שדא בי' נרגא ותמה עליו דהא כל עיקר דאקילו רבנן במת בעלי הוא משום כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש כו' וביבמה דל"ש סברא דדייקה משום דסניא לי' אוקמ' אדאוריית' א"כ אף בזה"ז דל"ש סברא דסניא מ"מ מה כח יפה בידינו להתיר בע"א ביבמה כיון דחז"ל לא רצו בזה להפקיע הקידושין ע"ש הנה מלבד די"ל עפי"מ שהאריך בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ל"ג דע"א בעדות אשה נאמן מדאוריי' והא דקא' בש"ס משום עגונה אקילו משום דהוי קשה מדוע לא החמירו חכמים בא"א כמו בעלמא אף דמותר מדאוריי' ולהכי קא' דמשום עגונה הקילו ולא הוסיפו חומרא אד"ת ואוקמ' אדאוריי' ע"ש וא"כ לק"מ קושי' הצ"צ הנ"ל דאדרב' מד"ת שרי' רק דחז"ל הוסיפו חומר' ואזדא ממילא לפי"ז גם קושי' העבוה"ג בסי' ס"ז שהקשה דהא דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ואף שבטל הטעם לא בטל הגזירה כמ"ש ברא"ש פ"ק דביצה ע"ש ולפי"ז לק"מ כמובן. ועפי"ז יש לבאר סוגי' דיבמות הנ"ל בע"א ביבמה. אמנם אפי' לדבריהם עכ"פ סניף להיתרא הוא וע' בבית מאיר סי' קמ"ה שהביא ד' היש"ש בענין הא דקא' בש"ס יבמות קי"ח ע"ב במזכה גט במקום יבם דחולצת משום ספק אי סניא לי' ליבם וזכות הוא לה או רחמא לי' וכ' דבזה"ז דליכא יבום ודאי הגט זכות הוא לה דמיפטרא מזיקת היבם ועוד דבמת יבמי הא אית לי' חזקת חיים ולכך אינה נאמנת משא"כ בנ"ד שאומרת שאין לו אח ליכא חזקה לא לאיסורא ולא להיתרא א"כ הא כ' בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' כ"ז דהיכי דליכא חז"א גם נוגע מהימן היכי דהוא מדעל"ג ע"ש ולכך בודאי נאמנת בנ"ד. מכל הלין טעמי יש להתיר אשה זו להנשא לכל גבר. דברי ש"ב הדו"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף