הרי בשמים/א/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א ג

סימן ג

בעזה"י אור ליום ו' עש"ק כ"ח שבט תרמ"א לפ"ק סטריא

הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ידיד"נ הרב החריף ובקי בחד"ת כש"ת מוה' אליהו גאטיסמאן נ"י ראבד"ק דאלינא יצ"ו:

יקרת מכתבו הגיעני ביום אתמול כי יעבור והנני לתשובתו נידן המקוה שעשה איש א' בביתו ומוצא מימיו הוא שנמשך מנהר קטן אשר יכזבו מימיו לפרקים אם בימי הקיץ מהחום יחרב ויבש ואם בימי החורף מהקרח והכפור יחסרו מימיו ובשבוע העבר הי' נראה לעין כל כי נשתו המים מהנהר ושיעור של המקוה הלזו לפי החשבון מחזקת רק מעט יותר מן השיעור ולעת הקור שופך חמין מן היורה לתוכה. על כן צוה כ"ת להכריז כרוזא בחיל בביהכ"נ שלא תלכנה הנשים לטבול בהמקוה הלזו עד אשר ילך כ"ת עם חכמי העיר לעיין בתקנתה וקמו עלי' מערערין שאין בידו להוציא מקוה זו מחזקת כשרותה שכבר הכשירה הרב המנוח ז"ל בעודו בחיים חיותו ובאמת הבלן הזה בנה המקוה מחדש ושינה תהלוכות מימי' ובעת שהכשירה הרב ז"ל אמר כי מושך המים ממעין א' שחוצה לו ואחר שנבנה מחדש שינה הילוך המים ובפירוש הגיד הרב ז"ל לכ"ת שמעת שנבנה מחדש לא הכשיר המקוה של הבלן הנ"ל וגם בתחלה לא הכשירה רק מפני שלעת הזאת לא הי' מקוה אחרת בעיר ובשבוע העבר כאשר נחסרו המים הניח לנשים לטבול במקוה שלו בלי שאלת פי חכם ואיננו שומע לקול מורים מפני שנותן עיניו בממון שכר הטבילה והעיז פניו נגדו לבלתי נתון אותו לעיין בטוב המקוה שע"כ חושש כ"ת שאין ליתן לו חזקת נאמנות עוד עכ"ש:

הנה בש"ע פוסק המחבר בסי' ר"א סכ"ד בנתן סאה ונטל סאה בשאובין אפי' עשה כן עד עולם כשר אך בש"ך שם ס"ק ס"ג מביא דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל דעד רובו דוקא כשר ומביא שכ' הב"י בשם הרשב"ץ שאע"פ שהאחרונים הסכימו להכשיר מ"מ אין ראוי להכניס הראש בין המחלוקת והנה מקור דין זה נובע מדברי הש"ס ביבמות פ"ב ע"ב וסבר ר"י בדרבנן ל"ב רביי' והא תנן מקוה שי"ב ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר ואריב"ש א"ר אסי אר"י עד רובו מאי לאו דנשתייר רובו לא דלא נשקול רובא ואבע"א שאני הכא דאיכא למימר שאני אומר ע"כ ורש"י ותוס' שם פירשו וכן דעת הרא"ש דההיא דנתן סאה ונטל סאה דאינו כשר אלא עד רובו מיירי דוקא במי פירות דלא חזי לטבילה כלל דמקוה מים כתיב משא"כ בשאובין אפי' אלף סאה אינן פוסלין מקוה שלם שי"ב מ' סאה ופוסק הב"י כוותייהו אמנם דעת הרמב"ם בפ"ד מה' מקואות ה' ז' דההיא דינא דקא' עד רובו קאי דוקא על שאובין ובכ"מ שם כ' דדעת רבינו הוא דבמי פירו' לא מכשרינן אלא בנתן סאה א' ונטל סאה א' ולפי"ז ההיא דמייתי ביבמות שם אינו מתניתין דמקואות דההוא דמקואות מיירי במ"פ וההוא דיבמות במים שאובין והביא בשם הרא"ש שדחה דעת הרמב"ם מהלכה וכ' דמיירי דוקא במ"פ כשי' ר"ת. ובב"י הקשה בסתירת דברי הרמב"ם ומסיק דטעמא דהרמב"ם הוא דלכך פוסל בנתן סאה ונטל סאה בשאובין מפני מראית עין דגזרי' ביותר מרובו שמא יאמרו כולו שאוב הוא ע"ש והפוסקים התעוררו בדבריו דמנ"ל לבדות גזירות מלבו. ונלפענ"ד בהבנת הענין דלכך מוקי הרמב"ם ז"ל ההיא דיבמות בשאובין ולא במ"פ דהנה התוס' שם הקשו דמאי ראי' מייתי מהך דנתן סאה ונטל סאה דבדרבנן בעי' ג"כ רביי' הרי מי פירות פסולין מדאוריי' ותי' דמדאוריי' קמא קמא בטיל ואפ"ה בעי' רובא. והנה הפנ"י בחי' לשבת ס"ה ע"ב כתב בהא דהקשו התוס' שם על הא דקא' דאבוה דשמואל עביד לבנתי' מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי סבר שלא ירבו הנוטפין על הזוחלין והקשו התו' אפי' אי ירבו הנוטפין נימא קמא קמא בטיל כדא' בע"ז המערה יי"נ מחבית לבור אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל וכ' הפנ"י דלפר"ת וסייעתו דכולו שאוב דאורייתא וה"ה נוטפין שהם זוחלין פסולין מדאוריי' אין מקום לקושי' זו דרק ביי"נ דרבנן אמרי' קמא קמא בטיל ע"ש ולפי"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל כסברא זו ולהכי לא מוקי במ"פ דכיון שהם פסולין מדאוריי' ל"א קמא קמא בטיל ותיהדר קושי' התוס' שם לדוכתה ולהכי מוקי לה בשאובין שהם מדרבנן ואמרי' שפיר קמא קמא בטל ואפ"ה כי לא נשתייר רובא פסול כמ"ש התוס' בכורות נ"ו ע"א דמן הדין הי' לנו לומר קמא קמא בטל אלא דמחמרינן מפני מראית עין משום גשמים ע"ש והה"נ גזרינן מפני מ"ע משום כולו שאוב ועולה יפה סברת הב"י הנ"ל ואף דהרמב"ם פסק דכולו שאוב אינו רק דרבנן עכ"ז הרי כבר הוכיח הש"ך ביו"ד סי' פ"ז בראיות ברורות דאפי' באיסור דרבנן חיישינן ג"כ למראית עין ושפיר חיישינן למ"ע שיבאו להכשיר כולו שאוב. אולם לכאורה לפי"ד התוס' ביבמות שם ד"ה אר"י ובשבת ס"ה ע"ב ובכ"ד שכ' דבנתרבה האיסור ל"א קמא קמא בטיל א"כ לא אצטריך לן לטעמא דמ"ע דבלא"ה א"ש מאי דפסול ביותר מרובו כיון דאי נתרבו השאובין הא ל"א קמא קמא בטיל מדינא אך י"ל עפי"ד התוס' בחולין פ"ז ד"ה רואין שהקשו וז"ל וקשיא דאמרי' בפ' הלוקח בהמה. הלוקח ציר מע"ה משיקן במים וטהור ממ"נ אי רובא מיא נינהו סלקא השקה ואי רובא ציר נינהו ציר לאו בר קבולי טומאה הוא ואי משום מיעוטא דמיא דבציר בטלי לה ברובא וקא' רב דימי בשם ר"ל ל"ש אלא לטבל פתו אבל לקדרה חוזר וניעור אלמא דאפי' טהרה מעוררת טומאה כ"ש דטומאה מעוררת טומאה כו' וכ"ש דאיסור מעורר איסור כדא' לעיל אם אמרו ס' טומאה לטהר כו' ובהערל נמי אמרי' נתן סאה ונטל סאה עד רובו אלמא דטפי מרובו ל"א ראשון ראשון בטל אע"ג דהוי בהפסק וי"ל דבכ"מ אמרי' דחוזר וניעור אפי' בהפסק ובדם תבוסה דמפליג בין פסק ללא פסק משום דבדם תבוסה דרבנן הקילו ע"כ וא"כ יוצא לנו מדברי התוס' האלה דלהכי בנתן סאה ונטל סאה לא מכשרי' טפי מרובו משום דבדאוריי' אמרי' חוזר וניעור אפי' בהפסק ולפי"ז התינח לשיטתייהו דמיירי במ"פ דפסולן מדאורי' משא"כ להרמב"ם דס"ל דמיירי בשאובין וס"ל דכולו שאוב דרבנן א"כ דמי לדם תבוסה דבהפסק אמרי' ראשון ראשון בטל אפי' נתרבה האיסור ובעיקר דין זה אי אמרי' חוזר וניעור הוא פלוגתא בין הפוסקים וע' בש"ך יו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א שכ' דדוקא במבשא"מ הוא דאמרי' חוזר וניעור משום דבטעמא תליא מילתא וטעימתו זהו הכרתו ולהכי אם נתרבה אח"כ האיסור הוי כניכר האיסור כמ"ש הרא"ש ז"ל בפג"ה וכן במב"מ בלח בלח דגזרו חז"ל אטו א"מ משא"כ במב"מ ביבש ביבש לכ"ע ל"א חו"נ ע"ש וא"כ לענין שאובין במקוה דבודאי אינו תלוי בטעם הוי כמב"מ ביבש ביבש ואמאי נימא חוזר וניעור אולם באמת הפר"ח שם דוחה דברי הש"ך בראיות נכוחות וע' בחוו"ד שם אמנם עכ"פ בשאובין דרבנן לפי"ד התוס' הנ"ל הא אמרי' קמא קמא בטיל בהפסק אפי' בנתרבה האיסור. וע"כ מוכרחין אנו לומר כסברת הב"י הנ"ל דטעמא דהרמב"ם ביותר מרובו דפסול הוא משום מראית עין ונוכל להכריח עוד מטעם אחר שעל כרחך טעמא דהרמב"ם ודעימי' הוא רק משום מ"ע דאי מכח חוזר וניעור כשרבו השאובין הרי קיי"ל בפסחים ל"ד ע"ב גבי מי החג וכן בביצה י"ז ע"ב דלגבי מים טמאים מועיל השקה לטהרן וה"ה דמועיל לגבי השאובין שיהי' כמחוברין כיון שבהשקה נזרעין ונעשין גוף א' וכמ"ש הרא"ש בה' מקואות וכ"כ בתוס' מכות ד' ע"א ד"ה אר"י ע"ש וא"כ היכי נוכל לומר חוזר וניעור הרי סאה הראשונה הושקה בתחלה ונעשה זרועה ונתחברה עם המ' סאה והוי כאלו הי' במקוה מתחלה מ"א סאה וכי נוטל אח"כ סאה ונשארו ארבעים סאה עדיין יש מקוה שלימה וכי נותן אח"כ עוד סאה נכשרת ג"כ בהשקה וכן לעולם והאיך נוכל לומר בהא חוזר וניעור הרי לא מתורת ביטול קאתינין עלה. והנה לכאורה הי' אפשר לומר עפי"ד הריטב"א בחי' למכות ד' ע"א שכ' בשם הרא"ה שהי' אומר בשם רבותיו ז"ל ובשמו של"א שהמים השאובין נטהרין בהשקה אלא כשהם בתוך מקוה או הים שמטהר דוקא כמותן והו"ל כמין א' אבל לגבי מעין שהוא מטהר בזוחלין הויין השאובין אינו מינו ואין נטהרין בהשקה ע"ש והובאה דיעה זו גם בב"י בבד"ה סי' ר"א וא"כ יש נ"מ שיהי' פסול נתן סאה ונטל סאה מרינא במעין. אולם באמת א"א לומר הכי דהא ברמב"ם פ"ד דמקואות מביא דין זה לגבי מקוה שהוא ממי גשמים ואדרבא במעין מבואר בבעל הנפש להראב"ד ז"ל דכשר נתן סאה ונטל סאה לכ"ע וכ"כ בדג"מ לפי"ד הב"י שפוסל משום מ"ע דבמעין ל"ש מ"ע שידוע שמעיין זה אין דרכו ליפסק ע"ש:

והנה הרא"ש ז"ל בה' מקואות הקשה על שי' הרמב"ם ז"ל דפוסל נסונ"ס בשאובין ממשנה דפ"ו דמקואות ופסקה איהו גופי' שם הי' בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין בו כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון מ' סאה הרי דכשר אעפ"י דאיכא רוב מים שאובין ונלפענ"ד ליישב עפימ"ש בטו"ז סי' ר"א סק"ג בשם התה"ד להקשות מ"ש נוטפין דפסלי זוחלין ברבייתן ומפקי להו מתורת זוחלין ומים שאובין דפסלי המקוה לגמרי ואפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכה אפי' אלף סאין בב"א לא יפסלוהו וכ' בשם הב"ח ז"ל לתרץ דשאני שאובין שהם כשרין מה"ת ואינן פוסלין אלא מדרבנן משא"כ פסול נוטפין הוא מה"ת ע"ש ובזה נלפענ"ד לפרש דברי רש"י ז"ל ביבמות ט"ו ע"א בהא דהובאה שם המשנה מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה למקוה וכל טהרות שהי' בירושלים נעשו על גבה ושלחו ב"ש והרחיבוה ופירש"י שוקת אבן חלולה שתחת צנור המקלח מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא כו' אבל מקוה שלם הי' במים שבצדה כו' והקשה בס' ערוך לנר ל"ל לפרש שדרך המשכה באו לשוקת הרי הו"מ לאוקמי שהי' מקוה כשר של מ' סאה בצדה ואז המים שבשוקת אפי' שאובים יכול להיות דמקוה פסול נכשר ע"י מקוה כשר שבצדו אם מחובר לו כשפופרת הנוד. ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה בב"ק ס"ג ע"א בהא דקא' התם שאני שאיבה דרבנן פירש"י וז"ל מה שמקוה נפסל בג' לוגין מים שאובין דרבנן הוא ע"כ. א"כ מוכח מדבריו דס"ל דרובו או כולו שאוב פסול מדאורייתא א"כ אינו מועיל בהשקה כמו דאינו מועיל בפסול נוטפין לפי שהוא מדאורייתא ולפ"ז אפי' אי הי' מקוה שלם בצדו והמים שבשוקת היו שאובים לא הי' יכולין להתכשר ע"י השקה כיון דלשיטת רש"י ז"ל כולו שאוב פסול מדאוריי' ואינו מועיל בו השקה כנ"ל. ולכך פירש"י שהי' דרך המשכה [ובתוס' תמורה י"ב ע"ב מסקי דאפי' לפירש"י שם כולה בהמשכה פסול דהלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי ורק ברביי' והמשכה כשר] וא"כ הא כ' התוס' ב"ב ס"ו ע"ב בשם הר' משה מפונטיזא דאפי' למ"ד שאובה דאורייתא מ"מ ע"י המשכה אינו רק דרבנן ע"ש וכיון שהוא דרבנן שפיר מועיל השקה [וע"כ ס"ל לרש"י ז"ל כהדיעה שבש"ע סעיף נ"ג דגם בדרבנן בעי' נקב כשפופרת הנוד] ודו"ק ולפי"ז י"ל דזהו טעמא דהרמב"ם ז"ל דפוסל בנתן סאה ונט"ס בשאובין ול"א כיון דהושקו פעם א' הויין כמחוברין משום דנהי דהרמב"ם פוסק דשאובין דרבנן מ"מ הא כ' הר"ש בפ"ב דמקואות וכ"ה בר"ן פ"ב דשבועות דזה אינו אלא כשנשאבו בכלים שאינם מקבלים טומאה אבל כשנשאבו בכלים המק"ט לכ"ע דאורייתא ע"ש וא"כ אז דינן כנוטפין דל"מ בהו השקה וא"כ קודם שניטל רובו דאז מיעוטו שאוב ל"ה רק דרבנן אפי' בכלים המק"ט שפיר הי' מועיל השקה אבל ביתר מרובו הא הוי' דאורייתא משום דבעי' הוייתו ע"י טהרה וא"כ נהי דמקודם הי' מועיל ההשקה משום שאז לא היו עדיין רק פסול דרבנן אבל לאח"כ שנעשה דאורייתא ל"מ ההשקה ואף דבש"ע שם סעי' נ"ב פסקי' דאפי' כי נפסקה ההשקה נשארה לעולם בהכשירה ובש"ך ס"ק נ"ב כ' בשם רבינו ירוחם שנסתפקו המפורשי' כשנפסקה ההשקה אם נשארה המקוה בהכשרה ע"ש היינו רק בדרבנן אבל בפסול דאורייתא אינו מועיל ההשקה לעולם ולהכי כי נוטל רובו היינו לד' הנ"י ביבמות שם לפי חשבון או לד' רש"י שם כ"א סאין דחיישינן שביטלו הכשרים א"כ איכא פסול דאוריית' אם נשאבו בכלים המק"ט אפי' להרמב"ם וההשקה נפסקה משום דאז ליכא עוד שיעור מקוה כשרה ולכך היא פסולה והא דאי' בש"ע שם סעי' נ"ה והוא מהמשנה פ"ו דמקואות ג' מקואות שיש בשנים בכ"א מהן כ' סאה מים כשרים ובא' מהן כ' סאה מים שאובין ועומדין זה בצד זה אם השאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו בהן ומתוך כך נתמלאו ויצאו על שפתם ונתערבו יחד הוכשרו שלשתם כיון שפ"א היו מחוברין מ' סאה מים כשרים והתם מיירי ע"כ שהמים חזרו למקומן דאל"ה הו"ל זוחלין וכמ"ש הש"ך שם הרי דהמקוה של שאובין ג"כ כשר שאם יתמלא אח"כ במי גשמים עד מ' סאה אף שנפסק ההשקה והתם הוי דאוריית' כיון דהויין מע"מ וא"כ איך יפרנס הרמב"ם ז"ל משנה זו דהא במשנה תני סתמא שאובין ומיירי אף בשאובין שנשאבו בכלים המק"ט. אמנם י"ל כיון דהמשנה מיירי בשהיו בכ"א כ' סאין מצומצמות והרמב"ם ז"ל לשיטתי' דפסק בפ"ט מה' רוצח ה' ח' דגם בידי אדם א"א לצמצם דלא כהתוס' בכ"ד וא"כ י"ל עפי"ד התוס' עירובין ד"ו ד"ה וספק דה"ט דפרוץ כעומד מותר משום דהוי כעין ס"ס שמא עומד מרובה ואי כהדדי נינהו נמי מותר וה"נ הוי כעין ס"ס שמא ליכא כ' סאין מים שאובין והוי מי גשמים אח"כ יותר מכ' סאין ובפרט דבשעה שנתמלאו והלכו למקוה שבצדה הלא נחסרו מהשאובין וא"כ כי נתמלאו אח"כ הוי רובו גשמים ומיעוטו שאוב דאינו אלא דרבנן ולגבי פסול דרבנן מועיל השקה אפי' כי נפסקה אח"כ וממילא לפ"ז אזדא קושי' הרא"ש הנ"ל מהמשנה דהי' בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום כו' דלפי דמשמע מדברי התוס' בתמורה י"ב ע"ב דהמשנה שם מיירי כשהולך ע"י המשכה להתחתון וא"כ אינו אלא דרבנן ובפסול דרבנן מועיל ההשקה שהושקו פעם א' כשהיו השאובין בהמקוה העליונה הכשרה ולאח"כ שנעשה רוב ג"כ מהני כיון דהלכו ע"י המשכה ואפי' כולו בהמשכה אינו אלא מדרבנן כנ"ל ולגבי פסול דרבנן מועיל ההשקה גם לאחר שנפסקה כאמור ודו"ק ועפ"י האמור הנה מקום אתי ליישב קושי' התוס' ביבמות פ"ב ע"ב ד"ה דלא נשקול רובא בהא דפריך שם וסבר ר"י בדרבנן ל"ב רביי' והתנן מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר ואריב"ש אר"א אר"י עד רובו מאי לאו דנשתייר רובא לא דלא נשקול רובא והקשו ממס' מקואות פ"ד מי גשמים ומים שאובין שהם מתערבין בחצר ובמערה עד מעלות המערה אם רוב כשר כשר ואם רוב פסול פסול מע"מ פסול כו' משמע בהדיא דשאובין דרבנן בעי רביי' ע"כ ונלפענ"ד די"ל דאין ראי' מהתם דלעולם נוכל לומר בשאובין דרבנן ל"ב רביי' ולכך בנתן סאה ונט"ס במע"מ כשר ואף דא"א לצמצם וא"כ היכי דאיסור רבה על ההיתר גם ר"י מודה דל"א שאני אומר גם בדרבנן כדקא' דלא נשקול רובא וא"כ איך מותר במע"מ והא א"א לצמצם י"ל עפי"ד התוס' עירובין הנ"ל לענין פרוץ כעומד דהוי כעין ס"ס וה"נ הוי ס"ס דילמא מים כשרים נפישי ואפי' הוא מע"מ ג"כ כשר. ולפ"ז התינח בהך דנתן סאה ונט"ס שאירע כן דרך מקרה אבל במשנה דפ"ד דמקואות הנ"ל הא מיירי לענין שיעשו מקוה כזו לכתחלה וא"כ הא קיי"ל דאין עושין ס"ס בידים לכתחלה כמ"ש הפוסקי' ע' מלמ"ל פ"י דמקואות וע' מג"א סי' תס"ז סק"ב. אולם דברינו הנ"ל הוא רק לפלפולא ולהלכה משמע באמת מסתימת דברי הרמב"ם ז"ל דפוסל נסונט"ס אף כשנשאבו בכלים שאינם מקבלים טומאה ועכצ"ל כד' הב"י הנ"ל שהפסול הוא משום מ"ע:

ומדי התבוננתי בענין זה מאין יצא לו להרמב"ם ז"ל דסוגיא דיבמות הנ"ל בנתן סאה ונט"ס מיירי בשאובין אמרתי לבאר זה בטוב טעם והוא דהנה כבר הבאתי מה שהקשו התוס' שם דמאי ראי' מייתי מהך דנסונט"ס דבדרבנן בעי ג"כ ד"י רביי' הרי מי פירות פסולין מדאורייתא ותי' דמדאוריית' קמא קמא בטל ואפ"ה בעי' רובא אמנם אכתי קשה לכאורה הרי כתבו הראשונים ז"ל דהא דאר"י בדרבנן ל"ב רביי' היינו בתרומת ח"ל שאין לה עיקר מה"ת א"כ פסול דמ"פ נהי דקמא קמא בטיל אבל עכ"פ יש לו עיקר בדאוריית' ולכך בעי רביי' וע"כ פי' הרמב"ם ז"ל דפירכת הש"ס הוא משאובין והשתא אתי' שפיר עפימ"ש הב"ש באה"ע סי' כ"ח סע"ק נ"ב דתרי דרבנן הוי כמו איסור שאין לו עיקר בתורה ע"ש וא"כ הרמב"ם לשיטתי' דכולו שאוב דרבנן וגם מדאוריית' קק"ב א"כ הוי תרי דרבנן והוי כאיסור שאין לו עיקר מה"ת ואפ"ה בעי רובא ופריך הש"ס שפיר ודו"ק. והנה הקשו עוד על שיטת הרמב"ם הנ"ל מש"ס זבחים כ"ב ע"א אר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק כו' אר"פ למעוטי נתן סאה ונטל סאה דתנן מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות נתן סאה ונט"ס ה"ז כשר ואריב"ש אר"א אר"י עד רובו וא"כ התם ע"כ קאי לענין מי פירות דאילו לענין שואבין הא לא נוכל לומר לרביעית אינו משלים ופרש"י לנט"י דאטו שאובין הם פסולין לנט"י ע' תי"ט פ"א דידים משנה ג'. ולפענ"ד בפשיטות י"ל עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפי"א דמקואות ה' ט' שכ' וז"ל כלי שהי' בו רביעית מים כשרים לנט"י ונתן לתוכו מעט מים פסולים לנט"י הרי אלו כשרין נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשארה רביעית בלבד כשהיתה ה"ז פסולה מפני שהמים הפסולין השלימו שיעור הרביעית ע"כ. הרי דהרמב"ם ז"ל מפרש מילתא דר"ל לענין מים פסולין ומיפרשא סוגיית הש"ס שפיר. ועוד י"ל דהנה התוס' שם בד"ה לרביעית אינו משלים כ' וז"ל פי' בקונטרס לרביעית לנט"י וקצת תימה והי' נראה לפרש לרביעית היינו להטביל מחטין וצינורות דבהכי מיירי בסוף שמעתא ומיהו נראה כפי' הקונטרס דבימי ר"ל כבר בטלו רביעית דמקוה כדמוכח בנזיר פ' ג' מינים ע"כ וכ' ע"ז בחי' פנים מאירות לזבחים שם וז"ל והאמת יורה דרכו דאין כאן קושי' דהא ר"פ מפרש בסוף שמעתין אם קדח בו רביעית מטבילין מחטין וצינורות ואף דבימי ר"פ נמי בטלו וראי' לזה מדא' בפסחים י"ז ע"ב כו' הרי להדיא דבימי ר"פ כבר בטלו כו' ואיך תני ר"פ הכא מטבילין מחטין כו' אע"כ דכולה סידרן הלכתא למשיחא נינהו כמו דמשלים למי כיור ע"כ ולפענ"ד דברי התוס' וכן דברי הפמ"א תמוהין דהרי הב"י בריש ה' מקואות מביא בשם הראב"ד בס' בעה"נ וז"ל וכ' בס' בעה"נ לטבילת הכלים די במה שהן כדי שיוכלו להטבילן כולו כא' ואפי' ברביעית לבד מטבילין ב' מחטין וצינורות מן ההלכה אלא שבטלו אותו חכמים ואמרו שאין טבילה עולה לשום דבר בפחות ממ' סאה והכי איתא בנזיר מיהו לא בטלו אותו אלא כשהוא בפ"ע אבל דהוי מקוה שלם וקדח ממנו רביעית לעוקה שבצדו על שפת המקוה אם יש בפרצה רוחב כשפופ"ה על גובה כקליפת השום מטבילין בו כלים קטנים ודוקא ברביעית אבל פחות מרביעית לא דלא חשיב כלל ובעי' שיעור מקוה קטן במקום טבילה דהיינו רביעית דהוי שיעור מה"ת וכן הוא שיעור טהרה לידים ואעפ"י שעשינו לאותו רביעית שקדח כמקוה שלם אם נתן בו שאובין ונטל ממנו כנגדן פסול משא"כ במקוה גדול שהכשרנו בענין זה עד רובו ודוקא בשקדחו לאותה רביעית ואח"כ ערבו בשאובין דפסול אבל אם עד שלא קדחו נתן שאובין במקוה כענין נתן סאה ונט"ס ואח"כ קדחו ומשך ממנו רביעית לעוקה שבצדו אעפ"י שהשאובין מעורבין בו כשר להטביל בו מחטין וצינורות מ"ט מהכשרו דמקוה קאתו והכי אי' בזבחים פ"ב עכ"ל. הרי דהראב"ד מפרש נתן סאה ונט"ס גם בזבחים שם לענין שאובין ורביעית לעוקה שבצדו שיש בפרצה רוחב כשפופ"ה דכשר למחטין וצנורות אף לאחר שבטלו רביעית דמקוה וגם ההיא דר"פ קאי ג"כ לאחר שבטלו רביעית דאם קדח רביעית ממקוה גדול של נסונ"ס לעוקה שבצדו דכשר הואיל דמהכשרו דמקוה קאתו. ומה ראה על ככה הרב בעל פמ"א ז"ל לפרש דברי ר"פ דקאי על קודם שבטלו רביעית דמקוה. עכ"פ ל"ק סוגי' זו לדברי הרמב"ם ז"ל דאיהו ג"כ מפרש סוגיא זו לענין שאובין וכ"ד הראב"ד הנ"ל ולפירושי' הנ"ל לא יהי' קשה קושי' התוס' שם ד"ה נתן סאה שהקשו דגבי קרב וכרעים דרשי' במים ולא במזוג והכא גבי כיור כתיב במים ומכשרי' במזוג וזה קשה רק לפירושם דפי' נתן סאה לענין מי פירות אבל למאי דפי' לענין מים שאובין או מים פסולין י"ל דגם גבי כיור פסול מזוג:

נחזור למ"ש למעלה להכריח בדעת הרמב"ם דע"כ הוא כמ"ש הב"י דמדינא מישרא שרי בכל גווני אלא דהיכי דנתן סאה ונטל סאה כי הוי רובא מיחזי להו לאינשי שניטלו הכשרים ונכנסו השאובים תחתיהם ויבאו להכשיר בכולו שאוב לגמרי ולפיכך גזרו בו מפני ואף דרוב הפוסקים הסכימו להכשיר נסונ"ס בשאובין מ"מ הא כ' הש"ך בס"ק ס"ג בשם הב"ח דאין ראוי להכניס הרא"ש בין המחלוקת וע' בתשב"ץ ח"ג סי' י"ב שכ' דאין לסמוך להכשיר נתן סאה ונט"ס כ"א בשעת הדחק ע"ש ובפרט שכפי נידן שאלתו המקוה הלזו מעת שנשתנה הילוכה עדין לא נמדדת ולא הוכשרה ע"פ ב"ד ואעפ"י שבתחלה הוחזקה להיות בה מ' סאה הרי מבואר בתשו' הר"ן סי' ס"ו שנשאל על מקוה שנובע שהוא מעיין ולא נמדד אבל הוחזק להיות בו מ' סאה וטבלו נשים בתוכו ולמחרת נמדד ונמצא כשיעור מכוין אם עלתה להן טבילה וכ' שם אם הוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה קרוב הדבר שאין לסמוך על חזקתו הראשונה אעפ"י שעכשיו נמצא ג"כ שלם וצריכה לחזור ולטבול ומביא ראי' מסוגיא דקידושין ע"ט אתמר קדשה אבי' בדרך כו' ע"ש שמסיק דבכה"ג צריכ' לחזור ולטבול אלא אפי' אינו מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה רק לפעמים מימיו עולין ופעמים מימיו מתמעטין אף שבדיעבד בכה"ג א"צ לחזור ולטבול משום רי"ל אוקמי' אחזקת' שהי' בו מ' סאה והא לא אתילידא ריעותא כלל מ"מ לכתחל' צריך לעיין קודם הטביל' אם י"ב מ' סאה אם לאו דאין סומכין על החזקות בדבר שאפשר להתברר כדא' פ"ק דפסחים ע"ש וא"כ עכ"פ צריך עיון והשגחת איש נאמן ובן תורה שאינו נוגע בדבר בכל פעם קודם טבילת הנשים. ונרא' דאף להפוסקים שמכשירים בנתן סאה ונט"ס דלא כהרמב"ם היינו מפני דלית להו גזירה זו עפימ"ש הריב"ש בתשו' סי' קכ"ה לענין רביי' והמשכ' דכשר לכ"ע כ' וז"ל ואין לגזור שמא יעשו שלא בהמשכ' או שלא ברביי' שאין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפי' כשאינן בני תורה לפי שהכשר המקו' לא לכל מסור כ"א לזריזין ולחכמים עכ"ל. והה"נ י"ל דס"ל להפוסקים המכשירין דאין לנו לגזור שיבאו להכשיר כולו שאוב לפי שהכשר המקו' לזריזין ולחכמים מסור והוי כהא דא' בפסחים י"ב ע"ב עדות מסורה לזריזין חמץ לכל מסור וכן בביצ' ה' ע"ב עדות מסור' לב"ד ביצה לכל מסור וגם ביבמות כ"ב ע"א ערוה לכל מסור' עדות לב"ד מסור' וע' בסוכ' מ"ג ע"ב א"ה ערבה נמי נגזור ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה לולב לכל מסור. ע"ש. וכיון שהכשר המקו' מסור לב"ד שהם זריזים ליכא למיגזר שמא יבאו להכשיר כולו שאוב והתינח במקו' שהוא עומד תחת השגחת הב"ד משא"כ בנידן שאלתנו שהוא מקוה של יחיד ואינו נותן רשות לב"ד לבא שם לעיין בתקנת' אפשר דגם שאר פוסקים יודו דאין להכשיר' בכה"ג וע' בב"י שהביאו בשם הרשב"ץ שכ' בדברי התוספתא דמקו' שהניחו ריקן ומצאו מלא כשר שחזקת מקואות כשר היינו מפני דרוב מצויים אצל מקוה מומחין הם ע"ש וא"כ אין למקו' חזקת כשרות רק במקו' של צבור שהמתעסקים בה מומחין הם אבל בנידן שאלתו שהבלן מוחה לבל יתנו הב"ד עין השגחתם עלי' אין להמקו' הלזו חזקת כשרות ויאשר כחו וחילו של כ"ת שהכריז בפומבי איסור לנשים לטבול במקו' זו. ובזה הנני ידידו דור"ש באהב':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף