העמק שאלה/פב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה פב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) שאילתא דאסי' כו'. בכת"י ובפי' כת"י. הוא שאילתא אחת. וכך הנו' אי נמי כיון דאמרינן יותר מרביעית אפי' מזוג נמי משכר דתני' ולהבדיל כו' ואין הלשון מדוקדק. ובפי' כת"י מתחיל תני' ולהבדיל כו'. ומשנה הראשונה שבדפוס לא זזה ממקומה:

אלו חרמים כו'. כשהוא שכור לא ילמד וכל הענין. ראוי לדעת דרבינו מפרש כל הסוגיא דלא כפרש"י. וגם יש קצת שינוי בנוסחא. ועל פי זה משתנה הדין כאשר יבואר. ומתחילה אבאר פרש"י. אלו הדמין והערכין כו' שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי לי' שפיר עכ"ל. והיינו כעין הוראה שבשעת מעשה. וע"ז תני' עוד בין הטמא ובין הטהור אלו טמאות וטהורות שאסור בשעת מעשה. ותני עוד ולהורות זו הוראה. ופרש"י של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה. והיינו בשעת מעשה ותני עוד את כל החקים אלו המדרשות ופרש"י שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה עכ"ל. ומכאן למדנו איסור הוראה שלא בשעת מעשה. דאפי' לדרוש בפירקא אסור דאולי יורה מי מדרשתו. אשר דבר ה' זו הלכה. ביד משה זה גמרא והפי' דאסור לומר הל"מ וגמרא שמא יורה מי מהן. יכול אף המשנה ת"ל ולהורות. ופרש"י לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתו"יי לשנות עכ"ל. ומוכח דגמ' והל"מ ולדרוש בפירקא אסור שמא ישמע מי ויורה. וכש"כ שאסור להורות בעצמו אפי' שלא בשעת מעשה. ר"י בר"י אומר יכול אף גמרא ת"ל ולהורות. ופרש"י יהא אסור ללמוד ת"ל ולהורות לא אסרתי אלא הלכה למעשה עכ"ל. ובד"ה והא רב לא מוקים כו' פי' דלריבר"י דסבר דגמרא שרי כש"כ מדרשות. ר"ל דיותר רגילים ללמוד להורות מגמרא משילמדו להורות מדרשא שבפירקא. ולא אסר ר"י בר"י אלא שיורה הוא בעצמו אבל לחשוש שמא ילמד אחר ויורה לא חששה תורה. עוד שם כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור ששת"י מורין בהם הוראה נימא ריבר"י ולא רבנן. ופרש"י ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי הוא נימא ריבר"י היא דאמר שתו"יי מותר בגמרא וא"א שלא יבין ויורנו משם. ולא רבנן דאסור אפי' לשנות בגמרא וכש"כ שום הוראה עכ"ל. והוא תמוה שהרי כתב הטעם משום דלכל הוא גלוי. א"כ לא שייך לריבר"י ורבנן. וגם עדיין לא ידע הש"ס מזה. אבל בלי ספק טה"ד הוא. ומתחיל הדיבור נימא ריבר"י הוא. ומש"כ שהרי לכל גלוי הוא ביאור על הישוב דמשני וש"ה זיל קריבי רב הוא. אבל בקושית הש"ס ס"ד טעם ההיתר דהוראה שלא בשעת מעשה מותר לגמרי לריבר"י אפי' הוא עצמו והיינו דקאמר ריבר"י היא דאי רבנן דאסור אפי' לשנות בגמ' שמא ילמוד אחר להורו' כש"כ שהוא אסור להורות. אבל ריבר"י י"ל דמתיר אפי' שיורה בעצמו שלא בשעת מעשה. ומשני הש"ס דהכא מותר להורות בעצמו לכ"ע דזיל קרי בי רב הוא. שידוע לכל. עוד שם אמר רב הל' כריבר"י והא רב כו' שאני רב דאורי מורי. ולא גרסי' בגמרא דמורי מנפשיה כנוסחת רבינו כאשר יבואר לפנינו. אלא דאורי מורי שהוא מורה בדרשתו. ואסור אפי' לריבר"י אפי' שלא בשעת מעשה. ולא כדס"ד דהש"ס: היוצא מזה לדינא. דלת"ק אסור לדרוש וללמד גמ' בפני חבירו והל"מ שמא ישמע אחר ויורה. זולת משניות שרי. ולריבר"י הכל מותר אלא הוא עצמו אסור להורות שום הוראה אפי' שלא בשעת מעשה זולת שרץ טמא וכדומה דזיל קרי ב"ר הוא:

ורבינו פי' אלו חרמים דכשהוא שכור לא ילמד שלא בשעת מעשה. וכן בין הטמא ובין הטהור אלו טומאות וטהרות. ולהורות זה הוראה דלא לורי או"ה אע"ג דלא עביד מעשה בשעתיה. ומפרש התנא את כל החקים אלו המדרשות כו' דלא לורי מן מדרש ולא מן תלמוד. ולא מהלכה ופי' שהוא אסור להורות מדרשה דת"כ וספרי ומכילתא שנקראו מדרשות. וכפרש"י ברכות ד' י"א ב' ד"ה מדרש. ולא מתלמוד ולא מהלמ"מ. אבל לאסור לדרוש וללמד גמרא לא עלה עה"ד. יכול אפי' משנה ת"ל ולהורות ומסיק עלה רבינו והאי לאו הוראה היא. פי' שיכול לפסוק מהשנוי במשנה. דזה לא נקרא הוראה. והכי פי' להלן בזה"ל כיון דלא דמוי מילתא ממילתא היא לא אתי למטעי בי' עכ"ל. ולפי זה ה"פ יכול אפי' ממשנה. ריבר"י אומ' יכול אפי' תלמוד ת"ל ולהורו' פי' שיכול לפסוק מגמ' וכש"כ מהל"מ אבל לא ממדרש דיותר מסתבר לאסור כסדר הדרשות שבבריי'. כמאן אזלא כו' לימא סתמא כריבר"י דמותר לפסוק מגמ' ומשני דהוראה כזו מותר לכ"ע דזיל קרי ב"ר הוא. אמר רב הלכה כריבר"י והא רב כו' שאני רב דמורי מנפשי' כך גי' רבינו ופי' דדמי מילתא למילתא משום דמפולפל הרבה. וא"א לרב שלא לדמויי. היוצא לדינא דלת"ק מותר ללמוד ולדרוש ברבים. אלא שאסור להורות שום הוראה זולת מאי דקרי ב"ר או מן המשנה. ולר"י בר"י דהל' כמותו מותר להורות ממשנה ומגמרא זולת לדמות מילתא למילתא אסור:

והנה היה משמע דלהבדיל בין הקודש לחול דאסור ללמוד. הוא חמור מכה"ת. ומש"ה פירש בו הכתוב להבדיל וגו'. וכן בטומאה וטהרה דכתי' בין הטמא ובין הטהור. ור"י בר"י לא מצינו שחולק ע"ז. אבל א"כ קשה הא דקאמר כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ כו' כריבר"י והרי לא מצינו מחלוקת בזה. לכן נראה דגם בין הקודש לחול ובין הטמא לטהור אין הפי' דאסור ללמוד הדינים. אלא ללמד לאחרים המעשה איך לפדות ולהטביל. וזה לא שייך להוראה אלא אופן המעשה. אבל בהוראה אין נ"מ לשאר הוראו' התורה. ודעת הרמב"ם בפ"א מה' ביאת המקדש כפרש"י אלא שנטה קצת מפירושו. דפי' מדרשות היינו דתורת כהנים וספרי ומכילתא. ותלמוד היינו ללמוד גמרא ולדרוש בפירקא. והא דרב לא אוקי אמורא היינו משום גמרא. ופי' עוד הא דמשני דרב לא סגי ליה בלא הוראה. משום שהוא היה חכם קבוע להוראה. ולימודו הוראה היא וגברא רבה כמותו מודה ריבר"י דאסור ללמוד ברבים. ובזה תבין על בוריה כל הלכה ד'. ובאמת פרש"י במדרשות אינו מובן כלל. דלפי מה שפי' בד"ה והא רב. דלר"י בר"י כיון דגמרא שרי כש"כ דרשה דפירקא א"כ קשה למאי דדריש ת"ק תחלה דמדרשות אסור ואח"כ הוסיף לאסור גמרא. הא כש"כ היא. ואיפכא מבעי ליה. אלא הפי' כמו בכ"מ דמדרשות היא ברייתות שדורשים פסוקי התורה. וגם פסק הרמב"ם צ"ע שפסק דמותר ללמוד מדרשות. ומנליה דר"י בר"י התיר אף מדרשות. ונ"ל דמשמע לי' דפליגי ת"ק ור"י בר"י בפי' המקרא בכלל. דת"ק מפרש ולהורות את כל החקים וגו' שלא יצא מזה הוראה בלמודו וריבר"י מפרש ולהורות שלא יורה בעצמו לא ממדרשות ולא מהל"מ ולא מגמרא אבל ללמד לרבים שרי ולא חיישינן שמא יורו מלימודו והא דקאמר ריבר"י יכול אף גמרא ל"ד. וה"ה מדרשות. וקרוב לומר דגי' הרמב"ם היה בת"ק ביד משה גמרא והיינו הלכות. ובדברי ריבר"י יכול אף תלמוד כנוסחת רבינו והערוך וכלל כל לימוד לרבים. מדרשות והל"מ וגמרא. הכל שרי זולת להורות בעצמו. וכבר יש שנוי נוס' בזה בת"כ ג"כ ע"ש. ועי ערוך ערך תלמוד שפי' ג"כ כרש"י:

ב

(ב) אשר דבר ה' זה תלמוד כו'. בגמ' אי' אשר דבר ה' זה הלכה וכדאיתא בסנהדרין ד' פ"ז דבר זה הלכה. ביד משה זה גמרא. היינו תורה שבע"פ. וגירסת רבינו אשר דבר ה' זה תלמוד. וכדדרשינן במגילה י"ט ב' כל הדברים. אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. ביד משה זה הל"מ כמשמעו:

ג

(ג) במשנה מ"ט כיון דלא דמויי כו'. ואע"ג שאין למדין הלכה מפי משנה כדאי' ריש מס' נדה ד' ז'. היינו במקום מחלוקת ונפסק הלכה במשנה עצמה אין סומכין עלה. אבל סתמא דמתני' בלא מחלוקת ודאי הלכה ומורין ממנה בפשיטות. וע' רשב"ם בב"ב קל"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף