המאור הקטן/ברכות/ב/א
|
|
המאור הקטן
ברכות ב א
מאימתי. ה"ג וכך נמצא בגירסת הגאונים ז"ל, ומתנחי בה סימנא ויקרא אלהים לאור יום. ממאי דהאי ובא השמש (וטהר) ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר יומא, פירוש, שהוא שעת צאת הכוכבים. דילמא ביאת שמשו הוא ומאי וטהר טהר גברא, כלומר, שהוא טהור לאכול בתרומה משעת שקיעת החמה.
ועל מה דאמרינן מכדי כהנים אימת אכלי תרומה משעת צאת הכוכבים, עלה דייקינן, [ממאי] דהאי ובא השמש וטהר הוא שעת צאת הכוכבים, שמא אינו אלא שעת שקיעת החמה.
ואית דמפרשי לה אברייתא, דתניא ביאת שמשו מעכבתו מלאכול ואין כפרתו מעכבתו, וגרסי הכא ממאי דביאת שמשו היא ומאי וטהר טהר יומא, שאי אפשר להביא כפרה מבערב. דילמא ביאת אורו הוא שהוא לפנות בוקר למחר, ומביאים ראיה לדבריהם מדכתיב קומי אורי כי בא אורך, שפירושו לדבריהם, כי זרח אורך. ומאי וטהר טהר גברא, כלומר, שהביא כפרתו, ואם כן הרי כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.
וזאת הגירסא עם פירושיה אינם דברים נכונים. כי הראיה שהביאו מן כי בא אורך אינה ראיה, ופירוש אחר יש למקרא ההוא.
ועוד במערבא דבעו לה מבעיא ופשטו לה מברייתא, אדרבה ממתניתין הוה להו למפשטה, דקתני מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ואם איתא דכפרה מעכבא לתרומה, האי בערבין, בשחרין. ואי מקומת למתניתין בהנך דלאו מחוסרי כפרה נינהו, ברייתא נמי אפשר לאוקמה ולא תפשוט מינה כלל.
ועוד אמאי לא אפשטיה ממתניתין בהדיא, דתנן טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. הלכך מחוורתא גירסא ופירושה כדברי הגאונים ז"ל וכמו שפירשתיה.
ולענין עונת קריאת שמע פסק הרי"ף ז"ל משעת צאת הכוכבים. ויש מקילין בדבר, וסומכין על תלמוד ירושלמי דתני' קרא קודם לכן לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, לא בשביל לצאת בה ידי חובתה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ועל זאת סמך רש"י בפירושו.
ויש מפרשים זה דברי הירושלמי בענין אחר, שלא היו קורין אותה בבית הכנסת שלא בעונתה בברכות, אלא עשאוהו כמו שאנו קורין אשרי קודם תפלת מוסף ותפלת מנחה, כך היה מנהגם לקרוא את שמע בכל תפלה שאינה סמוכה אל הברכות.
ונראה הפירוש הזה מבואר בתלמוד ירושלמי בפרק זה, ר' יוסי ור' אחאי נפקין לתעניתא, אתא ציבורא בעין מקרא את שמע בתר תלתא שעין, בעיא ר' אחאי ממחיא בידן. אמר לו ר' יוסי והלא קראו בעונתה, כלום אין קורין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. אמר ליה מפני ההדיוטות שלא יהו אומרים בעונתה הם קורין אותה. נראה מזה כי כ"ד ברכות דתעניתא היו מתפללין כעין מוספין, והיו קורין לפניה קריאת שמע בלא ברכות כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה.
ועדיין אין לנו ראיה להקדים קריאת שמע קודם זמנה. אלא נ"ל כיון דנפישין פלוגתא דתנאי בהאי מילתא, ולא אפסיקא הלכתא בהדיא, משום דוחקא דציבורא אם עשו כאחד מהם מה שעשה עשוי, וכדאי הוא כאחד מן התנאים הנזכרים בתנאי זה בענין הזה לסמוך עליו בשעת הדחק.
ועיקר ק"ש שנית ד"ת הוא ויש בה להקל, כדגרסינן בירושלמי, ורבן גמליאל פליג על רבנן ועביד עובדא כותיה. שניא היא שנויה לשנון. ובכמה דוכתין אשכחן דחשו רבנן לטורח צבור. וזמן יציאת הכוכבים במתניתין תני לה בלשון ר' אליעזר ובברייתא תני לה בלשון ר' יהושע. מיהו יחיד הקורא אותו בביתו שלא באונס שפיר דמי למסמך על שיעורא דמתניתין כדברי הרי"ף ז"ל: