הלכות קטנות/ב/רפב
|
< הקודם · הבא > |
רפ"ב רפ"ג) שאלה: השותה מים ביה"כ אם חייב כרת תשובה אפשר דמן התורה אינו חייב אלא אכל מידי דמיזן אבל מים אינן זנין כלל כמו שכ' הרמב"ם (בפהמ"ש) בפ"ג דעירובין דאין מערבין במים שהמים הן להוליך המזונות למקומות הצריכים ואין בהם אלא הרחקת הנזק הוא הצמא אבל תועלת הזן אין בהם כלל ובר"פ יוה"כ (ע"ד.) מייתי ברייתא מוהאבדתי הנפש עינוי שיש בו אבידת נפש (בתוך חלל הגוף) ואיזה זה אכילה ושתיה ע"כ ר"ל עינוי מדברים שבהעדרם יאבד הנפש מן הגוף ובקחת מהם תתקיים הנפש בגוף וזה הוא האכילה מדברים הזנים לאפוקי ציר ומוריס ודברים המרים והשתיה מיין ודבש וחלב שאם לא ישתה אלא מהם יקיימו הנפש בגוף ולא יאבד אבל המים אם לא ישתה אלא מהם יבלה ויאבד כי אינן זנים כלל וא"ת למה תיקנו ברכה על שותה לצמאו ולא תיקנו על הרחיצה אין זה כלום דהא אי חנקתיה אומצא אינו מברך על המים ואי חנקתיה ושתי חמרא מברך כמ"ש בתוס' (ברכות מ"ח. ד"ה דחנקתי') אלא בדין היה שלא לברך על המים כלל מיהו בשותה לצמאו החשיבו ההנאה הגדולה שהוא נהנה כאלו אכל כל מעדני עולם כי כן הוא האמת מש"ה תיקנו ברכה אע"פ שאין בהם תועלת אחר והנאת רחיצה לא חשיבא כל כך כמו שותה לצמאו ויש כעין ראיה לזה מהא דמייתי התם דף פ"א דרש רב גידל אין הלכה כרבי דאמר השותה חומץ חייב לשנה נפקי כ"ע מזגו (מפרש"י נתנו בו מים להתיש כחו) ושתו חלא שמע רב גידל איקפד אמר אימור דאמרי אנא דיעבד לכתחילה מי אמרי אימור ד"א פורתא טובא מי אמרי:
אימור דאמרי אנא חי מזיג מי אמרי מעתה קשה דתיפוק לי' משום מים ואיך לא הרגישו עליהם אי אמרת בשלמא מים דרבנן סברי דבדרבנן מבטלין איסור לכתחילה ומים לבד לא היו שותין דיודעים דאסור מדרבנן אבל חומץ טעו כדראבי"ה שהביא הטור (או"ח סי' תרי"ב) דדברים שאינן ראויין לאכילה מותרין לכתחילה אלא אי איסור מים דאוריי' וחייבין עליהן כרת היאך חשבו כזאת למזוג במים ועוד דלא קאמר אלא איקפד ולא קאמר רתח. משמע קפידא בעלמא דלא עברי אלא אדרבנן מיהו מדברי המפרשים לא משמע הכי דכתבו דשתה חומץ מזוג חייב. ומיהו לא מחייבו משום מים שבו אלא דחומץ מזוג הו"ל כיין מזוג ומייתבא דעתיה (עי' בס' רוח חיים לר"ח פאלאגי או"ח סי' תרי"א):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |