הלכות קטנות/ב/קכו
|
< הקודם · הבא > |
קכ"ו קכ"ז) שאלה: הנוטל ידיו ולא כיון לסעודה מהו:
תשובה: בפירוש הביא זה הב"י סי' קנ"ח (ועי' בב"ח שם) אגור בשם שבולי הלקט דלא מהני ואיכא למשדי ביה נרגא מההיא דפ"ב דחגיגה (דף י"ח:) גבי טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל בגמרא שם דלחולין אין צריך כוונה ולשון הרמב"ם פי"ג מהן אבות הטומאות (ה"ב) וכן הנוטל ידיו או הטביל' צריך כוונה אפי' למעשר משמע לחולין לא (צ"ע דהא הרמב"ם מסיים אבל לחולין א"צ כונה ואולי גירסא אחרת נזדמנה להרהמ"ח ז"ל). ומה שהביא בסי' קנ"ט ראיה מדאמר רב (חולין ק"ו: ועי' בחי' הרשב"א וריטב"א שם) נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום וקאמר דההיא בששימר ידיו אין משם ראיה דהתם כשלא שימרן הוין סתם ידים עסקניות וחיישינן שמא נגעו במקום טומאה. אבל נטל ע"מ לנקות ידיו ומיד נתן בדעתו ע"מ לאכול או שהיה אדם אחר עומד עליו ורואה שלא נטמאו ידיו מנלן דלא מהני. ומה שהביא משם הרשב"א דבעינן כוונת נותן או נוטל לו יהי כדבריו לאו משום דחולין בעי כוונה אלא דכשלא נטלן ע"מ לאכול איכא למיחש שמא לא נטלן יפה אבל אם יש רואה או שהוא זכור מיד כגון ההיא דתנן במכשירין (פ"ד מ"ז) פירות שנפלו לתוך אמת המים פשט מי שהיו ידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ודוחק הוא מה שדחה הרשב"א לענין מגע איתמר (קשה דאי לענין מגע אתמר אף לתרומה שרי עי' תוס' חגיגה י"ח: ד"ה כאן) ומה שהעלה הב"י דכיון שהפוסקים לא כתבו בפי' שאין צריך כוונה כלל נקטינן כדברי הרשב"א תימא הוא דאטו דין כזה לא היה להם לפרשו ובפרט הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דלמעשר צריך כוונה למה לא כתב כן לחולין והרי סתמו כפירושו ועוד דהב"י עצמו הביא דברי שבולי הלקט דבין נתכוין בין לא נתכוין יצא לחולין. אלא שצ"ע דבריש סי' קנ"ח הביא אגור בשם שבולי הלקט דבעי כוונה וכמש"כ לעיל וצריך לחלק כמו שכתבתי דמש"כ אגור משמו היינו שנטל ידיו ואינו זכור אם נטלן יפה אבל אם ידוע שנטלן יפה אלא שלא נתכוין טהורות ועיין לקמן סי' ק"ל (עי' מג"א סי' קנ"ח ס"ק י"ב וסי' קנ"ט ס"ק כ"ה ופח"י ערך נטילה):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |