הלכות קטנות/ב/קכא
|
< הקודם · הבא > |
קכ"א) שאלה: מה שהביא הב"י (באו"ח) סי' ע"ד בשם הרר"י שאם האדם מחבק גופו בזרועותיו
דיינינן ליה כהפסקה דבגד והא קי"ל דמין במינו אינו חוצץ:
תשובה: לא עת לרחוק מחבק משום האי טעמא דפ' י"ג דזבחים (ק"י.) גבי המקריב קדשים ואמוריהם בחוץ חייב. פרכינן והאיכא חציצה דבשר בין האש לאימורים אמר שמואל כשהפכן ור' יוחנן אמר וכו' הא מני ר"ש היא רב אמר מין במינו אינו חוצץ וכתבו בתוס' דהא דתנן לעיל רפ"ב (ט"ו:) על גבי רגלי חבירו פסל משום דאין דרך שירות בכך ע"כ והשתא מצי הרר"י למימר דכיון דר' יוחנן לא יהיב טעמא משום מין ומינו משמע דלדידיה חוצץ וקי"ל כר"י לגבי דרב. (עי' לק' סי' רי"ז. ור"ה כ"ז.) וקשיא לן עלה חדא דמדמייתי גמ' דברי רב לבסוף איכא למימר משום דמסתבר טעמיה ואפי' תימא לר' יוחנן ושמואל הא דלא חשיב לבשר ואימורים מין במינו משום דבשר אינו ראוי להקרבה ואימורים בני הקרבה נינהו אבל רגל ע"ג רגלי חבירו לאו משום חציצה אלא כמ"ש בתוס' משום דאין דרך שירות בכך ואפי' את"ל דמשום חציצה נגעו בה ה"מ רגלי חבירו אבל הוא בעצמו אינו חוצץ דאין לך חציצה גדולה מן החזה שהלב נתון בתוכו ואינו חוצץ ובזה אתי שפיר מה שהביא הב"י (בסי' צ"א) בשם א"ז ותה"ד. דאם נתן ידיו על ראשו לא מיקרי
כיסוי אבל יד חבירו חשיב שפיר כיסוי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |