הלכות קטנות/א/סו
|
< הקודם · הבא > |
ס"ו) שאלה: א' לא היה לו פנאי ליטול ידיו ולקח מן הצמוקים וברך עליהם ואמר שעושה שהפת יהיה טפלה להם מהו.
תשובה: אפשר דאין זה בכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה דמברך על העיקר ופוטר הטפל דלאו בדידיה תליא לעשות העיקר טפל והטפל עיקר ובטלה דעתו אצל כל אדם דמליח הוא דרך שהפת טפלה לו ואם לא היה לפניו הפת והיה אוכל הצמוקים אפשר הוא שיהא הפת הבא אחריהם טפלה להם א"כ אותו שעשה כן אשר לא טוב עשה ולפ"ז היה צריך שיברך אחריו ברכת מזון: [עי' מג"א סי' רי"ב סס"ק ג']:
ובזה יתורץ לך מ"ש עוד אם היו לפניו ענבים ולחמניות והיה בדעתו לאכול הענבים עיקר ולברך עליהם בפה"ע והלחמניות טפל וסיים בברכתו במ"מ כשראה כך חשב בתוך כדי דיבור לעשות עיקר מן הלחמניות מה דינו: תשובה: יצא והרי לך לעיל דעתי בעיקר וטפל:
אמר המני"ח: בהאי כללא דבטלה דעתו אצל כל אדם ראיתי לעמוד אי אמרינן הכי למקום בכללו אי בטלה דעתו אצל כל שאר מקומות ואי הוי פלוגתא עיין פרק המצניע דשבת ד' צ"ב תוס' ד"ה ואת"ל אנשי הוצל וכו' והאי דמייתי הכא התוס' מפרק החבית דף קמ"ד כי להיות הענין הזה ארוך ועמוק נמנעת ממנו כעת ואם יגזור ה' אעלה דברי בקונטרס קטן:
ובענין נמלך אם יצטרך לברך נראה לע"ד דהמלכה מספק שמה המלכה עיין פ' אלו דברים הרי"ף דמ"ה ריש ע"ב רבינו יונה פיסקא המתחלת והשמש מברך. כלומר אע"ג שלא גמר בדעתו בודאי שלא לאכול עוד אלא ספק אם יאכל עוד ספק אם לא יאכל עוד אפ"ה מקרי נמלך. וצריך אני לעיין ר"פ המצניע ההיא דאמר אביי הכא במאי עסקינן כגון שהצניעו ושכח למה הצניעו והשתא קא מפיק ליה סתמא מ"ד בטולי בטלה מחשבתו קמ"ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה עכ"ל. (עי' לקמן סי' פ"ו):
ועיין סי' קס"ח ס"ו (ובמג"א שם ס"ק י"ד) הא דכתב מוהרש"ך ח"א סי' קע"ג בפת הבא בכיסנין שמתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך במ"מ ואח"כ נמלך לאכול יותר אם לא אכל בפעם השניה שיעור לקבוע עליו כי אם בצירוף אכילה א' פשיטא דאינו חוזר ומברך לא המוציא ולא במ"מ אך אם נמלך לאכול בפעם השניה שיעור שאחרים קובעים בלי צירוף אכילה א' מברך המוציא עי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |