הלכות קטנות/א/כו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה כ"ו מי שנשבע (א) שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בערב יום הכיפורים מהו:
תשובה לדידי חזי לי דאין איסור להתענות בערב יום הכיפורים. אדרבא מכלל עשרת ימי תשובה הוא. ויש מתירים להתענות אפילו בראש השנה ובשבת בנתיים, כל שכן ערב יום הכיפורים. אלא שבגליל היו נוהגים להרבות בו שמחה והשוו אותו לעינוי כדאמרינן כל האוכל ושותה בערב יום הכיפורים כאילו התענה תשיעי ועשירי עכ"ל:
(א) הרב יד אהרן באורח חיים סימן תר"ד (בדף מ"ג ע"א) תמה על הרב ז"ל ממה שכ' הבית יוסף ז"ל, וז"ל: ועוד י"ל דאין להתענות בתשיעי כלל וכן כתב הנמ' ז"ל אסור להתענות בערב יום הכיפורים וכו'. ואיך כתב הוא לדידי חזי לי דאין איסור להתענות וכו'. עוד תמה עליו דשאלתו היא מפורשת בדברי מרן ז"ל בבית יוסף בסי' תי"ח ע"ש:
(ב) וכן תמה עליו החיד"א ז"ל בברכי יוסף סי' תר"ד ס"א ששאלתו מפורשת גם כן בדברי מרן ז"ל באורח חיים סימן תק"ע אם הוא מדרבנן או מדאורייתא, וזו לשון מר"ן ז"ל ס"ס תק"ע: אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירעו בהם ימים הללו (שבת ויום טוב) השבועה חלה עליהם מטעם איסור כולל אבל אם נשבע להתענות בשבת ויום טוב בפירוש לא חלה עליו שבוע דאין שבועה חלה על דבר מצוה אלא לוקה על שנשבע לשוא ואוכל. ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים חלה עליו שבועה, כיון שאינן אלא מדרבנן (ויש להתיר שבועתו ואינו מתענה). ונ"ל דה"ה לראש חודש וערב יום הכיפורים שאינן אלא מדרבנן אלא שמדברי הרמב"ם נראה שהם של תורה עכ"ל. הרי מפורש יוצא בדברי מרן ז"ל נדון הרב הלכות קטנות ז"ל:
ואני ההדיוט בהורמנותייהו דרבנן נראה לי ליישב על הלק"ט ז"ל והוא: שאך על פי שדין זה מפורש בדברי מרן ז"ל כנז"ל, מכל מקום מדבריו ז"ל נראה דלא פסיקא ליה מילתא אם השבועה חלה על ראש חודש וערב יום הכיפורים או לא שכן כתב ונ"ל ד"ה לר"ח ועיוה"כ שאינן אלא מדרבנן, אלא שמדברי הרמב"ם נראה שהם של תורה עכ"ל, פירש דאם מדרבנן חלה השבועה ואם מדאורייתא אין שבועה חלה, אעפ"י שכבר פירש הוא ז"ל בדברי הרמב"ם ז"ל בכסף משנה בפרק ג' מהלכות נדרים ובבית יוסף בסימן תי"ח, דאינה אלא אסמכתא בעלמא, אף על פי כן חל עליהם הנדר כיון שיש להם קצת סמך מן התורה לא בעי חיזוק, אבל בחנוכה ופורים דהם מדרבנן בעי חיזוק ודוחים את נדרו. ובשבועה העלה לדעת הרמב"ם ז"ל דחיילה על ר"ח וערב יום הכיפורים. וכאן בשוה"ט כתב להיפך שלדעת הרמב"ם לא חיילה עליהם השבועה כיון שהם מדאורייתא, משום דלא סמך ז"ל על הנהו שינויי דחיקי כיון דמפשט דברי הרמב"ם נראה שהם מדאורייתא לגמרי, ולכן נשאר מסופק בדבר. דלפי דעתו ז"ל נראה לי דאינה אלא אסמכתא ואינם אלא מדרבנן, ומפשט דברי הרמב"ם נראה שהם דאורייתא, לכך הלק"ט נדרש לל"ו שאלו, מה יהיה דין הנשבע שלא לאכול בערב יום הכיפורים, כיון שמדברי מרן ז"ל ליכא שום הוכחה וברירה כדכתיבנא. והשיב ז"ל לדידי חזי לי וכו' כוונתו לומר הגם שהדבר מוטל בספק לדעת מרן ז"ל כמו שכתב, מכל מקום לדידיה חזי לי דייקא, דאין איסור להתענות וכו' דאינה אלא מדרבנן וכדעת מרן ז"ל בסברא דנפשיה, כמ"ש בכסף משנה ובבית יוסף הנ"ל. וסבירא ליה נמי כהנהו שינויי קמאי שבבית יוסף סימן תר"ד דמוכח מינייהו שהמתענה בעיוה"כ שפיר עביד וליכא שום איסורא ע"ש. וחיזק סברא זו מהסוברים להתענות ב' ימים של ראש השנה כמ"ש בבית יוסף סי' תקצ"ז משם הכלבו ותרומת הדשן ע"ש:
ובזה נסתלקה גם תמיהת היד אהרן ז"ל דאישתמיטתיה להרב ז"ל שנויא בתרא דהבית יוסף ז"ל, והם דברים דחוקים ורחוקים מאד לומר שהרב ז"ל נעלם ממנו לשון הבית יוסף ז"ל דאשתמיטתיה לשון השולחן ערוך בסי' תק"ע. אלא הוא הדבר אשר דברנו שמדברי הרב ז"ל נראה שידע הכל ולכך דייק וכ' לדידי חזי לי וכו' שלא בא אלא לגלות דעתו בענין זה. כן נ"ל ליישב דברי הרב ז"ל ודו"ק: