הלכות גדולות/שחיטת חולין

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות שחיטת חולין

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(חולין כח.) תניא רבי אומר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שני סימנין בבהמה (חולין ט.) ומי שאינו בקי בהלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו דכיון דלא גמיר זימנין דשהי וזימנין דדריס ולא ידע ואמור רבנן (שם ב.) הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו את שחיטתן שמא ישהו שמא ידרוסו שמא יחלידו וכולן ששחטו ואחרים רואין אותו שחיטתן כשרה. (שם יג.) שחיטת נכרי נבלה ומטמא במשא (שס:) השוחט בלילה וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה. (שם יד.) השוחט בשבת וביום הכפורים אף על פי שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה. (שם ג:) והיכא דשחט ולא ידעינן אי גמיר הלכות שחיטה אי לא גמיר בדקינן ליה אי גמיר שרי למיכל משחיטתו ואי לא גמיר אסור לאכול משחיטתו ולא צריך למיבדקיה וסכין נמי צריכה בדיקה בטבח דכיון דאית בה פגימתא נקבה להו לסימנין וטרפה. (שם יז:) אמר רב חסדא מנין לבדיקת סכין מן התורה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם. והיכא דשחט בסכין ונמצאת פגומה אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו טריפה. (שם י.) אתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפילו שיבר בה עצמות כל היום כולו פסולה ורב חסדא אמר כשירה אימר בעצם נפגמה (שס:) והלכתא כוותיה דרב הונא בשלא שיבר והלכתא כוותיה דרב חסדא בששיבר מאי טעמא דאין חוששין שמא פגומה היתה מעיקרא (שם וע"ש) והיכא נמי דבדקה לסכין ושחט בה ובתר דשחט בה נמצאת פגומה טריפה חוששין שמא בעור נפגמה ואי לא בדקה בתר דשחט בה ושחט בה כמה חיווי ובתר דשחטינון בדקה לסכין ונמצאת פגומה כל הנך חיווי דנשחטו בגוה טריפה נינהו דהוה עובדא וטרף רב יוסף תליסר חיווי אלמא צריך למיבדק סכינא בתר דשחיט בה שמא בעור נפגמה וטריפה היא הלכך צריך למיבדקה על כל חדא וחדא מקמי שחיטה וכן בתר שחיטה.

(שם יז:) תנו רבנן סכין שיש בה פגימות הרבה נידונית כמגירה ואסור לשחוט בה ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה מסכסכת כשרה. ואיזו היא אוגרת ואיזי היא מסכסכת. אמר רבי אלעזר אוגרת פגומה משתי רוחותיה מסכסכת היכא דפגימה מרוח אחת והוא דקיימא על רישא דסכינא כשהוליך ולא הביא. אמר רבי אבא שלש מדות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסכסכת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה בשהוליך ולא הביא עולה ויורד בסכין שוחטין בה לכתחלה. (שם קיא:) אמר רב נחמן אמר שמואל סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח צונן אמרי לה בעיא הדחה ואמרי לה לא בעיא הדחה. (שם יז:) סכינא היכא בדקינן לה במערבא אמרי בדקינן לה להדי שימשא בנהרדעא אמרי בדקין לה במיא רב אחא בר יעקב בדיק לה בחוט השערה רב ששת בדיק לה בריש לישניה בסורא אמרי בישרא אכלה בישרא בדיק לה. אמר רב פפא וצריכה בדיקה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחתא (שם יח.) אמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכיניה קמי חכם משמתינן ליה רבא אמר מעברינן ליה ומכרזינן אבישריה דטריפה הוא ולא פליגי הא דנמצאת סכינו יפה והא דלא נמצאת סכינו יפה (ע"ש) ר"נ אמר היכא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס ליה בפרתא דאפילו לגוים נמי לא מזדבן. ההוא טבחא דלא סר סכיניה קמיה דרבה בר חיננא שמתיה ואכריז אבישריה דטריפה היא איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגביה אמר להו ליעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי בדקה רב אשי לסכיניה ונמצאת סכינו יפה ואכשריה אמר ליה מר זוטרא ולא ליחוש מר לסבא אמר ליה שליחותא דידיה קא עבדינן. (שם ח:) אמר רב יהודה אמר רב טבח צריך שיהו לו שלש סכינין אחת ששוחט בה את הבהמה ואחת שמחתך בה את הבשר ואחת שמחתך בה את החלבים. סכין ששחט בה בהמה אסור לחתוך בה בשר (שם) השוחט בסכין של גוים פליגי בה רב ורבה בר אהינא חד אמר קולף מקום בית השחיטה וחד אמר מדיח מקום בית השחיטה:

(פסק) והיכא דאישתלי ושחט בסכין דאישתחיט בה טרפה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מדיחה בחמין וח"א מדיחה אפילו בצונן ושפיר דמי ואי איכא בליתא דפרסא מכפר לה לסכיניה בגויה ושפיר דמי. (שם לב.) אמר רבה השוחט בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שחיטתו כשרה. (שם כח:) שחט חצי גרגרת ושהה בו כדי שחיטה אחרת והדר גמרה לשחיטתו שחיטתו כשירה. (שם ח:) אמר רב יהודה אמר רב טבח צריך שיהו לו שני כלים אחד שמדיח בו את הבשר ואחד שמדיח בו את החלבים (שם ט.) אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קמ"ל פשיטא כולהו תנינהו לא צריכא דידע למישחט מיהו הלכות שחיטה לא גמיר מהו דתימא כיון דידע למישחט לסמיך עליה קמ"ל כיון דלא גמיר זימנין דשהי ודריס ולא ידע. (שם) אמר רב יהודה אמר שמואל טבח צריך שיבדוק בסימנין אחר שחיטה ואמור רבנן טבחא דידע הלכות שחיטה ושחט בתר דשפיך כל דמא דשחיטה צריך למיבדק וושט וקנה מקמי דתיתבר אפקותא דחיותא מאי טעמא דילמא אית בהון פסילא בקניא ובוושטא. ואי אינשי (דף קכו) ולא בדק בתר דשחט וושט וקנה אסיר למיכל מינה דההוא חיותא. וצריך טבחא למיגמר כולהו הלכות שחיטה שפיר והדר משתרי להון לישראל למיכל מן בישרא דשחיט ומן קמי דשחיט צריך לברוכי על השחיטה והדר מישחט:

(פסק) וטבחא דלא בריך ואישתלי ושחט שרי למיכל מההיא חיותא דשחט ואי במזיד עביד טבחא קאים באיסורא ובישרי שרי באכילה. שהייה היכי דמי כגון דאתחיל בשחיטה ואתא אונסא ואנסיה ודלי ידיה מצואר בהמה אי נמי בעתיה שליטא ונפל סכינא מן ידיה אי נמי אתא זיבורא ויתיב ליה על ידיה אי נמי נפל סכינא מן ידיה ושקלה אי נמי קם סכינא ושהה אי נמי איתחמם ואתא חבריה ושחט אם שחט ושהה כשיעור מישחט חדא חיותא דקה לדקה וגסה לגסה והדר גמרה לשחיטה אסיר למיכל מההיא חיותא ואי לא אישתהי כי האי שיעורא כשרה. ושהייה היכא תנינא דתנן (שם לב.) נפלה סכין והגביהה נפלו כליו והגביהן או שהשחיז את הסכין ועף ובא חבירו ושחט אם שהה כדי שחיטת בהמה אחרת טרפה פחות מיכן כשרה וכמה הוי שיעורא דשחיטת בהמה אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף ואי שהה ליה תרין תלתא זימני בחדא בהמה מצטרפין שהיות להדדי והיכא דשהה ליה במיעוט סימנין בין בתחלה בין בסוף אסור כיון דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. דרסה היכי דמי כגון דקאים טבחא וקא שחיט לה לחיותא וסכינא הוה חריפא טובא וטבחא הוה גיברא ודרסה לידיה עילוי סכינא ומקמי דלימטייה ונתייה לסכינא איפסיק אפקותא בחדא זימנא כמאן דפסיק בוצינא אי נמי ההיא חיותא רכיכא טובא ואיפסיק אפקותא מקמי דלימטייה ולתייה לסכינא אי נמי אגניה לחיותא למישחטה ונפל סכינא מן ידיה עילוי אפקותא דחיותא ואישתחיט בכל הני הויא דרסה ואסיר למיכל והני מילי דלית בה בסכין מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר אבל אית בה הכי אפילו הוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך כשרה. דרסה היכא תנינא דתנן (שם ל:) התיז את הראש בבת אחת שחיטתו פסולה היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם יש בסכין כמלא צואר שחיטתו כשרה היה שוחט והתיז שני ראשים אם יש בסכין כמלא צואר אחד כשר. וסכינא דשחטין בה תורא צריכה למיהוי אורכה כפותיא דתרי צוארי דתורא א"ר זירא מלא צואר וחוץ לצואר אחד דהוו להו שני צוארין וכן מלא צואר חוץ לשני צוארין דהוו להו שלשה צוארין במה דברים אמורים בזמן שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו בכל שהו ואפילו באיזמל שחיטתו כשרה אמר רב מנשה ובאיזמל שאין לו קרנים (שם לא.) נפלה סכין ושחטה אף על פי ששחטה כדרכה פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה ואף על גב דלא מיכוין. חלדה היכי דמי כגון דקשחיט טבחא ועייל רישא דסכינא בין (שם ל: וע"ש) משכא דחיותא לסימני או בין סימנא לסימנא אי נמי איכא מיזיא או עמרא עילוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא מתחותייהו ושחט אי נמי רוקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ודביקא ההיא רוקעתא עילוי אפקותא דחיותא ועייל סכינא תחות ההיא רוקעתא ושחט בכל הני הויא לה חלדה ואסיר למיכל מן ההיא חיותא מאי לשון חלדה כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסיא. חלודה היכא תנינא דתנן (שם לב.) שחט את הוושט ופסק את הגרגרת פסק את הגרגרת ושחט את הוושט או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבילה רבי עקיבא אומר טרפה. (שם ל:) א"ר יהודה אמר רב החליד את הסכין בין סימן לסימן ופסקו טרפה ואפילו החלידה במיעוט סימנין טרפה מאי תקנתא לישדייה לסכינא עילוי פותי' ולפקח קלי קלי ולא לידליה מצואר בהמה וליבדקינון לסימנין דילמא פסיקין וליהדר לשחוט מעילאי לתתאי ושפיר דמי ובתר דשחיט חזי אי בזיע קניא או ושטא טרפה ואי משתכחא קושיתא או צינורתא לידחיה בפומא דסכינא לעילא או לתתא ולשחיט. (שם) רבה בדיק להו גירא ליואש בר תחליפא ושחטין בה עופא בהדי דפרח וליחוש דילמא עבדין חלדה דמיפרמין גפיה מאבראי והא בעאי לכסויי לדמיה דאזמין ליה עפרא דכולה פקתא. והיכא דאיתחלדה סכינא תותי סימנין לא מיבעיא היכא דקפסיק מלמטה למעלה דשחיטה פסולה היא אלא אפילו מלמעלה למטה דכדרך שחיטה קעביד שחיטתו פסולה וכי מאחר דכדרך שחיטה קעביד אמאי שחיטתו פסולה דכי אגמרה רחמנא למשה הלכות שחיטה הכי אגמריה ובעינן כאשר צויתיך וליכא. הגרמה היכי דמי כגון דשחיט עילוי חיטי דרישא אי שחיט משפוע כובע ולמטה ושייר בחיטי כשרה אי שחט משיפוי כובע ולמעלה ולא שייר בחיטי טרפה דהויא לה הגרמה ואסיר למיכל מההיא חיותא וטבחא דשחיט חיותא לימשח ארבע אצבעי מתותי טבעת גדולה ולישחוט חיטי דרישא דקיימין גבי רישא דקניא היכא דאיכא מידי דדמי ללישנא והיכא דשחט ליה התם אי משפי ליה לידיה לתתאי וקשחיט בוושטא כשרה ואי לא טרפה. והני מתניתא ומתניאתא ליתנהו והלכתא כרבי חנניה בן אנטיגנוס דקא מקיל במוגרמת מן כולהו תנאי. הגרמה מאן דשחיט חיותא ומגריס ליה לקניא כקולמוסא טרפה ואי מגריס ליה בהדי וושטא טרפה וכי משפי לה בקולמוסא מן תתא לעילא טרפה. והגרמה היכא תנינא דתנן (שם יח.) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה שחיטתו כשרה רבי יוסי ברבי יהודה אומר מלא החוט על פני רובה. רב ושמואל דאמרי תרוייהו הלכה כרבי יוסי ברבי יהודה ואף רבי יוסי ברבי יהודה לא אמר אלא בטבעת גדולה הואיל ומקפת את כל הקנה אבל בשאר טבעות לא ובשאר טבעות לא והתניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר השוחט בשאר טבעות אע"פ שאין מקיפות את כל הקנה הואיל ומקיפות את רוב הקנה שחיטתו כשרה ומוגרמת פסולה. ומסקנא הלכה כמותו בטבעת גדולה ואין הלכה כמותו בשאר טבעות. רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה אמר ליה רב אהינא בר רב קטינא לרב נחמן כמאן לא כרבנן ולא כרבי יוסי ברבי יהודה אמר ליה אנא לא חילק ולא בילק ידענא אנא גמרא ידענא דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי ואמרי לה אמר רבי יצחק בר נחמני אמר רבי יהושע בן לוי ואמרי לה אמר רבי אבא בר זבדא אמר רבי חנינא ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו דשייר בחיטי והלכתא כוותיה דרב נחמן והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה והיינו משיפוי כובע ולמעלה פסולה מהומרתא דלית גבי ליבא שפיר דמי למישחט מהומרתא ועד למתנתא אסיר למישחט. עיקור היכי דמי כגון דקאי טבחא וקא שחיט לה לחיותא וגברא גיברא הוי וכבשא לחיותא בין מוליא לנצא ואקהיתינהו לכרעא בארעא או במוליא ומתחתיה לרישא ובהדי דנקיט סימנא דחיותא איתעקרו סימנין מקמי דשחיט לה ואפילו חד מן סימנין אישחטה ואישתכח חד מן סימנין דעקיר ולא ידע אי מקמי דאישתחיט איעקור אי לבתר דאישתחיט ליחזי אי כי שחיט הוה תפיש להו לסימנין בידיה וקא שחיט איכא למימר דמקמי הכי אישתמוט וטרפה ואי לא תפש בסימני ושחט כשרה דבידוע דאי איעקור סימני מקמי הכי לא הוה משתחטא כי לא תפיש בהו בכל הני כולהו הוי עיקור ואסיר למיכל מן ההיא חיותא וטבחא מהיכא ידע כי מתעקרין סימני דחיותא ליעיין בסימני אי דחזאי דעבידי תותי חילפתא כמתני דעמרא לידע דעקירין סימני וטרפה. ומאן דשחיט תרנגולא או כל ציפר גפא דקשו כרעייהו כי מתחי להו לכרעייהו נינקטינהו לכרעייהו ביני אצבעתיה ולארעא לא לימטו משום דרוביה דעיקור בציפר גפא הוא דהואי ובברחא אשונא ובעיזא דלית בה קרני (שבת קכח:) אמר אביי האי מאן דשחיט תרנגולא נידלינהו לכרעייהו מן ארעא דילמא מסריך ועקר להו לסימניה עקירת סימנין לא תנינא. עיקור מאן דשחיט חיותא ועקר ליה לקניא מן קועא ולא שביק תרתין שערי מן קועא אפילו חדא עוקתא טרפה ואם נתעקרו סימנין בתר דאישתחיט כשרה ומאן דשחט ניתתו ונישחוט ומאן דמידלי ושחיט אתי לידי איסורא. עיקור היכא תנינא דתנן (חולין פה.) השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות והיכא דבתר דשחט אשכחינון לסימנין דעקירין כשרה אי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה ולרבי יוחנן דאמר יביא ויקיף כיון שתפש סימנין הוי עיקור ולא צריך לאקופי. (חולין כ:) אמר רבינא אמר לי רביא בר קיסי הא דתני רמי בר יחזקאל אין עיקור סימנין לעוף לא אמרן אלא לדברי האומר אין שחיטה לעוף מן התורה אבל לדברי האומר יש שחיטה לעוף מה"ת יש עיקור א"ל אדרבה איפכא מסתברא לדברי האומר יש שחיטה לעוף מה"ת הא הלכתא גמירי לה דעוף לית ליה עיקור סימנין לדברי האומר אין שחיטה לעוף מה"ת ושחיטת העוף מדרבנן היא גמר לה מבהמה וכבהמה שויו' רבנן לכולה מלתא ומאן דראוי לא לישחוט דרובה דדרוסה מרויתא הויא. ולגבי חלדה אם ברישא כד עיילא טבחא לסכינא בדרך שחיטה עיילא לסכינא אי שליף לה משתחיט חד מן סימני וטרפה ואם בריש עילא לסכינא בפותיה שליף לה קלי קלי ותריץ לה על חיותא ושחיט לה וכשרה ומאן דשחיט חיותא דאכלה לה קשיאתא וההיא שעתא דקשחיט לה מסקא פשרה ומשתכחא קשיאתא בושטא ומטיא סכינא על קשיאתא מאי תקנתא נידחיה בסכינא להכא ולהכא עד דשייפא קשייאתא או לעילא או לתחתא והדר לשחוט ושפיר דמי. (שם לג.) השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם כשרין ואי שחיט בליליא לישחיט לאור אבוקה והיכא דעבר ושחט בלא אור אבוקה שחיטתו כשרה דתנן (שם יג.) השוחט בלילה וכן סומא ששחט שחיטתו כשרה והוינן בה השוחט דיעבד אין לכתחלה לא ורמינהו לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה בין בראש הגג ובין בראש הספינה אמר רב פפא ברייתא דקתני לעולם שוחטין בשאבוקה כנגדו מתניתא דקתני השוחט בלילה וקתני שחיטתו כשרה בשאין אבוקה כנגדו אלמא היכא דאין אבוקה לכתחלה לא לשחוט ואי עבר ושחט שחיטתו כשרה (ע' לעיל) והיכא דשחט ליה ואזל לעלמא ולא הוה ידעינן אי הוה בקי בהלכות שחיטה או לא ובדקה לבהמה ושחטה שפיר שחיטתו כשרה מאי טעמא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. והיכא דשחט חרש או שוטה או קטן ואחרים רואין אותן מתחלה ועד סוף שחיטתן כשרה דתנן וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן דבקיאין שחיטתן כשרה. (שם יב:) והיכא דזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רבי נתן מכשיר וחכמים פוסלין וקיי"ל הלכה כר"נ דתני אושעי' זעירא דמן חברי' זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה ר"נ מכשיר וחכמים פוסלין הוא תני לה והוא אמר לה הלכה כרבי נתן דלא בעינן כוונה לשחיטה. (שם יב.) והיכא דאשכח גדי שחוט או תרנגולת שחוטה בבית או בשוק דלאו באשפה שרי באכילה דרבי חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירוהו לו. ושחיטת נכרי נבילה ושחיטת גוי לע"ז. (שם מ.) השוחט לשום הרים לשום גבעות לשום ימים לשום נהרות לשום מדברות לשום חמה ולבנה לשום כוכבים ומזלות ולשום מיכאל השר הגדול לשם שלשול קטן הרי אלו זבחי מתים. (שם כט:) שחט סימן אחד גוי וסימן אחד ישראל טרפה שהרי עשה בה מעשה טרפה ביד גוי. והיכא דשחט ישראל פלגא ואתא גוי גמרה לשחיטה טרפה דהוה ליה גמר שחיטה ביד גוי ואסיר. והיכא דאתחיל גוי לחודיה בשחיטה פורתא ורובה דשחיטה גמרה ישראל אסיר דקיימא לן דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אבל מסייע ודאי אין בו ממש והלכתא אינה לשחיטה אלא לבסוף מן מאי דאיכא בתמיד נימא קסברי אחרים אינה לשחיטה אלא לבסוף וכדרבה דאמר רבה עדיין היא מחלוקת והא דרבה איתא בכל הזבחים ותו טעמא אחרינא מהכא רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה. (שם כ:) השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה שחיטתו כשרה חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה שחיטתו פסולה רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה (שם מה.) וכל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה ועד כנפי ריאה התחתונה ואף על גב דכד שחיט סימן אחד בעוף ושני סימנין בבהמה שחיטתו כשרה צריך שישחוט את הוורידין דתנן (שם כז.) רבי יהודה אומר עד שישחוט את הוורידין ולא שחיטה ממש אלא אפילו (שם כח:) מנקבן בקוץ בשעת שחיטה. (ברכות ח:) ואמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה הזהרו בוורידין כרבי יהודה. והני מזרקי דבהמה צריכין למיחתכינהו בהדי סימנין כי היכי דניתמצי דמא דבהמה לאלתר ולא תיטגן ולא ליבלע דם באיברים ואע"ג דאמר רב חסדא לא אמר רבי יהודה אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד אבל בהמה הואיל ומנתח לה אבר אבר לא צריך דבהמה נמי זימנין דצולה כולה כאחד וצריכה.

(שם יז.) הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין הכל שוחטין הכל בשחיטה ואפילו עוף לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה. (שם) פירושא סימניא דאגמא. פירושא בין בצור דעביד סכינא דגללא חריפתא כדעבד יהושע בן נון דכתיב ויעש לו יהושע חרבות צורים ואי לאו דהוו חריפין לא הוו מהיל בגוייהו ואכשרוה רבנן לשחיטה בצור מהכא. (שם מא:) ואין שוחטין לא לתוך הימים לא לתוך הנהרות אבל שוחט הוא לתוך אוגן של מים ובספינה על גבי כלים. ומאן דמסגי בספינתא ובעי למישחט חיותא אסיר ליה לקבולי דם שחיטה במנא ואי אית ליה דוכתא במכותא למישחטה ואי לא לגניה לחיותא עילוי גבה דספינתא וכד שחיט לה לא ליזיל דם שחיטה (דף קכז) בחד זימנא לגוייהו דמיא דמתחזי כמאן דשחיט לשרא דימא אלא ברישא נפיל דמא עילוי גודא דספינתא ואי אזיל דמא דשחיטה להדי' לגוייהו דמיא ולא נפיל ברישא עילוי גודא דספינתא אסיר למיכל מן ההוא חיותא משום דקמחזי כמאן דשחיט לשרא דימא. תניא היה מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט מוציא ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על דפני ספינה ואין שוחטין לגומא כל עיקר והרוצה לנקר חצירו כיצד עושה עושה מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שנאמר ובחוקותיהם לא תלכו ואם עושה כן צריך בדיקה אחריו:

(פסק) אמרו לו גוים לטבח ישראל שחוט לן הא בהמה ומשכא ובישרא (שם לט:) שקלת באגרך ודם וחלב הב לן לדידן ושחט שחיטתו כשרה דהלכה כרבי יוסי דאמר אין הכל הולך אלא אחר השוחט ואף על גב דסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה מיהו זה מחשב וזה עובד לא אמרינן והיכא דשחט ישראל לגוי בהמה לזרוק דמה לעבודה זרה או להקטיר חלבה לע"ז אמרינן יוכיח סופו על תחלתו ואסור בהנאה. (שם מא.) והיכא דהויא בהמת חבירו רבוצה בפני עבודה זרה ושחטה ואפילו אמר הריני שוחטה לעבודה זרה ולא כלום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפילו למאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו הני מילי גוי דבלבו לעבודה זרה אבל ישראל כוונתו לשמים והאי דקאמר הכי לצעורי לחבריה קא מיכוין. (שם ה.) ומומר אסור לאכול משחיטתו ומומר לעבודה זרה ולחלל שבתות בפרהסיא עושה יין נסך דלגבי מומר שבת ועבודה זרה כהדדי נינהו. (שם מא.) והני תיובתא שנים שאוחזין בסכין ושוחטין אחד לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה והמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב כי היכי דשנינהו בישראל מומר דכוונתו לשום דבר אחר היא אבל ישראל ודאי לא. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי אתרו ביה בהאי ישראל דלא תעביד דאי לא האיך גברא בר קטלא הוא וקביל עליה התראה מאי אמר ליה אין לך מומר גדול מזה (שם יג:) והשוחט בלילה וכן סומא ששחט שחיטתו כשרה חיותא דשחטין לה בליליא אי נמי שחטה סגיא נהורא אי בדקינן לה ושחטה שפיר כשרה שחט ולא ידע אי שהה אי לא שהה אי דרס אי לא דרס מספיקא נבילה. (שם טו.) חיותא דשחט לה בר ישראל בשבת אי בשוגג שחטה בעי לשהוייה לאפוקי שבתא כשיעור מישחט חיותא ושריא אי במזיד שחט לדיליה אסור ליה למיכל מינה לעולם לאחריני שהו כשיעור משחט חיותא ואכלין. שחט את הוושט ואחר כך נשמטה הגרגרת כשרה נשמטה גרגרת ואחר כך שחט את הוושט פסולה ודוקא בעוף אבל בבהמה בעינן רוב שנים. (שם י.) שחט את הוושט ואחר כך נמצאת גרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה נשמטה אם לאחר שחיטה נשמטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק שחיטה לאיסור. (שם טו:) השוחט במוכני שחיטתו כשרה שחט במחובר לקרקע שחיטתו פסולה בתלוש ולבסוף חיברו שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה היה צור יוצא מאיליו וקנה עומד מאיליו ושחט בה שחיטתו פסולה (שם טז.) מנין לשחיטה שהיא בתלוש שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת. נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה. (שם ע"ב) אמר רב ענן אמר שמואל לא שנו אלא שסכין למעלה וצואר בהמה למטה דבדרך שחיטה קעביד אבל סכין למטה וצואר בהמה למעלה לא דחיישינן שמא ידרוס והתניא בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה ובין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה כשרה אמר רב פפא כי תניא ההיא בעופא דקליל. (ב"ק צט:) הנותן בהמה לטבח וניבלה אם אומן הוא פטור אם הדיוט הוא חייב אם נושא שכר בין אומן ובין הדיוט חייב. אמר רבי יוחנן טבח אומן שקילקל חייב לשלם ואפילו אומן כטבחי ציפורי והני מילי נושא שכר. ההוא דאתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל אייתי לי סהדי דמימחת לתרנגולי ואיפטרך ואם נושא שכר בין אומן בין הדיוט חייב אמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר. ההיא מגרומתא דאתאי לקמיה דרב טרפה רב ופטריה לטבחא מלשלומי פגעו ביה רב כהנא ורב אסי אמרו ליה עבד בך רב תרתי למעליותא מנעך מספק איסורא ורחקך מספק גזילה מדקאמרי מספק איסורא שמע מינה מוגרמת כגון ר' חנניה בן אנטיגנוס הואי דפסולה לרבי יוסי בר' יהודה ורב סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה (חולין יט.) והלכתא כרבי חנניה בן אנטיגנוס דקם ליה רב נחמן כוותיה. (שם מה.) אנס את הסימנין בין של בהמה ובין של עוף ושחטן טרפה. (שם לב.) אתמר אמר רב כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל אמר אפילו בהמה לעוף וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אף בהמה לעוף והלכה כרבי יוחנן למעלה (שם מז.) דלא חזי לשחיטה עד כמה אמר רב נחמן עד כדי תפישת יד כי היכי דתפיש ליה איניש בתרתי אצבעי למטה דחזי לשחיטה עד כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדי שיסעיר ושט ומאי יסעיר דקאמרינן דנפיק ביה פירצי פירצי דדמי לכרסא ולמטה כשיסעיר מי מצי שחיט והאמר רב גניבא משמיה דרב טפח בוושט סמוך לכרם זו היא כרם הפנימית והאי כי קא שחיט בכרם קא שחיט איפוך טפח בכרם סמוך לוושט ואי בעית אימא לעולם שיסעיר וכי קאמר רב בתורא דמסער טפי. והני פירצי אתיאן עד וושט (שם מג:) ותרבץ הוושט היינו מבלעתא.

(שם כח.) תניא רבי אלעזר הקפר בר' אומר מה תלמוד לומר אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו וכי מה למדנו לצבי ולאיל מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש צבי לאיל לפסולי המוקדשין מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה. עוף בשחיטה מנלן דתניא (שם כז:) זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה שוה בהמה לעוף ועוף לבהמה בהמה מטמאה במגע ובמשא ועוף אינו מטמא במגע ובמשא אלא לומר לך מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה אי מה בהמה בשני סימנין אף עוף בשני סימנין תלמוד לומר זאת. ותני בר קפרא זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרמשת במים הטילו הכתוב לעוף בין בהמה לדגים לפוטרו כל עיקר אי אפשר שכבר הוקש לבהמה לחייבו בשני סימנין אי אפשר שכבר הוקש לדגים הא כיצד הכשרו בסימן אחד ודגים דלא בעו שחיטה מנלן אימא אקשינהו לבהמה וחגבים נמי לקיש אימא ולכל נפש השרצת על הארץ אלו חגבים אמרי לא מדכתיב הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם כתבה רחמנא לאסיפת דגים גבי שחיטת בהמה למימרא דדגים לא בעו שחיטה וחגבים בתר דגים כתיבי. (שם יב.) אמר רב נחמן אמר רב ראה אחד שהוא שוחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכיל משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו והוינן בה היכי דמי אי דקאתי אחד בעלמא דלא ידיע ביה אי גמיר אי לא גמיר הא אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוקמינן לה בדלא גמיר הלכות שחיטה וחזינן ליה דשחט חד סימן שפיר מהו דתימא מדמקצתיה שחט שפיר כולה שחט שפיר קא משמע לן דלא אימר מקצתיה איתרמי ליה ושחט שפיר ואידך אימר שהה ודרס. (שם יב.) בעא מיניה רב דימי בר רב יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט מהו אמר ליה חזקתו שחוט. (שם ל.) א"ר יהודה אמר רב השוחט בשנים ושלשה מקומות שחיטתו כשרה (שם ע"ב) כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי בעינן שחיטה מפורעת וליכא והלכתא כרב באיסורי ועוד מההוא תורא דאישתחיט בשנים ושלשה מקומות אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט שקל שופריה שופריה אמר ליה רבי זירא לימדתנו רבינו משנתנו בשתי סכינין ושני בני אדם. והיכא דאיתיליד ספיקא בשחיטה טרפה דתניא (שם י.) ספק בשחיטה טרפה. ומאן דאכל בשר נבילה וטרפה בר מלקות הוא דכתיב נבילה וטרפה לא יאכל ואי אכיל ליה בצינעה וסבר ליכא דידע קב"ה מתפרע מינה לו שנאמר אני ה' אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר. (שם לב.) נבלה שנפסלה משחיטתה טרפה מבני מעיה חמורה נבילה מטריפה. והיכא דאיהנדן לחדא דוכתא אע"ג דכולהון טבחי דההוא דוכתא ישראל נינהו לא נימא ליה לגוי זיל זבין לי בישרא משוקא מפני (שם צד.) שמוכרין לו נבילות וטריפות (שם צה.) והיכא נמי דאיכא תשע חנויות דישראל דכולהו מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואין יודע מאיזו מהן לקח ספיקו אסור מאי טעמא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסיר נמצא ודאי כגון דהוה שדי בישרא בשוקא או בשבילא ואשכחיה ישראל דשדי שרי למיכליה מאי טעמא זיל בתר רובה ורובא דהיתירא הוא:

סליקו להו הלכות שחיטת חולין

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף