הלכות גדולות/שבת/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות שבת א

פרק ראשון

(שבת ו:) תנו רבנן לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר לו הקב"ה למשה משה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו. (ביצה טז.) אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצות שנתן להם הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצינעה שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם:

פסק ואסור לעיולי ולאפוקי ביומא דשבתא דכתיב ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. (שבת ב.) יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ כיצד העני עומד על הפתח בחוץ ובעל הבית בפנים פשט העני ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס בעל הבית חייב והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהם פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין. תרין בבי קמאי דהילכתין כיון דבעל הבית ועני קא פשטין ידייהו לבר או לגיו ויהבין ושקלין קא עבדין מלאכה גמורה ומשום הכין חייב תרין בבי דסופא כיון דחפץ בידיה וחבריה קא שקיל מן ידיה כל חד מנהון מקצת מלאכה עבד ופטורין דלא עבד חד מנהון מלאכה כלה ואף על גב דמביני תרוייהו איתעבידא לה מלאכה דטלטול.

(שבת ג.) תניא רבי אומר בעשותה אחת בעשה את כולה ולא בעשה מקצתה. איתמר נמי אמר רבי חייא בר גמדא נזרקה מפי חבורה ואמרו יחיד שעשאה חייב שנים שעשאוה פטורין ואף על גב דבעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה טפחים ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'. דאמרי' (שבת ה.) אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ידו של אדם חשובה לו כארבעה על ארבעה. ואמרינן נמי אמר רבי אבין אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן זרק ונח בידו של חבירו חייב. ואמרינן מאי קמשמע לן ידו של אדם חשובה לו כארבעה הא אמרה רבי יוחנן חדא זימנא מהו דתימא הני מילי היכא דאחשבה אבל היכא דלא אחשבה אימא לא קמשמע לן. (שבת עג.) אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה והגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווהו והמסיך ועושה שני בתי נירין והאורג שני חוטים והפוצע שני חוטין והקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד את הצבי והשוחטו והמפשיטו והמולחו [והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו הכותב ב' אותיות והמוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות הבונה] והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת.

(שבת ו.) תנו רבנן ארבע רשויות לשבת רשות היחיד ורשות הרבים וכרמלית ומקום פטור. איזה היא רשות היחיד חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה וכן התל והגדר שהוא גבוה עשרה ורוחב ארבעה זו היא רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה. אין מוציאין מרשות היחיד לר"ה ואין מכניסין מרשות הרבים לרה"י ואם הוציא והכניס בשוגג חייב חטאת במזיד ענוש כרת ונסקל אבל הים והבקעה והאיסטוונית והכרמלית אינן לא כרשות היחיד ולא כרשות הרבים אין נושאין ונותנין בתוכן ואם נשא ונתן בתוכן פטור אין מוציאין מתוכן לרשות הרבים ולא מרשות הרבים לתוכן ואין מכניסין מתוכן לרשות היחיד ולא מרשות היחיד לתוכן ואם הוציא והכניס פטור אבל אסור. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל לא עירבו אסורים עומד אדם על האיסקופה נוטל מבעל הבית ונותן לו ונוטל מן העני ונותן לו ובלבד שלא יטול מבעל הבית ויתן לעני ולא מן העני ויתן לבעל הבית ואם נטל ונתן פטור אחרים אומרים האיסקופה משמשת שתי רשויות בזמן שהפתח פתוח הרי הוא כלפנים בזמן שהפתח נעול הרי הוא כלחוץ ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה הרי זו רשות לעצמה. חצירות של רבים ומבואות שאינן מפולשין עירבו מותרין לטלטל מ"ט כיון דעירבו הוו להו כחדא רשותא לא עירבו כל חד וחד רשות לעצמו הוא. ומדאורייתא מנלן דמאן דמעייל ומפיק מרשות לרשות ואפילו משהו מיחייב. (שבת צו:) אמר רבי יונתן דאמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה ויכלא העם מהביא מעשות לא נאמר אלא מהביא שהיו מביאין דרך רשות הרבים משה היכא יתיב במחנה לויה מחנה לויה רשות הרבים הואי וקאמר להו לישראל לא תהנפקו ולא תייתו מרשות היחיד לרשות הרבים וממאי דבשבת קאים דילמא בחול קאים ומשום דשלימא ליה מלאכה דכתיב והמלאכה היתה דים אלא גמר העברה העברה מיום הכפורים כתיב הכא ויעבירו קול וכתיב התם והעברת שופר תרועה מה להלן יום אסור אף כאן יום אסור. והכנסה תולדה דהוצאה היא מכדי על הוצאה מיחייב ועל הכנסה מיחייב אמאי קארי לה להא אב ואמאי קרי לה להא תולדה נפקא מינה דאי עביד שתי אבות בהדי הדדי אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי מיחייב תרתי אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא. ולא מיבעיא דרך רשות הרבים דאורח מלכא היא ואסיר לטלטולי היכא דליכא עירוב אלא אפילו בין מן מבוי למבוי ובין מן חצר לחצר ובין מן חצר לבית ובין מן בית לחצר אסור לטלטולי כל שהו ואפילו במבוי גופיה דחדא רשותא היא אסור לטלטולי ארבע אמות אלא אם כן עירבו. והיכא דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית חייב דתניא (שבת ה:) המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר והלכה כרבנן. והיכא דזרק נמי מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד תולדה דהוצאה ומיחייב במשהו דתנן (שבת צו.) הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב והני מילי דזרק בתוך עשרה טפחים אבל למעלה מעשרה טפחים פטור דתנן (שבת ק.) הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ וחייב. (שבת צז.) ואם היו רשויות שלו מותר לזרוק למעלה מעשרה טפחים דרשות הרבים ליתה אלא עד עשרה טפחים והני מילי בזורק אבל במעביר אפילו למעלה מעשרה חייב (שבת צב.) דאמר רבי אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת. (עירובין סז:) אמר עולא א"ר יוחנן קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אפי' כור ואפילו כוריים וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב מאי טעמא מחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין. ואמרינן עלה מתיב רב הונא בר חיננא סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים יתר מיכן מטלטלין עד בית סאתים אהייא אי נימא אסיפא עד בית סאתים מטלטלין יתר מבית סאתים לא מטלטלין והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל אלא לאו ארישא והכי קאמר סלע שבים שגבוה עשרה ורחב ארבעה אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו וכמה עד בית סאתים הא יתר מבית סאתים מטלטלין אלמא כרמלית היא ותיובתא דרבי יוחנן. אמר רבא וכל דלא ידע לתרוצי מתנייתא מותיב תיובתא לר' יוחנן הכי קאמר ובתוכו מטלטלין וכמה עד בית סאתים. רב אשי אמר לעולם ארישא והן אמרו קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות והן אמרו אין מטלטלין מכרמלית לרשות היחיד עד בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה אסיר לטלטולי מן הים לתוכו ומתוכו לים יתר מבית סאתים דאין מטלטלין בו אלא בד' אמות אי אסרת ליה לטלטולי מתוכו לים אמרי רה"י גמורה היא ואתי לטלטולי בכוליה ונאסר ליה לטלטולי מתוכו לים ונשרי ליה לטלטולי בכוליה האי שכיח והאי לא שכיח קרפף יתר מבית סאתים שכיח סלע שבים לא שכיח ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן והלכה כרבי יוחנן וכדתריץ רב אשי הלכך קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה וזרק מרשות הרבים לתוכו חייב ושרי לטלטולי מכרמלית לגויה משום גזירה דרב אשי וכן הלכה.

(שבת יב.) תניא חנניה אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא. תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר אין הורגין את המאכולת בשבת דברי בית שמאי ובית הלל מתירין. ולא יקרא לאור הנר (שבת יב:) אמר רבה אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדעות ואפילו עשרה בתים זה על גב זה. חד הוא דלא יקרא גזירה שמא יטה הא תרין קורין והתניא לא אחד ולא שנים אמר רבי אלעזר לא קשיא כאן בענין אחד כאן בשתי ענינות. אמר רב הונא ובמדורה אפי' עשרה בני אדם בענין אחד אסור משום דמקרב איסורא. אמר רבה ואי אדם חשוב הוא מותר דלאו דרכיה לאטויי. תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואיבעית אימא הא והא בשמש שאינו קבוע הא בדמשחא הא בדנפטא דאיבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מאי פשיטא שמש קבוע ונפטא ודאי שרי שאינו קבוע ומשחא ודאי אסור שמש קבוע ומשחא שמש שאינו קבוע ונפטא מאי רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן רב ירמיה בר אבא אמר רב הלכה ומורין כן. רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי קם שמעיה קא בדיק לנהורא דשרגא אמרה ליה דביתהו מר לא עבד הכי אמר ליה רב אסי שבקיה כרביה סבירא ליה. (שם יז:) ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין.

(שם יח.) תנו רבנן פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשכה ומתמלא והולכת כל השבת כולה ומניחין מוגמר תחת הכלים ומתגמרין והולכים כל השבת כולה ומניחין גפרית תחת הכלים ומתגפרין והולכין כל השבת כולה ומניחין קילור על גב העין בשבת ואיספלנית על גב מכה ומתרפא והולכת כל השבת כולה ואין נותנין חטין לתוך ריחים של מים אלא בכדי שיטחנו קודם שבת:

פסק (מו"ק ב:) ואסור להשקות את הזרעים על ידי גוי בשבת אמירה לגוי שבות ואף על גב דאמר ממעלי שבתא. (שבת יז:) בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ולא טוענין עמו ולא מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום ובכולן בית הלל מתירין עם השמש.

(שבת יט.) תנו רבנן נותנין מזונות לפני הגוי בחצר נטלן ויצא אין זקוק לו כיוצא בו נותנין מזונות לפני הכלב בחצר נטלן ויצא אין זקוק לו. תנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת במה דברים אמורים לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ומצור לצידן אפילו בערב שבת מותר:

פסק ומאן דאיתיה בספינה בשבתא לא צריך למיזבן רשותא מן מארה דספינתא דכיון דבאגרא יתיב לא צריך למיזבן מניה כל היכא דקנה ליה שביתה בספינה מחולא שפיר דמי מיתב בה בשבתא וסגויי מה לי מבעוד יום מה לי שלשה ימים קודם לשבת הלכך שפיר דמי. תנו רבנן אין משלחין אגרות ביד גוי בערב שבת אלא אם כן קצץ לו דמים בית שמאי אומרים כדי שיגיע לביתו ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והלא קצץ אמר רב ששת הכי קאמר ואם לא קצץ בית שמאי אומרים כדי שיגיע לביתו ובית הלל אומרים כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה והא אמרת רישא אין משלחין לא קשיא הא דקבוע דואר במתא והא דלא קביע דואר במתא דקא סלקא דעתין דהא אגרת לבי דואר שדרה וכיון דלא משכח לה לדואר במתא אזיל בתריה למתא אחריתי הא לאו הכי שפיר דמי. תנו רבנן אין צרין על עיירות של גוים פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי דורש עד רדתה ואפילו בשבת. (עירובין מד.) אמר רב יהודה אמר רב גוים שצרו על עיירות ישראל אין יוצאין עליהם בכלי זיין ואין מחללין עליהם את השבת במה דברים אמורים שבאו על עסקי ממון אבל באו על עסקי נפשות יוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין את השבת ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת.

(שבת כט. ותוספתא רפ"ב) ת"ר מדליקין בפתילה המחורכת ולא בסמרטוטין ואע"פ שהן מחורכין. (תוספתא שם) כל שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה מפני מה אין מדליקין בשמן של תרומה שנטמא ביום טוב לפי שאין שורפין לא תרומה ולא קדשים ולא חמץ בפסח ביום טוב.

(שם יח:) תנו רבנן לא תמלא אשה קדירה עששיות ותרמוסין ותתן בתוך התנור ערב שבת עם חשכה ואם נתנה למוצ"ש אסורין בכדי שיעשו. (שם מ: ותוספתא פ"ד) ממלא אדם קיתון של מים ומניחו כנגד המדורה ולא כדי שיחמו אלא כדי שתפוג צנתו ממלא אדם פך של שמן ומניחו כנגד המדורה ולא בשביל שיחם אלא כדי שתפוג צנתו רבן שמעון בן גמליאל אומר האשה מדיחה ידיה שמן ומחממתה כנגד המדורה וסכה לבנה קטן ואינה חוששת. (תוספתא רפ"ד) סך אדם עצמו שמן ומתחמם כנגד המדורה ואינו חושש שכין כל מיני סיכות. (שם וגמ' קיז:) חבית שנשברה (בתוך) [בראש] הגג מביא כלי ומניח תחתיה ולא יהא מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף ואם יש שם אורחים מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף. (שם וביצה לו:) נותן אדם כלי תחת הדלף בשבת ואם נתמלא שופך ושונה ואינו חושש. (שם) גרף של רעי ועביט של מימי רגלים נוטלין ושופכין ונותנין לתוכן מים ומחזירין אותן למקומן. (שבת כ.) אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום וכמה אמר רבי ירא אמר רבי אילעא כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי אמר רב אסי אמר ר' יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי גוים. תניא חנניה אומר כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר לשהותו על גבי כירה ואף על פי שאינה גרופה קטומה. (שבת יח:) קדרא חייתא מותר לשהותה על גבי גחלים מאי טעמא דאסחה ליה דעתיה מניה בשיל ולא בשיל אסיר אי שדא בה גרמא חייא שפיר דמי. ולענין צלי גדיא בין שריק ובין לא שריק שרי ברחא נמי ושריק שרי ברחא ולא שריק פלוגתא דרב אשי ורב ירמיה מדפתי דרב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר והלכתא כרב אשי. והא דתנן אין צולין בשר ובצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום רב אשי מוקים לה להא מתניתין בבשרא אגומרי. אמר רבינא האי קרא היא כיון דקשי ליה זיקא כבשר גדי דמי ושרי לאתנוחיה בתנורא. (שבת כ.) אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על הגחלים אלא כדי שיקרמו פניה רבי אלעזר אומר כדי שיקרום תחתון שלה. איבעיא להו תחתון האיך דגבי תנור או דילמא תחתון הך דלהדי אור. תא שמע דתניא רבי אליעזר אומר כדי שיקרמו פנים המדובקין בתנור. (שבת ח:) אמר רב יהודה האי זירזא דקני אפכיה ותרציה כולי יומא פטור ולא מיחייב עד דמגבה ליה ארבע אמות ברשות הרבים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף