הלכות גדולות/ריבית

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות ריבית

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(שם ס:) איזה הוא נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חיטין בשלש אסור מפני שהוא נושך ואיזה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חיטים בדינר זהב הכור וכן השער ועמדו חיטין בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין אמר לו הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו. והאי לקח אוקימנא (שם סג.) בלקח בהלואתו כגון שהיה לו עליו הלואה ובא ועמד לו על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטין ואמר לו הרי חיטים יש לי צא ועשם עלי כשער של עכשיו והגיע זמן יין ליקח ואמר לו תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין ואמר לו יין יש לי צא ועשה עלי כשער של עכשיו הגיע זמן שמן ליקח אמר לו תן לי ייני שאני מוכרו ולוקח אני בו שמן אמר לו שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו וכולן אם יש לו מותר ואם לאו אסור. ואסיר לאוזופי בריביתא לא שנא זוזא למאה זוזי ולא שנא זוזא לאלפא זוזי ולא שנא חיטי או שערי ולא שנא כל מילי דכתיב לא תשיך לאחיך וגו' ודאי יהב ליה זוזי או חיטי או שערי כי היכי דמשתרי תרעא חרפא ולא יהב לי' בתרעא חרפא ויקר ליה תרעא ואע"ג דהוו קא אזלין בתרעא חרפא חמשא גריוי והשתא אזלן תלתא לא שנא כי יהיב ליה חיטי או שערי בעינייהו כי היכי דהוו אזלי בתרעא חרפא חמשה ולא שנא כי חשיב ליה זוזי השתא ויהיב ליה דאישתכח דקיהיב ליה טפי ממאי דשקל מיניה לית בה משום ריבית מאי טעמא דאמר ליה מלוה ללוה שקילי טיבותיך שדיא אחיזרי אי יהבת ליה בתרעא חרפא בענינא דהוה לי בהדך הוה יקרן ברשותאי והני מילי דיהב ליה מדעתיה אבל על כרחיה אי אוזפיה שערי או חיטי מהדר ליה ואפילו אייקור אבל יהב ליה זוזי על חיטי בתרעא דזילא והשתא אייקר אי יהב ליה מדעתיה לית ביה משום ריבית אבל יהיב ליה ומשקל מיניה בעל כרחיה לית מן דינא למתבעיה ולא שקיל אלא זוזי מה דיהיב:

(פסק) והיכא דאוזפיה עשרה זוזי וזבין ליה חיטי או שערי והוה קא אזלן תרי גריוי בזוזא ומן קמי דוהיב ליה קמא להו גריוא בזוזא לא שנא כי שקיל מיניה עשרין גריוי ולא שנא כי שקיל מיניה דמיהו עשרין זוזי שרי ולית בה משום ריבית והיינו פלוגתא דרב ורבי ינאי דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהן רב סבר חיטי ושערי שרי למישקל אבל דמיהו זוזי אסיר ורבי ינאי סבר לא שנא חיטי ושערי ולא שנא זוזי ולא שנא אמר להו זבנינהו והב לי דמיהו לית בה משום ריבית (שם סה:) והלכתא כרבי ינאי וסוגיא דהאי כדלעילא. (שם סב.) אמר רב ספרא כל שבדיניהם מוציאין מלוה למלוה בדיננו מחזירין ממלוה ללוה רבית קצוצה כל שבדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה בדיננו אין מחזירין אבק ריבית. (שם ע.) ההוא דודא דהוה להו לבני רב עקביה מוגר ליה מר שמואל תקיל יהיב ליה תקיל שקיל ליה שקיל אוגריה ושקיל חוסכיה מה נפשך אי אגרא לאו חוסכא אי חוסכא לאו אגרא כי הא לדיקנני נמי שפיר דמי דהא קביל עליה חוסכא. והיכא דאוזפיה זוזי סתמא אחיטי או אשערי ולא יצא שער בשוק ובעידנא דאוזפיה הוה קאזלן תרי גריוי (דף צה) בזוזא או בציר או טפי ואכתי לא קם תרעא ובעידנא דקא פרע להו יקרן להו וקמן להו גריוא בזוזא ההוא אבק ריבית הוא והיינו דר' אלעזר דאמר איסורא איכא אפיקי לא מפקין דייני מיניה אבל ריבית קצוצה אע"ג דגבייה מפקין דייני. והיכא דעבר ושקל מפקין דייני מן מוזפאנא ויהבין ליזופא (שם סא:) דא"ר אלעזר ריבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק ריבית אין יוצא בדיינין ור' יוחנן אמר אפילו ריבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין. אמר רב נחמן בר יצחק מאי טעמיה דרבי אלעזר דכתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך אהדר ליה דליתי בהדך וקיימא לן הלכתא כרבי אלעזר. ודאי שקל ריבית ומית בניה לא מיחייבין לאהדורי דתניא (שם סב.) הניח להם אביהם מעות של ריבית אע"פ שיודעין שהן של ריבית אין חייבין להחזיר מאי טעמא דאמר קרא אל תקח מאתו וחי אחיך לדידיה אזהריה רחמנא לבריה לא אזהריה רחמנא ודאי הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן וכיון דאביהם לא הוה איניש מעלי אינון מי מיחייבין למיעבד כבוד לאבוהון ונשיא בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך כדאמר רב פנחס משמיה דרב פפא כשעשה תשובה הכא נמי כשעשה תשובה אי עשה תשובה איבעי ליה לאהדוריה איהו לא הספיק בידו להחזיר עד שמת. (ב"ק קיג.) בעא מיניה רב כהנא מרב שולחן ואוכל עליו מטה ומיסב עליה מהו אמר ליה תן לחכם ויחכם עוד אלמא הני נמי כי פרה וטלית דמו וחייבין להחזיר ומאי שנא ממעות מעות ליתנהו בעינייהו והני איתנהו בעינייהו. (תוספתא פ"ו) המוכר חפץ לחבירו על מנת ליתן לו מכאן ועד שמס עשר חודש רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות ואין חוששין משום ריבית.

(ב"מ עב:) תנו רבנן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אף על פי שאין לזה יש לזה היו של חדשות מארבע סאין בסלע ושל ישנות משלש אין פוסקין עד שיצא השער לחדש ולישן היו של לקוטות מארבע ושל כל אדם משלש אין פוסקין עד שיצא השער ללוקט ולמוכר. (שם עד.) אמר רב פפא משמיה דרבא האי סיטומתא קניא למאי הלכתא רב חביבא אמר למיקנא קנין ממש רבנן אמרי לקבולי עליה מי שפרע והלכתא כרבנן לקבולי מי שפרע ואי דוכתא דקנו קנין ממש קני ממש. אמר רבא הני בי תרי או תלתא דיהבי ליה זוזי לחד למיזבן להו מידי וזבן לחד מינייהו זבן לכולהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתם חד חד באפי נפשיה אבל צר וחתם חד באפי נפשיה למאן דזבן זבן. הלוהו חבית של יין או סאה של חטים בשעת הלואה בעשרה דינרין ובשעת פירעון בדינר אם עשאה דמים ואמר לו מלוה ללוה חבית זו שאני מלוך עומדת בעשרה דינרין ועכשיו אני נושה בך עשרה דינרין נוטל עשרה דינרין ואם לא עשאה דמים אסור דהיינו סאה בסאה דאמור רבנן אסור ללוות בשעת הלואה בדינר ועמדה בעשרה דינרין ואמר לו לוה למלוה הלויני חבית זו ואם עומדת במאה דינרין אני לוקח לך חבית במאה דינרין אין לו למלוה אלא דינר דהיינו סאה בסאה ואף על פי שקנו מלוה בדיבורו לא מהני דהא אמור רבנן קנין בריבית לא מהני ועדים נמי עוברין בלא תעשה ואם אמר לוה למלוה המתן עד שיבוא בני או עד שאמצא המפתח ועמדה בק' דינר מלוה נוטל מאה דינרין דהא אין הלכה כהלל דתנן (שם עה.) לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חיטים ואני נותן לך לגורן אלא אומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח והלל אוסר וקיימא לן אין הלכה כהלל אלא כרבנן אי נמי אין לו ללוה לא חיטין ולא יין ובשעה שלוה ממנו יש בשוק ליקח לו נוטל מלוה מאה דינרין דכיון דהלכתא כרב הונא דאמר (שם עב:) לוין על שער שבשוק היינו עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח איגליאת מילתא דסאה בסאה כי אסרוה רבנן דלא יצא שער בשוק.

(שם ע.) תנו רבנן קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע קרוב להפסד ורחוק לשכר חסיד קרוב לזה ולזה ורחוק מזה ומזה זו היא מדת כל אדם. אמר רבה בר רב שילא ואמרי לה אמר רב חסדא ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת מעות של יתומים מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד ואסור להלוותן בריבית והיכי עבדינן אמר רב אשי מייתינן איניש דמשפו ניכסיה ושמע דינא ולא מקבל עליה שמתא דרבנן ויהבינן להו ניהליה בי דינא קרוב לשכר ורחוק להפסד. פירושא. יהבינן להו בעסקא דשקלי רווחא ולא דרו זיינא אבל רבית קצוצה אסור (שם סא:) רבית קצוצה יוצאה בדיינין אבק ריבית אינו יוצא בדיינין. היכי דמי אבק ריבית דמשכין ליה דיקלי וקאכיל פירייהו אי נמי ביתא ויתיב בה אי מנכי ליה שרי ואי לא (שם סז.) מפקינן ליה מההוא ביתא רבנן דבבל לא מפקין רבנן דבי חוזאי מפקין. ריבית קצוצה דאורייתא ומאי ניהו הלואה יוצא בדיינין אבק ריבית דרבנן אין יוצא בדיינין. והיכא דאוזפיה זוזי ואמר ליה יהיבנא לך בהון חיטי כדמסיקנא מארעאי עשרה גריוי בזוזא ובשוקא קא מזדבנין תמניא אסיר מדרבנן וכל ריבית דאתיא מחמת מקח וממכר ההוא אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין ודאי סליקא ליה חיטי לבי דרי מזבין ליה כמה דבעי ושפיר דמי (שם סה.) רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אין משתלמת אלא לבסוף אמר רבא דקו בה רבנן בהא מילתא ואוקמוה אקרא כשכיר שנה בשנה יהיה עמו שנה הנכנסת לשנה אף שכירות של שנה זו אין משתלמת אלא לשנה אחרת.

(שם עב.) תנו רבנן שטר שכתוב בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית במאי קא מיפלגי מר סבר גזרינן היתירא אטו איסורא ומר סבר לא גזרינן והלכתא כרבנן. (שם עה.) והלכתא המלוה את חבירו כור חטין אם קצץ לו דמים נותן לו דמי חיטים לא קצץ לו דמים הוזלו נותן לו חיטין הוקרו נותן לו דמיהם כמעיקרא והני מילי בשאין חיטין (שם סב:) יש דברים שהן מותרין ואסור לעשותן מפני הערמת ריבית כיצד אמר לו הלויני מנה אמר לו מנה אין לי חיטין במנה יש לי שאני נותן וחזר ולקחן ממנו בעשרים וארבע סלע מותר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית (שם טז.) אמר לו מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך אסור מה שאירש מאבא היום מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך מותר מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבי יוחנן מה שאירש מאבא היום מכור לך מותר מפני כבוד אביו מה שתעלה מצודתי היום מכור לך מותר משום כדי חייו. (שם סד.) ההולך לגזוז את רחליו ולחלוב את עזיו ולרדות כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעיזיי חילבות מכור לך מה שרחליי גוזזות מה שכוורתי רודה מכור לך מותר אמר לו מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך מה שעיזיי חולבות כך וכך מכור לך מה שרחליי גוזזות כך וכך מכור לך אסור: (שם ע"ב) תנו רבנן ישראל שלוה מן הגוי בריבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית ואם משזקפן עליו במלוה נתגייר גובה קרן וריבית רבי יוסי אומר גוי שלוה מעות מישראל בריבית וזקפן עליו במלוה בין כך ובין כך גובה קרן וריבית אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי יוסי והיינו טעמא דרבי יוסי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה (שם עא:) תנו רבנן מלוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת נכרי אבל לא מדעת ישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הגוי בריבית וביקש להחזירן לו ומצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל גוי מותר היכי דמי כגון שנטל גוי ונתן ביד ישראל והני מילי מעות דגוי דכי העמידו אצל גוי מותר אבל מעות דישראל למימר ליה לגוי שקול ואוזפינון לי בריבית אסור:

(פסק) ולא מיבעיא הא דריבית מישראל קא שקיל אלא אפילו אוזפיה לגוי ומשקל ריבית מיניה במקום דצריך למיזף ישראל אסיר דכתיב (שם עא.) אם כסף תלוה את עמי עמי וגוי עמי קודם פשיטא לא נצרכא אלא לגוי בריבית וישראל בלא ריבית. (שם ע"ב) וכן גוי שלוה מעות מישראל בריבית וביקש להחזירן לו מצאו ישראל חבירו ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור. (שם סט:) אמר רבא שרי ליה לאינש למיתן ליה ארבעה זוזי לחבריה ומימר ליה אימא ליה לפלניא דנוזפן זוזי מאי טעמא שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל כי הא דאבא מר בריה דרב פפא הוה שקיל אגאני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי אמרי ליה רבנן לרב פפא קאכיל בריה דמר רביתא אמר להו כל כי האי רביתא ליכול וליזיל שכר אמירה בעלמא הוא דקא שקיל. ומאן דיזיף זוזי מן ארמאה בריבית אסיר ליה לבר ישראל למיהוי ליה ערב משום דבדיניהם של גוים גוי בתר ערבא אזיל ואישתכח דישראל הוא דקא מוזיף בריבית וכקושיין דמקשינן וכדתריץ רב ששת (שם עא:) דמוקים לה לברייתא דתניא אל תקח מאתו נשך ותרבית ממנו אי אתה נוטל אבל אתה נעשה לו ערב ומקשינן ממאן אי נימא מישראל והתנן אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים אף הסופר עובר בבל תתן לו ובבל תקח ולא תהיה לו כנושה ולא תשימון עליו נשך ולפני עור לא תתן מכשול ואלא מגוי כיון דבדיניהם גוי בתר ערבא אזיל אישתכח וישראל הוא דקא מוזיף בריביתא אמר רב ששת שקיבל עליו לדון בדיני ישראל דתנן (ב"ב קעג.) המלוה את חבירו על ידי ערב ולא יתבע ערב תחילה אי קבל עליו לדון בריבית לא ליזוף שקבל עליו לזו ולא קבל עליו לזו טעמא דקבל עליו לדון בדיני ישראל הא לא קבל עליו אסור:

(פסק) והיכא דאיתנין ללוה ולערב ולא מקבל גוי אלא ערב מקבל ערב ריש כיסא וריבית מקבל לוה אי יהיב ליה משכון בגויה וערב לא נקביל ריבית. (ב"מ עה:) אמר אביי מלוה עובר בכולן לוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך ומשום ולפני עור לא תתן מכשול ערב ועדים משום לא תשימון. כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע בו שאין לו שאסור לעבור לפניו שנאמר לא תהיה לו כנושה ורבי אסי אמר כאלו דנו בשני דינין שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. והיכא דבעי ישראל למיזף מן חבריה ואמר ליה לגוי תלינון בגויך ואוזפינון בריבית דמיכסי מאדם קב"ה דגליא קמיה מיפרע מיניה דאמר רבא (שם סא:) למה לי יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי ריבית וגבי ציצית וגבי משקלות אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אני עתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בגוי ומלוה אותן לישראל בריבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת היא. (שם עה.) והלכתא כרבי יצחק דאמר יש לו סאה לוה עליה כמה כורין וכי קאמרינן אסיר ללות סאה בסאה שמא יוקרו החטים או יוזלו ונמצאו באין לידי ריבית כשאין לו כל עיקר אבל יש לו אפילו סאה אחת לוה עליה כמה כורין. (שם סג:) אמר רב נחמן כללא דמילתא כל אגר נטר לי אסיר. ומאן דמוזיף זוזי לחבריה ושקיל מיניה ביתא במשכנתא ויהב ליה אגר ביתא בפחות אסיר דהויא ליה ריבית דתנן (שם סד:) המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית (שס סה.) מרבין על השכר ואין מרבין על המכר כיצד השכיר לו את החצר ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים בשנה ואם של חדש בחדש סלע בחודש מותר מכר לו את השדה ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך באלף זוז ואם לגורן בשנים עשר מנה אסור. (שם סד:) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר מאי קא משמע לן תנינא המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית אי מהתם הוה אמינא הני מילי בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קא משמע לן. רב נחמן אמר אפי' בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר.

(שם עה:) תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל ליתן לו שלום שאסור להקדים לו שלום שנאמר נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור. ומאן דמשא ומתן דידיה בריבית אסיר דמשא ומתן דריבית כריבית דהלואה דמי. (שם ע:) מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבלנו אמר רב כגון שבור מלכא אמר רב נחמן אמר לי הונא לא נצרכא אלא אפילו ריבית דגוי. איתיביה רבא לרב נחמן לוין מהן ומלוין אותן בריבית וכן בגר תושב אמר רב חייא בריה דרב הונא לא נצרכה אלא לכדי חייו.

(שם סג.) תני רב אושעיא הרי שהיה נושה בחבירו מנה והלך ועמד על גרנו ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטין אמר לו חיטין יש לי שאני נותן לך צא ועשם עלי כשער של עכשיו הגיע זמן יין ליקח אמר לו תן לי חיטיי שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין אמר לו יין יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו הגיע זמן שמן ליקח אמר לו תן לי ייני שאני רוצה ליקח בו שמן אמר לו שמן יש לי שאני נותן לך צא ועשהו עלי כשער של עכשיו כולן אם יש לו מותר ואם אין לו אסור מאי לקח לקח בהלואתו. אמר רבא ש"מ מדברי אושעיא תלת ש"מ מעמידין מלוה על הפירות ולא אמרי' דלא כאיסרו הבא לידו וש"מ והוא דיש לו וש"מ איתא לדרבי ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן. (שם סד.) אמר אביי שרי ליה לאיניש למיתן ליה לחבריה ארבעה זוזי אחביתא דחמרא ומימר ליה אי יקרא אי זילא ברשותו אי תקפא ברשותך א"ל רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה כיון דקביל עליה יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא. (שם סה.) ואמר אביי האי מאן דמסיק זוזא דרביתא בחבריה וקא אזלי חיטי ארבעה גריוי בזוזא ויהיב ליה הוא חמשא כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיטה רבא אמר חמשא מפקינן מיניה כולהו בתורת ריבית אתאי לידיה. ואמר אביי מאן דמסיק ביה בחבריה ארבעה זוזי בריבית ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מיניה ארבעה זוזי מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה דאמרי מיכסי וקאי גלימא דרביתא ואמר אביי האי מאן דמסיק ביה בחבריה תרי עשר זוזי בריביתא ואגר מיניה חצר דמיתגרא בעשרה (דף צו) בתרי עסר כי מפקינן מיטה תריסר מפקינן מיניה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא מצי אמר ליה כי אגרי מינך בתריסר כי הוה מישתרשי לי מינך השתא כדאגרי כולי עלמא הוא דאגרנא ולא היא דאמר ליה סברת וקבילת אמר רב חמא טרשא דידי שרי מאי טעמא דניחא להו דליקו חמרא ברשותאי וכל היכא דאזלי שבקו מיכסא ונקטי להו שוקא הלכך אי זייל אי יקיר ברשותי קא זייל וקא יקיר והלכתא בטרשא דרב חמא.

(שם סח:) תנו רבנן משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחים בשנה והאשה שאמרה לחבירתה תרנגולת שלי וביצים שלך ואני ואת נחלוק באפרוחים רבי יהודה מתיר ורבי שמעון אוסר ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו איכא ביצים מוזרות. (שם סה:) מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים אמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אה אי אתה מביא לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכן היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים. אמר מר מכר לו את השדה וכו'. מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות רב ענן אמר משלישין ולא פליגי הא דאמר ליה כי מייתית קני הא דאמר ליה כי מייתית קט מעכשיו תני רב ספרא ברבית דבי ר' חייא פעמים ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין פעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור פעמים שהמוכר אסור ולוקח מותר. עני רבא בתריה פעמים ששניהם מותרין דאמר ליה לכי מייתית קני שיעור זוזך שניהם אסורין דא"ל כי מייתית קני מעכשיו מוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה כי מייתית קני מוכר אסור ולוקח מותר דאמר ליה ארעא קני מהשתא זוזי להוו הלואה גבך. מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי ר' יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. תנו רבנן משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם אל תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשויהן מותר מאן תנא בדמים הללו אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. תנו רבנן מכר לו בית מכר לו שדה אמר לו לכשיהיו לי מעות תחזירה לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר. מאן תנא לכשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר. מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רבא סיפא דאמר ליה מדעתיה. (שם סז.) ההיא איתתא דאמרה ליה לההוא גברא זבין לי ארעא מקריבאי אזל זבן לה אמר לה אי הוו לי זוזי מהדרת לה נהלאי אמרה ליה אנת ונוולא אחי אמר רבה בר רב הונא כל אנת ונוולא אחי סמכא דעתה ולא גמר ומקני ארעא הדרא פירי הדרי או לא הדרי כריבית קצוצה הוי ויוצא בדיינין או דילמא אבק רבית הוי וא"י בדיינין אמר רבה בר ר"ה מסתברא אבק ריבית הוא ואין יוצא בדיינין א"ל אביי לרבה משכנתא מאי התם טעמא מאי קיצותא הוא ומשכנתא נמי הא לא קץ ליה או דילמא התם זביני הכא גבי משכנתא הלואה היא אמר ליה התם טעמא מאי משום דלא קץ לי' הכא גבי משכנתא נמי לא קץ ליה אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. (שם סז:) אתמר קיצותא פליגי בה רב אחא ורפרם חד אסר וחד שרי היכי דמי קיצותא דאמר ליה עד חמש שני אכילנא בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא להו לפירי בזוזי אי איכא שיעור זוזי מסתליקנא ואיכא דאמרי בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאמר ליה עד חמש שנין אכילנא לה בנכייתא מכאן והילך שיימנא להו לפירי וארעא תיקום ברשותך וזוזי ניהוו הלואה גבך מאן דאסר בקמייתא אכיל בבתרייתא ומאן דאסר בבתרייתא במאי אכיל אכיל במשכנתא דסורא דכתבין בהו הכי במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף. אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקין מסלקינן ליה אפי' מתמרי דעל בודיא ואי אחזיק בסיסני לא מסלקינן ליה ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח אפילו לא אחזיק בסיסני נמי קנה. פשיטא באתרא דמסלקי ואמר אנא לא מסתליקנא הא קאמר לא מסתליקנא אלא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא מאי מי צריך למיקניא מיניה או לא. פי"לא שי"זא סימן. רב פפא אמר לא צריך למיקניא מיניה רב שישא בריה דרב אידי אמר צריך והלכתא צריך למיקנא מיניה אמר ליה איזיל אייתי זוזי לא אכיל פירי איזיל ואיטרח ואייתי זוזי מאי רבינא אמר אכיל מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא אכיל והלכתא לא אכיל. רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא רבינא אכיל בנכייתא אמר מר זוטרא מאי טעמיה דמאן דאכיל מידי דהוה אשדה אחוזה שדה אחוזה לאו אף על גב דשוו הני פירי טובא כי אכיל להך שדה הקדש ארבעה זוזי הוא דמנכי ליה וכי פריק להו נמי מרייהו בארבעה זוזי הוא דפריק להו משכנתא נמי אף על גב דשוו הני פירי טובא כי מנכי זוזא ושפיר דמי. (שם סח.) ומאן דלא אכיל בנכייתא אמר לך לא דמי שדה אחוזה הקדש הוא דבהכי אמר רחמנא ליהוי פדיון אבל משכנתא הלואה היא ורבית היא. והאידנא מעשים בכל יום דקאכלי בנכייתא נכייתא ראשונים הוו קא מנכי ארבעה זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא אי פלגי בהך שמעתא (שם ק.) דתקינו רבנן דיהיב טסקא וכרי כרי ומר אמר מן דיליה ומר אמר מן פירי ארעא אמרי רבנן מאן דאכיל בנכייתא ליתן טפי קליל כי היכי דניפוק מן ספיקא. (שם סט.) רבי אלעזר מהגרוניא יהב ליה זוזי לאריסיה זבין דכרי ופטים להו ופלגי ליה לרוחא בהדי הדדי ויהיב ליה רישא בשכר עמלו ומזונו אמרה ליה דביתהו [אי משתתפת בהדי' יהיב לך נמי אליתא אזל זבן בהדי' פליג לי' מאליתא] אמר ליה פלוג לי נמי רישא אמר ליה לא עד האידנא כולהו זוזי דידי הוו אי לא יהיבנא לך טפי פורתא מחזי כריבית האידנא זוזי דידי ודידך נינהו שותפי אנן קמי פלגא דידך קא טרחת מאי איכא למימר דקא טרחת קמי פלגא דידי ארישא שעבודי משעבד לאיתויי רעיא לבי מרי ארעא (שם סח.) אמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דלא מצי מסלק ליה. ואמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה משום דינא דבר מצרא (שם סט:) אמר רב פפא הלכתא ספינתא אגרא ופגרא נהוג בני כופרא אגרא בשעת משיכה פגרא בשעת שבירה. (שם עג:) אמר ליה רבא מברניש לרב אשי חזי מר רבנן דאכלין רביתא דיהבין זוזי על חמרא בתשרי ובחרין ליה בטבת אמר ליה שפיר קא עבדין דרבנן כי קא יהבין זוזי אחמרא קא יהבין ולאו אחלא ומעיקרא דחמרא חמרא הוא וחלא חלא הוא והשתא הוא דקא מבחר נפשיה הי יהא חמרא והי יהא חלא. (שם סט.) והלכתא האי עסקא אי מלוה שקיל פלגא באגר דארי תרי תילתי בהפסד אי מלוה שקיל תילתא באגר דארי פלגא בהפסד דאמרי נהרדעי (שם קד.) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון מאי טעמא עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה דאי אמר נישוייה כולה עסקא הלואה אסיר ליה למלוה למיכל רוחא דהוה ליה ריבית ואי אמר מר לישויה לכוליה פקדון אי מיתניס או מיגניב לית ליה לאישתלומי מלוה ולא מידי הלכך שויוה רבנן פלגא מלוה דאי מיתניס מיפרע מהא פלגא ושויוה רבנן פלגא פקדון דאי מטי הנאה אמרינן פקדון ברשותא דמריה קאי וכמאן דאתעסק ביה איהו ורוח דמי וכי מטי הנאה לא מיחזי כריבית וניחא ללוה דאי אמרת ניהוי כוליה הלואה קם ליה כוליה ברשותא דידיה ואי מיתניס בעי שלומי כוליה. ואי אמר מר ליהוי כוליה פקדון פקדון ברשותא דמריה קאי וכל רוחא דמטי אסיר ליה לאיתהנויי מיניה הלכך שויוה רבנן פלגא מלוה דכי קא טרח בדידיה קא טרח ודמלוה ממילא קא שבח ופלגא פקדון דאי מיתניס ברשותא דמריה מיתניס ולוה לא משלם אלא פלגא וכד משלם אי פסידא עסקא לא דרי לוה אלא תילתא זיאנא ואם רווח שקיל פלגא מן רוחא דההוא דביני וביני הוי לשכר עמלו ומזונו כי היכי דלא מיחזי כריבית ואם יהב ליה מידי ואמר ליה האי מידי להוי לה אגר טרחך דארי פלגא באגר ופלגא בהפסד דהא יהב ליה שכר עמלו ומזונו. (שם קה.) ואמר רבא האי מאן דיהיב ליה עסקא לחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא אודעיה לא מצי אמר ליה דרי בההוא פסידא בהדאי דאמר ליה להכי טרחת ומליתיה כי היכי דלא ליקרו לך מפסיד עסקי. ואמר רבא הני בי תרי דעבדו עסקא בהדי הדדי ורווח ואמר ליה איתא ניפלוג ואמר ליה אידך לירווח מפי דינא הוא דמעכב עילויה ואי אמר ליה הב לי פלגא דרוחא אמר ליה רוחא לקרנא משתעבד ואי אמר ליה הב לי פלגא דרוחא ופלגא דקרנא אמר ליה כוליה להדדי משעבד אמר ליה פלגי רווחא ופלגי קרנא ואי מטי לך פסידא בפלגא דילך משלימנא לך אמר ליה מזלא דבי תרי עדיף יד וקאמרי רבנן ליתה לדרבא דאם כן אין לדבר סוף. עסקא פלגא מלוה אי מיתניס ליקו ברשותא דלוה לשלומי בגניבה ואבידה אבל בשבויה ובשבורה ובמתה לא משלם מידי דהוה אשומר שכר מה שומר שכר לא משלם בשבורה ובשבויה ובמתה אף האי נמי לא משלם מאן משלם בשבויה ובשבורה ובמתה שואל דכולי הנאה דידיה היא עסקא דכוליה הנאה לאו דידיה היא כשומר שכר דמי. והיכא דנפלי גנבי על ספינתא כשבוי דמי ולא משלם. והיכא דשקל זוזי בעסקא מן חבריה ומית אי נמי שקיל מיניה זוזי למעבד בהון זבינא ואיתיה לזביניה בעיניה ומית וידיע דהאי זבינא בהנך זוזי שקיל אף על גב דנפלו להו ניכסי קמי יתמי הדר עסקא למריה ואתי מריה ושקיל ליה (שם קד:) דאמר רב אידי בר אבין אם מת נעשה מטלטלין אצל בניו רבא אמר להכי קרו ליה עסקא דאם מת לא יעשה מטלטלין אצל בניו. והלכתא כרבא ודאי ליתה לעסקא בעיניה ואישתני ליה מעסקא לעסקא נשבע וגובה מחצה ואפי' ממטלטלי דאמר רבא (ב"ב ע:) שטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ואפילו ממטלטלי דאי ס"ד ממקרקעי קאמר רבא עד כאן לא שמעינן דבעל חוב גובה ממקרקעי אלא רבא כטעמיה סבירא ליה דלא יעשה מטלטלין אצל בניו (ב"מ עה:) השוכר את האומנין וחזרו בהן ידו על התחתונה ואם בעל הבית חזר בו ידו על התחתונה וכל המשנה ידו על התחתונה וכל החוזר בו ידו על התחתונה. (שם עז.) אמר רבא האי מאן דאגר אגירי למיעבד ליה עיבידתא כולי יומא ושלים עיבידתיה בפלגיה דיומא אי אית ליה עיבידתא דניחא מינה אי נמי דכותה עבדי דקשיא מינה לא עבדי ויהיב להו שכרן משלם וליתן ליה כפועל בטל כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא דאי לא עבדי חלשי.

(שם עז:) תנו רבנן כל החוזר בו ידו על התחתונה כיצד הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מהם מאתים זוז בזמן שמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי ומהיכן מגבהו מן העידית בזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך ומהיכן מגבהו מן הזיבורית רבן שמעון בן גמליאל אומר מלמדין אותן שלא יחזרו בהן כיצד כותב אני פלוני בן פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים זוז והריני נושה בו שמונה מאות זוז. אמר מר מהיכן מגביהו מן העידית אמאי לא יהא אלא בעל חוב ובעל חוב דינו בבינונית אמר רב נחמן מעידית שבה רב חייא בריה דרב אויא אמר אפילו מעידית דנכסיו דכל דזבין ארעא אוזולי מוזיל ומזבין והוה אידך מזיק ותנן הניזקין שמין להם בעידית. (שם עו:) ואמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדיפקא ומלאי ארעא מיא אי סארא מאורתא פסידא דפועלין לא סארא לארעיה מאורתא פסידא דבעל הבית ויהיב להו כפועל בטל. פירושא פלגו אגרא. (שם עז.) ואמר רבא האי מאן דאגר אגורי לדולא אתא מיטרא פסידא דפועלים אתא נהרא פסידא דבעל הבית ויהב להו כפועל בטל. ואמר רבא האי מאן דאגר אגירי לדולא ואיסתכר נהרא בפלגיה דיומא אי נהרא דלא עביד לאיסתכורי בין בני האי מתא ובין בני מתא אחריתא פסידא דפועלים עביד לאסתכורי בני הא מתא פסידא דפועלין בני מתא אחריתי פסידא דבעה"ב ויהיב להו כפועל בטל. (שם עח.) השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה בבקעה והוליכה בהר אפילו זו עשרת מילין וזו עשרת מילין ומתה חייב. השוכר את החמור והבריקה או שנשאת באנגריה אומר לו הרי שלך לפניך מתה או נשברה חייב להעמיד לו חמור. (שם עט.) אמר רבה בר רב הונא אמר רב השוכר את החמור ומתה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומות. אתמר השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך [אמר רב] אם יש בדמיה ליקח יקח לשכור אל ישכור ושמואל אמר אף לשכור ישכור במאי פליגי רב סבר לא מכלינן קרנא ושמואל סבר מכלינן קרנא והלכתא כשמואל. (שם עח:) אמר מר או שנשאת באנגרי' אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב לא שנו אלא באנגריא חוזרת אבל באנגריא שאינה חוזרת חייב להעמיד לו חמור ושמואל אמר בין באנגריא חוזרת ובין באנגריא שאינה חוזרת אם כדרך הליכתה נוטלה אומר לו הרי שלך לפניך ואם לאו חייב להעמיד לו חמור.

(שם פז.) תנו רבנן השוכר את הפועל ואמר לו הריני כאחד כשנים מבני העיר נותן לו כפחות שבשכירות דברי ר' יהושע וחכמים אומרים משמנין ביניהם.

(שם עט.) ת"ר השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי נמל משום רבי נתן אמרו אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן במאי עסקינן אי נימא ביין סתם וספינה זו אם נתן אמאי לא יטול לימא ליה הא אנא מייתינא חמרא הב ספינתך אלא ביין זה וספינה סתם אם לא נתן אמאי לא יתן לימא ליה הא מייתינא ספינתא הב חמרך אמר רב פפא אי אתה מוצא אלא ביין זה וספינה זו אבל ביין סתם וספינה סתם חולקין.

(שם ע"ב) ת"ר השוכר את הספינה ופרקה בחצי נמל נותן לו שכרה של חצי נמל ואין לו עליו אלא תרעומות היכי דמי אי דקא משכח לאוגורה תרעומות מאי עיבידתה ואי דלא משכח לאוגורי אמאי תרעומות ותו לא כוליה אגריה בעי למיתן ליה לעולם דקא (דף צז) משכח לאוגורי ומשום רפפתא דספינתא אי הכי טענתא מעליא היא וממונא אית ליה גביה אלא מאי פרקה דאפרקיה לטעונא בגויה אי הכי תרעומות מאי עיבידתה נפקא מינה לשינוי הדרך אי נמי לאשלא יתירא. ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונות של אותה הדרך מכאן והילך חמר מעכב עליו חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום מכאן והילך שוכר מעכב עליו היכי דמי אי דשכיח למיזבן חמר נמי ליעכיב ואי דלא שכיח למיזבן שוכר נמי לא ליעכיב אמר רב פפא דשכיח מאוונא לאוונא חמר אורחיה למיטרח שוכר לאו אורחיה למיטרח ת"ר השוכר את החמור לרכוב עליה איש לא ירכיב עליה אשה אשה ירכיב עליה איש ואשה שאמרו בין גדולה בין קטנה ואפי' מעוברת ואפי' מניקה השתא מניקה אמרת אין מעוברת מיבעיא אמר רב פפא מעוברת והיא מניקה קאמרי' אמר אביי ש"מ ביניתא אכריסה תקלא.

(שם צב.) ת"ר חמור וגמל אוכלין ממשאוי שעל גבן ובלבד שלא יטול ביד ויאכילם. (שם פ.) השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן פטור בבקעה וחרש בהר ונשבר הקנקן חייב לדוש בקיטנית ודש בתבואה פטור בתבואה ודש בקיטנית חייב מפני שהקיטנית מחלקת. היכא דלא שני מאן משלם רב פפא אמר דנקיט פרשא משלם רב שישא בריה דרב אידי אמר דנקיט מנא משלם והלכתא דנקיט מנא משלם. ואי דוכתא דמחזקא בגרנדי תרוייהו משלמי. א"ר יוחנן המוכר פרה לחבירו ואמר לו פרה זו נגחנית היא רבצנית היא בעטנית היא היה בה מום אחר וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות. מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות תניא נמי הכי המוכר שפחה לחבירו ואמר לו שפחה זו שוטה היא נכפה היא שעמומית היא היה בה מום אחר וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות אי מפיק תרי מומי הרי זה מקח טעות א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי היו בה כל המומין הללו מהו א"ל רב מרדכי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא היו בה כל המומין האלו אין זה מקח טעות. פירושא כי פרשינהו למומי כולהו אין זה מקח טעות אי פרשינהו לכולהו ולא אמר מום אחר ואישתכח מום אחר דלא פרשיה הרי זה מקח טעות. (שם ע"ב) כל האומנין שומרי שכר וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם שמור לי ואשמור לך שומר שכר שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם הלוהו על המשכון שומר שכר רבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר וליתה לדרבי יהודה.

(שם צג.) תניא שוכר כיצד משלם רבי מאיר אומר כשומר חנם רבי יהודה אומר כשומר שכר והלכתא כרבי יהודה. מחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם ר"מ אומר כשומר שכר רבי יהודה אומר כשומר חנם והלכתא כשומר שכר. (שם פא.) הנוטל כלים מבית האומן להוליכן לבית חמיו ואמר לו אם מקבלין אותן ממני הריני נותן לך דמיהן ואם לאו הריני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן ונאנסו בהליכה חייב ובחזירה פטור מפני שהוא כנושא שכר. ההוא גברא דא"ל לחבריה הב לי חמרך דאיזיל איזבניה איפשר דמשכחנא מידי עליה אזל לא אשכח לזבוניה כי אתא איתניס חייביה רב נחמן. איתיביה רבא לרב נחמן בהליכה חייב בחזירה פטור א"ל חזרה דהאי הליכה אלו אשכח לזבוניה אבבא דביתיה מי לא הוה מזבין ליה. ת"ר שמור לי ואשמור לך השאילני ואשאילך שמור לי ואשאילך השאילני ואשמור לך כולן נעשו שומרי שכר זה לזה ואמאי שמירה בבעלים אמר רב פפא דא"ל שמור לי היום ואני אשמור לך למחר. הנהו אהלויי דכל יומא הוה אזיל חד מינייהו ואפי' להו לחבריה יומא חד אמרו ליה לחד מינייהו זיל אפי לן אמר להו נטורו לי גלימאי עד דאזל פשעו ביה ואיגניב אתא לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרב פפא והא פשיעה בבעלים איכסיף איגלאי מילתא דההיא שעתא שיכרא הוה קא שתי הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור משום הכי איכסיף אלא למאן דאמר פשיעה בבעלים חייב מאי איכא למימר אלא ההוא יומא לאו דידיה הוה ואמר להו בההיא הנאה דאפינא לכו נטורו לי גלימאי ולאו פשיעה הואי אלא גנובה הואי ואתו לקמיה דרב פפא חייבינהו אמרו ליה רבנן לרב פפא והא גניבה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאה מילתא דההיא שעתא שיכרא הוה קא שתי. (שם פא:) הנהו גוצא ואריכא דהוו קא אזלי באורחא אריכא רכיב חמרא ומיכסי סדינא גוצא מיכסי סרבלא וקא אזיל בכרעיה כי מטו מיא שקליה גוצא לסרבליה ושדייה עילוי חמרא ושקליה לסדיניה דהיאך וכסייה כי מטו מיא שטפוה לסדינא אתא לקמיה דרבא חייביה אמרי ליה רבנן לרבא והא שאלה בבעלים היא איכסיף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקל ובלא דעתיה אנח. ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה א"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא אתא א"ל באורחא דנהר פקוד אזלי ולא הוה איכא מיא ומית חמרא אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר באורחא דנרש אזלי א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. (שם פב:) אבא שאול אומר מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק והולך עליו מפני שהוא כמשיב אבידה. אמר רב חנין בר אמי אמר שמואל הלכה כאבא שאול ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא ופסל וקרדום הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו. המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם ובין שומר שכר ישבע א"ר אליעזר תמה אני אם יכולין לישבע זה וזה מאי משתבע (שם פג.) אמר רבה שבועה שלא בכוונה שברתיה אמר ליה אביי תינח שומר חנם משתבע דלא פשע אלא שומר שכר אמאי משתבע אע"ג דלא פשע שלומי בעי ואפילו ש"ח נמי תינח במקום מדרון שלא במקום מדרון מאי איכא למימר ואפי' במקום מדרון נמי תינח היכא דליכא עדים היכא דאיכא עדים לייתי עדים וליפטר דתניא איסי בן יהודה אומר אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא עדים ויפטר אלא אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמעביר חבית לחבירו ממקום למקום. ההוא גברא דהוה קא מעבר ליה חביתא דחמרא לחבריה בריסתקא דמחוזא איתבר בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא א"ל ריסתקא דמחוזא דוכתא דשכיחן ביה רבים זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה. ההוא גברא דיהב ליה זוזי לחבריה למיזבן ליה ארבע מאה דני חמרא א"ל זבני לך ותקוף אתא לקמיה דרבה א"ל ארבע מאה דני חמרא כי תקפי קלא אית להו זיל אייתי סהדי דכי זבניתו חמרא הואי ואיפטר א"ל רב יוסף בריה כמאן כאיסי א"ל אין כאיסי וסבירא לן כוותיה. אתקין רב חייא בר יוסף בסיכרא הני דדארו באיגדא ואיתקול ותברוה לרקודא משלמי פלגא באונסא ואע"ג דזוטרא הוא נפיש לחד וזוטר לתרי דמי לאונס ולא דמי לאונס דמי לאונס דמאן דלא מחיל טובא לא מצו למידריה ולא דמי לאונס דמאן דברי מצי למידרייה ואי מיתקיל פושע הוא הלכך משלם פלגא. רבה בר בר חנה הוו קא מעברין ליה הנך שקולאי חביתא דחמרא תברוה שקל גלימייהו אתו לקמיה דרבא א"ל הב להו גלימייהו א"ל הכי דינא א"ל למען תלך בדרך טובים סוף הוו קא בכו ואמרו עניי אנן ובעינן אגרא דעבדינן עיבידתא כולי יומא ולית לן מידי למיכל א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל הכי דינא א"ל וארחות צדיקים תשמר והלכתא משלמין. (שם צג.) ההוא רעיא דהוה קא רעי חיואתא אגודא דנהר פפא שריג חד מינייהו נפל לנהרא וטבע אתא לקמיה דרבא פטריה אמר מאי הוה ליה למיעבד הא נטר כדמנטרי אינשי (שם ע"ב) רב נמי לאו מעשה אומן הוא איפשר דעביד ליה בגובתא דקניא. (שם קב.) המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר ומעשה בציפורי ששכר אחד מרחץ לחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי ואמרו יחלקו את חודש העיבור. (שם ע"ב) מעשה לסתור חסורי מחסרא והכי קתני ואם אמר לו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש יחלוקו ומעשה נמי בציפורי כו'. (שם קיד.) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות דגוים א"ל מנין שמסדרין בבעל חוב א"ל גמר מיכה מיכה מערכין.

(שם קב:) בעו מיניה מר' ינאי שוכר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן אחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן בתוך שלשים בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לא צריכה בההוא יומא דשלים זמניה מי עבידי אינשי דפרעי בההוא יומא או לא אמר להו רבי יוחנן תניתוה (שם קג.) שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דעבדו ליה רבנן תקנתא משום דבעל הבית טרוד בפועלין הוא אבל הכא שוכר מהימן דמשתבע ומפקע. אמר רבא אמר רב נחמן האי מאי דאגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב עליה שטרא א"ל פרעית פלגא מהימן א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמר ליה פרעית פלגא הכי נמי דמהימן הכי השתא התם שטרא לגוביאנא קאי אם איתא דפרעיה איבעי ליה למיקרעיה אי נמי מיכתב תברא עליה אבל הכא אמר ליה האי דכתבת עלאי כי היכי דלא אחזיק עלך הוא. אמר ר"נ שואל אדם בטובו לעולם אמר רב מרי בריה דבת שמואל והוא דקנו מיניה אמר רב אשי ומהדר ליה קתיה. אמר רבא האי מאן דשאיל מרא וא"ל למירפק ביה האי פרדיסא רפק ביה ההוא פרדיהא לפרדיסא רפיק ביה כל פרדיסא דבעי לפרדיסי רפיק ביה כמה פרדיסי ומהדר ליה קתיה. אמר רב פפא האי מאן דשאיל גרגותא מחבריה אי א"ל האי גרגותא נפל לא בני ליה גרגותא נפל בני ליה בי גרגותא כרי ואזיל כמה גרגותא בארעיה עד דמתרמי ליה דוכתא מעליא וצריך למיקנא מיניה. (שם קד.) הלל הזקן היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא היו אוכלין ושותין עם נשותיהם שתים ושלש שנים קודם כניסתן לחופה ובשעת כניסתן לחופה באין אחרים וחוטפין אותן מהם ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרין אמר להם הלל הזקן הביאו לי כתיבת אמותיכם הביאו לי כתובת אמותם ומצא כתוב בהם לכשתכנסי לחופה הוי לי לאינתו ולא עשו בניהם ממזרין. רבי יהושע בן קרחה היה דורש לשון הדיוט דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר המלוה את חבירו לא ימשכננו יותר מחובו שכך כותב לו תשלומתא דאית לך עלי כל קבל דיכי טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קני והאמר רבי יוחנן משכנו ומת שומטו מעל גבי בניו אהני כתבא לגירעון.

(שם ע"ב) רבי יוסי היה דורש לשון הדווט דתניא רבי יוסי אומר מקום שנהגו לעשות כתובה מלוה גובה מלוה ואין גובה כתובה לכפול גובה מחצה נהרבילאי מגבי תילתא ולית הלכתא כנהרבילאי. מרימר מגבי שבחא א"ל רבינא למרימר והתניא לכפול גובה מחצה לא קשיא הא דקנו מיניה והא דלא קנו מיניה רבינא משבח וכתיב לבנתיה אמרי ליה רבנן ליקנו מיניה דמר אמר להו אי מיקנא לא מיכפיל ואי מכפל לא מקני. ההוא דאמר להו הבו לה ד' מאה זוזי לברתאי לכתובתה שלחה רב אחא בריה דרב אויא לקמיה דרב אשי ארבע מאה זוזי דאינון תמני מאה או ארבע מאה זוזי דאינון מאתן א"ר אשי חזינן אי אמר הבו לה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר להו כתובו לה ארבע מאה דאינון מאתן ואיכא דאמרי אמר רב אשי חזינן אי אמר לכתובתה ארבע מאה דאינון תמני מאה ואי אמר לה בכתובתה ארבע דאינון מאתן ולא היא בין אמר לה בכתובתה ובין אמר לה לכתובתה ארבע מאה דאינון מאתן עד דאמר להו הבו לה סתמא. ההוא גברא דקביל ארעא מחבריה א"ל אי מובירנא לה יהיבנא לך אלפא זוזי אובר תילתא אמרי נהרדעי יהיב תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמר מלתא יתירתא הכא כיון דקאמר מילתא יתירתא גוזמא בעלמא הוא. ההוא גברא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חיטי עבד כשומשמי סבר רב כהנא למימר יהיב ליה כחשא דארעיה א"ל רב אשי אמרי אינשי תיכחוש ארעא ולא ליכחוש מרא. ההוא דקביל ארעא לשומשמי זרעה חיטי עבד ליה טפי משומשמי סבר רבינא למימר חיטי טפי משומשמי לא עבדא יהיב ליה שבחא דביני ביני אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא הוא אשבח וארעא לא אשבח. אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה פלגא פקדון אי בעי מישתא ביה שיכרא שתי רבינא אמר להכי קרו ליה עיסקא דאמר ליה לאיעסוקי ביה יהבי לך ולא למשתא ביה שיכרא ואע"ג דאמור רבנן אי תילתא באגר פלגא בהפסד כיון דקא יהיב ליה אגר טירחיה דינא הוא דמשלם לפי הכין דקא אכיל ואע"ג דאי מטי ליה כל אונסא משום דשויה רבנן הלואה. (שם קו:) המקבל שדה מחבירו בעשרת כורין לשנה ולקתה נותן לו מתוכה ואם היו חיטיה יפות לא יאמר לו הריני נותן לך מן השוק אלא נותן לו מתוכה. ההוא גברא דקביל פרדיסא מחבריה בעשרה דני חמרא תקיף ההוא חמרא דההוא באגא ותקיף חמרא דידיה סבר רב כהנא למימר היינו מתניתין לקתה נותן לו מתוכה א"ל רב אשי לרב כהנא מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא הכא עבדא ארעא שליחותא ומודה רב אשי בעינבי דכדא ובשדה שלקתה בעומריה דארעא עבדא שליחותא. ההוא גברא דקביל ארעא בזוזי למיזרעא תומי אגודא דנהר מלכא סבא איסתכר נהר מלכא סבא אתא לקמיה דרבא א"ל נהר מלכא סבא אונסא דלא שכיח הוא אה מכת מדינה זיל נכי ליה אמרי ליה רבנן לרבא והתניא רבי יהודה אומר קיבלה ממנו במעות בין כך ובין כך אין מנכה לו מן חכירו אמר להו לית דחש לה להא דרבי יהודה. ההוא גברא דקביל ארעא לאספסתא חרשה וזרעה שערי אשתדוף שלחה רב חביבא מסורא [דפרת לקמיה דרבינא כה"ג מאי כי לקתה נותן לו מתוכה דמי או לא א"ל מי דמי התם לא עבדא ארעא שליחותא דמרא] הכא ארעא עבדא שליחותא. (שם קז:) א"ל רב יהודה לרב אדא משוחא לא תזלזל במשחתא דכל פורתא ופורתא חזי לכורכמא רישקא. א"ל רב יהודה לרב אדא משוחא ארבע אמות דאנגרא זלזיל בהו דאנהרא לא תמשחינהו כלל רב יהודה לטעמיה דאמר רב יהודה ארבע אמות דאנגרא דבני חסדא ורבה בר רב הונא לא סבירא להו הא דרבה דאמרינן ליה להכי יהבי לך אגרא לנטורי לי נטירותא מעליתא כדנטרי חזני מתא. בר אדא סמלא הוה קא מעבר חיואתא אגמלא דנרש דחיתה חדא לחבירתה שדיתה בנהרא אתא לקמיה דרב פפא חיוביה א"ל מאי הוה לי למיעבד איבעי לך לעבורי חדא חדא אכתפך אמר ליה ידעת ביה בבר אחתך דמצי למעבד הכי אמר ליה כבר צווחו קמאי וליכא דאשגח בהו. איבו אפקיד כיתנא בי רוניא אזל שבו שמעיה לסוף הוכר הגנב דגנב הוה שבו אתא לקמיה דרב נחמן חייביה לרוניא לימא פליגא דרב חייא בר אבין דשלח רב חייא בר אבין נגנבה באונס ואחר כך הוכר הגנב אם שומר חנם הוא רצה נשבע רצה עושה עמו דין אם שומר שכר הוא עושה עמו דין ואינו נשבע. אמר רבא התם גברא דפולמוסא הוה דאי רמא קלא הוה אתו מצילי ליה. (שם צו:) ההוא גברא דשייל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר דלאו לאנוחי בכילתא שאילתיה ואי ליכא סהדי מאי ת"ש דההוא גברא דשייל נרגא מחבריה ואיתבר אתא לקמיה דרב א"ל זיל שלים ליה נרגא מעליא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב דינא הכי אישתיק אלמא מהדר ליה מנא תבירא ושמין ליה כמה הוה שוי מעיקרא וממלי ליה דמי מניה דאמר שמואל (ב"ק יא.) אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזיקין.

(ב"מ צז.) ההוא גברא דשייל דוולא מחבריה איבזי אתא לקמיה דרב פפא א"ל זיל אייתי סהדי דלא שנית ביה ואיפטר דלאו לאנוחי בכילתא שאילתיה. ההוא גברא דשייל שונרא מחבריה חבור עליה עכברי וקטלוה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי כמתה מחמת מלאכה דמי או לא א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר אבימי מהגרוניא משמי' דרבא גברא דנשי קטלוה לא דינא ולא דיינא איכא דאמרי אכל עכברי ואיחבל ומית יתיב רב אשי וקא מעיין בה כו'. אמר רבה האי מאן דניחא ליה דלישקול מידי מחבריה וליפטר לימא ליה למשאיל בשעת שאלה אשקיין מיא ואי פיקח משאיל לימא ליה שקיל ברישא והדר משקינן לך. אמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא אומנא וספר מתא כולהו בעידן עיבידתייהו כשאלה בבעלים דמי. מרי בר חנינא אוגר כודנתיה לבי חוזאי נפק לדלויי טעונה בהדייהו פשעו בה ומתה אתו לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא והא פשיעה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דכי נפק למיסר טעונה דכודניתא הוא דנפק הניחא למאן דאמר פשיעה בבעלים פטור אלא למאן דאמר חייב מאי איכא למימר אלא הא איגנובי איגנוב ומתה כדרכה בי גנב הואי ואתו לקמיה דרבא חייבינהו אמרי ליה רבנן לרבא הא גניבה בבעלים היא איכסיף לסוף איגלאי מילתא דכי נפיק למיסר טעונה דכודניתא הוא דנפק. (שם כט: תוספתא פ"ג) אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר ולא זה המופקדין אצלו רשאי להפקידן אצל אחר אלא א"כ ניתן בעל הבית רשות. (שם צז:) אתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ורב יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף רב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה וכי קאמרי רב נחמן ור' יוחנן פטור בשיש עסק שבועה ביניהם היכי דמי עסק שבועה כדרבה (שם צח.) דאמר רבה מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאין יכול לישבע משלם ובבא לצאת ידי שמים חייב משום דקאמרינן (ב"ק קיח.) אתמר נמי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים. (ב"מ קא.) אתמר היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות אמר רב שמין לו וידו על התחתונה ושמואל אמר אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה אמר רב פפא ולא פליגי כאן בשדה העשויה ליטע וכאן בשדה שאין עשויה ליטע והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההוא גברא דנטעה לארעא דחבריה שלא ברשות אתא לקמיה דרב א"ל זיל שוה ליה וידו על התחתונה א"ל לא בעינא וליעקור ולישקול א"ל רב שבקיה א"ל גלית אדעתך דשדה דניחא לך זיל שוה ליה וידו על העליונה. אתמר היורד לתוך חורבתו של חבירו ובנאה שלא ברשות ואמר הלה עציי ואבניי אני נוטל שומעין לו או אין שומעין לו רב נחמן אמר שומעין לו רב ששת אמר אין שומעין לו ומותבינן ליה לרב נחמן ואמרינן מיתיבי אין שומעין לו רבן שמעון בן גמליאל אומר ב"ש אומרים שומעין לו וב"ה אומרים אין שומעין לו ומפרקינן הוא דאמר כי האי תנא דתניא שומעין לו דברי רבי שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן גמליאל אומר ב"ש אומרים אין שומעין לו ובית הלל אומרים שומעין לו ואמרינן א"ר יעקב בר אידי א"ר יוחנן (שם ע"ב) בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו בשדה מ"ט משום ישוב ארץ ישראל ואיכא דאמרי משום כחשא דארעא מאי בינייהו איכא בינייהו חוצה לארץ. המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח בימות החמה שלשים בכרכין אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חודש בחניות אחד כרכין ואחד עיירות שנים עשר חודש רבן שמעון בן גמליאל אומר חניות של נחתומין ושל צבעין שלש שנים אמר רב יהודה צריך להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו בימות החמה שלשים יום מעיקרא. תנ"ה כשאמרו שלשים יום וכשאמרו שנים עשר חודש לא שידור בו שלשים יום ולא שידור בו שנים עשר אלא להודיעו קודם לשלשים יום וקודם לשנים עשר חודש וכשם שהמשכיר צריך להודיע כך שוכר צריך להודיע מ"ט דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותבינן בה איניש מעליא. והלכתא המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מחג ועד הפסח ובימות החמה שלשים יום ובחניות שנים עשר חודש אחד שוכר ואחד משכיר והני מילי בסתם אבל בפירוש לא מצי כלל לבטל לתנאיה. המשכיר בית לחבירו משכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והזבל של בעל הבית אין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה בלבד. ת"ר המשכיר בית לחבירו משכיר חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה ולסמוך לו קורה שוכר (דף צח) חייב לעשות לו סולם ומרזב ומעקה ולהטיח את גגו. בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה על מי אמר להו רב משרשיא תניתוה אבל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו והאי נגרא דאנהרא דכולי עלמא. (שם קח.) אמר רב יהודה לכיריא דנהרא תתאי מסייעי עילאי עילאי לא מסייעי תתאי וחילופא במיא דמטרא. תנ"ה חמש גינות שהיו מסתפקות מים ממעין אחד ונתקלקל המעין כולן מתקנות עם העליונה נמצאת תחתונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה וכן חמש חצירות שהיו מקלחות מים לביב אחד ונתקלקל הביב כולן מתקנות עם התחתונה נמצאת עליונה מתקנת עם כולן ומתקנת לעצמה. אמר שמואל האי מאן דאחזיק ברקתא דנהרא חציפה מיקרי סלוקי לא מסלקינן ליה והאידנא דכתבין פרסאי עד מלי צואר סוסיא מיא קני לך סלוקי נמי מסלקינן ליה. אמר רב יהודה האי מאן דזבן ארעא ביני אחי או ביני שותפי חציפא מיקרי סלוקי לא מסלקינן ליה. רב נחמן אמר סלוקי מסלקינן אבל משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן ליה נהרדעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא נמי מסלקינן ליה משום שנאמר ועשית הישר והטוב בעיני ה'. אזל אימליך ביה ואמר ליה זיל זבון צריך למיקנא מיניה או לא רבינא אמר לא צריך למיקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למיקנא מיניה והלכתא צריך למיקנא מיניה. אמר רב אשי השתא דאמרת צריך למיקנא מיניה יקר וזל ברשותיה. זבן במאה ושויא מאתן אמר רב אשי חזינן אי איניש מוזיל ומזבין הוא לכולי עלמא מצי א"ל לדילי נמי הכי הוה מוזיל ומזבין לי ואי לא יהיב ליה מאתן. זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי הכי אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות. זבין ליה גריוא דארעא בארעיה חזינן אי עידית היא אי זיבורית היא מחמת הכי הוא וזביניה זביני ואי לא הערמה הוא ומפקינן לה מיניה. (שם ע"ב) מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא אמר אמימר ואי כתב ליה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא. מכר כל שדותיו לאחד לית בה משום דינא דבר מצרא מכר לבעלים הראשונים לית בה משום דינא דבר מצרא. זבין מגוי וזבין לגוי לית בה משום דינא דבר מצרא זבן מגוי מצי אמר ליה אברוחי מברחי לך אריא ממצרך זבן לגוי ועשית הישר והטוב ללוקח קא מזהר ליה רחמנא וגוי לאו בר הכי הוא אלא שמותי ודאי שמתינן ליה עד דמקבל כל אונסא דאתי מחמתיה. משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דאמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא מאי משכנתא דשכונה גביה למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברע ולגאול ביפה לית בה משום דינא דבר מצרא לכרגא למזוני ולקבורה לית בה משום דינא דבר מצרא דאמרי נהרדעי לכרגא ולמזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא לאיתתא ליתמי ולשותפי לית בה משום דינא דבר מצרא. שכיני העיר ושכיני שדה שכיני העיר קודמין ולית בה משום דינא דבר מצרא קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם ולית בה משום דינא דבר מצרא. איבעיא להו שכן וקרוב מאי ת"ש טוב שכן קרוב מאח רחוק. זוזי טבי וזוזי תקלי לית בה משום דינא דבר מצרא זוזי טבי עדיפי הני שרי והני צרירי וחתימי לית ביה משום דינא דבר מצרא. איזיל אטרח על זוזי לא נטרינן ליה איזיל אייתי זוזי חזינן אי אמיד מעכבינן ליה ואי לא לא. ארעא לחד ודיקלא לחד מרי ארעא מצי מעכב אמרי דיקלי מרי דיקלי לא מצי מעכב אמרי ארעא ארעא לחד ובתי לחד מרי ארעא מעכב אמרי בתי מרי בתי לא מעכב על מרי ארעא. ארעא לזרעא וארעא לבתי ישוב עדיף ולית ביה משום דינא דבר מצרא איפסיק ריכבא דדיקלא אי משיניתא חזינן אם יכול להכניס בו אפילו תלם אחד אית בה משום דינא דבר מצרא ואי לא לא הני ארבעה בני מצרני דקדים חד מינייהו וזבן מאי דזבן זבן ואי לא זבני לה ארבעתייהו ופלגין לה קרנא זול. (שם קט.) ההוא שתלא דאמר לה אי מפסידנא מסתליקנא אפסיד רב יהודה אמר מסתלק בלא שבתא רב כהנא אמר מסתלק ושקיל שבחא ומודה רב כהנא דאי אמר להו מפסידנא מסתלקנא בלא שבחא מסתלק בלא שבחא רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. ולרבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד משלם ה"נ מאי דאפסיד מנכינן לי' ואידך יהבינן לי'. רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד יהב לי' שבחיה וסלקיה אתא לקמיה דרבא אמר לי' חזי מר היכי דנן אמר ליה שפיר דנך והא לא אתרי בי לא צריכת לאתרויי בך רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא טבחא ואומנא וספר מתא מסלקינן להו בלא התראה כללא דמילתא כל פסידא דלא הדרא כמותרה ועומד דמי. (שם קר) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש לוה אומר שתים קדים מלוה אכלינהו לפירי מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימת רב כהנא אמר פירי בחזקת אוכליהן והלכתא כוותיה דרב כהנא והא קיימא לן הלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה קיימת התם לאו מילתא דעבידא לאיגלויי הכא כיון דמילתא דעבידא לאיגלויי היא אטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן. מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמרי ליה למלוה אחוי שטרך אירכס לי אמר רב יהודה בעל הבית נאמן דאי בעי אמר לקוחה היא בידי אמר ליה רב סמא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא שטרא כיון דלגוביינא קאי מזהר זהיר ביה והאי דקאמר אירכס לי מיכבש הוא דכבשיה סבר אוכלא תרתין שנין יתירתא אלא אמר רב אשי אלא מעתה הני משכנתא דסורא דכתבין בהו הכי במישלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידו דמהימן אמר ליה התם תקינו רבנן דיהיב טסקא וכרי כריא ארעא דלית לה לא טסקא ולא כריא מאי אמר ליה איבעי ליה למחויי אי לא מחי איהו הוא דאפסיד אנפשיה. אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן רב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה סבור מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא אמר ליה רב מרי ברה דבת שמואל אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליג רב יהודה ואמר בעל הבית נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי היא. יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה (שם ע"ב) סבר רב חנא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי והלכך על היתומים להביא ראיה. אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבוח סבר ר' חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ולא היא בדמי מסלקינן להו דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים ובעל חוב ללקוחות בעל חוב ללקוחות כגון דשוייה ניהליה אפותיקי וא"ל (דף צט) לא יהא לך פרעון אלא מזו. אמר ליה רבינא לרב אשי ובעל חוב מלקוחות לא גבי שבחא והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח וכי תימא שאני ליה לשמואל בין שבח המגיע לכתפים ובין שבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל בשבח המגיע לכתפים לא קשיא הא דמסיק שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא.

(שם קיד:) תנו רבנן ואה איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכיב אמר רב ששת הכי קאמר אם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך הא עשיר שכיב ועבוטו אצלך. תנו רבנן המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו מאי קאמר אמר רב ששת הכי קאמר המלוה את חבירו אינו רשאי למשכנו ואם משכנו חייב להחזיר לו לה במה דברים אמורים שמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו ועובר בכל השמות הללו ארישא.

(שם קטו.) תנו רבנן לא תבא אל ביתו לביתו אי אתה בא אבל אתה בא לביתו של ערב שנאמר לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים דבר אחר לביתו אי אתה נכנס אבל אתה בא לביתו ליטול שכר כתף שכר חמר שכר פונדק שכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו במלוה תלמוד לומר כי תשה ברעך משאת מאומה לו אמר מאומה ולא כל מאומה.

(שם קטז.) תנו רבנן חבל זוג של ספרים וצמד של פרות יכול לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא יחבל רחים ורכב מה ריחים ורכב מיוחדים שהם שני כליה ועושין מלאכה אחת חייב על זה בעצמו ועל זה בעצמו. ההוא גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחבריה אתא לקמיה דאביי א"ל זיל אהדריה משום דברים שעושין בהן אוכל נפש ותא קום בדינא עלה רבא אמר לא צריך למיקם בדינא עלה יכול לטעון עד כדי דמיה ואביי לית ליה האי סברא ומאי שנא מהנך עיזי דאכלן חושלא בנהרדעא ואתא מרי חושלא תפש וטען טובא אמר אבוה דשמואל יכול לטעון עד כדי דמיהם התם לאו מידי דעביד לאושולי ולאוגורי הוא הכא מידי דעביד לאושולי ולאוגורי הוא דשלח ר"ה בר אבין דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ורבא לית ליה האי סברא והא רבא אגבי זוגא דסרבלי וספרא דאגדתא מיתמי בדבריה העשויין להשאיל ולהשכיר האי נמי דכי מיפגמא וטרפא קפדי ולא מושלי. (שם ע"ב) הבית והעלייה של שניהם שנפלו שניהם חולקין בעצים ובאבנים ובעפר ורואין אלו אבנים הראויות להשתבר אם היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו נוטלן ועולין לו מן החשבון. הבית והעלייה של שנים לו נפחתה העלייה ואין בעל הבית רוצה לתקן הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה. (שם קיז.) הנהו בי תרי חד הוה דאיר עילאי וחד הוה דאיר תתאי כי מאשי מיא עילאי נחתין ומזקין ליה לתתאי מי מתקן ר' חייא בר אבא אמר עליון מתקן רבי אילעא א"ר חייא בר יוסף תחתון מתקן וסימניך ויוסף הורד מצרימה והלכתא תחתון מתקן. הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה דר בתוך ביתו של חבירו וצריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית עד שיתן לו יציאותיו. (שם קיז:) אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא תחתון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו בלבנים שומעין לו בכפיסים אין שומעין לו לסכך בארזים שומעין לו בשקמים אין שומעין לו למעט בחלונות שומעין לו לרבות בחלונות אין שומעין לו להגביה אין שומעין ולמעט שומעין לו. עליון שבא לשנות בגזית שומעין לו בגויל אין שומעין לו בכפיסים שומעין לו בלבנים אין שומעין לו לרבות בחלונות שומעין לו למעט בחלונות אין שומעין לו לסכך בשקמים שומעין לו בארזים אין שומעין לו למעט שומעין לו להגביה אין שומעין לו אין לו לא לזה ולא לזה אין לו לבעל עליה בקרקע כלים. תניא ר' נתן אומר תחתון נוטל שני חלקים ועליון נוטל שליש אחרים אומרים תחתון נוטל שלשה חלקים ועליון רביע אמר רבא ר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא וקסבר כמה מפסדא עליה בבית תילתא הלכך אית ליה תילתא. הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל נפלו בתוך זמן פטור לאחר זמן חייב (שם קיח.) וכמה זמן אמר רבי יוחנן זמן בית דין שלשים יום.

(שם ע"ב) תנו רבנן החצב שמסר לסתת סתת חייב סתת שמסר לחמר חמר חייב חמר שמסר לכתף כתף חייב כתף שמסר לבנאי בנאי חייב בנאי שמסר לאדריכל אדריכל חייב וכולה שהעלום והניחום על גבי דימוס ונפלו והזיקו כולן חייבין והתניא האחרון חייב וכולם פטורים אמר רב ששת לא קשיא כאן בשכירות כאן בקבלנות. שתי גנות זו על גבי זו וירק בינתים ר' מאיר אומר של עליון ר' יהודה אומר של תחתון אמר רבי מאיר מה אם ירצה העליון ליטול את עפרו אין כאן ירק א"ר יהודה מה אם ירצה התחתון למלאות את גינתו עפר אין כאן ירק אמר רבי מאיר וכי מאחר ששניהם יכולין למחות זה על זה רואין מאין ירק זה חיה ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון. (שם קיט.) אמר אפרים ספרא תלמידו של ר' שמעון משום ר' שמעון בן לקיש הלכה כרבי שמעון אמרוה קמיה דשבור מלכא אמר להו הבו ליה אפריין לרבי שמעון. אמרי דבי רבי ינאי ובלבד שלא יאנס:

סליקו להו בבא מציעא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף