הלכות גדולות/ראש השנה
|
< הקודם · הבא > |
הלכות ראש השנה
(ר"ה לב.) סדר ברכות של ראש השנה שליח צבור אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת השם ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. ת"ר מנין שאומר אבות שנאמר הבו לה' בני אלים ומנין שאומר גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומר קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש. ומנין שאומר מלכיות זכרונות ושופרות שנאמר ותקעתם בחצוצרות והיו לכם לזכרון וגו' שאין ת"ל אני ה' אלהיכם מה ת"ל אני ה' אלהיכם זה בנה אב כל מקום שנאמרו מלכיות יהא הזכרת השם עמהן. (ספרי בהעלותך) רבי נתן אומר ותקעתם בחצוצרות אלו שופרות והיו לכם לזכרון אלו זכרונות אני ה' אלהיכם אלו מלכיות אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות ואחר כך זכרונות ושופרות אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש ממנו שיזכר לך. ובמה בשופר של חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר וגו'. אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות ומעשרה שופרות ואם אמר שלש שלש יצא רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי כנגד כהנים לוים וישראלים. אמר רב הונא אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי. מתחיל בתורה ואומר ככתוב בתורה בכתובים ואומר ככתוב בדברי קדשך ומסיים בנביא ואומר ככתוב על יד נביאך. (שם לה.) והלכתא כיון שאמר בתורתך כתיב שוב אינו צריך. (שם לב:) ואין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות זכרון כגון ויזכר כי בשר המה. מלכות כגון חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח הקב"ה עלן ולפרוקינן אפילו הכי אדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא. שופר כגון תקעו שופר בגבעה. ואם בא להזכיר זכרון ומלכות ושופר של פורענות של אומות העולם מזכיר זכרון כגון זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים. מלכות כגון ה' מלך ירגזו עמים וכגון ה' מלך גאות לבש ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. שופר כגון ה' אלהים בשופר יתקע וכתיב ה' צבאות יגן עליהם. ואין מזכירין זכרון יחיד ואפילו לטובה כגון זכרה לי אלהי לטובה וכגון זכרני ה' ברצון עמך. העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה במוסף מתקיע ובשאר ימים טובים בשעת ההלל הראשון מקרי את ההלל. מדקאמר בשעת הלל מכלל דבראש השנה לא אמרינן הלל ויחיד צריך למימר בריש שתא מלוך על כל העולם כלו בכבודך וכו'.
(שם כט.) תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לוים וישראלים גרים ועבדים משוחררין הרי אלו יוצאין ומוציאין. טומטום ואנדרוגינוס אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא מינו ולא שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא. (שם לג:) סדר תקיעות שלש על שלש שיעור תקיעה כשלש תרועות שיעור תרועה כשלש יבבות תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת. (שם לד.) אתקין רבי אבהו בקיסרי תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה שניה תקיעה ושלשה שברים ותקיעה שלישית תקיעה ותרועה ותקיעה ולא ידעינן תרועה מאי ניהו אלא מדתרגמינן יום יבבא וגמרינן מן אמיה דסיסרא דכתיב בה בעד החלון נשקפה ותיבב ועדיין האי ותיבב לא ידעינן אי ילולי הוא אי גנוחי הוא הילכך עבדינן הא והא ורחמנא כי אמר תרועה באמצע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הילכך בבא קמא עבדינן תקיעה ושלשה שברים דילמא גנוחי הוא ועבדינן תרועה דילמא ילולי הוא והדר עבדינן תקיעה בתרוייהו ומספקא לן תוב דילמא גנוחי הוא ולית ביה ילולי וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה הילכך עבדינן בבא תנינא תקיעה שלשה שברים ותקיעה. תו מספקא לן דילמא תרועה היא ולית בה גנוחי כלל וקא מפסקי שברים בין תרועה לתקיעה הילכך עבדינן בבא תליתאה תקיעה תרועה ותקיעה. תו מספקא לן דדילמא תרועה הוא מיקרי ילולי וגנוחי וניעביד תקיעה תרועה שלשה שברים ותרועה הכי ליכא למימר דסתם איניש כד מתילדה ביה מילתא ברישא מגנח והדר מייליל הילכך עבדינן הני תלתא בבי תקיעה ושלשה שברים תרועה ותקיעה. תקיעה שלשה שברים ותקיעה. תקיעה תרועה ותקיעה. וכל כך למה כדי לערבב את השטן (שם טז.) דא"ר יצחק מפני מה תוקעין בר"ה מ"מ תוקעין גזירת הכתוב הוא אלא מ"מ תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין וכל כך למה כדי לערבב את השטן: (שם לג:) תנו רבנן מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת"ל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש השביעי שתהא כל תרועה של חודש השביעי כזה מה זה והעברת שופר תרועה אף זה והעברת שופר תרועה ומנין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה (שם לד.) יכול העברה ביד ת"ל ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול ומנין שפשוטה לאחריה תלמוד לומר תעבירו שופר ואין לי אלא ביובל בראש השנה מנין תלמוד לומר והעברת שופר תרועה שאין תלמוד לומר בחדש השביעי ומה תלמוד לומר בחדש השביעי שתהא כל תרועה בחדש השביעי כזה מה זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ומה זה העברת שופר אף זה העברת שופר ומנין ששלש שלש פעמים על כל אחת ת"ל שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה תלמוד לומר שביעי שביעי לגזירה שוה הא כיצד שלש תקיעות שהן תשע שיעור תקיעה בתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים. (שם ע"ב) מי שברך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע ותוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים טעמא דלא הוה ליה שופר מעיקרא הא הוה ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו רב פפא בר שמואל קם לצלויי א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי א"ל רבא לא אמרו אלא בחבר עיר. תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות במה דברים אמורים בחבר עיר אבל ביחיד שומען על הסדר ולא על סדר ברכות ויחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו ומצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין פשיטא הא דאורייתא הא דרבנן הא קמ"ל אע"ג דהא ודאי והא ספק. (שם כט.) א"ל רבי זירא לשמעיה איכוין ותקע לי אלמא קסבר בעינן דעת משמיע: (שם לד:) אמר רבי יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מתשעה בני אדם כאחת לא יצא תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כולו והני מילי דשמע להו ממאן דבר חיובא הוא אבל ודאי שמיע להו מאשה או מחרש או משוטה או מקטן דלאו בני חיובא נינהו לא נפיק דתנן (ר"ה כט.) זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:
פסק והיכא דשמע מן מאן דנפק יצא דתני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הפירות וברכת המזון שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא. (שם טז:) אמר רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה מאי טעמא דלא איערבב שטן פירוש ולאו דאיקלע ראש השנה בשבת אלא דאיתילד אונסא מאי טעמא לא אמרינן הלל בריש שתא וביום הכפורים (שם לב:) א"ר אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה ויום הכפורים אמר להם איפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה:
(שם כט.) ונשים פטורות מתקיעת שופר דהויא לה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות:
והיכא דאיקלע ריש שתא בשבתא לא תקעינן דאמר רבה (שם ע"ב) הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דלולב ודמגילה. (שם כו.) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר והיה במשוך קרן היובל בשמעכם את קול השופר אלא שאין קטיגור נעשה סניגור. פירוש משום עגל. וכן כהן גדול אין נכנס לפני ולפני' בבגדי זהב משום עגל. מאי משמע דהאי יובל לישנא דדיכרא הוא דתניא א"ר עקיבא כשהלכתי לערביא היו קורין לדיכרא יובלא לגלילאה קורין לנדה גלמודה כלומר גמולה דא מבעלה לאפריקי קורין למעה קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה לפרושי בקברי אשר כריתי לי לתחום קן נשריא היו קורין לכלה נונפי ולתרנגול שכוי: (שם כז:) שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר נקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא הפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דאפיך ליה כי כיתונא אלא כגון שהרחיב את הקצר וקצר את הרחב מאי טעמא אמר רב מתנה דאמר קרא והעברת שופר תרועה דרך העברתו בעינן. דבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן הוסיף עליו כל שהו בין במינו ובין שלא במינו פסול נקב וסתמו בין במינו ובין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. א"ר יוחנן הא דאמרת במינו כשר לא שנו אלא שנשתייר רובו אבל לא נשתייר רובו פסול מכלל דשלא במינו אף על פי שנשתייר רובו פסול. ואיכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא נשתייר רובו אבל נשתייר רובו כשר הילכך נקב במשהו וסתמו שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול וכי קאמרינן אם אין מעכב את התקיעה כשר במשהו אבל טפי אע"ג דנשתייר רובו פסול דעבדינן כתרי לישני דרבי (נתן) [יוחנן] לחומרא במינו כשר והוא שנשתייר רובו שלא במינו פסול ואע"ג דנשתייר רובו. נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר אם לאו פסול וכמה שיעור תקיעה פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשרין בשופר. שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו ותקע בו יצא פשיטא דכולהו נמי מקדח קדחי להו אמר רב אשי לא צריכא שקדחו בזכרותו מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל דאין חוצץ.
(ר"ה כז:) התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטם אם קול שופר שמע יצא אם קול הברה שמע לא יצא אמר רב הונא לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדים בבור יצאו אמר רבה שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה חוץ לבור לא יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא. (שם כח.) אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עולה דבת מעילה כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב להו. מתקיף לה רבה אימת קא מעיל בתר דתקע אלא אמר רבה אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר רבה אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו. אמר רבה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא. ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו בשופר המודר הנאה משופר אסור. (שם לב:) שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על גבי המים מאי טעמא יום טוב הוא והוקשו כל המועדים כולן זה לזה דכתיב אלה מועדי ה' ויום טוב עשה ולא תעשה הוא דכתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וכתיב שבתון אלמא עשה הוא ותקיעת שופר עשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. (שם לג.) אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ביום טוב ומתעסקין עמהם כדי שילמדו א"ר אלעזר ואפילו בשבת תניא נמי הכי מתעסקין בתינוקות כדי שילמדו ואפי' בשבת ואם הגיעו לחינוך מצות אסור והמתעסק ללמד לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא.
(שם כט:) תני דבי שמואל וכל מלאכה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה.
(שם לד:) תנו רבנן ברכות אין מעכבות זו את זו תקיעות מעכבות זו את זו ברכות של ראש השנה ושל יום הכפורים מעכבות זו את זו מאי טעמא אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר.
(שם כט.) תנו רבנן נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכיון שומע ומשמיע והני מילי יחיד ליחיד אבל שליח ציבור לא בעינן לכווני דעתיה לכל חד דכיון דנתכוון שומע ולא נתכוין שליח ציבור יצא דתניא הרי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא ומאי שנא שליחא דציבורא דדעתיה לכולי עלמא. (שם לד:) וכשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. תניא אמר ליה לר"ג לדבריך למה ציבור מתפללין כדי להסדיר ש"צ את תפלתו אמר להם לדבריכם למה ש"צ יורד אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מודים חכמים לר"ג. (שם לה.) א"ר אלעזר לעולם יסדר אדם תפלתו ואח"כ יתפלל א"ר אבא לא אמרן אלא דפרקים אבל של כל השנה כולה לא. כי אתא רבין א"ר יעקב בר אידי אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות בלבד משום דאניסי (עירובין מ:) והלכתא אומר זמן בראש השנה ובי"ה וזמן אומרו אפי' בשוק בר"ה א"ל על כסא דקידושא ביומא דכפורי דלא אפשר למימריה אכסא אמר ליה ש"צ בציבורא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |