הלכות גדולות/עריות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות עריות

סימן כט
הלכות עריות

(דרך ארץ רבה א') המקדש את האשה הרי זה אוסר עליו שבע עריות אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה בזמן שהיא קיימת וכולן שנאסרו עליו שעה אחת אין להם היתר אחר איסורן חוץ מאחות אשתו שלא נאסרה עליו אלא בחייה. לעולם אינו פוסל את אשתו ואפילו בא על אמה ועל אחותה ועל בתה נבעלה באונס מותרת לחזור לו נבעלה ברצון אסורה לחזור לו וכהן בין באונס בין ברצון אסורה לחזור לו. נתארסה ונתגרשה נבעלה בין באונס בין ברצון אסורה לחזור לו דברי רבי ישמעאל שהיה רבי ישמעאל אומר הרי הוא אומר לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגומר אחרי אשר הטמאה וכי במה נטמאה זו שהרי אמרו חכמים עד שלא נשאה לאחר מותרת לחזור לו משנשאת לאחר אסורה לחזור לו זה מדרש דרש רבי יוסי בן כיפר לפני חכמים שאמר משום רבי אלעזר בן שמוע כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן אין צריכות הימנו גט חוץ מאחות אשתו ומאשת אחיו ומאשת איש שיש להן היתר אחר איסורן. זה מדרש דרש ר' חנניה בן אידאי לפני חכמים שאמר משום רבי נתן כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן מותר בקרובותיהן הבא על האשה מותר בבתה וזו שאלה שאל יוסי בן תדאי איש טבריא לפני רבן גמליאל ומה אשתי שאני מותר בה הריני אסור בבתה אשת איש שאני אסור בה אינו דין שאהא אסור בבתה אמר לו צא ופרנס לי כהן גדול שכתוב בו כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ואני אפרנס לך את כל ישראל. דבר אחר אין דנין לעקור אות אחת מן התורה ונדהו רבן גמליאל. תניא רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר בן שמוע המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן האירוסין מותרת וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אסורה. כל שהוא בלא יבא הולד פסול ופוסל ואלו הן עמוני ומואבי מצרי ואדומי עבד וממזר כותי נתין חלל (ביאת) [בת] חלל כשרה אף על פי שהוא בלא יבא אין אביו בלא יבא כל האסורות לו איסור ערוה ובא עליהן פסלן מן הכהונה נדה אף על פי שהוא חייב על ביאתה כרת הולד כשר להיות עומד ומקריב על גבי המזבח. הנבעלת ממי שאינו איש אע"פ שהוא בסקילה כשרה לכהונה מעשה בריבה ארת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה הקוף מאחריה ואמרי לה רבעה כלב כופרי מאחריה והכשירה רבי לכהונה. אלו הן שניות אם אמו ואם אביו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו אשת בן בנו ואשת בן בתו אשת אחי אביו מאמו ואשת אחי אמו מן האב. בר קפרא מוסיף אף אם אבי אמו ואם [אבי] אביו ואין הלכה כבר קפרא אשת חמיו ואשת חתנו מותרת לו אבל אמרו חכמים אסורה לו מפני מראית העין. בת חורגו אסורה לו [ואשת] חורגו מותרת לו וחורגו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אביו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו ואשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו. נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ואשת חמיו אסורה לו מפני מראית העין. המחזיר גרושתו משנשאת אסורה לבעל וחולצת וצרתה מותרת ליבם וכן הוא שבא על אחות חלוצתו אסורה לבעל חולצת וצרתה מותרת ליבם אשת פצוע דכא ויש לו אח כשר אסורה לבעלה ומותרת ליבם. צרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם. אחיו שבא על אחות גרושתו מותרת לבעל ואסורה ליבם. אשת כשר ויש לו אח פצוע דכא מותרת לבעל ואסורה ליבם סוטה אסורה לזה ולזה. אשת פצוע דכא ויש לו אח פצוע דכא אסורה לזה ולזה. הגיורת והשבויה והמשוחררת והעיסה והסוטה והחלוצה והגרושה וחללה הרי אלו פסולות לכהונה נישאו לישראל בנותיהן כשרות לכהונה. הבא על השפחה חייב עליה משום ארבעה עשר לאוין משום לא תזרע כרמך כלאים ומשום לא תחרוש בשור ובחמור לא תלבש שעטנז לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה לא תחמד משום שפחה משום גויה משום נדה משום אשת איש משום אשת אב משום אשת אח ואם היה ישראל שחילל זרעו ועצמו בגויה לא יהא לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם היה כהן גדול לא יהיה לו מגיש מנחה לה' צבאות. כל הנושא אשה שהוגנת לו הקדוש ברוך הוא אוהבו ואליהו נושקו וכל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו אוי לו לפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבח לעולם: רבי מייאשא בן בנו של רבי יהושע בן לוי אמר כל הרואה דבר ערוה ומעלים עינו ממנו זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ועוצם עינו מראות ברע מה כתיב אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך. אבא חלפתא אמר משום אבא חיגרא אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בשבועות ואל תתארח אצל כהן עם הארץ שמא יאכילך מקדשי שמים ואל תרבה שיחה עם האשה שמא תנאף שכל שיחתן של נשים אינן אלא דברי ניאופין רבי אחי ברבי יאשיה אומר אל תסתכל בנשים שלא תבא לדבר ערוה וחכמים אומרים המסתכל בעקיבה של אשה גורם שיהו לו בנים בעלי מומים וכל שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא שנאמר הכרת פניהם ענתה בם וכל שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.

(סנהדרין פב.) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. בעא מיניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין בשעת מעשה דיני' במאי ומסקינן דיניה בידי שמים. אמר רבי חייא בר אבין כל הבא על הגויה כאילו נתחתן בעבודה זרה שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הגויה: כי אתא רב דימי אמר בית דינו של חשמונאי גזרו הבא על הגויה חייב עליה משום נשג"א סימן נדה שפחה גויה אשת איש כי אתא רבין אמר משום נשג"ז נדה שפחה גויה זינה יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגומר. ומיחייבינן למיפרש מעריות דכתיבן באורייתא ומאי ניהו אמו ואשת אביו וכלתו ואחותו מאביו ומאמו ואחותו מאמו ולא מאביו ואחותו מאביו ולא מאמו בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו ואחות אביו בין מן האב ובין מן האם [ואחות אמו בין מן האב בין מן האם] ואשת אחי האב מן האב ואשת אחיו בין מאביו ובין מאמו ואחות אשתו בין מן האב בין מן האם ואשת איש. (סנהדרין נג.) אמו ואשת אביו וכלתו הני שלש בסקילה וכרת. (שם עה.) בתו ובת בתו בת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו הני תשע בשריפה וכרת: (כריתות ב.) אחותו ואחות אביו ואחות אשתו ואחות אמו אשת אחיו ואשת אחי אביו הני שית בכרת לחודה. כללהון תמני סרי הני שית דבכרת לחודה לית בהו מיתת בית דין ואין חייבין אלא מלקות בלבד. והני כולהו לא תפסי בהו קידושי ופטירן מן החליצה ומן היבום דתנן (יבמות ב.) חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וכו'. ושש עריות הני עשרין וחדא דל מינייהו תלת דקא חשיב אחיו תלתא זמני דל תרתי דקא חשיב אחותו תרי זימני דל חדא פשו תמני סרי תוב (סנהדרין פד:) אשת איש בחנק ונערה מאורסה בסקילה הני עשרין נשי אי אזיל על חדא מינייהו משוי לה זונה ופסיל לה מכהונה ואי מוליד ממנה הולד ממזר דקיימא לן הלכה כשמעון התימני דתנן (יבמות מט.) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כמותו: ולית ליה תקנתא למיעל בקהלא דישראל לעולם בין זכר ובין נקבה אי זכר הוא ונסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל דילמא דנסיב שפחה ומשחרר ליה לולד כר' טרפון דתנן (קידושין כט.) רבי טרפון אומר יכולין הן ממזרין לטהר כיצד ממזר נשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין ואמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון אלא כל מינסב מישראל לית ליה תקנתא ואי נקבה היא ומינסבה לבר ישראל ולד ממזר הוי ובתר אימיה אזיל וממזרת לית לה תקנתא לאינסובי לעבד דעבד לית ליה חייס. אשת אביו דחייב עליה סקילה דוקא נשואת אביו דנסבה בקידושי אי נמי דקדשה קידושי דקניא בהוי' ואע"ג דלא נסבה אבל אנס אביו אשה לרבנן שרי לה למינסבה לכתחלה כדתנן (יבמות צז:) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ר"י אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו לר"י דאמר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב אית בה איסור לאו אבל סקילה לא דר' יהודה לא קא שרי למינסבה דתנן ר"י אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו והלכה כרבנן. ולעניןאמו בין אנוסת אביו ובין נשואת אביו היכא דאזל עלה חייב סקילה מ"מ אמו היא והיינו דקאמר ליה לוי לר' (שם ט.) ליתני נמי אמו אנוסת אביו דלאחיו מאביו שריא אי נפלה קמי ברה הויא לה ערוה ומנלן דחייב על אשת אביו אפילו מן האירוסין דתנו רבנן (סנהדרין נג.) הבא על אשת אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין מאי קאמר הכי קאמר הבא על אשת אביו בחיי אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש וחייב עליה משום אשת אב בין בחיי אב בין לאחר מיתת אב בין מן האירוסין ובין מן הנישואין ואי קדשה אבוה ולא נסבה ואזל בריה עלה אי איתיה לאבוה בחיי האב חייב משום אשת אב ומשום נערה המאורסה ואי מית או דגרשה חייב עליה משום אשת אב וכן לענין כלתו דקתני סיפא הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין בין מן הנישואין. בתו אפילו מאנוסתו חייב עליה (סנהדרין טו.) אתיא הנה הנה אתיא זימה זימה. אחותו כל ששמה אחותו בין שהיא מאביו ומאמו או מאביו ולא מאמו או מאמו ולא מאביו חייב כתיבי קראי בהדיא אחות אביו בין שהיא אחות אביו מאביו ולא מאמו בין שהיא אחות אביו מאמו ולא מאביו וכן אחות אמו בין שהיא אחות אמו מאביה בין שהיא אחות אמו מאמה חייב עליהן בגמרא דהבא על יבמתו (יבמות נד:) ת"ל ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם ערות אחות אמך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם: (שם נה.) וכן אחות אשתו בין אחותה מאביה בין אחותה מאמה חייב עליה כרת דגמרה מאשת אחיו דכתיב בה ערות אחיו גלה וגמרה אחות אשה מינה דהא קרובי עצמו הוא ותרוייהו איסורייהו על ידי קידושין. אשת אחיו כל ששמה אשת אחיו חוץ מאשת אחיו מאביו שאין לו בנים והוא שהיו בעולם אחד אבל אשת אחיו מאביו שיש לו בנים ואי נמי אין לו בנים ולא היו הוא ואחיו בעולם אחד ואשת אחיו מאמו בין יש לו בנים ובין אין לו בנים חייב עליהן דהא לאו בנות יבום נינהו (שם נד:) אבל אשת אחי אביו אין חייב עליה כרת אלא אם כן היתה אשת אחי אביו מאביו דכתיב ערות דודו גלה וכתיב או דודו או בן דודו וגו' מה התם דוקא מן האב ולא מן האם דמשפחת אב קרויה משפחה משפחת אם לא שמה משפחה הכא נמי מן האב ולא מן האם אבל מן האם ולא מן האב שנייה דרבנן היא ולית בה כרת:

(שם צה.) הבא על חמותו בחיי אשתו בשריפה ואף על פי כן לא פסל את אשתו וכן הבא על אחות אשתו אע"פ שהוא בכרת לא פסל את אשתו דתניא אמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל: (שם צד:) הבא על חמותו לאחר מיתת אשתו לרבי ישמעאל בשריפה לרבי עקיבא איסורא איכא שריפה ליכא. ולענין הלכה ליתא לדרבי יהודה (שם צה.) דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה. ההוא דעבד איסורא מחמתיה נגדי' רב יהודה וא"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה אסרתה עלך איסור עולם:

(יבמות כב:) אחותו מכל מקום חייב עליה ואפילו אנס אביו אשה והוליד ממנה בת דהויא לה אחותו מאנוסה ואפילו בא אביו על אחת מחייבי לאוין והוליד ממנה בת ואפילו בא על אחת מחייבי כריתות והוליד ממנה בת דהויא לה ממזרת אחותו היא וחייב עליה כרת אבל בא אביו על שפחה או על גויה והוליד בת לאו אחותו היא ולא מיחייב עלה דכתיב ערות בת אשת אביך וגומר פרט לשפחה ולנכרית שאין לאביך אישות בהן בגמרא דכי צד אשת אחיו שלא היה בעולמו לרבי יוסי ברבי יהודה כדאית ליה לרבנן כדאית להו. (שם צז.) אנס אשה מותר לישא בתה ואפילו בחיי אמה דאורייתא אבל מדרבנן בחיי אמה אסור לאחר מיתתה מותר. אחות אשה לא שנא כי איתה לאחותה תותיה ולא שנא גרשה כמה דאיתיה בחיי' פטרה לה מחליצה ויבום ואי אזיל עלה הולד ממזר (שם ח:) דרחמנא אמר בחייה כל שבחייה ותנן לענין יבום (שם מא.) המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה ולענין ממזר תנן (שם מד.) ומודים בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר.

צרת חלוצה היכא דאזל עלה חד מן אחים או ההוא דחלץ לצרתה או חד מן אחים אחריני לא הוי הולד מינה ממזר כרבי יוחנן אע"ג דפליג ר"ש ב"ל (שם י:) ר"י ור"ש ב"ל הלכה כר"י לבר מן תלת ואע"ג דפליג שמואל (שם מ:) דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר אלמא אף על גב דחלצה לה צרתה איהי באיסורא קיימא ושמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ואע"ג דקמסייע לה רב יוסף לשמואל ממתניתא לאו מילתא היא דהא קמשני רבי יוחנן דכי אמרינן דצרת חלוצה כמאן דחלץ לה דמי לא מיתסרא אחותה דכיון דאחות חלוצה גופה שריא מדאורייתא ורבנן הוא דאסרוה באחות צרת חלוצה לא גזרו רבנן וכי תימא סוף סוף אי לאו דאמרינן צרת חלוצה אבראי קיימא כי נמי אמרינן צרת חלוצה (דף נג) מדרבנן היא וגזרינן באחות צרתה גזירה לגזירה כי היכי דקא גזרינן בצרת אחותה גזירה לגזירה לא דמיין להדדי דכיון דאחות חלוצה אתיא בהדה לבי דינא מיחלפא בחלוצה גופה ומשום הכי גזור רבנן בצרת אחות חלוצה דמיחלפא בצרת חלוצה גופה אבל צרת חלוצה דלא אתיא בהדי צרתה לבי דינא לא גזור רבנן באחותה דאי הוה אתיא בהדה לבי דינא הכי נמי דהוה גזרינן באחות צרת חלוצה דאתיא לאיחלופי צרה בחלוצה גופה ואמרי קא שרו אחות חלוצה ועוד אי נמי אתיין תרוייהו בהדה לבי דינא אחותה וצרתה וגזור רבנן בצרת אחותה ולא גזור באחות צרה לא הוה תמיהא מילתא דצרת אחותה אתיא לאחלופי בצרת חלוצה גופה וצרת חלוצה הכי נמי לית בה כרת איסורא דאורייתא היא אבל אחות צרת חלוצה במאי קא מיחלפא באחות חלוצה אחות חלוצה דרבנן היא וכל שכן דלא אתיא בהדה לבי דינא ולא אתיא לאיחלופי כלל ועוד בהא מילתא רבי יוחנן לקולא ורבי שמעון בן לקיש לחומרא (שם יא.) ופליגי בהא מילתא רב אחא ורבינא ואע"ג דלא מסיימי וקיימא לן בכל התורה כולה רבינא לקולא ורב אחא לחומרא הילכתא כוותיה דרבינא בר מן אומצא ביעי ומיזרקי וממילא הוה ליה רבינא כרבי יוחנן ואף על גב דרב אשי סבר לה כריש לקיש רב אשי ורבינא דבהדי רב אחא הילכתא כרבינא דרב אחא ורבינא לגבי רב אשי בתראי נינהו:

(שם יג.) שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות והיכא דעבר חד מן אחים ונסיב חדא מהני שש עריות לאו נשואין נינהו ואי אית להו נשי אחרנייתא לא מיפטרן מן יבום (שם י.) דתני לוי אמו פעמים פוטרת צרתה כיצד היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת כיון דנישואין מעלי' נינהו כרבנן דשרו באנוסת אביו זו היא אמו שפוטרת צרתה היתה אמו ונשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת זו היא אמו שאין פוטרת צרתה דהויא לה אשת אביו ולא תפסי בה קידושי ונשואין דידה זנות בעלמא נינהו. שש עריות אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו שיש לה בנים ואשת אחי אביו.

(שם כא.) ת"ר מה הן שניות אם אמו ואם אביו אשת אבי אביו ואשת אבי אמו ואשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב וכלת בנו וכלת בתו. מותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו ואסור בבת חורגו דבת חורגו דאורייתא היא וחורגו מותר באשתו ובבתו ואשת חורגו אומרת לו אני מותרת לך ובתי אסורה לך (שם ע"ב) אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו. אם חמותו ערוה אחותה מותרת אם חמיו ערוה אחותה מותרת. מותר אדם באם אשת אחיו מאמו ובאם אשת אחי אביו מאמו ובאם אשת בנו ובאם אנוסתו לאחר מיתה ובאחות אנוסתו לאחר מיתה ובאם אשת אחיו שלא היה בעולמו ובאם כלתו ובאם אשת אביו ובאם אשת אחי אביו ובאם בת בנה של אשתו שהיא אשת חורגו ואי אתה יכול לומר אם אם חמותו ואם אם חמיו ואם אחות אמו ואם אמו ואם אחות אביו מפני שהן שניות ואי אתה אומר אמותיהן של שאר עריות מפני שהן עריות. מותר אדם באחות אם אמו ובאחות אם אביו ובאחות אשת אבי אביו ובאחות אשת אבי אמו ובאחות אשת אחי האב מן האם ובאחות אשת אחי האם מן האב ובאשת אחי אבי האב מן האם ובאשת אחי אבי האם מן האב ובאחות כלת בנו ובאחות כלת בתו ובאחות אשת אחי האם מן האם ובאחות רביעית שבחמיו ובאחות רביעית שבחמותו ואין אתה יכול לומר אחות שלישית שבבנו ואחות ג' שבבתו ואחות ג' שבבנה של אשתו ואחות ג' שבבתה של אשתו מפני שהן שניות. (שם כא.) אמר רב הונא רמז לשניות מן התורה מנין כי את כל התועבות האל האל קשות מכלל דאיכא רכות ומאי נינהו שמות מאי משמע דהאי אל לשון קשה הוא דכתיב ואת אילי הארץ לקח אל קשה אלה קשה מאל.

(שם צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה כיצד נושא אדם אם אנוסתו ואם אמה דאנוסתו ואם אביה דאנוסתו ובת אנוסתו ובת בתה דאנוסתו ובת בנה דאנוסתו ואחות אנוסתו לאחר המיתה דתנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה וכן בת בתה ובת בנה וכן לישא אמה וכן אם אמה ואמה ואחותה אבל בחיי אנוסתו אסור דתניא הנטען מן האשה אסור באמה בבתה ובאחותה וכן אם אמה ואם אביה וכן בת בתה ובת בנה האונס והמפתה על הנשואה חייב כיצד האונס אם אשתו אם אמה ואם אביה ובת אשתו ובת בתה ובת בנה בין בחיי אשתו ובין לאחר מיתת אשתו חייב עליה כרת דכתיב כי כל אשר יעשה וגו' אבל נשא אשה ואנס אחותה בחיי אשתו הוא דחייב עליה כרת (שם מט.) אבל לאחר מיתת אשתו קאי באיסורא ולא מיחייב כרת דכתיב עליה בחייה בחייה הוא דמיחייב עלה כרת אבל לאחר מיתה לא. (שם צז.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו כיצד ראובן אנס אשה ועמד בנו ונשאה אה נשאה לאחר מיתת אביו מותר בחיי אביו אסור דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה מה להלן לאחר מיתת אנוסתו מותר בחיי אנוסתו אסור אף כאן לאחר מיתת אביו מותר בחיי אביו אסור.

(שם) נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו כיצד בנו של ראובן אנס אשה ועמד אביו ונשאה אם נשאה לאחר מיתת בנו מותר בחיי בנו אסור דתנן נושאין על האנוסה ועל המפותה מה להלן אחר מיתת אנוסתו מותר בחיי אנוסתו אסור אף כאן אחר מיתת בנו מותר בחיי בנו אסור ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו מאי טעמא דכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה ואפילו לאחר מיתת אביו לא יגלה וליתה לדרבי יהודה. ורבנן לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר אלמא שומרת יבם שהיא ראויה לאביו לא יגלה ואם בא עליה בחיי אביו חייב עליה משום שומרת יבם של אביו ומשום אשת אחי אביו ומשום יבמה לשוק אבל בא עליה לאחר מיתת אביו אינו חייב עליה אלא משום שומרת יבם של אביו ומשום אשת אחי אביו אבל משום יבמה לשוק לא מאי טעמא בחיי אביו הוא דמיקריא יבמה אבל לאחר מיתה לא (שם כא.) אמו ערוה אם אמו שנייה בתו ערוה שלישית שבבתו שנייה בת בתו ערוה בת בת בתו שנייה בת בנו ערוה שלישית שבבנו שנייה אשת אביו ערוה אשת אבי אביו שנייה בת אשתו ערוה שלישית שבבתה של אשתו שנייה בת בתה של אשתו ערוה בת בת בתה שנייה בת בנה ערוה שלישית שבבנה שנייה חמותו ערוה שלישית שבחמותו שנייה אם חמותו ערוה אם אם חמותו שנייה אחות אמו ערוה אם אחות אמו שנייה אחות אשתו ערוה אשת אחיו מאמו ערוה אשת אחי האם מן האב גזירה אשת אחי האם מן האם גזירה לגזירה ואסירא. כלתו ערוה כלת בתו גזירה אשת בנו ערוה כלת בנו שנייה אמו ערוה אשת אבי אמו גזרה אשת אביו ערוה אם אשת אביו גזירה אחות אביו ערוה אם אחות אביו גזירה אחותו מאביו ערוה אם אם אחותו מאביו גזירה אשת אחיו מאביו ערוה אשת אחי האב מן האם שניה אשת אחי אביו ערוה אשת אחי האם גזירה. אשת דודו ערוה אם אשת דודו גזירה. (יבמות נד:) ארבעה קראי הוו ערות אשת אחיך לא תגלה באשת אח מן האב ומן האם (שם נה.) ערות אחיך הוא לחייבו על אשת אחיו מן האם ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא לחייבו על אשת אח שאין לה בנים ממנו בחיי בעלה ואף על גב דמשתריא ליה ערות אחיו גלה לחייבו על אשת אח שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה:

פסק והיכא דעבר ונסיב מן עריות דכתיבן באורייתא מפקינן לה מיניה בלא גט והוולד ממזר ואין לה כתובה ואם עבר ונתיב מן שניות דרבנן מפקינן לה מיניה בלא גט והולד כשר הוא והיא אין לה כתובה.

(שם צד:) תניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש ושנשאת ע"פ בית דין. מנין לבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה שפסלה מן הכהונה דתנן (שם נג:) וכן הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין פסל ולא חלק בין ביאה לביאה מאי לא חלק דקאמר בין בשוגג בין במזיד בין באונת בין ברצון פסלה מן הכהונה ומן התרומה (נדרים נא.) תועבה היא אמר הקב"ה תעו בה ישראל שמניחין נשותיהן והולכין אחר משכב זכור. תבל הוא אמר הקב"ה ביאת חמור תבלין יש בה שמנחת בעלה ונרבעת לחמור. זמה היא אמר הקב"ה מה בין זו ואמה. (ריש כריתות) שלשית ושש כריתות בתורה הבא על האת ועל אשת אב ועל הכלה ועל הזכור ועל הבהמה והאשה המביאה את הבהמה הבא על אשה ובתה ועל אשת איש והבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה והמגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני ומחלל את השבת והטמא שאכל קדש והבא למקדש טמא והאוכל חלב ודת ונותר ופיגול והשוחט והמעלה בחוץ [והאוכל חמץ בפסח] והאוכל ועושה מלאכה ביוה"כ והמפטם את השמן והמפטם את הקטרת והתך שמן המשחה ושלא עשה פסח ושלא מל. (סנהדרין נג.) ואלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה הבא על הזכור ועל הבהמה ואשה המביאה את הבהמה המגדף והעובד ע"ז והנותן מזרעו למולך ובעל אוב וידעוני המחלל את השבת המקלל את אביו ואמו והבא על נערה המאורסה והמסית והמדיח והמכשף ובן סורר ומורה (כריתות י:) ומה בין שפחה לכל עריות שלא שוות להן לא לעונש ולא לקרבן כל עריות בחטאת ושפחה באשם כל העריות בנקבה ושפחה בזכר כל העריות השוה הכתוב את האיש לאשה למכות ואת האשה לאיש לקרבן ובשפחה לא השוה לא את האיש לאשה למכות ולא את האשה לאיש לקרבן כל העריות עשה מערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה החמיר בשפחה שעשה בה שוגג כמזיד. (שם יא.) מנהני מילי דתנו רבנן בקרת תהיה מלמד שהיא לוקה יכול אף הוא ילקה ת"ל תהיה היא לוקה ואין הוא לוקה מאי משמע דהאי בקרת לישנא דמלקות הוא אמר רבי יצחק תהא בקרי רב אשי אמר תהא בביקור דתנו רבנן בזמן שהיא לוקה איש מביא קרבן אין היא לוקה אין איש מביא קרבן מנלן אמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע מכדי באיש משתעי ואתי אמאי כתיב בקרת תהיה לכתוב והביא את אשמו ברישא הא קמ"ל בזמן שהיא לוקה הוא מביא קרבן והיכא דגדול הבא על הקטנה דהיא לאו בת מלקות היא הוא נמי לא מחייב קרבן אימא הוא קרבן (לא) מחייב מילקא לא לילקי דהא מעטיה קרא היא תילקי ותיתי קרבן מי כתיב אשמם אשמו כתיב אמר רבי יצחק דבר תורה אין חייבין אלא על שפחה חרופה בעולה שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש. ומאי משמעא דהאי נחרפת אשתטוחי הוא דכתיב ותשטח עליו הרפות איבע"א מהכא אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הרפות. ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל צאן על אשמתם. אמר רב חסדא מלמד שכולם חרופות בעלו.

ואיזו היא שפחה חרופה זו שחצייה שפחה וחצייה בת חורין שנאמר והפדה לא נפדתה דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר זו היא שפחה ודאית ר' אלעזר בן עזריה אומר כל העריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחצייה בת חורין. כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור אחד ער ואחד ישן ישן פטור אחד שוגג ואחד מזיד שוגג בחטאת ומזיד בהכרת. תנו רבנן והפדה יכול כולה ת"ל לא נפדתה אי לא נפדתה יכול אפילו חצייה ת"ל והפדה הא כיצד פדוייה ואינה פדוייה חציה שפחה וחציה בת חורין במאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר (הא כיצד) ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית מאורסת לעבד עברי הכתוב מדבר ראב"ע אומר כל עריות מפורשות ושיור אין לנו אלא שחצייה שפחה וחציה בת חורין מאורסת לעבד עברי אחרית אומרים בשפחה כנענית מאורסת לעבד כנעני הכתוב מדבר מאורסת לעבד עברי מנלן והיא לא חופשה מכלל דהוא חופש ולר' ישמעאל והכתיב והפדה לא נפדתה קא סבר דברה תורה כלשון בני אדם ור"א בן עזריה היינו ר' עקיבא לרבי ישמעאל קא"ל אע"ג דאנא נמי סבירא לי כוותך בעלמא דברה תורה כלשון בני אדם הכא קרא יתירא כתיב מכדי כתיב או חופשה לא נתן לה והפדה לא נפדתה למה לי ש"מ לכי דקאמר רבי עקיבא ואחרים מאורסת לעבד כנעני מנא להו מכדי כתיב כי לא חופשה או חופשה לא נתן לה למה לי אה אינו ענין לדילה תנהו ענין לדיליה. כל עריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור והכא קטן חייב אמר רב יהודה כאן אפילו גדול פטור היכי משכחת לה בגדול הבא על הקטנה. כל עריות אחד ער ואחד ישן ישן פטור וכאן ישן נמי חייב אמר רב יהודה כאן אפילו ער פטור היכי משכחת לה בער הבא על הישנה. תני תנא קמיה דרב ששת עשה גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין וכדרכה כשלא כדרכה וישן כניעור א"ל אדרבה להאי גיסא איפכא מיבעי' ליה (שם ע"ב) א"ל איפוך א"ל לא בשפחה קאי והכי קתני גומר בשפחה כמערה בכל עריות נמצא מתכוין ומערה בשפחה כשאינו מתכוין בכל עריות כדרכה בשפחה כשלא כדרכה בעריות נמצא ער ושלא כדרכה דשפחה כישן דכל עריות. אשת איש מן הנישואין בחנק דכתיב מות יומת הנואף והנואפת וגמירי דכל מיתה האמורה בתורה סתם בחנק. מן האירוסין אפקה קרא לסקילה דכתיב כי יהיה נערה בתולה וגו' וסקלתם אותם באבנים וגומר מכדי חייבי מיתות בית דין בני קטלא אינון למאי הלכתא כתיב בהו כרת נפקא מינה לעדות שאינה מצטרפת אי נמי להיכא דלא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא קאמר רחמנא מידי כרת לא נפיק:

פסק והיכא דקדיש חדא מן הנך עשרים נשי דחשבינן לא תפסי בגוה קידושי ולא צריכה גיטא מיניה ואי מיעברא מיניה וילדה הולד ממזר (קדושין סז:) דתנן וכל מי שאין לה [עליו] קידושין אבל יש לה קידושין על אחריה הוולד ממזר ומפרש תנא דמאי נינהו ואין להן עליו קידושין כל העריות שבתורה. מדאורייתא מנלן אמר ר' יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה הוקשו כל העריות כולן לאחות אשה מה אחות אשה לא תפסי בה קידושי דכתיב (דף נד) לא תקח אלמא לית ליה קיחה אף שאר עריות לית בהו קיחה. והיכא דאזל על חדא מעריות דאמרינן משוינן לה זונה ומיפסלה מן הכהונה דכתיב אשה זונה וחללה לא יקחו ותניא (יבמות כא:) וחכמים אומרים אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות מאי ניהו בעילת זנות דאיבעיל לאחת מחייבי כריתות אי נמי לחד מן הלין דקתני (שם סח.) כבן תשע שניה ויום אחד. גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי כותי ממזר וחלל ונתין שבאו על כהנת לויה ובת ישראל פסלוה מן הכהונה (שם סא:) לאפוקי מדרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה. והיכא דאוליד מהני עריות ולד ממזר הוי ואסיר למינסב בת ישראל מיהו אם ממזר זכר הוא אית ליה תקנתא לזרעיה למיעל בקהלא דישראל איפשר דנסיב שפחה כרבי טרפון (קדושין סט.) דאמר יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וקיימא לן דר' טרפון לכתחלה קאמר ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. ואי נקבה מוליד לית לה תקנתא לאינסובי לעבד דעבד לית ליה חייס אבל ממזר זכר אי נסיב שפחה טהר זרעיה אבל מינסב מישראל לית ליה תקנתא לממזרין כלל. ממזר זכר דנסיב בת ישראל ולד בתר אבוה אזיל וממזרת דנסיב לה בר ישראל ולד בתר אימיה אזיל ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם אלמא ולד בתר אבוה אזיל כתב רחמנא בממזר לא יבא לו הלך אחר פסולו דהוה חזי ליה לקרא למיכתב לא יבא ולא בעי לו מאי לו הלך אחר פסולו ואפילו ממזרת נקבה דמינסבא לבר ישראל ולד אזיל בתר אימיה ומנלן דממזר אסיר למיעל בקהלא דישראל אבא וברא ובר ברא עד עולם לא שנא ממזר זכר ולא שנא ממזרת נקבה דתנן (יבמות עח:) ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולה אחד זכריה ואחד נקבות מדאורייתא מנלן דכתיב (שם עו:) ממזר אי הוה כתיב ממזיר ביו"ד הוה איכא למימר ממזר זכר הוא דאסר רחמנא אבל נקבות לא השתא דכתיב ממזר משמע כל שום ממזר בין זכר ובין נקבה איסורן איסור עולה מדאורייתא מנלן מכדי ממזר דור עשירי כתיב ביה אימא עד עשרה דרי הוא דאסור ממזר מכאן והילך שרי לא סלקא דעתך דגמרינן דור עשירי דור עשירי מעמוני ומואבי מה עמוני ומואבי איסורן איסור עולם דכתיב בהו בהדיא עד עולם אף ממזרין איסורן איסור עולם.

ומנלן דהוי ממזר מכל הני עריות דאמרינן (יבמות מט.) בין מחייבי כריתות בין מתייבי מיתות בית דין דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר לא יקח איש את אשת אביו היינו אשת אביו ממש בולא יגלה כנף אביו פליגי רבי יהודה ורבנן רבי יהודה אומר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב ורבנן סברי אנוסת אביו שריא וכי כתיב לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו דהיינו דודתו כדתנן (שם צז.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ורבי יהודה אוסר באנוסת אביו ואמר רב גידל אמר רב מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וגו' כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב למעלה מן הענין ונתן האיש השוכב עמה וגו' ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה מיבעי' ליה לכדרב ענן אמר שמואל דאמר בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה בשני לאוין. ותיפוק ליה משום התרת יבמה לשוק לעבור עליה בשלשה לאוין ואיבעי' אימא כי כתיב לא יגלה לאחר מיתת אביו דמשום יבמה לשוק ליכא ולית בה אלא תרי לאוי ולענין ממזר פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא ושמעון התימני (שם מט.) רבי יהושע סבר מחייבי מיתות בית דין הוא דהוי ממזר אבל מחייבי כריתות לא וכל שכן מחייבי לאוין דלא הוי ממזר ושמעון התימני סבר מחייבי מיתות בית דין ומחייבי כריתות הוי ממזר מחייבי לאוין לא ור' עקיבא סבר אפילו מחייבי לאוין דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת ביד"ש והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת ב"ד במאי פליגי ר"ע סבר לה כר' יהודה דאמר לא יגלה כנף אביו באנוסת אביו כתיב דהו"ל לאו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומדכתב רחמנא לא יקח ולא יגלה וסמיך לי' לא יבוא ממזר למימרא דבין מחייבי כריתות ובין מחייבי לאוין הוי ממזר איכא למאן דאמר (יבמות צב.) כי משוי ר' עקיבא ממזר דוקא הוא דהוה ליה מחייבי לאוין דשאר איכא דאמר גמר מינה נמי לשאר לאוין ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו דהיינו דודתו ומדכתב רחמנא חייבי מיתות בית דין וחייבי כריתות וסמיך להו לא יבא ממזר למימרא דמהני הוא דהוי ממזר ור' יהושע אמר לך אי ס"ד כדקאמרי ר' עקיבא ושמעון התימני לכתוב רחמנא לא יגלה כנף אביו ולא בעי לא יקח ואנא אמינא מלא יגלה הוי ממזר מלא יקח דהוה ליה איסור סקילה לא כל שכן אלא מדכתיב לא יקח למימרא דלא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ולא יגלה כנף אביו אי כרבנן דאמרי בשומרת יבם של אביו אף על גב דדודתו כתיבא גבי עריות לא צריך לפרושה הכא האי דאיצטריך ליה לקרא למיהדר למיכתבה הכא לעבור עליה בשני לאוין אי כרבי יהודה דאמר באנוסת בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה כחמותו ואם חמותו ואם חמיו דגמרינן מאזהרה אף להלן באזהרה גמרינן בשריפה למיהוי למעלה כלמטה חמותו ואם חמותו ואם חמיו דלא כתיב בהו אזהרה כדרי תתאי בתה ובת בתה ובת בנה דכתיב בהו אזהרה בהדי' וכי קאמרינן דלא שנא בתו ובת בתו ובת בנו ול"ש בת אשתו ובת בנה ובת בתה כי הדדי נינהו דמשמע קרא בת דאית לה לאשתו מיניה או מגברא אחרינא הני מילי לענין נשואין היכא דנסיב אשה מנסב אבל לענין אונסין היכא דאנס אשה כל זרעא דהוי ליה לדידיה מינה זרעיה הוא ומיחייב עליה אבל בתה ובת בתה ובת בנה מגברא אחרינא ואמה ואם אמה ואם אביה כיון דלית ליה אישות בגוה נוכריתא בעלמא היא ומותר בקרובותיה מדאורייתא ומדרבנן אמור רבנן כמה דאיתה בחיי' אסור בקרובותיה אבל ודאי לאחר מיתת אנוסתו שרי בקרובותיה לכתחלה. (יבמות צז.) מנלן דכי כתיב ערות אשה ובתה בנשואין הוא דכתיב כתיב קרא אחרינא ערות בת בנך או בת בתך וגו' ורמינן קראי אהדדי כתיב ערות בת בנך וגו' דוקא זרעא דידך הוא דלא תגלה אבל אית לה לאיתתיה זרעא מגברא אחרינא לא אסיר עילויה וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה דאפילו מגברא אחרינא ומפרש רבא כי כתיב אשה ובתה בנשואין וכי כתיב ערות בת בנך באונסין וקא מזהר ליה רחמנא לדידיה וכל זרעא דאית ליה מן כל היכא דאית ליה בין מאנוסה ובין מחייבי כריתות דלית ליה אישות בגוייהו זרעיה הוא ומיחייב עליה אבל זרעא דאנוסה מגברא אחרינא לא אסיר ליה.

(סנהדרין עו.) אשכחן בת בנו ובת בתו מאנוסתו בתו גופה מנלן אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבדימי גמרינן אנוסה מנשואה בגזירה שוה כתיב הכא גבי אנוסה כי ערותך הנה וכתיב גבי נשואה שארה הנה מה הנה דכתיב גבי נשואה בשריפה דגמרינן זמה זמה כדאמרן אף הנה דכתיב גבי בת בנו ובת בתו מאנוסתו בשריפה ומה התם לאו בת בנו ובת בתו ותו לא אלא בתו נמי כתיבא בהדייהו אף הכא נמי דכתיב ערות בת בנך או בת בתך בתו נמי בהדייהו כל דאיכא בבתו מנשואתו איכא בבתו מאנוסתו ומה בתו מנשואתו אית בה עונש ואית בה אזהרה אף בתו מאנוסתו כוותה דגמרה לה מינה בהנה הנה והיינו דקתני (שם עה:) מנין לעשות זכר כנקבה ואמרינן מאי זכר כנקבה שאר הבא ממנו כשאר הבא ממנה בתו ובת בתו ובת בנו מכל היכא דאית ליה כבת אשתו ובת בנה ובת בתה. ומנלן דכמה דאיתה לאנוסתו בחיי' אסיר בקרובותיה מדרבנן אבל לאחר מיתתה שרי ואפי' מדרבנן דתנן (יבמות צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה ותניא בברייתא אנס אשה מותר לישא בתה. ורמינן עלה הנטען מן האשה אסור באמה ובתה ובאחותה. ומשנינן כי קתני אסור מחיים דידה ומדרבנן אבל מדאורייתא שרי בקרובותיה כדאמרן וכי קתני נושאין לכתחלה ואפי' מדרבנן לאחר מיתה וכי קא אמרינן דשאני בין נישואין לאונסין היכא דאנס ברישא דאמרינן כיון דלית ליה אישות בגוה כמאן דליתה דמי ומותר בבת בתה אבל נסיב איתתא ובתר דנסיב אנס חדא מקרובות אשתו מיחייב עלה דתנן האונס והמפתה על הנשואה חייב דכיון דנסיב ליה איתתא איתסר ליה בקרובותיה איסור כרת ואי אזיל על חדא מינייהו מיחייב ומשום הכין אמור רבנן הנטען מן האשה אסור באמה בבתה באחותה כמה דאיתה לדידה בחיי' דכיון דחשיד מינה דילמא הדר אזיל עילויה בתר דנסיב אחת מקרובותיה והוה ליה מפתה על הנשואה.

ולענין איתסורי איתתיה עילוי היכא דעבד איסורא מחדא מקרובות אשתו כי האי גוונא דקאמרי' אף על גב דקאי עלה בכרת איתתיה לא מיתסרא עליה דתניא {{ממ|(שם צה.) א"ר יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבית שמאי אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל א"ר יוסי לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שלא פסל את אשתו על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל א"ר זריקא א"ר אמי א"ר שמעון בן לקיש מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב באש ישרפו אותו ואתהן בשלמא חמותו בשריפה אשתו למה לי בשריפה אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסורא דאסר לה עליה מיסר ורבי יוסי אתהן כדבעינן מימר לקמן לרבי ישמעאל כדאית ליה ולרבי עקיבא כדאית ליה ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה. ההוא דעבד איסורא מן חמתיה נגדיה רב יהודה א"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כרבי יהודה אסרתה עלך איסורא דלעלם. אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואחות אשתו אשת אחיו ואשת אחי אביו בכרת לחודה. אחותו כתיב בה כרת לחודה אידך כולהו בהדי עריות כדאמרינן:

פסק והיכא דאזל על חדא מחייבי כריתות לקי מדאורייתא כר' עקיבא דאמר חייבי כריתות בני מלקות נינהו אבל חייבי מיתות בית דין לא דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין אין לוקין עליו אע"ג דפליג עליה סתמא מתניתין כרבי עקיבא {{ממ|(מכות יג.) ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה וכו'. ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רבי ישמעאל היא דתניא אחד חייבי כריתות ואחד חייבי מיתות בית דין {{ממ|(שם ע"ב) ישנן בכלל מלקות ארבעים דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה בית דין של מעלה מוחלין להן חייבי מיתות בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה אין בית דין שלמטה מוחלין להן רבי יצחק אומר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות.

{{ממ|(שם יד.) ורבנן כרת באחותו למה לי לחלק כדרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת ורבי יצחק כדקא מפרש טעמיה דקאמר להכי איצטריך למיפרט כרת באחותו ורבי ישמעאל ורבי עקיבא סברי לה כרבי יוחנן דאמר להכי פרט רחמנא כרת באחותו לאגמרי לשאר חייבי כריתות שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב קרבן עכאו"א כארוס' כדאשכחן באחותו דשייכא בכרת בהדי עריות ופרט בה כרת לחודה ופליגי רבי ישמעאל ורבי עקיבא בקראי אחריני כדמפרש טעמייהו באלו הן הלוקין. ונדה אע"ג דכתיב בה כרת לענין ממזר לא הוי הולד מינה ממזר דתניא {{ממ|(יבמות מט:) הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר {{ממ|(שם כב:) לחייבו שתים על אחותו מאנוסת אביו הוא דאתא אחותו דקתני דמיחייב עלה כרת כל ששמה אחותו לא שנא אחותו מאביו ומאמו ולא שנא מאביו ולא מאמו או מאמו ולא מאביו. וכן אחות אביו לא שנא אחות אביו מאביו ולא שנא אחות אביו מאמו ולא שנא אביו כתיב איצטריך ליה לקרא למיסר אנוסת אביו ולעולם כי סמיך לא יבא ממזר ללא יקח הוא דסמיך אמר לך רבי יהושע סוף סוף למאי דקאמרי רבי עקיבא ושמעון התימני דכי סמיך לא יבא ממזר ללא יגלה הוא דסמיך מי סמיך ליה בהדיא הא מיפסיק לא יבא פצוע דכא בין לא יגלה ללא יבא אלא מאי אית לך למימר כתב קרא כל דאית ליה למיכתב והדר כתב לא יבא למיסמכיה ללא יקח. ואף על גב דפליגי רבי יהושע ורבי עקיבא הלכה כשמעון התימני ולא משום דקתני והלכה כדבריו דאי מהא ליכא למשמע מינה דהא אמור רבנן {{ממ|(נדה ז:) אין למדין הלכה מפי תלמיד אלא משום דסתם לן תנא כשמעון התימני דתנן {{ממ|(קדושין סו:) וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל עריות שבתורה סתמא כשמעון התימני אע"ג דמחלוקת ביבמות וסתמא בקידושין ואמור רבנן כי אמרינן מחלוקת ואחר כך סתם הני מילי היכא דאיכא מחלוקת וסתם תרוייהו בחדא מסכתא אבל בתרתי מסכתא כיון דאין סדר למשנה איכא למימר דילמא סתם תנא ברישא והדר מחלוקת שאני הכא דקתני לה גבי הלכתא פסיקתא. ועוד בין לבית שמאי ובין לבית הלל הולד ממזר מחייבי כריתות דתניא {{ממ|(יבמות יד.) א"ר אלעזר אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת.

אמו ואשת אביו וכלתו דקא אמרינן בסקילה מנלן דתנן ואלו הן הנסקלין הבא על האם ועל אשת אב ועל הכלה ומדאורייתא מנלן דכתיב {{ממ|(סנהדרין נד.) ואיש אשר ישכב את אשת אביו כל ששמה אשת אביו בין שהיא אמו ובין שאינה אמו וכתיב בסיפא דקרא מות יומתו שניהם דמיהם בם וגבי כלתו כתיב מות יומתו שניהם דמיהם בם וגמרי בגזירה שוה מאוב וידעוני מה דמיהם בם דכתיב גבי אוב וידעוני בסקילה דכתיב באבן ירגמו אותם דמיהם בם אף דמיהם בם דכתיב גבי אם ואשת אב וכלה בסקילה. והני מילי לענין נשואין דלא שני בין אמו נשואת אביו לאשת אביו שאינה אמו וכלתו אלא כולהו חדא מילתא נינהו אבל לענין אונסין שאני בין אמו אנוסת אביו לאנוסת אביו דלאו אמו היא דאלו אמו אנוסת אביו מיחייב עלה כאמו נשואת אביו ואלו אנוסת אביו דלאו אמו היא ואנוסת בנו לא מיבעיא סקילה וכרת דלית בהו אלא שרי למינסבינהו לכתחלה אלא אמו שאינה אשת אביו מנלן דמיחייב עלה מכדי אמו לא כתיב בה קרא בהדיא גבי אזהרה כתיבא אמו וכתיבא אשת אביו גבי עונש לא כתיבא אלא אשת אביו ותו לא משמע כל ששמה אשת אביו כדאמרינן אשכחן אמו שיש לו לאביו אישות בגוה אמו אנוסת אביו דלית ליה לאביו אישות בגוה א"נ היכא דאזל אביו על אחת מעריות וילידה מיניה ממזר מנלן דמיחייב ההוא בריה סקילה על אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו א"ר שישא בריה דרב אידי דגמרינן מאזהרה דכתיב ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא ערות אמך היינו אמו נשואת אביו אמך היא קרא יתירא הוא דאפילו אמו שאינה אשת אביו איתקש אמו שאינה אשת אביו לאמו שהיא אשת אביו מה אמו שהיא אשת אביו אית בה קטלא דכי נמי מתרו ביה מהא משום אשת אביו מיחייב אמו שאינה אשת אביו נמי איתקש לאמו שהיא אשת אביו מה אמו שהיא אשת אביו והזהיר וענש אף אמו שאינה אשת אביו לאו אזהרה ותו לא הוא דאית בה אלא עונש נמי אית בה. ומנלן דאנוסת אביו דלאו אמו היא ואנוסת בנו שריין לכתחלה אנוסת אביו כדאמרינן {{ממ|(יבמות צז.) פלוגתא דר' יהודה ורבנן דרבי יהודה סבר אנוסת אביו דלאו אמו כי מעטיה קרא מסקילה וכרת הוא דמעטה אבל לאו אית בה דפרט בה קרא לא יגלה כנף אביו ורבנן ההוא בשומרת יבם של אביו כתיב אבל אנוסת אביו שריא והלכתא כרבנן חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד שמעון התימני כרבנן סבירא ליה דמוקים ליה ללא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו וכל שכן אנוסת בנו דשריא דבהא אפילו רבי יהודה שרי דקתני רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו אבל באנוסת בנו ומפותת בנו לא פליג. מדאורייתא מנלן דלא מיחייב אלא על אשת אביו נשואת אביו ועל כלתו נשואת בנו דכתיב אשת אביך וכתיב אשת בנך לאפוקי אנוסה דלית ליה אישות בגוה דאמו אנוסת אביו אע"ג דהויא לה אמו אי לאו דאשכחן לה קראי אחריני דאית בה עונש ואזהרה כדאמרינן אי לאו הכי מאשת אביו לא הוה אפשר לחיוביה אף על גב דאמו היא דאמו אנוסת אביו לאו אשת אביו היא. בתו בת בתו ובת בנו בת אשתו בת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו מנלן דבשריפה דתנן (סנהדרין עה.) ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן ויש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו בת בנה ובת בתה חמותו [ואם חמותו] ואם חמיו. מדאורייתא מנלן מכדי לא כתיב גבי שריפה אלא חמותו ותו לא דכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וגבי אזהרה לא כתיבא אלא בת אשתו בת בנה ובת בתה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה משמע דאית לה מיניה דידיה דהויא להו בתו ובת בתו ובת בנו ומשמע דאית לה לאיתתיה מגברא אחרינא דהויא להו בת אשתו בת בתה ובת בנה וקיימא לן בעלמא דלא ענש אלא א"כ הזהיר והכא גבי אזהרה חמותו ואם חמותו ואם חמיו לא כתיבן וגבי עונש כתיבא חמותו ותו לא אבל אם חמותו ואם חמיו ובתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לא כתיבן מנלן דאית בהו כולהו עונש ואזהרה דתנו רבנן איש אשר יקח את אשה ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה בתה ובת בתה ובת בנה מנין נאמר כאן גבי שריפה זמה היא ונאמר להלן גבי אזהרה שארה הנה זמה היא מה זמה דכתיב גבי אזהרה בתה ובת בתה ובת בנה אף זמה דכתיבא גבי שריפה איכא נמי בתה ובת בתה ובת בנה. אשכחן בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לאזהרה חמותו ובתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה לשריפה. חמותו כתיבא בהדיא והנך אחרנייתא גמרן מאזהרה דזמה זמה חמותו לאזהרה ואם חמותו ואם חמיו בין לאזהרה בין לשריפה מנלן דקתני מנין לעשות למטה כלמעלה נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן למטה כלמעלה אף כאן למטה כלמעלה ומה כאן למטה כלמעלה אף להלן למטה כלמעלה. מנין לעשות למטה כלמעלה דקתני לא מטה ממש ומעלה ממש אלא למטה באיסור דהוא למעלה ממש כדתריץ רב אשי ומאי נינהו אם חמותו ואם חמיו כחמותו ומאי למטה למטה באיסור דאירחק ליה איסורייהו וה"ק מנין לעשות אם חמותו ואם חמיו דמרחק איסורייהו כחמותו דמקרב איסורה נאמר כאן בשריפה זמה ונא' להלן באזהרה זמה מה להלן למטה באסור כלמעלה באיסור בת בנה ובת בתה דמרחק איסוריהו שוינהו קרא כבתה דמקרב איסורה אף גבי שריפה דכתיב חמותו לאו חמותו ותו לא אלא אם חמותו ואם חמיו אינהו נמי בשריפה בחמותו ומה כאן מטה ממש כלמעלה ממש דרי תתאי כדרי עילאי עד דמקדיש לה אחי אביו לא הויא דודתו כיון דאיסורא מחמת קורבא דאביו ולא מחמת קורבא דנפשיה לא גמרינן מינה.

(סנהדרין נד:) ודודתו מנלן דלא מיחייב כרת אלא על אשת אחי אביו מאביו דקתני תנא מה דודתו מן האב ולא מן האם מנליה לתנא הא אמר רבה גמר לה מגזירה שוה כתיב הכא ערות דודו וכתיב התם או דודו מה התם מן האב ולא מן האם דכתיב או משאר בשרו ממשפחתו ולא אשכחן דאיקראי משפחה אלא משפחת אב דכתיב למשפחותם לבית אבותם אף דודו דהכא מן האב ולא מן האם. ואשת אחי האב מן האם דקאמרינן דשריא מדאורייתא אסירא מדרבנן דשנייה היא דתניא מה הן שניות וחדא מינייהו אשת אחי האב מן האם וכל הני עריות דאמרינן בין מחייבי כריתות וביו מחייבי מיתות בית דין איסורן איסור עולם לבר מן תלת הנך דאיסורן איסור הבא מאליו הוא לא צריכא למימר דלית להו שריותא אלא הנך נמי דקורבא דידהו על ידי קידושין כי מיתסרן באיסורייהו קיימן לעולם בין מן הנשואין ובין מן האירוסין בין בחיי אוסר ובין לאחר מיתת אוסר לבר מתלת אשת אח ואחות אשה ואשת איש דאיסורה לאו משום שאר הוא כדתנן (סנהדרין גג.) הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו בין מן הנישואין ובין מן האירוסין. הבא על כלתו חייב עליה משום כלתו ומשום אשת איש בין בחיי בנו ובין לאחר מיתת בנו בין מן האירוסין ובין מן הנישואין אמר מר הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אביו ומשום אשת איש בין בחיי אביו ובין לאחר מיתת אביו ואמרינן מאי קאמר הכי קאמר הבא על אשת אב בחיי אביו חייב עליה משום אשת אב ומשום אשת איש וחייב משום אשת אב לאחר מיתת אביו כבחיי אביו ומן האירוסין כבין מן הנישואין וכן הבא על כלתו כהאי סוגיא דאמרינן. וטעמא מאי גבי אירוסין כנישואין ארוסה אשת איש היא לכל דבר ואחמורי הוא דאחמרה רחמנא בארוס' לענין קטלא דאפקה מחנק לסקילה כדתניא (סנהדרין נא:) הכל היו בכלל נואף ונואפת הוציא הכתוב בת ישראל לסקילה ובת כהן לשריפה. לאחר מיתת אוסר כבחיי אוסר (סנהדרין נד.) דכתיב באשת אב ערות אביו גלה קרא יתירא לחייבו סקילה לאחר מיתת אביו ואיתקוש כולהו עריות להדדי כרבי יונה ואף על גב (שם צד:) דגבי חמותו פליג רבי עקיבא דאמר חמותו לאחר מיתת אשתו לית בה שריפה דתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר אותו ואת שתיהן. ואמר רבה בין רבי ישמעאל ובין רבי עקיבא תרוייהו סבירא להו דאם חמותו מדרשא הוא דאתיא ולא כתיבא בהדיא אלא חמותו ותו לא ובחמותו לאחר מיתה פליגי דרבי ישמעאל סבר ואתהן חדא משמע שכן בלשון יוני קורין לאחת הן וחמותו אפי' לאחר מיתת אשתו בשריפה ורבי עקיבא סבר אתהן תרתי משמע והכי קאמר בזמן שאשתו וחמותו שתיהן קיימות דאיכא אותו ואתהן חמותו בשריפה אבל בא על חמותו לאחר מיתת אשתו דהוה ליה אותו ואותה לא מיחייב עלה שריפה כר אבל לענין כרת מודה רבי עקיבא דכי מיעטה קרא משריפה כרת דידה כדקיימא קיימא אשת איש דקאמרינן אית לה שריותא משתריא בגט ובמיתת הבעל דתנן וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל מדאורייתא מנלן (קדושין יג:) דכתיב וכתב לה ספר כריתות וכו' או כי ימות איתקש מיתה לגירושין מה גירושין שרו לעלמא דכתיב בקרא קמא וכתב לה ויצאה מביתו אף מיתה נמי שריא לעלמא. אחות אשה דאית לה שריותא משתריא במיתת אחותה אבל במה דאיתא לאחותה בחיי' אף על גב דמגרש לה לא מישתרי' לה אחותה ולענין יבום תנן {{ממ|(יבמות מא.) המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת הרי זו פטורה דאפילו חליצה לא צריכה אלמא אחות גרושה דאורייתא.

ולענין ממזר תנן {{ממ|(שם מד.) גבי פלוגתא דר' עקיבא ורבנן מודים בנושא את קרובת גרושתו שהולד ממזר. מדאורייתא מנלן דאף על גב דגרשה לא משתריא לה אחותה כמה דאיתה בחיי' {{ממ|(שם ח:) דכתיב בחייה קרא יתירא מכדי כתיב ואשה אל אחותה לא תקח בחייה למה לי הכי קאמר כל בחיי' ואפילו גרושה לא תקח אשת אח משכחת לה דאית לה שריותא באשת אחיו מאביו שאין לו לאחיו זרע לא ממנה ולא מאשה אחרת ודוקא דהוה ליה הוא ואחיו בעולם אחד דההיא אית לה שריותא ביבום אבל יש לאחיו זרע מכל מקום ואפי' זרע פסול כגון שבא אחיו על אחת מחייבי כריתות והוליד ממנה אי נמי אין לו זרע ולא הוה הוא ואחיו בעולם אחד אלא נולד לאחר מיתת אחיו ואשת אחיו מאמו בין יש לו בנים ובין אין לו בנים כיון דהני לאו בנות יבום נינהו לית להו שריותא לעולם. ומנלן דכי יש לו לאחיו זרע אפילו מאשה אחרת אף על פי שיש לו כמה נשים ולא היה להן זרע מעולם דכולן פטורות מחליצה ומיבום דאמר קרא ומת אחד מהם ובן אין לו בגברא תלא רחמנא אי גברא לית ליה בני אע"ג דאיתתא אית לה כמה בני מגברא אחרינא בת יבום היא. ואי גברא אית ליה זרעא מכל היכא דאית ליה ואף על גב דאית ליה כמה נשי ולא הוה להו זרעא מעולם לאו בנות יבום נינהו.

ומנלן דכל דאית ליה זרעא פטור מיבום ואפילו בת ברא ובת ברתא ואפילו לכמה דרי דכיון דמיקרי זרעיה בעולם פטור מיבום דתניא ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין תלמוד לומר ובן אין לו מכל מקום אי לאו דכתב רחמנא אין לו הוה אמינא דוקא בן ולא בת כדאשכחן בבן סורר ומורה השתא דכתיב אין לו עיין עליו לאתויי כל דשמיה זרע ומנלן דאפילו זרע פסול דתנן {{ממ|(יבמות כב.) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אחיו מן החליצה ומן היבום ואמרינן מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר מאי טעמא אין לו עיין עליו כי היכי דקא מייתי תנא זרע דזרע מאין לו זרע פסול נמי איתא מאין לו דהא ובן אין לו כתיב וקא מרבה תנא אפילו בת וכל דאתי מינה אלמא אין לו משמע כל דשמיה זרע בעולם זרע פסול נמי זרעא הוא ואתי מאין לו. פירוש כי היכי דאמור בדוכתיה. מת האב והיה לו בן ומת הבן אחר אביו כיון שהניח בן אפילו לא חיה לאחר אביו אלא שעה אחת לא צריכה לא חליצה ולא יבום לא היא ולא צרתה זו שאמרנו אם היה בן גדול אבל אם היה קטן ומת הבן בתוך שלשים יום משעה שנולד נפל הוא ובעיא חליצה בלבד ודוקא דלא כלו לו חדשיו תשעה ירחי אבל כלו לו חדשיו ומת אותו הבן בתוך שלשים יום בעיא חליצה ויבומי לא מתיבמה מת לאחר שלשים בחיי האב אינה פטורה מן החליצה ומן היבום לאחר מיתת האב לא בעיא לא חליצה ולא יבום ואם היו לו מאה בנים ומתו כולן בחייו ולא הניח בן מכל מקום ולא בן הבן ולא בת הבת בעיא אשתו חליצה או יבום ואפילו מאביו ומאמו וכן אחות אמו לא שנא מאביה ומאמה ולא שנא אחות אמו מאמה. וכן אחות אשתו לא שנא אחות אשתו מאביה ומאמה ולא שנא מאביה ולא מאמה וכן אשת אחיו בין מאביו ומאמו ובין מאמו ולא מאביו ובין מאביו ולא מאמו אבל אשת אחי אביו אינו חייב כרת אלא על אשת אחי אביו מאביו. אחותו מנלן דכל ששמה אחותו מיחייב עלה כרת דתניא {{ממ|(מכות ה:) ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות אחותו גלה עד שלא יאמר יש לי מן הדין שאם ענש הכתוב על בת אביו שלא בת אמו ועל בת אמו שלא בת אביו אינו דין שיענוש על בת אביו ועל בת אמו הא למדת שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל ערות אחותך בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביו שלא בת אמו ובת אמו שלא בת אביו בת אביו ובת אמו מנין ת"ל ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא. עד שלא יאמר יש לי מן הדין שאם הזהיר הכתוב על בת אביו שלא בת אמו ועל בת אמו שלא בת אביו אינו דין שיזהיר על בת אביו ועל בת אמו הא למדת שאין מזהירין [מן הדין] ואפילו אחותו מאנוסה או מחייבי לאוין או מחייבי כריתות אחותו היא ומיחייב עלה ואע"ג דכתיב בת אשת אביך דמשמע דוקא דאית ליה לאבוה אישות בגוה כדאמרינן גבי אשת אב וכלה והכא אחותו מאנוסה לא איפשר למימר דלא מיחייב עלה דהכא אמרינן אחורן דכי כתיב {{ממ|(יבמות כב:) בת בנך או בת בתך באית ליה מאנוסה ובתו אתיא בהנה הנה ומדלגבי אב בתו מאנוסה זרעיה הוא ומיחייב עלה כבתו מנשואה לגבי אחוה נמי כי הדדי נינהו ואחי' מאנוסה אחים הוו לכל דבר {{ממ|(שם כג.) ואחותו מחייבי לאוין נמי אחותו היא דחייבי לאוין תפסי בה קידושי דכתי' כי תהיין כדרב פפא ואפי' מחייבי כריתות דלא תפשי בהו קידושי כתב רחמנא באזהרה מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומ' לאביך קיים בין שאומ' לאביך הוצא אחותך היא.

והשתא דאמרת בת מאנוסה ואפילו מחייבי כריתות אחותך היא ואלא בת אשת אביך למעוטי מאי כי נמי איצטריך קרא לכי דאמרן לחייבו על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין מזהירין מן הדין נכתוב רחמנא ערות אחותך מולדת אביך לא תגלה ערותה בת אשת אביך למה לי לרבי יוסי ברבי יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו דתניא {{ממ|(יבמות כב:) הבא על אחותו והיא לו בת אשת אביו חייב עליה משום אחותו וחייב משום בת אשת אביו רבי יוסי ברבי יהודה אמר אינו חייב אלא משום אחותו בלבד רבי יוסי ברבי יהודה סבר בת אשת אביך למעוטי שפחה ונכרית הוא דאתא מי שיש לו לאביך אישות בה פרט לאחותו משפחה ונכרית שאין לאביך אישות בהן ואחותו לא שנא מנשואה ולא שנא מכל מקום לא מחייב עלה אלא חדא ורבנן סברי בת אשת אביך לחייבו שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו אחותו מאנוסה או מחייבי כריתות דלית ליה לאבוה אישות בגוה לא מחייב אלא חדא {{ממ|(שם כג.) ושפחה ונכרית נפקא להו מן קראי אחריני שפחה מהאשה וילדיה תהיה לאדוניה ונכרית מן כי יסיר את בנך. בין לרבנן ובין לרבי יוסי ברבי יהודה מכדי שפחה ונכרית לא תפסי בהו קידושי וחייבי כריתות לא תפסי בהו קידושי מאי חזו דמפקי שפחה ונכרית ומרבו חייבי כריתות איפוך אנא אימא בין שאומרים לאמך קיים ובין שאומרים לאביך הוצא אחותך היא. וחייבי כריתות אע"ג דלא תפסי בהו קידושי לקרובים לעלמא תפסי בהו קידושי לאפוקי שפחה ונכרית דלא תפסי בהו קידושי כלל. וכי תימא שפחה ונכרית כי מיגיירן תפסי בהו קידושי התם גופא אחרינא הוא דאמור רבנן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולאו הכא ותו לא אלא לכל עריות שבתורה כל קורבא דאתי מחמת שפחה ונכרית לאו קורבא הוא ולא מיחייב עלה לענין אונסין איכא דמיחייב ואיכא דלא מיחייב לענין שפחה ונכרית כולהו כי הדדי נינהו ומאי ניהו לענין אונסין דמיחייב עליה אמו אנוסת אביו בתו ובת בתו ובת בנו מאנוסתו ואחותו מאנוסה כדאמרן וכן לענין כל אחוה לענין אחות אביו מאנוסה ואחות אשתו מאנוסה ואשת אחיו מאנוסת אביו היכא דאית ליה אם מאביו אם מאמו היכא דאנסה גברא לאמו ויליד מינה ברא ונסיב ההוא ברא מיחייב ההוא אחיו עלה משום אשת אח כי היכא דקא מיחייב ברא על אמו אנוסת אביו אלמא בן אנוסה ברא מיקרי לענין אחיו מאמו נמי אחיו הואי ומיחייב על אשתו משום אשת אח אבל לענין אשת אב וכלה לא מיחייב אלא על נשואת אביו ועל נשואת בנו כדאמרינן. וכן לענין איתסורי בקרובת אנוסה לא מיתסר בקרובותיה כדאמרן נושאין על האנוסה ועל המפותה. וכן לענין אשת אח לא מיחייב אלא על נשואת אחיו ערות אשת אחיך ואחיו גופיה מאנוסה מיחייב על אשתו משום אשת אח אבל על אנוסת אחיו לא מיחייב. וכן לענין דודתו לא מיחייב על אנוסת אחי אביו דכתיב ואל אשתו לא תקרב והא לאו אשתו היא. אחי אביו גופיה אי אית ליה אחא דאבא מאנוסת אבי אביו כי היכי דהוי אח לגבי אביו דאחיו מאנוסה אחיו הוא לכל דבר בריה נמי מיחייב על אשתו משום אשת אחי אביו אבל על אנוסת אחי אביו לא מיחייב. אחות אביו ואחות אמו מנלן דבין מן האב ובין מן האם מיחייב עלה דתניא {{ממ|(שם נד:) ערות אחות אביך לא תגלה בין מן האב ובין מן האם וכו' ומסקנא ערות אחות אביך לא תגלה קרא יתירא הוא דהא כתיבן חדא זימנא והאי דאיצטריך למיהדר מיתנינהו למידרש בהו דאפילו מן האם ולא מן האב דחייב והיינו דקאמרינן איידי דכוליה קרא לדרשא אתא כתב ביה נמי העראה דבהמה.

{{ממ|(שם נה.) וכן גבי אשת אחיו כתיב קרא יתירא ערות אחיו גלה לחייבו בין מן האב ובין מן האם דתניא ערות אשת אחיך לא תגלה בין מן האם וכו'. ומסקנא ערות אחיו גלה אחות אשתו מנלן דבין מן האב ובין מן האם דתנן {{ממ|(שם נד:) א"ל מתה אשתו ונשא אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיה ואסור בשנייה וברביעית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיה ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואסור בשלישית ובחמישית שלישית דהויא לה אחות שנייה מאמה חמישית דהויא לה אחות רביעית מאמה אלמא אפילו מן האם ולא מן האב ומן האב ולא מן האם אסיר. מדאורייתא מנלן {{ממ|(שם נה.) דגמרינן לה מאשת אחיו מה אשת אחיו איסורה על ידי קידושין עד דמקדיש לה אחיו ולא מיחייב הוא כרת עלה אף אחות אשתו שאיסורה על ידי קידושין עד דמקדיש אחותה לא קאי עלה בכרת ומה אשת אחיו אחיו קרובי עצמו אף אחות אשתו אשתו קרובי עצמו לאפוקי אשת אחי אביו דליכא למיגמר מינה דהיא נמי אסירא על ידי קידושין הויא ערוה לגבי' ואע"ג דפליג רבי שמעון הלכה כרבנן מאי ר' שמעון ומאי רבנן דתנן {{ממ|(שם יז.) כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחים ומת אחד מהם ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת ואית ליה איתתא אחריתי ונפול תרוייהו קמי בתרא ראשונה ההיא דנפלה ליה ברישא מאחיו קמא [יוצאת משום אשת אחיו] שלא היה בעולמו ושנייה דנפלה ליה השתא מאחיו שהיה בעולמו יוצאת משום צרתה עשה בה מאמר ומת חולצת ולא מתייבמת דמאמר לא קני ביבמה דלא מיקניה אלא בביאה דתניא {{ממ|(קדושין יד.) יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה ת"ל יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה: ומאמר ביבמה מדרבנן בעלמא הוא דאמור רבנן {{ממ|(יבמות נב.) מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ולא מיפטרא בלא חליצה {{ממ|(שם יח.) ולא תימא דוקא דעבד בה מאמר דאסרה לה לצרתה ליבומי ומיחלץ חלצה ולא מיבמה אבל לא עבד בה מאמר שריא צרתה ליבומה אלא אע"ג דלא עבד בה מאמר צרתה חלצה ולא מייבמה דכיון דקיימא לן יש זיקה הוה לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו בזיקה והאי דקתני עשה בה מאמר לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואיפטרא לה צרתה אפילו מחליצה קמ"ל דלא כבית שמאי ובעיא חליצה וקתני אע"ג דעבד בה מאמר צריכה חליצה דלא כבית שמאי.

וקתני תו {{ממ|(שם ע"ב) שני אחים ומת אחד מהם וייבם השני אשת אחיו ואחר כך נולד לו אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשנייה משום צרתה עשה בה מאמר ומת השנייה חולצת ולא מתייבמת רבי שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה וקתני תנא דלא מיבעיא נולד לו אח ולבסוף דייבם כי איתיליד באיסורא אשכחה דכי האי גוונא נמי אסירא ופטרה צרותיה אלא אפילו ייבם ואחר כך נולד לו אח דכי איתיליד בהיתירא אשכחה כי האי גוונא נמי אסירא ופטרה צרתה ואע"ג דפליג רבי שמעון אמתניתין ואברייתא דקתני בסיפא דמתניתין ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה דקסבר ר' שמעון דכי אסירא אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא דאיתיליד מקמי דמייבם אחוה אבל היכא דאיתיליד בתר דמייבם אחוה פקע ליה איסורא קמא ואי בעי ליבומה השתא שריא ליה כדקא מפרש טעמיה בברייתא {{ממ|(שם יט:) רבי שמעון אומר הואיל ובא ומצאה בהיתר ולא עמדה עליו שעה אחת באיסור מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה ולית הילכתא כרבי שמעון אלא הילכתא כרבנן דאמרי לא שנא נולד ולבסוף ייבם ולא שנא ייבם ולבסוף נולד כי הדדי נינהו ופטורה מן החליצה ומן היבום. וכי קאמרינן דאסירן הני עריות הן וצרותיהן היכא דכי מת אחוה הוה איתנהו תרוייהו תותי ערוה וצרה בהדי הדדי כדאמרינן מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה קאמר רחמנא דהיכא דנפל קמי ערוה וצרותיה בהדי הדדי כי היכי דאסירא ערוה אסירא צרתה אבל ודאי מתה לה ערוה בחיי אחוה אי נמי גרשה לערוה ומית בלא זרעא ואית ליה נשי אחרנייאתא אע"ג דצרות ערוה אינהו שריין ליבומי דתנן {{ממ|(שם ב:) וכולן שמתו או מיאנו או שנתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ולא שנא הוה איתה לערוה גבי אחוה קמי דלינסבה לצרה ולבסוף נסבה לצרה ומת כיון דבעידנא דמית אחוה לא הוה איתה לערוה גביה שריא צרתה דתנן כיצד אם מתו הן צרותיהן מותרות היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת מתה בתו או נתגרשה ואח"כ מת אחיו צרתה מותרת לא שנא היכא דנסבה לצרה כי איתא לערוה גביה ולא שנא נסבה בתר דאזל ערוה מגביה. ומקשינן {{ממ|(שם יג.) והיכא דנסבה לצרה כי איתה לערוה גביה מי שריא צרתה והאי דקתני באידך פירקין שלשה אחים שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית וגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות ואמרינן טעמא דגירש חד מן אחים לערוה קמי דמינסבה לצרה נכרית אבל גרשה בתר דנסבה לצרה כי מאית לא משתריא צרתה אמר רבי ירמיה תברא מי ששנה זו לא שנה זו תנא דחמש עשרה סבר מיתה מפלת ההיא שעתא דקא מיית הוא דקמתחזיא ליבם ומשום הכי לא שני ליה בין גירש ולבסוף כנס לכנס ולבסוף גירש ותנא דארבעה אחים סבר נשואין הראשונים מפילין מההיא שעתא דקא מינסבה הכי איתה למילתא דאי מיית גברא בלא זרעא רמיא קמי יבם מההיא שעתא וקמ"ל טעמא דגרש ולבסוף כנס אבל כנס ולבסוף גירש לא שהרי עמדה עליו שעה אחת באיסור רבא אמר נישואין הראשונים מפילין לא אמרינן אלא לעולם מיתה מפלת ואידי ואידי חד תנא הוא וזו ואין צריך לומר זו קתני תנא בחמש עשרה דאפילו כנס ולבסוף גירש שפיר דמי ליבומי לצרה וכי קתני לקמיה בארבעה אחים דאין צריך לומר דהיכא דגירש ולבסוף כנס [אלא אפילו] כנס ולבסוף גירש דשריא צרתה.

אילונית דקתני דשריא בין הוה ידע בה גברא דאילונית היא ובין לא הוה ידע בה דאמר רבא (שם יב:) הלכתא צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה ואפילו צרת בתו איילונית טעמא מאי אמר רחמנא כי מינסבא חדא מעריות לעלמא לא אסרה לה לצרתה משום דלאו במקום יבום הוא דגמר עליה עליה כדאמרינן במקום מצוה הוא דאסירא צרה שלא במקום מצוה שריא צרה אילונית נמי כיון דלאו בת לידה היא לאו בת יבום היא דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת השתא נמי כמאן דליתה לערוה ושריא צרתה דהא לאו מקום מצוה והא קתני שנמצאו אילונית שנמצאו אין מעיקרא לא תני שהיו מאי טעמא דכיון דאילונית לאו בת יבום היא דכתיב אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת לענין צרה נמי כמאן דליתה לאילונית דמי ושריא צרתה. ברם מימר קא אמרינן היכא דנפול קמיה שתי צרות וחדא מינייהו ערוה דלא חזיא ליה ליבומי צרתה כל דאיכא בערוה איכא בצרה אלו היכא דנפול קמיה שתי צרות ותרוייהו חזיין ליה ליבומי וחלץ לחדא מינייהו ובתר דחלץ לה אזל על צרתה מי הויא צרתה כמותה כי היכי דהיא אי אזל עלה בתר דחלץ לה לא מיחייב כרת עלה דכיון דחלץ לה לגבי דידיה נפקא לה מכלל אשת אח ולית בה אלא איסור לאו דאמר רחמנא אשר לא יבנה אח בית אחיו כיון שלא בנה שוב לא יבנה צרתה נמי כמותה ולא מיחייב עלה כרת ולא קאי עלה אלא באיסורא דלאו או דילמא צרה לחודא קיימא וקאי עלה באיסור אשת אח. ואי נמי תרי תלתא אחי ונפול קמייהו שתי צרות וחלץ חד לחדא מיטיהו ובתר דחלץ לה אזל חד מאחים על חדא מינייהו על צרה או על חלוצה מי הויא אשת אח לגביה ומיחייב עלה כרת או לא מי אמרינן צרה אבראי קיימא ואף על גב דלענין אשתרויי לעלמא כי חליץ לחדא מצרות כמאן דחלץ לתרוייהו דמי וקא משתריין תרוייהו לאינסובי לעלמא דהתם היה גוסס ומת הבן ואחר כך מת האב בעיא יבום או חליצה. אשת אחיו שלא היה בעולמו ואשת אחיו מאמו דקאמרינן דלאו בנות יבום הן מנלן דתניא (שם יז:) כי ישבו אחים יחדו אחים שהיתה להם ישיבה אחת בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו יחדו המיוחדין בנחלה פרט לאחים מן האם ואשת אחיו מאביו שהיה בעולמו דקאמרינן בת יבום היא אפילו אחיו מאנוסה ואפי' מחייבי כריתות וכל שכן מחייבי לאוין אחיו הוא ומייבם. לענין אחיו מאנוסה תניא (שם י:) היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת פוטרת צרתה אלמא היכא דליכא ערוה למיסרה לצרה מיבם אשת אחיו מאנוסה. ולענין ממזר תנן (שם כב.) מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואמרינן מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי אפי' אח ממזר ותנן נמי (שם כ.) איסור קדושה חולצות ולא מתייבמות וחדא מינייהו בת ישראל לממזר וקיימא לן (שם ע"ב) דאין מתייבמות מדרבנן דגזרו ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה אבל מדאורייתא חייבי לאוין בני יבום נינהו:

פסק והיכא דהוה נסיב אחיו חדא מהני עריות דלגבי דידיה ערוה ולאחיו שריא ומת אחיו בלא זרע ונפל ערוה קמיה באיסורא קיימא ולית לה שריותא ומאן נינהו הני עריות (שם ב.) בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אחותו [מאמו] ואחות אמו ואחות אשתו ואשת אחיו מאמו ואשת אחיו שלא היה בעולמו וכלתו. בתו ובת בתו ובת בנו בת אשתו בת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו וכלתו משכחת להו כגון שנשאת אחת מהן לאחיו מאביו ולא מאמו או לאחיו מאביו ומאמו. וכן אחות אשתו משכחת לה בין באחיו מאביו ולא מאמו ובין באחיו מאביו ומאמו כגון שהיו שני אחים נשואין שתי אחיות אבל אחותו לא משכחת לה אלא באחותו מאמו ולא מאביו שנשאת לאחיו מאביו ולא מאמו וכן אחות אמו לא משכחת לה אלא בנשואה לאחיו מאביו ולא מאמו. וכן אשת אחיו מאמו לא משכחת לה אלא בנשואה לאחיו מאביו ולא מאמו והיכי דמי כגון דהוה ליה תרין אחי חד מאמו ולא מאביו וחד מאביו ולא מאמו ונסיב אחיו מאמו אשה ומת או גרשה והדר אינסיב לאחיו מאביו ומת אחיו מאביו בלא זרע ונפל קמיה השתא מאחיו מאביו באיסורא קמא קיימא. וכן אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא דיבמה אחיו שהיה בעולמו ומת הוא נמי בלא זרע ונפל קמיה השתא מאחיו שהיה בעולמו כיון דמעיקרא הוה אסירא עליה באיסור אשת אחיו שלא היה בעולמו אע"ג דהדר נפל קמיה השתא מאחיו שהיה בעולמו באיסורא קמא קיימא:

פסק והיכא דהוה נסיב אחוה חדא מהני חמש עשרה דקאמרינן ומת אחוה בלא זרעא ונפל קמיה בתו או חדא מהני עריות דאילו לאו ערוה הואי הוה חזיה ליה ליבומה השתא דערוה היא באיסורא קיימא. ולא מיבעיא ערוה דבאיסורא קיימא אלא היכא נמי דהוה נסיב אחוה חדא מהני דאמרן ואית ליה כמה נשי אחרנייאתא ומת בלא זרעא כי היכי דערוה באיסורא קיימא ופטירא מחליצה ויבום צרת ערוה נמי כערוה דמיא ואסירן עליה איסור כרת. ולא מיבעיא ערוה וצרותיה דקאי עלייהו באיסור כרת אלא אפילו צרת צרה נמי כגון דהוה אית ליה אחי אחריני ויבמה חד מאחיו לצרת ערוה דלא חזיא ליה לדידיה וההוא חד מאחים דיבמה להא צרה אית ליה נשי אחרנייתא ומת הוא נמי בלא זרע ונפל קמיה צרת ערוה וצרותיה כי היכי דצרת ערוה לאו בת יבום היא צרת צרה נמי כצרה דמיא ופטירן כולהו מחליצה ויבום וקיימן עליה באיסור כרת דכיון דלא חזיא ליה ליבומי כרת דאשת אח כדקיימא קיימא וכי אסירא צרת ערוה היא וצרותיה וצרת צרותיה דוקא צרת אשת אחיו דאילו לא הואי ערוה למיסרה הוה חזיא היא ליבומה השתא דהוי' לה צרת ערוה כי היכא דאסירא ערוה אסירן צרותיה וצרות צרותיה וקאי עלייהו באיסור אשת אח אבל היכא דהוה נסיבא חדא מהני חמש עשרה עריות לאיניש מעלמא אי נמי חדא משש עריות דלא איפשר לאינסובי לאחים ומאי נינהו אמו ואשת אביו ואחות אביו ואחותו מאביו ואשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואית ליה לההוא נוכראה דנסיב חדא מהני עריות נשי אחרנייאתא בההוא גונא אי בעי למינסב שריא ליה. ומנלן דאסירא צרת ערוה במקום מצוה היכא דאילו לא הואי ערוה למיסרה הוה חזיא ליבומה אבל שלא במקום מצוה היכא דהוה נסיבא אחת מכל עריות האמורות בתורה לאיניש מעלמא ואית ליה לההוא דנסבה נשי אחרנייאתא לא אסירא צרתה דתנן חמש עשרה נשים וכו'. ושש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים צרותיהן מותרות אמו ואשת אביו וכו' (שם נ:) מנהני מילי דתנו רבנן ואשה אל אחותה וגו' עד שאין צרה אלא מאח. אשכחן דאסירן צרות דהני עריות מדאורייתא כדקתני ואין לי אלא הן צרותיהן מנין תלמוד לומר לצרור צרות דצרות מנלן דקתני תנא במתניתין פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן וקא מפרש תנא כיצד פוטרות צרותיהן כשם שצרת בתו פטורה כך צרת צרתה פטורה ואפילו הן מאה מדאורייתא מנלן (שם יג.) אמר רב יהודה אמר קרא לצרור הוה ליה לקרא למיכתב לצור מאי לצרור דאפילו צרות דצרות אסירן כצרות רב אשי אמר צרה דצרה לא צריכה קרא סברא הוא צרה מאי טעמא אסירא דבמקום ערוה קיימא צרת צרה נמי במקום ערוה קיימא. אמו דקתני תנא דשריא צרתה דוקא אמו נשואת אביו דלא חזיא לאינסובי לאחיו מאביו כדאמרינן אחורן דאנוסת אביו שריא ליה כרבנן צרתה כמותה:

פסק היכא דהוה אמו נסיבא אנוסת אביו לאחיו מאביו ואית ליה לההוא אחיו נשי אחרנייתא ומת בלא זרעא ונפלה לה קמי ברה פטרה צרותיה דתני לוי (שם י.) אמו פוטרת צרתה פעמים אין פוטרת צרתה כיצד היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת ונפלה לה קמי ברה זו היא אמו שאין פוטרת צרתה דכיון דלא תפסי בה קידושי זנות בעלמא הוא ולאו נישואין נינהו אלא כמאן דליתה לאמו דמי ולא מיפטרה צרתה היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת ונפלה לה קמי ברה כיון דחזיא לאחוה למינסבה פוטרת צרתה והאי דלא קתני לה בהדי חמש עשרה נשים אי למאן דאמר האי תנא בפלוגתא לא קא מיירי אי למאן דאמר לאו משום פלוגתא אלא משום דמתניתין רבי יהודה היא דאסר באנוסת אביו ולמיתנא דאי עבר ונסיב אנוסת אביו ונפלה לה קמי ברה אף על גב דחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו השתא דהוי לה ערוה פטרה צרותיה דאי עבר אחיו ונסיב לא קתני אלא כולהו במאי דהוי ליה לאחיו למינסב לכתחלה קתני אי למאן דאמר לעולם רבנן היא והאי דלא קתני לה בהדי חמש עשרה נשים משום דלא משכחת לה באסור לזה ומותר לזה ואחותה שהיא יבמתה חד חד כדאית ליה אשת אחיו שלא היה בעולמו דקאמרינן דאסירא ליה לא מיבעי' היכא דאיתיליד האי בתרא מקמי דניבמה אחוה דהויא ערוה לגביה דכי איתיליד הוה רמיא קמיה אלא אפילו יבמה אחוה אחרינא מקמי דמיתיליד הוא דכי איתיליד תותי אחוה אשכחוה כי האי גוונא נמי כי מאית ההוא אחוה דיבמה בלא בני גלי רחמנא בהדיא דלא ליחלוץ אלא לחדא ומשתריין תרוייהו דכתיב בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים וכי תימא ניגמר מינה אימא לך התם דיבמה לשוק באיסורא דלאו בעלמא אבל הכא דאשת אח לגבי יבם איסור כרת הוא לא אמרינן כיון דחלץ לחדא כמאן דחלץ לתרוייהו דמי אלא אמרינן צרה אבראי קיימא ומיחייב כרת אצרה ואיהו הוא דלא מיחייב כרת אלא אצרה לחודה אבל אחלוצה לא מיחייב כרת דכיון דחלץ לה לגבי דידיה נפקא לה מכלל אשת אח אבל גבי אחים תרוייהו כהדדי נינהו ומיחייבי כרת בין אצרה בין אחלוצה או דילמא לגבי יבם נמי כיון דתרוייהו הוה רמיין קמיה אי בעי להא חליץ אי בעי להא חליץ כי חליץ לחדא מינייהו שליחותא דצרה קא עבדא כמאן דחלץ לתרוייהו דמי ונפקא להו תרוייהו מכלל אשת אח וכן לגבי אחים כיון דהוה רמיין קמי כולהו אי בעי האי חלץ אי בעי האי חלץ כי חלץ חד מינייהו שליחותא דאחים עבד וכמאן דחלצי כולהו דמי ולא מיחייבי כרת לא על צרה ולא על חלוצה מיפלג פליגי בהא מילתא רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתמר (שם י:) החולץ ליבמתו וחזר וקידשה הוא או אחד מן האחים אמר רבי שמעון בן לקיש הוא אינו חייב על חלוצה כרת והאחים חייבין על חלוצה כרת ובין הוא ובין האחים חייבין על צרה כרת ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין האחים אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרה כרת. ואף שמואל סבר לה לדרבי שמעון בן לקיש דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל (שם מ:) הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר הילכתא כרבי יוחנן דאמר רבא כל היכא דפליגי ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הילכתא כרבי יוחנן לבר מן תלת מילי אבל בשאר כל התורה הילכתא כרבי יוחנן. ושמואל נמי קיימא לן בעלמא שמואל ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן או דילמא הני מילי היכא דלא פליג רב אשי אבל הכא פליג רב אשי כרבי שמעון בן לקיש דתניא (שם י:) החולץ ליבמתו וחזר וקידשה צריכה חליצה מן האחין ואמרינן עלה (שם יא.) רב אשי סבר לה כר' שמעון בן לקיש ומתרץ לה להא מתניתא אליבא דרבי שמעון בן לקיש הילכך אף על גב דקפסיק רבא הילכתא כרבי יוחנן כיון דרב אשי סבר לה כרבי שמעון בן לקיש הילכתא כרב אשי דרבא ורב אשי כרב אשי עבדינן. ת"ש דאיתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מאן דאמר בעשה כרבי יוחנן דאמר כי האי גוונא לא מיחייב כרת וליכא אלא עשה בעלמא הוא קאי בעשה דרחמנא אמר אשר לא יבנה בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים. היכא דעבר ובנה שני בתים הוה ליה לאו הבא מכלל עשה ולאו הבא מכלל עשה עשה הוא וכן אחד מן האחים נמי קאי בעשה דאמרינן כיון דייבם חד מינייהו שליחותא דאחים עבד וכמאן דיבימו להו כולהו דמי. ומאן דאמר בכרת כרבי שמעון בן לקיש דאמר צרה אבראי קיימא ולא אמרינן כיון דייבם לחד מינייהו שליחותה דצרה קא עבדה אלא צרה באיסורא קיימא ואע"ג דלא מסיימי רב אחא ורבינא הי מינייהו קאמר בעשה והי ניהו קאמר בכרת כיון דקיימא לן בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכה כרבינא לקולא בר מאומצא ביעי ומיזרקי ממילא הוה ליה רבינא כרבי יוחנן ואע"ג דבכל התורה כולה עבדינן כרב אשי הכא דפליג עליה רבינא דבהדי רב אחא כרבינא עבדינן דרב אחא ורבינא בתראי נינהו אלמא הילכתא כר' יוחנן דאמר כי האי גוונא לא מיחייב כרת אי מיחלץ חלץ בין הוא ובין אחים קיימי באיסורא דלאו בין אצרה ובין אחלוצה כדאמרינן כיון שלא בנה שוב לא יבנה ואי יבומי יבם בין הוא ובין אחים קיימי אצרה באיסור עשה כדאמרינן בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים. וכי קאמרינן כיון דחלץ לחדא שליחותא דצרה עבדא וכמאן דחלץ לתרוייהו דמי לקולא למיפק מאיסורא דאשת אח אבל לענין אפסולי מכהונה למימר דכי קא אמרינן כי חלץ לחדא כמאן דחלץ לתרוייהו דמי ותימסר צרת חלוצה לכהונה דהוה ליה לחומרא לא אמרינן דתנן (שם מד.) היתה אחת כשרה ואחת פסולה כשהוא חולץ חולץ לפסולה וכשהוא מייבם מייבם לכשרה ואמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם דהיכא דנפיל קמיה שתי צרות חדא חזיא לכהונה וחדא לא חזיא אי קא בעי למיחלץ ניחלץ להא דלא חזיא לכהונה ולא ליחלץ לצרתה וניפסלה מכהונה וממילא שמעינן מינה דצרת חלוצה שריא לכהונה מדאורייתא מנלן דצרת חלוצה שריא לכהונה דתניא (תו"כ אמור פ"א) גרושה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין דין הוא ומה גרושה שמותרת לחזור למגרש בישראל פסולה מן הכהונה חלוצה שאסורה לחזור לחולץ אינו דין שפסולה מן הכהונה צרה תוכיח שאסורה לחזור לחולץ וכשרה לכהונה הפרש גרושה נעשה בה מעשה וחלוצה נעשה בה מעשה ואל תוכיח צרה שלא נעשה בה מעשה ואם נפשך לומר ואשה לרבות את החלוצה יכול אף הצרה תהא פסולה מן הכהונה ת"ל ואשה גרושה מאישה אשה שגירושיה מידי האיש ולא שגירושיה מידי אשה כי פסל רחמנא לכהונה היכא דעבד גברא מעשה בגופה או דיהב לה גיטה או דחלצה ליה סנדל אבל צרת חלוצה דגברא לא עבד בה מעשה למימרא דכיון דאיתעבד בה מעשה בצרתה תיתסר היא משום צרתה דהוה ליה גירושיה מידי אשה משום דחלצה לה צרתה הוא דקבעית למיפסלה כי האי גוונא לא פסל רחמנא לכהונה וכן הלכה. הא דרב גידל אמר רב (יבמות כ.) מיתוקמא באלמנה מן הנישואין דאף על גב דמדאורייתא לאו בת יבום היא רביה רחמנא לחליצה. איסור שניות מצוה ואיסור קדושה אלמנה לכהן גדול לא מתייבמות מדרבנן. איסור מצוה מדאורייתא בת יבום היא ורבנן הוא דגזרו בהו ואיסור קדושה נמי דאתי עשה ודחי לא תעשה באלמנה מן הנישואין הוא דהוה ליה עשה ולא תעשה דכתיב אלמנה לא יקח כי אם בתולה וגו' בתולה אין בעולה לא ולאו הבא מכלל עשה עשה דמדאורייתא לאו בת יבום היא דאין עשה דוחה את לא תעשה ועשה אבל מן האירוסין ושאר חייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו דתניא (שם ע"ב) איסור מצוה ואיסור קדושה בא עליה או שחלץ לה נפטרה צרתה. ולצדדין דשני רבא הדר ביה דקתני גבי פצוע דכא וכרות שפכה דחייבי לאוין נינהו אם בעלו קנו ורבנן דגזרו בחייבי לאוין דלאו ליבומי מדאורייתא ביאה ראשונה הוא דמצוה שנאמר יבמה יבא עליה וגזרו רבנן בביאה ראשונה אטו ביאה שניה דתניא אם בעלו קנו בביאה ראשונה. ברם מימר קאמרינן דאילונית לאו בת יבום היא צרתה מהו מי אמרינן מידי דהוה אעריות כיון דאינהו לא חזיאן ליבומי צרתן נמי כמותן אף אילונית נמי צרתה כמותה או דילמא לא דמיא לעריות דאלו התם גלי בה רחמנא דאסירן אינהו וצרותיהן כתיב הכא יבמה יבא עליה וכתיב התם ואשה אל אחותה לא תקח מה עליה דיבום במקום מצוה אף עליה דהכא נמי במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח והוינן בה אין לי אלא היא צרתה מנין ת"ל לצרר ולא צרר נמי לא תקח. וגמרן שאר עריות מאחות אשה אבל איילונית טעמא מאי דלאו בת יבום היא דכתיב להקים לאחיו שם בישראל והא כיון דלאו בת אולודי היא פטורה אבל צרתה דבת אולודי היא שריא ליבם ואם תימצי לומר כיון דבת בנים היא שריא הני מילי היכא דמית אחוה ולא הוה ידע בה דאיילונית היא והשתא הוא דידעינן בה דתנן וכולן אם מתו וכו' אבל הכא דידע בה דאיילונית היא הויא לה כצרת ערוה ואסירא או דילמא אע"ג דהוה ידע בה נמי שריא והאי דקתני שנמצאו אילוניות לאו דוקא הוא ואם תימצי לומר אע"ג דהוה ידע בה נמי שריא הני מילי איילונית דעלמא אבל היכא דהוה נסיב אחוה ברתיה ואית ליה צרה ומית אחוה בלא זרעא ונפלה ליה ברתיה וצרתה קמיה ואישתכח ברתיה אילונית מהו ליבומה לצרתה כיון דאלו לאו איילונית הואי אסיר ליבומה משום דהויא לה צרת בתו השתא נמי אסירא או דילמא כיון דאיילונית היא כמאן דליתא לברתה הכא נמי שריא צרתה ת"ש דאמר רבא (שם יב:) הלכתא צרת איילונית מותרת ואפילו הכיר בה שהיא איילונית ונשאה ואפי' צרת בתו איילונית ואלא הא קתני שנמצאו נמצאו אין מעיקרא לא תני שהיו אלמא שנמצאו לאו דוקא אלא אע"ג דהוה ידע בה דאיילונית היא צרתה שריא אלא צרת ערוה כי לא הויא איילונית כי היכי דההוא ערוה אסירא צרתה נמי אסירא איילונית לרבי יהודה (שם סא.) הוא דהויא זונה לרבנן לא הויא זונה והילכתא כרבנן. (שם יא.) ושוטה נמי שבא עליה בעלה בדרך לרבי מתיא בן חרש (פה:) הוא דהויא זונה. (כתובות קא:) אמר רב הונא איילונית אשה ואינה אשה אלמנה אשה גמורה כיצד הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה ורב יהודה אמר אלמנה נמי אשה ואינה אשה והלכתא כרב יהודה דכי הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה.

(יבמות פה. ותוספתא פ"ב) תנו רבנן אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין יש לה כתובה ופירות ומזונות ובלאות ויש לו בה קידושין וצריכה הימנו גט והיא פסולה והוולד פסול וכופין אותו להוציא ושניות מדברי סופרים אין להם כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות ויש לו קידושין בה וצריכה ממנו גט והיא כשרה ובניה כשרים וכופין אותו להוציא אמר ר' שמעון בן אלעזר מפני מה אמרו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה כתובה מפני שהוא כשר והיא פסולה וכל שהוא כשר והיא פסולה קנסו אותו כתובה ומפני מה אמרו שניות מדברי סופרים אין להם כתובה מפני שהוא כשר והיא כשרה וכל שהוא כשר והיא כשרה קנסו אותה כתובה רבי אומר הללו דברי תורה ודברי תורה אין צריכין חיזוק הללו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. דבר אחר זה הוא מרגילה לעבירה וזו היא מרגילתו לעבירה. (נדרים צ:) אמר רב פפא בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה כיון דאונס לגבי כהן כרצון לגבי ישראל דמי אין לה כתובה או דילמא מציא אמרה ליה אנא חזינא ההוא גברא נסתחפה שדהו ואמרינן ליה מתניתין היא האומר טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אי נימא באשת ישראל שזנתה במאי אי באונס מישרא שריא לה אי ברצון כלום יש לה כתובה אלא לאו [באשת כהן] באונס וקתני יש לה כתובה והלכתא אלמנה לכהן גדול גרושה וחליצה לכהן הדיוט יש לה כתובה פירות ובלאות ואחת אלמנה ואחת איילונית אם הכיר בהן יש להן כתובה ואם לאו אין להם כתובה ואלא איילונית מאי טעמא שבקה ולא תנייה בהדייהו שיורי שיירה והלכה כרב יהודה דאמר אחת זו ואחת זו הכיר בה יש לה כתובה לא הכיר בה אין לה כתובה. לו האומר בני זה ממזר אין נאמן דכי נמי קיימא לן הלכתא כרבי יהודה דאמר נאמן דאמרינן (ב"ב קכח:) לו והלכתא בכל הני שמעתתא כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הני מילי היכא דאמר על תינוק בין הבנים בכור הוא דכיון דקאמר על דזוטר מגדול ואמר האי בכור מגו דהימניה רחמנא על בכור דכתיב יכיר ואמרינן יכיר יכירנו לאחרים דממילא קא הוי גדול ממזר במקום שאין בכור לא מהימן דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל ולא מהימן למימר בני זה ממזר כל היכא דליכא במקום בכור דליכא יכיר דתלייה רחמנא בגויה לא מהימן ולא הוי ממזר ואפילו אשתו פרוצה ביותר רוב בעילות אחר הבעל:

פסק (יבמות פז:) אשת איש דאנסבוה בי דינא בלא גיטא כיון דבי דינא אנסבוה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות לא על זה ולא על זה דתניא (שם צד:) כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ואינה אשתו לכל דבר ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואינו זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה ואינו יורשה ואין מיטמא לה ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה והולד ממזר. כיצד מוציא [ברמיזה] ונותן לה גט פקחת לפקח ולו אח פקח פקחת לחרש ולו אח פקח או חולץ או מיבם פקחת לפקח ולו אח חרש כונס ואינו מוציא לעולם פקחת לחרש ויש לו אח חרש חרשת לפקחת ויש לו אח פקח חרשת לפקח ויש לו אח חרש חרשת לחרש ויש לו אח פקח חרשת לחרש ולו אח חרש כונס ואם רצה לקיים יקיים ואם רצה להוציא יוציא. ושני אחים חרשים נשואים שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים חרשים או לשני [אחים פקחים או לשני] אחים אחד פקח ואחד חרש או שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת חרשת לפקח ופקחת לחרש אין כאן לא חליצה ולא יבום אלא אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה ואם היו נכריות יכניסו ואם רצה לקיים יקיים ואם רצה להוציא יוציא. (שם קיב:) חרש שנשא פקחת פקח שנשא חרשת רצה יוציא רצה יקיים כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה. פקח שנשא פקחת ונתחרשה רצה יוציא רצה יקיים נשתטה לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית. אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוציא והאיש שנתחרש אינו מוציא אמרו לו אין דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אין מוציא אלא לרצונו. העיד ר' יוחנן בן גודגדא על חרשת שהשיאה אביה שיוצאה בגט אמרו לו אף זו כיוצא בה. (שם קיג:) אמר רבי יצחק דבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוה אפקחת בעל כרחה דהא יודעת לשמות גיטה ומה טעם אמרו אינה מתגרשת כיון שיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה לא תתגרש שמא ינהגו בה מנהג הפקר. (שם קיב:) שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחים חרשים או לשני אחים אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום ואם היו נכריות יכניסו ואם רצו להוציא יוציאו. שני אחים אחד פקח וא' חרש נשואים שתי אחיות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת מוציא אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם (שם קיד:) אמאי מוציא אשתו בגט תיתיב גביה גזירה משום איסור דידיה. לה שני אחים אחד פקח וא' חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא אשתו בגט הא לאו איסור דידיה איכא ולאו איסור דידה איכא אמר רב שמעיה גזירה משום יבמה לשוק. שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי נכריות פקחות מת חרש בעל פקחת מה יעשה פקח בעל פקחת או חולץ או מייבם מת [פקח] בעל פקחת מה יעשה חרש בעל פקחת כונס ואינו מוציא לעולם. שני אחים פקחים נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם. שני אחים אחד פקח וא' חרש נשאו שתי נשים נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת כונס ואינו מוציא לעולם. הני כולהו הילכתא פסיקתא נינהו. א"ו חול"ץ כונ"ס א"ו חול"ץ כונ"ס פק"ח פקחי"ם פק"ח לאחיו"ת פק"ח פקחי"ם פק"ח לנכריות סימן:

סליקו להו הלכות עריות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף