הלכות גדולות/סופרים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות סופרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(מ"ס פ"א ד) כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואם שינה בזה ובזה אל יקרא בו. (שם פ"ב) אין פוחתין ביריעה פחות משלשה דפין ולא מוסיפין על שמונה (שם ה' ו') ובקלפים לא נתנו שיעור אבל מוסיף כל שהוא רוצה ובלבד שלא יפחות משלשה דפין. (שם ז) היריעה שבלתה לא יטול שתים ויחזיר שתים אבל נוטל שלש ומחזיר שלש ומה שהיא מחזיר כמדת הכתב הראשון מחזיר (שם י) לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה הוא חציו גויל וחציו צביים אע"פ שאינו מן המובחר. (שם יא) אין דובקין בדבק ולא כותבין בדבק ולא כותבין ע"ג מטלית ולא תופרין במקום הכתב ר"ש בן גמליאל אומר משום ר' מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית אבל אין תופרין במקום הכתב וספר שנקרע תולה עליו מטלית מבחוץ. (פ"ה ו') הכותב את השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים ושלשה שמות כאחת הרי זה מפסיק ביניהם. הטובל את הקולמוס לכתוב את השם לא יתחיל מאותו השם אבל מתחיל הוא מאות שלפניו. המוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה אמר רבי ישמעאל לכך נאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא וכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם (שם ז) אבל דיו שנטפה על גבי הכתב מותר למוחקו שלא היתה כוונתו אלא לתקן. (שבועות לה) יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין ואלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל אלהים אלוה אלהיך אלהיכם אלהי אלהיהם אלהינו אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"י שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין אבל הגדול הגבור והנורא האדיר האביר החזק והאמיץ חנון ורחום ארך אפיס ורב חסד הרי אלו נמחקין.

(שם ע"ב) תנו רבנן כתב אל"ף למ"ד מאלהים יו"ד ה"י מה' הרי זה אינו נמחק שי"ן דל"ת משדי צד"י בי"ת מצבאות הרי זה נמחק ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק לפי שלא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל שנאמר והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל אמר שמואל הלכה כר' יוסי. תנו רבנן כל הטפל לשם בין מלפניו ובין.מאחריו הרי זה נמחק כיצד לה' למ"ד נמחק בה' בי"ת נמחק וה' ו"ו נמחק מה' מ"ם נמחק שה' שי"ן נמחק הה' ה"י נמחק כה' כ"ף נמחק לאחריו כיצד אלהיו ו"ו נמחק אלהינו נו"ן ו"ו נמחק אלהיהם ה"י מ"ם נמחק אלהיכם כ"ף מ"ם נמחק אחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קידשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים שם שלא במקומו לא קידש כולי גליון דיליה כדתניא (ערכין ו.) היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה הרי זה יגרור ויגנוז. (גיטין נד:) ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א"ל ספר תורה שכתבתי לפלוני אזכרות שלו לא כתבתים לשמן אמר לו ספר תורה ביד מי אמר לו ביד לוקח אמר לו נאמן אתה להפסיד שכרך ואין אתה נאמן להפסיד ס"ת שכר הזכרות קא מפסיד. והא ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עבדתים לשמו אמר לו ס"ת ביד מי אמר לו ביד לוקח אמר לו מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך כך אתה נאמן להפסיד ספר תורה הכא כוליה אגריה התם שכר אזכרות ותו לא.

(סוטה כ.) תניא א"ר מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי ישמעאל הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל ר' עקיבא אסרה עלי איני והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי מאיר כשהייתי למד תורה אצל רבי עקיבא הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו ולא אמר לי דבר כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי מה מלאכתך אמרתי לו לבלר אני אמר לי בני הזהר במלאכתך שמלאכת שמים היא שאם תחסר אות אחת או תותיר אות אחת אתה מחריב את כל העולם אמרתי לו דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו א"ל וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו והלא כבר נאמר ומחה כתב שיכול לימחק מאי קאמר ומאי קא מהדר ליה הכי קא"ל לא מיבעי' בחסירות ויתירות דבקי אנא טובא אלא אפי' אתי זבוב אכיל ליה לתגא דדל"ת ומשוי ליה רי"ש דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו. (מנחות כט:) אמר רבא שבע אותיות צריכות שלשה זיונין שעטנ"ז ג"ץ. (שם ל:) הטועה בשם גורד את מה שכתב ותולה את מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אף תולין את השם רבי יצחק אומר אף מוחק וכותב ר' שמעון שזורי אומר כל השם כולו תולין מקצתו אין תולין רבי שמעון בן אלעזר אומר אין כותבין את השם לא על מקום המחק ולא על מקום הגרר ואין תולין אותו אלא מסלק כל היריעה כולה וגונזה. אתמר רב חננאל אמר רב הלכה תולין את השם רבה בר בר חנה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא הלכה מוחק וכותב ונימא מר הלכה כמר משום דאפכי להו. אמר רבין בר חיננא אמר עולא א"ר חנינא הלכה כר' שמעון שזורי ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי שמעון שזורי הלכה כמותו. (שם ל.) והלכתא לעיני כל ישראל באמצע שיטה. (קדושין עא.) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע אמר רב נחמן בר יצחק מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע. רבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב וזה זכרי אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"י ונקרא אני באל"ף דל"ת. (מנחות ל.) א"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק ר"י כלוקח מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני. אר"י א"ר ששת אם הגיה בו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאלו כתבו. (מ"ס פ"ג י"ב) אין זורקין את הספרים ממקום למקום ואין נוהגין בהן בזיון. לא ישב אדם על גבי המטה בזמן שספר תורה מונח עליה מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב על גבי מטה שהספר תורה מונח עליה כיון שידע בו עמד ממנה והיה דומה לאדם שנשכו נחש לא יהא אדם אוחז ס"ת ויהא מטייל וקורא בו ושונה בו כמו שהוא קורא בשטרות מפני שנוהג בו מנהג בזיון. לא ישמיט אדם ס"ת מתוכו ויחיצנו מפני שנוהג בו דרך בזיון. לא ינוח אדם ס"ת בין ירכותיו לגופו וירדם עליו מפני שנוהג בו מנהג בזיון (שם ה' ה') ובזמן שקורא בתורה אין פותח הימנו אלא שלשה דפין בלבד ואפילו שנים לא יפתח אלא שלשה דפין בלבד והפותח ומגיה פותח ומגיה ומתקן כל צרכו. הגולל ס"ת גוללו כנגד התפר אבל לא כנגד היריעה המחזיק ס"ת לא יחזיקנו מתוכו אלא מאחוריו הנותן ס"ת לחבירו לא יתננו אלא בימין והמקבלו לא יקבלנו אלא בימין וכשנתנה תורה מהר סיני לא נתנה אלא בימין שנאמר מימינו אש דת למו. (ידים פ"ד) אמר מין גלילי קובלני עליכם פרושים שאתם כותבין את המושל עם משה בגט אמרו פרושים קובלים אנו עליך מין גלילי שאתה כותב את המושל מלמעלה ואת השם מלמטה כענין שנאמר ויאמר פרעה מי ה'. (מ"ס פ"ג) הכותב את הספר לא יהפוך את היריעה על פניה מפני שנוהג בו דרך בזיון בזמן שקורא בתורה לא יניחנו על גבי המטה או על גבי כסא או על גבי ספסל ויקרא אלא אוחז בידו באימה ביראה ויקרא בזמן שצריך לדבר אינו מקפל ורואה אלא פותח ורואה ואין פותח אלא שלשה דפין בלבד ורואה. (יומא כא:) חמשה דברים היו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן כפרת וכרובים ואש ושכינה ורוח הקודש ואורים ותומים.

(ב"ב יג:) תנו רבנן הרוצה לדבק תורה נביאים וכתובים כאחד מדבק ועושה לו כדי עמוד בתחלתו וכדי היקף בסופו מתחיל מלמעלה ומסיים מלמטה ואם בא לחתוך חותך מאי קאמר הכי קאמר שאם בא לחתוך חותך. (מגילה טז: ומ"ס פי"ב ופ' י"ג) א"ר יהודה אמר רב שירת הים ושירת דבורה אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח אבל בניו של המן ופרשת מלכים שביהושע אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה ואיזה אריח ואת ואת ואת ואיזה היא לבינה פרשנדתא דלפון אספתא מלך יריחו מלך העי הרי הלבנה אחד אחד אריח. (מ"ס פי"ג) אמר ליה רבי זירא לרבי חנינא בן אחיו של ר' אושעיא זכור אתה כששלחתי אותך אצל ר' אבא בר זבדא לשאול אותו בניו של המן אם לא היו כתובין כך לעיכוב או לאו באתה ואמרת לי משמו איני יודע וכשבא רבי אבא בר זבדא אמר בשם רב לעיכוב אם לא היו כתובין במגלה אין אדם יוצא בה ידי חובתו. (ב"ק פב.) עשר תקנות תיקן עזרא שיהו קורין במנחה בשבת ושיהו קורין בשני ובחמישי ומכבסין בחמישי בשבת ואוכלין שום בערב שבת ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא חוגרת בסינר ושתהא חופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות ותיקן טבילה לבעלי קריין טבילה דאורייתא היא דכתיב ואיש כי תצא ממנו ורחץ דאורייתא לקדשים ותרומה אתא איהו תיקן אפילו לדברי תורה. (פסחים נד.) עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן באר מן וקשת וכתב והמכתב והלוחות וקברו של משה ומערה שעמד בה משה ואליהו ופתיחת פי האתון [ופתיחת פי הארץ] לבלוע את הרשעים ויש אומרים אף מקלו של אהרן ובגדי אדם הראשון ומזיקין. (פסחים קיג:) שמונה כמנודים לשמין מי שאין לו אשה ומי שיש לו אשה ואין לו בנים ומי שיש לו בנים ואינו מגדלן לתלמוד תורה ומי שאינו מניח תפלין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו והמונע מנעלין מרגליו ויש אומרים אף מי שאינו מיסב בחבורת מצוה. (שם נד:) שבעה דברים מכוסין מפני אדם יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ואין יודע במה משתכר ואין אדם יודע מה שבלבו של חבירו מלכות בית דוד ומלכות חייבת. (שם) שלשה עלו במחשבה על המת שיסריח ועל המת שישתכח מן הלב ועל התבואה שתרקב ויש אומרים על המטבע שיצא. (כלים פ"א) עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה בכורים והעומר ושתי הלחם מה שאין מביאין כן מכל הארצות. ועיירות מוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחין מתוכן מצורעין ומסבבין בתוכן את המת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו לפנים מן החומה מקודש מהן שאוכלין שם קדשים קלין ומעשר שני הר הבית מקודש ממנו שאין זבין וזבות נדות ויולדות נכנסין לשם החיל מקודש ממנו שאין גוים וטמאי מת נכנסין לשם. עזרת נשים מקודשות ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת. עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צרכיהן לסמיכה ולשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים. בית קדש קדשים מקודש מהן שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה. א"ר יוסי בחמשה דברים בין האולם ולמזבח שוה להיכל שאין בעלי מומין ופרועי ראש ושתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים נכנסין לשם ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת ההקטרה. זקני בית שמאי וזקני בית הלל הם כתבו מגלת בית חשמונאי ועד עכשיו לא עלה לדורות עד שיעמוד כהן לאורים ותומים והם (שבת יג:) כתבו מגלת תענית בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו בית דין שלאחריהם עמדו וגנזוה ולמה גנזוה אמרו כתוב בהא ילין יומיא די לא להתענאה בהון ומקצתהון די לא למספד בהון מריש ניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמידא די לא למספד מן תמניא ביה ועד סוף מועדא איתותב חגא דשבועיא די לא למספד (לקמן ריש הספד) עכשיו שביטל תמיד מותר לספוד ולהתענות אפילו בשבת. אמר רבן שמעון בן גמליאל וכי הם מחבבין את הצרות ואין אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין שאלו כל הנחלים דיו וכל האגמים קולמוסין ושמים וארץ יריעות וכל בני אדם לבלרין אין אנו מספיקין לכתוב צרות רבות הבאות עלינו וגאולות ותשועות שנעשו לנו ואוסרין עלינו כל ימות השנה בהספד ותענית. דבר אחר אין שוטה נפגע ואין בשר המת מרגיש באיזמל איני והאמר רבי יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל. (ר"ה יח:) אתמר רב ורבי חנינא דאמרי תרוויהו בטלה מגלת תענית רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי דאמרי לא בטלה מגלת תענית מאן דאמר בטלה מאי טעמא דכתיב יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ומדהנך בטיל הני נמי בטיל ומאן דאמר לא בטלה מאי טעמא אמר לך הנהו הוא דתלנהו רחמנן בבנין בית המקדש אבל הנך כדקיימי קיימי ומסקינן (שם יט:) הלכתא בטלה והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא בחנוכה ופורים הא בשאר יומי. (סוכה נה:) ביום טוב הראשון שלשה עשר פרים אילים שנים ושעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות. (ר"ה י.) כל מקום שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש. עשרים וארבע משמרות היו (דף קמב) במקדש ביום ראשון שלש עשרה משמרות היו מקריבין שלשה עשר פרים ושתי משמרות היו מקריבין אילים שנים ומשמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות שש משמרות היו מקריבין שנים שנים שהן שנים עשר כבשים ושאר שתי משמרות היו מקריבין אחד אחד ביום השני שנים עשר משמרות היו מקריבים שנים עשר פרים ושתי משמרות היו מקריבין אילים שנים ומשמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לתשע משמרות. חמש משמרות היו מקריבין שנים שנים שהם עשרה כבשים ושאר ארבע משמרות היו מקריבין אחד. ביום השלישי אחת עשרה משמרות היו מקריבין י"א פרים וב' משמרות היו מקריבין אילים שנים ומשמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לעשר משמרות ארבע משמרות היו מקריבין שנים שנים שהן שמונה כבשים ושאר שש משמרות היו מקריבין אחד אחד. ביום הרביעי עשר משמרות היו מקריבין עשרה פרים ושתי משמרות היו מקריבין אילים שנים ומשמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לאחת עשרה משמרות שלש משמרות היו מקריבין שנים שנים שהן ששה כבשים ושאר שמונה משמרות היו מקריבין אחד אחד. ביום החמישי תשע משמרות היו מקריבין תשעה פרים ושתי משמרית היו מקריבין אילים שנים משמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם י"ד כבשים לי"ב משמרות שתי משמרות היו מקריבין שתים שתים שהן ארבעה כבשים ושאר עשרה משמרות היו מקריבין אחד אחד. ביום הששי שמונה משמרות היו מקריבים שמונה פרים ושתי משמרות היו מקריבין אילים שנים ומשמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לי"ג משמרות ומשמרה אחת היו מקריבין שני כבשים ושארא שתים עשרה משמרות היו מקריבין אחד אחד. ביום השביעי שבע משמרות היו מקריבין שבעה פרים ושתי משמרות היו מקריבין אילים שנים משמרה אחת היו מקריבין שעיר אחד נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לארבע עשרה משמרות הרי אלו כולן שבעים פרים. כל משמרה ומשמרה היו מקריבין פרים שלשה חוץ משתי משמרות שהיו מקריבין שנים שנים שכל המשמרות היו שונות ומשלשות בפרי החג חוץ משתי משמרות ששונות ואין משלשות ואחת משתי משמרות שלא שילשו היו מקריבין פר הבא ביום השמיני. א"ר לוי שבעים פרים הללו כנגד מי כנגד שבעים אומות ועשרים וארבע משמרות היו מקריבין שבעים פרים על שבעים אומות. ואלו הן עשרים וארבע משמרות יהויריב ידעיה חרים שעורי' מלכיה מימין הקוץ אביה ישוע שבניה אלישיב יקים חופה ישבב בלגה אימר חזיר הפצץ פתחיה יחזקאל יבין גמול דליה מעזיהו. כולן היו מקריבין בשבעת ימי החג. ואלו הן שבעים אומות גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס אשכנז וריפת ותוגרמה אלישה ותרשיש כתים ודודנים הרי אלו ארבע עשרה בני יפת כוש ומצרים ופוט וכנען סבא וחוילה וסבתא ורעמה וסבתכא שבא ודדן ונמרוד ולודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים כפתורים וצידון וחת היבוסי והאמורי והגרגשי והחוי והערקי והסיני והארודי והצמדי והחמתי הרי אלו שלשים בני חם. עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם עוץ וחול וגתר ומש ושלח ועבר ופלג ויקטן ואלמודד שלף וחצרמות וירח הדורם ואוזל ודקלה עובל ואבימאל ושבא ואופר וחוילה ויובב הרי אלו עשרים וששה בני שם שהם כולן שבעים. וכיצד היו מקריבין ביום הראשון שלש עשרה משמרות היו מקריבין שלשה עשר פרים על שלש עשרה אומות והן יהויריב ידעיה חרים שעורי' מלכיה מימין הקוץ אביה ישוע שבניה אלישיב יקים חופה. ביום השני היו מקריבין שתים עשרה משמרות שנים עשר פרים על שתים עשרה אומות ואלו הן ישבב בלגה אימר חזיר הפצץ פתחיה יחזקאל יבין גמול דליה מעזיהו יהויריב. ביום השלישי אחת עשרה משמרות היו מקריבין אחד עשר פרים על אחת עשרה אומות אלו הן ידעיה חרים שעורי' מלכיה מימין הקוץ אביה ישוע שבניה אלישיב יקים. ביום הרביעי עשר משמרות היו מקריבין עשרה פרים על עשרה אומות אלו הן חופה ישבב בלגה אימר חזיר הפצץ פתחיה יחזקאל יבין גמול. ביום החמישי היו מקריבין תשע משמרות תשעה פריה על תשע אומות אלו הן דליה מעוזיה יהויריב ידעיה חרים שעורי' מלכיה מימין הקוץ. ביום הששי שמונה משמרות היו מקריבין שמונה פרים על שמונה אומות אלו הן אביה ישוע שבניה אלישיב יקים חופה ישבב בלגה. ביום השביעי היו מקריבין שבעה פרים על שבעה אומות ואלו הן אימר חזיר הפצץ פתחיה יחזקאל יבין גמול. אספה לי שבעים איש כנגד שבעים אומות שאם יתיעצו על ישראל להרוג אותם תפלת שבעים זקנים סותרת עצתם דבר אחר למה שבעים כנגד שבעים ימים טובים שנתן להם הקב"ה לישראל ואלו הן שבעים ימים טובים שנתן להם הקב"ה לישראל שבעת ימי הפסח ועצרת וראש השנה ויום הכפורים ושמונת ימי החג וחמשים ושתים שבתות שיש בשנה הרי שבעים. דבר אחר למה שבעים כנגד היותנטין של ישראל שנא' בשבעים נפש. שבעים פרים היו ישראל מקריבין בשבעת ימי החג כנגד שבעים אומות כדי שיהו יושבין בשלוה (סוכה נה:) א"ר יוחנן אוי להם לאומות העולם שאיבדו ואינן יודעין מה איבדו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהם עכשיו מי מכפר עליהם וכשהיה בית המקדש קיים כל משמרה ומשמרה אינה פחותה משנים עשר אלף כהנים שהיו עובדין עבודה ובזמן שכל משמרות שוין משמר שזמנו קבוע מקריב תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים והוא מקריב נדרים ונדבות:

סליקו להו הלכות סופרים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף