הלכות גדולות/סוכה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות סוכה

סימן יד
הלכות סוכה
פרק סוכה שהיא גבוהה

(סוכה מו.) תנו רבנן העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר כגון למיכנשה ולממך בה בסתרקי מברך שהחיינו ואם אין יכול לחדש בה דבר מברך שתים אחת אסוכה ברישא ואחת אזמן והשתא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר להו לכולהו אכסא דקידושא הלכך זמן בין דעושה סוכה לעצמו ובין דעושה לולב לעצמו לא צריך למימר דסגי ליה בדכסא.

(שם כח:) תנו רבנן בסכות תשבו אין תשבו אלא כעין תדורו אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי מכאן אמרו היו לו כלים נאין מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומשנן בסוכה ומטייל בסוכה. (שם כט.) ואמר רבה מאני מיכלא חוץ ממטללתא כגון קידרי ושפודי ובי תפי ובי טוי ואגאני דלישא ומאני דקמחא ומאני דתבלי ואצארי כולהו לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא כגון גוסקי וכובי וקאקווי וכאסי. שרגא אמרי לה במטללתא ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה ואיזו היא סוכה קטנה כדתניא (שם ג.) מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה ר' אומר פסולה עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות מאי טעמא דרבנן קסברי סוכה דירת עראי בעינן וכי מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כשרה. וכמה ראשו ורובו ושלחנו שבעה טפחים. ורבי סבר סוכה דירת קבע בעינן אי אית בה ארבע אמות על ד' אמות דיירין בה אינשי ואי לא לא דיירין בה אינשי והלכה כרבנן דאמרי אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו בלבד. מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא הלכה צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו אמר לו רבי אבא כמאן כבית שמאי ואלא כמאן איכא דאמרי אמר לו דאמר לך מני בית שמאי היא ולא תזוז מינה. (שם טז:) אמר חסדא אמר אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן והיכי עביד לה מוקים לה במיצעי דסוכה בפחות משלשה טפחים לתתאי ובפחות משלשה טפחים לעילאי דכל פחות משלשה כלבוד דמי מאי קמ"ל מתניתין היא דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים [פסולה] הא פחות משלשה כשרה אי ממתניתין הוה אמינא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא אמרינן קמ"ל. מיתיבי מחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן כי תניא ההיא בסוכה גדולה. אמר רבי אסי פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן היכי עביד מוקים לה בפחות משלשה סמוך לדופן דכל פחות משלשה כלבוד דמי ומאי קמ"ל שיעור משך סוכה קטנה שבעה טפחים והני מילי במשכה אבל בגובהה עד דהוי גובהה עשרה טפחים דתנן ושאינה גבוהה עשרה טפחים פסולה. (שם ו:) ושאין לה שלש דפנות פסולה. תנו רבנן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח רבי שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה. (סוכה ז.) א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכל פחות משלשה כלבוד דמי רבא אמר אינה ניתרת אלא בצורת הפתח איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצורת פתח איכא דאמרי אמר רבא וצריכה נמי צורת פתח רב אשי אשכחיה לרב כהנא דעבד לה טפח שוחק וקעביד ליה נמי צורת פתח א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא וניתרת נמי בצורת הפתח א"ל אנא כאידך לישנא סבירא לי וצריכה נמי צורת פתח וכן הלכה. ושחמתה מרובה מצילתה פסולה.

(שם ע"ב) תנו רבנן חמתה מחמת סכך ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות והלכה כרבנן. (שם כב:) הכא קתני ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי נינהו כשרה והתם קתני שצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה ל"ק כאן מלמעלה כאן מלמטה הא דקתני ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כהדדי כשרה מלמטה והא דקתני ושצילתה מרובה מחמתה כשרה הא כי הדדי פסולה מלמעלה מאי טעמא משום דכל חמה מעלאי שיעור זוזא הוי מתתאי שיעור איסתיר' הלכך כי הדדי פסולה דקתני בדהויא מלמעלה הא כי הדדי כשרה דקתני מלמטה דהויא חמתה מלמטה טפי ממאי דהויא מלמעלה.

(שם ח:) תנו רבנן סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשויה לצל מכל מקום לאתויי מאי לאתויי רקב"ש סימן לאתויי הא דתנו רבנן סוכת הרועים סוכת הקייצים סוכת הבורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל (שם יב.) זה הכלל דבר המקבל טומאה ואין גידוליו מן הארץ אין מסככין בו מנא הני מילי כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אמר קרא חג הסכות תעשה לך שבעת ימים בפסולת גרן ויקב לסוכה הכתוב מדבר רב חסדא אמר מהכא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב חבילי קש וחבילי עלים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשרות וכולן כשרות לדפנות א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש חבילי עצים חבילי זרדין אין מסככין בהן לא מפני שהן פסולין לסיכוך אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי הוכה ליבשה ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. (שם ע"ב) אמר רב יהודה הני שוושי ושווצרי מסככינן בהו אביי אמר בשוושי מסככינן בשווצרי לא מסככינן מאי טעמא כיון דסני ריחייהו שביק לה ונפיק. (שם יג.) אמר רב חנין בר רבא הני היזמי והיגי מסככינן בהו אביי אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן מ"ט כיון דנתרי עלייהו שביק לה ונפיק מדקאמרינן אם התירן כשרות ש"מ היכא דאיכא אגד אסור לסכך בהן. אמר רב גידל אמר רב הא אפקותא דדיקלא מסככינן בה ואע"ג דאגידא אגד בימי שמים לא שמיה אגד ואע"ג דאגיד ליה איהו אגד בחד לא שמיה אגד. (שם ע"ב) דרש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככינן בהו ואע"ג דאגידן ההוא למנינא בעלמא הוא דאגידן. א"ר אבא אמר שמואל הני צריפי דאורבני כיון שהתיר ראשי מרנים שלהן כשרין והא אגידי מתתאי אמר רב פפא בדשרינהו רב הונא בריה דרב יהושע אמר אע"ג דלא שרי כל אגד שאינו עשוי לטלטלו לא שמיה אגד.

(שם טז.) המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה עשרה טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה למטה. (סוכה יז.) הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה והלכה כרבנן. והלכתא אויר פוסל בשלשה טפחים בין בסוכה גדולה ובין בסוכה קטנה סכך פסול פוסל בארבעה בסוכה קטנה. בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש בין הכותל ולסיכוך ארבע אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה מאי טעמא דאמרינן דופן עקומה פחות מארבע אמות כשרה דכל פחות מארבע אמות אמרינן חזייה לההוא דופן כמאן דמקרבא גבי סכך דמי וכשרה (שם ז.) פירש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירש על גבי קינוף פסולה אבל פורש הוא על נקליטי המטה. (שם יא.) הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסס וסיכך על גבה פסולה אם היה סכך הרבה מהן או שקללן כשרה (שם י.) אמר רב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר הא לנאותה כשרה. (שם ע"ב) מנימין עבדיה דרב אשי איטמיש ליה כתנתיה במיא אזל שטחה אמטללתא אמר ליה זיל שקלה דלא לימרו בגוה קא מסכך והא חזו לה דרטיבא לכי יבשה קאמינא. (שם יח.) אמר אביי אויר שלשה טפחים בסוכה גדולה מיעטו בין בקנים בין בשפודים הוי מיעוט דכל פחות משלשה אמרינן לבוד בסוכה קטנה מיעטו בקנים הוי מיעוט ואמרינן לבוד מיעטו בשפודים לא הוי מיעוט משום דשפוד גופיה סכך פסול הוא והני מילי מן הצד באמצע סוכה מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר באמצע נמי אמרינן לבוד וחד אמר מן הצד אמרינן לבוד באמצע לא אמרינן לבוד והלכתא אפילו בסוכה קטנה נמי ואפילו באמצע אמרינן כלבוד דמי וכשר דקיימא לן (חולין צג:) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת אומצא ביעי ומיזרקי דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא. ומנלן דכל פחות משלשה באויר אמרינן לבוד וכל פחות מארבע אמות בדופן אמרינן דופן עקומה (סוכה ו:) דאמר רב חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני. ואמרינן עלה לר' מאיר הלכתא למאי אתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה גוד דאמרי' גוד אסיק מחיצתה. לבוד הא דאמרינן דכל פחות משלשה כלבוד דמי. דופן דאמרינן גבי דופן עקומה הלכה למשה מסיני.

(שם יח.) סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין [כשרה. אין לה פצימין] אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה אביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר פסולה לא אמרי' פי תקרה יורד וסותם והלכה כרבא. (שם יט.) רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין א"ל לא סבר לה מר הלכתא כרבא אחוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים ואיתמר עלה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי דהיינו פצימה. (שם יח.) דרש רבי יהודה ברבי אילעאי בית שנפחת וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי פרש כך אמר אבא ארבע אמות פסולה פחות מכן כשרה. (שם ט:) סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ר' יהודה אומר אם אין דיורין בעליונה התחתונה כשרה. ת"ר בסוכות תשבו ולא סוכה שבתוך הבית ולא סוכה שתחת הסוכה ולא סוכה שתחת האילן. אדרבה בסוכות תרתי משמע אמר רב נחמן בר יצחק בסכת כתיב. (שם יט:) העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין רבי אליעזר סבר דומיא דאהל בעינן וכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ורבנן סברי שיפועי אהלים כאהלים דמו הלכתא מאי (סוכה יט:) ת"ש דאביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה א"ל כמאן כרבי אליעזר דאמר כל היכא דלית ליה גג לאו אוהל הוא א"ל שבקת רבנן ועבדת כרבי אליעזר א"ל ברייתא אפכא תניא רבי אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין א"ל ושבקת מתניתא ועבדת כברייתא א"ל מתניתא יחידאה היא דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר רבי אליעזר אוסר מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין שמע מינה מדרב יוסף כילת חתנים שרי למיגנא בה בסוכה דכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ולא מיחזי כסוכה שתחת סוכה ושמע מינה סוכה דלית לה גג ודעביד כצריפא פסולה וש"מ כילה דאית לה גג אסיר למיגנא בה בסוכות ואפילו למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע דאע"ג דפליג רבי יהודה דאמר לא אתו אהלי עראי ומבעלי אהלי קבע (שם כ:) דתנן רבי יהודה אומר נוהגין היינו ישנים תחת המטות בפני הזקנים תנן סתמא דלא כרבי יהודה דתנן הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה דגביהא עשרה טפחים אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע ותו אסור לישן בכילה בסוכה (שם כו.) דרב שרא ליה לרב אחא ברדלא למגנא בכילה במטללתא משום באקי סבר מצטער פטור מן הסוכה טעמא דקא מצטער דפטור דגאני דהא פטור אבל אין מצטער אסור.

(שם כ.) תנו רבנן מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ושל קנים ושל חילף גדולה מסככין בה אריג' אין מסככין בה ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו אחת זו ואחת זו מסככין בה וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו: (שם ע"ב) תניא חנניא אומר כשירדתי לגולה מצאתי זקן א' ואמר לי מסככין בבודיא ואמרתי לו הן וכשבאתי אצל רבי יהושע אחי אבא הודה לדברי אמר רב חסדא והוא דלית ליה גודפא. אמר עולא הני בודיאתא דמחוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהו מאי טעמא משום דכד אית להו גידפא הוה להו כלי ומקבל טומאה ואין מסככין בו אבל לישוייה דופן בין דאית ליה גודפא ובין דאישתקיל שפיר דמי והיכא דלית ליה גודפא מעיקרא ההוא לסיכוך עביד ומסככין בו:

פרק הישן

(שם ט.) פסק ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה דאמר רב ששת משום ר' עקיבא ממן לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג הסכות תעשה לך שבעת ימים ותניא רבי יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה'. ולא מיבעיא דעצי סוכה דאסיר לאיסתפוקי מנייהו אלא אפי' תלא בה מיגדי נגד בה מאני אדעתא לאשפורא אסיר ליה לאיסתפוקי מינייהו (שם י.) דתנו רבנן סיככה כהלכתה ועיטר' בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים ורמונים ואפרסקין פרכילי ענבים ועטרות של שבלים יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהם עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו (ביצה ל:) והוא דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות דאכתי לא חל עלייהו קדושה. עיטורי סוכה שנתלו בשבת אסורין באכילה ואסורין לטלטלן ממקומן נפלו ביום טוב אסורין באכילה ומחזירים ולמה אסורין באכילה מפני שהוקצו למצוה אבל אם התנה עליהם מתחלה בשעה שתלה אותן ואמר כשארצה אטול מהן הרי זה מותר. תני בתוספתא (ביצה פ"ג) אין נוטלין עצים מן הסוכה ואפילו ביום טוב האחרון של חג ואם אמר כל זמן שארצה אטול הרי זה מותר. (סוכה כז.) רבי אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד. מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף ישיבת סוכה נמי אחת ביום ואחת בלילה ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אף לילי יום טוב הראשון נמי אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק נאמר חמשה עשר בחג המצות ונאמר חמשה עשר בחג הסוכות מה להלן לילי יו"ט הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילי יום טוב הראשון חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן דכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה והלכתא כרבנן. ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל בלילי יום טוב הראשון ישלים בלילי יום טוב האחרון וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל זה נאמר מעות לא יוכל לתקון וגו'. (שם ע"ב) רבי אליעזר אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד מאי טעמא דרבי אליעזר אמר קרא חג הסוכות וגו' סוכה הראויה לשבעה בעינן ורבנן ההוא מאי קאמר רחמנא עשה סוכה לשם חג והלכה כרבנן. ושוין שאם נפלה במועד שחוזר ועושה בחולו של מועד. רבי אליעזר אומר כשם שאין אדם יוצא ידי חובתו ביו"ט הראשון של חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם משלכם כך אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בסוכתו של חבירו וחכמים אומרים אף ע"פ שאין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו שנא' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל כולן ראויין לישב בסוכה אחת והלכה כרבנן:

פסק וכל אימת דעייל איניש לסוכה צריך לברוכי ואפילו עייל ונפיק עשרה זימני ביומא צריך לברוכי לישב בסוכה מנלן מתפילין דתניא (שם מו.) תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד. איתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הלכה כרבנן. אמר רב מארי בריה דבת שמואל חזינא ליה לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמתנח מברך. אמר מר זוטרא חזינא להו לרבנן דבי רב פפי דכל אימת דמתנחי מברכי. רבנן דבי רב אשי כל אימת דהוו ממשמשי בהו מברכי. (שם נו.) והלכתא סוכה ואחר כך זמן ואע"ג דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הכא שאני:

פסק ואסיר למיקבע סעודתא לבר ממטללתא דתנן (שם כה.) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה דוקא אכילות עראי אבל אכילת קבע בתוכה (שם כו.) וכמה אכילת עראי אמר אביי כי דטעים צורבא מרבנן מידי ועייל לכלה. וכל הני שבעה יומי מיבעי לן לשוויה לסוכה קבע (שם כח:) דתנו רבנן כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע ואת ביתו עראי כיצד יש לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה. (שם מז.) והלכתא אומר זמן בשמיני של חג ואין אומר זמן בשביעי של פסח דשמיני של חג רגל בפני עצמו הוא לענין פז"ר קש"ב. "פייס בפני עצמו "זמן בפני עצמו "רגל בפני עצמו. "קרבן בפני עצמו. "שיר בפני עצמו. "ברכה בפני עצמה: (סוכה כו.) תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה. תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלינה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום שומרי גנות ופרדסות פטורין בין ביום ובין בלילה ואמאי ליעבדו סוכה התם ולתיבו אמר אביי תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב. חולים ומשמשיהם פטורין מן הסוכה. תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש בו סכנה אלא אפי' חולה שאין בו סכנה ואפי' חש בעיניו ואפי' חש בראשו אמר רשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר לי ר' יוסי בר' לישן לי ולמשמשי חוץ לסוכה. רב שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא לבר ממטללתא משום באקי. רב שרא ליה לרב אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה והאנן תנן חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה חולה אין מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשו מצטער הוא אין משמשו לא. (שם ע"ב) מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה. תני לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשהביאו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו ש"מ פחות מכביצה לא בעי סוכה ולא בעי ברכה הא כביצה בעי סוכה ובעי ברכה אחריו ופליגא דר' יוחנן (ברכות לח:) דא"ר חייא בר אבא אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל כזית מליח ובירך עליו תחלה וסוף וקיימא לן כר' יוחנן. (ברכות לט.) וזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני וזה הוא אגורי.

(סוכה כט.) תנו רבנן היה אוכל בסוכה וירדו גשמים ויצא חוץ לסוכה ואכל אין מטריחין אותו לעלות עד שיגמור סעודתו היה ישן בסוכה וירדו גשמים וירד חוץ לסוכה וישן אין מטריחין אותו לעלות עד (שיאור) [שיעור] ויעלה עמוד השחר וכד נפקין הני שבעה יומי בתר דגמר סעודתיה בסוכה מפיק להון למאניה מסוכה לביתיה משום יקרא דיום טוב ואי לית ליה דוכתא לאיתויי מאניה אלא בסוכה פסיל לה לסוכתו ויתיב בה דתנן (שם מח.) סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר אלא מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה משום כבוד יום טוב האחרון והוינן בה אין לו כלים להוריד מהו אין לו כלים אלא במאי אישתמש אלא אין מקום להוריד כליו מהו רב חייא בר אשי אמר רב פוחת בה ארבעה ור' יהושע בן לוי אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו לבני מערבא דלית להו ספיקא דמערב יום דשלימו להו שבעה דסוכה לבתר דגמר סעודתיה בסוכה פוחת בה ארבעה לדילן דאית לן ספיקא דשמיני איכא לספוקי בשביעי ובעי למיכל סעודתיה בסוכה דקיימא לן (שם מז.) הילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דהוה ליה יומא טבא ולא איפשר למיפחת בה ארבעה מדלקינן בה שרגא הא תינח סוכה קטנה דמיפסלא בשרגא סוכה גדולה במאי פסלינן לה במאני מיכלא דאמר רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא והלכתא כרבא. (שם כה.) שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה:

סליקו להו הלכות סוכה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף