הלכות גדולות/נידוי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות נידוי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(מו"ק טז.) אמר רבא מנלן דקבעינן בי דינא ומשדרינן שליחא מבי דינא שנאמר וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב. ומנא לן דמזמנינן לדינא דכתיב ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לקמי גברא רבה פלניא דכתיב לפני ה' את ופלניא דכתיב אתה והם ואהרן דקבעינן זמנא דכתיב מחר זמנא בתר זמנא דכתיב קראו שם פרעה מלך מצרים שאון העביר המועד. ומנלן דאי מיתפקד קמי שליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. ומנלן דמשמתינן דכתיב אורו מרוז דהכי סבר גברא רבה פלניא מנלן דכתיב אמר מלאך ה' ומנלן דמחרמינן דכתיב אורו ארור דאכיל ושתי בהדיה וקאי בארבע אמות דיליה מנלן דכתיב יושביה. דפרטינן חטאיה בציבורא דכתיב כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים. ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבה הוה איכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ומנלן דמפקרינן ניכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם וכל רכושו. ומנלן דנצינן ולטינן ומחינן ומתלשינן שער ומשבעינן דכתיב ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים ומנלן דכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה דכתיב הן למות הן לשרושי מאי לשרושי אמר אדא מרי אמר נחמיה בר ברוך אמר ר' חייא בר אבין אמר רב יהודה הרדפה ואי מפייס בעל דיניה לאלתר שרינן ליה דאמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל טוט אסר טוט שרי. (שם יז.) מאי שמתא אמר רב שום מיתה ושמואל אמר שממה יהיה. אמר אבוה דשמואל ומהניא ביה כי טחיא בתנורא. (שם ע"ב) מאי שיפורי אמר רבא שנפרעין ממנו. מאי תברא אמר רב יצחק בריה דרב יהודה תברי בתי אמר רב יוסף שדי שמתא אגנובתא דכלבא ואיהי דידה עבדא דההוא כלבא דהוה קאכיל מסאני דרבנן ולא הוו ידעי מנו וקא משמתי איתלאי נורא בגנובתיה ואכלתיה. (יבמות פט:) אמר רבי יצחק מנין שהפקר בית דין הפקר שנאמר וכל אשר לא יבאו לשלשת הימים וגו'. רבי אלעזר אמר מהכא אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן וגו'. ומאן דמשתמית אסיר ליה למישקל ממזייה ולחווריה מאניה כאבל דתנו רבנן (מו"ק טו.) מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס נידוהו ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו רבי יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו ואי מפייס ליה לבעל דין דיליה ואתו קמי רבנן ושארו ליה שמתיה לאלתר שרי ליה למשקל ממזייה וחוורי מאני (שם יד.) ואפילו בחולו של מועד. ומאן דמשתמית ונהיג נזיפותא בנפשיה שפיר ופריש מן כל מילי כי היכי דאמור רבנן כי משתרי ליה נפקא מיניה דאמר רבי יוחנן (שם יז.) כשהיא נכנסת נכנסת בארבעים ושמונה איברים דכתיב והיתה העיר חרם חרם בגימטריא הכי הוי וכשהיא יוצאה יוצאה ממאתים וארבעים ושמונה איברים דכתיב ברגז רחם תזכור רחם בגימטריא הכי הוי רבי שמעון בן לקיש הוה קא מנטר פרדיסא אתא ההוא גברא קא אכיל תאני (דף קה) רמא ביה קלא לא אשגח ביה א"ל תיהוי בשמתא א"ל אדרבא תהוי אנת בשמתא אם ממון נתחייבתי לך נידוי נתחייבתי לך אתא שאיל בי מדרשא אמרו לו שלו נידוי ושלך אינו נידוי מאי תקנתיה זיל לגביה דלשרי לך לא ידענא ליה זיל לגבי נשיא דנשרי לך דתניא נידוהו ואין ידוע מי נידהו ילך אצל נשיא ויפר לו.

(שם טז.) תנו רבנן מנודה לתלמיד אין מנודה לרב מנודה לרב מנודה לתלמיד מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת מנודה לעיר אחרת אין מנודה לעירו מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אין מנודה לנשיא אלמא נשיא אלים למישרי שמתא לכולי עלמא וכן הלכה. והיכא דמשמתין ליה בי דינא מיחייב למנהג נזיפיתא בנפשיה כאבל דתנן (שם טו.) מתעטפים ויושבין כאבלים וכמנודין למימרא דמיחייב בעיטוף ראש כאבל ואסיר בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה דתניא וכן אתה אומר במנודה ואבל. (נדרים ז:) אמר רבי אילעא אמר רב נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שלא בפניו מתירין לו שלא בפניו פשיטא מהו דתימא שלא בפניו נמי שמע ואתי לפקפוקי קמ"ל. אמר רב גידל אמר רב השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו לא נידהו הוא בעצמו יהא בנידוי שאין עניות מצויה אלא בבית שמזכירים שם שמים לבטלה ועניות קשה כמות דתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. א"ר אבא הוה קא אזלינן בתריה דרב הונא שמעה לההיא איתתא דאפקה שם שמים לבטלה שמתא ושרא לה לאלתר ש"מ תלת ש"מ השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו וש"מ נידוהו שלא בפניו מתיר לו שלא בפניו וש"מ אין בין נידוי להפרה כלום. אמר רב גידל אמר רב ותלמיד חכם מנדה לעצמו ומתיר לעצמו. (מכות יא:) אמר רב יהודה אמר רב נידוי על תנאי ואפילוג מעצמו צריך הפרה מנלן מיהודה שנאמר אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וגו' ואמר מר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון עד שבא משה רבינו וביקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה במעשה בלהה יהודה וזאת ליהודה מיד שמע ה' קול יהודה עאל אבריה לשפא לא הוו קא מעלין ליה במתיבתא דרקיעא ואל עמו תביאנו לא הוה ידע למשקל ומיטרח בשמעתא ידיו רב לו לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא. ועזר מצריו תהיה אלמא נדוהו על תנאי או שנדה לעצמו על תנאי ואף על פי שקיים התנאי צריך הפרה:

(פסק) (נדרים ח.) והיכא דחזא בחילמיה דקא משמתין ליה צריך בי עשרה דתני הלכתא דשרו ליה ואפי' חזו ליה אשה או עבד או קטן בחלמייהו. אמר מר זוטרא והוא דגמירי אבות ומדות אבל מתנו ולא תנו לא. וצריך למיטרח עד פרסה ואי ליכא אפילו מתנו ולא תנו ואי ליכא אפי' בי עשרה בעלמא ואי ליכא נפיק לרשות הרבים ואי מתרמי ליה בי עשרה לשרו ליה ואי ליכא אפי' בתלתא מאי טעמא רחמי הוא דקבעו ליה אמר ליה רבינא לרב אשי אי ידע מאן שמתיה מהו למיזל לגביה ומשרא ליה א"ל דילמא כי שוויה שליח לשמותיה אבל למשרייה לא שוויה שליח. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי חזא דשמתיה ושרו ליה מאי א"ל כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך א"א לחלום בלא דברים בטלים דילמא משרא דברים בטלים בעלמא הוא דחזא. (מכות יא.) אמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו בחנם היא באה מנלן מאחיתופל. אמר רבי אבא קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנלן מעלי דקא"ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר אף על גב דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו. (ב"ב קיט:) והלכתא חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב והלכתא אין חולקין קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא הא דפליג ליה רביה יקרא הא דלא פליג רביה יקרא. (ערכין כא:) שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב. מאי שנא בבקר ובערב אמר רב יהודה בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת פועלים בשעת הוצאת פועלים דאי איכא דניחא ליה למיזבן א"ל לפועלים איזלו סיירו לה ניהלי בשעת הכנסת פועלים דנידכר דאמר להו ניזיל נישלינהו. תנ"ה שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר ובערב בשעת הוצאת פועלים ובשעת הכנסת הפועלים אומר שדה פלונית בסימניה ובמצרניה כך היא יפה ובכך היא שומה כל הרוצה ליקח יבא ויקח על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו למה לי למימר ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובי דאיכא דניחא ליה באשה ואיכא דניחא ליה בבעל חוב איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד ואיכא דניחא ליה בבעל חוב דמקיל בזוזי.

(שם כב.) ת"ר שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר שום היתומים ששים יום ושל הקדש תשעים יום וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה ששים יום אמר רב חסדא אמר אבימי הלכה כרבי מאיר שוה היתומים ששים יום יתיב רב חייא בר אבין וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין ששים קאמרת או שלשים קאמרת א"ל ששים דיתומים או דהקדש א"ל דיתומים כר' מאיר או כרבי יהודה אמר לי' כר' מאיר והא רבי מאיר דיתומים שלשים יום קאמר א"ל הכי אמר רב חסדא קולפי טאבי בלעי מיניה דאבימי עלה דהא שמעתא בא להכריז רצופין שלשים בשני ובחמישי ששים ואע"ג דכי חשיב להו מר ליומי דהכרזה לא הוו אלא תמניסר יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי. אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא א"כ היתה רבית אוכלת בהם ורבי יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבות או לכתובת אשה משום דקא מפסדא מזוני ורב אשי מאי טעמא לא אמר כתובת אשה אמר לך הא תקינו רבנן מעשה ידיה תחת מזונותיה ואידך זימנין דלא ספקה. (כתובות קי:) המוציא שטר חוב על חבירו כתוב בבבל גובה מעות בבל שטר ארץ ישראל גובה עליו כסף ארץ ישראל היה כתוב סתם והוציאו בבבל גובה מעות בבל בארץ ישראל גובה עליו מעות ארץ ישראל כתוב כסף סתם מגבהו מה שירצה לוה מה שאין כן בכתובת אשה. (ערכין כב.) מרימר אגבי כתובה לגרושה מנכסי דיתמי אמר ליה רבינא למרימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהם ור' יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ואפילו רבי יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דקמפסדא מזוני אבל גרושה לא אמר ליה אנן ההיא דרבי יוחנן משום חינא משנינן לה. אמר רב נחמן מריש לא הוה מיזדקיקנא לנכסי דיתמי כיון דשמענא להא דאמר הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שבקינהו מכאן והילך מזדקיקנא ומעיקרא מאי טעמא לא הוה מיזדקיק רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסה מאי בינייהו איכא בינייהו שחייב מודה אי נמי דשמתוה ומית בשמתיה שלחו מתה שמתוה ומית בשמתיה והלכה כרב הונא בריה דרב יהושע. (שם כב:) תנן שום היתומים שלשים יום ושל הקדש ששים יום ומכריזין בבקר וערב במאי עסקינן אי נימא בבעל חוב גוי גוי מי ציית ואלא פשיטא בבעל חוב ישראל בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקי לה בשחייב מודה אלא לרב פפא קשיא אמר לך רב פפא אי בעית אימא כתובה משום חינא ואיבעית אימא בעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קיבל עליו לינטר להו ליתמי עד דגדלי שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה. ת"ש אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית במאי עסקינן אי נימא בבעל חוב גוי מי ציית בבעל חוב גוי שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי קבל עליו לינטר להו ליתמי עד דגדלי שקיבל עליו לזה ולא קיבל עליו לזה. ת"ש על מנת ליתן לאשה בכתובתה ולבעל חוב את חובו בשלמא לרב הונא בריה דרב יהושע מוקים לה בשחייב מודה אלא לרב פפא בשלמא כתובה משום חינא אלא בעל חוב קשיא הכא במאי עסקינן בבעל חוב גוי שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו רבא אמר משום שובר א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ומי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה וא"ר אחא שר הבירה מעשה בא לפני ר' יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא ורבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב נמי ואי חיישת לשובר התם נמי ניחוש א"ל התם כדאמרינן טעמא כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים ואתה נועל דלת בפני לווין. אמר רבא הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים ואם אמר תנו נזקקין שדה זו ומנה זו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס שדה סתם ומנה סתם נזקקין ומעמידין אפוטרופוס אבל נמצאת שדה שאינה שלו נזקקין ואין מעמידין אפוטרופוס אמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. אמר רב אשי הלכך אנן איזדקוקי לא מזדקקינן דהא אמר רבא הלכתא אין נזקקין ואי מזדקקינן מוקמינן אפוטרופוס דאמרי נהרדעי בכולהו נזקקין ומעמידין אפוטרופוס לבר מנמצאת שדה שאינה שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. (ב"ב לב:) רבא בר שרשום הוה איכא עליה קלא דקאכיל ארעא דיתמי א"ל אביי אימא לי איזה גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה ארעא הוי נקיטנא במשכנתא מאבוהון דיתמי ואכלתה שני חזקה והוה אית לי זוזי יתירי עליה ואמינא אי מהדרנא לה לארעא ואמינא דאית לי זוזי גביה הא אמור רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא אוכלה שיעור זוזי דכי מהדרנא להו ארעייהו מגו דאי בעינא אמינא לקוחה היא בידי כי אמינא דאית לי זוזי אחרינא מהימנא א"ל לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דהא איכא קלא עלה דארעא דיתמי היא אלא אהדרה ניהלייהו ולכי גדלי יתמי אישתעי דינא בהדייהו. (כתובות ק:) אמר רב יהודה אמר שמואל מטלטלין של יתומים שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ורב חסדא אמר אבימי מוליכין אותן לשוקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא והא דמרחק שוקא. רב כהנא הוה בידיה שיכרא דרב משרשיא בר חקלאי יתמא שהייה עד ריגלא אמר אע"ג דהוי ביה איצצא מייתי זוזי חריפא. (כתובות כ.) בר שטיא זבין ניכסיה אתו בי תרי אמרי כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין אמר רב אשי אוקי תרי להדי תרי ואוקי נכסי בחזקת בר שטיא. (ב"ב קעה.) אמר רבא שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענוהו נאמנין תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים פרענו אין נאמנין כלפי לייא אדרבה היכא דאמר תנו דפסקה אבוהון למילתא איכא למימר דפרעו אמר מנה לפלוני בידי ולא אמר תנו דלא פסקה אבוהון למילתא איכא למימר דלא פרעו אלא הכי קאמר שכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו נאמנין מאי טעמא מדלא פסקה אבוהון למילתא סבר אידכר הוא תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין אי איתא דפרעיה לא אמר תנו. בעי רבא שכיב מרע שתבעוהו והודה מהו צריך לומר אתם עדי או אין צריך לומר אתה עדי צ"ל כתובו או אין צ"ל כתובו אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה בתר דבעיא הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. יתומים שהוציאו שטר חוב על אחריה ואמרו להם ליתומים פרוע הוא ואפי' צוה אביהם שאינו פרוע והן אומרים פרוע נשבעין שפרוע הוא דכיון דהלכתא כדרב פפא דאמר (שבועות מא.) דמאן דנקיט שטרא דחבריה וא"ל פריעא הוא אמרינן למלוה אשתבע השתא דליתיה למלוה למשתבע יתמי לא מצו למשתבע דאין אדה מוריש שבועה לבניו הלכך משתבע לוה ואם רצה לוה משתבעי יתמי שבועת יתמי וכן הלכה. יתומים שאמרו שמענו מאבינו שהיה נושה בראובן מנה אפילו שבועה על ראובן ליכא אימר להשביע את בניו עשה. יתומים שמצאו כתוב בכתב אביהם שנושה בראובן מנה אפי' שבועה על ראובן ליכא אימר להשביע בניו עשה:

(פסק) אדם שתפש בדין בעל אחותו או אחיו או אחותו ואמר להם ממון בבית אבי ולא מצאתי אותו ופסקו עליהם שבועה ועשו ביניהם פשרה ונתנו לו דבר מועט והחל להם את השבועה וקנו מידו אי קנו מידו בלשון הזה שנטלתה ממון זה והחלת כל שיש לך אף ע"פ שנתגלתה עליהם ממון אביו מה שעשה עשוי שהרי החל להם אבל אם כלשון הזה קנו מידו שנטלתה ממון זה והחלת שבועתך ולאחר מיכן נתגלתה עליהם ממון בית אביו שבועה החל ממון לא החל ומחזיר מה שנטל ומחזירים מה שנתגלתה עליהם וחזרה שבועה למקומה. מאן דאית ליה הלואה או פקדון גבי חבריה ואית ליה ברתא ואית ליה בעל ופקדיה לההוא הלואה או לההוא פקדון לברתיה ושכיב הוא ושכיבת ברתיה אף על גב דלא מטא לידיה דבעל מחיים דילה ירית ליה בעל לההוא ממונא דתנן (גיטין יג.) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומסקנא דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. מאן דכתב בשטר מתנה יהבית לפלוני ברי או לברתי או לאינתתי כל דאית לי ודהוי לי לא קני אלא מאי דהוה ליה בההיא שעתא דכתב ליה אבל לבתר דכתב ליה שטר מתנה קנא ביתא או עבדא או מטלטלי לא קני דקיי"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. איתתא דיריתת ממונא מן בית נשא ממילא כדלא איתפקד בה א"נ אית לה ממונא גבי איניש מעלמא הלואה או שטרא ושכיבת לא ירית לה בעל מ"ט דמחסרי גוביינא ולא דמיא לקמייתא דקמייתא אמרי רבנן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו אבל האי ראוי הוא ובעל אינו נוטל בראוי כבמוחזק:

סליקא להו הלכות נדוי

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף