הלכות גדולות/מיאון

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות מיאון

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(יבמות קח.) איזהו מיאון כל שאמרה אי איפשי בפלוני בעלי אי איפשי בקידושין שקידשוני אימא ואחי ה"ז מיאון ר' יהודה אומר אפי' יושבת באפריון ומהלכת מבית אביה לבית בעלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון יתר על כן אמר רבי יהודה אפילו אורחין מסובין בבית בעלה ועומדת ומשקה עליהם ואמרה אי אפשי בפלוני בעלי הרי זה מיאון יתר על כן אמר ר' יוסי ברבי יהודה אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלה ואמרה אי איפשי בפלוני בעלי אין לך מיאון גדול מזה. (שם קז:) איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה או אחיה לדעתה והוא דידעה לנטורי קידושיה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה אינה צריכה למאן. (שם קח.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס. תנא קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת משום רבי יהודה בן בתירא אמרו נשואיה הן הן מיאוניה. איבעיא להו נתקדשה מהו ת"ש קטנה שלא מיאנה ועמדה ונתקדשה משום רבי יהודה בן בתירא אמרו נישואיה הן הן מיאוניה והלכה כרבי יהודה בן בתירא ואפילו בנשואין דקמא ואפילו הוה נסיבא ליה לקמא ושבקתיה ואיקדש לאחרינא הוי מיאון וכל שכן היכא דהוה מיקדשא לקמא ושבקתיה ואיתנסיבת לאחרינא דהוי מיאון:

(פסק) וקטנה דהוה נסיבא לגברא ומיאנה ביה הוא שרי בקריבה והיא שריא בקריביה ואי יהב לה גיטא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה מאי טעמא מיאון כיון דהיא עקרה נישואין דידיה מוכחא מילתא דקידושי דרבנן אינון גט כיון דהוא קא יהיב לה גיטא כגדולה דגדולה בגיטא הוא דמשתריא מיחלפא בגדולה ואתי למימר גדולה נמי כקטנה דמיא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו. והיכא דמיאן בבעל שריא לאביו והיכא דמית בעל ונפל קמי יבם ומיאן ביבם אסורה לאביו (שם קז:) דתני רמי בר יחזקאל מיאנה בבעל מותרת לאביו מיאנה ביבם אסורה לאביו מאי טעמא כיון דמית בעל כי הוה יתבא תותיה מתחזיא ככלתיה והיכא דהוה אית ליה בת קטנה ואינסב לחבריה כמעשה יתומה בחיי האב ומת ההוא חברא דהוה נסיבה ההיא קטנה ואית לה צרות אסיר לאבוה דקטנה ליבומי צרות דברתיה משום דרמי בר יחזקאל לאו אמרת בשעת נפילה נראית ככלתו ואסורה לאביו הכא נמי בשעת נפילה נראית כצרת בתו ואסירא ואע"ג דכי ממאנת ביבס נישואין דבעל קא עקרה דקיי"ל כרבי יוחנן דאמר מיאנה בזה מותרת לאחים היכא דמתחזיא כצרת ערוה דמיחלפא בגדולה אסירא היכי דמי מעשה יתומה בחיי האב כגון דאנסבה לברתיה כשהיא קטנה ומית ההוא בעל או גירשה תו לית ליה לאביה רשותא עלה דתנן (כתובות מג:) אמרו לו כיון שנשאת שוב אין לו לאביה בה רשות ואזיל ואינסיב לאחר כדאיתיה לאבוה בחיי כי האי גוונא מעשה יתומה בחיי האב. (יבמות קח:) אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב מימינו בכסף שתינו בשעת הסכנה נתבקשה הלכה זו הרי שיצאה מן הראשון בגט ומן השני במיאון מהו שתחזיר לזה שיצתה ממנו בגט ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל לפני רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר לפני ר' יהודה בן בתירא בנציבין ואסר אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי לא לזו הוצרכנו לאיסור כרת לא חששו לאיסור לאו חששו ברם כך היתה שאילה הרי שהיתה אשת אחי אמז שהיא שניה לו ונשואה לאחיו ומת מהו שתמאן בנשואין הראשונים ותתיבם לו יש מיאון לאחר מיתה במקום מצוה או אין מיאון ושכרו אדם אחד בארבע מאות זוז ובא ושאל את רבי עקיבא בבית האיסורין ואסר את רבי יהודה בן בתירא בנציבין ואסר אלמא אפי' שניה דרבנן כי האי גוונא אסיר ליבומה דילמא אתי למישרא צרת בתו קטנה היכא דמיאן ביבם והני מילי ליבומה אבל מחלץ חלצה. צרת בתו קטנה דתנן (שם ב:) כל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת. שניה דתנן (שם כ.) איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות וחדא מן הלין מפרשינן דשניה דרבנן וקתני חולצות. וצריכה למאוני בפני שלשה דתניא (שם קז:) מיאון בית שמאי אומרים בבית דין וב"ה אומרים בבית דין ושלא בבית דין ואלו ואלו מודין שצריכין שלשה ר' יוסי ברבי יהודה ור"א בר' שמעון מכשירין בשנים אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה כאותו הזוג. (שם קח.) הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה. מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר נתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו נתן לה גט והחזירה מיאנה בו ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור לו:

(פסק) והיכא דנפקא לה במיאון לית לה כתובה והיכא דנפקא בגט אית לה כתובה דאמר שמואל (כתובות ק:) ממאנת אין לה כתובה יוצאה בגט יש לה כתובה ממאנת לא פסלה מן הכהונה ולא פסלה מן האחים יוצאה בגט פסלה מן הכהונה ופסלה מן האחים ממאנת אין צריכה להמתין שלשה חדשים יוצאה בגט צריכה להמתין שלשה חדשים. (קדושין סב:) האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אמר רבי חנינא לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין והני מילי בשהוכר עוברה ולא היא אע"ג דהוכר עובר לא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והיכא דיהב לה גיטא ואקראי ואינסיב לחד מן קריביה אי נמי אקרי הוא ונסיב חדא מן קריבתיה כיון דגט דרבנן הוא תפשין לה קידושי בגוה ומפקינן לה מיניה בלא כתיבה כשניות דרבנן ואי אוליד ולד כשר הוי. (יבמות קז:) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן מיאנה בזה מותרת לזה ולא סודו לו מאן לא סודו לו אמר אביי רב דאסר רבא אמר לא הודו לו רבי אושעי' נמי ואמרי לה רב אסי דרבי אושעי' דאמר אינה ממאנת בזיקתו שריא לעלמא ור' יוחנן שרי לה לעלמא ושרי לה לאחים נמי ואמרי לה רב אסי כיון דאמר רב אסי אין מיאון לחצי זיקה אסירא לעלמא (2 ורב) אמר שריא לעלמא וקם ליה ר' יוחנן בשיטתא דעולא ובשיטתא דשמואל והלכתא כרבי יוחנן דאמר שריא לעלמא ושריא לאתויי שתי שערות ואכתי לא אייתי ההוא קטן פורח הוי ומצטרף ודוקא דעייל ליה בתליסרי ודוקא דיודע למי מברכין. (יבמות קיב:) והלכתא קטן שקידש אין קידושיו קידושין ואם נשא אשה והוליד בנים ועדיין לא הגיע לשלש עשרה שנה ויום אחד אין קידושיו קידושין ואין כתובתו כתובה אבל בניו כשירין הן ונקראין על שמו ואם בא להוציא אין צריך ליתן גט ולכשיגיע לשלש עשרה ויום אחד יחזור ויקדש ויכתוב כתובה אחרת ואסור לשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה וקידושין אחר שלש עשרה שנה ויום אחד מפני שכתובה ראשונה אין משתעבדין (כתובות עג:) ואם בא עליה אחר שלש עשרה שנה ויום אחד אע"פ שלא קידשה ולא כתב לה כתובה אחרת ומבקש לגרשה צריכה הימנו גט שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. (נדה מח:) בא סימן התחתון עד שלא יבא העליון או חולצת או מתיבמת דכולי עלמא מיהת אתחתון סמכינן מנהני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד אימא או האי או האי כאיש מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. תניא נמי הכי אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו מפרשין ביבנה כיון שבא תחתון שוב אין משגיחין על עליון. תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר בנות כרכין תחתון ממהר לבא מפני שרגילות במרחצאות בנות כפרים עליון ממהר לבא מפני שטוחנות בריחים רבי שמעון בן אלעזר אומר [בנות עשירים] צד ימין ממהר לבא מפני שנישוף באפקריסותן בנות עניים צד שמאל ממהר לבא מפני ששואבות עליו כדי מים. דבר אחר מפני שנושאות אחיהן על גססיהן. תנו רבנן כל הנבדקות נבדקות על פי נשים וכן היה רבי אליעזר מוסר לאשתו ורבי ישמעאל מוסר לאמו רבי יהודה אומר לפני הפרק ולאחר הפרק נשים בודקות אותן תוך הפרק אין נשים בודקות אותן שאין משיאין ספיקות ע"פ נשים ר"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקות אותן ונאמנת אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנת לומר קטנה היא שתמאן גדולה היא שתחלוץ.

(שם נב:) שתי שערות האמורות בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה שיעורן כדי לכוף ראשן לעיקרן דברי רבי ישמעאל רבי אלעזר אומר כדי לקרוץ בציפורן רבי עקיבא אומר כדי שיהו ניטלות בזוג אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הלכה כדברי כולן להחמיר. (שם נב.) תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת. תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. אמר רבי חלבו אמר רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות רב מלכי' אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות ואפילו שתי שערות בגומא אחת והיכא דאיכא גומות אי איפשר לגומות בלא שערות ומינתר הוא דנתרן (שם מו.) אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו וגבי קטנה לענין מיאון כי חיישינן היכא דהוי לה קידושין לאחר זמן אי נמי איקדש מעיקרא ואיבעיל לאחר זמן דהוה ליה חששא לקידושי דאורייתא אבל איקדש מעיקרא ולא איבעיל לאחר זמן כיון דחששא לקידושי דרבנן הוא לא חיישינן. ואפילו בן עשרים שנה דלא אייתי שתי שערות קטן בעלמא הוא כדתנן (יבמות צו:) אחד בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות. (שאלתות שם) והיכא דקדימי ואייתי שתי שערות מקמי זמנינהו שומא בעלמא נינהו ועדיין קטן הוא ולא מיבעיא קמי זמני' אלא אפילו בגו זמניה שומא בעלמא הוא דאמר רבה (שם מז.) הלכתא תוך זמן כלפני זמן (נדה מו.) ואיזהו סימנה ר"י הגלילי אומר כשיעלה הקמט תחת הדד רבי עקיבא אומר כשיטו הדדין בן עזאי אומר כשתשחור הפטומת ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור. אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש אלא כדי שתחזיר ידה לאחוריה ונראית כשמעלה הקמט תחת הדד. שמואל בדק באמתיה ויהב לה ארבעה זוזי דמי בושתה מאי עוקץ אמר שמואל עקצו של דד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משיתקשקשו הדדין רבי יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם משיכסיף אזקינא לה אלא אמר רב אשי משיפציל ראש החוטם רבי יוסי אומר משתקיף העטרה רבי שמעון אומר משנתמעך הכף (שם מז:) וכן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר שלשה סימנין נתנו חכמים באשה מלמעלה שלשה מלמטה פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה שתי שערות בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף מאי כף אמר רב הונא מקום תפות יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמגדלת מתמעך. שאלו את רבי הלכה כדברי מי אמר להם הלכה כדברי כולן להחמיר. ר' יוחנן וסביא דאמרי הלכה כדברי כולן להחמיר משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזה ובזה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה שוב אין לאביה בה רשות פגה כדכתיב התאנה חנטה פגיה בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן משילבין ראשיהם איבעי' אימא מהכא ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי צמל כמאן דאמר יצתה מלאה. (יבמות פז:) האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות על זה ועל זה ואם נטלה מזה ומזה תחזיר [והולד ממזר] מזה ומזה ולא זה וזה מטמאין לה ולא זה וזה זכאין במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה בת לוי מן המעשר בת כהן מן התרומה ואין יורשיו של זה ויורשיו של זה יורשין כתובתה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמיו רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון רבי אלעזר אומר הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ר' שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממזר נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים מכלל דרישא ברשות בית דין ובעד אחד אלמא עד אחד מהימן. ותנן נמי הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד מפי שפחה אלמא עד אחד מהימן וצריכה גט מזה ומזה (שה פת:) בשלמא מראשון תיבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא אמר רב הונא גזירה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא אשת איש יוצא בלא גט. (שם קכב.) ומשיאין על פי בת קול. אמר רבה בר שמואל תנינא בית שמאי אומרים אין משיאין על פי בת קול ובית הלל אומרים לאחים ואסירא לאביו. (גיטין סה.) אמר רבה שלש מדות בקטנה וקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים גבי קטן היכא דאית ביה דעתא דכי יהבי ליה צרור וזורקו אגוז ונוטלו כי יהבי ליה מתנה לנפשיה זכי בה וקני לה מן כד מטיא לידיה אבל אם מזכין (דף סג) לאחר מתנה על ידו לא קני לה ההוא אחר עד דמטיא ליה למאי נפקא מינה דכמה דלא מטא לידיה אי בעי בעל מתנה הדר ביה וכנגדו בקטנה מתקדשת למיאון היכא דאית בה דעתא דכי יהבין לה צרור וזורקתו אגוז ונוטלתו ומקדשין לה אמה ואחיה לדעתה אי בעיא למיפק נפקא במיאון לית בה דעתא דצרור ואגוז ושוו עילויה כי הדדי וקידשוה אמה או אחא ובעיא למיפק לא צריכא לא גט ולא מיאון. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל לא במקרקעין וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה דהיכא דקידשה אבוה אפי' בת חד יומא תפשין בה קידושי וצריכה גיטא הלכך היכא דכתב לה ההוא דקידשה גט וקבילתיה היכא דהגיעה לעונת הפעוטות כי היכי דאמור רבנן כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר עשר כל חד לפום חורפיה הוי גיטא אי בציר מהכי לא הוי גיטא ולא מיגרשא עד דמקבל ליה אבוה לגיטא שכן אב מקבל גט לבתו קטנה על כרחה. הגיעו לעונת נדרים קטן בן שלש עשרה שנה ויום אחד וקטנה בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריהן נדר והקדישן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת מיחלץ לא חלצה עד דהויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד והיא דאתיאת שתי שערות. (יבמות יב:) איזו היא קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואע"ג דאתאי שתי שערות לא חולצת ולא מתיבמת קודם הזמן הזה אין מתעברת כל עיקר תוך הזמן הזה אם מתעברת היא מתה ועוברה מת הלכך לר"מ דאמר שלש נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה קטנה שמא תתעבר ותמות מעוברת שמא יעשה עוברה סנדל מניקה שמא תגמול את בנה וימות אחר זמן הזה היא חיה ועוברה חי ובת אחת עשרה שנה ויום אחד נבדקת לנדרים דתנן (נדה מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין וכן קטן בן שתים עשרה שנה ויום אחד [נדריו נבדקין בן י"ג שנה ויום א'] נדריו קיימין קודם זמן הזה אף על פי שאמרו יודעים אנו לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו אין נדריהם נדרים ואין הקדישן הקדש אחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעים לשם מי הקדשנו ולשם מי נדרנו נדריהן נדרים והקדישן הקדש ובודקין אותן כל שתים עשרה שנה וכל שלש עשרה שנה קטנה מבת אחת עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה ויום אחד וכן קטן מבן שתים עשרה שנה ויום אחד ועד בן שלש עשרה שנה ויום אחד אם יודעין למי נודרין ולמי מקדישין נדריהם נדרים והקדישן הקדש והיינו מופלא סמוך לאיש דכתיב בנדרים אבל בקידושין מקבל אביה קידושי מו (כתובות מו:) כדנפקא מכרסא דאימיה ועד דבגרא ומקבל לה גטא דכתיב בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה דאביה ואומר ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ומנין שמציאתה ומעשה ידיה לאביה שנאמר וכי ימכר איש את בתו לאמה מה אמה מעשה ידיה לרבה בת נמי מעשה ידיה לאביה ועד אימת מיקריא נערה מבת שתים עשרה שנה ויום אחד ועד בת שתים עשרה שנה וששה חדשים ויום אחד והוא דאייתית שתי שערות מכאן ואילך בוגרת היא (כתובות לט.) דאמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד.

(קדושין יח.) תניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות ולא לשפחות אחר אישות ר"ש אומר כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות. ואי הויא בת עשרים ולא אייתי שתי שערות לא חולצת ולא מתיבמת דתנן (נדה מז:) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראייה שהיא בת עשרים והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת וכן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים והוא סריס לא חולץ ולא מיבם. (ב"ב קנו") אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין לחליצה ולמיאונין. בודקין לקידושין היכא דקביל איהי קידושי אי הויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואייתי שתי שערות קידושי מעלי' הוו ואי הויא בת שתים עשרה ויום אחד ולא אייתי שתי שערות ולא קחזינן גומות קידושי ספק הוו וחיישי' שמא נשרו וצריכה גט. ולגיטין דקאמרינן בודקין בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו דרחמנא שדיא קמיה דתנן בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה לענין גיטא לית ליה רשותא לאפוקה עד דהוי בן שלש עשרה שנה ויום אחד ובדקינן ליה אי אייתי שתי שערות יהיב גיטא ואי לא עד דמייתי שתי שערות. ולחליצה אע"ג דלענין יבום מכי הוי בן תשע שנים ויום אחד מיבם לענין חליצה לא ליחלוץ עד דהוי בן שלש עשרה שנה דום אחד ובדקינן ליה כדרב נחמן אמר שמואל. ולמיאונין ממאנה עד דהוי בת שתים עשרה שנה יום אחד ובדקינן לה אי אייתי שתי שערות לא סגי לה במיאון ובעיא גט והיינו דרב נחמן אמר שמואל. ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה ודוקא מקרקעי אבל מטלטלי כדאמור רבנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין והוא שיודעין בטיב מקח וממכר. ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד ותינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד לענין מתנתן אין נבדקין אם יודעין בטיב מקח וממכר אם לאו אבל לענין מכירה נבדקין אם יודעין בטיב מקח וממכר ואייתו שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפילו במקרקעי ואם לאו עד שיהו בן עשרים שנה וכדרב נחמן אמר שמואל דקיימא לן הלכתא כאמימר לענין מתנה והלכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהו. ולהוציא עבדיו לחירות אם יודע בטיב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מוציא דהיינו תוך זמן נהי דעבד כמקרקעי דמי הא קאמרי' דכי יודע בטיב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפי' במקרקעי קודם לכן אע"פ שיודע בטיב מקח וממכר אינו מוציא עבדיו לחירות ואע"ג דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין דילמא עבד כקרקע דמי. ואע"ג דאיכא עבד דדמי למתנה חד טעמא הוא דילמא כמקרקעי דמיא ועוד קודם לכן קטן הוא ולאו בר מצות הוא דליחייבינון לעבדיו במצות. (שם קנה:) ולענין עדות דמקרקעי כל אימת דהוו זביניה זביני במקרקעי הויא עדותו עדות במקרקעי אלא אינו נבדק ולמטלטלי לא הויא עדותו עדות במטלטלי בעידנא דהוו זביניה זביני במטלטלי דאלו זביני דמטלטלי פעוטות כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה ואלו לענין עדות אפילו במטלטלי עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד דכתיב ועמדו שני האנשים ולהשלים לתפלה ולברכת המזון קטן פורח מצטרף היכא דאתחיל ליה משיאין ע"פ בת קול. (שם צד.) מי שהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באתה אשתו מותרת לחזור לו ומותר בקרובות שנייה ושנייה מותרת בקרוביו מתה ראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר אחרון אינו ממזר רבי יוסי אומר כל שפוסל על ידי אחרם פוסל על ידי עצמו וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל ע"י עצמו (שם צה:) א"ר יהודה (דף סד) אמר שמואל הלכה כרבי יוסי. (שם צו.) אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה מתה ונשא אחותה מאביה מתה ונשא אחותה מאמה [ונמצאו כולן קיימות] מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית דהויא להו נכריות ופוטרות צרותיהן ואסור בשנייה וברביעית דהויא להו אחיות ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. (קדושין עט:) מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראייה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראייה על הבנים ואין צריך להביא ראייה על האשה. אשה שנשאתי ממדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראייה על האשה ואין צריך להביא ראייה על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראייה על האשה ועל הבנים:

(פסק) ואלו איתתא דאתיא ממדינת הים ואמרה אשת איש הייתי והשתא גרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר מאן אחזקה באיסורא דאמרה אשת איש אני נפשה השתא נמי נפשה קא שריא דאמר רב אסי (כתובות כב.) מנין שהפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה הזה התירה אמר רב אשי הא סברא הוא אי סמכת אדיבורא קמא סמוך נמי אבתרא אי לא סמכת אדיבורא בתרא אקמא נמי לא תסמוך. אלא אמר רב אשי הפה שאסר הוא הפה שהתיר סברא הוא. תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני נאמנת אמרי בשלמא היכא דאמרה אשת איש הייתי גרושה אני נאמנת דקא תליא נפשה במילתא דשכיחא דכולהי נשי מינסבן לגברי ומיגרשן אלא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני אמאי נאמנת כל כמינה אמר רבה בר רב הונא כגון שנתנה אמתלא לדבריה. תניא נמי הכי אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה אין אשת איש אני איך נאמנת ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ומעשה באשה אחת שהיתה גדולה בנוי (ואמרי לה גדולה בנינוה) שתבעוה לינשא ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה ונשאת אמרו לה מה ראית אמרה להם בתחלה כשבאו עלי בני אדם שאין מהוגנין לי אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי בני אדם שהן מהוגנין עמדתי ונשאתי וזו הלכה העלה רבי אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. (שם עב.) ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ואיזו היא דת משה מאכילתו שאין מעושר ומשמשתו נדה ולא קוצה לה חלה ונודרת ולא מקיימת ואיזו היא דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וטוה בשוק ומדברת עם כל אדם אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו רבי טרפון אומר אף הקולנית (שם ע"ב) מאי קולנית אמר רב יהודה אמר שמואל במשמעת קולה על עסקי תשמיש. (יבמות כה.) תנן התם המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר שלח ליה רבה בר רב הונא לרבה בר רב נחמן ילמדנו רבינו כנס מהו שיוציא א"ל תניתוה הנטען מאשת איש והוציאה מתחת ידו אע"פ שכנס מוציא שלח ליה מי דמי התם הוציאוה הכא הוציאה ורבה בר רב נחמן אמר מתניתא נמי הוציאה תני התם בעל הכא בועל התם אמור רבנן לא יכנוס ואם כנס מוציא [ה"נ אמור רבנן לא יחזיר ואם כנס יוציא] ולא היא התם אלומי אלמיה לקליה הכא אמרי קים ליה בקליה וליתיה כי נמי תני הוציאה לא דמי שם רע לנטען דגבי נטען כיון דהוה חשיד מינה ואזל נסבה אלמיה לקלא ומשום הכי אם כנס יוציא גבי שם רע אימא לך אם כנס לא יוציא מימר אמרי קים ליה בקלא ובטליה ואם לאו הכי לאו אהדרה. והלכתא המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר לכתחלה ואם כנס לא יוציא והנטען מאשת איש והוציאה מתחת ידו אף על פי שכנס מוציא ואסורה לגברא (יבמות כד:) והנטען משפחתו אסורה להנשא לו והני מילי לכתחלה אבל דיעבד אין מוציאין אותה מידו:

(פסק) והיכא דטעני ליה גברא מאשת איש ואמרי לה עבדת איסורא מינה ומפיק לה גברא אי נמי מפקין לה מיניה בי דינא מיניה בסהדי לא מיבעיא דכי איתיה לגברא בחיי דאסירא ליה לההוא נטען אלא אי נמי מיית גברא דההיא איתתא אסירא ליה לההוא נטען ואי מתה היא שרי לההוא נטען למינסב אחתה דכתיב ושכב איש אותה שכבת זרע ותניא (שם צה.) שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ואפילו יתבה תותי גברא ועבד גברא איסורא מאחתה היא לא מיתסרא מעבדא איהי איסורא מעלמא מיתסרא על גברא גברא כי עבד איסורא באחתה לא מיתסרא דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח בלקיחה הוא דאסירא בשכיבה לא מיתסרא.

(שם כו.) תנו רבנן הנטען לאשה הרי זה לא ישא לא אמה ולא אחותה ולא בתה ולא בת בתה ולא בת בנה הני חמש עריות אסירן על נטען למינסב אבל אינסובי ההיא איתתא או קריבתה לאבוה דההוא דחשיד מינה או לאחוה או לבריה שרי לה לאינסובי מאי טעמא כיון דמיתסרא עלייהו אמרינן איסורא דנפשיה לא מיכסי איניש והלכתא אין דבר בערוה פחות משני עדים ועד שיהו רואים כמכחול בשפופרת לענין אשת איש לא מפקינן מגברא עד שיהו עדים רואין כמכחול בשפופרת (שם כד:) והאי דאמרו רבנן הנטען לאשת איש ונפיש לעז דידהו בקלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער ההוא לענין אפוקי מן נטען היכא דאפקא גברא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער אזלת הות לנטען מפקינן לה מן נטען הואיל וכדנפקא מעיקרא נפקא בקלא דלא פסיק ובדבר מכוער אבל לענין אפוקי מן גברא לא מפקין לה כדינא אלא עד דחזו עדים כמכחול בשפופרת. והיכי דמי קלא דלא פסיק (שם כה.) אמר אביי אמרה לי אם דומי דמתא יומא ופלגא והני מילי היכא דליכא אויבים דמפקין קלא אבל איכא אויבים לא חיישינן. והיכי דמי דבר מכוער כדתניא רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים הפוכים תחת המטה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא מנעלים ניחזי דמאן נינהו אלא אימא מקום מנעלין הפוכין תחת המטה אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא. והלכתא כרב דאמר (קדושין פא.) מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד אמר רב אשי מסתברא מילתיה דרב בפנויה אבל באשת איש לא דאם כן מוציא לעז על בניה. אמר רב מלקין על לא טובה השמועה מר זוטרא מחית ליה אפטרא על כתפיה ומקרי ליה אל בני. אמר רבה בעלה בעיר אין בו משום יחוד. (סוטה יח:) המגרש את אשתו והלכה וזנתה מותרת לחזור לבעלה מאי טעמא והיתה לאיש אחר אמר רחמנא והא לא הואי הויה ואי משום זנות הא לאו ברשותיה זנאי. פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות ולא כנסה והלכה ונשאת לאחר ומת או גרשה מותרת לינשא לראשון מאי טעמא לא יוכל בעלה הראשון וגו' אמר רחמנא וההוא לאו בעל הוא. (קדושין סו.) אמר לו עד אחד זינתה אשתו אין נאמן ואי מהימן ליה כבי תרי ואפקה אפומיה נגביה כתובתה דלגבי דינא אין דבר בערוה פחות משני עדים ולבתר דאפקה אסיר לאהדורה דשויה עליה חתיכה דאיסורא. האומר אשתי זינתה אסורה עליו (פסחים קיג:) ומאן דחזי בחבריה איסורא ולא מצי לאפרושיה נצריף בהדיה סהדא אחרינא והדר נסהידו ואי לא איהו לחודיה לא נסהיד. (כתובות ט.) האומר פתח פתוח מצאתי אם נשוי הוא ונותן טעם לדבריו נאמן (כתובות י.) ואם אינו נשוי ואמר פתח פתוח מצאתי אינו נאמן ומלקינן ליה. (שם יג.) היתה מדברת עם אחד בשוק ואמרי לה מה טיבו של זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אימרים נאמנת להשיאה לכהונה מאי מדברת זעירי אמר נסתרה והני מילי נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הויא לה כשבויה ופסולה לכהונה היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת להשיאה לכהונה (יבמות סא.) ר' אליעזר לטעמיה דאמר זונה זונה כשמה אלמא כרבנן סבירא ליה דאמרי אין זונה אלא גיורת משוחררת ושנבעלה בעילת זנות והני מילי כי אמרה לכשר נבעלתי ולאו ממזר ולאו נתין דבין באונס דבין ברצון מותר להשיאה לכהונה והני מילי בפנויה אבל באשת איש מעוברת וקאמרה אנוסה אני לא מהימנא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל: (שם לו:) תנו רבנן לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוציא ואל יחזיר עולמית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס והלכה כרבנן ואי קשיא לך הלכה כרבי מאיר בגזרותיו הכא קנסא הוא והלכה כרבי מאיר בגזרותיו אבל לא בקנסיו.

(כתובות ס:) תנו רבנן מניקה שמת בעלה בתוך עשרים וארבעה חודש הרי זו לא תנשא ולא תתארס עד שיהו לה עשרים וארבעה חודש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שמונה עשר חודש א"ר נתן בן יוסף הן הן דברי בית שמאי הן הן דברי בית הלל שבית שמאי אומרים עשרים וארבעה חודש ובית הלל אומרים שמונה עשר חודש ומסקנא כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל רב ושמואל דאמרי תרוייהו צריכה להמתין עשרים וארבעה חודש חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו. תנו רבנן הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס עם בעלה או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה חולה או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה חבוש בבית האיסורין והמפלת לאחר מיתת בעלה ועקרה וזקנה וקטנה ואילונית ושאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין שלשה חדשים דברי רבי מאיר ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד אלמא גזר ר' מאיר הני אטו הני ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי מאיר בגזרותיו והלכתא מת מותרת גמלתו אסורה. וכן איתתא דמית גברא או דאיפטרא לה בגיטא אסיר לה לאינסובי בגו תלתא ירחי דתניא (יבמות מב:) ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים. (שם מג.) והלכתא כי קושיא דרב אשי חוץ מיום שנתגרשה בו וחוץ מיום שנתארסה בו וש"מ שלשה חדשים שלמים בעינן. (שם לז.) איתמר קידש בתוך שלשה חדשים וברח פליגי בה רב אחא ורפרם חד אמר משמתינן ליה וחד אמר ערקוייה מסתייה ולא מפקינן לה מיניה הוה עובדא ואמר להו רפרם ערקוייה מסתייה וכן הלכה. ואסיר ליה לבר ישראל למינסב חדא מקרובות דיליה. והיכא דעבר ונסיב בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות ב"ד הולד ממזר דסבירא לן כשמעון התימני דתנן (שם מט.) איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ר' יהושע אומר כל שחייבין עליו מיתת בית דין וקא תני לה לשמעון התימני גבי מילי פסיקאתא דתנן (קדושין סו:) כל מקום שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואיזו זו כהנת ולויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי ולישראל וכל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום ואיזו זו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה קידושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה כשמעון התימני דאמר הולד ממזר בין מחייבי כריתות בין מחייבי מיתות בית דין וכל מי שאין לה עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית. (יבמות מה:) וגוי ועבד שבאו על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש מיהו אי ולד זכר הוא בר ישראל. מעליא הוא וכשר בכהנת ולא יהא אלא גר דקיימא לן דגר כשר בכהנת ואי נקבה היא ללוי ולישראל שריא לכהן אסירא דקאמרינן (שם מה.) אפילו למאן דאמר גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר פגום לכהונה הוי מקל וחומר דקאמרינן ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום לכהונה זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום וכי תימא מה לאלמנה לכהן שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון דכא עליה בוי ועבד פסלה מן הכהונה דאמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל מנין לגוי ועבד שבאו על בת ישראל וכהנת ולויה שפסלוה מן הכהונה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה יצאו גוי ועבד שאין אלמנות וגירושין בה. ובת ישראל פנויה דמזניא מן ישראל או מן כהן או מן לוי דלאו קרובין דאסירין לה מן אורייתא בריא לכהן דאמרינן (שם סא:) לית הלכתא כרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה (ע"ל דף ס') ואי שומרת יבם היא ומזניא מישראל או מכהן או מלוי שריא ליה ואי עבד בה יבם מאמר ומאי ניהו קידושין אסירא ליה ואי מן ממזר וכותי ונתין נמי נבעלה פסולה מן הכהונה. כללו של דבר כל שפסול לה כיון שבא עליה פסלה מן הכהונה. (שם נט:) אמר רב שימי בר חייא נבעלה לבהמה באונס כשרה לכהונה.

(שם ס.) תנו רבנן כהן לא ישא אנוסת עצמו ומפותת עצמו ואם נשא נשוי כהן לא ישא אנוסת חבירו ומפותת חבירו ואם נשא ר' אליעזר בן יעקב אומר הולד חלל וחכמים אומרים הולד כשר והלכתא כרבנן. (קדושין סט.) ר' טרפון אומר יכולין ממזרין לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין וכשר לבא בקהל. איבעיא להו רבי טרפון לכתחלה קאמר או דיעבד קאמר ת"ש דאושפזיכני' דרבי שמלאי ממזרא הוה א"ל אי קדמת אדעתין טהרתינא לבנך אי אמרת לכתחלה קאמר שפיר אלא אי אמרת דיעבד קאמר מאי ניהו דאזל וגניב ומזדבן בעבד עברי ועבד עברי בשני רבי שמלאי מי הוה והתניא אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ש"מ אפילו לכתחלה קאמר ש"מ. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון דולד במעי שפחה אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכתיב אשר בשר חמורים בשרם. (שם סח:) והלכתא בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך אלא בנה. לקח שפחה ובא עליה ונתעברה הימנו ואחר כך שיחררה והטבילה לשם חירות ואח"כ ילדה אותו ולד גר הוי ואין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי דבעינא זרע שנזרע בקדושה וליכא. וכן מי שנשא את הגויה שלא הטבילה לשום גירות ונתעברה ואח"כ הטבילה וילדה אותו ולד גר הוא ואין צריך טבילה (יבמות עח.) דאמר רבה נתגיירה מעוברת וילדה בנה אין צריך טבילה דסגי ליה בטבילת אמו ולענין נחלה לא ירית ליה דלאו בריה מקרי ואי נקבה היא בין מן הנכרית ובין מן השפחה כשרה לישראל ואסירא (דף סה) לכהן. (קדושין עז.) בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל בתו פסולה לכהונה רבי יהודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר רבי אליעזר בן יעקב אומר גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה [אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה] אחד גרים וא' עבדים משוחררין עד שתהא אמם מישראל רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה (עי' עה.) אמר רב המנונא משמיה דעולא אומר היה רבי מאיר חייס גר עד עשרה דורות מותר בממזרת מכאן ואילך אסור בממזרת (שם עח:) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הלכה כרבי יוסי ומיום שחרב ביהמ"ק נהגו כהנים סלסול בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב. אמר רב נחמן אמר לי הונא הלכה בא לימלך מורין לו כרבי אליעזר בן יעקב כנס אין מוציאין ממנו כרבי יוסי. (שם מג.) וגר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. (תוספתא פ"ה) ותניא כוותיה דרב אחד גר ואחד עבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין. חללה היכי דמיא כדתניא (שם עז.) איזו היא חללה כל שנולדה מן הפסולין וקיימא לן מאי פסולין הני דאסירן לכהן ואי עבר ונסיב להו זרעא דמוליד מינייהו הוי חלל. אין חללה אלא מאיסור כהונה בלבד ומאי ניהו כהן גדול דנסיב אלמנה ומיית ליה לא תימא הא אלמנה היא ולכהן מיהא שריא אלא מכי אזל כהן גדול עלה שויא חללה ואסירא לכהן הדיוט וכן כהן הדיוט שנשא גרושה וחלוצה שויא חללה ובנה ובנתא חללי הויין. והלכתא אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות דעריות דחייבי כריתות נינהו ואין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת. (יבמות ס:) ולית הלכתא כר' שמעון בן יוחאי דאמר גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. ההוא כהנא דהוה נסיב פחותה מבת שלש שנים ויום אחד א"ל רב נחמן מאי טעמא עבדת הכי דאמר רבי יעקב בר אידי א"ר יהושע בן לוי הלכה כר' שמעון בן יוחאי א"ל זיל אפקה ואי לא מפיקנא ליך ר' יהושע בן לוי מאונך. (יבמות מה:) מי שחציו עבד וחציו בן חורין הבא על אשת איש הוולד אין לו תקנה דקא אתי צד חירות דביה ומשתמש בצד אשת איש. ישראל שנשא גיורת בת גרים לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה. למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה למטה יש לה הפסק דהויא לה בת גיורת שכשרה לכהונה דתנן רבי אליעזר בן יעקב אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. ישראל שנשא שפחה משוחררת בת משוחררים לכהן אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה למעלה דהויא לה משוחררת שהיא פסולה לכהן למטה יש לה הפסק דהויא לה בת משוחררת שהיא כשרה לכהונה דאמר מר ישראל שנשא שפחה משוחררת בתו כשרה לכהונה. גר שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם אשתו של גר בת ישראל לכהונה למטה דהויא לה בתו של גר שהיא כשרה לכהונה דתנן גר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם אשתו של עבד משוחרר בת ישראל שהיא כשרה לכהונה למטה דהויא לה בת עבד משוחרר שהיא כשרה לכהונה דאמר מר עבד משוחרר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה. גר שנשא גיורת בת גרים לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה למעלה דהויא לה גיורת שהיא פסולה לכהונה למטה דהויא לה בת גרים שהיא פסולה לכהונה דתנן אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהונה אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה דתנן רבי יוסי אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. עבד משוחרר שנשא בת משוחררין לכהן אין לה הפסק לא למעלה ולא למטה למעלה דהויא לה שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה למטה דהויא לה בת משוחררת שהיא פסולה לכהינה אבל לרבי יוסי יש לה הפסק למטה דאמר מר עבד משוחרר שנשא שפחה משוחררת בתו כשרה לכהונה חלל שנשא בת ישראל לכהן יש לה הפסק למעלה ואין לה הפסק למטה למעלה דהויא לה בת ישראל שהיא כשרה לכהונה למטה אין לה הפסק דהויא לה בת חלל זכר דתנן בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם חללה אין לה הפסק למעלה אבל יש לה הפסק למטה למעלה דהויא לה גרושה או חללה או חלוצה או גיורת או שפחה משוחררת שהיא פסולה לכהונה למטה יש לה הפסק דהויא לה בת חללה דתנן ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה ישראל שהחזיר גרושתו משנשאת לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה בין מלמטה למעלה דהויא לה אם גרושה שכשרה לכהונה למטה דהויא לה בת מחזיר גרושתו שהיא כשרה לכהונה (יבמות יא:) דאמר מר היא תועבה ואין בניה תועבין. ישראל שנשא גרושה או חלוצה לכהן יש לה הפסק בין מלמעלה ובין מלמטה למעלה דהויא לה אם גרושה ואם חלוצה שהיא כשרה לכהונה למטה דהויא לה בת גרושה או בת חלוצה שהיא כשרה לכהונה דאמר מר ישראל שנשא גרושה או חלוצה בתו כשרה לכהונה. וממזר אסיר לאינסובי בת ישראל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה'. והיכא דעבר ונסיב הנך בני ובנאתא דהוו ליה ממזרי נינהו דכתיב גם דור עשירי לא יבא לו. וכי היכי דממזר אסיר למינסב בת ישראל ממזרת נמי אסירה לאינסובי לבר ישראל (שם עו:) מאי טעמא ממזר כתיב אמר רחמנא מום זר הוא לא שנא זכרים ולא שנא נקבות. והיכא דעברה ואינסיבא הנך בני ממזרי נינהו ואע"ג דכתיב למשפחותם לבית אבותם ואבוהון דהני ישראל הוא אמר רחמנא לא יבא ממזר וגו' (קדושין סט.) מאי לו הלך אחר פסולו. ולא מיבעיא ממזר דנסיב בת ישראל דמאי דמוליד ממזרי נינהו דאיסורא קא מזדרע אלא אפילו כהן לוי וישראל דכשרין נינהו (יבמות עה:) אם פצוע דכא הוא ואם כרות שפכה הוא אסיר ליה למינסב בת ישראל דכתיב לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה. ולא מיבעיא דמעיקרא פצוע דכא וכרות שפכה הוא אלא אפי' נסיב איתתא ואית לה בני בכשרותיה ולבסוף הוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה מפקינן לה מיניה מאי טעמא דכממזר שויה רחמנא והני מילי דהוה ליה פצוע דכא או כרות שפכה בידי אדם אבל בידי שמים כשר אמר רבא דיקא נמי דכתיב פצוע דכא למימרא דבידי אדם הוא ולא כתיב פצוע למימרא דפצוע ממעי אמו כשר שמע מינה:

(פסק) והיכא דכי איתיליד בחדא ביצה הוא דהוי ליה כשר דתניא (שם עה.) אמר רבי ישמעאל משום רבי יוחנן בן ברוקה כך שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה ס"ד אימא אינו אלא כסריס חמה וכשר. והיכי דמי פצוע דכא כדתנן (יבמות ע.) איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן כרות שפכה כל שנכרת הגיד שלו ואם נשתייר מן העטרה אפילו כחוט כשר (שם עו.) פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבוא בקהל שנא' לא יבא פצוע דכא וגו'.

(שם עה.) ת"ר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו אמר רבי ישמעאל משום ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה וכשר סריס חמה סלקא דעתך אלא אימא כסריס חמה וכשר (שם ע"ב) וממאי דהאי פצוע דכא שנפצעו ביצים שלו הוא מכדי לא יבא פצוע דכא סתמא כתיב ולא יבא פצוע בביצים לא כתיב אימא אפילו איפצע מוחיה אמרי היינו דאמר ליה ההוא מרבנן לרבא ממאי דהאי פצוע דכא דנפצעו ביצים שלו הוא דילמא דאיפצע מוחיה אמר ליה מסתברא הואיל ובכולו נחית לדארי וקא מזהר עילוי בנייהו דפסילי והאי פצוע דכא לא קא מדכר דפסיל ש"מ פצוע בדוכתא דמוליד הוא ודלמא הוא נינהו דאסיר וחס רחמנא עילויה זרעיה דלא ניפסיל אלא מנלן אמר קרא לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה מה כרות שפכה במקום דמוליד אף פצוע דכא במקום דמוליד וכרות שפכה גופיה מנלן אימא אצבעתיה כרות שפכה כתיב במקום שפיכה ואימא חוטמו דבמקום שפיכה הוא מי כתיב בשפוך כרות שפכה כתיב מי שעל ידי כריתה שותת שלא על ידי כריתה מקלח לאפוקי האי דאידי ואידי שותת הוא. פצוע לא תימא דנפצעו ביצים שלו ותו לא אלא אפילו נפצע הגיד ואפילו נפצעו גידי ביצים דאמר רבא פצוע בכולן דכא בכולן כרות בכולן פצוע בין שנפצע הגיד ובין שנפצעו ביצים ובין שנפצעו גידי ביצים דכא בין שנידך הגיד ובין שנידכו ביצים ובין שנידכו גידי ביצים כרות שפכה בין שנכרת הגיד ובין שנכרתו ביצים ובין שנכרתו גידי ביצים.

(שם עד) תנו רבנן נקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מקלח וזה הוא פסול החוזר להכשירו זה הוא למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום או מחמת מכה בוושט שאינו קרום. אמרת נסתם כשר ובמאי מסתתם שלחה רב אידי בר אבין קמיה דאביי היכי עבדינן אמר ליה מייתינן שעורתא ומסרטינן האי גיסא והאי גיסא דנקב בפרזלא לא דזריף ושייפינן ליה תרבא ומייתינן שושמנא גמלאה ומנכתינן ליה עד דנקיט ליה לנקב מתרי גיסאניה וכיון דנקטיה פסקינן ליה לראש שושמנא וסתים והני מילי קטן אבל גדול כיון דיהיב דעתיה אאישות איקלופי מקליף. (שם עה:) אמר ליה רבינא למרימר הכי אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא הלכה בין כקולמוס בין כמרזב כשר. ההוא עובדא דהוה במתא מחסיא שפייה מר בר אשי בקולמוס ואכשריה. (שם עט:) פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן או חולצין או מיבמין כיצד מתו ולהם אחים ולהם נשים עמדו אחיהם ועשו מאמר בנשותיהם ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו מתו אחיהם ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהם ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו אסור לקיימן משום שנאמר לא יבא פצוע דכא ואם עמד פצוע הגיד או שנפצעו גידי ביצים של אחד מהם [ונשא אשה ומת] ויש לו אח אסורה לבעל ומותרת ליבם ואם עמד אחיו ונשא אשה ומת ויש לו אח בין שנפצע הגיד בין שנפצע ביצים ובין שנפצעו גידי ביצים או שיש לו אח בין שנידך הגיד ובין שנידכו ביצים ובין שנידכו גידי ביצים או שיש לו אח בין שנכרת הגיד ובין שנכרתו ביצים ובין שנכרתו גידי ביצים אסורה ליבם ומותרת לבעל וחולצת ולא מתיבמת ואם קדם וייבם קנה ואסור לקיימה ומוציאה בגט דכתיב לא יבא פצוע דכא (ואמר רבא פצוע בכולן דכא בכולן כרות בכולן פצוע בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו גידי ביצים דכא בין שנידך הגיד בין שנידכו ביצים בין שנידכו גידי ביצים כרות בין שנכרת הגיד בין שנכרתו גידי ביצים. ת"ר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו אחת מהן ואפי' נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו אמר רבי ישמעאל משום ר' יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא סריס חמה ובשר סריס חמה סלקא דעתך אלא אימא אינו אלא בסריס חמה ובשר). ואם עמד נידך הגיד או שנדבו ביצים או שנכרת הגיד או שנכרתו ביצים או שנכרתו גידי ביצים ונשא אשה ומת אסורה לבעל ומותרת ליבם ואם עמד אחיו ונשא אשה ומת ויש לו אח פצוע דכא וברות שפכה אסורה ליבם ומותרת לבעל וחולצת ולא מתיבמת ואם קדם ויבם קנה ואסור לקיימה ומוציאה בגט ואפי' נקבו ביצים או שנמוקו ביצים או שחסרו ביצים או שנקבה ביצה או שנמוקה ביצה אחת לא יבא בקהל ה':

(פסק) ומאן דעבר ונסיב איתתא מחייבי לאוין ויליד בבור ההוא בכור נוטל פי שנים (יבמות כג.) דכתיב כי תהין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וכי יש אהובה לפני המקום ויש שנואה לפני המקום אלא מאי אהובה אהובה בנשואיה ומאי ניהו כשרה לכשר שנואה בנשואיה ומאי ניהו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לממזר ולנתין ולא מיבעיא מחייבי לאוין דנוטל פי שנים אלא אפילו מחייבי כריתות דעריות נינהו נוטל פי שנים דתנן (שם כב:) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום ואמרי' מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר. (נדרים ל:) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך והשמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ותהא מקלקלת על בעלה אלא אמרה טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני לך יוצאה ונוטלת כתובתה (שם צא.) באשת כהן שנאנסה. השמים ביני לבינך מאי ניהו דהיכא דלא קא הוו לה בני והוא אמר מינה והיא אמרה מיניה איהי מהימנא מ"ט דאיהי קים ליה ביורה כחץ והכי קאמרה ליה השמים ביני לבינך דליכא יורה כחץ דמאן דפתקין ביה גירא איהו מרגיש טפי מן מאן דפתיק ליה הלכך יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים דהיכא דמדרה הנאה מכולהו ישראל בעלה מפיר חלקו ומשמשתו דאית ליה רשותא עלה להפר נדריה ולא מתהניא מן ישראל כולהין ואי מיית גברא אסיר ליה לאינסובי ולאיתהנויי מכל ישראל. (שם) ההיא איתתא דכל יומא דתשמיש הוה מקדמא משיא ידה דגברא יומא חד אתיא ליה מיא למימשא אמר לה הא מילתא האידנא לא הואי אמרה ליה א"כ חד מהני גוים אהלויי דהוו הכא האידנא אי אנת לא הוה חד מינייהו (דף סו) הוה אמר רב נחמן לא מהימנא דילמא עיניה נתנה באחר ולית מששא במילה. ההיא איתתא דלא הוה בדיחא דעתה בהדי גברא יומא חד הוה בדיחא דעתה בהדיה אמר לה האידנא מאי שנא אמרה ליה מעולם לא צערתן בדרך ארץ כי האידנא אמר לה הא מילתא לא הוה האידנא אמרה לה אם כן חד מהני גוים נפוטאי (נ"א טפטרי) דהוו הכא אי אנת לא הוית דילמא חד מינייהו הוה אמר להו רב נחמן לא תשגחו בה עיניה נתנה באחר. ההוא גברא דהוה מהרזק בביתא היא ואיתתא עייל אתא מארי דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבה איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס ויתיב. ההוא נואף דעייל לגבה דההיא איתתא ואתא גברא סליק נואף יתיב בי. באלי אבגא הוה מחתן תחלי התם וטעמינהו חיוי' אתא מארי דביתא בעא למיכל מהנך תחלי בלא דעתא דאיתתיה אמר ליה נואף לא תיכול דטעמינהו חיויא אמר רבה איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא הוה ניחא ליה דניכול ולימות מאי טעמא דכתיב כי נאפו ודם בידיהם פשיטא מהו דתימא איסורא עבד והאי דא"ל לא תיכול משום דלא נימות בעל דתיהוי עליה כמים גנובים ימתקו קמ"ל.

(סוטה ג.) ת"ר וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל ר' עק בא אומר חובה. (שם ב:) אמר רב חנינא לא נימא איניש לאינשי ביתיה בזמן הזה לא תסתרי בהדי פלניא דילמא קיי"ל כרבי יוסי בר' יהודה דאמר קינוי על פי עצמו ודילמא מיקריא ומסתתרא ואתו עידי סתירה וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה וקאסר לה עליה איסורא דלעלם. (שם כה.) איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה או דילמא בעיא התראה דאי הדרה בה תהדר בה אמר רב חנינא מסורא ת"ש ואלו שב"ד מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האיסורין ולא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה ש"מ בעיא התראה ש"מ. איבעיא להו עוברת על דת ורצה בעלה לקיימה מקיימה או אינו מקיימה מי אמרינן בעל הא לא קפיד או דילמא כיון דעוברת על דת היא בעל כרחיה מפקינן לה מיניה ת"ש ואלו שב"ד מקנין להם וכו' אי אמרת רצה בעלה לקיימה מקיימה עבדינן מידי דדילמא לא ניחא לבעל לאפוקה סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה לבעל ומפקינן לה. איבעיא להו בטל שמחל על קינויו מחול או אינו מחול מי אמרי' בקפידא דבעל תלא רחמנא והא לא קא קפיד וכיון דאתחליה מיתחל או דילמא כיון דקא קפיד לעולם קפיד ושויה עליה איסורא ולא מצי מחיל ת"ש ואלו שב"ד מקנאין להם וכו' אי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה סתמא דמלתא אדם מסכים דעתו על דעת ב"ד. ת"ש דא"ר יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים בעל שמחל על קינויו קינויו מחול וזקן ממרא על פי ב"ד שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו כשבאתי אצל חבירי שבדרום על שנים הודו לו על זקן ממרא לא הודו לו שלא ירבו מחלוקת בישראל ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול ש"מ והני מילי מקמי סתירה אבל לאחר סתירה אינו מחול (שם כז.) והלכתא ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה דתני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו אשה מזנה בניה כשרין מ"ט רוב בעילות אחר הבעל. (שם יז.) דרש ר"ע איש ואשה זכו שכינה ביניהם לא זכו אש אוכלתן אמר רבה יצרא דאשה עדיפא מדאיש האי מצרף האי לאו מצרף. (נדה מז:) בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראייה שהיא בת עשרים שנה והיא אילונית לא חולצת ולא מתיבמת. בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראייה שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. ורמינהו אחד בן תשע שנים שלא הביא שתי שערות ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב לא קשיא כאן שנולדו בו סימני סריס וכאן שלא נולדו בו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקא תני והוא הסריס ש"מ וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו. כי אתו לקמי דרבי חייא אי בארי אמר להו זילו אכחשוה אי כחיש אמר להו זילו אבריוה דהני סימנין זימנין דאתו מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריותא. אמר רב הלכתא ככל הני פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן בשלמא לעולא היינו דעד הכא קתני יום אחד והכא לא קתני יום אחד אלא לרב ליתני ועוד תניא רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אליעזר שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת עשרים לכל דבריה. הורה רבי בלוד שנת שמונה עשרה שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא שנת שמונה עשרה לכל דבריה בשלמא רבי ורבי יוסי בן כיפר לא קא קשיא הא כבית שמאי הא כב"ה אלא לרב קשיא תנאי היא דתניא שנה האמורה בקדשים ושנה האמורה בבתי ערי חומה ושתי שנים שבשדה אחוזה ושש שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת (שם מח.) אמר רבי יצחק בר נחמני א"ר אלעזר הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום רבי אליעזר א"ר זירא אי זכאי איסק ואיגמרה לשמעתא מפומה דמרא כי סליק אשכחיה לר"א א"ל אמר מר הלכה כר' יוסי בן כיפר אמר ליה מסתברא כוותיה אמרי מדכולה פירקין קתני יום אחד והכא לא קתני ש"מ מסתברא כוותיה:

סליקו להו הלכות מיאון

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף