הלכות גדולות/כיסוי הדם
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מאן דשחיט חיותא או עופא מיחייב לכסוייה לדמיה בעפרא שנאמר איש איש מבני ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו'. (חולין פג:) ואמר רב זירא אמר רב השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שם שוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה. ומאן דשחיט אווזין ותרנגולין אע"ג דניצודין ועומדין ולאו אשר יצוד קרינא בהו חייב לכסות דתנו רבנן (חולין פד.) אשר יצוד אין לי אלא על יצוד ניצודין ועומדין מאיליהן כגון אווזין ותרנגולין מנין ת"ל ציד מכל מקום. ומאן דשחיט חיותא או ציפרא ושחט בהמה עליה דההוא דמא פטור מלכסות דתניא (שם פג:) רבי נתן בן יוסף אומר שחט חיה ואחר כך בהמה פטור מלכסות בהמה ואחר כך חיה חייב לכסות (שם פז.) ואלו היכא דשחט ואיבלע דמא בארעא פטור מלכסות ואם רישומו ניכר חייב לכסות ואלו מאן דשחט ואיערב ההוא דמא במיא אי אית חזותא דדמא חייב לכסות ואי איערב בחמרא חזינן אלו חזאי חמרא כי מיא הוה ידיעה חזיתא דדמא בגויה מיחייב לכסות ואי לא פטור דתנן דם שנתערב במים אס יש בו מראית דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאלו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו כאלו הוא מים ר' יהודה אומר אין דם מבטל דם. (שם ע"ב) דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות א"ר יהודה אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות. ולא שנא חמרא או מיא עילוי דמא ולא שנא נפל דמא למיא או לחמרא כי אית ביה חזותא דדמא מיחייב לכסויי דאמר רב פפא אע"ג דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן דם לענין זריקה כי נפיל למיא או לחמרא קמא קמא בטיל לענין כיסוי אינו כן דאין דיחוי אצל מצות. (שם פד:) ומותר לשחוט לחולה בשבת ואסור לכסות דמו בשבת מאי טעמא דהא איפשר לכסוייה לאורתא. (שם פה.) ואי שחיט טמאין פטור מלכסות שנאמר אשר יאכל והיכא דשחיט ולא אישתחיט שפיר פטור מלכסות דתנן השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות. והיכא דקא שחיט חיה או עוף ולאו אדעתא דאכילה שחטיה אלא דקא מיבעי ליה דמיה כיון דשחיטה מעליתא היא דאי בעי למיכל מיניה אכיל חייב לכסות דתניא (שם פה:) השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו. (שם פו.) והיכא דקא שחיט חרש שוטה וקטן אף על גב דשחטן להו שחיטה מעלייתא פטורין מלכסות ואי קא חזו להו אחריני דקא שחטין הנך אחריני מיחייבי בכיסוי. (שם פה.) והיכא דאישתחיט שחיטה מעלייתא ואיטריף פטור מלכסות (שם פז.) שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות שנאמר ואמר לבני ישראל אזהרה לכל ישראל. תניא אידך ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה וחייבו רבן שמעון בן גמליאל ליתן לו עשרה זהובים. ובתר דמכסי ליה לדמא מיחייב לברוכי ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על כיסוי הדם. והיכא דקבעי מישחט עשר זגאתא ושחט חדא מינייהו ואיתשעי לכיסייה והדר ליבריך ולישחוט הנך אחרניאתא (שם פו:) שחט מאה חיה במקום אחד כיסוי אחד לכולן שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסתו הרוח חייב לכסות (דף קלו) ר' יהודה אומר שחט חיה יכסה ואחר כך ישחוט את העוף (שם פח.) תנו רבנן וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפה עליו את הכלי ת"ל בעפר ואין לי אלא עפר מנין לרבות זבל דק וחול דק ושחיקת אבנים ושחיקת חרסין ונעורת של פשתן דקה ונעורת של חרשיס דקה וסיד וחרסית ולבונה ומגיפה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף זבל גס וחול גס ושחיקת כלי מתכות וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו מרבה אני את אלו שהן מין עפר ומוציא אני את אלו שאינן מין עפר.
(שם ע"ב) תנו רבנן היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות [שוחק דינר זהב ומכסה היה הולך בספינה וא"ל עפר לכסות] שורף טליתו ומכסה דאשכחן אפר דאיקרי עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת אלא דינר זהב מנלן אמר רב זירא דאמר קרא ועפרות זהב לו. (כתובות עו:) המוכר בהמה לחבירו ונמצאת טרפה בבני מעים כגון מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות משני צדדין אם הגליד פי המכה אע"ג דיהב טבח זוזי אמרינן ליה למוכר אהדר זוזי למרייהו דזביני דזבנת מקח טעות אינון ודאי כגון נוקבא דלא מיגלי אם מקמי דניזבנה או בתר דזבנה לא מיבעיא דכי לא יהב טבח זוזי דאמרינן ליה למוכר אייתי ראיה דנוקבא לאו ברשותך הוה ושקול דמי אלא אפילו נקיט מוכר דמי הלכתא כלישנא קמא דשמואל דזוזי מקח טעות ואמרינן ליה למוכר אייתי ראיה דהני זוזי במה אפקתינהו בחזקת דמרייהו ואי לא מהדרין זוזי למריה ואי מיגליא מלתא דבבית טבח איתילידא ביה ריעותא אע"ג דלא יהב טבח זוזי יהיב:
(פסק) ואסיר ליה לבר ישראל למזבן בהמה טמאה ומינכס וזבינן לגוים ואסיר ליה נמי למיזבן דגים טמאים וזבינתינהו לגוים אבל ודאי שחט בהמה טהורה ואשתכח טרפה אי נמי זבן דגים טהורין ואיתרמי בגזירה דג טמא שרי ליה לזבוני לגוים דתנן (שביעית פ"ז) אין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים ולא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר לשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידן. לקח לעצמו והותיר מותר למוכרו. לקח בכור למשתה בנו או לרגל ואין צריך לו מותר למוכרו. צד חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותרין למוכרן ר' יהודה אומר אף מי שנתמנו לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנותו לכן וחכמים אוסרין. (כתובות קו:) והלכתא אין משתכרין ולא בשל הקדש ולא בשל עניים ומאי דמפקר לעניי הקדש הוא. (סנהדרין כה.) ההוא טבחא דנפק טריפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועבריה אזל ר' ממזייה וטופריה סבר רב נחמן לאכשוריה אמר ליה רבא ודילמא איערומי קא מערים ואלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר רב אידי בר אבין ילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו. (בכורות ל.) ההוא טבחא דהוה רגיל לזבוני תרבא טמיא במר דכנתא פסליה רבא לזבוני אפילו אמגוזי אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא כמאן כרבי יהודה אפילו מים ומלח נמי בהא אפילו רבי שמעון מודה מאי טעמא ינוקי גרו באמגוזי משבוש להו לבני טבחי וגנבי ומייתי ליה תרבא טמיא ומזבין ליה במר דכנתא. (חולין קלב:) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות וליתני פטורין מן המתנות אמר רבא זאת אומרת הדין עם הטבח. דרש רבא מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זבחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע. אמר רב חסדא האי כהנא טבחא דלא מפריש מתנתא ליהוי בשמתא דה' אלהי ישראל. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנתה. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנתה כאלו אוכל טבלים ולית הלכתא כוותיה. (חולין קלח:) והלכתא עוף טהור חייב לשלח עוף טמא פטור מלשלח עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח. קורא זכר ר' אליעזר מחייב וחכמים פוטרין. (חולין קמ:) היתה מעפעפת בזמן שכנפיה נוגעין בקן חייב לשלח אין כנפיה נוגעין בקן פטור מלשלח אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח שנא' קן קן מכל מקום שילחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח אפרוחין מפריחין וביצים מוזרות פטור מלשלח (שם קמ.) אם טרפה חייב לשלח אפרוחין טרפים פטור מלשלח. וכן הלכה. (שם קלא.) והלכתא כוותיה דרב דמספקא ליה אי איקרו לוים עם אי לא הלכך דמו לכהן ודמו לישראל דמו לכהן דלא שקלינן מיניה מתנות ודמו לישראל דלא יהבינן ליה מתנות והני מילי היכא דקשחיט לביתיה אבל קבע ליה דוכתא לזבוני לא מיבעיא לוי דשקלי' מיניה מתנות אלא אפי' מכהן שקלינן מיניה מתנות כדדרש רבא (שם קלב:) מאת העם ולא מאת הכהנים כשהוא אומר מאת זבחי הזבח אפילו כהן טבח במשמע וכן הלכה כי הא דאושפזיכניה דרבי טבלא כהן טבח הוה והוה דחיקא ליה מילתא א"ל זיל אישתתיף בהדי טבחי ישראל מיגו דאית להון רווחא דפטרת להו ממתנות משתתפי לך אזל חייביה ר"נ לאפרושי מתנתא א"ל והא רבי טבלא אמר לי פטירת אמר ליה אפריש ואי לא מפיקנא ליה לרבי טבלא מאונך אזל רבי טבלא לגבי רב נחמן א"ל מאי האי א"ל דכי אתי רבי אחא ברבי חנינא אריב"ל וכל זקני דרום אמרו כהן טבח עד שתים ושלש שבתות פטור מכאן והילך חייב א"ל וליעביד ליה מר כרבי אחא ברבי חנינא אמר ליה הני מילי היכא דלא קביע מסחתא מעיקרא אבל היכא דקביע מסחתא מעיקרא לא ואי יהיב דמי מתנות שפיר דמי:
(פסק) והיכא דקשחיט בביתא דלית בה כהן שקיל דמי מתנות ומשדר להו להיכא דאיכא כהן דתניא (שם קלד:) מקום שנהגו למלוג בעגלים לא יפשיט את הזרוע להפשיט את הראש לא יפשיט את הלחי ואם אין שם כהן מעלה אותם בדמים מפני הפסד כהן מאי טעמא נתינה כתיבא בהו דכתיב ונתן לכהן. ואיתתא כהנתא אע"ג דנסיבא לישראל יהבינן לה מתנות (שם קלא:) דכי אתא עולא אמר הבו מתנתא לכהנתא אלמא קסבר עולא ונתן לכהן ואפילו לכהנת. רב כהנא אכיל בשביל אשתו רב פפא אכיל בשביל אשתו רב יימר אכיל בשביל אשתו רב אידי אכיל בשביל אשתו. בת ישראל שנשאת לכהן וילדה הימנו בת ואותה הבת נשאת לישראל אם הבת אוכלת בתרומה בשביל בתה מכהן ואע"פ שנשאת לישראל ומנלן דאכלה דתנן (יבמות סט:) ממזר פוסל ומאכיל כיצד בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת ונשאת לעבד או לנכרי וילדה ממנו בן הרי זה ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה בת כהן לישראל לא אכלה בתרומה.
(יבמות ע.) תנו רבנן וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל וזרע אין לה מ"מ והא אפיקתי' לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא בני בנים הרי הם כבנים כי איצטריך קרא לזרע פסול. ת"ר הריני כפרת בן בתי ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה והיכא דהוה נקיט מתנות או דמי מתנות ואוודו ליה לא מחייב לשלומי לכהן דאמר רב חסדא (חולין קל:) המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם. רב יימר אכשיר עד מפי עד בבכור קרי עליה מרימר יימר שרי בוכרי. והלכתא עד מפי עד כשר בבכור.
(גיטין סא.) תנו רבנן מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום. והלכתא מלוין עם מתי גוים ושואלין בשלום גוים מפני דרכי שלום:
סליקו להו הלכות כסוי הדם
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |