הלכות גדולות/יום טוב
|
< הקודם · הבא > |
הלכות יום טוב
מיחייבינן לקדושיה ליומא טבא (מכילתא יתרו) דכתיב אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש. ומיחייבינן לאדכורי קדושתא בצלותא ועל כסא דאמר רבא (פסחים קיז:) אשכחתינון לסבי דפומבדיתא דיתבי וקאמרי בשבתא בין בקידושא ובין בצלותא מקדש השבת ביומא טבא בין בקידושא ובין בצלותא מקדש ישראל והזמנים והלכתא כסבי דפומבדיתא דאמר רבינא איקלעי לסורא לקמיה דמרימר נחית שליחא דציבורא ואמר כסבי דפומבדיתא הוו קא משתקי ליה אמר להו מרימר שבקוה דהלכתא כסבי דפומבדיתא. ואסיר למיעבד מלאכה ביומא טבא לבר מן מידי דצורך אכילה דכתיב כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וגו'. ומידי דלצורך אכילה דקאמרינן דשרי למיעבד הני מילי דברים שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב כגון שחיטה ואפיה ובישול אבל דברים שאיפשר לעשותן מלפני יום טוב כגון טחינה והרקדה אסורין ביום טוב והרקדה דקאמרינן דאסירא הני מילי פעם ראשונה אבל מהדר מיתנייה לקימחא דילמא נפל ביה צרור או קיסם שפיר דמי ומיתבעי לשנויי דלא ליחזי כעובדין דחול (ביצה כט:) דתנו רבנן אין שונין קמח ביום טוב משום רבי פפייס ור"י בן בתירא ששונין אמרו ואמרינן דביתהו דרב אשי תניא אפתורא. אמר רב אשי הא דידן ברתיה דרמי בר אבא ורמי בר אבא הוה שכיח בי רב פפי ורב פפי מאריה דעובדא הוה ואי לאו דחזאי מבית נשא לא הוה עבדא. (שם כט.) אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש לא ימדוד אדם שעורין ויתן לפני בהמתו אבל קודר הוא קב או קביים ואינו חושש אבל נחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדירתו כדי שלא יקדיח תבשילו. אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב מודדת אשה קמח לעיסתה כדי שתטול חלה בעין יפה ושמואל אמר אסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור. ומכשירי אוכל נפש שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב (שם כח:) כגון סכין שנפגמה ושפוד שנרצם וגריפת תנור ביום טוב פלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה אומר אף מכשירי אוכל נפש ואפילו רבי יהודה לא קא שרי אלא מכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב דכתיב הוא וכתיב לכם הוא ולא מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב לכם לכל צרכיכם במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב והלכה כרבי יהודה ואע"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים וסתם לן תנא כרבנן במגלה אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד כיון דקא רמינן (שם לז.) משילין פרות דרך ארובה ביום טוב אאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד וקא מפרק רב פפא הא בית שמאי הא בית הלל הוה ליה אין בין יום טוב לשבת כבית שמאי ור' יהודה כבית הלל (שם כח.) וא"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך הלכה כרבי יהודה א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי:
פסק ומידי דלאו צורך אוכל נפש לא מיבעיא מלאכה דאורייתא דאסירא ביום טוב אלא אפילו שבות דרבנן נמי אסיר דתנן (ביצה לו:) כל שחייבין עליו משום שבות ומשום רשות ומשום מצוה בשבת חייבין עליו ביום טוב אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין על פני המים ולא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין ואלו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין ולא חולצין ולא מייבמין ואלו הן משום מצוה לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין ולא מגביהין תרומות ומעשרות כל אלו ביום טוב אמרו קל וחומר בשבת ואין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. והיכא דאיכא פירי דהוו מיקצו דלא חזו לאכילה כגון גרוגרות וצימוקין דאסיקינהו לייבשינהו ועדיין לא יבישו אסיר למיכל מנהון בשבת וביום טוב דתניא (שם כו:) היה אוכל בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות צמוקין לא יאכל עד שיזמין (שם מ:) ואפילו לרבי שמעון דלית ליה מוקצה בגרוגרות וצמוקים מודה. עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון (שבת יט:) דאמר רב נחמן עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעיסקא באנו למחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון שרי והלכתא כרבי שמעון (שבת קנז.) דקיימא לן בכולה שבת הלכה כרבי שמעון במוקצה לבר ממוקצה מחמת איסורו ומאי מהו נר שהדליקו בה באותה שבת ואף על גב דבמוקצה הלכה כרבי שמעון דשרי נולד אסיר כגון מאנא דמיתבר ביומא טבא אסיר לאוקודיה ולמיפא ובשולי ביה דהוה ליה נולד דדרש רבא (ביצה לג.) אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד משום דקמתקנא מנא ביום טוב אסיר. ואוד שנשבר ביום טוב אין מסיקין בו ביום טוב לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב דהוה ליה נולד ואסיר. וביצה דמיתיילדה ביום טוב אסיר למיכלה ולא מיבעיא לאוכלה דהיא אסירא אלא אפילו לטלטולה נמי אסירא דתנו רבנן (שם ג:) אחת ביצה שנולדה ביום טוב ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המטה אבל כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר וספיקה אסור נתערבה באלף כולן אסורות:
פסק והיכא דמיקלע יום טוב בחד בשבא ומיתיילדה בשבתא אסיר למיכלה ביום טוב דאיתמר (שם ד.) שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ורבי יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה ותרוייהו סבירא להו דשבת ויו"ט שתי קדושות נינהו מיהו רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן לית ליה הכנה דרבה (שם ב:) דאמר רבה והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת ואין חול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב. ושני ימים טובים של ראש השנה נולדה בזה אסורה בזה (שם ד:) דאיתמר שני ימים טובים של ראש השנה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה. ושני ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה דאיתמר שני ימים טובים של גליות רב אמר נולדה בזה מותרת בזה רב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה והלכתא כוותיה דרב בהני תלת דאמר רבה הלכתא כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא שבת ויום טוב אף על גב דפליגי רב ורבי יוחנן ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן הכא לית הילכתא כותיה דרבי יוחנן דכיון דרב אית ליה הכנה דרבה הלכה כרב. בשני ימים טובים של ראש השנה אף על גב דפליג רבה הלכתא כרב. בשני ימים טובים של גליות אע"ג דפליג רב אסי הלכה כרב. ולגבי מת שרי לאיעסוקי ביה ישראל ביום טוב שני דאמר רבא (ביצה ו.) מת ביום טוב ראשון מתעסקין בו עממין ביום טוב שני מתעסקין בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה:
פסק והיכא דשחט תרנגולת ביו"ט ומשכח בה ביצה גמורה לא תימא כיון דאילו איתלידא הוה אסירא השתא נמי אסירא אלא שריא למיכלה דתניא (שם ע"ב) השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן ביום טוב ואע"ג דלענין מיכלה ביום טוב מדמינן לה לבישרא דתרנגולת וקא שרינן לה לענין בשר למיכלה בחלב שריא ולא דמיא לבשר והני מילי היכא דאינה מעורה בגידים (שם ז.) דתניא השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב רבי יעקב אומר אם היו מעורות בגידים אסורות מ"ט ביצה פירשא בעלמא הוא והני מילי לענין בשר בחלב דבשר עוף בחלב דרבנן הוא אבל ודאי שחט גוי תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות אע"ג דאינן מעורות בגידין כיון דאיסור נבילה דאורייתא היא אסירן דקא תני גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל (עדיות פ"ה) ביצת נבילה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק בית שמאי מתירין ובית הלל אוסרין וכי קאמרינן דהיכא דמיתילדה ביום טוב ראשון שרי למיכלה ביום טוב שני הני מילי לבשולה למחר ומיכלה אבל בשולה בראשון ומיכלה בשני אסיר. (תמורה לא.) א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ביצה טריפה אסורה אפרוח של ביצה טריפה מותר מאי טעמא דכמה דלא מסרח לא גביל אפרוח בעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא וכן הלכה ועוד תניא בהדיא מודה רבי אליעזר לחכמים באפרוח ביצה טריפה שמותר והיכא דמיעסקי במיתא ביום טוב ראשון משמתינן להו (סנהדרין כו:) דהנהו קבוראי דקברו שכבא ביו"ט ראשון שמתינהו רב פפא. ואף על גב דאישתהי אסיר לאיעסוקי ביה דכי אמור רבנן (ברכות יט:) גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה לאו דלא תסור אבל לאו דאורייתא לא דחי. (ביצה כד.) ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות. מצודות חיה ועופות ודגים לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שנצודו מערב יו"ט (שם ע"ב) רבן שמעון בן גמליאל אומר מצאן מקולקלין בידוע שמערב יום טוב נצודו ואם לאו בידוע שביום טוב נצודו ואסורין והיכא דאיכא מצודות דחיה ועופות ודגים דמיתצדן ביום טוב אסיר למיכל מנייהו דתנן (שם כד.) מצודות חיה ועופות ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן ידוע שנצודו מערב יום טוב ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו ואפי' ספק אסור דקא אמרינן ספק רבן גמליאל מתיר ור' יהושע אוסר ואמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כרבן גמליאל:
פסק וגוי דאייתי דורון לישראל ביומא טבא דריש שתא דהוי חמשה ומעלי שבא לא שרי למיכל עד חד בשבא מידי דאיכא למיחש ליה שמא מצד ביום טוב כגון חיה ועופות ודגים אי נמי מידי דאיכא ממיניה במחובר בקרקע כגון תמרי בזמנייהו וירקא וריחני ומיגדי רטיבי לא מיבעי' ביומא טבא דריש שתא דאסיר באכילה אלא אפילו אייתי ליה ביום טוב של גליות אסיר למיכלינהו ביום טוב ראשון ולאורתא בעי למשהי בכדי שיעשו ומותרין (שם כד:) דאמר רב פפא הילכתא גוי שהביא דורון לישראל ביום טוב ראשון של גליות אם יש מאותו המין במחובר אסורין שאני אומר מן המחובר הביאן ולערב מותרין בכדי שיעשו ואם אין מאותו המין במחובר אם הביאן מתוך התחום מותרין לאלתר מחוץ לתחום אסורין והבא בשביל ישראל זה מחוץ לתחום מותר לאכול ישראל אחר ודוקא דאין מאותו המין במחובר. אבל בשני ימים טובים של ראש השנה דהוו חמשה ומעלי שבא ואייתי ליה בחמשה לא שרי למיכל מינייהו עד חד בשבא מאי טעמא דשני ימים טובים של ראש השנה כיום אחד דמו והוה ליה כביצה דיום טוב ושבת אייתי ליה בשני ימים טובים של גליות ביום טוב ראשון שרי למיכל מיניה ביום טוב שני מידי דהוה אביצה. ומפסק דמי לחיותא ביומא טבא אסיר דתנן (ביצה כז:) אין נמנין על הבהמה בתחלה ביום טוב ואמרינן מאי אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין פוסקין דמים על הבהמה בתחלה ביום טוב אבל ליזל איניש לגבי טבח דרגיל גביה ומימר ליה הב לי חד צדא דבשרא אי נמי גבי חנוני דרגיל גביה ומימר ליה הב לי חמשין ביעי או חמשין אמגוזי אי נמי פירי אחריני דמזבני במנינא שרי והוא דלא מדכר ליה סך זבינתיה (שם כט:) דתנו רבנן הולך אדם אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גב אחד או ירך אחת אצל פטם הרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד או גוזל אחד אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ככר אחת או גלוסקא אחת אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים עשרים אגוזים שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו עשרה אפרסקין. עשרה רמונים ובלבד שלא יזכיר לו סכום רבי שמעון בן אלעזר אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח דכד הוה נקיט מיניה בחמשה דנקי והשתא שקל בדנקא לא נימא ליה מלא לי זוזא והני מילי חנוני ישראל אבל חנוני גוי כל מידי דאיתיה במחובר אי נמי כגון קמחא דאיכא למימר דאיטחין ביום טוב אי נמי ביצים דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב אסיר למשקל מיניה כדקאמרינן גוי שהביא דורון לישראל וכו'. (שם ז.) אמר רב מארי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולים מערב יום טוב ולא מצא בו ביצה ולמחר השכים ומצא בו ביצה מותר לאוכלה ביום טוב אלמא ביצה בליליא לא מיתילדא והא בת איתמל היא. ושפיר דמי לקבולי מן גוים בלילי יום טוב של ראש השנה ושני ימים טובים של גליות לבר מלילי יום טוב סמוך לשבת (שם יז.) אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח אדם עירובי תחומין מיום טוב לחבירו ומתנה. ואמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה. היכי דמי כגון דאי הוו להו שני ימים טובים של גליות חמשה ומעלי שבא דהוה ליה ארבעה מעלי יומא טבא מתבעי ליה לאותובי עירובי תבשילין ואי אישתלי ולא אותיב בארבעה מותיב בחמשא דהוא יום טוב ואמר הכי אי האידנא יומא טבא ולמחר חולא הוא לא צריכנא ולא מידי אי למחר יומא טבא והאידנא חולא הוא האי עירובא קמתנחנא לאישתרויי לן למיפא מיום טוב לשבת. ובשני ימים טובים של ר"ה לא נעביד הכי ואסיר ליה למיפא. (שם ו.) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי בריש שתא חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אחיתי עירוב תבשילין א"ל וליתנח מר האידנא לא סבר לה מר להא דרבא דאמר רבא מניח אדם עירובי תבשילין מיום טוב לחבירו ומתנה אימר דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות בשני ימים טובים של ר"ה מי אמר אמר ליה והא אמרי נהרדעי ביצה מותרת א"ל רב מרדכי בפירוש אמר מר לא סבר לה להא דנהרדעי:
(שם טז:) א"ר אבא אמר רב עירובי תבשילין צריך שיהא בהם כזית בין לאחד בין למאה דאי מעריב חד אדעתא דכולה מתא שפיר דמי. (ביצה טז:) אמר רב הונא אמר רב עירובי תבשילין צריך דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת שהניחו לו בעינן או לא בעינן. ת"ש דשמואל מעריב אכולה נהרדעא. רבי אמי ורבי אסי מערבי אכולה טבריא. מכריז רבי יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמה אמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום השבת. ההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל ביומא טבא חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אנחי עירובי תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה הדר חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת אמר לוה דלא אנחי עירובי תבשילין א"ל פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסיר. עירובי תבשילין (עירובין פ.) צריך לזכות ובעל הבית צריך למימר לאיתתיה או לחד מבניה זכי בהאי עירוב דנישתרי לן למיפא ולבשולי מיובא טבא לשבתא. והיכי עבדין שקלין חדא ריפתא ממעלי יומא טבא ומתנח בגויה בישרא או ביעתא או כוורא כדמבשלין ואסיר למיכליה לההוא עירוב עד בי שימשי דתנן (ביצה יז:) אכלו או שאבד הרי זה לא יבשל עליו בתחלה. אמר אביי נקטינן התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר: (שם טז:) תנו רבנן יום טוב שחל להיות ערב שבת אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות רבי אומר מערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין לפי שאתה אוסרו בדבר האסור לו ואי אתה אוסרו בדבר המותר לו. איתמר רב אמר הלכה כתנא קמא ושמואל אמר הלכה כרבי. איבעיא להו הלכה כרבי לקולא או לחומרא פשיטא דרבי לקולא קאמר משום דשלח רבי אלעזר לגולה לא כשאתם שונין בבבל ר' מתיר וחכמים אוסרין אלא רבי אוסר וחכמים מתירין. אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא הלכה כרבי לאסור דאין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצירות.
(שם יז:) תנו רבנן מי שהניח עירובי תבשילין הרי זה אופה ומבשל ומטמין ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו אכלו עד שלא אפה עד שלא בישל עד שלא הטמין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור. (שם יז.) איבעיא להו מי שלא הניח עירובי תבשילין הוא נאסר וקמחו נאסר או דילמא הוא נאסר וקמחו אין נאסר למאי נפקא מינה לאקנויי קמחא לאחרים ומיפא ליה אי אמרת הוא נאסר וקמחו אין נאסר מקנה ואי אמרת הוא נאסר וקמחו נאסר לא מקנה מאי ת"ש מי שלא הניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו כיצד יעשה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ש"מ הוא נאסר וקמחו אין נאסר ש"מ. איבעיא להו עבר ואפה מאי מי קנסוהו רבנן או לא. ת"ש כיצד הוא עושה מקנה קמחו לאחרים ואחרים אופין ומבשלין לו ואם איתא ליתני אם עבר ואפה מותר אמר רב אדא בר מתנה תנא תקנתא דהתירא קתני תקנתא דאיסורא לא קתני. ואסור לאפות מיום טוב לחבירו בין שני ימים טובים של ראש השנה ובין שני ימים טובים של גליות מאי טעמא דספיקא דהדדי נינהו דילמא יומא קמא יום טוב דאורייתא הוא ולמחר חול הוא ואשתכח דקאפי מיום טוב לחול (שם ב:) דכתיב והיה ביום הששי והכינו חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין ליום טוב ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.
(שם יז.) ת"ר אין אופין מיום טוב לחול באמת אמרו ממלא אשה קדירה בשר ואף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת ממלא נחתום מיחם של מים ואע"פ שאינו צריך אלא לקיתון אחד אבל אין אופין אלא כדי צרכן רבי שמעון בן אלעזר אומר אף ממלא האשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא. אמר רבא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. וכשם שאין אופין ומבשלין מיום טוב לחול כך אין אופין ומבשלין מיום טוב לחבירו (ביצה ד.) דאמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר דאמר שתי קדושות הן ועוד הכי נמי קאמרינן לכולי עלמא שתי קדושות הן. וכשם שאין אופין ומבשלין מיום טוב לחבירו כך אין אופין ומבשלין מיום טוב לשבת אלא אם כן עירב בתבשיל דתניא (שם יז:) חנניה אומר בית שמאי אומרים אין אופין אלא אם כן עירב בפת ואין מבשלין אלא אם כן עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אלא אם כן יש לו חמין טמונין מערב יום טוב ובית הלל אומרי' מניח אדם תבשיל אחד ועושה בו כל צרכיו (שם טז:) ותבשיל שאמרו אפילו צלי אפילו שלוק ואפילו קולייס האספנין שנותנין עליה חמין מערב יום טוב ותחלתו וסופו אין לו שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה וכמה עד כזית. (שם כא.) אמר רב חסדא בהמה חצייה של גוי וחצייה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב לפי שאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חצייה של גוי וחצייה של ישראל אסור לאפותה ביום טוב דהא איפשר למיפלגה בלישא. תנו רבנן אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ישלמנה ת"ל לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר לכל נפש ריבה ואפילו נפש בהמה במשמע אם כן מה ת"ל לכם לכם ולא לגוים ומה ראית לרבות את הכלבים ולהוציא את הגוים מרבה אני את הכלבים שמזונותן עליך שנאמר לכלב תשליכון אותו ומוציא אני את הגויה שאין מזונותן עליך. מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי (שם כח:) דאמר ר' יהושע בן לוי מזמנין גוי בשבת ואין מזמנין גוי ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו. מרימר ומר זוטרא כי הוו מיתרמי להו גוי ביומא טבא אמרו ליה אי ניחא לך במאי דטריח לן לחיי ואי לא משום לתך לא טרחינן. (שם כא.) בעו מיניה מרב הני בני באגא דרמי עלייהו קמחא דבני חילא מהו למיפייה ביומא טבא אמר ליה חזינן אי כד שקלין ריפתא ויהבין לינוקא לא קפדי אמרינן כל חדא וחדא חזיא לינוקא ושרי ואי לא אסיר. (שם ד:) אמר רב מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתנור בשבת אסור להסיקן למחר ביום טוב ועצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן כי היכי דליבטלו ברובה. חיזרא יבישא שרי לצלות ביום טוב בשפוד ודוקא יבישא דחזיא להסקה אבל ברטיבא אסיר דקאמרינן (שם לג.) חיזרא רב נחמן אסר רב ששת שרי ביבישא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי ברטיבא מאן דאסר דהא לא חזי להסקה ומאן דשרי קא חזי להיסק גדול. והילכתא יבישא שרי ורטיבא אסיר. כל מידי דצורך סעודה כגון חיטי לדייסא שרי למידק ביום טוב (שם יד.) דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנידוכין נידוכין כדרכן. וכל דמידק ביו"ט לא צריך לאצלויי לבר מן מלחא ומוריקא דא"ל רב לרב אחא ברדלא כי דייקת אצלי ודוק. וחיטי לדייסא שרי למידק ביום טוב במכתשת קטנה אבל לא במכתשת גדולה דבעינן לשנויי. (שם ע"ב) רב פפא איקלע לבי מר שמואל מר קריבו ליה דייסא לא אכל ודילמא אצלי ודיק חזייה דהוה קליף צוחרי' ודילמא במכתשת קטנה עבדו חזייה דדיק ואיבעי' אימא שאני דבי מר שמואל מר דאיכא פריצותא דעבדי.
(ביצה לב:) תני רבי חייא בר יוסף קמיה דרבי יוחנן אין גורפין תנור וכיריים ביום טוב אבל מכבשין ואם אי אפשר לו אלא בגריפת תנור הרי זה מותר. אמתיה דרבי חייא נפל ליה ארחא בתנורא אתאי לקמיה דרבי חייא אמר לה חזאי דאנא ריפתא מעליא בעינא. א"ל רבא לשמעיה טוי בר אוזא ואיזדהר מחרוכא. א"ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מהוצל דמר שרקי ליה תנורא ביומא טבא א"ל ארקתא דפרת סמיכנא והני מילי דצדייה מאיתמל אמר רבינא וקטמא שרי. (שם כח:) איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום טוב על בישולא דאית בקידרא אי נמי על אוכלא דאית בקערה קסבר שמואל משקה הבא לאוכל אוכל הוא וכיון דלא מיקרי משקה לית לה למיחש משום סחיטה ודאי קא חליב לקדירה ולקערה דלית בהו אוכל משקה הוא ואסור. (ביצה כא:) ביש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתיה ובית הלל מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה. איבעיא להו מדורה מאן קתני לה דברי הכל קתני להו ושני לבית שמאי בין הנאה דגופיה להנאה דחד אבר או דילמא בית הלל קתני לה ולבית שמאי לא שאני להו. ת"ש דתניא בית שמאי אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה ובית הלל מתירין. (שם כב:) איבעיא להו מהו לעשן רב ירמיה בר אבא אמר אסור ושמואל אמר מותר אמר רב הונא אסור לעשן מפני שהוא מכבה א"ל רב נחמן ולימא מר מפני שהוא מבעיר א"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר אמר רב יהודה על גבי גחלת אסור על גבי חרס מותר. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אפילו על גבי חרס אסור משום דקמוליד ריחא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מסחף כסא אשירא ביומא טבא אסיר משום דקא מוליד ריחא[1]. (שם כח.) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה. (שם ע"ב) לא יאמר אדם לטבח מכור לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם. (שם כט.) אומר אדם לחנוני מלא לי כלי זה אבל לא במדה רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו עבידי אינשי דרמו חמרא במאנא דכילא ושתו:
פסק (שם כח:) מעברינן סכינא על פומא דריחיא ועל פומא דדיקלא הלכה ואין מורין כן (שם כג.). ומקרדין את הבהמה ביום טוב. תנו רבנן איזהו קרוד ואיזהו הוא קרצוף קרוד קטנים ועושין חבורה בקרצוף גדולים ואין עושין חבורה במאי קמיפלגי תנא קמא סבר קירוד ואע"ג דקא עביד חבורה שרי דבר שאין מתכוין וכל שכן קרצוף דלא קעביד חבורה ורבי יהודה סבר קירוד דקעביד חבורה. אסור דדבר שאין מתכוין אסור אבל קרצוף שרי ורבנן סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור וגזרי קרצוף אטו קירוד אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל ואמרי לה אמר רב נחמן לחודיה הלכה כר' שמעון שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו א"ל רבא לרב נחמן אי משום גברא יתירא נימא מר הלכה כרבי יהודה שהרי חכמים מודים לו א"ל אנא כר' שמעון סבירא לי ועוד שרבי אלעזר בן עזריה מודה לו. (שם כח:) אמר רב נחמיה בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא וחזיתיה דקמעבר אפומא דדיקולא ואמרי ליה לחדודיה קא עביד מר או להעביר ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתה לדעתיה דלחדודיה קא עביד והאי דלא קאמר לי סבר הלכה ואין מורין כן. אמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר חזיתיה דקא מעבר סכינא אפומא דריחיא ואמרי ליה וכו'. (שם לא:) אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אבל מן הקורה שנשברה מערב יום טוב מבקעין וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופץ. תניא נמי הכי אין מבקעין עצים מן הסוור של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב לפי שאינו מן המוכן. וכי אסיר לבקע בקרדום בנקבות שלו הוא דאסיר אבל בזכרות שלו מותר דאמר רב הונא בר שלמיה משמיה דרב לא שנו אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר (שם לג.) אין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב משום דמיחזי דקאזיל לחינגא.
(שם ע"ב) תניא רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שניו וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ושוין שלא יקטמנו קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו את הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד ביום טוב לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות לרבי אליעזר דאמר הכא חייב חטאת גבי להריח פטור אבל אסור לרבנן דאמרי הכא אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות גבי להריח מותר לכתחלה. (ביצה לג:) אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהן משום תיקון כלי. רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו אמרי כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהי לן אלואתא ואע"ג דחזיאן לקתתא דנרגי וחציני. אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים מאי טעמא משום דקא מוליד ביום טוב. לענין מוקצה מימר קאמרינן דעז (שבת יט:) לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה פלוגתא דרבי יהודה ור"ש דרבי יהודה דאית ליה מוקצה אסר ורבי שמעון דלית ליה מוקצה שרי והלכה כר' שמעון וקאמרינן דבגרוגרות וצימוקין אית ליה מוקצה לרבי שמעון בהמה דאתיא מאפר ועיילא בתוך התחום מערב יום טוב ולא הוה ידע בה ומטאי לגבי ישראל ביו"ט אי נמי אתאי בשביל גוים דלאיסור תחומין ליכא למיחש דאמרינן הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר וכל שכן הבא בשביל גוי ולאיסור מוקצה הוא דאיכא למיחש מי שרי רבי שמעון למישחטה ביום טוב או לא מתנא תנן (ביצה מ.) אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות ואלו הן מדבריות ואלו הן בייתות מדבריות כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן ואלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. ומקשינן מי אית ליה לרבי מוקצה והא בעא מיניה רבי שמעון מרבי פצעילי תמרה לרבי שמעון מהו ואמר ליה אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד ומפרקינן איבעית אימא לר' שמעון הני כגרוגרות וצמוקין דמיין ואיבעית אימא לדבריהם דרבנן קאמר להו לדילי לית לי מוקצה לדילכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתות הן ואמרי ליה רבנן לא מדבריות הן אנן השתא בהי לישנא עבדינן איסורא דמוקצה דאורייתא וכיון דאיכא חד לישנא לחומרא וחד לישנא לקולא עבדינן כדלחומרא או דילמא איסור מוקצה דרבנן הוא וכיון דקאמרי' חד לישנא דרבי לדבריהם דרבנן קאמר להו והוה ליה רבי ורבי שמעון לית להו מוקצה במדבריות עבדינן כהאי לישנא דלקולא. (פסחים מז:) ת"ש דאמר רבא בעא מיניה מרב חסדא שם הבא מאפר ושחטו תמיד ביום טוב מהו ואמר לי שם ולא הבכור אחת ולא מן המעשר מן הצאן ולא מן הפלגס מן המאתים ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטלה במאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל יכול אף לא יביא מן המוקצה אמרת מה טבל מיוחד שאיסור גופו גרם לו אף כל שאיסור גופו גרם לו יצא מוקצה שאין איסור גופו גרם לו אלא איסור דבר אחר גרם לו ואי ס"ד מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר אלא ש"מ דרבנן וכיון דאיסור מוקצה דרבנן הוא וקאמרינן בתרי לישני חד אית להון לרבי ורבי שמעון מוקצה במדבריות וחד לית רב מארי בריה דרב ביסא שרי ורבנן אסרי אמר רב יוסף ותלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילם לאחרים. (שם כב.) ואסור לכבות את הנר ביום טוב: (מו"ק יג:) מביאין כלים מבית האומן כגון כדים מבית הקדר וכוסות מבית הזגג. ותנן (ביצה יד:) משלחין כלים בין תפורין ובין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן זה הכלל כל שנאותין בו (ביום טוב) משלחין אותו ביום טוב. (שם יא.) בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני בית הדריסה ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר ובית הלל מתירין: (שם יא:) בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב ובית הלל מתירין אף להחזיר: (שם יב.) בית שמאי אומרים אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים ובית הלל מתירין. (תוספתא פ"א) תאנא ושוין שאין מולחין את העורות אבל מולחין עליהם בשר לצלי. (שם יא.) אמר אביי דוקא לצלי דלא נפיש מילתיה אבל לקדרה דנפיש מילחיה אסיר למימלח עלייהו פשיטא הא קמ"ל דאפילו לצלי כעין קדירה אסור אלא עור לפני הדריסה מאי טעמא שרו רבנן הואיל וחזי למיזגא עליה דאמר עולא (שם יא:) שלשה דברים הותרו סופן משום תחלתן ואלו הן. עור לפני הדריסה וסילוק תריסין והחזרת רמייה במקדש. עור לפני הדריסה כדאמרינן. סילוק תריסין תריסי חנויות. החזרת רטייה במקדש דתניא מחזירין רעייה במקדש וכו'. (שם ו:) עגל שנולד ביום טוב מותר לשחטו ביום טוב והני מילי דכלו לו חדשיו אפרוח שנולד ביום טוב אסור לשחטו ביום טוב ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן על גב אמו וזה אין מוכן על גב אמו. (שם כו.) בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן. (שם כז.) אמי וורדינאה הוה בדיק בוכרי דבי נשיאה ביומא טבא לא הוה בדיק אמר רבי אמי שפיר עבד דלא בדק והא רבי אמי גופיה דבדיק רבי אמי מאיתמל הוה בדיק ולמחר מברר לה למילתא (שם ע"ב) כי ההוא דאתא לקמיה דרבא לאחוי בוכרא בפניא דמעלי יומא טבא הוה קא חייף רישיה דלי עיניה חזייה למומיה אמר ליה זיל האידנא ותא למחר למחר אתא לקמיה א"ל אימא לי איזה גופא דעובדא היכי הוה א"ל הוה מנחן שערי אחורי הוצא כי עייליה לרישיה פרטיה לשיפתיה א"ל ודילמא את גרמת ליה א"ל לאו מכלל דגרמא אסיר אין והתניא כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום מנין שלא יגרום לו שלא יניח בצק ודבלה על גבי אזן גדי כדי שיבא כלב ת"ל כל מום לא יהיה בו אמר מום ואמר כל מום. (שם כו:) והלכתא כרב כהנא דאמר מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר. הני תמרי דגזייתא אסיר למיכל מנייהו ביומא טבא דהויא להו מוקצה. (שבת מה.) מניחין נר על גבי אילן בשבת ואין מניחין נר על גבי אילן ביום טוב מאי טעמא שבת מאיתמל קמתנח ליה ולא אתי לאישתמושי במחובר ביום טוב כיון דשרי לדלוייה ותתוייה ולא בדיל אתי לאישתמושי במחובר:
פסק (שבת קלז:) ומנא דלא מיכסי כוליה פומיה שרי לאורוקי מניה ולאורוקי לגויה מאי טעמא לאו אוהלא הוא אבל מנא דמיכסי כוליה פומיה אסיר לאורוקי מיניה ואסיר לאורוקי לגדה משום דדמי למשמרת ואע"ג דמיכסי מאיתמל והני מילי בשבת אבל ביום טוב אי מיכסי ממעלי יומא טבא שרי לאורוקי מיניה ולאורוקי לגויה ואי לא אסיר:
פסק סנדלא דמיפסיק ביומא טבא ברשות הרבים או בדוכתא דמרחקא שרי למידרייה לאושפיזיה דטלטול ביום טוב שרי מידי דהוה אבישרא וכל מילי דכי כתיב ולא תוציאו משא מבתיכם בשבת הוא דכתיב. ונבידא שרי למיעבד ביומא טבא מידי דמישתתי ביומיה דכי מיפא ובשולי דמי וליכא למיחש משום סחיטה וכבר שרויה רבנן במתיבתא. (ביצה כה.) אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מערב יום טוב ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין. (עירובין מ.) ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא ביו"ט מחוץ לתחום רב נחמן ורב חסדא אכלו רב ששת לא אכל מאן דאכל סבר הבא בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר מאן דלא אכל סבר מידי דאתי לבי ריש גלותא אדעתא דכולהו רבנן אתי ואסיר. ההוא ליפתא דאתאי למחוזא נפק רבא חזייה דהוה מכמשא שרא למיזבן מינה אמר הא ודאי מאיתמל עקירא מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לאכול ישראל אחר וכל שכן מחוזא דשכיחין בה גוים ושרייה למיזבן מיניה ביום טוב כיון דחזא דקא מכוונין ומייתו אמר הני אדעתא דכולהו ישראל מייתין אסרה רבא למיזבן מינה. ההוא בני גננא דגזו להו גוים אסא ביום טוב שרא להו רבינא לאורוחי מיניה לאורתא לאלתר א"ל רב אחא בר תחליפא לרבינא ליסר להו מר לפי שאינן בני תורה מתקיף לה רב שמעיה טעמא דאינן בני תורה הא בני תורה שרי הא בעינן בכדי שיעשו אתו שיילוה לרבא אמר להו רבא בעינן בכדי שיעשו.
(ביצה לד.) תנו רבנן התנור והכירים חדשים הרי הן ככל הכלים וניטלין בחצר ואין סכין אותן שמן ואין טשין אותן במטלת ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחוסמן ואם בשביל לאפות הרי זה מותר. תנו רבנן מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור ואין טופלין אותן לא בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן במספורת וגוזזין את הירק בתספורת שלו ומתקנין את הקנריס ואת העכביות ומסיקין ואופין בפורני ומחמין חמין באנטיכי ואם היתה פורני חדשה אסורה שמא תיפחת אמר גאון מדקא אמרי' מולגין את הראש דוקא ראש ורגלים אבל גדיא כוליה לא עבדינן מלוג ביום טוב דאפשר לאשלוחיה למשכיה. (ב"ר פ' כ') תאני בבראשית דרבי אושעיא וקוץ זה קנריס ודרדר אלו עכביות. דרדר מוריקא דחוחי (נ"א דהוהי) וקנריס דאמרי דלגאי הוא צריכין תקון.
(ביצה לד.) תנו רבנן אין נופחין במפוח אבל נופחין בשפופרת ואין מחדדין את השפוד ואין מתקנין אותו. (שבת קמד:) אמר רב יהודה אמר שמואל סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה ביום טוב אבל לא לתוך הקערה. אמר רב חסדא מדברי רבינו נלמד חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה אלמא קסבר משקה לאוכל אוכל. ומיחלב עיזא ביום טוב לתוך קדירה דאית בה בישולא אי נמי לתוך קערה דאית בה פת שפיר דמי מאי טעמא למאי אית לן למיחש לסוחט ולמיפרק כיון דקא חליב להון עבדינן כהך לישנא דלקולא ושרי למישחט מדבריות דקיימא לן כל היכא דאיכא תרי לישני ולא פסיקא הלכתא בדאורייתא עבדינן לחומרא בדרבנן עבדינן לקולא. פירוש יכול לא יביא אף מן המוקצה כגון אוצר דלא אתחיל ביה דקאמרינן אין מתחילין באוצר תחלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |