הלכות גדולות/יום הכיפורים
|
< הקודם · הבא > |
הלכות יום הכיפורים
פרק יום הכיפורים
(יומא עג:) יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה (שם עו.) מנהני מילי אמר רב חסדא כנגד חמשה עינויין שבתורה בעשור ואך בעשור שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם לחקת עולם ומקשינן אהילכתא קראי חמשה כתיבי ואנן שיתא עינויי קא חשבינן ומפרקינן שתיה בכלל אכילה היא ומאן דלא מיעני מיחייב כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תענה וגו'. וכן מאן דעביד מלאכה נמי הכין דכתיב וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה וגו' וכמה שיעורא דכי אכיל מיחייב כרת כדתנן (שם עג:) האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה והשותה מלא לוגמין חייב ואף על גב דשיעורא דאכילה דכתיבה באורייתא בכזית הכא בככותבת מ"ט מדשני קרא בדבוריה וכתב לא תעונה ולא כתב ולא תאכל שמוה רבנן לשיעוריה דתניא (שם עט:) רבי אומר כל שיעורין שבתורה בכזית חוץ מטומאת אוכלין ששינה הכתוב במשמען ושינו חכמים בשיעורן וראיה לדבר יום הכפורים ששינה הכתוב במשמעו ושינו חכמים בשיעורו שינה הכתוב במשמעו דכתיב לא תעונה ולא כתיב ולא תאכל ושינו חכמים בשיעורו בככותבת. וכי קא אמרינן היכא דאכל חייב כרת (שם פא.) הני מילי אגופיה דיומא אבל על תוספת דמוסיף עליה מעידנא דמפסיק ועד דקדיש יומא לא מיחייב דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם על עצומו של יום הוא ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת עינוי וכן בתוספת מלאכה. ברחיצה מנלן דתניא (שם עז:) אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש (שם עח.) כי אתא רבה בר מרי אמר מטפחת היתה לו לרבי יהושע בן לוי ערב תשעה באב היה שורה אותה במים למחר פושטה ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ערב יוה"כ מביאין לו מטפחת ושורה במים ועושה כמין כלים נגובים ולמחר מעבירה על גב עיניו א"ל רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא איפכא אמרת לן ואותבינך סחיטה:
פסק והיכא דחזא קרי ביומא דכיפורי טביל ומברך ומנגיב נפשיה בידיה דתנן (שם פח.) הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל ולערב ישפשף לערב מאי דהוה הוה אלא אימא מבערב ישפשף קא סבר מצוה לשפשף. ואיתתא דאית לה ינוקא שרי לה למימשא חדא ידא ומיתן ריפתא לינוקא משום שיבתא (שם עז:) דתנא ר' מנשה אשה מדיחה ידה אחת במים ונותנת פת לבנה קטן. פירוש שיבתא רוחא היא דשריא על ידא דאינשי בליליא ומאן דנגע במיכלא בלא מימשא ידא שריא ההוא רוחא על ההוא מיכלא ומסכנא ומשום הכין שרו לה רבנן למימשא ידא ומיספא ליה לינוקא.
(שם פח.) תניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה"כ. (שם עח.) לא יישן אדם על גבי טינא המטפחת ביוה"כ אבל על טינא שאינה מטפחת מותר. ואילו תלמידא דקבעי אקבולי אנפי רביה או אנפי גברא רבא או אקבולי אנפי אבוה ואיכא מיא באורחא שרי ליה למיעבר במיא עד צואריה דתניא (שם עז:) הרי שהיה הולך להקביל פני אביו או פני רבו או פני מי שגדול ממנו עובר במים עד צוארו ואינו חושש ובלבד שלא יוציא ידו מחפת חלוקו ודוקא עד צוארו אבל לסוח אסור. וכן בסיכה לא מיבעיא כל גופיה דאסיר אלא אפילו אצבע קטנה אסור לסוך ואי אית ליה צערא שרי ליה למישף דתניא אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו מותר:
פסק וכן בנעילת הסנדל היכא דמיפנק אי נמי קא בעי למיעל בדוכתא דחורבא ואפוקי ספר תורה ומיקרי ביה בציבורא אי נמי למיתן ריפתא לינוקא אי נמי אפוקי לבושא או מאי דצריך ליומיה וקא דחיל למיעל בלא מסאנא מן עקרבא או מן ריחשא שרי ליה למיכרך מידי על כרעיה אי נמי מיסס גורבי ומיעל אפוקי צורכיה (שם עח:) דאמר שמואל כל מחמת סכנת עקרב מותר וכן נמי לענין מאן דמיפנק ולא יכיל לסגויי שפיר דמי למיפק בגורבי' דהא רב יהודה נפק בסנדלא רהיטני אביי נפיק בדהוצי רבה נפיק בדבולי רבה בר הונא כריך סודרא על כרעיה ונפיק אבל מסאני בין מיפנק ובין לא מיפנק אסיר. ומיחייב בר ישראל לאודויי ביומא דכיפורי שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ואשכחן דהא כפרה וידוי דברים היא (שם לו:) דתניא וכפר בעדו ובעד ביתו בהרצאת דברים הכתוב הדבר אתה אומר בהרצאת דברים או אינו אלא בהרצאת דם אם נפשך לומר נאמר כאן כפרה ונאמר גבי שעיר המשתלח כפרה מה להלן בהרצאת דברים אף כאן בהרצאת דברים מאי אם נפשך לומר וכ"ת ליגמר משעיר הנעשה בפנים דהרצאת דם הוא אמר קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ועדיין לא נזרק הדם אלמא בהרצאת דברים הכתוב מדבר כיצד היה מתודה אנא השם עויתי פשעתי וחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' ונאמר והתודה עליו וגו' דברי ר"מ וחכמים אומרים עונות אלו הזדונות פשעים אלו המרדים חטאות אלו השגגות מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים למה חוזר ומתודה על השגגות אלא כך מתודה אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי אנא השם כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן מצינו דרך המתודים דוד אמר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. שלמה בנו ארור חטאנו העוינו רשענו. דניאל אמר חטאנו והעוינו הרשענו ומרדנו. אף הוא כך מתודה חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אלא מה הוא שאמר משה נושא עון ופשע וחטאה ונקה וגו' ואומר והתודה עליו וגו' אמר משה לפני הקדוש ב"ה בשעה שחוטאין ישראל ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות ואמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי חכמים:
פסק ומיבעיא לן לצלויי ערב יום הכפורים בתפלת המנחה ומימר אתה יודע רזי עולם אחר תפלתו מן קמי דיתיב בסעודתא דאפסוקי דילמא מיטרדא דעתיה מחמת סעודתיה ולא יכיל לאודויי (שם פז:) דתנו רבנן מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה ושתיה שמא תטרף דעתו עליו בסעודה ואף ע"פ שהתודה קודם אכילה ושתים יתודה אחר אכילה ושתיה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ואע"פ שהתודה ערבית יתודה שחרית שחרית יתודה במוסף במוסף יתודה במנחה במנחה יתודה בנעילה והיכן אומרה אחר תפלתו ושליח ציבור אומרה באמצע תפלה:
פסק ומתבעי לן לאפסוקי ערב יום הכפורים מדאנהר דתניא (שם פא:) ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה ת"ל בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר (מערב) [בתשעה] הא כיצד מתחיל בתשעה ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש אין לי אלא בכניסתו דבעינן אקדומי אפסוקי ביציאתו מנלן דמיבעי' לן לאחורי עד דחשכה ת"ל עד ערב ואין לי אלא ביום הכפורים ימים טובים מנין ת"ל תשבתו שבת מנין דמקדמינן מעיילינן ומאחרינן מפקינן ליה ת"ל שבתכם הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש. והיכא דאיכא חולה דאי לא אכיל מסתכן שפיר דמי לאוכולי ביומא דכפורי מאי טעמא אשר יעשה אותם האדם (יומא פה:) וחי בהם וחי בהם ולא שימות בהם כי קאמר רחמנא קיימו מצותא כי היכי דתחיו בהו אבל נטורי מצותא ואסתכוני לא. (שם פב.) וכי מוכלינן ליה על פי בקיאין ואי ליכא בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו. ולא מיבעיא חולה אלא אפילו אשה עוברה וידעינן דאי לא אכלה מתעקר ולדה אף על גב דאמרינן ספק בן קיימא הוא ספק נפל הוא שפיר דמי למיתן לה. דתניא עוברה שהריחה בשר הקודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה ואם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה רוטב עצמו אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו מאכילין אותה שומן עצמו שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. (שם פג.) אמרי דבי רבי ינאי חולה אומר צריך אני ורופא אומר אינו צריך שומעין לחולה פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריכנא בעותי הוא דקא מיבעית דסבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל לב יודע מרת נפשו. חולה אומר איני צריך ורופא אומר צריך שומעין לרופא פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא לב יודע מרת נפשו קמ"ל לרופא שמעינן ליה והא דקאמר חולה לא צריכנא תונבא הוא דנקיט ליה ולא ידע וכן הלכה. והיכא דאמר חד רופא צריך ושנים אומרים אינו צריך אין דבריו של אחד במקום שנים וכן שנים וכן שלשה במקום ארבעה ודאי חד רופא אמר צריך וחד אמר אינו צריך מחללינן עליה שבתא ומוכלינן לה ביומא דכפורי מפני שהוא ספק נפשות וספק נפשות דוחה את השבת שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. ומיחייבינן למיכל ומישתי במעלי יומא דכפורי (שם פא:) דתני חייא בר רב מדיפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. וגבי תינוקות קיי"ל הלכה (שם פב.) כר' יוחנן דאמר בת שתים עשרה שנה ויום אחד משלימין מדאורייתא בתינוקת בן שלש עשרה שנה ויום אחד משלימין מדאורייתא בתינוק:
(מנחות סד.) פסק אמר רבא חולה שאמדוהו בגרוגרת אחת ורצו עשרה בני אדם והביאו לו עשר גרוגרות בבת אחת כולן פטורין ואפילו בזה אחר זה ואפילו קדם והבריא בראשונה. והיכא דאיכא תרתי בשני עוקצין ותלת בעוקץ אחד מייתינן תלת מחד ולא מייתינן תרתי משני עקצין דקא מפיש בבצירה. (יומא פג.) מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו.
(שם ע"ב) תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה מפני שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים. אמר רב נחמן אמר שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש רב הונא בריה דרב יהושע אמר סלת נקיה בדבש רב פפא אמר אפילו קמחא דשערי בדבש.
(שם עח.) תני רב יהודה בר גרוגרת אסור לישב על גבי טינא ביוה"כ אמר רבי יהושע בן לוי ובטינא המטפחת אמר אביי בטופח להטפיח. אמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות רב יהודה מצטנן בקרא רבה מצטנן בינוקא רבא מצטנן בכסא דכספא. אמר רבא כסא דכספא מלא אסיר חסר שרי דפחרא אידי ואידי אסיר משום דשחיל רב אשי אמר כסא דכספא נמי אסיר משום דמודריב. (יומא פ:) אמר רבי שמעון בן לקיש ציר שעל הירק מצטרף לככותבת ביוה"כ אלמא אע"ג דמשקה הוא כיון דמיתכשר ביה אוכלא כאוכלא דמי וכן הלכה.
(עירובין ל:) תנו רבנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם קומץ מנחה וחפני קטרת והשותה מלא לוגמיו ביום הכפורים. (יומא פ.) ותניא נמי במתניתא אחריתי כמה ישתה ויהא חייב בית שמאי אומרי' כדי רביעית ובית הלל אומרי' מלא לוגמיו ואמרינן מאי מלא לוגמיו דקא אמרי בית הלל מלא לוגמיו ממש מתקיף לה רב הושעיא ליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל אמר לו רבה כי איתשיל בעוג מלך הבשן איתשיל דהוו להו בית שמאי לחומרא אלמא מלא לוגמיו דקאמרינן כל חד וחד בדנפשיה וכן הלכה. מימר קאמרינן דמיחייב איניש לענויי נפשיה בהני חמשה עינויי דאמרינן אכילה ושתיה רחיצה וסיכה נעילת הסנדל ותשמיש המטה וכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה כי מיחייב כרת אהני חמשה עינויי כולהו מיחייב או אכילה ושתיה בלבד מיחייב מי אמרינן לא תעונה סתמא כתיב והני חמש מילי אשכחן דאיקרו עינויי והלכך אכולהו מיחייב או דילמא כיון דכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה אעינוי דאית ביה איבוד נפש הוא דמיחייב כרת ומאי ניהו אכילה ושתיה דאי לא אכיל ושתי מיית אבל הנך כי לא עביד להו ליכא איבוד נפש אימא לא מיחייב מאי ת"ש (שם עד.) דתנו רבנן אעפ"י שאסור בכולן לא אמרו אלא בכחצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת ואין ענוש כרת אלא האוכל והשותה והעושה מלאכה בלבד מלאכה דכתיב בה כרת בפני עצמה אוכל ושותה דכתיבה כרת בעינוי דכתיב והאבדתי אלמא אעינוי דאית ביה איבוד נפש הוא דמיחייב כרת אהנך לא וכן הלכה. מימר קאמרינן דמאן דאכיל ביוה"כ מיחייב כרת ושיעורו בככותבת ומאן דאכיל חלב ודם ונותר ופיגול ושאר איסורי דכתיב בהו כרת שיעורן בכזית פחות מככותבת ופחות מכזית הא קאמרינן דלא מיחייב איסורא אית ביה או לא אם תימצי לומר אית ביה איסורא מדאורייתא או מדרבנן למאי נפקא מינה להיכא דאישתבע דלא אכילנא ואכיל איסורא בציר משיעורא דאי מדאורייתא אסיר לא חיילא עליה שבועה דהא מושבע מהר סיני ואי מדרבנן הוא דאסור חיילא עליה שבועה אי נמי להיכא דאכל חלב דכוי דספיקא הוא פחות מכזית דאי פחות מכזית מדאורייתא אסיר הוה ליה ספיקא דאורייתא ולחומרא אי מדרבנן אסיר הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא מאי ת"ש (שם עג:) דאיתמר חצי שיעור ר' יוחנן אמר אסור מן התורה ר' שמעון בן לקיש אמר מותר ר' יוחנן אמר אסור כיון דחזאי לאיצטרופי איסורא קאכיל רבי שמעון בן לקיש אמר מותר אכילה בעינן וליכא. (יבמות לו.) ואמר רבה כל היכא דפליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הלכתא כרבי יוחנן בר מן תלת החולץ למעוברת והפילה והמחלק נכסיו על פיו ומכר הבן בחיי האב אבל בכולהו הלכה כרבי יוחנן ואמרינן נמי (חולין צח.) ההוא כפלגא זיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשיעוריה בתלתין פלגי זיתי א"ל אבוה לא אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד האמר רבי יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה אלמא הלכה כרבי יוחנן דאמר אסור מן התורה וכן הלכה. (יומא פ.) אמר רבי יוחנן שיעורין ועונשין הלכה למשה מסיני שיעורין מיכתב כתיבי אמר ר' יודן שיעורין של עונשין תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. ואלו מאן דצעריה לחבריה לא מיכפר ליה עד דמפייס ליה דתנן (שם פה:) עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. (שם פז.) אמר רבי יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו שנאמר בני אם ערבת לרעך וגו' נוקשת באמרי פיך וגו' עשה זאת אפוא בני וגו' אם ממון יש לו בידך התר לו פסת היד ואם לאו הרבה עליו רעים. אמר רב חסדא וצריך לפייסו בשלש שורות של שלשה שלשה בני אדם שנא' ישור על אנשים וגו' א"ר יוסי בר' חנינא המבקש מטו מחבירו אינו צריך לפייסו יותר משלשה פעמים שנאמר אנא שא נא ועתה שא נא. ואם מת אמר רבי יוסי בר חנינא אמר רבי אבהו מוליך עשרה בני אדם ועומד על קברו ואומר חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שחבלתי בו. (כריתות יג.) ואמרי' גבי עוברה התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה היכי דמי אי דאיכא סכנה אפי' כשיעור נמי אלא אימא פחות פחות מכשיעור ואפי' טובא נמי. (שם כה: ע"ש) אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא מאי דכתיב מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא הקב"ה יום הכפורים מכפר. (שם ו:) אמר רבי יוחנן אחת עשרה סמנין נאמרו לו למשה בסיני מנלן אמר רב הונא סמים תרי נטף ושחלת וחלבנה הא חמשה סמים חמשה הא עשרה ולבנה זכה הוא חד סר היינו דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית ציבור שאין מתענין בה פושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני קטרת אביי אמר מהכא ואגודתו על ארץ יסדה. ויחיד דלא גמיר אתה יודע ואתה נותן (יומא פז:) כי אמר בצלותיה אבל חטאנו נפיק בה. (פסחים נג:) מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים. דרש רבה ועמך כלם צדיקים בין שאמרו להדליק ובין שאמרו שלא להדליק לא אמרו אלא משום דבר אחד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |