הלכות גדולות/יולדת
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשה כי תזריע וילדה זכר. ואלו אתתא דילדא זכר ונקבה יתבה ארבסר יומי טומאה דנקבה וימי טהרה דנקבה שיתין ושיתא והיכא דילידה חד ולבתר כמה יומי הדר וילדה אחרינא יתבה יומי טומאה וימי טהרה לשני ואלו איתתא דאפילא שליא בעלמא אף על גב דלית בה וולד אמרינן אי איפשר לשליא בלא וולד והאי איתמוחי הוא דאיתמח הוא ויתבה לה יומי טומאה דנקבה והיכא דילידת ולא שרת שליא ולבתר כמה יומי אפילת שליא לא תימא שליא דהאי ולד איתמוחי איתמחא לה והא שליא ולד אחרינא הוה בה ואיתמח ותיתיב ימי טומאה מן רישא אלא אמרינן האי שליא דהאיך ולד קמא הוא ואישתהויי הוא דאישתהאי בתריה דאמר מר (נדה כז.) מעשה ותלו השליא בוולד עשרים ושלשה ימים (שם כו:) הני מילי כי תלינן בבן קיימא דאית ביה חיותא דאמרינן בזעה לשליא ונפק אבל בנפל לא תלינן אם איתא דהא שליא דההוא נפל הואי בהדיה הוה אתיא אלא שליא דההוא נפל איתמחא לה והא שליא נפל אחר הוה בה ואיתמח ובעיא למיתב יומי טומאה. והיכא דילידת ויתיבת ימי טומאה ובגו ימי טהרה הדר ואפילת נפל יומי טומאה אית לה ויומי טהרה לית לה דעדאן ימי טהרה דראשון לא נפקו כיון דאפסיקו להו ימי טומאה דנפל איבדרו להו ימי טהרה דראשון וכל דם דחזיא טמא אי נמי ולד ראשון נקבה ולד שני זכר ונפקו ימי טומאה וימי טהרה דשני זכר ועדאן דנקבה לא מלו מן כדנפקו ימי טהרה דוולד שני זכר כל דם דחזיא טמא דתנו רבנן (כריתות י.) שלשים יום יכול בין רצופין ובין מפוזרין ת"ל יום מה יום רצוף אף שלשים כולן רצופין. (נדה לז.) והיכא דקא שפעה מתוך שבעה לאחר שבעה ומתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר דלא אפסיק בין דם טמא לדם טהור אי נמי מתוך שלשים ושלשה דזכר לאחר שלשים ושלשה דזכר או מתוך ששים וששה דנקבה לאחר ששים וששה דנקבה דלא אפסיק בין דם טמא לטמא אסורה עד דפסקה ויתבה שבעה ימים נקיים ומבלה והדר משתריא מאי טעמא משום דכולהו נשים האידנא ספק זבות נינהו דליכא מראית דם לכהן ונדה דאורייתא לית לן ויולדת נמי יולדת בזוב היא וכיון דיולדת בזוב נהי קיימא לן דכל יולדת בזוב עד דפסקא שבעה נקיים אסורה אף על גב דעיילא לה ביומי טהרה כמה יומי אי נמי שלימו להו כולהו ימו טהרה כיון דלא פסקה שבעה נקיים אסורה דהא זבה היא אבלודאי פסקה לה שבעה נקיים טבלה ומשחריא ואי חזיא דם בימי טהרה דם טהור הוא עד ארבעים יום לזכר ושמונים לנקבה. והיכא דלא חזאי דם בתוך ימי לידתה לזכר ולנקבה עולין לה לספירת זיבתה. וכן המנהג לעולם וכן הלכה. (שם כח.) ואיתתא דיתבה על מתברה ואפיק ולד ידיה והדר עיילה ולא ילידה עד למחר חשבינן לה משעתא דאפיק ולד ידיה ואסירא ליה לאישה מאי טעמא לידה קרייה רחמנא שנאמר ויהי בלדתה ויתן יד. ולענין שבעה דזכר וארבעה עשר לנקבה לא חשבינן לה אלא מכי ילדה ולענין ימי טהרה חשבינן ליה מההוא יומא דאפיק ולד ידיה מאי טעמא לחומרא והיכא דילדא דמותא דסנדלא ולמחר ילדה ההוא ולד מעליא הוא דקיימא לן שאין סנדל שאין עמו ולד מדילידה סנדל דאסירא לגברא ואף על גב דלא חזאי דם ולענין ימי טומאה לא חשבינן לה אלא עד דילידה ולענין ימי טהרה חשבינן לה מן בדילידה לחומרא וחטא (נדה כה:) סנדל תחלתו ולד אלא שנרצף ושליא נמי כיון דרביתיה דולד הוא כולד דמיא. ראתה דם שלשה ימים קודם ללידתה ואפילו שנים צריכה שתשב שבעה נקיים אחר לידתה אם ראתה יום אחד קודם ללידתה אינה צריכה שבעה נקיים אתר לידתה. (ב"ק יא.) אמר עולא אמר רבי אלעזר שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון וכולה ביום שני מונין לה מיום ראשון. מתקיף לה רבא האי חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מיום ראשון אלא אמר רבא לחוש חוששת לענין ימי טהרה מונין לה מיום ראשון ולענין ימי טומאה מונין לה מיום שני כד נפק כולה שליא לחומרא. (פסחים קיג:) היושבת על דם טוהר אסורה לשמש וכמה אמר רבא עונה דהיכא דיתיבת שלשים ושלשה לזכר וששים וששה לנקבה דימי טהרה נינהו כד מטי ליליא דתלתין וארבעה או דשיתין ושבעה אסיר ליה לשמושי ואע"ג דלא קחזיא כיון דשלימו ימי טהרה דאורייתא ועיילו ליה ימי טומאה הויא לה כתחלת נדה ומיבעי' ליה למיפרש חדא עונה כנגדה וכמה עונה או יום או לילה. ואתתא דמפלת דמות חיויא כיון דגלגלא דמי לבשר ודם הויא לידה ויהבינן לה ימי טומאה וימי טהרה דתניא (נדה כד:) המפלת דמות נחש הורה חנניה אמו טמאה לידה הלך רבי יוסי הגלילי וסיפר דברים לפני רבן גמליאל שלח לו לר' יהושע יהושע הנהג בן אחיך ובוא בהליכתן יצתה חנה כלתו לקראתם אמרה לו רבי המפלת דמות נחש מהו אמר לה טהורה אמרה לו והלא חמותך משמך אמרה לי אמו טמאה לידה מאיזה טעם הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם מתוך דברים נזכר הלכה שלח לו רבי יהושע לרבן גמליאל מפי הורה חנניה. (שם כד.) אתמר המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד ובבהמה מותר באכילה והלכה כרב. (שם כד:) אמר רב יהודה אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים. תניא אמר רבי יוסי מעשה בסימוניא באחת שהפילה דמות לילית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו וולד הוא אלא שיש לו כנפים. (שם כה:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה סנדל צריך צורת פנים. אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק סנדל צריך צורת פנים אפילו מאחריו. (שם כז.) מעשה ונשתהה ולד אחר חבירו שלשה חדשים והא אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אמר אביי טיפה אחת היא ונתחלקה לשתים אחת נגמרה צורתה לתחלת שבעה ואחת נגמרה צורתה לסוף תשעה. (שם כט.) המפלת ואין ידוע מהו תשב לזכר ולנקבה אם אין ידוע אם וולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה. אמר רבי יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים וולד מעליא ילדן. תנן ואם אין ידוע אם ולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן מתניתין בשלא הוחזקה עברה וכי קאמר רבי יהושע בן לוי בשהוחזקה עברה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |