הלכות גדולות/יבום וחליצה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות יבום וחליצה

סימן לא
הלכות יבום וחליצה

דאלו מאן דשכיב בלא זרעא ואית ליה אחא מאבוה מיחייב ליבומה לאיתתיה והני מילי אחי דהוו להו ישיבה אחת בעולם אבל איתיליד ליה אחא בתר דשכיב ההוא לא מיחייב ליבומי שנאמר כי ישבו אחים יחדו. (שם יז:) אשת אחיו שלא היה בעולמו היכא כתיבא אמר רב יהודה אמר קרא כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה בעולם פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו יחדו המיוחדים בנחלה פרט לאחים מן האם רבה אמר אחים מן האם לא צריכי קרא ילפי אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם. והיכא דהוו תרי תלתא אחי גדול מיבם דתנן (שם כד.) מצוה בגדול ליבם מדאורייתא מנלן דכתיב והיה הבכור אשר תלד ות"ר והי' הבכור מכאן שמצוה בגדול ליבם אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת ותנן נמי וכולן שנמצאו אילוניות צרותיהן מותרות יקום על שם אחיו בנחלה כדתנן הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו אתה אומר לנחלה או אינו אלא אם היה שמו יוסף קורין אותו יוסף יוחנן קורין אותו יוחנן נא' כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן על שם אחיהם מה להלן נחלה אף כאן נמי נחלה ולא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי כדתנן הסריס לא חולץ ולא חולצין את אשתו ואי לא ניחא ליה לגדול דליבם אמרינן להו להנך אחי אחריני מאן דניחא ליה ליבומי מיבם דתנן (שם לט.) מצוה בגדול ליבם לא רצה מחזרין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל גדול ואומר לו עליך מצוה או חלוץ או יבם. תלה בקטן עד שיגדל ובגדול עד שיבוא ממדינת הים בחרש ושוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ואי אמרה יבמה לא ניחא לי ביבם לא מיבם לה בעל כרחה דאמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה (שם ד.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו. וכי אמרה לא ניחא לי ביבם לית לה כתובה דכי אמור רבנן אית לה כתובה הני מילי כי נפלה לפני מוכה שחין דלא חסמינן לה אבל לאו מוכה שחין חסמינן לה ואי לא מיבמה פקעה כתובתה מינה ואית רבנן דפליגי ואמרי מכל מקום מיבעי למיתן לה כתובה בין דנפל קמי מוכה שחין בין דלא נפל קמי מוכה שחין וכי חלצה ליה סנדל משתריא ואי אמר יבם יבומי הוא דמיבמינא לה מחלץ לא חליצנא לה מעשינן ליה למיחלץ שנא' וקראו לו זקני עירו ותניא (שם קא:) וקראו הן ולא שלוחן ודברו מלמד שנותנין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרים לו מה לך אצל זקנה מה לך אצל ילדה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך ואי לא משגח אכפינן ליה כדתניא (שם קו.) יקריב אותו מלמד שכופין אותו יכול בעל כרחו ת"ל לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. (ערכין כא:) אמר רב ששת ש"מ האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטה לא צריכא דעשיוה ואירצי מהו דתימא תיגלי מילתא למפרע דבטולי בטליה קמ"ל. ואימא הכי נמי א"כ ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה להך מודעא קמא שמעינן מינה דכל היכא דמסר מודעא ואמר ליבטיל בטל מודעא דאי לא בטיל מודעא ליכא איתתא דמיגרשא וראיה לדבר דאתחלתא דגיטא מקנה מן בעל בביטול מודעא וכי היכי דתקינו רבנן בגיטין תקינו בשטרות שלא תחלוק בין גיטין לשטרות. (יבמות כד.) אמר רבא אף ע"ג דבכל התורה כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתאי גזירה שוה אפיקתיה לגמרי דאי לאו גזירה שוה הוה אמינא שם שם ממש למאן קא מזהר רחמנא אי ליבם יקום על שם אחיך מיבעי ליה אי לבית דין יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה ודילמא הכי קאמר להו רחמנא לבית דין אמרו ליה ליבם יקום על שם אחיו אלא אתאי גזירה שוה אפיקתיה:

פסק והיכא דאיכא ארבעה חמשה אחי דנסיבו ושכיבו בלא זרעא ופש חד מינייהו אי בעי מיבם להו לכולהו דתנן (שם מג:) ארבעה אחים נשארים ארבע נשים ומתו רצה גדול שבאחים ליבם את כולן הרשות בידו ארבעה אחים ס"ד אימא ארבעה מאחים אבל ודאי חד דנסיב תרתי ומית אי בעי אחוה ליבומי חדא הוא דמיבם ומיפטרא אידך ואי חליץ לחדא הוא דחליץ ומיפטרא אידך אבל יבומי תרוייהו או מיחלץ לתרוייהו לא דתנן מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה היתה אחת כשרה ואחת פסולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה והוינן בה (שם מד.) וניבם לתרוייהו אמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן אמר קרא אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ונחליץ לתרוייהו אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אמר קרא בית חלוץ הנעל בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ לשני בתים:

פסק והיכא דחלץ וקא בעי מהדר יבומי אסיר (שם י:) דאמר קרא אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה. (שם לט.) כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר למאי הילכתא א"ר יוסי בר' חנינא מלמד שמגרשה בגט ומחזירה מגרשה בגט פשיטא מהו דתימא ויבמה אמר רחמנא ועדיין יבומין הראשונים עליה מה מעיקרא בחליצה השתא נמי בחליצה ולא בגט קמ"ל מחזירה פשיטא מהו דתימא מצוה דרמא רחמנא עבדה השתא נמי תקום עליה באיסור אשת אח קמ"ל. ואימא הכי נמי אמר קרא ולקחה לו לאשה כיון שלקחה זה נעשית כאשתו מה אשתו מותרת להחזירה אף יבמתו מותר להחזירה:

פסק והיכא דנפלה ליה יבמה וחלץ לה אסור בקרובותיה דתנן (שם מ:) החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה באם אמה [ובאם אביה] בבתה בבת בתה בבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת והאחים מותרין היא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובן אחיו ואחותה מותרת בקרוביו. (שם קו:) אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל מצוה הכי היא ואי אקדים לית לן בה. תניא נמי הכי בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי. מר זוטרא משרטט וכתב לכולה פרשה. מתקיף לה מר בר רב אשי והא לא ניתן להיכתב והלכתא כמר זוטרא. (שם קא:) אמר רבא אמר רב נחמן הלכה מצות חליצה בשלשה דתנן החליצה והמיאונין בשלשה:

פסק והיכא דאיקרי (שם קד.) חלץ בלילה חליצתה כשרה והני מילי דיעבד אבל לכתחלה לא. (שם קג.) גדמת לא חלצה. (שם קה.) האי מאן דמסגי על לילחתא דכרעיה לא חליץ.

(סוטה טז:) תנו רבנן שלשה צריכין שיראו ואלו הן אפר פרה עפר סוטה ורוק יבמה משום רבי ישמעאל אמרו אף דם צפור. (יבמות קו.) אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא חולצין אע"פ שאין מכירין וממאנין אע"פ שאין מכירין ואין כותבין גט חליצה וגט מיאון אלא אם כן מכירין וחוששין לבית דין טועין רבא דידיה אמר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין וכותבין גט חליצה וגט מיאון אע"פ שאין מכירין ואין חוששין לבית דין טועין. (שם לט:) ואישתמודעינהו דאחוה דמיתנא דמן אבוה היא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר אפילו אשה ואפילו קרוב גלוי מילתא בעלמא הוא: פסק והיכא דנפלה ליה יבמה ושבקה לדידה וקדשה לאחותה אסירן ליה תרוייהו דתנן (שם מא.) שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום רבי יהודה בן בתירא אמרו אומרים לו המתן עד שיעשה מעשה חלצו אחים או כנסו יכנוס את אשתו מתה היבמה יכנוס את אשתו מת היבם מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה אלמא יש זיקה וכיון דיש זיקה אסירן ליה תרוייהו ומפיק לה להא דקדיש בגיטא וליבמתה בחליצה דקתני סיפא מת היבם מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ואי מתה יבמתו מקמי דליתן גיטא ומקמי דליחלוץ לה שרי ליה למינסבה להא דקדיש דתנן מתה יבמתו יכנוס את אשתו ואם מתה הא דקדיש שרי ליה ליבומה ליבמתו דאיבעיא להו מתה אשתו מהו ביבמתו רב ורבי חנינא דאמרי תרוייהו מתה אשתו מותר ביבמתו שמואל ורב אסי דאמרי תרוייהו מתה אשתו אסור ביבמתו והלכה כרב. ואמרינן אמר רבה מאי טעמא דרב הואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון וקיימא לן דהיכא דפליגי רב ושמואל באיסורי הלכה כרב.

והילכתא כל היכא דנפלה ליה יבמה ושבקה לדילה וקדשה לאחותה אסירן ליה תרוייהו ואם מתה יבמתו שריא ליה הא דקדיש ואי מתה הא דקדיש שרי ביבמתו. (שם ל.) א"ר יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה דבעידנא דנפל קמיה אחות אשתו הואי שויוה רבנן כאשת אח שיש לו בנים דאף על גב דמתה אשתו לא משתריא ליה. ומאן דחלץ ליבמתיה והדר נסבה אי נמי נסבה אחוה ויליד מינה ולד ההוא ולד כשר הוא דאיתמר (שם י:) החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אמר ריש לקיש הוא אינו חייב על חלוצה כרת והאחין חייבין על חלוצה כרת ובין הוא ובין האחין חייבין על הצרה כרת ורבי יוחנן אמר בין הוא ובין האחין אין חייבין לא על חלוצה כרת ולא על צרה כרת והלכתא כרבי יוחנן. (שם יא.) איתמר נמי הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מ"ד בעשה כר' יוחנן ומ"ד בכרת כר"ש בן לקיש וקיימא לן כל היכא דפליגי ר' אחא ורבינא בכל התורה כולה הלכתא כמאןדמקיל הלכך הולד כשר:

פסק והיכא דמתה יבמה בין מקמי דליחלוץ לה ובין לבתר דליחלוץ לה שרי למינסב אחותה דתנן (שם מט.) יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה ואסור באמה דקיימא לן הלכתא כשמואל דאמר (שם יח:) שומרת יבם שמתה אסור באמה וכן באם אמה ובאם אביה ובבתה ובבת בתה ובבת בנה. והיכא דאיכא תרתין נשי אחוואתא דנסיבן לתרי אחי דהא אית לה ברתה מעלמא [והא אית לה ברתא מעלמא] ואתו תרי אחיהון ונסיבינון ומיתו הנך דהוו נסיבין להנך אחוואתא בלא בני האי דנסיב חדא מייבם אמה דאידך וההוא דנסיב אידך מייבם אמה [דאידך] דתנן (שם כו.) היתה אחת מהן אסורה על זה איסור ערוה האסור לזה מותר לזה והאסור לזה מותר לזה וזו היא שאמרו אחותה כשהיא יבמתה או חולצת או מתייבמת והחולץ בבית דין הדיוטות דלא הוו ידעי כל סדר חליצה כיון שעברה וחלצה חליצתה כשרה דתנן (שם קא.) מצות חליצה בשלשה דיינין ואפילו שלשתן הדיוטות מאי טעמא דכתיב בישראל כל דהו.

(שם קו.) תנו רבנן חליצה מוטעת כשרה מעושה פסולה גט מוטעה פסול מעושה כשר גט מעושה היכי דמי אי דאמר רוצה אני דכוותה גבי חליצה מעושת כי אמר רוצה אני אמאי פסולה ואלא חליצה מעושת דפסולה היכי דמי דלא אמר רוצה אני דכוותה גבי גט מעושה כי לא אמר רוצה אני אמאי כשר אלא הכי קאמר חליצה מוטעת לעולם כשרה גט מוטעה לעולם פסול גט מעושה וחליצה מעושת אמר רוצה אני כשרין לא אמר רוצה אני פסולין. והלכתא החולץ למעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחים כרבי שמעון בן לקיש דאיתמר (שם לה:) החולץ למעוברת והפילה רבי יוחנן אמר אין צריכה חליצה מן האחים חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה ר' שמעון בן לקיש אמר צריכה חליצה מן האחין והלכתא כרבי שמעון בן לקיש דקיימא לן כל היכא דפליגי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש הלכה כרבי יוחנן לבר מהני תלת כרבי שמעון בן לקיש חדא הא דאמרן ואידך דתנן (שם לו.) המחלק נכסיו על פיו וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. כתב בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף לשוס מתנה דבריו קיימין (שם ע"ב) ואמר רבי שמעון בן לקיש לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ופלונית יירשו שדה פלונית פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה וירשוה. ואידך דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואיתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ורבי שמעון בן לקיש אמר קנה לוקח רבי יוחנן סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי רבי שמעון בן לקיש סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי והלכתא כרבי שמעון בן לקיש בהני תלת.

וכד בעי ליבומי נקדיש והדר ניבם דאמר רב הונא (שם נב.) מצות יבמין מקדש ואח"כ בועל דאמר קרא ולקחה לו לאשה ויבמה. ואי שבק איתתא דלא חזיא ליבומי ירתין להו אחוה לנכסי דכתיב איש כי ימות ובן אין לו וגו' ואם אין לו בת וגו' ואי אית ליה אבא ואחי אבא ירית ברישא דתנן האב קודם לכל יוצאי ירכו (שם מ.) ומאן דמייבם ירית נכסי מיתנא וירית נכסי דמטי ליה ביני אחי דכתיב יבמה יבא עליה וכתיב והיה הבכור אשר תלד קרייה רחמנא בכור מה בכור נוטל פי שנים אף יבם נוטל פי שנים חדא דידיה וחדא דירית ביני אחי. החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה ואם יש שם אב נכסים של אב. הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו רבי יהודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב נכסים של אב אמר עולא ואי תימא רבי יצחק נפחא הלכה כרבי יהודה. יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי ויתיב וקאמר הלכה כר' יהודה אמר ליה רבי חנינא פוק קרי קרייך לברא דאין הלכה כרבי יהודה תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק אין הלכה כר' יהודה אמר ליה ואלא כמאן כרבנן פשיטא דיחיד ורבים הלכה כרבים א"ל אסמי' אמר ליה לא את הלכה אתנייך וקשיא לך ואפכת ושפיר קא תנית דמאי דאפכת שפיר אפכת ואין הלכה כרבי יהודה אלמא במקום יבם לא ירית אב ודוקא דיבם אבל חלץ לא. (שם צב:) שומרת יבם שנתקדשה בלא חליצה צריכה גט מאותו שנתקדשה לו ומותרת ליבם דהכין אמר גאון שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם ולמי שקידשה לו אסורה כדי שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים משני אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר אבל שומרת יבם אינו כן שאם אתה אומר תצא נמצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים אפילו חליצה אינה צריכה דכד חליץ לה יבם אסירא ליה ולא מפקינן לה מיניה ומשום שלא תוציא לעז על בניה ואסיר ליה למיקרב גבה כמה דאיתא ליבם בחיי דכל ביאה וביאה דאזל לגבה קאי בעשה ומתבעי לאפרושה מיניה וכד מאית יבם שרי למיקרב גבה.

(שם לח.) שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסים והיוצאים עמה בית שמאי אומרים יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובית הלל אומרים הנכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב. (כתובות פ:) איבעיא להו שומרת יבם שמתה מי קוברה יורשי הבעל קברי לה דקא ירתי כתובתה או דילמא יורשי האב קברי לה דקא ירתי נכסים הנכנסים והיוצאים עמה אמר רב עמרם ת"ש שומרת יבם שמתה יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה (כתובות פא.) אמר אביי אף אנן נמי תנינא אלמנה ניזונית מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהם ואין חייבין בקבורתה יורשיה ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה ואיזו היא אלמנה שיש לה שני יורשין הוי אומר זו שומרת יבם נכסים הנכנסין והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב כתובתה בחזקת יורשי הבעל ויורשי כתובתה חייבין בקבורתה וכתובת שומרת יבם שמתה (יבמות לח:) כדאביי דרישא מן האירוסין וסיפא מן הנישואין הא כתובה בחזקת יורשי הבעל כבית הלל. ומתנה אם כתב לה בעל וכתבה בכתובתה ירית לה יבם בפני עצמה ופירי בחייה לא אכיל עד דמתה יבמה דכיון דהלכה כבית הלל דאמרי נכסים בחזקתו וכתובה בחזקת יורשי הבעל פירי דכתובתה אכיל בעל ופירי דנכסים הנכנסים והיוצאים עמה אכלה היא והלכה כאביי דהא אמר רב פפא (יבמות לט.) כוותיה דאביי מסתברא. (שם קיז.) אמר רב נחמן באתה לבית דין ואמרה בעלי מת התירוני לינשא מתירין אותה ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה מאי טעמא אדעתא דכתובתה אתת. והלכתא היכא דנפלה יבמה קמי יבם אסיר לה ליבומה עד דמלו לה תלתא ירחי ואסיר ליה למיחלץ לה עד דמלו לה תלתא ירחי דתניא (שם מא:) מעשה באדם אחד שבא לפני רבי יהודה אמר לו מהו לחלוץ בתוך שלשה חדשים אמר לו אסור ותחלוץ ומה בכך קרא עליו מקרא הזה ואם לא יחפץ האיש הא חפץ ויבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה:

ת"ר יבמה שחלצו לה אחים (דף מא:) בתוך שלשה חדשים צריכה להמתין שלשה חדשים לאחר שלשה חדשים אין צריכה להמתין שלשה הני שלשה חדשים שאמרו משעת מיתת הבעל ולא משעת חליצת יבם (שם מב.) ומאי שנא מגט דרב אמר משעת נתינה ושמואל אמר משעת כתיבה אמר רבא הכא משום דאיכא למימר קל וחומר לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא כ"ש. וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו שלשה חדשים בשלמא יבמה כדאמרן אלא שאר כל הנשים אמאי אמר רב יהודה אמר שמואל אמר קרא להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין שלשה חדשים הכא מאי להבחין איכא הכא נמי איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה רבא אמר גזירה שמא ישא את אחותו מאביו ושמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. פירושא שמא ישא אחותו מאביו כגון דאית ליה להאי בתרא איתתא ואית ליה ברתא מינה ונסבה להא וילידה האי ספק ואמרי האי בר קמא הוא והאי בת אחא דאבוה ושריא ליה ודילמא בר בתרא הוא וקנסיב אחתיה מאבוה. ושמא יבם את אשת אחיו מאמו דילמא הוו ליה אחי להאי ספק מהאי גברא בתרא ומתו בלא בני ואמרי האי בר בתרא הוא והני אחוה מאבוה ואזיל מיבם ודילמא בר קמא הוא וקא מיבם אשת אחיו מאמו. ושמא יפטור את יבמתו לשוק אמרי בר קמא הוא ולאו בר יבום הוא ודילמא בר בתרא הוא וקא פטר יבמתו לשוק ושמא יוציא את אמו לשוק דילמא מאית האי גברא בתרא דנסבה לאמיה דהאי ספק ולא שביק זרעא ואית ליה אחי דחזו ליבומה ואמרי האי ספק בריה הוא ופטירא אמיה מן היבום ודילמא בר קמא הוא וחזיא ליבום וקא פטר ליה לאמיה למישרייה לעלמא בלא חליצה ובלא יבום. סימנ"א דילמ"א ב"ר אחו"ר וקד"ם אחו"ר וקד"ם הוא ואמרינן הא"י קד"ם ואחו"ר קד"ם ואחו"ר והא"י איסור"א. (שם קכב:) אין בודקין עדי נשים בדרישה ובחקירה ר' טרפון ור' עקיבא אומרים בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה במאי פליגי מר סבר כיון דאיכא כתובה למישקל כדיני ממונות דמיא ולא בעינן דרישה וחקירה כדר' חנינא ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא כדיני נפשות דמיא ובעינן דרישה וחקירה.

(שם מא:) תנו רבנן יבמה שלשה חדשים הראשונים ניזונית משל בעל מכאן ואילך אינה ניזונית לא משל בעל ולא משל יבם עמד בבית דין וברת ניזונית משל יבת נפלה לפני יבם קטן מיבם ודאי לא אכלה מבעל מאי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר ניזונית וחד אמר אינה ניזונית והלכתא אינה ניזונית משמיא קנסוה:

פסק ושומרת יבם דמזניא אע"ג דיבת דילה כהן הוא לא תימא כאשת איש דמיא ואסירא אלא פנויה היא ושריא ליה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן ותנן (סוטה יח:) על מה היא אומרת אמן אמן. אמן על האלה אמן על השבועה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה. ואמר רב המנונא שומרת יבם שזנתה אסורה ליבם ואמרי במערבא לית הלכתא כרב המנונא אלא שריא ליבם דתנן (יבמות פא.) הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בא עליה פסלה טעמא דבא עליה פסלה דקא משתמש באשת אח הא בעלוה אחרים לא פסלוה והא קשיא מתניתין אמן שלא שטיתי שומרת יבם וכנוסה אמרי ההיא רבי עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ולית הלכתא כוותיה אלא שומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה אלמא פנויה היא ושריא ליבמה דהא אמרינן (יבמות סא:) לית הלכתא כר' אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשום אישות עשאה זונה:

פסק ואלו אתתא דגרשה גברא ואינסיבה לאחרינא ומית אי נמי גרשה ואהדרה גברא קמא ואוליד מינה ברתא ההיא ברתא שריא לכהן (שם יא:) דכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו' מאי היא תועבה ואין בניה תועבים. וצרת חלוצה שריא לכהן דתנן (שם מג:) ארבעה אחים נשואין ארבע נשים ומתו רצה הגדול שבאחים ליבם את כולן הרשות בידו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה (שם מד.) היתה אחת כשרה ואחת פתולה אם היה חולץ חולץ לפסולה ואם היה מיבם מיבם לכשרה. ואמר רב יוסף כאן שנה רבי לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם אלמא צרת חלוצה שריא לכהן (שם כב.) מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. אח מ"מ לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר. ואחיו ובנו לכל דבר (שם ע"ב) למאי הלכתא לירשו וליטמא לו חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מאי טעמא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדניה. בן מכל מקום לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר מאי טעמא דכתיב ובן אין לו עיין עליו. תני כי ישבו אחים יחדו וגו' ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובת בן הבן ובן הבת ובת הבת ובת בן הבת מנין ת"ל ובן אין לו מ"מ אי לאו אין לו הוה אמינא בת לא פטרא מן יבום כדאשכחן בבן סורר ומורה דדוקא בן ולא בת לענין יבום נמי כתיב אין לו.

(קדושין יד.) וקונה את עצמה במיתת היבם מנלן קל וחומר ומה אשת איש שהיא בחנק מיתת הבעל מתירתה זו שהיא בלאו לא כ"ש (יבמות נ:) ומאי טעמא אמור רבנן גט ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אתו למימר גט להוציא וחליצה להוציא ומה גט ביבמה לא מהני חליצה נמי לא מהניא ואתי למיבעל אחר חליצה ומאי טעמא אמור רבנן מאמר ביבמה מהני משום דמהני בעלמא דאי אמרת לא מהני אמרי מאמר לקנות וביאה לקנות ומדמאמר לא קני ביאה נמי לא קניא ואתי למיבעל אחר ביאה ומאי טעמא אמור רבנן פסולה יש אחריה כלום או ביאה אחר גט היא גזירה ביאה אחר גט משום ביאה אחר חליצה ואי ביאה אחר מאמר היא גזירה ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה ומאי טעמא אמור רבנן חליצה פסולה אין אחריה כלום אמרי מאי ניגזר ניגזר חליצה אחר גט משום חליצה אחר חליצה כל הכי תחלוץ ותזיל נגזר חליצה אחר מאמר משום חליצה אחר ביאה אטו חליצה אחר מאמר מי לא בעי גט למאמרו חליצה אחר ביאה נמי בעי [גט] לביאתו. (שם נב.) אמר רב הונא מצות יבמין מקדש ואח"כ בועל ואם בעל ועשה מאמר קנה בעל ועשה מאמר מביאה הוא דקני ליה אימא ואם בעל בלא מאמר קנה והתניא לוקה מכת מרדות מדרבנן כי הא דרב מנגיד מאן דמקדש בביאה. מאמר קדושין ביבמה כיצד מאמר נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי ובשטר שטר כיצד כדאמרי רבנן כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאינתו הרי זו מקודשת מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר שטר כתובת יבמין כיצד אני פלוני בן פלוני קבילת פלנית יבמתי עלי לזונה ולפרנסה כראוי ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. (קידושין יד.) היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם נקנית בביאה מנלן דכתיב יבמה יבא עליה ואימא לכולהו מילי כאשה לא ס"ד דתני איכול יהו כסף ושטר גומרין בה כדרך שהביאה גומרת בה ת"ל יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין בה. וקונה את עצמה בחליצה מנלן דכתיב בית חלוץ הנעל כיון שחלצה לו נעל הותרה לכל ישראל. (יבמות קכא.) נפל במים שאין להם סוף בשני עדים ודאי מימת מיית לגבי ממון נחתין יורשים לנכסיו לגבי אשה אחמירו ביה רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנין שלו אם כן כי נישאת בעד אחד תצא אקילו בה רבנן כל היכא דאיכא עד אחד ודאי איכא עד אחד בהדיה אלא אתרמויי הוא דלא קא מתרמו בהדי הדדי. (שם צג:) בעו מיניה מרב ששת עד אחד ביבמה לשוק מהו אמר להו תניתוה אמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת וקא מוקים לה רב ששת בעד אחד ואף על גב דקא מדחו לה רבנן למתניתין רב ששת בעד אחד מוקים לה ולהיתירא קא פשיט דקאמרינן (שם צד.) רבא אמר קל וחומר לאיסור כרת התרתה לאיסור לאו לא כל שכן ואע"ג דאמר ליה ההוא מרבנן לרבא רבא דקאמר להיתירא קאמר וקמו להו רב ששת ורבא בחדא שיטתא להיתירא ש"מ עד אחד ביבמה לשוק כשר השתא דאמרת עד אחד כשר דשויוהא רבנן כאשה שהלך בעלה למדינת הים כאשה לכולא מילתא וקתני גבי אשה (שם קכב.) הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה ומפי עבד ומפי שפחה והדא יבמה שריא לאינסובי: (שם קיז.) הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה צרתה ויבמתה ובת בעלה ומה בין גט למיתה כתב מוכיח (שם ע"ב) עד אומר מת ונשאת בא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אף על פי שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא.

(שם קכ.) תנו רבנן פדחת בלא פרצוף פנים ופרצוף פנים בלא פדחת אין מעידין עד שיהו שניהם עם החוטם אמר אביי ואיתימא רב כהנא מאי קראה הכרת פניהם ענתה בם:

פסק (שם קכא.) והיכא דאתו בי תרי סהדי או אפילו חד סהדא ואמר דחזיתיה לגברא פלניא דטבע במים שיש להן סוף ושהאי כשיעור מיפק נשמתיה ולא סליק לאלתר שרינן לה לאינתתיה אבל ודאי מים שאין להם סוף אע"ג דאמר שהאי לי טובא ולא סליק ליה לא שרינן לאיתתיה מאי טעמא דדילמא גנדרוה מיא וסליק בדוכתא אחריתי והני מילי לכתחילה אבל עבר ואינסיב לא מפקינן לה ולא שנא גברא קמא אדם חשוב הוה ולא שנא אדם שאינו חשוב היכא דעבר ואינסיב לא מפקינן לה ולכתחילה לא שרינן לה: תנו רבנן נפל למים בין שיש להם סוף ובין שאין להם סוף אשתו אסורה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מים שאין להם סוף אשתו אסורה מים שיש להם סוף אשתו מותרת היכי דמי מים שיש להם סוף אמר אביי כל שעומד ורואה אותן מארבע רוחותן: (תוספתא פי"ב) תנו רבנן יש חולץ לאמו מספק יש חולץ לבתו מספק יש חולץ לאחותו מספק. אמו מספק כיצד אמו ואשה אחרת ילדו שני זכרים במחבא ובא בנה של זו ונשא אמו של זה ובנה של זו נשא אמו של זה ומתו בלא בנים ונפלו לפני התערובות זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן נמצא זה חולץ לאמו מספק וזה חולץ לאמו מספק. בתו מספק כיצד אשתו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחבא ונתערבו ובאו אחי אביהן ונשאום ומתו בלא בנים זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן נמצא זה חולץ לבתו מספק וזה חולץ לבתו מספק. אחותו מספק כיצד אמו ואשה אחרת ילדו שתי נקיבות במחבא ובאו אחיהן מן האב שלא מאותה האם ונשאום ומתו בלא בנים זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן נמצא זה חולץ לאחותו מספק וזה חולץ לאחותו מספק. (שבת קלו) מי שמת והניח אשתו מעוברת ומת ולד מבן יום אחד ועד בן שלשים יום חולצת ולא מתייבמת ואם פיהק ומת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה לישראל או לכהן תצא ממנו בגט ומיבם בחליצה מאי טעמא דאמרינן האי ולד לדברי הכל נפל הוא ואם נפל מן הגג או שאכלו ארי בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה אם נתקדשה לישראל חולץ לה יבם ותנשא לאחר שלשה חדשים מיום שמת בעלה דאמרינן המפלת לאחר מיתת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים וכיון דלא כלו לו שלשים יום בין פיהק ומת ובין נפל מן הגג כנפל דמי ואם נתקדשה לכהן תצא ממנו בגט ומיבם בחליצה אבל מת ביום שלשים ועמדה ונתקדשה אם נתקדשה לישראל חולץ לה יבם ונשאת לאחר ג' חדשים [ואם נתקדשה לכהן מותרת בלא חליצה] ואפי' פיהק ומת ואצ"ל נפל מן הגג ומ"ט לא חליץ לה יבם דאי חליץ לה הוה פסיל לה לכהן שקידשה. וכי אמרינן מת בתוך שלשים ועמדה ונתקדשה לכהן לא חליץ לה יבם ונשאת לאחר שלשה חדשיס היכא דאי עבד אבל לכתחלה לא מ"ט (שבת קלה:) דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה כשם שאין פדיונו אלא לאחר שלשים יום כך אין פוטר את אמו מן חליצה ויבום אלא לאחר שלשים יום.

(יבמות ל.) שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זה הוא שאמרו וכולן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות. ואמרינן טעמא דגירש ולבסוף מת אבל מת בלא גירש נכרית אסורה לתרוייהו אמר רב אשי זאת אומרת יש זיקה אפי' בתרין אחי ולגבי חד מינייהו הויא לה נכרית צרת אחות אשתו בזיקה הילכתא כי הא מתניתא מדקמתריץ רב אשי כוותה והשתא דקיימא לן דיש זיקה הילכתא כוותיה דשמואל (שם יח:) דאמר שמואל שומרת יבם שמתה אסור באמה ואפילו בתרין אחי. (שם כט.) שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ומת אחד מבעלי אחיות ועשה השלישי מאמר ולא הספיק לישא עד שמת אחיו השני השלישי מוציא את אשתו בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה משום ואשה אל אחותה אבל אם כנס עד שלא ימות אחיו השני פטורה מן החליצה ומן היבום. שלש עריות יש להן היתר אשת איש ואשת אח ואחות אשה אשת איש לאחר מיתת בעלה אשת אח בזמן שאין לו בנים אחות אשה לאחר מיתת אחותה. כיצד שני אחים נשואים שתי אחיות ומתה אשתו של אחד מהן ואחר כך מת אחיו הרי זה מותר באחות אשתו שהיא אשת אחיו רצה חולץ רצה מייבם היתה היא וצרתה עמה ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים ואומר בית חלוץ הנעל בית אחד חולץ ואינו חולץ לשני בתים.

(שם ל.) היו שלשה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות והיה שלישי מופנה ביניהם או שהיה נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות בלא בנים זה שנשא נכרית רצה מייבם את אשת אחיו רצה חולץ לה מתה אשתו של אחיו השני ואחר כך מת אחיו השלישי שייבם את אחותה ונפלה אחות אשתו לפניו הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו בתחלה במיתת אחיו הראשון וכשם שאסור בה כך אסור בצרתה (שם כט.) מת אחד מבעלי אחיות תחלה ועשה בה מופנה מאמר באשת המת ואחר כך מת אחיו השני שתיהן אסורות עליו כיצד יעשה בה מופנה מפני המאמר מוציא את אשתו שעשה בה מאמר בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה ואם כנס מופנה את בעלת מאמר ואחר כך מת אחיו השני אחות כנוסתו יוציא משום אחות אשה וכן צרתה מת אחד מבעלי אחיות ועמד שלישי נשוי נכרית ועשה מאמר באשת אחיו שמת ואחר כך מת אחיו השני שתיהן אסורות עליו כיצד יעשה מפני המאמר מוציא את אשתו שעשה בה מאמר בגט וחליצה ואשת אחיו בחליצה ואם כנס נשוי נכרית את בעלת מאמר ואחר כך מת אחיו השני אחות כנוסתו יוציא משום אחות אשה וכן צרתה ואם כנס נשוי נכרית את אשת אחיו הראשון ומת ונפלה אשתו ויבמתו לפני אחיו השני יבמה יוציא משום אחות אשה ונכרית יוציא משום צרתה ואם עשה מאמר ביבמתו נכרית חולצת ולא מתייבמת לפי שאין המאמר דוחה את הצרה מן היבום שהמאמר אינו קונה קנין גמור מת נשוי נכרית תחלה וייבם אחד מבעלי אחיות אשתו ומת שניה יוציא משום אחות אשה נכרית יוציא משום צרתה ואם עשה בה מאמר ולא כנסה נכרית חולצת ולא מתייבמת מת אחד מבעלי אחיות תחלה וכנס נשוי נכרית אשת אחיו ואח"כ מתה אחותה אשת אחיו השני ומת אחריה נשוי נכרית הרי זו אסורה על אחיו שמתה אשתו עולמית הואיל ונאסרה עליו במיתת אחיו הראשון אבל אם (שם ל.) גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואח"כ מת נשוי נכרית וכנסה המגרש לנכרית שהיתה אשת אחיו ומת המגרש הואיל וגירושין שלו הן קודמין למיתת אחיו הנשוי נכרית צרותיהן מותרות וזו היא שאמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ואמרינן (שם ע"ב) זו למעוטי מאי למעוטי כנס ולבסוף גירש.

(שם כז:) אמר רב הונא אמר רב שתי אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד חולץ לראשונה והותרה לשנייה והותרה מתה הראשונה מותר בשנייה ואין צריך לומר שאם מתה שניה שמותר בראשונה דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון רבי יוחנן אמר מתה שנייה מותר בראשונה דהואי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דתחזור להיתירה הראשון אבל מתה ראשונה אסור בשניה מאי טעמא שכל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה דבעידנא דנפל קמיה אחות אשתו הואי שויוה רבנן כאשת אח שיש לו בנים דאע"ג דמתה אשתו לא משתריא ליה. פירושא היכי דמי מת אחיו ואין לו בנים הותרה לו אשתו של אחיו חזר ומת אחיו השני ועדיין לא יבם אשת אחיו הראשון שתיהן אסורות וחולץ לשתיהן מתה שניה קודם שתחלוץ ראשונה תחזור להיתירה הראשון וכן אמר ר' יוחנן אם מתה שניה מותר בראשונה דבעידנא דנפל קמיה אחות זקוקתו ובזקיקה בעלמא הוא דקאסרה לה אחותה עילוי ולא הויא כאשת אח שיש לה בנים אלא אם מתה זקוקתו שריא ליה והלכה כרבי יוחנן. (שם פד.) יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן ויש מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרו' לאלו ולאלו ואסורות לאלו ולאלו. אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא אלמנה ויש לו אח כ"ג חלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן. ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כהן גדול שקידש את אלמנה ויש לו אח כהן הדיוט כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן. אסורות לאלו ולאלו כהן גדול שנשא אלמנה ויש לו אח [כ"ג או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר. ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח] ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן:

פסק והיכא דמית ושבק איתתיה כדמיעברא משהינן לה אי ההוא דמיעברא אפולי מפלא ליה נפלה לה קמי יבם ומיבמה ואי מילד ילדה ליה אי קים לן ביה דכלו לו חדשיו איפטרא ליה מן יבומי ומן חליצה היכי דמי כגון דאזלא אמיה לטבילה ואיזדקיק לה גברא ומן ההוא יומא אזל לעלמא דליכא למימר לירחא אחרינא איעברא ומנו לה ירחי ואישתכח דכלו לו חדשיו ההוא אפילו לא שהה אלא חד יומא ולד הוא ואיפטרא לה אימיה מן יבום וחליצה דתנן (נדה מג:) תינוק בן יום אחד מיטמא בזיבה ומיטמא בנגעים ומיטמא בטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום וקיימא לן בדכלו לו חדשיו. ספק לא כלו לו חדשיו אי שהי תלתין יומי ההוא ולד מעליא הוא ואיפטרא לה אימיה מיבום וחליצה ואי מיית בגו תלתין ואפילו ביום תלתין ההוא ספיקא הוא איכא למימר ולד הוא ואיכא למימר נפל הוא מחלץ חלצה יבומי לא מיבמה דתניא (שבת קלה:) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה עד שיהא בן חודש. (שבת קלו.) ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ואי מית בתוך שלשים בעיא חליצה. ואי עברא ואזלא ואיקדשה לגברא בלא חליצה אי ההוא דאיקדש לה כהן הוא לא מצרכינן לה חליצה משום דחלוצה לכהן אסירא דתניא ואשה גרושה מאישה לא יקחו ואמרינן אין לי אלא גרושה חלוצה מנין ת"ל ואשה. ואי ההוא דאיקדשה ליה ישראל הוא חלצה ומשתריא ליה דאיתמר מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא אם אשת ישראל היא חולצת ואם אשת כהן היא אינה חולצת ורב שרביא משמיה דרבא אמר אחת זו ואחת זו חולצת א"ל רבינא לרב שרביא (יבמות לז.) באורתא אמר רבא הכי לצפרא הדר ביה אמר ליה שריתוה יהא רעוא בחייכו נשתרי תרבא והלכתא כרבינא (יבמות יג:) והלכתא ארוסה מתיבמת דכתיב החוצה לרבות את הארוסה (שם מד.) והלכתא שני יבמות הבאות משני בתים יתיבמו שנא' יבמתו יבמתו ריבה אבל הבאות מבית אחד חדא מנייהו או חלצה או מיבמה ומיפטרא השניה.

(שם לא:) ג' אחים נשואים שלש נשים נכריות מת אחד מהם עשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנא' ומת אחד מהם וגו' יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין וזיקת שני יבמין מדרבנן וכיון דמדרבנן הוא חולצת ולא מתיבמת דאי מדאורייתא זיקת שני יבמין מיחלץ נמי לא חלצה ונכרית נמי חולצת ולא מתיבמת וכי מאחר דנכרית אין עליה אלא זיקת יבם אחד מאי טעמא אין מתיבמת גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מיבם לאחת וחולץ לאחת ואם קדם ויבם לנכרית שפיר דמי ואם קדם וחלץ לבעלת מאמר נכרית חולצת ולא מתיבמת ומאי טעמא אינה מתיבמת דקיימא עילויה בלא יבנה וכיון שלא בנה שוב לא יבנה (שם לב.) ואם נתן גט למאמרו ומת ונכרית ובעלת הגט נפלו לפני יבם רצה חולץ לשתיהן רצה מיבם לשתיהן רצה לאחת חולץ לאחת מיבם מאי טעמא דהויא להו שני יבמות הבאות משני בתים דאמר רבה נותן גט למאמרו הותרה אפילו איהי ומאי דעבד שקליה מאי מאי דעבד שקליה שנתן גט למאמרו מאי הותרה אפילו איהי לא מיבעיא נכרית דרצה חולץ רצה מיבם אלא אפילו בעלת מאמר דנתן לה גט או חולצת או מתיבמת ואם יבם כהן הוא בעלת הגט חולצת ולא מתיבמת ומאי טעמא אינה מתיבמת משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא וזה הוא ריח הגט דפסיל בכהונה אבל יבם חלל הוא רצה חולץ לשתיהן רצה מיבם לשתיהן רצה לאחת חולץ רצה לאחת מיבם דהויא להו שתי יבמות הבאות משני בתים.

כהן שנשא כשרה ויש לו אח חלל ומת או חולץ או מיבם דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין כהן שנשא חללה ויש לו אח כשר חולץ ולא מיבם. כהן שנשא חללה ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כשר חילץ ולא מיבם חלל או חולץ או מיבם. כהן שנשא שתי נשים כשירות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל אחד מהן חולץ לאיזו שירצה או מיבם לאיזו שירצה. כהן שנשא שתי נשים פסולות ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כשר חולץ ולא מיבם חלל מיבם לאיזו שירצה או חולץ לאיזו שירצה. חלל שנשא אפילו כהנת ויש לו שני אחים אחד כשר וא' חלל כשר חולץ ולא מיבם חלל או חולץ או מיבם וכי קאמרינן חולץ ולא מיבם דוקא נשא דשויה חללה אבל קידש לא שויה חללה ושריא ליה. חלל שנשא כשירה ומת ויש לו אח כשר חולץ ולא מיבם. חלל שנשא כשירה ויש לו אח חלל ומת או חולץ או מיבם. חלל שנשא חללה ויש לו אח כשר ומת חולץ ולא מיבם. חלל שנשא חללה ומת ויש לו אח חלל או חולץ או מיבם. ישראל שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר חולץ ולא מיבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ישראל חולץ ולא מיבם. ישראל שנשא ממזרת ומת ויש לו אח ממזר או חולץ או מיבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ישראל או חולץ או מיבם. ממזר שנשא בת ישראל ומת ויש לו אח ממזר חולץ ולא מיבם. ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל חולץ ולא מיבם. כהן שנשא גרושה מן הנשואין או גרושה מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנשאת או משלא נשאת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כשר חולץ ולא מיבם חלל או חולץ או מיבם. כהן שנשא חללה או חללה מזוכרת או אלמנה שנשאת לכהן גדול דשויה חללה או אשת חלל או בת חלל זכר או חלוצה ומת ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כשר חולץ ולא מיבם חלל או חולץ או מיבם. כהן שנשא אשה שנבעלה בעילת זנות תחתיו או אשה זונה שנבעלה בעילת זנות תחת איש אחר או אשת כהן שנאנסה תחת בעלה ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כשר חולץ ולא מיבם חלל או חולץ או מיבם. כהן שנשא גיורת או שפחה משוחררת או אילונית או שוטה שבא עליה בעלה בדרך ויש לו שני אחים אחד כשר ואחד חלל כו'. כהן שנשא אשת סריס אדם או אשת סריס חמה או אשת פצוע דכא או אשת כרות שפכה או אשת ממזר או אשת טומטום שנקרע ונמצא זכר או אשת אנדרוגינוס ויש לו שני אחים וכו'. (שם סח.) כהן שנשא בת ישראל שבא עליה בן תשע שנים ויום אחד דהוא גר עמוני או גר מואבי או גר מצרי או גר אדומי או כותי או נתין או חלל או ממזר או בת ישראל שבא עליה גוי או עבד או שתוקי או אסופי ומת ויש לו שני אחים וכו'. (שם נט:) כהן [גדול] שנשא אנוסת עצמו ומפותת עצמו לדברי הכל מפקינן לה מיניה בגט ואם נשא נשוי אמר רב הונא אמר רב ומוציאה בגט ואלא הא דקתני אם נשא נשוי אמר רב אחא בר יעקב לומר שאין משלם קנס כמפותה. (שם ס.) אנוסת חבירו או מפותת חבירו פלוגתא דר' אליעזר בן יעקב ורבנן דר"א סבר הוולד חלל וחכמים אומרים הוולד כשר והלכה כחכמים. ישראל שנשא גרושה מן הנישואין או מן האירוסין או מחזיר גרושתו משנישאת או משלא נישאת או מכל הנשים שהן פסולות לכהונה בתו כשירה לכהונה דכתיב למשפחותם לבית אבותם. יש חולץ לאחותו מספק כיצד אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אחותו של שמעון ועמד שמעון ונשא אחותו של ראובן ומתו עמד לוי וחלץ לשתיהן ועמד יהודה וחלץ לשתיהן נמצא זה חולץ לאחותו מספק וזה חולץ לאחותו מספק. יש חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק כיצד אמו של ראובן ואמו של שמעון ילדו לוי ויהודה ונתערבו עמד ראובן ונשא אשת אחיו מאמו של שמעון ועמד שמעון ונשא אשת אחיו מאמו של ראובן ומתו עמד לוי וחלץ לשתיהן [ועמד יהודה וחלץ לשתיהן] נמצא זה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק וזה חולץ לאשת אחיו מאמו שנשואה לאחיו מאביו מספק.

(שם קיט:) שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. לזו עדים ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת לזו יש בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת זו שאין לה בנים אסורה נתייבמו ומתו היבמין אסורות לינשא רבי אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם. שתי יבמות זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי זו נאמנת על עצמה וזו נאמנת על עצמה. זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו. זו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חבירתה וזו שנאמנת על עצמה אינה נאמנת על חברתה זו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה דכיון דאין נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם וזו שנאמנת על עצמה אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה דכיון דאינה נאמנת על חבירתה נופלת לפני יבם. לזו יש עדים ולזו אין עדים זו שיש לה עדים אסורה וזו שאין לה עדים מותרת זו שיש לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה שאין לה עדים ואף על גב דאיהי יש לה עדים כיון דחברתה אין לה עדים אסורה להנשא מפני בעלה של חבירתה ונופלת לפני יבם זו שאין לה עדים מותרת דנאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה כיון שיש לה עדים דמת מותרת להנשא. לזו יש בנים ולזו אין בנים זו שיש לה בנים מותרת ונאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה כיון דהיא יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום זו שאין לה בנים אסורה מפני בעלה של חבירתה ונופלת לפני יבם. נתיבמו ומתו היבמין אסורות להנשא. נתיבמו כיצד זאת אומרת מת בעלי וזאת אומרת מת בעלי ויש להם שני אחים זו שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מיבם אותה וזו שאומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ואחד מן האחים מיבם אותה ומתו היבמין אסורות להנשא ומפני מה אסורות להנשא זו מפני בעלה של חבירתה הראשון וזו מפני בעלה של חבירתה הראשון. ר"א אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אלמא קסבר צרה מעידה לחבירתה. וליתה לדר"א דהא פליגי רבנן עליה דקאמרי (שם קכ.) ורבנן תמות נפשי עם פלשתים והוה ליה יחיד ורבים. ת"ר לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ואין בנים שתיהן מותרות לזו עדים ובנים מותרת מפני שיש לה עדים ואי משום בעלה של חבירתה כיון שיש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום ולזו לא עדים ולא בנים מותרת דנאמנת על עצמה אע"ג דאין לה בנים כיון דחבירתה יש לה עדים שמת בעלה מותרת להנשא. לזו יש לה עדים ולזו אין לה בנים זו שיש לה עדים אסורה זו שאין לה בנים מותרת לזו יש בנים ולזו אין עדים זו שיש לה בנים מותרת זו שאין לה עדים אסורה לזו שיש לה עדים אסירה מפני בעלה של חבירתה ואע"ג דאיהי יש לה עדים אסורה להנשא זו שאין לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה ואע"ג דאין לה בנים כיון דלחבירתה יש לה עדים שמת מותרת להנשא זו שיש לה בנים מותרת דנאמנת על עצמה ואי משום בעלה של חבירתה אע"ג דאין לה עדים כיון דאיהי יש לה בנים פטורה מן החליצה ומן היבום זו שאין לה עדים אסורה מפני בעלה של חבירתה ואע"ג דנאמנת על עצמה אסורה להנשא ולא דמיא לאשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה דהתם אמור רבנן אע"ג דזו אומרת מת בעלי נאמנת על עצמה ומתירין אותה להנשא אינה נאמנת על חבירתה מאי טעמא כיון דסניא לה לחבירתה חיישינן דילמא מקלקלה נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולי לחבירתה ותמות נפשי עם פלשתים קא עבדא.

(שם פז:) האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה. (שם פח.) אמר רב לא שנו אלא שנשאת בעד אחד אבל נשאת על פי שני עדים לא תצא. (שם קיח.) האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון וכי מאחר דאיהי נאמנת על עצמה מפני מה אינה נאמנת על צרתה דילמא לקלקולה לצרתה דאף על גב דנאמנת על עצמה ומתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה אינה נאמנת על צרתה מאי טעמא כיון דסניא לה לצרתה דילמא אתיא מקלקלת נפשה ומינסבא אדעתא לקלקולי לצרתה (שם קכ.) רבי אלעזר אמר הואיל ונאמנת על עצמה והותרה נאמנת על צרתה ומתירין אותה וחזינן אם הותרה ונשאת לא אתיא לקלקולי נפשה ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא ואם הותרה ולא נשאת חישינן דילמא אתיא לקלקולי לצרתה. וניחוש דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת דלא אתיא לקלקולי נפשה אי נשאת לישראל הכא נמי דילמא בגיטא אתאי ואמרה מת בעלה ונשאת אדעתא לקלקולי לצרתה אלא הכא במאי עסקינן שנשאת לכהן רבנן סברי אף על גב דנשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולי נפשה אדעתא לקלקולי לצרתה ורבי אליעזר סבר אם נשאת לא אתיא לקלקולי נפשה ומיגו דלא אתיא לקלקולי נפשה מתירין צרתה להנשא ואם לא נשאת חיישינן דילמא אתיא לקלקולי לצרתה והלכה כרבנן. היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון. (שם קיח.) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. (קידושין פא:) אמר רבא מתיתד אדם עם שתי יבמות ועם שתי צרות ועם אשה וחמותה ועם אשה [ובת בעלה] ועם אשה ותינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה מ"ט כיון דשניאן הדדי אזלן ומגליין אהדדי אבל תינוקת לחודה לא מ"ט זימנין דמפתה לה כו ומשתבשא (שם פ:) אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים ואפילו עשרה לא ומעשה היה והוציאוה עשרה במטה. אמר רב יוסף תדע דעיילי בי עשרה וגנבי כשורה ולא מיכספי מהדדי. (כתובות יא.) קיי"ל הלכתא כרבנן דאמרי מוכת עץ כתובתה מנה ושריא לכהן. (כתובות פב.) ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא בעא אחוה למיפסלא בגיטא מיניה א"ל מאי דעתיך משום נכסי בנכסי פלגינא לך בהדאי אמר ליה מסתפינא דילמא עבדת בי כבר פומבדיתא רמאה אמר ליה פלוג מהשתא. בעו מיניה מעולא יבם ואחר כך חלק מהו לא עשה ולא כלום חלק ולבסוף יבם מהו לא עשה ולא כלום מתקיף לה רב ששת השתא יבם ואחר כך חלק לא עשה ולא כלום חלק ואחר כך יבם מיבעיא שני מעשים הוו. כי אתא רבין אר"ש בן לקיש בין יבם ואחר כך חלק ובין חלק ואחר כך יבם לא עשה ולא כלום והלכתא לא עשה ולא כלום:

סליקו להו הלכות יבום וחליצה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף