הלכות גדולות/טריפות

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות טריפות

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(תו"כ שמיני) תניא אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה יש לך מעלי גרה ומפריסי פרסה שאין אתה אוכל ואיזה זה אלו טריפות (חולין עב.) דבי ר' ישמעאל תנא בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו שמונה עשר טריפות שנאמרו למשה בסיני (תו"כ שם) ואלו הן נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת (ואפילו) ברובה ניקב קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה נפסק חוט השדרה ואפילו ברובו ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כזית הריאה שניקבה או שחסרה רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסימפונות ניקבה הקבה ניקבו הדקין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף ניקבה המרה כרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ נפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה ודרוסת הזאב רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס יכול אפילו נפתתה הגלגולת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק חוט שלה ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטלו הכליות ניטל הטחול ניטל הלחי התחתון שלה נטלה האם שלה וחרותה בידי שמים תלמוד לומר נבילה וטרפה לא יאכל מקיש נבילה לטרפה מה נבילה שאין חיה אף טרפה שאין חיה יצאה זו שכמוה חיה יכול אפילו אכלה הרדופני ואכלה צואת תרנגולין ושתת מים הרעים תהא טרפה תלמוד לומר נבילה וטרפה מה נבילה שאינה בת חיים אף טרפה שאינה בת חיים יצאה זו שהיא בת חיים. הגלודה רבי מאיר מכשיר וחכמים פוסלין נקובת הוושט במשהו ובכל שהו בין בצפורן ובין בקוץ ובין במחט טרפה. (חולין מג:) אמר עולא ישב לה קוץ בוושט כשרה אין חוששין שמא יבריא מאי קאמר הכי קאמר ישב לה קוץ בוושט מגואי לא חיישינן דילמא בזעיה לוושט כוליה ואברי ליה להך גיסא ומאי שנא מספק דרוסה קא סבר עולא אין חוששין לספק דרוסה וליתה לדעולא משמעתיה דאמימר דאמר אמימר (חולין נג:) הלכתא חוששין לספק דרוסה (שם מג.) אמר רבה שני עורות יש לו לוושט חיצין אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר ודכוותה בקורקבן דעוף דפנימי שלו לבן חיצון אדום נפקא מינה דאי מחלפן טרפה. איבעיא להו נקבו שניהם זה שלא כנגד זה מהו אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא בוושט כשר בקורקבן פסול. מתקיף לה רב אשי אדרבה איפכא מסתברא וושט כיון דמתח ליה וגמדא ליה זימנין דקיימין נוקבי להדי הדדי אימא לך דפסול אבל קורקבן כיון דנייח וקאים אימא לך כשר אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא דאמר משמיה דרב פפא כוותך. ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום. אמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נפקא מינה לספק דרוסה כיון דחיצון אדום לא מתידע (שם ע"ב) ההיא ספק דרוסה דאתאי לקמיה דרבה סבר למיבדקה מבחוץ אמר ליה אביי למדתנו רבינו וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים הפכה רבה ובדקה ואשכח בה קורטא דדמא וטרפה ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי. (שם מד.) ופסוקת הגרגרת טרפה לא תימא עד דמפסקא לגמרי אלא איפסיק רובה ועד כמה עד רוב חללה של קנה (שם מה.) אמר רב יהודה אמר שמואל ניקבה נקבין כנפה אי חסירי מצטרפין לכאיסר ושאין בה חסרון כגון דצליקין מצלק מצטרפין לרובה ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר דעוף בכמה אמר רבי יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיטה דרבי אלעזר מקפלה ומניחה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טרפה חציו כשרה נתפתחה כמין דלת דאישתקיל מן כיסא דקניא אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו נסדקה כמין קנה אמרוה קמיה דרבי יוחנן אמר להו אפילו לא נשתייר בה אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשרה ניקב קנה למטה מן החזה נידון כריאה ניקב קרום של מוח טרפה. (שם ע"ב) רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עילאה ואמרי לה קרמא תתאה וסימנך דלא תיטעי ותימר קרמא עילאה חיתא דמחית בה מוחא אינקיב עילאה בלא תתאה כשרה וחד מינקיב ליבא לגואי טרפה דתניא ניקב הלב לבית חללו אפילו לבית חלל קטן טרפה. אמר אמימר משמיה דרב נחמן תלתא קני הוו חד פריש לליבא וחד פריש לריאה וחד פריש לכבדא וכי כבדא הוא מה כבדא עד דמשתקלא לגמרי אף קנה שלה (עד דמינקבה בריאה) וחד קנה פריש לריאה וכי ריאה הוא מה ריאה אם ניקבה במשהו טרפה אף קנה שלה במשהו דליבא פליגי ואמרינן מר בר רב חייא (דף קכה) מתני הכי דכבדא כריאה דריאה ככבדא דליבא פליגי אלמא סימפון דריאה טפי נפישא חיותיה מסימפון דכבדא אזל רב חייא בר יוסף אמרה לשמעתיה דרב קמיה דשמואל אמר ליה לית ליה לרב אין אומרין בטרפות זו דומה לזו אי הכי אמר רב לא ידע בטרפות ולא כלום. מחטא דמשתכח בליבא אף על גב דלא נקיב טרפה והני מילי כי משתכחא בסימפונא דליבא לגואי דלא אית ליה דוכתא למיפק וכי רישא לתתאי דכמה דאתיא נקובי מנקבא וטריפה אבל קופא לתתאי הוא לא עייל אלא בסימפונא רבה תלינן דילמא בהדי דשע נא פלטא לה ואחזוקי באיסורא לאו מילתא היא דנפקא מהתם ונקבא בדוכתא אחריתי. נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה.

(שם מה:) תנו רבנן חוט השדרה שנפסק ברובו טרפה דברי רבי רבי יעקב אומר אפילו ניקב הורה רבי כרבי יעקב אמר רב הונא אין הלכה כרבי יעקב והאידנא דליכא למיקם על חוט השדרה דפסיק או נקיב לייתי שופתא וניעיילה בתר בונכה וניעוק אי פסיק טרפה אי נקיב כשרה. ועד היכן חוט השדרה אמר רב יהודה אמר שמואל עד בין הפרשות למאי דמי לחרותא דדיקלא ואמאי קרו לה בין הפרשות דאתי ממוקרא דרישא ושפיך לחוט השדרה עד בין הפרשות ופריש לתלת דוכתא חד לעטמא מהאי גיסא וחד לעטמא מהאי גיסא וחד לגומא דאליתא. (שם מר) ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום טרפה ואם נשתייר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא חיה כשרה חד היכא דתלאי וחד בדוכתא דמררתא אבל לא אישתייר כלל טרפה אינקיב טרפשא דכבדא. ניקבה המרה טרפה נטלה קרעינן בדוכתא וטעמינן אי מריר כשרה ואי לא טרפה (שם מג.) כדמנקיב מררתא וסתמא לה כבדא ולא משתפכא כשרה. ניטלה המרה לגמרי הוה עובדא וקרעוה לכבד ואישתכח דבליעא בגויה ואכשרוה אבל ודאי ניטלה המרה ואיתה לתלייה אמרינן מחסר חסר וטרפה ליתיה לתלייה ואיהי אישתקלה לה כשרה כדמשתכחן תרתי מרריאתא או תרתי סניי דיבי ומשתפכן להדדי כשרה כדמשתכחן תרתי סניי דיבי ולא שפכן להדדי טרפה דקיימא לן כל יתר כנטול דמי. (שם מט.) ההיא קשיתא דאישתכח במררתא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן האי סימפוניא נקט ועייל ואף על גב דלא קא נפקא מירבל הוא דרביל לה והני מילי בקשיתא דדיקלא דשיעא אבל בקשיתא דזיתא נקובי נקב ועייל וטרפה. (שם מח:) ההיא מחטא דאישתכח בחיתוכא דכבדא סבר מר בריה דרב יוסף למיטרפה אמר ליה רב אשי ואי אישתכח בבישרא הוה טריף לה מר אלא אמר רב אשי חזינן אי קופא לגואי סימפוניא נקט ועאל אי קופא לבר נקובי נקיב ועאל וטרפה והני מילי מחטא אלימתא אבל מחטא קטינתא לא שנא קופא לגאו ולא שנא קופה לבר אידי ואידי נקובי נקב ועאל וטרפה. (שם מט.) ההוא מחטא דאישתכח בסימפוניא דכבדא הונא מר בריה דרב אידי טריף רב אדא בר מניומי מכשר אזיל שיילוה לרבינא אמר להו זילו שקלוה לגלימיה דטרופאה ואכשרוה. והיכא דעביא לה כבדא חזינן לריאה דידה אי חיורא כעמר גופנא טרפה ואי סומקא הדרא ובריאה וכשרה. יבשה הכבד שלה טרפה (שם מח.) התליעה כבד זה היה מעשה ועלו עליה בני עסיא שלשה רגלים ביבנה ורגל שלישי הכשירוה להם מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבשה ותהא אסורה קמ"ל דלא דמיא ליבשה וכשרה. הריאה שנקבה או שחסרה טרפה (שם מו.) רב ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה והוא דאינקיב תתאה אבל אינקיב עילאה בלא תתאה כשרה דאמר רבה ריאה דאגליד כאהינא סומקא כשרה והוא דלא מפקא זיקא. (שם מו:) ואמר רבא ריאה שהאדימה מקצתה כשרה האדימה כולה טרפה אמר ליה רבינא לרבא מאי שנא מקצתה דהדרא בריא כולה נמי הדרה בריא מי לא תנן ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם וכי תימא הא לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר הדם ואע"פ שלא יצא אי הכי אפילו מקצתה נמי אלא לא שנא. אמר רבא ריאה שיבשה בין כולה בין מקצתה טרפה וכמה אמר רב פפא משמיה דרבא כדי שתהא נפרכת בציפורן אמר רבא ריאה דקיימא גלדי גלדי אוכמי חזותא חזותא כשרה. אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין בבועי כדרך שמקיפין בריאה ובבני מעין ובקנה דאלו היכא דאישתכח נקב בבועא ולא ידיע אי קמי שחיטה הוה נקיב אי בתר שחיטה הוה נקיב לא תימא אינקיב בבועא בדוכתא אחריתי ואידמי לי' להאי נקב קמא כי היכי דמדמינן בריאה ובהנך אחריני אלא בבועא ודאי לא תדמי כי הנך. (שם מז.) ואמר רבה הני תרתי בועי דסמיכן להדדי חזי למקום חיבור דביני ביני כמאן דנקיב דמי ולא תכשריה אי חדא ומיתחזיא כי תרתי בדקינן לה בסילוא אי שפיך מוגלא להדדי חדא ניהו וכשרה לתרתין אימור איכא נוקבא מעילוי דסרכא ועבד תרתי בועי וחדא מינייהו נקיבא ומכה הוא ואסרחה לה וחברתה דסתמתה וטרפה. ואמר רבה הני תרתין אוני דסמיכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי והני מילי בדקיימין שלא כסדרן אבל קיימין כסדרן היינו רביתהו וכשרה. אמר רבא חמש אוני אית לה לריאה כד נפח לה טבחא אפא כלפי גברא תלת מימינא ותרתי משמאלא אי חליפן אי חסר להו טרפה אי יתרן חזינן אי קיימא ההיא יותרת בדרא דאוני ביני ביני כשרה ואי אשתכח על גבה בין מהאי גיסא אפילו זוטרא כי אטרפא דאסא טרפה. אונא דריאה דיבשה ולא משמשא זיקא לימרסא במיא חמימי שפיר קלי קלי ואי לא משמשא ליתי מיא קרירי ולישדי בקניא ולימרסה לההיא אודנא ולינפח בה אי משמשא כשרה ואי לא טרפה.

(שם ע"ב) אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה. איכא דאמרי בגישתא ממש כי אופתא איכא דאמרי בחזותא דנפיחא כי אופתא איכא דאמרי דשיעא כי אופתא והוא דלית לה חיתוכא דאוני. אמר רב כהנא ריאה דדמי גונא לגונא דכבדא כשרה לגונא דבישרא טרפה וסימנך ובשר בשדה טרפה. אמר רב אחאי ריאה דדמיא לכוחלא כשרה לדיותא טרפה דאמר רבי חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. ריאה ירוקה כשרה מדרבי נתן דאמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאתה אשה אחת לפני שהיתה יולדת זכרים ומלין אותן ומתים מלו ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא ירוק אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיפלו בו דמיו המתינה לו ומלו אותו וחיה והעלו לו נתן הבבלי על שמו אדומה כשרה מדרבי נתן דאמר רבי נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים למזיגת של קפוטקיא ובאתה אשה אחת לפני שהיתה יולדת זכרים ומלין אותן ומתים מלו ראשון ומת שני ומת שלישי ומת רביעי הביאתו לפני וראיתיו שהוא אדום אמרתי לה בתי המתיני לו עד שיבלעו בו דמיו המתינה לו ומלו אותו וחיה והעלו לו נתן הבבלי על שמו אמר רב סמא בריה דרבא האי ריאה דדמיא כגונא דביעתא דחיורא כביעתא כמוריקא דירוקא כמוריקא דכשותא כולהו טרפה ואלא ירוקה כשרה כגון מאי כגון כרתי (שם מז:) אמר רבינא אטום בריאה דכי נפחת לה אית בה דוכתא דמיטמטם ולא עייל זיקא בגויה ולא קא משמש בה זיקא חוששין שמא יבשה היא מאי תקנתיה מייתינן סכינא וקרעינן בההיא דוכתא פורתא אי אית בה מוגלא מחמת מוגלא הוא דלא קא משמשא וכשרה ואי לית בה מוגלא מייתינן גדפא או רוקא ומותבינן בחיתוכא אי מבצבצא ומפקא זיקא לעיל ודאי אית בה חיותא וכשרה היא ואי לא מבצבצא ודאי יבישה היא וטרפה אמר עולא א"ר יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה היכי דמי נשפכה כקיתון דמישתדא ככוזא דמיא. ר' חנינא חלש על לגביה ר' נתן וכל גדולי הדור אייתו לקמייהו ריאה שנשפכה כקיתון ואכשרוה אמר רבה והוא דמקיימין סימפונתא מנא ידעינן מייתינן צעא דקוניא ושפכינן לה בגוה אי אית בה סורייקי סומקי ודאי איפסיקו שורייקי דאיחממו להו וטרפה דהי נינהו סימפונות דידה ואי לית סורייקי חיורי כשרה. אמר רב יוסף האי ריאה דכי נפחין לה אתי מינה קל אושא ולא ידיע הי אושא אי מן גוה אי מן ברא חיישינן דילמא מיבזא בזי קרמא דריאה וזיקא לתתאי קא נפיק ודוכתיה הוא דלא ידיע מאי תקנתיה מייתינן בקיטא משיכלא דמיא קרירי ואי סיתוא היא משיכלא דמיא פשורי ומותבינן לה בגויה ונפחינן לה וחזינן אי מברבקין מיא ודאי נוקבא דאית בה מן בראי וטרפה ואי לא מברבקין מיא קרמא גוא אינקיב ברא לא אינקיב ואושא בעלמא הוא דאיכא ביני סימפוני ומסרכין וביני ביני הוא דקא אושא וכשרה. אמר רב נחמן ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים כשרה היכי דמי נמוקה דקרום שלה מאבראי קיים ובדמותיב לה מי גובה בכירה. תנ"ה ריאה שנמוקה וקרום שלה קיים אפי' מחזקת רביעית כשרה נטלה שלפוחית כשרה. (שם מח.) התליעה הכבד זה היה מעשה ועלו עליה אנשי עסיא שלשה רגלים ליבנה ולרגל שלישי התירוה להם מהו דתימא מידי דהוה אכבד יבישה ותהא אסורה קמ"ל דלא דמיא ליבישה וכשרה. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן מרה שניקבה ודופן סותמתה כשרה. (שם מג.) אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן נקב קורקבן וכיס שלו קיים כשרה נקב הכיס וקורקבן קיים מאי איתמר אמר רב נחמן נקב זה בלא זה וזה בלא זה כשר. (שם מח.) אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה והיכא במקום רביתא אבל שלא במקום רביתא טרפה ובמקום רביתא היכא בחיתוכא דאוני. א"ר יוסף בר מניומי א"ר נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה שמא נקבה העלתה צמחין דסליק לה סירכא חוששין שמא נקבה מר יהודה משמיה דאביי אמר אף ריאה הסמוכה לדופן חוששין שמא נקבה היכי בדקינן לה אמר רבא רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא דחליש פומה ומפרקינן לה מדופן אי איכא מכה בדופן האי סירכא מחמת מכה היא וכשרה ואי לא מחמת ריאה היא וטרפה איני והאמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה התם במקום רביתא כדאמרינן. רב נחמיה בריה דרב יוסף כי האי גוונא בדיק לה בפשורי אי מברבקא טריף לה ואי מכה בדופן שרי לה ואי איכא מכה בדופן מאי טרפה ליתני נמי נקובת הדופן אלא נוקבא דלא מיטרפא ביה לא קתני. ואי ניקבה ריאה ודופן סותמתה וסביך בבישרא כשרה והתניא ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזה הוא פסול החוזר להכשירו זה למעוטי מאי לאו למעוטי ריאה שנקבה ודופן סותמתה ואפי' סביך בבישרא לא לעולם אימא לך היכא דסביך בבישרא כשרה אלא למעוטי מאי למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ממקום אחר דלאו במקום רביתא. (שם מז:) ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום. (שם מח.) בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחין כי הני בועי דחיוורן מהו א"ל כשרה א"ל אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר דאמר רב מתנה ריאה מליא מוגלא טרפה מים זכים כשרה א"ל כי איתמר ההיא בכוליא איתמר. (שם מו:) ריאה דקיימא גלדי גלדי אוכמי אוכמי חזואתא חזואתא גילדי גילדי דדמי למצורע אוכמי אוכמי דדמי לכוחלא חזואתא גוני ודוקא מידי דמיתכשרא ביה ריאה כגון ירוקה ככרתי ואדומה. (שם מח.) רב יצחק בר יוסף הוה שקיל ואזיל אחורי דר' ירמיה בשוקא דטבחא חזא ריאות דהוו קיימן צמחי צמחי בועי חיורי כדאמרינן ושרא להו. אר"נ כי הוה אזלינן אחוריה דרב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזא להו דקיימן בועי דרברבן מן צמחי ושרא להו. (שם ע"ב) רבי אמי ורבי אסי כי הוו עיילין לשוקא דטבריא חזא להו דקיימן טינרי בועי דרברבן מן כנרי ולא אמרו להו ולא מידי. מחטא דמשתכחא בטרפשא ספק טרפה היא וכל ספק טרפה לאיסור. איתמר מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי ר' מני בר פטיש ור"ש בן אליקים ור"ש בן לקיש טרפי מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון לא דכ"ע חסרון מבפנים לא שמיה חסרון והכא בהא קמיפלגי מאן דמכשר סבר סימפונא נקט ועאל וכשר ומאן דפסיל סבר נקובי נקיב ועאל ושמיה חסרון וטרפה בהא פליגי דמאן דטריף סבר לו בהדי דגניא בהמה עיילא בה הא מחטא ונקובי נקיב ואע"ג דליכא נוקבא קרום שעלה מחמת מכה בריאה הוא וטרפה ומאן דמכשר סבר דהא מחטא בקניא עאל וסימפוניא נקט ועאל וכשרה וכן בחיתוכא וסימפון דכבדא והלכתא כרבנן דמכשרי. ההוא מחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה אתא לקמיה דר' אמי סבר לאכשורה איתיביה ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא הריאה שנקבה או שחסרה שדרוה לקמיה דר' יצחק נפחא סבר לאכשורה איתיביה רבי ירמיה ואיתימא רבי זריקא הריאה שנקבה או שחסרה הדר שדרוה לקמים דרבי אמי וטרפה אמרו ליה והא רבנן מכשרי אמר להו הם שהכשירו במחט שנמצאת בריאה והואי ריאה כולה גבייהו והוו חזו אי הוה נקובה או לא הוה נקובה ואכשרוה אנן חיתוכא דאיכא קמן נכשרה דילמא אי הוה כולה ריאה גבן הוה מיתחזי בה נוקבא אלא טעמא דליתה קמן הוא דאסירא דאמרינן מבראי דריאה הוא דנקב מחט ועאל הא איתה לכולה ריאה קמן ולא נקיבא מבראי כשרה ואע"ג דנקיבא מגואי והאמר רב נחמן האי סימפונא דריאה דנקיב טרפה דרב נחמן נקב סימפון לחבירו אבל דיצא בסימפון ולא ניקב לחבירו לא והאמר ר"נ האי הדרא דכנתא דאינקיב לחבריה כשרה מ"ט חבריה מנין עליה א"ל רב אשי טרפות קא מדמית להדדי אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה. האי בועתא דקיימא בשיפולתא דריאה או על אודנה אי מהדר לה בשרא הדר הדרנא דבעותא ואפי' משהו בעלמא כשרה אי לא חסירה היא וטרפה. היכא דנקיב ריאה בהדי דמשמשמא (דף קכט) ידא דטבחא לא חיישינן (שם מט.) דילמא במקום נקב ניקב וכשרה. ריאה דאית בה מורנא ניעיין אי נפקין ורחשין כשרה ואי לא ניתליה לריאה בשמשא אי כי חימא ריאה נפיק מורנא כשרה ואי לא נפיק טרפה. והיכא דבתר דאישתחיט בהמה אישתכח מורנא דנקב בריאה או בכרס אחר שחיטה הוא דניקב וכשרה וכן הילכתא ולית הילכתא כרבי שמעון דאמר עד שתינקב לבית הסימפונות. ריאה דמינקבא אע"ג דלא מברי נוקבא לגואי ומבראי נקב בעלמא הוא טרפה ואע"ג דפליג ר"ש דאמר עד שתינקב לבית הסימפונות לית הילכתא כוותיה. נקבה הקיבה טרפה (שם נ.) חלב שעל גבי הקיבה דעל קשתא שרי ודעל יתרא אסיר. (שם צג.) אמר רב יהודה אמתא בריש מעיא בעי גררה וזה הוא חלב שעל גבי הדקין אמר רב יהודה אמר שמואל חלב שעל המסס ובית הכוסית אשור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הקרב והאי תרבא דעל קליבוסתא אסור וענוש כרת וזה הוא חלב שעל הכסלים. תרבא דעל וושטא ועל הובליליא ועל סניי דיבי ועל קשתא דכרכשתא דלא מיחבר בכרכשתא ותרבא דחלב לבא דהוא תרבא דעל כבדא ותרבא דעל כוליאתא עד תרבא דחיורא דתחות מתני ופירוסתא דעל פרסא ותרבא דגיד הנשה וקראמי וחוטי דכפלי וחוטי דכוליאתא וקראמי ודכוחלא כולהו אסיר משום כל חלב וכל דם לא תאכלו. חוטי דכרכשא אסירי רביתא היא לבר מן קטינאתא דליבא. תרבא דליבא שרי שירתא דקיימא בשילהי וגרמא טמיא וכפלי וחוטי דבין גרמא לגרמא. נקדתא דאטמא דמי קריאן ססניאתא דאטמא דמיתקרי פנוגסת וקטינאתא דאטמא וגידא נשיא דנקיט מריש אצילא ועד היכא דפריש חוטא דשדרה דאתי ממוקרא דרישא ופריש לתלתא והיינו בין הפרשות דאמרינן היכא דדמי לחרותא דדיקלא ופציל לתלתא חדא לאטמא מהאי גיסא וחדא לגרמא דאליתא ועיקי וקטינאתא דגידא ואסיאתא ובוכני דאטמא ומשכי דגרמי דבי לופאתא. מזרקי דאליאתא תרי הוו דשכיבו בהדי גרמא ותרין עילוי חומרי דחרצא מן פיקא ועד דוכתא דשרי שית חומרי הויאן ואסירן למיכל קראמי דדיכרא תמניא הוו ודנוקבתא שיתא חד דטחלא ותרין דכוליאתא ותרין דכפלי ותרין דביצי וחד דמוקרא. מורקי דאפקותא שיתא הוו ארבעה דדמא מסיבי ותרין חיורי דכיי. מזרקי דדפקי ארבעה חד דשינא וחד דגבי תחות ידא וחד דדרעא דאית עילוי מסא ועד ריש ידא וטמירתא דאתיא תחות מסא וחוטאתא ומזרקי דאית במזרקי דכפלי עשרה הוו שיתא דרכובא וארבעה דעילוי דפני. מזרקי דאטמא כמה הוו חד דאתי מן רישא דנרגא ודביק בדכר ונוקבא בכפא דאטמא וחד בגבה דעטמא כי פתח לה טבחא לאטמא עקר לה מעיקרא מן רישא חד ובונכי חמשא חד חיורתי בנרגא דרישא חד הוי ובונכי. ומזרקי טובא הוו ברטבא דאטמא חד קטינתא דדביקא בחוטאתא וכד פתח לה לאטמא על גיסא אחרינא אתיא קטינתא דשכבא בהדיה דגרמא ואתיא קטינתא מיניה דנרגא ושכבא בגויה דחיורא ומיקריא שמינתא ומישריא לנרגא ומשקליה לדכר ונוקבא ומיפתחיה לשקא דאטמא ומעקר תלת קטינאתא דשכבן בהדי גרמא ומישריה לכפא דאטמא ושפיר דמי. כד מינקיב מעיא טרפה כד מינקיב כרכשא טרפה (שם מח:) כד מינקיב הדרא דכנתא לחבריה וחבריה מגין עליה כשרה. והיכא דמינקיב ריאה ואתי תרבא דפירוסתא סתים לה טרפה (שם מט:) דאמר רב חלב טהור סותם טמא אינו סותם מ"ט האי מיהדק והאי לא מיהדק ואפי' סתים לה תרבא דקני הלב טרפה ואמר רב נחמן חלב העשוי ככובע אינו סותם מאי כובע איכא דאמרי חיטי דתרבא דעל כרכשא איכא דאמרי תרבא דטרפשא דליבא ומן הכא טרפינן בתרבא דליבא. וכד מינקיב פירוסתא דתרבא ואע"ג דלא משתכחא לא מחטא ולא מידי בעלמא טרפה מ"ט דכנתא וכרכשא כד מינקבין הדרי סתמי דהוו להו חלב טהור ופירוסתא כד מינקבא חלב טמא ולא סתמא וטרפה ואע"ג דפליג רב ששת דאמר אחד זה ואחד זה סותם הילכתא כרב דאמר חלב טהור סותם טמא אינו סותם וכעובדא דהוה קמיה דרבא וטרף. חלב טהור בין במקומו ובין שלא במקומו סותם. אמר רבא שמעית מיניה דרב נחמן תרתי חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים ולא ידענא הי מינייהו סתים רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אמרי משמיה דר"נ בר חימצא תרבא דעל יתרא וסתים חימצא תרבא דעל קשתא ולא סתים וסימניך יפה כח הבן מכח האב. נקבו הדקין טרפה.

(שם נ.) תניא רשב"ג אומר בני מעיים שנקבו ולחה סותמתן כשרה מאי לחה א"ר כהנא שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא ולית הילכתא כרשב"ג אמר רב בר חייא מקיפין בבני מעים דהיכא דהוו נקיבין בני מעים ולא ידעינן אי מקמי שחיטה הוו נקיבין אי בתר שחיטה נקיבין נקבינן בדוכתא אחריתי ומדמינן להו. הנהו בני מעים דאתו לקמיה דרבא אקפינהו רבא ולא אידמו קם רב משרשיא בריה מדכיה בידיה לההוא אחרינא דנקביה רבא ואידמי ליה א"ל מנלך הא א"ל סברא הוא האי כל דאתא ממשמש ביה האי ליכא דמשמש ביה אמר רבא חכים רב משרשיא ברי בטרפות כר' יוחנן ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו מקיפין בריאה ואפי' מערוגה לערוגה ומדקה לדקה ומגסה לגסה אבל לא מדקה לגסה ולא מגסה לדקה וכן בקנה כדרבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מקיפין בקנה ואפי' מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא. אמר זעירי חלחולת שנקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותה וכמה (שם ע"ב) אמר רבא אמר רב נחמן במקום הדבק אפילו נטל כולו כשר והוא שנשתייר בו כדי תפישה וכמה אביי אמר כדי בטדא לתורא ושלא הדבק במשהו פירושא חלחולת פומא דכרכשא. הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה טרפה ואיזו היא כרס הפנימית היכא דפרעי טבחי אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר' חנינא כל הכרס כלה כרס הפנימית היא אלא איזו היא כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס ברובה והילכתא כר' יוסי בר' חנינא ברוב קרוע אבל לא ברוב נטול רבי יהודה אומר בגדולה טפח בקטנה ברובה א"ר בנימין בר יפת אמר ר' אליעזר לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע טפח ולא הואי רובה זו היא ששנינו בגדולה טפח וכל שנקרע רובה ולא הוי טפח זו היא ששנינו הקטנה ברובה. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ טרפה. ת"ר מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדין טרפה נמצא עליה קורט דם (שם נא.) בידוע שקודם שחיטה ואם לאו בידוע שלאחר שחיטה הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה לא הגליד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה נפקא מינה למקח וממכר אי הכי כולהו ניקבי נמי ניבעי קורט דם שאני דכיון דהואי מחט דמא קריר וסמיך עליה ודוקא שניקבו לחוץ אבל עיילא מחט בין משכא למשכא דכרסא אי נמי ביני איטפי דביני כסי ודהמסיסא וניקבו זה לתוך זה לית לן בה. נפלה מן הגג. (שם נא.) חיותא דנפל מאיגרא בדלא ידיע אי רוחא דחפתא אי אשתרוקי אשתריקא או איגנדורי איגנדרא או נפלה באריתא אי מידלי איגרא או עמיקא אריתא עשרה פושקי אסירא משום ריסוק איברים ואם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה וצריכה בדיקה אבל קיימא חיותא אאיגרא וחזת שערי ואספסתא ואידריא טליא מאיגרא לארעא ודאי מימד אמדא נפשה דמציא טליא ולא מרסקין גרמא ושחיט לה בשעתיה וכשרה וכמעשה דרבינא וכרב כהנא דאמר מימד אמדא נפשה לאו משום דסרוכי מסרכא אבל נפלה מן הגג וקיימא ומסגיא כשרה וצריכה בדיקה כנגד בני מעיים. חוט השדרה שנפסק מחוליא לחוליא ולא מציא מסגיא טרפה דחיישינן לריסוק איברים. ההיא אימרתא דהות בי רחבוניא ונפלה מאיגרא דהוה שדרן כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי דקא שדרה כרעא שיגרוני בעלמא הוא דנקיט לה. מתקיף לה רבינא דילמא חוט השדרה איפסיק בדיק ואשכח כרבינא ואף על גב דאשתכח כרבינא הילכתא כרב יימר מאי טעמא חוט השדרה לא שכיח שיגרוני שכיחי. (נזיר לא:) תורא א"ר חסדא אוכמא למשכיה סומקא לבשריה חיורא לרדיא. (חולין נא:) ההוא תורא דבהדי דכבשי ליה נפל אישתמע קל גונחיה אזל רב יצחק בר שמואל בר מרתא נקיט שקיל שופריה שופריה אמרי ליה רבנן לא חייש מר לריסוק איברים אמר להו הכי אמר רב צפרניו נועץ עד שמגיע לארץ. (ב"ק נ:) ההוא תורא דנפל לאריתא דדלאי אזל מריה שחטיה אסריה רב נחמן לההוא תורא א"ר נחמן אי שקיל מרי דתורא קבא דקמחא ואזל תנא אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה מי הוה מפסיד ליה לתוריה דקאי עליה בכמה אלמא קסבר רב נחמן יש חבט לפחות מעשרה. (חולין נא:) והילכתא עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא הלכה אפילו בדיקה נמי לא בעיא. נשתברו רוב צלעותיה טרפה.

(חולין נב.) ת"ר אלו הן רוב צלעות שש מכאן ושש מכאן דהויא להו תרתי סרי או אחת עשרה מכאן ואחת מכאן ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ובאותן צלעות שיש בהן מוח היכא אמר זעירי מחציין כלפי שדרה אבל כלפי למטה כשרה. אמר עולא בן זכאי אומר נעקרו ברוב צד אחד נשתברו ברוב שני צדדין ורבי יוחנן אמר בין נעקרו ובין נשתברו ברוב שני צדדין אלמא הלכה כרבי יוחנן. וחיותא דמתעקרון עילאי דידה אפילו בלא חומרתא חדא בעלמא טרפה ואע"ג דקאמר רב עד דמיתעקרא צלע וחוליא עמה דהויא טרפה הלכה כרבה בר רב שילא דאמר משמיה דרב מתנה דאמר משמיה דשמואל גג כי מיתעקרא צלעא חדא מעיקרא אפי' בלא חומרתא טרפה. (שם ע"ב) ודרוסת הזאב רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה דרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק דרוסת הגז בעוף הגס. אמר רב עמרם אמר רב חסדא דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטליים דרוסת חולדה בעופות. (שם נג.) בעא מיניה רב כהנא מרב יש דרוסה לחתול או לא א"ל אף לחולדה יש דרוסה. יש דרוסה לחולדה או לא א"ל אף לחתול אין דרוסה חתול וחולדה יש להן דרוסה או לא א"ל לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה ולא קשיא הא דקא"ל אף לחולדה יש דרוסה בעופות לחתול אין דרוסה בבהמה גדולה לחתול יש דרוסה לחולדה אין דרוסה בגדיים וטליים. איבעיא להו שאר עופות טמאין יש להם דרוסה או לא א"ל רב הלל לרב אשי כי הוינן בי רב כהנא אמר לן שאר עופות טמאין יש להן דרוסה אמר רב כהנא משמיה דרב שימי בר אשי יש דרוסה לשועל והילכתא כוותיה מדקאמר רב יוסף נקטינן אין דרוסה לכלב מכלל דכל הנך אחריני דאמרינן יש להן דרוסה בר מן כלב דלית ליה דרוסה כלל ודקאמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא לא חיישינן לדרוסתו אמר אביי אין דרוסה ולחתול ושועל ונמייה אלא ביד למעוטי רגל דלאו ואין דרוסה אלא בציפורן למעוטי שן דלא אין דרוסה אלא מדעת למעוטי שלא מדעת ואין דרוסה אלא מחיים למעוטי לאחר מיתה. איתמר אמר רב אין חוששין לספק דרוסה דכ"ע ספק עאל ספק לא עאל אימר לא עאל ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא עאל ויתיב בינייהו שלמא שוי קטע רישא דחד מינייהו נח ריתחיה איהו קא מעוי ואינהו קא מקרקרן אימר בעותי קא מבעית להו כי פליגי דאיהו שתיק ואינהו קא מקרקרן מר סבר מדאישתיק קא מזיק להו ומר סבר מחמת בעתתא דקא עבדן הכי. (שם נג:) אמר אמימר הילכתא חוששין לספק דרוסה אבל ודאי לא חזינן שונרא ונפק ואתא ציפרא בדממסמס דמא אמרינן דהאי קניא מחייה אי נמי כלבא הוא וכשרה דההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי דעאל לבי קני נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רב אשי לאו אמרת ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא הכא נמי אימר קניא מחייה ואמאי כל ספק איסורא לחומרא הוא כי אמרינן ספק איסורא לחומרא כגון חתיכה של חלב שנתערבה עם חתיכות אחרות דודאי הוה איכא איסורא אבל הכא מי יימר דהוה איסורא אחזוקי איסורא הוא ואחזוקי איסורא לא מחזקינן. אמרי בני ר' חייא דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר רב יוסף הא דבני ר' חייא כבר פירשה שמואל דאמר שמואל משום ר' חנינא בן אנטיגנוס דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים. בעי אילפא יש דרוסה לסימנין או לא א"ר זירא הא דאילפא כבר פירשה רב חנן בר רבא דאמר רב חנן בר רבא אמר רב דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו ואפי' בסימנין:

(פסק) וספק דרוסה עד דמלו לה תריסר ירחי שתא אסיר (חלב). והיכא דמידרסה חיותא צריכה בדיקה מכפא דמוחא ועד אטמא ובכל דוכתא בעלמא דכי מינקיב מיטרפא מיניה אי איכא סומקא להדיה טרפה. וכל היכא דצריכה בדיקה כגון דרוסה ונפולה אי נמי נשברה השדרה ולא ידעינן אי איפסיק חוט השדרה או לא כיון דצריכין בדיקה אי שחיט להו אסירן דכי הוה בדקינן לנפולה ולדרוסה ונשברה השדרה הני מילי ברבנן קמאי דהוו חכימין והוו בקיאין למיקם על בדיקה אבל השתא דלא ידעינן למיקם על בדיקה שפיר אמור רבנן דמשהינן לה תריסר ירחי שתא והדר משתריא ואי נקבה היא ומיעברא וילדה שריא למישחטה מקמי תריסר ירחי שתא דאמרינן (שם נח.) והילכתא בזכרים כל שנים עשר חודש ובנקבה כל שאינה יולדת. (שם נד.) כי סליק רב חייא בר יוסף אשכחינהו לר' יוחנן ולר"ש בן לקיש דיתבי וקאמרי דרוסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים אמר להו האלהים דמורה בה רב מכפא דמוחא ועד אטמא. זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה. זה הכלל לאיתויי מאי לאתויי שבע שמעתתא מאי נינהו דאמר רב מתנה (שם ע"ב) האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה בדקינן ליה אי איתיה לשוריאקי דבין אסיתא לבוכנא כשרה ואי איפסיק ניביה טרפה והילכתא אי איפסיק ניביה נמי כשרה עד דמעכלי (דף קל) איעכולי ותנן נטלו הכליות כשרה. כוליאתא כי לקיא. צילא גהיא שפיר דמי ואי לא טרפה. כי משתכחא חדא כוליאתא ואידך ליתה כלל כשרה. (שם נה.) ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה אמרי במערבא והוא דמטיא לקותא למקום חריץ והיכא אחיורא דתותי מתני. והיכא דאיכא בהמה דמשתכחא בעלת כוליא אחת או בעלת שלש כוליות כשרה דתניא (בכורות לט.) ואת שתי הכליות ולא בעלת כוליא אחת ולא בעלת שלש כוליות מדלגבי גבוה פסל רחמנא מכלל דלגבי הדיוט שרי (חולין נה:) ואי איכא חדא כוליאתא דזוטרא מן חברתה בבהמה דקה אי הויא כשיעור דרביא כשרה בציר מהכי טרפה ובבהמה גסה אי הויא כעינבתא כשרה בציר מהכי טרפה אמרי במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא. וכל הפסול בכוליא כשר בריאה שהרי נקב דפסול בריאה וכשר בכוליא מוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא מים זכים דלא אסרוה כשרים כאן וכאן ותנן ניטל הטחול כשרה (חולין נה.) אמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה. כי משתכחי תרין טחלי שפיר דמי ובדלא משתכח כלל שפיר דמי. (שם ע"ב) אמר רב נחומי שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא ואמרי הילכתא כרכיש בר פפא ולית הילכתא כרב עוירא אלא נקב נמי כשרה והני מילי דאינקיב טחול בקולשיה אבל אינקיב בסומכיה טרפה ואי אישתייר בסומכיה אפי' כעובי דינר זהב דלא בזיע כשרה והיכא נמי דחותך מן הטחול ומן הכליות טרפה (שם סח.) דתנן חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה (שם מד.) ואמר רבה בר בר חנה א"ש סימנין שנידלדלו ברובן טרפה (שם נב.) אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנה אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה. וגלגלת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובו. נעקרה צלע מעיקרא טרפה בוכנא ואסיתא כדאמרינן (שם ע"ב) בשר החופה את רוב הכרס ברוב קרוע כדאמרינן. גלגלת שנחבטה ברובה ברוב גובהה ולחומרא. (שם מד.) סימנין שנידלדלו ברובן דאיפרוק איפרוקי מן הדדי כדאמרינן אמר רב נחמן אמר שמואל תרבץ הושט. (שם נד.) ואלו כשירות בבהמה נקבה הגרגרת או נסדקה ועד כמה תחסר ותהא מותרת רשב"ג אומר עד כאיסר האיטלקי (שם ע"ב) אמר זעירי אתון דלא מתחמי לכון שיעוריה כדינרא קורדינא אמר אביי והוי כפשיטא זוטרתא דמשתכחא ביני פשיטי רברבי דפומבדיתא (שם נד.) ואי בזיעא מחמת דרוסה הוה אפי' במשהו טרפה. (שם מה.) אריב"ל נקבים שיש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה. נטלה האם שלה כשרה.

(שם נה:) תניא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית. מאי האם בית ולד של בהמה דתניא (בכורות כח:) אין פרה וחזירה יוצאין מאלכסנדריא של מצרים שאין נוטלין האם שלה בשביל שלא תלד. וחרותה בידי שמים כשרה.

(חולין נה:) ת"ר איזו היא חרותה כל שצמקה בידי שמים כשרה בידי אדם טרפה ר"ש בן אלעזר אומר אף בידי כל הבריות טרפה. פירושא בידי שמים ממאי הואי מברקי ורעמי. בידי אדם ממאי הוי היכא דנכיסה חברתה באפה הוה עובדא ונכס טבחא כמה חיוי באנפי הדדי ואשתכחן כולהו דצמוק ריאה דידהו בידי כל הבריות ממאי הוי דחזת אריא או שמעת קליה ואיבעית אימא היכי דמי צמקה כדכתיב ושדים צמקים ומתרגמינן ותרין יבשין. רבה בר בר חנה אשכח הנהו דיכרי במדברא דאצמוק ריאה דידהו אתא שאיל בי מדרשא אמרי ליה זיל אייתי משיכלי חיורי בקייטא ומלינהו מיא קרירי ומשכלי שחמי בסיתוא ומלינהו מיא פשורי ושהינהו מעת לעת אי הדרן בריאן בידי שמים היא וכשרה ואי לא בידי אדם היא וטרפה. הגלודה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין. ותניא אחריתי אר"ש בן אלעזר לא נחלקו ר"מ וחכמים על הגלודה שהיא פסולה. וכבר העיד ר' אושעיא בנו של ר' יהודה הבסם לפני ר"ע שאמר משום ר' טרפון על הגלודה שהיא פסולה ואם נשתייר בעור כסלע כשרה. היכא אמר רב יהודה אמר שמואל על פני כל השדרה כולה. איבעיא להו כסלע העור דאריך וקטין וכד מצריף ליה מר הוי כסלע או דילמא כרחב סלע על פני כל השדרה. ת"ש דפירש רבי נהוראי משמיה דשמואל כרחב הסלע על פני כל השדרה כולה ורבה בר בר חנה אמר בראשי הפרקים ור' אלעזר בן אנטיגנוס משמיה דר' אלעזר בר' ינאי אומר מקום עיבורו. אמר רב כל העור כולו מציל בגלודה חוץ מעור בית הפרסות ור' יוחנן אמר אפי' עור בית הפרסות והילכתא כרב דהא הדר ביה ר' יוחנן לגביה דרב. מאי הגלודה היכא דמחיה תלגא לבהמה ואשתלח משכה.

(חולין נז.) תניא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה. וכן שניטל צומת הגידים. ואמר רב עלה וכן בעוף. א"ר יהודה אמר רב שמועת ירך בבהמה טרפה שמוטת יד בבהמה כשרה שמועת ירך בעוף טרפה שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא תינקב הריאה. ותני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף הוסיפו עליהם בעוף נשבר העצם ואע"פ שלא ניקב קרום של מוח (שם נו.) ודווקא בעוף של מים הואיל וקרומו רך וכן שניטל צומת הגידים (שם עו.) אמר רב יהודה אמר רב וכן תני רבי חייא למעלה למעלה מן הארכובה למטה למטה מן הארכובה ובאיזה רכובה אמרו ברכובה הנמכרת עם הראש ועולא א"ר הושעיא כנגדו בגמל ניכר.

(שם ע"ב) ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו מותר מאי רובו אמר רב יהודה רוב עוביו ואמרי לה רוב הקיפו. אמר רב פפא הילכך בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו. אמר עולא א"ר יוחנן עור מצטרף לבשר א"ל רב נחמן ולימא מר עור משלים לבשר א"ל אנא עובדא ידענא דההוא בר גוזלא דאתא לקמיה דרב יוחנן נשבר העצם ויצא לחוץ הוה ואכשריה א"ל בר גוזלא קאמרת שאני בר גוזלא דרכיך עצם דידיה. תו ההוא נשבר העצם ויצא לחוץ דאישתקיל קירטתא מיניה אתא לקמיה דרבא אמר רבא מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי תלא בגויה מה לי נפל מיניה אידי ואידי כשרה. (שם נח:) בעלת חמש רגלים ושאין לה אלא שלש הרי זה מום. אמר רב הונא לא שנו אלא שחיסור בין ביד בין ברגל ויתור ביד אבל יתור ברגל טרפה נמי הוי מ"ע כל יתור כנטול דמי. הנהו תרי סניי דיבי דאתאי לקמיה דרבינא וטרף מדרב הונא. ההיא גובתא דהוה נפקא מבי כסי להובלילא סבר ר"א למיטרפה א"ל ר"ה מר בר חייא לר"א כל הני חיווי ברייתא הכי אית להו. ההיא גובתא דהוה מעברא רעי מבי כסי לכרסא סבר מר בר רב אשי לאכשוריה א"ל רב אושעי' אעו כולהו בחדא מחתא מחתינהו היכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר לא איתמר. אם מתנדב אדם בהמה לחלקה למצוה אם מבקש לאכול ממנה הרשות בידו. העיד יונתן בן שילא ראש טבחיא דציפורי לפני ר' על שני בני מעים שיוצאין מן הבהמה כאחד טרפה וכנגדן בעוף כשרה במה דברים אמורים בשיוצאין משני מקומות דהיינו שכנגדן בעוף חזו למקום נקב כאילו נקב מעיא אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד לכאצבע כשרה מאי כלין פליגי בה רב רחומי ורבה חד אמר הוא דהדר מתערבי רשותייהו בהדי הדדי מתתאי כעוף וחד אמר אע"ג דלא הדרי מתערבי כשרה בשלמא למאן דאמר דהדרי מתערבי היינו דקתני כלין דשלים פיסקא דידהו והדר כלין אלא למאן דאמר אע"ג דלא מתערבי מאי מי סברת מאי כלין דמתערבין מתחות מעיא לא דמערבין מעילאי מריש מעיא. אמרי רבנן נפולה שאמרו צריכה בדיקה ודרוסה שאמרו צריכה בדיקה ותנן נמי (שם נו.) דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה והיא מפרכסת אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה (שם ע"ב) אר"א בן אנטיגנוס משום ר"א ברבי ינאי וצריכה בדיקה היכא דלא מתרמי חכם בקי דידע למיבדק שפיר עבדינן להו כרב הונא דאמר (שם נז:) סימני טרפה כל שנים עשר חודש. מיתיבי סימני טרפה כל שאינה יולדת רשב"ג אומר אם משבחת והולכת כשרה אם מתנונה והולכת טרפה. רבי אומר סימני טרפה אם מתקיימת שלשים יום כשרה ואם לאו טרפה אמרו לו והלא הרבה שמתקיימות שתים ושלש שנים תנאי היא דתניא ובגלגלת שיש בה נקב אחד ארוך או שיש בה נקבים הרבה מצטרפין למלא מקדח. ואמר ר' יוסי בן המשולם מעשה בעינבל באחד שנפחתה גלגלתו והעלה עליה חידוק של קרויה וחיתה אמר לו רשב"א משם ראיה ימות החמה היו וכיון שעברו עליה ימות הצנה נכנס לתוכה צנה ומתה. (שם נח.) והילכתא בזכרים כל י"ב חודש ובנקבה כל שאינה יולדת. (שם לז.) השוחט את המסוכנת רבן גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר' אליעזר אומר דיה אם זינקה וחכ"א עד שתפרכס ביד או ברגל. חיותא דקצירא וקא בעי למישחטא אי ההיא שעתא דכד שחיט לה פשטה היא וכרעא זקיפא לה כשרה ואי לא טרפה. אמר רבא הילכתא כי הא מתניתא דתניא בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה אסורה שאינה אלא הוצאת נפש טעמא דלא החזירה אבל החזירה כשרה בד"א כיד אכל ברגל כין כספה ולא פשטה בין פשטה ולא כפפה כשרה בד"א בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל אפילו פשטה ולא החזירה כשרה מ"ט משום יוקרא ועוף אפי' רפרף בגופו וכשכש בזנבו הרי זה פירכוס ומנלן דבעולם מסוכנת שריא (שם לז:) דכתיב ואמר ה' אלהים הנה נפשי לא מטמאה מקרה יום ומקרה לילה ונבלה וטרפה לא אכלתי מאי ונבלה וטרפה לא אכלתי אילימא נבלה וטרפה ממש הוא דלא אכיל מכלל דכולהו חברי' אכיל אלא דומיא דנבלה וטרפה קאמר ומאי ניהו בשר כוס כוס ואע"ג דשרי הרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור אי אמרת בשלמא דשרי היינו רבותיה דיחזקאל דקאמר אע"ג דשרי אנא פרשי מיניה ולא אכלי אלא אי אמרת דכ"ע אסיר מאי רבותיה. (שם נח:) אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושהלעיטה חלתית ותיאה ושאכלה הרדופני או ששתה צואת כלבים או ששתה מים רעים כשרה אכלה סם המות או שהכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות והאמר שמואל הלעיטה חלתית טרפה לא קשיא הא בעלין הא בקרטין. והיכא דעבר ואכל ולא איתבגר לא מלקינן ליה משום טרפה. (שם נו.) ואילו טרפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת הכתה חולדה על ראשה במקום שעושה אותה טרפה. היכי בדקינן לה רב ושמואל דאמרי מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה אם לאו כשרה. עוף של מים שקרומו רך כיון שנשבר העצם שלו טרפה דתניא רשב"א אומר בודקין לחולדה ביד אבל לא במסמר. נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח טרפה אמרי סיפא אתאן לעוף של מים הואיל ואין לו קרום אין לו קרום סלקא דעתך אלא הואיל וקרומו רך. רב שיזבי בדיק בשמשא רב יימר בדיק במיא רב אחא בר יעקב מייץ בגילא דחיטתא. אמר רב שיזבי והני אווזי דידן הואיל ושכיח להו מיא דנחתן בגוייהו כעוף של מים דמיין. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולה אם אדומין כשרה. (שם נו:) א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן יהושע שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו אף ירוקתן במשהו. ההיא תרנגולתא דהואי בי ריב"ל ושדרה לקמיה דרבי אלעזר הקפר ברבי ירוקין הואי ואכשרה א"ל והאנן תנן ירוקין פסולה לא אמרו ירוקין פסולין אלא בקורקבן בלב ובכבד. רב יצחק בר יוסף הוה ליה ההיא תרנגולתא שדרה לקמיה דרבי אבהו אדומים הואי וטרפה א"ל והא אנן תנן אדומים כשרים א"ל ירוקין שהאדימו טרפה ואדומין שהריקו טרפה. אמר רב שמואל בר חייא בר יהודה א"ר מני אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו פסולין מ"ט איגלאי בהתתייהו. אמר רב נחמן בר יצחק אף אנו נאמר ירוקין שהאדימו שלקן והוריקו כשרה מ"ט קוטרא בעלמא הוא דסליק בהו. אמר רב אשי הילכך אנן לא ניכול אלא בשלקה ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן. (שם) ואלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או נסדקה ועד כמה תינקב (שם מה.) א"ר יצחק בר נחמני לדילי מיפרשא לי מיניה דר' אלעזר מקפלה ומקיפה על פי הקנה אם חופה את רוב פי הקנה טרפה דהיינו נקדרה בציר מהכי כשרה נסדקה אפי' לא נשתייר בה אלא חוליה אחת למעלה וחוליה אחת למטה כשרה (שם נו:) ניקב הזפק כשרה אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן ואיתימא ריב"ל גגו של זפק נידון כושט מה ושט כי ניקב משהו פסול אף גגו של זפק כושט דמי פשיטא מהו דתימא לידמייה לזפק גופיה דכי מינקיב כשר לא דמי האי רויח ולא ממתח בהדי וושט האי כיון דממתח בהדיה נידון כוושט. יצאו בני מעיה ולא ניקבו. א"ר שמואל בר רב יצחק לא שנו אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה. נשתברו רגליה נשתברו גפיה נמרטו כנפיה:

(פסק) ציפרתא דציידין לה (שם נב.) בדבוקה בחד גפה כשרה בתרי גפה טרפה ואי שהי' וקיימא ומסגיא כשרה. (שם נז.) אמר רב יהודה אמר רב שמוטת ירך בעוף טרפה שמוטת גף בעוף טרפה חוששין שמא תינקב הריאה ושמואל אמר תבדק וכן א"ר יוחנן תיבדק חזקיה אמר אין ריאה לעוף רבי יוחנן אמר יש לו וישנה כעלה של וורד בין האגפים. מאי אין לו אי נימא דלית ליה כלל הא קא חזינן דאית ליה אלא אית ליה ולא מיטרפא ביה והא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף הוסיפו עליהן נשבר העצם אע"פ שלא ניקב קרום של מוח אלא מאי אין לו שאין לו לא לינקב ולא ליחמר טעמא מאי א"ר חגא הואיל ורוב צלעות מגינות עליה מדקאמר ר' יוחנן יש לו וישנה כעלה של ורד בין האגפים מכלל דחזקיה סבר לית ליה כלל. אמרי במערבא משמיה דרב יוסי בר' חנינא מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולין ומנו בריבי חזקיה והלכה כר' יוחנן דאמר תיבדק דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דקם ליה שמואל (דף קלא) כר' יוחנן דאמר תבדק וכיצד בודקה מביא שפופרת של קנה דק ומכניס בפי קנה של ריאה ומנפח ובודקה כשמואל ור' יוחנן:

(פסק) עופא דמיתברא כרעיה מתותי צומת הגידים כשרה מעילוי צומת הגידים טרפה. (שם עו.) והיכא צומת הגידים בארכובה מקום שהגידים צומתים. (שם ע"ב) ובעופא כד מנפצת להו לצומת הגידים שיתת עשר חוטי הוו איפסיק חד מינייהו טרפה. (שם נז.) ההוא צנא דנקורי דאתא לקמיה דרבא נשתברו רגליהן הוי בדקיה רבא בצומת הגידים ואכשריה. (שם נט.) חיותא דמשתכחא דתבירן כרעה אע"ג דאיתיה לצומת הגידים חיישינן דדילמא חיויא טרקיה ואסירא למיכל מינה באומצא ולבשוליה בקידרא אלא תלינן להו בשפודא בתנורא אי קיימא בשפודא בתנורא לא טרקיה חיויא ואי מיתלחא ונפלה ודאי חיויא טרקה ואסירא. (שם עו:) מר בר רב אשי הוה יתיב קמי אבוה אייתו לקמיה עופא למיבדקיה בצומת הגידים ומנה ואשכח חמיסר סבר למיטרפיה חזא חד דהוה שני מחבריה נפציה נפוציה ואשכחיה תרין. אמר רב יהודה אמר רב צומת הגידים שאמרו ברובן ואפילו ברוב כל אחד ואחד כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי פשיטא מכדי תלתא הוו כי נמי מיפסקין רוב כל אחד ואחד אכתי איכא שיעורא דחד מסייע ליה לרבנאי דאמר רבנאי אמר שמואל צומת הגידים שאמרו בבהמה אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה. (שם נט.) סימני בהמה וחיה מן התורה נאמרו סימני העוף לא נאמרו ולא והתניא (שם סא.) נשר מה נשר מיוחד שאין לו אצבע יתירה וזפק ואין קורקבנו נקלף ודורס ואוכל אף כל כיוצא בו טמאין תורין ובני יונה מה תורין ובני יונה מיוחדין שיש להן אצבע יתירה וזפק וקורקבן שלהן נקלף ואין דורסין ואוכלין והם טהורין אף כל כיוצא בהן טהורין אמר אביי הכי קתני לא נאמר פירושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים. (שם נט.) אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק ואינו דורס ואוכל וקורקבן שלו נקלף טהור ר' אלעזר ברבי צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא.

(שם סה.) תניא רבן גמליאל אומר כל עוף הדורס ואוכל טמא כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור ר' אלעזר בר' צדוק אומר מותחין לו חוט המשיחה אם חולק את רגליו שתים לכאן ושתים לכאן טמא אחת לכאן ושלש לכאן טהור ר"ש בן אלעזר אומר כל עוף הקולט מן האויר ואוכל טמא אחרים אומרים השוכן עם הטמאים טמא עם הטהורין טהור אחרים מאי אתו לאשמועינן כי היכא דכתיבי ואע"ג דקחזינן דאית בהו מסימני טהרה אסירי היכא דבר מינו הוא ולא ידעינן ליה כגון זרזיר וסנונית לבנה אע"פ שיש להן זפק וקורקבנו נקלף ולא כלום ומנא ידעינן להו דאמרינן ליה לצייד ובדיק להו כדתניא בזרזיר עוף טמא הוא וכשרצו חכמים לבדקו אמרו לו לצייד ראה דרכיו של זה הלך וראה אותו פעם ראשונה ושניה ושלישית אצל העורב בא ואמר להם לחכמים לפיכך אמרו חכמים לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו נימא מאן חכמים דהכא ר' אליעזר דתניא ר' אליעזר אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן בשוכן ונדמה לו. (שם סב:) דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה רבנן דדרסה ואכלה והיינו גירותא. (שם סא:) אמרו רבנן ארבעה סימני הוו תלתא מינייהו איתנהו בשלך ורחם ודוכיפת ושארא דהני עופות עורב אית ביה תרי פרס ועזניה אית בהו חד נשר דלית ביה מידי למה לי דכתביה רחמנא השתא שאר עופות טמאין דאית בהו תלתא אסירי נשר דלית ביה כלל מיבעיא אלא ש"מ דלמיגמר מיניה והכי קאמר כל דלית ביה חד מהני ארבעה סימני כוותיה דנשר הוא דלא תיכול דאית ביה חד אכול אלא תורין דכתב רחמנא למה לי אמר רב עוקבא בר חמא לקרבן. (שם סב.) אמר רב נחמן היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טהור לא היה בקי בהן ובשמותיהן עוף הבא בסימן אחד טמא בשני סימנין טהור ובלבד שיכיר עורב. אמר אמימר הילכתא עוף הבא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס א"ל רב אשי לאמימר הא דרב נחמן מאי א"ל לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. מאי איכא משום פרס ועזניה פרס ועזניה בישוב לא שכיחי. (שם נט.) ובחגבים כל שיש בו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסוליו וכנפיו חופין את רובו רבי יוסי אומר ושמו חגב. (שם סה.) מאי רובו א"ר יהודה אמר רב רוב ארכו ואמרי לה רוב הקיפו א"ר פפא הילכך בעינן רוב ארכו ובעינן רוב הקיפו. ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזחל הזה הרי זה מותר ר' אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לו כרעים אע"פ שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן מאי זחל אמר אביי אסקרא. (ע"ז לח.) א"ר ברונא אמר רב גוי שהצית את האור באגם כל חגבים שבאגם אסורין כמאן אזלא מתניתין דקתני ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו. כי הא דתני בספרא דבי רב דהוא תורת כהנים (שמיני פ"ג) וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם יכול הכל בכלל ת"ל אך זה תאכלו מכל שרץ העוף ההולך על ארבע יכול הכל יהא מותר ת"ל ארבה סלעם חרגל חגב אין לי אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר מיניהם ת"ל למינהו למינהו ריבה הכתוב הא כיצד הרי אני למד מן המפורש מה ארבה מפורש שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו אף כל שכיוצא בו טהור. רבי אומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם הא אם יש לו חמש טהור ואיזהו זה קרסוליו שקץ הוא פרט לערוביו מכאן אמרו חגבים טמאין שנכבש עם חגבים טהורין לא פסלו את צירן העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור:

סליקו להו הלכות טרפות

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף