הלכות גדולות/טומאה
|
< הקודם · הבא > |
הלכות טומאה
אסיר להון לכהני לאיטמויי למיתא דלאו דידהו שנאמר אמור אל הכהנים בני אהרן וגומר אבל (סוטה כג:) כהנתא לא אסיר להון דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן תינוקות כהנים אע"ג דלאו בני מצות נינהו מאן דמעייל להו למקום טומאה קאים באיסורא דתניא (יבמות קיד.) אמר ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים והיכא דמחית מת תותי טללא אסיר לכהן למיעל תותי ההוא טללא (נזיר נד.) ואפילו אילן המיסך על הארץ ואפילו אבנים היוצאות מן הגדר אוהלא הוי ואסיר למיעל תותיה:
פסק (אהלות פ"י) והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כוותא מן ביתא לביתא ומביתא לביתא וההיא כותא הויא טפח על טפח איתסרו להו כולהו הנך בתי ואי סכר לה בעצים ובאבנים בדבר שאין מקבל טומאה אפסקה לטומאה: (סוטה מד.) והיכא דמחית מת באוירא הדר הודרניה ארבע אמות אסיר ליה לכהן למיקרב ואסיר ליה לכהן למיסק בבית הקברות מאי טעמא קבר גופיה מטמא כמת דכתיב או במת או בעצם אדם או בקבר והני שבעה קרובים (זבחים ק.) מטמא להו כהן בעל כרחו ויכנס לבית הקברות ומקבר להו ואף על גב דאיכא תמן דמקבר להו ליטמא להו התורה נתנה לו רשות ליטמא שנאמר כי אם לשארו וגומר וכן בזמן הזה מטמא להם ויכנס לבית הקברות ומיטמא להו ואם לא רצה ליטמא יעשוהו בעל כרחו דלא עדיף מכהנים דהוו בבית המקדש אף על פי שהיו מקריבין קרבנות והיה שם טומאה וטהרה ואין שם קרבנות. כי אם לשארו וגו' (יבמות קב:) שארו זו אשתו מלמד שכהן מטמא לאשתו וכתיב ולאחותו הבתולה וגו' (שם ס.) לאחותו הבתולה הוא דמיטמא אבל אינו מיטמא לנשואה דכתיב לא יטמא בעל כרחו אבל מתאבל על זו ועל זו: והיכא דעבר ונסיב גיורת או גרושה או חלוצה דלא חזיאן לכהונה אסיר לאיטמויי שנאמר לא יטמא בעל בעמיו היינו בעל אשתו וכתיב כ"א לשארו (יבמות כב:) יש בעל שמיטמא ויש בעל שאינו מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואין מטמא לאשתו פסולה לאמו ולאביו כדכתיב ולבנו ולבתו אף על גב דממזירי נינהו מיטמא להו דתנן (שם כב.) מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו והוא בנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. ולאחיו נמי אף על גב דממזר הוא מטמא ליה דתנן מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית. והני מילי אחיו מן האב דראוי ליורשו דומיא דבנו (תו"כ אמור) אבל מן האם ולא מן האב לא מיטמא ליה אבל איכא עליה אבילות שבעה ושלשים (יבמות ק: ושמחות פ"ד) ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ולא מיטמא (שמחות שם) איזו היא אנינה מיום מיתה ועד יום קבורה דברי רבי וחכמים אומרים אין לך איסור באנינה אלא יום מיתה בלבד ולאחותו הבתולה כדכתיב.
(יבמות ס.) ת"ר אחותו ארוסה ר' יהודה ור' מאיר אומר מיטמא לה ר' יוסי ור' שמעון אומר אין מיטמא לה אנוסה ומפותה דברי הכל אין מיטמא לה מוכת עץ אין מיטמא לה דברי רבי שמעון שהיה רבי שמעון אומר הראויה לכהן גדול מיטמא לה שאינה ראויה לכהן גדול אין מיטמא לה בוגרת מיטמא לה דברי הכל.
(תו"כ אמור) תני בספרא דבי רב מוכת עץ מיטמא לה שנאמר אשר לא היתה לאיש הוית איש ולא הוית דבר אחר.
(יבמות כט:) תני רב חייא בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה. והיא מי אסיר לה לאיטמויי בני אהרן אמר רחמנא ולא בנות אהרן אלא איידי דתנא לא אוננת תנא נמי לא מיטמאה והלכה מיטמאת לו דכתיב בני אהרן ולא בנות אהרן וכן הלכה. (נזיר מח:) ולאחותו מה ת"ל הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא אמרת לא יטמא דלא אתי עשה דטומאה ודחי עשה דמילה ואף על גב דלא יטמא חובה יכול כשם שאינו מיטמא לאחותו כך אינו מיטמא למת מצוה תלמוד לומר ולאחותו לאחותו הוא דאינו מיטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה אלמא עשה דמת מצוה עדיף מעשה דמילה וכן הלכה. כהן גדול ונזיר אין מיטמאין לקרוביהן אבל מיטמאין למת מצוה דכתיב לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא למת מצוה. ואסיר ליה לכהן למיסק בבית הקברות ואפילו לבית הפרס נמי ומאי היא שדה שנחרש בה קבר (מו"ק ה:) ועד כמה מאה אמה לכל רוח ורוח דקבר משוי בית הפרס מקום הקבר טומאה דאורייתא האיך דנחרש טומאה דרבנן דילמא איכא עצם כשעורה או דילמא פתיך ביה עפר בית הקברות. (סנהדרין ה:) רבי חזייה לההוא גברא דהוה קאי בבית הקברות אמר ליה לאו בן איש פלוני כהן אתה אמר ליה אבא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה וחללני. (שמחות פי"ג) ארון שפינהו אסור בהנאה ואם היה של אבן ושל חרש ישבר של עץ ישרף המוצא נסרים בבית הקברות לא יזיזם ממקומם:
פסק אין קוברין שני מתים זה בצד זה ולא המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת אמר רבי יהודה כל הישן עמו בחייו נקבר עמו במותו. (ברכות יט:) קברו את המת וחזרו ולפניהם אחת טמאה ואחת טהורה בא בטהורה באין עמו בטהורה בא בטמאה באין עמו בטמאה מפני הכבוד תרגמא רבי אבא בית הפרס דרבנן למימרא דלמיזל לבית הפרס לדבר מצוה שפיר דמי. (ברכות יח. וסוטה מג:) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב מת תופס ארבע אמות לטומאה וכן לקריאת שמע ונפלא דמפלא איתתא כמיתא דמי. ואילו איניש דמיית באורחיא ומטאי שעתא דקבעי' רוחיה למיפק פליגי בה רבי ורבנן דרבנן אמרי בההיא שעתא דקבעיא מימת אסור לכהן למיקרב ליה דתניא (נזיר מג.) להחלו עד שעת מיתה רבי אומר במותם עד שעה שימות מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו רבא אמר גוסס איכא בינייהו וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא לבר מיע"ל קג"ם הלכתא מאי ת"ש דתנן אדם אין מטמא עד שתצא נפשו ואפילו מגוייד ואפילו צלוב והוה ליה מחלוקת בברייתא וסתם במתניתין וכל מחלוקת בברייתא וסתמא במתניתין הלכה כסתם דמתניתין וכן הלכה.
(ע"ז יג.) תנו רבנן הולכין ליריד של גוים ולוקחין מהן בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאים מפני שהוא כמציל מידם ואם כהן הוא מיטמא לדון ולערער עליהם בחוצה לארץ וכשם שמיטמא בחוצה לארץ כך מיטמא בבית הקברות בבית הקברות ס"ד טומאה דאורייתא היא אלא בית הפרס דרבנן ומיטמא ללמד תורה ולישא אשה אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין מוצא ללמוד אבל מוצא ללמוד לא יטמא רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא לפי שאין מן הכל אדם זוכה ללמוד אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו ללמוד תורה בצידן ואמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי (פסחים צב.) ואלא הא דאמר מר בית הפרס לא העמידו דבריהם במקום כרת הא אמרת הכא לכל מצוה שרי אמרי בית הפרס רבנן טומאה הוא דגזרו ביה הא לכל מצוה שרי למיזל לאפוקי ממקום כרת דטהור קמשוינן ליה לעשות הפסח. (מגילה כו:) ההיא בי כנישתא דרומאי דהוה פתיח לה פתחא לההוא אינדרונא דהוה מחית ביה מת בעו כהני למיעל לצלויי התם אתו אמרו ליה לרבא אמר להו זילו דלו להו תיבותא אותבוהא אבבא דהוה ליה כלי העשוי לנחת ואין מקבל טומאה וחוצץ בפני טומאה אמרי ליה רבנן לרבא והא זימנין דמיטלטלין ליה כי מונח ספר תורה עלויה והוה ליה כלי המיטלטל מלא וריקן אמר להו אי הכי אסור: (שמחות פ"ד) כל שכשרה לכה"ג מיטמא לה כל שאינה כשרה לכהן גדול אין מיטמא לה על כל אלו שאמרו כהן מיטמא להן אינו רשות אלא חובה רבי יהושע אומר רשות רבי עקיבא אומר חובה. (שם) מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו ערב הפסח ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חכמים וטמאוהו בעל כרחו שלא בטובתו אמרו לו אינה רשות אלא חובה. (שם) כהן הדיוט שנטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים ואפילו בו ביום במה דברים אמורים בזמן שיש שם כדי נושאי המטה וקוברים אבל אין שם כדי נושאי המטה וקוברים מיטמא נטמא ובאו נושאי המטה וקוברים הוא פורש לו למקום טהורה. (שם) היו שם שני דרכים אחת קרובה וטמאה ואחת רחוקה וטהורה אם היו העם הולכין בטהורה ילך עמהן ואם לאו ילך לו בקרובה מפני כבוד העם. (שם) היה עומד וקובר את מתו עד שהוא בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא נטמא בו ביום רבי טרפון מחייב ורבי עקיבא פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שסותר יום אחד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |