הלכות גדולות/גיד הנשה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דאסיר למיכל גידא שנאמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ותנן (שם פט:) גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין ונוהג בבהמה ובחיה בירך של ימין ובירך של שמאל ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף ונוהג בשליל רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל וחלבו מותר ואין הטבח נאמן על גיד הנשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים נאמן עליו ועל החלב והלכה כרבי יהודה בגיד הנשה דאינו נוהג בשליל (שם צב:) ומחלוקת בבן תשעה חי והלך רבי מאיר לשיטתו ורבי יהודה לשיטתו ולא שנא דבהמה ולא שנא דחיה דחיה בכלל בהמה. ואלו אטמא דאיבשיל בה גיד הנשה אסיר למיכל מן ההוא קידרא ובין מן ההיא בישרא כדתנן (שם צו:) ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה נותן טעם הרי זו אסורה אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה דאיער' להו בהדי הדדי אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד הנשה ולא מיבעיא אסיתא ובוכנא ושזרתא משום שורייאני קטיני דאית בהו דאין מועיל בהו נקור וכי מבשיל ליה בקידרא היכי משערינן ליה (שם צט:) אמר רב הונא כבשר בראשי לפתות דמריר טפי ולא ידיע טעמייהו אבל אסיתא ובוכנא ושזרתא ודאי טויהי טווי קולף ואוכל עד שמגיע לגיד. (שם צז:) הנהו אטמהתא דאימלחן בי ריש גלותא רבינא אסר רב אחא בר רב אשי שרי אתו שיילוה למר בר רב אשי אמר להו אבא שרי אלמא כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח צלי ולא מבושל דרותח של צלי קאמרינן. (שם צו:) גיד הנשה שנתבשל עם גידים של היתר בזמן שמכירו הוא אסור ואותן הגידים בנותן טעם אין מכירו כולן אסורין דכל חד וחד אימר דההוא דאיסורא הוא. והרוטב בנותן טעם (שם צט:) ואמאי ליבטיל ברובה בריה שאני ולא היא גיד במתן טעם לא משערינן ליה דקיימא לן הלכתא כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דאמר אין בגידים בנותן טעם וכי נתבשל גיד הנשה או מומלח עם הבשר עם הגידים ומכירו שדי ליה לדיליה אבראי ובין בישרא ובין גידים שרו ולא צריך לשעוריה לא בנותן טעם ולא בששים והני מילי גיד גופיה אבל שמנונית דידיה כי נתבשלה או נמלחה אסיר כל דמיבשל בהדה בין בשר ובין כל מילי אלא בשיעורא כדאמרי רבנן בששים ובראשי לפתות דלא ידיע טעמייהו מדמרירי אינון (שם ק.) וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג טמא שנתבשלו עם חתיכות של היתר בזמן שהוא מכירן היא אסורה ואותן חתיכות בנותן טעם אין מכירן כולן אסורות ואף ע"ג (דף קלה) דאיכא רובה דהיתירא לא בטיל איסורא שאני חתיכה דחשיב איסורא הואיל וראויה להתכבד בה לפני אורחים של גוים חשיב איסוריה ולא בטיל. (שם צו.) הנוטל גיד הנשה צריך שיטול את כולן רבי יהודה אומר יקיים בו מצות נטילה. בר פיולי הוה קא מנקיר אטמא קמיה דמר שמואל הוה קא גאים א"ל חות ביה טפי השתא אי לא חזיתך ספית לי איסורא אירתת נפל סכינא מן ידיה א"ל דאורי לך כר' יהודה אורי לך. האוכל מגיד הנשה כזית סופג ארבעים אכלו ואין בו כזית חייב. (שם צג:) אמר רב יהודה אמר שמואל שני גידים הן פנימי סמוך לעצם אסור וחייבין עליו חיצון סמוך לבשר אסור ואין חייבין עליו. (שם צו:) ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנותן טעם הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת. גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו בנותן טעם ואם לאו כולן אסורין וכן חתיכה של נבילה וחתיכה של דג טמא בזמן שנתבשלו עם חתיכות אחרות בזמן שמכירן בנותן טעם ואם לאו כולן אסורות והרוטב בנותן טעם. (שם צז:) אמר רב נחמן כחל בששים היכא דלא קרעיה ולא מלחיה וכחל מן המנין גיד בששים ואין הגיד מן המנין ביצה בששים ואין ביצה מן המנין כל הני תלתא ליכא למיקם בנותן טעם דידהו. כחל בששים וכחל מן המנין אמר רב יצחק בריה דרב משרשיא אע"פ שכל הקדירה מותרת כחל עצמו אסור דאי נפיל לתוך קדירה אחרת אוסר ונאסר דתנן (שם קט:) הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ותניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר היכא דבשליה לחודיה ולא קרעיה ודקאמרינן בגיד הנשה כחל בששים וכחל מן המנין והיכא דלא קרעיה ובשליה בהדי בשר והיכא דקרעיה לכחלא וחתכיה ומלחי' ושדייה בקידרא לכתחלה לא לישדי ואי שדייה שרי דאמרינן כיון דמלחיה בציר ליה חלביה.
(נדרים נח.) תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו בו חכמים שיעור (ע"ז עד.) ע"ז ויין נסך וחמץ בפסח בין במינן ובין שלא במינן בין בנותן טעם ובין שלא בנותן טעם איסורן לא בטיל (חולין נח.) השתא דאמרת בזכרים שנים עשר חודש בנקבות כל שאינה יולדת אלמא טריפה אינה יולדת ואלא הא דתנן וולד טריפה רבי אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח רבי יהושע אומר יקרב במאי פליגי בשעיברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו פליגי דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו ואסור ורבי יהושע סבר עובר לאו ירך אמו הוא וקיימא לן דהלכתא כרבי יהושע דעובר לאו ירך אמו הוא ואלא בן פקועה אמאי משתרי בשחיטת אמו דכתיב כל בהמה תאכלו ולא שנא ספק טריפה ולא שנא ודאי טריפה (תמורה לא.) ומאי שנא מביצת טריפה דאסירא אמרי ביצה דאגידא באשכול שלה בגופה ולד מפקד פקיד פרשה ביצה מאגידא תשתרי אלמה תנן (עדיות פ"ה) ביצת נבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק בית שמאי מתירין וב"ה אוסרין משום דמיחלפא בבשרה והתנן (ביצה ו:) השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב אמאי דפרשא נינהו ביצת טריפה תשתרי ביצה כיון דאגידא בגופה כי גופה דמי פרשה תשתרי מיחלפא באידך וביצה גופא מנלן דשריא מדגלי רחמנא גבי ממאה דאמר חזקיה (חולין סד:) מנין לביצה טמאה שאסורה שנאמר ואת בת היענה וכי בת יש לה ליענה אלא מכאן לביצה טמאה שאסורה ודילמא היינו שמה לא ס"ד דכתיב בת עמי לאכזר כיענים במדבר מדלגבי טמאה אסר רחמנא מכלל דטהורה שריא והשתא דאוקימנא לשמעתא כולה בדאית בה אפרוח (חולין צח.) ביצים טמאות ששלקן עם ביצים טהורות שריאן בכל דהו ולא בעינן שעור בששים. כד נפל מידי מסאבא לגו קידרא משערינן ליה אי הואי בישולא שתק כההוא מסאבא שרי בישול ואי לא אסיר והני מילי דלא אימרטט אבל אימרטט לא משערינן ליה ואסיר וקידרא אי ממיני מתכות היא צריכה לפלוטה ואי דפחרא היא מיתברא. והיכא דהוה ליה עיזא וחלב מינה חלבא ועבד כמכא ושחטה ואישתכח טריפה אסור למיכל מההוא כמכא ודוקא דידעינן מקמי דניחלוב האי חלבא הואי טריפה כגון הא דקאמרינן (חולין נא.) אם הגליד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה. והיכא דאישתלי ושדא כמכא דחלבא בכסא אי נמי חלב חלבא בגוכסה מחוור ליה במיא קרירי ושפיר דמי למיכל בי' בישרא מ"ט דחלבא אפילו בשעתא דחלבין ליה צונן הוא. ואי קשיא לך כמכא דחלבא דמלית הרי הוא כרותח כי אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח היכא דאין נאכל מחמת מילחו אבל נאכל מחמת מילחו לא אמר שמואל. (שם קיא:) אר"נ אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמיה דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל. אמר חזקיה משמיה דאביי הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותחא צנון שחתכו בסכין אסור לאכלו בכותחא והני מילי צנון דאגב חורפיה פליט ובלע (שם קיב.) אבל קישות גריר לה לכי פסקיה ואכיל לה קולסיה דליפתא שרו דסלקא אסירי ואי פתך בהו דליפתא שפיר דמי. בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן מהו לאנוחי כדא דמילחא גבי כדא דכמכא א"ל אסיר דחלא מאי א"ל שרי ומאי שנא לכי תיכול עליה כורא דמילחא האי איתיה לאיסורא בעיניה. (שם צז:) אמר רבה אמור רבנן בקפילא גוי ואמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בששים היכי דמי מין ושאינו מינו דהיתירא כגון קדירה שבישל בה תרומה וחזר ובישל בה חולין בנותן טעם מין ושאינו מינו דאיסורא כגון קדירה שבישל בה חלב וחזר ובישל בה בשר דאיסורא הוא בקפילא גוי מין בשאינו מינו וליכא קפילא דטעים ליה אי נמי איכא קפילא וליכא למיקם אטעמא כגון שמנונית דגיד הנשה משערינן ליה בששים. ומנלן דהיכא דנותן טעם לאיסור אסור דכתיב וכל משרת ענבים לא ישתה. ות"ר (פסחים מד:) משרת ליתן טעם כעיקר שאם שרה ענבים במים ויש בהן טעם יין אסור ומכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו עשה בו הכתוב טעם כעיקר ערלה וכלאים שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנאה ואין היתר לאיסורן אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר. (ע"ז סז.) א"ר אבהו א"ר יוחנן כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו בכדי אכילת פרס טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו ונותן טעם לפגם מותר אר"ש בן לקיש נותן טעם לפגם שאמרו אין אומרים קדירה זו חסירה מלח יתירה מלח חסירה תבלין יתירה תבלין השתא מיהא פיגמא בטעמא דגיעול. (חולין ק:) גיד הנשה נוהג בטהרה ואינו נוהג בטומאה רבי יהודה אומר אף בטומאה אמר רבי יהודה והלא גיד הנשה לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת להם אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר והלכה כר' יהודה בגיד הנשה דנוהג אף בטומאה:
סליקו להו הלכות גיד הנשה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |