הלכות גדולות/בבא מציעא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות בבא מציעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנים אוחזין בטלית זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זו ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע. (שם ג.) וכי מאחר שזה תפוס ועומד וזה תפוס ועומד שבועה זו למה טיבה א"ר יוחנן שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו ואומר שלי היא. (שם ו.) אמר רב שיש בריה דרב אידי פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממונא מאי טעמא האי אית ליה תקנה בחזרה והאי לית ליה תקנתא בחזרה. והיכי משתבע (שם ה:) אמר רב הונא דאמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה ולא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד נמי אשבועתא. (שם ג.) אמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכוליה בעי דניכפריה והאי דאודי ליה בפלגא משום דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ובכוליה בעי דנודי ליה והאי דקא כפר ליה בפלגא סבר אי מודינא ליה תפיש ליה בכוליה ואישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה אמר עד דהוי לי ופרענא ליה הלכך רמא רחמנא עליה שבועה כי היכי דלודי ליה בכוליה. (שם ד.) אמר רב אידי בר אבין אמר רב חסדא הכופר במלוה כשר לעדות הכופר בפקדון פסול לעדות. הכופר בפקדון היכי דמי פסול לעדות (שם ה:) כגון דאייתי סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא דאישתבע הוה קיימא בביתיה והוה ידע בה אי נמי הוה נקיט לה בידיה. (שם טז:) א"ר אבהו אמר רבי יוחנן המוצא שטר חוב בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזיר ולא מיבעיא היכא דלא כתוב בו הנפק דאיכא למימר כתב ללוות ולא לוה הוה אלא אפילו כתוב בו הנפק דמקויים לא יחזיר דחיישינן לפרעון. איתיביה רבי חייא בר אבא כל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ומאי ניהו לאו קיומא א"ל ירמיה בריה לא כל מעשה בית דין שוין אלא כשהוחזק כפרן יחזיר אמר רבא משום דהוחזק כפרן חדא זימנא תו לא פרע ליה כלל אלא אמר רבא מתניתא בשטרי חלטאתא ואדרכתא וכדר' זירא דאמר האי מתני' דכל מעשה בית דין בשטרי חלטאתא ואדרכתא דלאו בני פרעון נינהו. וכפרן הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא דאמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ צא תן לו ואמר פרעתי נאמן ואם בא מלוה לכתוב אין כותבין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי אין נאמן ואם בא מלוה לכתוב כותבין ונותנין לו (שם יז.) רב זביד משמיה דרב נחמן אמר בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי אינו נאמן ואם בא מלוה לכתוב כותבין אלא אי איכא לפלוגי בהא איכא לפלוגי צא תן לו ואמר פרעתי ועדים מעידין אותו שלא פרע הוחזק כפרן על אותו ממון [חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי והעדים מעידין אותו שלא פרע וחזר ואמר פרעתי לא הוחזק כפרן לאותו ממון מ"ט] אישתמוטי הוא דקא מישתמיט ליה סבר עד דמעייני רבנן בדינאי. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי והעדים מעידין אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי הוחזק כפרן על אותו מנה והני מילי דכפריה בבית דין כי האי דשבתאי בריה דר' מרינוס כתב לה אצטלא דמילאתא לכלתיה בכתובתה וקבלה עליה אירכס כתובתה אתאי לקמיה דרבי חייא א"ל לא היו דברים מעולם אייתי סהדי אסהידו ביה דאין כתב לה סוף אמר פרעתה א"ל ר' חייא הוחזקת כפרן על אותה איצטלא. אתמר א"ר אבין א"ר אלעא א"ר יוחנן היה חייב לחבירו שבועה ואמר בב"ד נשבעתי ועדים מעידין אותו שלא נשבע וחזר ואמר לא נשבעתיהוחזק כפרן על אותה שבועה ודוקא בב"ד אבל בינו לבין חבירו עביד איניש דמקרי ואמר. כפרן בשבועה דיניה במאי היכא דמחייב שבועה משתבע ההוא שכנגדו.

(שם נ.) תני ר' חייא ושאומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין אותו נ' משביעין אותו על השאר וזו היא דרבי חייא קמייתא. (שם ה.) ההוא רעיא דכל יומא הוו מסרין ליה חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי א"ל לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מנייהו א"ר זירא אם איתא לדר' חייא קמייתא משתבע אשארא א"ל אביי אם איתא משתבע אמאי גזלן הוא א"ל שכנגדו קאמינא וליחייבה מדר"נ דתנן מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי פטור ואמר רב נחמן משביעין אותו שבועת היסת דרב נחמן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן. (שם ע"ב) ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב יהודה סתם רועה פסול הני מילי היכא דרעי לנפשיה דמקרי שאדי להו סבר ניכלה דאחריני לית לן בה דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרעיא היכא מסרינן והכתיב לפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו. (שם ו:) ההיא מסחותא דהוו קא מינצו עלה בי תרי האי אמר דידי היא והאי אמר דידי היא קם חד מנייהו אקדשה פרשי מינה רב חנניה ורב הושעיא וכולהו רבנן (שם ז.) מאי הוי עלה דמסחותא ת"ש דאמר רב חייא בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטוה מהא דרב דאמר רב כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינין הקדישו אינו קדוש הא יכול להוציאו הקדישו הקדש ואף על גב דלא אפקיה והאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו מי סברת מסחותא מטלטלא קא אמרינן מסחותא מקרקעא אמרי' דכיון דיכול להוציאה בדיינין כל היכא דאיתא ברשותא דמרה קיימא תנא רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו שנים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין מחוי רבי אבהו ובשבועה ואלא מתניתא דקתני דפלגי בהדדי ולא קא תני זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת אמר רב פפא דתפשין בכרכשאתא (שם יב.) מציאת בנו ובתו הגדולים מציאת עבדו ושפחתו העברים מציאת אשתו שגירשה ואף על פי שלא נתן לה כתובתה הרי אלו שלהן: (שם יט.) תנו רבנן דייתיקי דא תהא למיקם ולהיות מתנה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה זו היא מתנה טעמא דכתב בה הכי הא לא כתב בה הכי לא קני אלא אמר אביי הכי קאמר איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה. (שם כ.) מצא איגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר מצא בתפיסה או בדלוסקמא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר וכמה היא אגודה של שטרות שלשה קשורין זה בזה רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד לוה משלשה יחזיר ללוה שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה מצא שטר בין שטרותיו ואין ידוע מה טיבו יהא מונח עד שיבוא אליהו אם יש עמהם סימפונות יעשה מה שבסימפונות (שם כא.) סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש או שיצא לאחר חיתום שטרות כשר מאי טעמא דשליש דהא הימניה לאחר חיתום שטרות נמי דאי לאו דפרעיה לא הוה מרע ליה לשטריה קרוב ושוויה שליש מהימן דאמרינן (גיטין סד.) הודאת בעל דין כמאה עדים והשליש נאמן משניהם זה אומר כך וזה אומר כך השליש נאמן. (ב"מ כא.) ואלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין [מעות מפוזרות] כריכות ברשות הרבים עיגולי דבילה ככרות של נחתום מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר וגזי צמר הבאות ממדינתן ועניצי פשתן ולשונות של ארגמן הרי אלו שלו. (שם ע"ב) איתמר יאוש שלא מדעת אביי אמר לא הוי יאוש רבא אמר הוי יאוש בדבר שיש בו סימן כולי עלמא לא פליגי דלא הוי יאוש בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר כולי עלמא לא פליגי דאע"ג דאית בה סימן רחמנא זכי ליה כי פליגי בדבר שאין בו סימן אביי אמר לא הוי יאוש דהא לא ידע דלייאש רבא אמר הוי יאוש כיון דלכי ידע לא מצי יהיב סימן ושקיל ליה מעיקרא דהוי יאוש (שם כב:) והלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם. א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא הני תמרי זיקא היכי אכלינן להו א"ל כיון דאיכא בהמה וכלבים (נ"א שקצים ורמשים) דאכלי להו מסח דעתיה מינייהו ומייאש יתמי דלאו בני מחילה מאי אחזוקי כולה באגא ביתמי לא מחזקינן מוחזק ועומד מאי כרכתא מאי א"ל הכי נמי דאסיר. (שם כג.) אמר רב זביד משמיה דרבא כללא דאבדתא מכי אמר וי לי לחסרון כיס מייאש מיניה. ואמר רב זביד משמיה דרבא הלכתא מצא מעות כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו ברשות הרבים דרך נפילה הרי אלו שלו דרך הנחה נוטל ומכריז זה וזה בדבר שאין בו סימן אבל דבר שיש בו סימן בין דרך נפילה בין דרך הנחה בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים נוטל ומכריז ברוב ישראל. (שם כד.) המוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו. (שם כג:) ההוא גברא דאשכח כופרא במעצרתא אתא לקמיה דרב א"ל זיל שקול לנפשך חזייה דהוה קא מיהסס א"ל זיל פלוג ליה לחייא ברי בהדך. (שם כד:) ההוא גברא דאשכח ארבעין זוזי דציירין בסדינא ושדו בנהר בירן אתא לקמיה דרב יהודה א"ל זיל אכריז אמאי דהא זוטו של ים הוא שאני נהר בירן כיון דמיתקיה ומיכרי לא מייאש והא רובה גוים נינהו תפשוט דאין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר אפילו ברוב גוים שאני נהר בירן דישראל כרו ליה וישראל סכרו ליה לא מייאש. רב יהודה הוה שקיל ואזיל בתריה דשמואל בשוקא דבי דייסא אמר לו מצא כאן ארנקי מהו א"ל הרי הוא שלו בא ישראל ונתן סימניה מהו חייב להחזיר תרתי לפנים משורת הדין קא אמינא כי הא דאבוה דשמואל אשכח חמרי במדברא דהדרינן למרייהו לבתר תריסר ירחי שתא. רבא הוה קא אזיל בתר רב נחמן בשוקא דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן א"ל מצא כאן ארנקי מהו הרי הוא שלו בא ישראל ונתן סימניה מהו הרי היא שלו והלה עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים. וכי קאמר רב נחמן הרי אלו שלו ברוב גוים וש"מ הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ברוב גוים אבל ברוב ישראל בעיא היא ולא איפשיט. (שם כד.) וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס ומן זוטו של ים ומן שלוליתו של נהר והמוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם הרי אלו שלו (דף צב) מפני שהבעלים מתייאשין מהן. איבעיא להו כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר ברוב גוים אבל ברוב ישראל לא או דילמא אפילו ברוב ישראל ואם תמצא לומר אפילו ברוב ישראל מי פליגי רבנן עליה או לא אם תמצא לומר פליגי ברוב ישראל או ברוב גוים אם תימצי לומר ברוב ישראל ודאי פליגי [ברוב גוים פליגי או לא ואם תמצא לומר פליגי הלכה כמותו או לא] ברוב גוים הלכה כמותו או אין הלכה כמותו אם תימצי לומר הלכה כמותו ברוב גוים או ברוב ישראל ומסקנא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ברוב גוים אבל ברוב ישראל בעיא היא ולא איפשיט. (שם כד:) ואלו חייבין להכריז מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא מעות בכיס או כיס כמות שהוא ציבורי מעות ציבורי פירות שלשה מטבעות זה על גבי זה כריכות ברשות היחיד וככרות של בעל הבית וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן כדי יין וכדי שמן חייב להכריז. (שם כה:) מצא לאחר הגפה או לאחר הגדר גוזלין מקושרין או בשבילין שבשדות הרי זה לא יגע בהן מצא כלי באשפה מכוסה לא יגע בו מגולה נוטל ומכריז מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו בכותל חדש מחציו ולחוץ שלו מחציו ולפנים של בעל הבית אם היה משכירו לאחרים אפילו מצא בתוך הבית הרי אלו שלו. (שם כו:) מצא בחנות הרי אלו שלו מן התיבה ולחנוני של חנוני לפני השולחני הרי אלו שלו מן הכסא ולשולחני של שולחני אמר רבי אלעזר אפילו צרורין ומונחין על גבי השולחן.

(שם כה:) תנו רבנן המוצא סלע בשוק מצאו חבירו ואמר לו סלע זו שלי היא חדשה היא נירונית היא של מלך פלוני היא לא אמר כלום שאין סימן למטבע מאי טעמא דאמרינן אפוקי אפקיה ומאינש אחרינא נפל. (שם כו:) אמר רב נחמן ראה סלע שנפלה משנים חייב להחזיר משלשה אינו חייב להחזיר משנים חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה לא מייאש מידי מימר אמר חד איניש הוא דהוה בהדאי נקיטנא ליה ואמינא ליה איניש אחרינא לא הוה בהדאי את הוא דשקלתה. משלשה אינו חייב להחזיר מאי טעמא ההוא דנפל מיניה יאושי מייאש דאמר למאן נקיטנא כל חד וחד דנקיטנא ליה אמר לאו אנא שקלתה. אמר רבא הא דאמרת משלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא שאין בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד אבל יש בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד חייב להחזיר מאי טעמא אימר שותפי נינהו ולא מייאש אמר חד מן שותפאי אשכחה וגביה הוא. איכא דאמרי אמר רבא אפילו אין בה שוה פרוטה לכל אחד ואחד חייב להחזיר דילמא שותפי נינהו ואחולי אחלה חד מינייהו למנתיה גבי חבריה אמר להו כל מאן דאשכחה מינייכו ליפלוג ליה לחבריה אנא לא בעינא מנתאי מיניה. אמר רבא ראה סלע שנפלה ונטלה לפני יאוש על מנת לגזלה עובר משום שלשה לאוין משום לא תגזול והשב תשיבם ולא תוכל להתעלם ואף על גב דאהדרה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה ואיסורא דעבד עבד. נטלה לפני יאוש על מנת להחזיר ולאחר יאוש נמלך עליה לגוזלה עובר משום השב תשיבם המתין לה לאחר שנתייאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם. ואמר רבא האי מאן דנפל מיניה זוזא בי חלתא ואשכחיה חבריה לא מיחייב לאהדורי ואף על גב דאייתי ארבלאי וקא מארבלי מעיקרא יאושי מייאש מימר אמר כי היכי דנפל מינאי הכי נפל מחבראי איבחוש דילמא משכחנא זוזא. (שם כז.) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שמותרת שנאמר וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה מי שאבדה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שאבדה ממנו ומכל אדם (ב"מ כב:) ואיסורא דומיא דהיתירא מה היתירא לא שנא אית בה סימן ולא שנא לית בה סימן אף כך איסורא נמי. איבעיא להו סימנין דאורייתא או דרבנן למאי נפקא מינה (שם כז:) לאהדורי גט לאשה בסימנין אי אמרת דאורייתא מהדרינן אי אמרת דרבנן ממון דניתן למחילה מהדרינן גט אשה דאיסורא לא מהדרינן (שם כח.) אמר רבא דכולי עלמא סימנין דאורייתא שנאמר עד דרוש אחיך אותו וכי תעלה על דעתך שתתנה לו קודם שיתבענה אלא דרשהו אם רמאי הוא אם אינו רמאי ובמה בסימנין. (שם ע"ב) כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר שנאמר והשבתו לו ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים ר' טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ר' עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. (שם כו:) הלוקח פירות מחבירו או ששיגר לו חבירו פירות ומצא בתוכן מעות מפוזרין הרי אלו שלו צרורין נוטל ומכריז. אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר. (שם כז.) אף השמלה היתה בכלל אלו ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין וחייב להכריז אף כל דבר שיש לו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז. מאי בכלל כל אלו בכלל כל אבידת אחיך. (שם כח.) עד מתי להכריז עד כדי שידעו בו שכנים דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר שלשה רגלים ואחר הרגל האחרון שבעת ימים כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד. (שם ע"ב) אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא יתן לו והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר עד דרש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. מאי מכריז איתמר רב יהודה אמר אבידה מכריז דאי אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאין רב נחמן אמר גלימא מכריז לרמאי לא חיישינן דאם כן אין לדבר סוף. תנן אמר את האבידה ולא אמר סימניה הרי זה לא יתן לו אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קמ"ל דאע"ג דקאמר הוא גלימא כיון דלא אמר סימנין לא יתן לו אלא אי אמרת גלימא מכריז האי אמר גלימא והאי גלימא צריכה למימר דאי לא יהיב סימנין לא יהבינן ליה אמר רב ספרא לעולם אימר לך גלימא מכריז ולעולם דאמר סימנין ומאי לא אמר סימניה לא אמר סימן מובהק שבה. והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו.

(שם כז:) ת"ר עד דרש אחיך אוחו וכי תעלה על דעתך שתתנהו לו קודם שיתבענה אלא דרשהו אם רמאי הוא אם אינו רמאי.

(שם כח:) תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימניה ונוטל משרבו הרמאין התקינו שיהו אומר לו הבא עדים שאין רמאי וטול. אבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא אשכחיה אתא לקמיה דרבה בר רב הונא א"ל זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את ושקול אייתי סהדי אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא אמרי ליה אין אמר להו אנא רמאי אנא אמרו ליה אנן לא רמאה אנת קא אמרינן אמר רבה בר בר חנה סברא הוא דלא טרח איניש ומייתי חובה לנפשיה. וכל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ואפילו לעולם אמר רב נחמן אמר שמואל עד שנים עשר חודש. תניא נמי הכי כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור מטפל בהן שנים עשר חודש מכאן והילך שם דמיהן ומניחן אמר ר"נ בר יצחק ותרנגולת כבהמה גסה דמיא. מה יהא בדמים ר' טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. (שם כט.) השתא דשרו ליה רבנן לאישתמושי בהו אע"ג דלא אשתמש בהו מחייב באחריותן והא אבדו קתני כדרבא (שם ע"ב) דאמר רבא נגנבו בליסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון. ביד רחבה הוו זוזי דיתמי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו לאישתמושי בהו א"ל שפיר דמי דהכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון א"ל אביי לאו אתמר עלה אמר ר' חלבו אמר רב הונא לא שנו אלא בדמי אבידה דטרח בהו במעות אבידה דלא טרח בהו לא והני נמי כמעות אבידה דמו א"ל זיל לא קא שבקין לי דאשרינהו לך. מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום ואם אין יודע לקרות גוללן אבל לא ילמד בהן לכתחלה ולא יקרא אחר עמו. ת"ר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאלנו לאחר ופותחו וקורא בו אבל לא ילמד בו לכתחלה [ולא יקרא אחר עמו] וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו כל שנים עשר חודש ולא יקרא בו ואם כשהוא גוללו קורא בו מותר ואם פותחו לכתחלה וקורא בו אסור.

(שם ל.) ת"ר מצא כלי עץ משתמש בהן כדי שלא ירקבו כלי כסף משתמש בהן בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא באור מפני שמשחיקן מגרפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן כלי זהב וכלי זכוכית לא יגע בהן עד שיבא אליהו וכדרך שאמרו באבידה כך אמרו בפקדון פקדון מאי בעי גביה אבידה מדעת היא אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת פקדון שהלכו בעליו למדינת הים. (שם כט:) מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו. (שם ל.) איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי ת"ש לא ישטחנה לא לצורכו ולא לצורכה. מצא שק או קופה שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול. ת"ר והתעלמת פעמים שאי אתה מתעלם ופעמים שאתה מתעלם כיצד היה כהן והוא בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו או שהיתה אבידה שלו מרובה משל חבירו לכך נאמר והתעלמת.

(שם ע"ב) תני רב יוסף והודעת להם זה בית חייהם את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים בה זו קבורה ואת המעשה זה הדין אשר יעשו לפמשה"ד. (יומא לז.) אמר רב יהודה המהלך לימין רבו הרי זה בור המהלך אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח היכי עביד דמצדד אצדודי. (שם נג.) תלמיד שנפטר מרבו אינו מחזיר פניו והולך אלא מצדיד פניו והולך. מפני שיבה תקום והדרת פני זקן (קדושין לג.) קימה שיש בה הידור ואיזו זו ארבע אמות במה דברים אמורים ברבו שאינו מובהק אבל רבו מובהק מלא עיניו. (שם ע"ב) והלכתא רכוב כמהלך דמי ומחייב למיקם מקמיה וכל תלמיד שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח ממנו (שם לג.) איסי בן יהודה אומר מפני שיבה תקום כל שיבה במשמע א"ר יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה (ב"מ ל:) איזו היא אבידה מצא חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזיר שנאמר השב תשיבם היה בטל מן הסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל בטל אם יש שם ב"ד מתנה עמו בפני ב"ד אין שם ב"ד בפני מי יתנה שלו קודם. אטו הני דאמרינן עד השתא לאו אבידה היא אמר רב יהודה ה"ק איזהו כלל אבידה [שהוא חייב בה] מצא חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבידה ולא מיחייב בה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה ומיחייב בה אמר מר חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבידה ואפי' לעולם אמר רב יהודה אמר רב שלשה ימים תניא נמי הכי מצא טלית באיסרטיא קרדום באסרטיא פרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה (שם לא.) טלית בצד גדר קרדום בצד גדר פרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה שלשה ימים בזה אחר זה הרי זו אבידה ראה מים שוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם.

(שם לג.) ת"ר כי תראה יכול מרחוק ת"ל כי תפגע אי כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה הא כיצד ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל וזו היא ריס. ומדדה עמו עד פרסה אמר רבה בר רב הונא ונוטל שכר. אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת אבידתו ואבידת רבו שלו קודמת אבדת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העוה"ב אם היה אביו שקול כרבו של אביו קודמת. ת"ר רבו שאמרו רבו שלמדו חכמה ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה דברי ר"מ ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו רבי יוסי אומר אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זה הוא רבו. אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה ומקרעין זה על זה ולענין אבידה במקום אביו מחזיר עד שיהא רבו מובהק. אתמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כרבי יהודה רב הונא בר אחא אמר רב ששת הלכה כרבי יוסי ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן רבו שלמדו חכמה מאי חכמה נמי רוב חכמה אלמא הלכה כר' יהודה. המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' למי משלם למי שהפקדון אצלו נשבע ולא רצה לשלם אם נמצא הגנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם לבעל הפקדון. (שם לד.) אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן לא ששילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם אף על פי שלא שילם. תניא כוותיה דר' יוחנן השוכר פרה מחבירו ונגנבה ואמר הלה הריני משלם ואיני נשבע ואחר כך נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשוכר. אמר רב פפא שומר חנם כיון שאמר פשעתי מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בגניבה ואבידה שומר שכר כיון שאמר נגנבה מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה בשבורה ומתה שואל אעפ"י ששילם לא מקני ליה כפילא במאי הוה ליה למיפטר נפשיה במתה מחמת מלאכה מחמת מלאכה לא שכיחא וכיון דלא שכיחא לא מסיק אדעתיה. איכא דאמרי אמר רב פפא אפילו שואל כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא דאי בעי פטר נפשיה מחמת מלאכה א"ל רב זביד הכי אמר אביי שואל עד שישלם מאי טעמא הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא. תניא כוותיה דאביי השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושילם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל ללישנא קמא דרב פפא תיובתא דאמר לא מקני ליה כפילא ודאי הויא תיובתיה ללישנא בתרא דאמר שואל כיון שאמר הריני משלם מקני ליה כפילא נימא תיהוי תיובתיה דקא תני קדם השואל ושילם שילם אין באמירה לא אמר לך רב פפא מי אלימא ממתניתא דקתני שלם ואוקימנא באומר ה"נ מאי שלם אמר הריני משלם מי דמי מתניתין לא קתני קדם הכא קתני קדם (דף צג) מאי קדם קדם ואמר הא מדגבי שוכר קתני ואמר וגבי שואל קתני קדם ש"מ דוקא קתני מידי גבי הדדי תניא אמרי אין שיוליינהו לתנאי בדבי רבי חייא ובדבי רבי אושעיא ואמרי גבי הדדי תניא. (שם לד:) אמר רב הונא ומשביעין אותו שבועה שאינה ברשותו מאי טעמא חיישינן שמא עיניו נתן בה. (שם לה.) רב אשי אמר זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה ברשותו וזה נשבע דהכי הוה שויא והכי קאמר מי נשבע תחלה מלוה נשבע תחלה שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. ההוא גברא דאפקיד כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפאי א"ל לא ידענא היכא אותביתינהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים לא שלים אגבייה רב נחמן לאפדניה מיניה לסוף אישתכח כיפי ואייקור אר"נ הדרין כיפי למרייהו והדרא אפדנא למרה למימרא דסבר רב נחמן שומא הדר לעולם לא שאני התם דשומא בטעות הואי דהא הוי כיפי מעיקרא. אמרי נהרדעי האי שומא הדרא עד תריסר ירחי שתא אמר אמימר אנא מסבי נהרדעי אנא וסבירא לי דשומא הדרא לעולם והלכתא שומא הדרא לעולם משום שנא' ועשית הישר והטוב בעיני ה'. (שם לו:) אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב ולא מיבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעא לנטירותיה אלא אפילו שומר חנם שמסר לשומר שכר דאלומי אלמא לשמירתו חייב דא"ל אנת מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה אלמא כיון דהוא לא מצי משתבע ליה הוה לה חייב שבועה ואין יכול לישבע וחייב דוקא היכא דמיחייב שבועה אבל היכא דאיכא עדים דנטרה כי אורחה ונאנסה פטור אלמא אף ע"ג דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר לענין חיובא לא מחייבינן ליה דלגבי פרה מיהא לא הויא פשיעותא כלל וש"מ לא סבירא לן כרבי מאיר דאמר כל המשנה על דעת בעל הבית נקרא גזלן.

(שם צד.) תנא ומתנין על שומר חנם להיות כשואל בדיבורא אמר שמואל בשקנו מידו ורבי יוחנן אמר אפילו תימא לא קנו מידו בההיא הנאה דקא מהימן ליה אממוניה גמר ומשעבד נפשיה והלכתא כר' יוחנן. (שם לט.) אמר רב הונא אין מורידין קטן לנכסי שבוי ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן באחי מאימא. לא קטן לנכסי שבוי משום דמפסיד. ולא קרוב לנכסי קטן ולא קרוב מחמת קרוב לנכסי קטן דלא ידע קטן דנימחי אתי לאחזוקי בגוייהו. אמר רבה ש"מ מדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל הני מילי באחי דאבא אבל באחי דאימא מחתינן ובאחי דאבא נמי לא אמרן [אלא בארעתא אבל בבתי ל"ל בה ובארעתא נמי לא אמרן אלא] דלא כתב איטדא אבל כתב איטדא מחתינן מאי טעמא איטדא קלא אית ליה ולא היא לא שנא בין אחי דאימא ובין אחי דאבא בין בבתי ובין בארעתא בין כתב איטדא ובין לא כתב איטדא לא מחתינן (שם ע"ב) ההיא סבתא דהוה לה תלת בנתא אישתבאי היא וחדא מינייהו והנך תרתי בנתא שכיבא חדא מינייהו ושבקא ינוקא אמר אביי היכי ליעביד להו להני ניכסי ניחתיה לינוקא דילמא איתה לסבתא ואין מורידין קטן לנכסי שבוי לאחתה לאחתא דילמא שכיבא סבתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא אמר אביי פלגא מהא מחתינן לה לאחתא ואידך פלגא מוקמינן אפוטרופא לינוקא רבא אמר מיגו דמוקמינן אפוטרופא לפלגא מוקמינן לאידך פלגא לסוף שמעו דשכיבא סבתא אמר אביי תילתא יהבינן לאחתא ותילתא לינוקא ואידך תילתא דנקא מחתינן לאחתא ואידך דנקא מוקמינן אפוטרופא לינוקא רבא אמר מיגו דמוקמינן אפוטרופא לדנקא מוקמינן נמי לאידך דנקא. מרי בר איסק ואמרי לה תנא בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא אמר ליה שפיר קאמר לך דכתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה אנת א"ל לא אתו סהדאי דאלמא הוא א"ל לדיליה זיל את אייתי סהדי דלאו אחוך הוא א"ל הכי דינא המוציא מחבירו עליו הראיה אמר ליה הכי דייננא לך ולכולהו אלמי חברך סוף סוף אתו ומשקרי תרתי לא עבדי אזל אייתי סהדי דאחוה הוא א"ל זיל פלוג ליה א"ל ליפלוג לי נמי בפרדיסי ובוסתאני דשתל א"ל שפיר קא אמר דתנן הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע (שם מ.) וכן אמר רבא השביחו לאמצע א"ל אביי מי דמי התם איתנהו לקטנים גבי גדולים וידעי וקא מחלי הכא לא ידע דנחיל איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי אמר להו גדולה מזו אמרו שמין להן כאריס האי דידיה נמי לא ליתין ליה אהדרוה לקמיה דרב חסדא אמר להו מי דמי התם ברשות נחית הכא לאו ברשות נחית ועוד קטן הוא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן הדר אהדרוה לקמיה דר' אמי אמר להו לא סיימוה קמאי דקטן הוה. (שם מב.) אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכמה אמר רפרם מסיכרא טפח. אמר רבה ומודה שמואל בערב שבת בין השמשות דלא אטרחוה רבנן ואי שהה למוצאי שבת שיעור למיקברינהו ולא קברינהו חייב ואי צורבא מרבנן הוא אימר דילמא בעי זוזי לאבדלתא והאידנא דאיכא גשושאי אין להם שמירה אלא בשמי קורה והאידנא דאיכא פרומאי אין להם שמירה אלא ביני אורבי והאידנא דאיכא טפיחאי אין להם שמירה אלא בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורה. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה א"ל אהדרינהו א"ל לא ידענא היכא אותביתינהו אתא לקמיה דרבא א"ל כל לא ידענא פשיעותא הוא זיל שלים. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אותביתינהו בצריפא דאורבני איגנוב אמר רב יוסף אע"ג דלענין נורא פשיעותא היא לענין גנבי מיהא נטירותא היא הוה תחלתו בפשיעה וסופו באונס וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס פטור. ואיכא דאמרי אמר רב יוסף אע"ג דלענין גנבי נטירותא היא לענין נורא פשיעותא היא הוה תחלתו בפשיעה וסופו באונס וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. והלכתא כל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אשלמינהו לאימיה אותביתינהו בקרטליתא ואיגנוב אמר רבא היכי נידיינו דייני להאי דינא לימא ליה זיל שלים אמור רבנן (שם ע"ב) כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד לימא לה לאימיה שלימי אמרה לא אמר לי דפקדון נינהו דאיקברינהו נימא ליה אמאי לא אמרת לה אמר כ"ש דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא אלא אמר רבה משתבע איהו דהנך זוזי יהבינהו נהלייהו לאימיה ומשתבעא אימיה דאותביתינהו בקרטליתא ואיגנוב ופטירי. ההוא אפוטרופא דיתמי דזבן להו תורא ליתמי [ומסרה לבקרא] לא הוה ליה ככי ושיני למיכל ומית אמר רמי בר חמא היכי נידיינוה דייני להאי דינא לימא להאי אפוטרופא זיל שלים יימר אנא לבקרא מסרתיה לימא ליה לבקרא שלים אמר אנא בהדי תורא אוקימתיה ואוכלא שדיי ליה ולא הוה ידענא דלא אכיל מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי' ליה לעיוני אי אית להו פסידא ליתמי הכא נמי דאיבעי' ליה לעיוני הכא במאי עסקינן דאשתכח מרי תורא ושקלי יתמי זוזייהו ואלא מאי דקא טעין מריה דתורא ואמר איבעי' ליה לאודוען מאי מודעי ליה הא ודאי מידע ידעי דמקח טעות עבד בהו בספסירא דזבין מהכא ומזבין הכא מישתבע איהו דלא הוה ידע ביה ומשלם בקרא דמי בשר בזול.

(יבמות קטו:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גברי חבריה אמר ליה הב לי שומשמאי א"ל שקלתינהו והא וכן וכן הויין ובחביתא דידך רמיאן שקלתינהו והני אחרנייאתא נינהו מי חיישינן שמא פינן או לא רב יימר אמר לא חיישינן רבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן. (ב"מ מב:) ההוא גברא דאפקיד כריא דכשותא גבי חבריה שדייה גבי כשותא דידיה א"ל לסרסיא מהא רמי אזל רמא מאידך אמר רב עמרם היכי נידיינו דייני להאי דינא נימא ליה לדידיה שלים אמר הא אמרי ליה לסרסיא מהא רמי נימא ליה לסרסיא שלים אמר לא אמר לי מהא רמי ומהא לא תרמי אי דשהה שיעור לאיתויי ליה כשותא ולא אייתי ליה הא ודאי מינח ניחא ליה בדלא שהה סוף סוף הא אהני ליה רב אחא בריה דרבא אמר דהוה שיכריה חלא רב אשי אמר בכיסי ומשלם דמי כיסי. (שבועות מה:) מאן דמפקדין מידי גביה בלא שטרא מיגו דאי בעי למימר לא היו דברים מעולם אי נמי החזרתיו לך יכול לומר נאנסו. (שם) המפקיד אצל חבירו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים. (ב"מ מג.) המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן אם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן חנוני כבעל הבית דברי ר"מ רבי יהודה אומר חנוני כשולחני משום דצרורין לא ישתמש בהן אמר רב אסי אמר רב יהודה בצרורין וחתומין שנו רב מרי אמר בקשר משונה איכא דאמרי בעי רב מרי קשר משונה מהו תיקו. מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן אמר רב הונא ואפילו נאנסו מאי טעמא שיולי שיילינהו נהליה והא אבדו קתני כדרבא דאמר רבא נגנבו בליסטים מזויין אבדו שטבעה ספינתו בים ורב נחמן אמר נאנסו לא. א"ל רבא לרב נחמן לדידך דאמרת נאנסו לא אלמא לא הוי שואל עלייהו אי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא נהוי א"ל בהא מודינא לך הואיל ונהנה מהני הוי בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית בה רוחא וזבין בהו הוי עלייהו שומר שכר. איתיביה רבא לר"נ המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי א"ל הוא הדין אע"ג דלא הוציא ואיידי דתנא רישא הוציא תני סיפא נמי הוציא. השולח יד בפקדון בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר וב"ה אומרים בשעת הוצאה רבי עקיבא אומר כשעת תביעה. (שם מג:) החושב לשלוח יד בפקדון בית שמאי מחייבין וב"ה אומרים אינו חייב עד שישלח בה יד כיצד הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה [אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה] משלם דמי כולה. (שם מג.) אמר רבא האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה שתייה או תברה משלם ארבעה איתבר ממילא משלם זוזא. (שם ע"ב) רבי עקיבא אומר כשעת התביעה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי עקיבא ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים רבא אמר הלכה כב"ה. (שם מד.) הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחשת קונה את הכסף והכסף אין קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אין קונה את אסימון המטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המטלטלין זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה. מאן דאוזפיה לחבריה דינרי ולבתר כן אייקור אסיר ליה למשקל מיניה דינרי דקיי"ל דדהבא פירא הוא דהוה ליה סאה בסאה והני מילי היכא דלוה לית ליה דינרי אבל אית ליה יהיב ליה דינרי ושפיר דמי ונעשה כאומר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח ואפילו אית ליה חד דינרא יזיף ליה כמה דינרי ושפיר דמי דאמור רבנן (שם עה.) טפת יין אין לו טפת שמן אין לו הא יש לו לוה עליה כמה טיפין ולא מיבעיא היכא דאית ליה דינר יזיף דינרי ופרע דינרי שפיר דמי אלא אפילו איתיה במתא דשכיחן דינרי בשוקא דאי בעי זבין דינרי ופרע ליה שפיר דמי דאמר רב הונא (שם ע"ב) לוין על שער שבשוק ומפרשין רבנן מאי לוין על שער שבשוק סאה בסאה. וכי קא אמרינן דלית ליה דינרי או דלא שכיח בשוקא אסיר למיזף הני מילי היכא דיזיף מיניה דינרי ופריש ליה אבל ודאי יזיף מיניה סתם שפיר דמי דקיימא לן לוין סתם ופורעין סתם כללא דמילתא כיון דקיי"ל דדהבא פירא הוא כל דעבדינן סאה בסאה עבדינן ביה בדינרא (שם מד.) משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אין יכול לחזור בו נתן לו מעות ולא משך ממנו פירות יכול לחזור בו אבל אמרו מי שפרע מדור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה.

(שם עז:) אמר רבא האי מאן דזבין ליה מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני ואע"ג דמשך ואף על גב דקיימא לן בעלמא משיכה קונה דתנן משך ממנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו הכי מילי היכא דקבע ליה זמן דליום פלוני יהיבנא לך זוזי ויהיב ליה בזמניה אבל קבע זמן וחליף ליה זמניה ולא יהב זוזי וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני דאיגלאי מילתא למפרע דאטעויי הוא דאטעייה והויא לה משיכה בטעות ולא קני מדקאמרינן ההוא גברא דזבין חמרא לחבריה פש ליה חד זוזא וקא עייל ונפיק עילויה יתיב רב אשי וקא מעיין בה כי האי גוונא מאי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כי האי גוונא נמי לא קני. וכי אמרי' במשיכה בטעות לא קני הכי מילי דלאו מוכר שדהו מפני רעתה אבל ודאי מוכר שדהו מפני רעתה מעיקרא דגמר ואקני ואף על גב דקא עייל ונפיק אזוזי. (שם מח.) והנושא ונותן בדברים לא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו. אמר רבא אין לנו עליו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו דברים ומעות קאי באבל אמרו דברים כדי לא קאי באבל אמרו. (שם ע"ב) רבי חייא בר יוסף יהבו ליה זוזי אמילחא ואייקר אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה זיל הב להו ואי לא קביל עלך מי שפרע ורבי חייא בר יוסף ערבון הוא דיהבו ליה הוא סבר ערבון כנגדו קונה אמר ליה רבי יוחנן כנגד כולו. מיתיבי הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי הרי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בך הריני כופל לך ערבונך נתקיימו התנאין דברי רבי יוסי רבי יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא רבי יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בזמן שאמר לו ערבוני יקנה אבל מכר לו שדה באלף זוז ונתן לו מהן חמש מאות זוז קנה ויחזיר לו את השאר ואפי' לאחר כמה שנים. (שם מט.) רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא אייקר אתא (דף צד) לקמיה דרב א"ל במאי דנקיטת מינייהו זיל הב להו ואידך הוו דברים ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהן משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהן משום מחוסרי אמנה. מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר מה ת"ל והין צדק והלא הין בכלל איפה הוא אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. (שם ע"ב) ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא שמע דקא בעי למינסבה דבי פרזק רופילא א"ל הב לי זוזאי דלא בעינא חמרא אחא לקמיה דרב חסדא אמר ליה כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות. ומאן דמזבין ליה זבינתא לחבריה אסיר ליה לאטעויי ומזבין ליה טפי מן מאי דשויא שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכתיב ולא תונו איש את עמיתו וכי היכי דאסיר למיזבנא הכי אסיר לזבונא דאי טעי מזבנא וקא מזבין בבציר מן מאן דשוי אסיר ליה למיזבניה בבציר מן דמיה דת"ר (שם נא.) וכי תמכרו ממכר אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין ת"ל או קנה אבל ודאי אודעיה מוכר דלא שויא הכי ואנא בהכי דמזביננא לה אי נמי זבונא הוא דאמר למזבנא שפיר דמי דתנן (שם ע"ב) במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה אין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו ששוה מאתים אין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. והיכא דטעה וזבן אי הוה ההוא דטעה שיעור דנקא בזבינתא אי נמי בזוזי איכא דינא לאהדוריה בזבינתא ורשותא בידיה דההוא דטעה דאי בעי שקיל טעותיה ואי בעי הדר בזבינתיה דתנן (שם מט:) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח ואיתמר רב כהנא אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. תניא כוותיה דשמואל כל מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו שוי חמש בשש מי נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני מכר לו שוי שש בחמש מי נתאנה מוכר יד מוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי מקח או תן לי מה שאוניתי. עד אימת מצי הדר ביה עד כדי שיראה לתגר או לקרובו ואי שהה טפי מהכי אמרינן מסבר סביר וקבל לטעותיה ודאי טעה בציר מדנקא לאלתר הויא מחילה טעה טפי מדנקא ביטול מקח הוי ושניהם חוזרין דאמר רבא (שם נ:) פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתית קנה ומחזיר אונאה וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו וכי קא אמרינן זה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו אשתית ויתר משתות כאבל פחות משתות לאלתר כדמותבינן ת"ש דאמר רבא ואם איתא להדר ליה פורתא אדבציר משתות ותהוי אידך מחילה ואי ס"ד פחות משתות נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי תיובתין ואמרינן נמי (שם נא.) ההוא מעשה דאמר אי יהבנא ליה חמשין וחמשה הויא מחילה אלא אתן ליה שיתין ואתבעיניה לדינא וכי קא אמרינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו הני מילי לוקח אבל מוכר לעולם חוזר דאמר רב נחמן (שם ב:) לא שנו אלא שנתאנה לוקח אבל נתאנה מוכר לעולם חוזר. (שם נא.) אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה חזייה רמי בר חמא דעציב אמר ליה אמאי עציבת א"ל זביני חמרא וטעאי א"ל זיל הדר בך א"ל שהי לי טפי בכדי שיראה לתגר או לקרובו שדריה לקמיה דרב נחמן א"ל לא שנו אלא שנתאנה לוקח אבל מוכר לעולם חוזר. (קדושין מב:) אמר רבא אמר ר"נ האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ולא אמרן אלא דלא שמוה בי דינא אבל שמוה בי דינא לא דתנן שום הדיינין שפחת שתות או שהותיר שתות מכרן בטל וה"מ מטלטלי אבל מקרקעי אין אונאה לקרקעות וכולהו נמי לא אמרן אלא באומדנא אבל במשחתא אפילו כל דהו חוזר דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר.

(ב"מ נא:) ת"ר הנושא ונותן באמונה לא יחשב את היפה בשויו ואת הרע באמונה אלא או זה וזה בשויו או זה וזה באמונה ומעלה לו שכר כתף שכר חמר שכר פונדק שכר עצמו אין מעלה לו שכבר נתן לו שכרו משלם. (שם נא.) ההוה גברא דהוה נקיט כיפי לזבוניה קרי שיתין ושוו חמשין ואי יהבו ליה חמשין וחמשה הוה שקיל אמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הויא מחילה אלא אתן ליה שיתין ואתבעיניה לדינא אתא לקמיה דרב חסדא אמר להו לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה א"ל רב דימי יישר וכן א"ר אלעזר והאנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעל הבית אמר רב פפא כי תניא ההיא בצדרויאתא אבל מאני תשמישתיה דאיניש יקירן עליה ואי לא משכח דמי יתירי לא מזבין. אתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה והוינן בה לימא רב כרבי מאיר ושמואל כר' יהודה ומתקנא (שם ע"ב) אמר אביי רב כרבי מאיר ושמואל כרבי יהודה רבא אמר לעולם רב דאמר כרבי יהודה וכי תניא ההיא במפרש אבל בסתם לא גמר ומחיל אמר מי יימר דאית ביה אונאה כדתניא במה דברים אמורים בסתם ואף על גב דהלכתא כשמואל בדיני במפרש בסתם לא סבירא לן כוותיה דהא תניא במה דברים אמורים בסתם ורבי יהודה היא דאי רבי מאיר בכולהו תנאו בטל. (שם נה.) האונאה ארבעה כסף והטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה חמש פרוטות הן ההודאה בשוה פרוטה והאשה מתקדשת בשוה פרוטה והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי והתני ליה חדא זימנא האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח סיפא אצטריכא ליה חמש פרוטות הן וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות ולוי אמר יש אונאה לפרוטות וכן תני לוי במתניתיה האונאה פרוטה וההודאה פרוטה קידושי אשה פרוטה גזל פרוטה ישיבת הדיינין פרוטה והלכתא כותיה דלוי דאמר יש אונאה לפרוטות (שם סג:) אמר רב נחמן האי מאן דזף פשיטי מחבריה ואשכח בהי טופיאתא אם בכדי שהדעת טועה מיחייב לאהדורי ליה ואם בכדי שאין הדעת טועה לא מיחייב לאהדורי ליה אימר מתנה הוא דיהב ליה היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אדא בריה דרב יוסף בחימושיאתא ובעישוריאתא (שם סד.) א"ל רב אחא בריה דרבא לרב יוסף אי איניש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי א"ל אימר מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון דתנן הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבון יצא א"ל אי איניש מעלמא דלא שקיל ליה ולא טרח בהדיה מאי א"ל אימר איניש בר מאתיה גזליה וא"ל כי יזיף מינך אבלע ליה בחשבון. (שם נו.) אלו דברים שאין להם אונאה עבדים ושטרות וקרקעות והקדשות אין בהם תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אין נשבע ונושא שכר אין משלם רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה ושאין חייב באחריותן אין להם אונאה (שם ע"ב) רבי יהודה אומר המוכר ספר תורה בהמה ומרגליות אין להם אונאה אמרו לו לא אמרו אלא את אלו. מנהני מילי דת"ר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות שאינן מטלטלין יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דאמר קרא ממכר או קנה מי שגופו קנוי וגופו מכור יצאו שטרות שאין גופן קנוי ואין גופן מכור ואין עומדין אלא לראייה שבהן מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה פשיטא לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות קמ"ל דיש אונאה לפרוטות. הקדשות דאמר קרא ולא תונו איש את אחיו ולא הקדש. בעי רב זירא שכירות יש לה אונאה או אין לה אונאה מי אמרינן וכי תמכרו ממכר אמר רחמנא אבל שכירות לא או דילמא לא שנא א"ל אביי מי כתיב וכי תמכרו לעולם ממכר ביומיה אמר רחמנא והא נמי ליומיה מיהא מכירה היא. (שם נה:) אמר קטינא אם הוזקקו ב"ד לשוה פרוטה גומרין אפילו פחות משוה פרוטה:

סליקו להו הלכות בבא מציעא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף