הלכות גדולות/אותו ואת בנו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אסיר למישחט חיותא וברא בחד יומא שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד וכי אסיר בהמה (חולין עט:) אבל חיה שפיר דמי ואף ע"ג דקיימא לן דחיה בכלל בהמה להכי כתב רחמנא (תו"כ אמור ז') ושור או שה בהמה אין חיה לא. והיכא דאישתחיט חיותא ומשתכח בגוה עוברא חיה ההוא שרי למישחט בשעתיה (שם עד.) ולית בה משום אותו ואת בנו. והיכא דאפיק וולד לרישיה ואישתחיט אימיה (שם סח.) כמאן דאתיליד דמי וצריך לשהוייה תמניא יומי והדר שחיט ליה לקרבן והיכא דשחיט חיותא (שבת קלה.) אסיר למישחט ולדה עד תמניא יומי ודוקא דלא כלו לו חדשיו אבל כלו לו חדשיו ביומיה הוא דאסיר למישחטיה משום אותו ואת בנו אבל לאורתא שרי למישחטיה ודאי שחטיה לאימיה בליליא אסיר למישחט ברה למחר (חולין פג.) דגמרינן ממעשה בראשית דיום הולך אחר הלילה דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד:
(פסק) והיכא דשחטה גוי לאימיה שרי למישחט ברה בתרה בשעתיה ולא חיישינן משום אותו ואת בנו. ואי עבר ושחט אימא וברתא בחד יומא אימא שרי למיכלה בשעתא ברתה משהי לה עד לאורתא ואכלה לה אי במזיד שחטה לברתה מלקינן ליה ולאורתא שרי באכילה. והיכא דשחט קמא ולא אישתחיט שפיר כגון (חולין פא:) השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר שרי למישחט בתריה מאי טעמא לא תשחטו אמר רחמנא והאי לאו שחיטה היא (שם עח:) אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים וכי אסר רחמנא בהמה אבל חיה ועוף שרי למישחט (שם פב.) ולא שנא כי שחיט אימא ולבסוף ברתא ולא שנא ברתא ולבסוף אימא אסיר. ולא שנא שחיט חד גברא אימא וברתא ולא שנא שחטין תרי גברי חד אימא וחד ברתא מיחייב אההוא ברתא מאי טעמא דכתיב לא תשחטו ביום אחד. והיכא דאיכא עיגלא או אימרא או גדיא דאישתחיט אימיה ואיהו איערב בהדי אחריני ולא ידיע הי מינייהו וקא בעי למישחט הם ביומיה מינייהו ליעיילינהו לדוכתא ולמחינהו וכל דפריש מרובה פריש וכד פיישי תרין לא לישחטינהו עד למחר. תנו רבנן אותו ואת בנו אין לי אלא אותו ואת בנו בנו ואותו ממן כשהוא אומר לא תשחטו הרי כאן שנים הא כיצד אחד השוחט את הפרה ואחד השוחט את בתה ואחד השוחט את אמה שנים האחרונים חייבין ועל מזבננא רמיא מילתא לאודועיה לזבונה דתנן (שם פג.) בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן ערב יום טוב של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יוה"כ בגליל ואמרינן תנא ואם לא הודיע הולך ושוחט ואין נמנע. והיכא דזבין אימא לחתן וברתא לכלה מיבעי' לי לאודועי דתנן רבי יהודה אומר אף המוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה צריך להודיע שהדבר ידוע ששניהם שוחטין ביום אחד.
(שם עח:) תנו רבנן יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים וביו בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים מה לאם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו הואיל ועשה בו את המזומן כשאינו מזומן יהא אותו בנו נוהג בזכרים כבנקבות ת"ל אותו על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים ואחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן נקבות ולא זכרים אף כאן נקבות ולא זכרים ואם נפשך לומר אותו זכר במשמע הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שחין בנו כרוך אחריו הלכך אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואין נוהג בזכרים וליתא לדחנניה דאמר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות מדא"ל ר' אבא לשמעיה (שם עט.) דא"ל רבי אבא לשמעיה כי מעיילת לי כודנייתא לריספק עיין מיני דדמיין להדדי ועייל קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא.
(שם וכתובות קיא.) תניא רבי יהודה אומר פרדה שתבעה אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה ואמרינן יצחק ושמעון וישעיה אמרו הלכה כרבי יהודה בפרדות והלכתא כרבי יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב. חיותא דילדא אסיר למישחט ולדה עד תמניא יומי מאי טעמא דילמא נפל הוא ותנן (שבת קלו.) כל שלא שהה שבעה ימים בבהמה הרי זה נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה כיון דלא מלו ליה תמניא יומי נפל הוא ואסיר למיכליה. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע איקלעו לבי בריה דרב אידי בר אבין ועבד להו עיגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו ליה אי אתרחתיה עד לאורתא הוה אכלינן מיניה. (נדה כד.) אתמר המפלת בריה שיש לה שתי גבק ושתי שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד בבהמה מותר באכילה (שם ע"ב) והלכתא כוותיה דרב בין שיצא לאויר העולם ובין במעי אמו אסור באכילה.
(שבת קלו.) תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדויו מבן חדש תפדה שמונה ימים בבהמה אינו נפל שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה הא לא שהה ספקה הוא. איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל או לא אם תימצי לומר פליגי הלכה כמותו או אין הלכה כמותו ת"ש עגל שנולד ביום טוב שוחטין אותו הכא במאי עסקינן שכלו לו חדשיו. ת"ש ושוין שאם כולד ומומו עמו שזה מן המוכן הכא נמי שכלו לו חדשיו. ת"ש דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הלכה מכלל דפליגי ש"מ. (חולין עז.) חיותא דכי שחיט לה משכח בה סיליתא מאן דשפירא דעתיה שרי למיכל ודאי נפקת מקצת שיליא מקמי דשחיט לה אסיר למיכל סיליתא. חיותא דכד שחיט לה ילדא אי ידיע ודאי דלבתר דגמרה לשחיטה ילדה ההוא ודאי בר נכיסתא הוא ושרי בשחיטת אמו ואי אפיק אפילו רישיה מיקמי דליגמר סימנין ההוא ולד הוא ובעי שחיטה. והיכא דנפק ליה בראי (חולין עד:) והפריס על גבי קרקע בעי שחיטה ונקורי וכל דעבדינן בבישרא. ובר נכיסתא שרי בשחיטת אמו (חולין סט.) דכתיב כל בהמה תאכלו כל שבבהמה תאכלו ולא צריך ניקורא מ"ט דעובר ירך אמו ודמיה ודאי אסיר ובעי מיקרעיה לכרסיה ואפקיה לדמיה ואי שדי ליה בקידרא בעי למימלחיה. (שם עד:) ומאן דשחט בהמה ואשכח בה בר שמונה חי או מת או בן תשעה מת קורעו ומוציא את דמו ואכיל ליה לדיליה ולתרביה (שם סט.) ואפי' אשכחיה לעובר דמיחתך במעי אמו שרי למיכליה דכתיב וכל בהמה מפרסת פרסה וליכתוב רחמנא בהמה מאי בבהמה דקאמר רחמנא כל שבבהמה תאכלו ודאי איחתך מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה מאי טעמא דאמר קרא אותה תאכלו שלימה ולא חסירה. (שם סט.) ואי שחטה ואשכח בה דמות יונה אסורה מ"ט דבעינא פרסות וליכא ודאי קלוט במעי בהמה אע"ג דליכא פרסות שרי דתנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי פרסה בבהמה תאכלו:
סליקו להו הלכות אותו ואת בנו
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |