הלכות גדולות/אבל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות אבל

סימן כא
הלכות אבל

אבל ביום שביעי מן כד עייל יומא אפילו כל דהו מותר ברחיצה ובכל מילי דהוה נהיג קמי אבלו דקיימא לן מקצת היום ככולו. ודאי שכיב ליה שכבא מן קמי רגל חד יומא או תרין יומין ואפילו שיתא יומי אף על גב דלפניא דחי לה רגל לאבילותא מניה לא אמרינן מקצת היום ככולו אלא כולי יומא דמעלי נהיג ביה כל מילי דאבילות עד דעייל רגל (מו"ק יט:) דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב מאי טעמא רגל הוא דדחי מיניה אבילות הלכך עד דעייל רגל הוא דשרי ליה ולאו שלישי דוקא אלא אפילו חדא שעתא ואפילו שיתא יומי אבל שביעי ודאי אמרי' מקצת היום ככולו. (כתובות יז.) מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה במה דברים אמורים בשאין לו כדי צרכו אבל יש לו כדי צרכו אין מבטלין והני מילי לכבוד מאן דקארי ותאני אבל לא קארי כדאיכא מאן דמיעסק ביה לא מבטלין ואי ליכא מאן דמיעסק ביה מבטלין. והיכא דאיכא מת מצוה דלית ליה קוברים כולי עלמא מיחייבי לאיעסוקי ביה (מו"ק כז:) דאמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה והני מילי דלא מיפלגא מתא בציבורי ובחבורתא אבל מיפלגא מתא בחבורתא הנך דרמי עלייהו לאיעסוקי ביה הוא דאסירין אבל הנך אף ע"ג דקא אתו לכבוד בעלמא לא אסירין. (שם כז.) מכבדין ומרבצין בבית האבל אבל אין מניחין את המוגמר. מי שבאת לו שמועה בשבת עולה לו שבת מן המנין וקורע באחד בשבת ומברכין ברכת אבלים בשבת מידי דהוה אדברים שבצנעא (שם כד.) דאמר מר דברים של צנעא נוהג ומי שאין לו מברכים מברך הוא לעצמו:

פסק אמר מר דברים שבצנעא נוהג מר רב יהודאי הכין אמר אין מברכין ברכת אבלים בשבת דכיון דקא מברכינן בתלתא או בעשרה לאו דברים שבצנעא הוא

ואסיר למינהג אבילות בשבת והכי אמור רבנן דלא ליכסי רישיה בשבת ואי אית ליה לבושא אחרינא לישנייה ללבושיה ואי לית ליה לבושא אחרינא להדריה לקירעיה לאחוריה וליתרצייה לפורייה ולמכאכיה משום דבהני שבעה יומי מיבעי ליה למיפכיה לפורייה ולמכאכיה ולא ליתרציה והני מילי דפרהסיא נינהו חובה אבל נעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין כיון דמילי דצינעה נינהו לא ליעבדינהו ולינהג בהו מנהג אבילות. והלכתא (שם יט.) שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא עונג כתיב בה רגלים מפסיקין ואין עולין מאי טעמא שמחה כתיב בהו. היכי דמי אין עולין כגון שקברו ברגל אבל קברו לפני הרגל אפי' יום אחד ואפילו שעה אחת בטלה ממנו גזירת שבעה ורגל גופיה שבעה דהוו להו ארבעה עשר. והא דקאמרת קברו ברגל אינו עולה (מו"ק יט:) הני מילי לענין שבעה אבל לענין שלשים עולה ואם קברו שמונה ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת שלשים נמי ומותר לגלח ושולל בגדו ומכבס כסותו.

(שבת קה:) תנו רבנן הקורע בחמתו ועל מתו על אביו ועל אמו בשבת אף עפ"י שחילל את השבת יצא ידי קריעה. (מו"ק כד:) והיכא דמית ליה מת קודם חג הסכות יומא חד או תרי יומי או תלתא יומי בטלה ממנו גזירת שבעה ורגל גופיה שבעה הרי ארבעה עשר יום ויום שמיני ויום תשיעי דהוא רגל בפני עצמו הוא כרגל שלם שבעה ימים הרי אחד ועשרים יום נקיט ליה לבתר מועד תשעה יומי למישלם שלשים יום מדאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל. והיכא דמית ליה קודם ראש השנה יום אחד עולה למנין שבעה וראש השנה שבעה הרי ארבעה עשר ושבעה ימים שבין ראש השנה ליוה"כ הרי אחד ועשרים יום ויום הכפורים חשיב להו שבעה יומי דהוא רגל הרי שמונה ועשרים יום נקיט ליה לבתר יוה"כ תרין יומי למישלם תלתין יומין ומגלח ערב סכות וכן הלכה. והיכא דמית ליה מת מקמי עצרת ומקמי ר"ה ומקמי יום הכפורים יום אחד עולין למנין ארבעה עשר ההוא יומא דמקמי ועצרת גופיה דקיימא לן הלכה כרבן גמליאל דתנן רבן גמליאל אומר ראש השנה ויוה"כ כרגלים מאי טעמא הוקשו כל המועדים כולן זה לזה ולא מיבעיא עצרת. (שם כד.) ואמר גידול בר מנשי' הלכה כרבן גמליאל. (שם ע"ב) דרש רב ענני בר ששון אפתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר יום שמע רבי אמי ואיקפד אמר אטו דידיה היא דרבי אלעזר א"ר אושעיא היא. דרש רבי יצחק נפחא אפתחא דבי נשיאה יום אחד לפני עצרת ועצרת הרי כאן ארבעה עשר יום. אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש יום אחד לפני החג וחג ויום שמיני שלו הרי כאן עשרים ואחד יום ויום אחד לפני ראש השנה הרי כאן ארבעה עשר יום.

(שם כ.) תנו רבנן מועד עצמו עולה לו למנין שלשים ואינו עולה למנין שבעה אלמא הלכה כדברי המקיל באבל ובעי למנקט בתר רגל שבעת ימי אבל ומני שלשים מיומא דשכיב ולקמיה. ואע"ג דליכא אבילות במועד אבל דברים שבצנעא נוהג כגון תשמיש המטה. והכין אמרו משום גאון דהיכא דשכיב ליה שכבא ביו"ט ראשון או בשני או בחולא דמועדא או ביו"ט ראשון של שני ימים טובים האחרונים לא נהיג אבילות עד דנפיק יומי טבי כולהו אבל יומא בתרא דמדרבנן הוא מסלק סליק ליה למנין שבעה ואבילות לא נהיג כלל אבל שכיב ליה שכבא ביום טוב שני של יו"ט האחרון כיון דעיקר מרארא יום ראשון הוא נהיג ביה אבילות וסליק למנין שבעה דהכין אסמיכו רבנן (ברכות טז:) דעיקר אבילות מדאורייתא יום ראשון הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום היום אסור למחר מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וכיון דיום ראשון דאורייתא ויום אחרון ספיקא דרבנן אתי ודאי דיחיד חייל על עשה ספיקא דרבים.

(מו"ק כ.) תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד ואיזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי ר' עקיבא וחכ"א אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין הלכה כדברי המרובין חוץ מזו שאע"פ שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין הלכה כרבי עקיבא ואפילו שמועת אביו ואמו דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל ואידי ואידי מיחייב בקריעה (מו"ק כא.) וכל קריעה מעומד. (שם כ.) והיכא דשכיב קודם הרגל ואיתפח חדא שעתא או נסתם הגולל חדא שעתא קמי רגל חלה אבילות עליה ובטלה ממנו גזירת שבעה אבל ודאי לא אסתתם גולל אלא במיעליה נקיט לבתר רגל שבעה וכן היכא דמית ליה ברגל נקיט שבעה אחר הרגל:

פסק והיכא דמית במעלי יומא ודחילו דילמא לא מספקי למיקבריה מן קמי יום טוב ושקלוה גוים ואמטיוה למיקבריה כד נפיק מן מתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל חלה לה אבילות עלייהו ובטלה ממנו גזירת שבעה. (סנהדרין כו:) ובר ישראל דקבר מת ביום טוב ראשון מלקינן ליה ומותר ללות עם המת ביו"ט ראשון בתוך התחום. ועבדים דישראל אסיר להון למיקבר מיתא ביו"ט ראשון דאמר רבה (ביצה ו.) מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה מה שאין כן בביצה ומאי עממין גוים אבל עבדים לענין מלאכה דשבת ויו"ט איתקוש למרייהו דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך כל מלאכה דאסיר ליה למריה למעבד אסירא ליה לדיליה למיעבד ואי קברי מחינן להו. (שבת קה:) אמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנאמר נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך. (מו"ק יט:) תנא הקובר את מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שלשים ומגלח ערב הרגל ואם לא גלח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל אבא שאול אומר מותר לגלח אחר הרגל שכשם שמצות שלשה מבטלת גזירת שבעה כך מצות שבעה מבטלת גזירת שלשים. שבעה שמונה תנן קסבר אבא שאול שמקצת היום ככולו ויום השביעי עולה לכאן ולכאן (כגון שחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל מותר לגלח ע"ש). פירוש הוא יום שביעי למישלם שבעת ימי אבילות והוא למשלם שלשים כמה דאמרי' עולה לכאן ולכאן אמר רב חסדא אמר רבה בר רב שילא הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל שמותר לגלח ערב שבת. כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן כאבא שאול. אמר רב הלכה כאבא שאול ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים דאמרינן מקצת היום ככולו ואמר רבה הלכה כאבא שאול ביום שלשים ואין הלכה כמותו ביום שבעה ונהרדעי אמרי בזו ובזו הלכה כאבא שאול דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל שלשים יום מנלן אתיא פרע פרע מנזיר כתיב הכא וראשו יהיה פרוע וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן שלשים אף כאן שלשים והתם מנלן אמר רב מתנה אמר קרא יהיה יהיה בגימטריא תלתין הוי.

(שם כא:) תנו רבנן אבל כל שלשה ימים בא ממקום קרוב מונה עמהם ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו בא בסוף שביעי ממקום קרוב מונה עמהם והוא שבא ומצא גדול הבית בתוך הבית טו וכמה מקום קרוב עשרה פרסי סאגיא דחד יומא כיון דאלו שמע ביומא קמא הוה מצי מייתי כמה דהוה איתיה מעיקרא דמי (שם כב.) והלכתא כרבי שמעון דאמר אפילו ביום שביעי ממקום קרוב מונה עמהם ואע"ג דליכא טו גדול הבית. איבעיא להו הלך גדול הבית לבית הקברות מהו ת"ש דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן אפי' הלך גדול הבית לבית הקברות סמיך עלייהו ומונה עמהן והתניא מונה לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתא והא דאתא לבתר תלתא אתא בגו תלתא יומי מונה עמהן ואפילו בא ממקום רחוק לבתר תלתא יומי נמי אם בא ממקום קרוב מונה עמהם כר' שמעון דאמר אפילו בא ביום שביעי ממקום קרוב מונה עמהן ממקום רחוק מונה לעצמו אמר להו רב לבני הצלבוני אתא בגו תלתא יומי נימני בהדייכו לבתר תלתא יומי נימני לנפשיה והלכתא היכא דנפק שכבא מקמי פניא אי נמי מן מתא למתא ולא אסתתם הגולל אלא בליליא הנך דאיתנהו בביתא מנו מעידנא דאיכסי שכבא מנייהו הנך דבהדי שכבא מני מעידנא דאיסתתם הגולל. ואי איתיה לגדול הבית בביתא הנך נמי דאיכא בהדי שכבא סמכי על גדול הבית ומנו בהדיה אבל איתיה לגדול הבית בהדי שכבא מנו הנך דאיכא בביתא לנפשייהו ומאן דאיכא בהדיה דשכבא מני לנפשייהו (מו"ק כב.) דאמר להו רבא לבני מחוזא אתון דלא אזליתי בתר ערסא מכי מהדריתו אפייכו מן בבא דאבלא אתחילו ומנו. באתה לו שמועה ביום שלשים הרי היא כשמועה קרובה ונוהגת שבעה ושלשים והני מילי בחול אבל בשבת (שם כ:) כדתני אדא דמן קיסרי קמיה דרבי יוחנן. אמר רבי יוסי ברבי אבין באתה לו שמועה קרובה בתוך הרגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה נעשה כמי שלא שמע אלא לאחר הרגל ואינה נוהגת אלא יום אחד. תני אדא דמן קיסרי קמיה דרבי יוחנן באתה לו שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית לו רחוקה עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד ואפילו שמועת אביו ואמו. והלכתא יום שלשים בחול כיום שלפניו בשבת כיום שלאחריו.

(שם כג.) ת"ר אבל שבת ראשונה אל יצא מפתח ביתו שניה יצא ואין יושב במקומו שלישית יושב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי הוא ככל אדם. תנו רבנן כל שלשים יום לנישואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלש רגלים ר' יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר ואם אין לו בנים נושא אשה לאלתר מפני ביטול פריה ורביה הניחה לו בנים קטנים נושא לאלתר מפני פרנסתן אמר רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ואמר לאחותה בבית הקברות צאי ופרנסי את בני אחותך ולא בא עליה אלא לזמן מרובה וכמה זמן מרובה אמר רב פפא שלשים יום.

(שם יז:) תנו רבנן תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מקיל בתער ומכבס בגדיו אמר רב חסדא בתער ולא במספרים במים ולא בנתר ולא בחול.

(כתובות ד. ופ"ז דשמחות) תנו רבנן אסור לעשות סעודת אירוסין כל שלשים יום אבל אם טבחו טבוח ויינו מזוג ופתו אפויה ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואחר כך קובר את מתו ונוהג שבעת ימי המשתה ואחר כך נוהג שבעת ימי אבילות ובאותן שבעת הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום ודוקא אביו של חתן או אמה של כלה אבל אמו של חתן ואביה של כלה לא. (מו"ק כב.) על כל המתים כולן המדחה מטתו הרי זה משובח על אביו ועל אמו הרי זה מגונה היה ערב שבת או ערב יו"ט או שהיו גשמים מזלפין על מטתו הרי זה משובח שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו. (שם ע"ב) על כל המתים כולן רצה חולץ רצה אינו חולץ על אביו ועל אמו חולץ. על כל המתים כולן רצה ממעיט בעסקו רצה אינו ממעיט על אביו ועל אמו ממעיט. על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים על אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו. על כל המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חודש אמר רבה בר רב הונא ולשמחת מריעות לאלתר והתניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים לא קשיא הא בארישאתא הא בפורענותא. על כל המתים כולן קורע טפח על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו אמר רבי אבהו מאי קראה ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח. על כל המתים כולן אפילו לובש עשרה חלוקין אינו קורע אלא עליון על אביו ועל אמו קורע את כולן ואפקריסותו אינה מעכבת אחד האיש ואחד האשה ר"ש בן אלעזר אומר אשה קורעת את התחתון ומחזירתו לאחריה וחוזרת וקורעת את העליון.

(נדרים פז.) תניא אמרו לו מת אביך וקרע ואחר כך נמצא בנו יצא ידי קריעה ותניא אידך לא יצא אמר רב אשי לא קשיא כאן בתוך כדי דיבור כאן לאחר כדי דיבור אמרו לו מת אביך וקרע ובתוך כדי דיבור נמצא בנו יצא ואם שהה אחר כדי דיבור ואמרו לו בנו לא יצא ידי קריעה וחוזר וקורע. והלכתא כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש (שבועות לב.) וכמה כדי דיבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב ואמרי לה כדי שאילת הרב לתלמיד. (מו"ק כב:) על כל המתים כולן רצה מבדיל קמי שפה שלו רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל רבי יהודה אומר כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה שלו אינו אלא קרע של תפלות א"ר אבהו מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע שלשנים אלא שנראין כשנים. על כל המתים כולן שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. כי אתא רבין א"ר יוחנן כל המתים כולן קורע בין ביד בין בכלי על אביו ועל אמו קורע ביד. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן על כל המתים כולן קורע מבפנים על אביו ועל אמו מבחוץ אמר רב חסדא וכן לנשיא. מיתיבי לא השוו לאביו ואמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו לנשיא לא לבר מנשיא. תנו רבנן על חכם חולץ מימין ועל אב בית דין משמאל ועל נשיא מכאן ומכאן. ת"ר חכם שמת בית מדרשו בטל אב בית דין שמת בתי מדרשות שבעירו בטלין ובני עירו נכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן היו יושבין בצפון יושבין בדרום בדרום יושבין בצפון נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטלין ובני הכנסת נכנסין לבית הכנסת וקורין שבעה בתורה ויוצאין (שם כג.) רבי יהושע בן קרחה אומר לא שיצאו ויטיילו בשוק אלא יושבין ודוין ואין אומרים שמועה והגדה בבית האבל אמרו עליו על רבי חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה והגדה בבית האבל. תנו רבנן כל שלשים יום לגיהוץ אחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתחת המכבש רבי אומר לא אמרו אלא כלים חדשים בלבד רבי אלעזר ברבי שמעון אומר לא אמרו אלא כלים חדשים לבנים בלבד (שמחות פ"ז) ומותר בפונדא ובפסיקיא ובאנפיליא ובכובע של ראש ומותר להוליך כלים לגיהוץ בתוך שלשים יום אביי נפק בגרדא דסרבלא כרבי רבא נפק בחימוצתא רומיתא סומקא כר' אלעזר ברבי שמעון. (שם כד.) אמר רב תחליפא בר אבימי אמר שמואל אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה. אבל דלא קרע או דשקיל ממזייה חייב מיתה. (מו"ק כד.) אמר רפרם בר פפא תנא באבל רבתי אבל אסור בתשמיש המטה ומעשה באחד ששימש מטתו בימי אבלו ושמטו חזרים את גויתו. אמר רב מנשיא בר תחליפא אמר רב כהנא אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות. פריעת הראש והחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המטה חובה נעילת הסנדל תשמיש המטה ורחיצת ידיו ורגליו בחמין רשות רב אמר אף פריעת הראש רשות ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל רשות לאו כולי עלמא עבידי דסיימי מסאנא פריעת הראש נמי לאו כולי עלמא מגלו רישייהו שמואל לטעמיה דאמר שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה. פח"ז חובה נת"ר רשות. ופליג רבי יוחנן דאמר דברים שבצנעא נוהג וקאמרי רבנן דהלכתא כר' יוחנן ואף ע"ג דשמואל קא מקיל דכי אמרינן הלכה כדברי המקיל באבל היכא דפליגי תנאי אבל פלוגתא דאמוראי לא ובכלל גדול ובאבל ובלפני אידיהם הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא אמר תלמידך רב עמרם תניא אבל כל שבעה קרעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקורע ובשבת קרעו לאחריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קורע כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו. (שם כו.) ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה ועל נשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנשרף ועל ערי יהודה ועל המחדש ועל ירושלים וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלים וכולן רשאין למוללן ללוקטן לשוללן ולעשותן כמין סולמות אבל לאחותן לא אמר רב חסדא ובאיחוי אלכסנדרית.

(שם ע"ב) תנו רבנן תחלת קריעה טפח ותוספת שלש אצבעות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר תחלת קריעה שלש אצבעות ותוספת כל שהו. אמר עולא הלכה כר"מ בקריעה והלכה כרבי יהודה בתוספת. תניא נמי הכי רבי יוסי אומר תחלת קריעה טפח ותוספת כל שהו. תנו רבנן אמרו לו מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אין מתאחה מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עליון מתאחה תחתון אין מתאחה מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קורע קרע אחד לכולן רבי יהודה בן בתירא אומר על כולן קרע אחד ועל אביו ועל אמו קרע אחד לפי שאין מוסיפין על קרע של אביו ושל אמו מאי טעמא אמר רב נחמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בתירה. עד היכן הוא קורע עד טבורו ויש אומרים עד לבו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' קרעו לבבכם ואל בגדיכם הגיע לטבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו נתמלא מלמעלה הופכו למטה והקורע למטה ומן הצדדין לא יצא אלא שכהן גדול פורם מלמטה.

(נדרים פז.) תניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף ומדומה שמת וקרע ואחר כך מת לא יצא ידי קריעה. אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא לא שנו אלא שמת לאחר כדי דיבור אבל מת בתוך כדי דיבור אינו חוזר וקורע (ב"ק עג:) וכמה כדי דיבור כדי שאילת שלום לרב.

(מו"ק כו:) תנו רבנן היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את החיים ואת המתים רבן שמעון בן גמליאל אומר האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא שהוא חולה והלך ומצאו מת קורעו ומאחו לאלתר ונותן לו דמי קרע ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו.

(שם) תנו רבנן חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תטרף דעתו ואין מקרעין לו ומשתקין את הנשים מלפניו ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש וקורע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו אמר רפרם בר פפא תאנא באבל רבתי אבל אל יניח תינוק בתוך חיקו שמא ירגילנו לידי שחוק ונמצא מתגנה על הבריות. ת"ר אבל כל שבעת הימים חייב בכסוי הראש ובכפיית המטה ואין מברין אותו אלא על מטות כפויות. ת"ר ההולך לבית האבל אם לבו גס בו יברהו על מטה כפויה ואם לאו יברהו על מטה זקופה. רבא אתיליד ביה מילתא על לגביה אבא בר מרת דהוא אבא בר מניומי רבא זקיף אבא בר מרת כפי אמר כמה לית ביה דעתא בהאי מרבנן.

(שם כז.) ת"ר ההולך ממקום למקום אם יכול למעט בעסקו ימעט ואם לאו יגלגל עמהם. תנו רבנן מאימתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר משיסתם הגולל מעשה כשמת רבן גמליאל הזקן כיון שיצא מפתח ביתו אמר להם רבי אליעזר כפו מטותיכם וכשנסתם הגולל אמר להם רבי יהושע כפו מטותיכם אמרו לו כבר כפינו על פי הזקן. תנו רבנן מאימתי זוקפין את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה. אמר רבה בר רב הונא אף על פי כן אינו יושב עליה עד שתחשך ולמוצאי שבת אע"פ שאין לו אלא יום אחד חוזר וכופה תנו רבנן הכופה את מטתו לא מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו ואפילו עשר מטות בעשרה מקומות כופה את כולן ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם כולן כופין ואם היתה מטה מיוחדת לכלים אין צריך לכפותה דרגש אין צריך לכפותו אלא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומר דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופל מאליו. אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא. ת"ר ישן על גבי מטה על גבי כסא על גבי אודיני וגדולה מכולן על גבי קרקע לא יצא מאי טעמא א"ר יוחנן שלא קיים כפיית המטה. ת"ר מכבדין ומרבצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות בבית האבל ואין מביאין לא את המוגמר ולא את הבשמים בבית האבל איני והתני בר קפרא אין מברכין לא על המוגמר ולא על הבשמים של בית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא אתויי מייתינן לא קשיא כאן בבית האבל כאן בבית המנחמין. (שם כז:) אמר עולא הספד על לב דכתיב על שדים סופדים טיפוח ביד קילוס ברגל. תנו רבנן המקלס לא יקלס לא במנעל ולא בסנדל מפני הסכנה. אמר רבי יוחנן אבל כוון שמנענע בראשו שוב אין המנחמין רשאין לישב אצלו ואמר רבי יוחנן הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה. ואמר ר' יוחנן לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה. אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל. רבה ורב יוסף מחלפי להו חלופי ואכלי. (שם טו:) ואסור בנעילת הסנדל דכתיב ומנעליך תשים ברגליך (שם טו.) וחייב בעטיפת הראש דכתיב לא תעטה על שפם. (שם ע"ב) מנודה ואבל כשהוא יוצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ. (סוכה כה.) אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר שנאמר פארך חבוש עליך (מו"ק כא.) והני מילי ביום ראשון. ואלו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש הממה ולקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במשנה ובמדרש בהלכות והגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נמנע מעשה ומת בנו של רבי יוסי בציפורי ונכנס לבית המדרש ודרש כל היום כולו. רבה בר בר חנה איתיליד ביה מילתא סבר דלא למיפק לבית המדרש א"ל רב חנינא אם היו רבים צריכים לו אינו נמנע סבר לאוקומי עליה אמורא א"ל רב תנינא ובלבד שלא יעמיד עליו את התורגמן היכי עביד כדתניא מעשה ומת בנו של ר' יהודה ברבי אילעאי ונכנס לבית המדרש וישב ובא רבי חנניא בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניא בן עקביא ורבי חנניא בן עקביא לחש למתורגמן ותורגמן השמיע לרבים.

(שם כא:) ת"ר אבל כל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה משלשה ועד שבעה עושה בצינעא בתוך ביתו והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום משלשה ועד שבעה משיב ואינו שואל מכאן ואילך משיב ושואל כדרכו. (שבת קנב.) אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. ההוא שכבא דהוה בשיבבותיה דרב יהודה דלא הוה ליה מנחמין כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה ואזיל ויתיב בדוכתיה איתחזי ליה בחלמא אמר ליה תנוח דעתך שהתנחת את דעתי.

(מו"ק יז:) ת"ר כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפרנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר וכל שלשים יום אסור בתספורת אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שער שיש בו וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים בימי אבלו דברי ר' יהודה ורבי יוסי מתיר והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה. אמר עולא הלכה כרבי יהודה באבל והלכה כרבי יוסי במועד ושמואל אמר הלכה כרבי יוסי בזה ובזה דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל ולא שנא דיד ולא שנא דרגל. (שם יח.) והלכתא בימי אבלו בגנוסטרי אסור בשינים מותר לאחר שבעה בגנוסטרי מותר. אמר רב יהודה אמר רב זוג בא מחמתן לפני רבי ומר זוטרא מתני זוג בא מחמתן לפני ר' ובקשו ממנו צפרנים והתיר להם ואם בקשו ממנו שפה היה מתיר להם ושמואל אמר אף בקשו ממנו שפה והתיר להם. שפה מזוית לזוית הנחה כל שמעכבת אמר ר' אמי ובשפה נמי כל שמעכבת אמר רב נחמן לדילי כל שהו נמי כשפה המעכבת דמי לי והני מילי בתוך שלשים אבל בשבעת ימי אבלו אסור וכן הלכה לענין אבלות.

(שם כ:) ת"ר כל האמור בפרשת כהנים שהכהן מטמא להן אבל מתאבל עליהן ואלו הן אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו הוסיפו עליהן אחיו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו ובין מאמו ומתאבל אדם עם אשתו ואשה עם בעלה ואשה עם אביה ועם אמה ועם אחיה ועם אחותה בפניהם אבל בחוץ אינו מתאבל וכהן מתאבל בין על אחותו בתולה ובין על אחותו נשואה בין מאביו ובין מאמו ואין מטמא אלא באחותו בתולה מאביו ואינו מטמא לרבו כל עיקר. והלכתא מת ביו"ט שני של ר"ה מותר להתעסק בו כל צרכו בין צרכי דידיה בין צרכי קבר דאמר רבה (ביצה ו.) מת ביו"ט ראשון מתעסקין בו עממין ביו"ט שני מתעסקין בו ישראל ואפי' בשני ימים טובים של ר"ה מת אחיו ואמרו לו אחיך מת סבר ראובן הוא וקרע ונמצא שמעון יצא ידי קריעה. (מו"ק כה.) כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרו לא גמרינן מיניה מידי אמר להו אביי מי תניא הרב שמת חכם שמת תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומן בבי מדרשא סבור רבנן מאי דהוה הוה אמר להו אביי תניא חכם כל זמן שעסוקין בהספדו סבור למיקרע לאלתר אמר להו אביי עיקר כבודו בהספדו וחכם כבודו במטה ראשונה וכבודו דרך פתחים. כי נח נפשיה דרב חסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב יצחק בר אבדימי מלתא דלרבי' לא סבירא ליה ניקו נעביד ליה סבור דלא למשלל קרעייהו אמר להו רב יצחק בר אבדימי תניא חכם כיון שחוזרין מאחורי המטה שוללין. (שם כ:) אמימר שכיב ליה בר בריה קרע עליה אתא בריה קרע באנפיה אידכר דמיושב קרע קם קרע מעומד א"ל רב אשי לאמימר קריעה מעומד מנלן דכתיב ויקם איוב ויקרע את מעילו. (שם כז:) אמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יתר מדאי על מת אחר הוא בוכה. תנו רבנן אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו יתר מדאי ואל תנודו יתר מכשיעור הא כיצד שלשה לבכי ושבעה להספד שלשים לגיהוץ ולתספורת מיכן והילך אמר הקדוש ב"ה אין אתם מרחמין עליו יותר ממני:

פסק איתתא דמית גברא אסיר לאיניש אחרינא לשדורי לה כסא דברכתא דאבילות מאי טעמא משום דגברא נוכראה אסיר ליה לשדורי כסא לאיתתא דלאו דיליה אבל ודאי אית תמן אבוה או בנה או אחוה שפיר דמי לשדורי לה אינהו כסא דאבילותא. (שם כט.) א"ר לוי הנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום שנא' ואתה תבא אל אבותיך בשלום והנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה יתרו אמר למשה לך לשלום הלך והצליח שנאמר ויאמר יתרו למשה לך לשלום.

(שמחות פ"א) תנו רבנן הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר אין קושרין את לחיו ואין פוקקין את נקביו ואין נותנים כלי מתכות ודבר המיקר על טבורו עד שעה שימות שנא' עד אשר לא ירתק חבל הכסף וגו' ואין סכין ואין מדיחין אותו ואין מטילין אותו על החול ולא על גבי המלח עד שעה שימות ואין מאמצים את עיניו והנוגע בו הרי זה שופך דמים למה הוא דומה לנר המטפטף כיון שנגע בו אדם כבהו. אין קורעין ואין חולצין ואין מספידין עליו עד שעה שימות אין משמיעין עליו ואין משנין את מעשיו ר' יהודה אומר אם היה כשר משנין את מעשיו ואין שואלין שלום זה את זה בתוך העיר במה דברים אמורים בכרך קטן אבל בעיר גדולה מותר. המחותך והמסורס והנפלים ובן שמונה חי ובן תשעה מת אין מתעסקין עמהם לכל דבר. (שם פ"ב) המאבד את עצמו בדעת אין מתעסקין עמו לכל דבר אין קורעין ואין חולצין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים מפני שכבוד הוא לחיים כללו של דבר כל שהוא כבוד לחיים רבים מתעסקין בו וכל שאינו כבוד לחיים אין רבים מתעסקין בו. ואיזה הוא מאבד את עצמו בדעת לא שעלה לגג ונפל ומת אלא שאמר ראו שאני עולה לראש הגג ונופל ומת ראו אותו שעלה לגג ונפל ומת זה הוא בחזקת המאבד את עצמו בדעת אבל אם ראו אותו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי סייפו זה הוא בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת וכל המאבד את עצמו שלא בדעת אין מונעין ממנו כל דבר. הרוגי ב"ד אין מתעסקין עמהם לכל דבר. (שם וסנהדרין יז.) אחיהם וקרוביהם באין ושואלים שלום הדיינין ושלום העדים כלומר שאין בלבנו עליכם כלום ודין אמת דנתם ולא היו מתאבלים אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ולא היו מברין עליהם שנאמר לא תאכלו על הדם. כל הפורשין מדרכי ציבור אין מתעסקין עמהם לכל דבר אחיהם וקרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ובאין ואוכלין ושותין ושמחין מפני שאבדו שונאי המקום ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא. הרוגי מלכות אין מונעין מהם כל דבר ומאימתי מתחילין למנות להם משנתיאשו מלשאול אבל לא מלגנוב כיוצא בו מי שנפל לים ומי שטבע בנהר ומי שאכלתו חיה אין מונעין מהם כל דבר מאימתי מתחילין לו משנתיאשו מלבקש מצאוהו איברין איברין אין מונין לו עד שימצאו ראשו ורובו ר' יהודה אומר השדרה והגלגלת הן הן רובו:

פסק מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר ואשתו צלובה עמו בעיר אביו ואמו צלובין עמו בעיר לא ישרה באותה העיר אלא אם כן היתה עיר גדולה כאנטוכיא ולא ישרה בצד זה אבל ישרה בצד אחר עד מתי אסור עד שיכלה הבשר הימנו ואין הצורה ניכרת בעצמות:

סליקו להו הלכות אבל

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף