הון עשיר/סוכה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ סוכה א

א

סוכה

סוכה יש בה חמשה פרקים, כנגד ארבע דפנות וסכך, ואי בעית אימא כנגד ארבע מינין שבלולב ומצות סוכה. ועוד הם כנגד הא עילאה, אשר היא סוד הסוכה המסככת על בניה כידוע ליודעי חן, וכתבו נמי חכמי האמת שגם ה' תתאה נקראת סוכה, ועיין בספרי משנת חסידים מפתח הכוונת סדר מועד מסכת ימי מצוה וסוכה פ"ב:

ושאין לה ג' דפנות וכו'. כתב הר"ב בד"ה ושאין לה וכו', דשיעור הסוכה הוא שבעה על שבעה, ו' על ו' לראשו ורובו, וטפח על טפח לשלחנו, ע"כ. ולא דק בלישניה, דהרי כשתוציא משבעה על שבעה שהם מ"ט טפחים, שטח ששה על ששה שהם ל"ו, ישארו בידך י"ג טפחים, ואמת הוא שאלו הי"ג טפחים סובבים שטח הו' לאורך ולרוחב ברוחב טפח כזה. ואפשר שלזה כיוון הר"ב אע"פי שלשונו דחוק, ובש"ס לא מצינו דבר זה מפורש, כי אם מכללא דגברא באמתא יתיב (דף ז:) דייקו הפוסקים (עי' רא"ש סי' א) ששה על ששה לראשו ורובו, וטפח על טפח לשלחנו. ובירושלמי פ"ב הלכה ח' (י.) גרסינן, וכמה כדי שלחן, טפח. ולא גרסינן על טפח, ולפי זה אתי שפיר דשיעור רוחב השלחן הוא טפח, אבל ארכו הולך על פני כל האדם ששיעורו ששה טפחים, וכדי שלא תהיה הסוכה דירה סרוחה, תקנו לו מקום לשלחנו בכל צד אשר יפנה, ומשום הכי אמרו ששיעורה שבעה על שבעה, ולא שבעה על ששה. ועוד כי בשיעור זה מורה מקומה העליון, שהיא בבינה שבה חמשים שערים, אשר לא נגלו למשה כי אם מ"ט כמשאז"ל (ר"ה כא:), וזה נגלה לו בשבעה חומשי תורה, כדכתיב (משלי ט, א. ועי' שבת קטז.) חצבה עמודיה שבעה. אשר הם כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב, ז). והוא שיעור הסוכה שבעה על שבעה העולה מ"ט כנגד מ"ט שערים, כי שער החמשים הכוללם לא נגלה לו. ואפשר שהשער הזה הוא רמוז בכללות הסוכה, הכולל אלה המ"ט טפחים, וה' יצילני משגיאות. ועיין בספרי משנת חסידים במפתח העולמות בסדר קדשים מסכת אריך פ' ה' פיסקא ו' סוד זה השער, ועיין עוד בספרי חושב מחשבות בחלק מאורי אש במאמר עירוב פרשיות רמז י"ג:

ושחמתה מרובה מצלתה. מחמת הסכך דווקא ולא מחמת הדפנות, כן הוא הדין (דף ז: תרל ס"א). ומשום דיוקא דדיוקינן מיניה הא בשוין כשרה, דזה הוא דווקא מלמטה בארץ, כמבואר בש"ס דף כ"ב ע"ב, דלפי זה האי חמתה מרובה מצלתה ר"ל מלמטה, דאי מלמעלה אפילו בשוים פסולה כדדייקינן בש"ס הנ"ל ע"ש, שנאו אחר ושאין לה ג' דפנות המגיעות לארץ:

ד

את הגפן את הדלעת ואת הקיסום. שלשה גווני מחובר הגרועים זה מזה נקט, כי גפן הוא אילן העושה פירות, ודלעת גם כן הוא עושה פירות אלא שהוא פרי אדמה הגרוע מפרי העץ, וקיסום גרוע מכלם שהוא מין עשב דאינו עושה פירות, ולא זו אף זו קתני, דאפילו הכי לא בטילי לגבי הסכך הכשר שעל גבה, אלא אם כן הסכך כשר הוא הרוב:

זה הכלל. אמתניתין דלעיל דפירש עליה סדין קאי, דאין לו שייכות לענין משנה זו כלל, אלא דנטר התנא עד ששנה הדלה עליה וכו', משום דדומה לדסליק מיניה פירס עליה וכו', דבתרויהו יש שם הסכך כשר עם הפסול. א"נ י"ל דמשום סיפא דידיה נקט ליה הכא, דקתני סיפא כל דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ מסככין, ולפיכך בהאי גפן ודלעת וקיסום כי קצצן כשרה, משום דאין העלים שלהם מקבלים טומאה, מפני שאינם ראויים למאכל אדם, וקמ"לן בכלל זה דאפילו סיכך באלו השלשה מינים לבד בלא תערובת סכך אחר, דכשרים, דלא תימא דדוקא בכה"ג דתנן במתניתין שהם מעורבים עם סכך אחר הוא דכשר כי קצצם:

ה

חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים. אפשר שאין דרך לשטוח ליבש הזרדים כמו העצים, ולא העצים כמו הקש, ואפילו הכי בכולהו גזרינן משום אוצר כדאיתא בש"ס דף י"ב ע"א, ולפיכך הוצרכו שלשתן דהוי לא זו אף זו, משום רישא דאין מסככין בהם, ואם דרכם הוא להפך כי דרך לשטוח ליבש הזרדים יותר מן העצים, והעצים יותר מן הקש, הוי לא זו אף זו משום סיפא דאם התירן כשרות:

ח

לעשות בו סוכה. ועשה בו סוכה לא קתני, אלא לעשות, לרבותא אע"ג דמתחילה חוטט בו בכוונה זו כדי לעשות בו סוכה, מ"מ אינה סוכה משום תעשה ולא מן העשוי כדאיתא בש"ס דף י"ב ע"א, וכ"ש כשלא נתכוון לכך מתחילה בחטיטה זו, אלא אם כן עשה שם מתחילה חלל טפח גובה בשבעה על שבעה שלא ע"י חטיטה:

אינה סוכה. נלע"ד להוכיח מדלא קתני פסולה כשאר הסוכות הפסולות מדאורייתא, אלא לשון זה דאינה סוכה, דרמז לנו דהנודר שלא לישב בצל סוכה, מותר לישב בצל סוכה זו שכלה נעשת ע"י חטיטה, דלא מקרייא סוכה כלל אפילו בלשון בני אדם:

י

בדבר שאין מסככין בו. אבל בית ואכסדרה מכוסים הם בדבר שמסככין בו, אלא שהם פסולים משום תעשה ולא מן העשוי, הכי מפורש בש"ס (דף יז.) וכתבו התי"ט. ולפי זה אתי שפיר שלא לכלול בבא זו בהדי חצר, ולמימר וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה וסוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, ותו לא. אלא צריך להאריך ולשנות בפירוש, אם יש תחתיו ד' אמות פסולה:

אם יש תחתיו ארבע אמות. מדקתני תחתיו, ש"מ דר"ל בחלל הסוכה, שאין הסכך הפסול שעל עובי הדפנות מצטרף:

יא

מפני שאין לה גג. התי"ט חוכך במ"ש הבית יוסף (סי' תרלא) בשם הרב מזרחי דשבעה על שבעה דסכך צריכים להיות יותר מז', כתוספת האלכסון על הצלע. דמאי שנא מדפנות דלא בעינן הכי, ואי בעינן הכי בסכך ה"ה בדפנות. ולעד"נ דלא דמי, דבסכך או בקרקעית הסוכה, דנכלל ארכו ורחבו בשיעור אחד, דווקא בעינן שיהיה כתוספת האלכסון על הצלע, משום דהאלכסון נגמר מהאורך והרוחב יחד, אבל לא בגובה הדפנות שלא (ב)[נ]כלל רחבם עמו שנוכל להוציא האלכסון להוסיף עליו:

מחצלת קנים גדולה. לפי מה שכתב הר"ב יש לישב לישנא דמתניתין בדוחק בענין זה, מחצלת קנים גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה, לסיכוך, כלומר וכשהיא עשויה לסיכוך דהיינו סתמא, (דייקא נמי דלא קתני ביה עשאה כמו ברישא), מסככין בה ואינה מקבלת טומאה, ומדקתני גדולה ש"מ שהקטנה אינה כן אלא איפכא, ר"א אומר אחת קטנה ואחת גדולה, עשאה, כלומר עשויה מסתמא (ולישנא דת"ק נקט) לשכיבה, ולכן מקבלת טומאה ואין מסככים בה, ואם פירט שהיא לסיכוך (וה"ט דלא קתני עשאה לסיכוך, מפני שעשאה לפי דעתו פירושו הוא, עשויה מתחילה), מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. ואפשר דסתם התנא דבורו, משום דהכי שמיע ליה דת"ק לא הזכיר כי אם דין הגדולה, אלא אנן מדיוקא ילפינן דינא דקטנה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.