הון עשיר/סוטה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ סוטה ד

ב

ואלו. מוסיף על הראשונות, אלא שהראשונות דינם הכי מחמת עצמם, ואלו מחמת אמירה באים לידי מדה זו, משום הכי לא כללם:

אמר בעלה איני משקה. מכאן מתחיל ענין אחר דלא קאי ארישא דאילו לא שותות, משא"כ במשנה ג' דפ"ק ובמשנה ו' דפ"ג, דושבעלה אינו רוצה להשקותה ארישא קאי דאסורות לאכול בתרומה ודמנחותיהן נשרפות, משום הכי לא גרסינן התם כמו הכא, ולא הכא כמו התם. ותמהני מהתי"ט דרצה לשבש הגירסא דהכא, אשר בכוונה מכוונת נכתבה כן:

ג

מעוברת חבירו וכו'. התוספת (כג: ד"ה אלמנה לכ"ג) והביאו התי"ט, תמהו אמאי לא נשנית גבי אלמנה לכ"ג, דחד טעמא הוא. ולעד"נ דנטר לה עד הכא משום הפלוגתא. ועוד דאין הלכה כר"מ דמדמה לה לאלמנה, ועיין עוד מ"ש במשנה ה':

ושאר כל הנשים וכו'. קשה דהא איכא האשה שהעידו עליה חמותה ובת חמותה ודומיהם, דתנן בפ"ו משנה ב' דאינם שותות ונוטלות כתובה. וקשה נמי אמאי לא קחשיב לה במשנה ב' בהדי אמר בעלה איני משקה כו' דנוטלות כתובה ולא שותות. ואלו השני קושיות שייכי תרויהו אם נפרש ושאר כל הנשים וכו' לא תמצא אותם אלא בדין זה, או שישתו או שלא יהיה להם כתובה אם אינם מהשותות, ושזה יכלול בין שעכבת השתיה באה מן האשה שאינה רוצה לשתות, בין שעכבת השתיה באה מחמת דבר אחר כגון האשה דהעידו עליה חמותה שאינה יכולה לשתות מפני עדותם. ובזה יתורץ קושית התוס' (כד. ד"ה ושאר) שכתב התי"ט, דמאי קמ"לן בכלל זה דושאר כל הנשים וכו', והא תנינא ליה ואלו לא שותות ולא נוטלות כתובה האומרת איני שותה. דהא קמ"ל הכא דאף בעכבה שאינה ממנה, מצינו דאם אינה שותה אינה נוטלת כתובה. אבל יצא לנו הקושיא דבאשה שהעידו עליה חמותה אינו כן כמ"ש. אבל אם נפרש ושאר כל הנשים שותות בעל כרחם, ואם אינם רוצים לשתות אינם נוטלות כתובה, יתורץ קושיתי הראשונה דלא נכלל בכלל זה האשה שהעידו עליה חמותה וכו', שהעכבה אינה ממנה אלא שאינה יכולה לשתות מחמת עדותם, אבל לפי זה חוזרת קושית התוספות למקומה, וכמו כן הקושיא דמאי שייר בכל ענין היא עומדת וצ"ע:

ה

לא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה. נמצאת דלא שותה ולא נוטלת כתובה לרבנן דהלכתא כותיהו, וקשה אמאי לא נשנית אצל לא שותות ולא נוטלות כתובה דמשנה ב'. וי"ל דבפלוגתא לא קמיירי, ואע"ג דבסיפא דההיא מתניתין הזכיר מחלוקת דב"ש וב"ה דמתו בעליהן עד שלא שתו, דלב"ה לא שותות ולא נוטלות כתובה, כיוצא בזה הקשו במסכת ביצה והעתקתיה בריש פ"ג דיבמות, ותירצו דמחלוקת ב"ש וב"ה לא חשיב מחלוקת, על כי ב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכאילו לא נשנו דברי ב"ש כלל, ועיין מ"ש שם. והראיה דבפלוגתא לא קמיירי, דאף אילונית ודומיה דהלכה כרבנן דלא שותות ולא נוטלות כתובה, לא נזכרה עמהם אלא אח"כ במשנה אחרת במחלוקת דר"א, ואף אם נאמר דמחלוקת ב"ש וב"ה נקרא מחלוקת, אין להקשות למה נשנה שם בסוף אותה משנה, שהרי אע"ג דהלכה כב"ה דלא שותות ולא נוטלת כתובה, לא נשנה אחריהם אלא אחר אמר בעלה איני משקה וכו' דנוטלת כתובה ולא שותה, הרי שרצה התנא לגמור כל מה שאין בו מחלוקת בין בשתיה בין בכתובה, והדר מסדר זה אחר זה את שיש בו מחלוקת, והם מתו בעליהם דב"ש וב"ה, והדר מעורבת חבירו וכו' דר"מ ורבנן, והדר אילונית וכו' דת"ק ור"א. אבל מה שיש להקשות הוא אמאי לא נשנית פלוגתא זו דת"ק ור' יוסי מיד אחר מחלוקת דת"ק ור"א, ולמה הפסיק ביניהם בושאר כל העריות וכו' ובמשנה דאשת כהן וכו'. ואפשר לומר דמשום דצריך להאריך בו באמור ואלו שב"ד מקנין להם, נטר ליה עד אחר משנת אשת כהן, דסליק על ידי כל העריות מקנין:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.