הון עשיר/נדרים/ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ נדרים ח

א

וראש השנה לעתיד לבא. ובראש חדש קתני להבא. וטעמא נ"ל משום דרבותא דקמ"לן התנא בר"ח, הוא בהיותו שני ימים שהיום הראשון נמנה עם החדש שעבר, ולא הוי בכלל הימים של חדש הבא, ואעפ"כ חשבינן ליה להבא משום לישנא דבני אדם כמ"ש הר"ב, ומשום הכי לא שייך לומר בו לעתיד לבא כי באמת אינו נחשב לעתיד ממש, משא"כ ראש השנה שממנו אנו מתחילין לחשוב שנה העתידה, והתי"ט הביא על זה טעמים אחרים.

אבל עדיין קשה לי דהאי דר"ה פשיטא הוא ואמאי לא הקשו עליו בש"ס כמו שהקשו (דף ס:) בשבת ור"ח, ונראה דהואיל ונזכר בכאן יום שבת ר"ח ר"ה ושבוע שהם חמשה זמנים, כשמצינו שהשלשה ראשונים אצטריכו אין אנו מוכרחים למצוא צריכותא לשנים אחרונים כי נאמר דנשנו אגב המרובה כי הם המועט, ומשום הכי לא הקשה הש"ס מר"ח ואילך פשיטא, ומ"מ לא נחא דעתיה דש"ס במה שהצריך יום ושבת לבד עד כי רצה להצריך גם ר"ח, משום דיום ושבת הצריכים היו פחותים מהבלתי צריכים להיותם שנים לבד והנשארים הם שלשה, ואין זה ראוי שיהיה מה שנשנה אגב מרובה על מה שנשנה לצורך, (ואע"פ שהתוספות בריש פ' גיד הנשה (חולין פט: ד"ה מוקדשין) ניחא ליה אפילו בהאי גוונא) משום הכי הצריכה נמי ר"ח שהוא הזמן השלשי, שע"י זה לא יהיה מה שנשנה אגב מרובה על העיקר. אבל עוד יש להקשות אמאי לא תני נמי יובל זה מה דינו, וליכא למימר דתני ושייר דהא לא שייר מידי מהזמנים המסויימים כי אם זה, ומאי שייר דהאי שייר. וי"ל דשייריה משום דלא פסיקא ליה, דפלוגתא דר' יהודה ורבנן הוא אם נחשב להבא או לשעבר כדאיתא בש"ס (דף סא.):

ה

עד שיצא ניסן כלו. נראה דהאי כלו אתא לרבות עבורו, שהוא יום ראשון של ר"ח אייר, ובפרק א' דתענית (מ"ב) לא הוצרך לשנות כלו, על כי שנא שם הראיה ויורד לכם גשם וגו' בראשון (יואל ב, כג). ויום א' דר"ח אייר פשוט הוא לכל דתשלומי דראשון הוא, אבל הכא דבנדרים איירינן דאמרנו במשנה א' דיום א' של ר"ח הוא להבא, הוה אמינא דאף לענין זה הוא, אע"ג דלענין שאילת גשמים נמנה לשעבר, משום הכי הוצרך לשנות כלו לומר דאינו כן, דבריש פרקין דתלה הנדר בחדש משום הכי משום לישנא דבני אדם התרנו לו יום א' של ר"ח שאחר הנדר, להיות נקרא בפי כל בשם ריש ירחא, אבל הכא שלא תלה אותו אלא בגשמים בתרייהו גריר:

ז

כור אחד של חיטין ושתי חביות של יין. לא ידענא אמאי נקט בכור אחד ובחביות שתים, אם לא שנאמר שזה הוא שיעור היין הצריך למאכל כור אחד של חטין בימיהם, או שנאמר שעל שם איזה מעשה שהיה כך שנו דין זה בענין זה, וכה"ג מצינו בסיפא דמתניתין כמ"ש לקמן, וכה"ג יש לתרץ בכל כיוצא בזה:

להפר. למאן דגריס הכי צ"ל דמשום דהוא בעל הדבר עצמו המפר הנדר, דומה לבעל המפר נדרי אשתו שיש בהם עינוי נפש דהוא בעל הדבר שאם אשתו תתענה תנוול בעיניו ולא תהיה נוחה לו, ועוד שאשתו כגופו, ולא דמי לחכם המתיר שאינו בעל הדבר, ולכן אתי שפיר לומר להפר ולא להתיר. ואין לומר דטעמא הוא דהחכם בהתרתו עוקר הנדר מעיקרו כאילו לא נדר מעולם אבל הבעל בהפרתו אינו כן, והכא נמי דומה יותר לבעל מהחכם, שהרי אומר לו קיימתי כדרך אשר נדרת שאקבל והריני כאילו התקבלתי, וכן מה שנדרת משום כבודי כבר נתכבדתי כי זה הוא כבודי, ואינו עוקר בדרך זה הנדר שלו כלל אלא שעל ידי תחבולה זו מקיים תנאו אשר התנה בנדר, דאדרבא יותר דמי לחכם בהא דבקיום תנאי הנדר הרי הוא כאילו לא נדר כלל, דהא לא נדר אלא על תנאי זה וכשנתקיים התנאי באיזה ענין שיהיה אין נדרו נדר כלל, ויותר נראה לומר דדמי לבעל יותר מהחכם בענין זה, שהחכם אינו מתיר הנדר אלא ברצון הנודר שחפץ בהתרתו מפני החרטה או הפתח, משא"כ הבעל שמפר נדרי אשתו בעל כרחה אף שהוא שלא ברצונה, והכא נמי הואיל ועיקר כוונת הנודר היתה שיקבל או יתן ממש וזה לא נעשה, התרה זו הנעשת לו בתחבולה זו הנה היא בעיניו כקוץ ובעל כרחו מקבלה מפני שרואה שמ"מ אין לו תקנה שזה האחר אינו רוצה לעשות רצונו ממש בשום ענין:

את בת אחותו. הא דלא קתני סתם לישא אשה אחת, אלא קתני את בת אחותו. י"ל כמו שהשבתי לעיל בכור חיטין דמשום מעשה שהיה כך כנזכר בפ' ט' משנה ט' נקט אשה זו. ועוד י"ל דבא לרמוז דאין מפצירין לאדם שישא אשה שאינו חפץ בה מתחילה, משום דאין זווגם על הרוב עולה יפה, דסימנא מלתא היא, אם לא שיש בלקיחתם מצוה נוספת על האחרות, כגון זאת שהיא בת אחותו שמצוה לישא אותה כמו שאז"ל (יבמות סב:):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.