הון עשיר/מנחות/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ מנחות יג

ב

מאחד ועד ששים. כתב הר"ב שהם אלף תת"ל עשרונות. והתי"ט בשם התוספות (קו. ד"ה שהן) כתב סדר חשבונותם. והנני כותב כלל הרגיל בין חכמי התשבורת, שתוכל להשתמש בו בתורתנו הקדושה בכל ענין הדומה לזה, והוא שכשתרצה לידע סך חשבון כמה מספרים שכל אחד מתרבה על חבירו, ועודף עליו עודף שוה או איפכא, תצרף המספר האחרון שבהם עם הראשון ותכפול אותו עם סך חצי מנין המספרים, ומספר היוצא מכפל זה הוא סך חשבון כל המספרים. והכא נמי תן אחד על ששים ויהיה ששים ואחד, ותכפול אותו על שלשים שהם חצי מנין המספרים שיש באחד ועד ששים שכל אחד עודף על חבירו אחד, ויצא לך מספר אלף ותתצ"א וזהו סך כל הס"א מספרים:

ג

המעלה את הקומץ בחוץ. הקשה התי"ט למאן דמפרש ליה על קומץ אחד של שני בזיכי לבונה, דה"ל להקדים אליו שני בזיכין טעונין שני קומצין, ע"כ. ולי נראה דאין זו קושיא, דרצה התנא להזכיר בתחילה כל קומץ יחידי, ומטעם זה נמי אתי שפיר אף למאן דמפרש ליה אקומץ דסולת, אע"ג דהפסיק בזה בין קומצי הלבונה הנזכרים בבבא שלפניה ושלאחריה, דאי לאו הכי יותר שייך להקשות אמאן דמפרש ליה אסולת ממאן דמפרש ליה אלבונה, ומ"ש התי"ט למאן דמפרש ליה אלבונה דא"כ קשה קצת וכו' כמש"ל, לא דק באמרו דא"כ, דאדרבא איפכא מסתברא כמ"ש:

ד

הוא מביא. במשנה שבש"ס גרסינן יהא מביא, אבל בכל המשניות שראיתי מדפוסים שונים גרסינן הוא. ולפי זה צ"ל דקמ"לן דבו תלוי הדבר, אע"ג דאמיד להיות שוע, ודרכו כשנותן מתנה ליתן יותר ממה שאומר שנתכוון, דקיל"ן דהמקדיש בעין יפה מקדיש (עי' ב"ב עא. רמב"ם ערכין וחרמין פ"ד הט"ו), אין יכולין להוציא מידו עוד כשאומר לא לכך נתכוונתי, כן נראה:

ח

שחור וכו' גדול וכו' לא יצא. משום דרצה לשנות פלוגתא דר' בסיפא מן הטעם שכתב הר"ב, קתני גדול והביא קטן, אחר שחור והביא וכו', אע"ג דהוי זו ואצ"ל זו, לסמוך לו קטן והביא גדול דעליו נשנית פלוגתא דר':

י

בירושלם. כתב התי"ט בשם רש"י (בתשובות סי' ק"ע הו"ד בתוס' דף קט. ד"ה לא ישמשו) לאפוקי בנוב וגבעון דמותרים לשמש. פי' בבמות כנוב וגבעון, אם יותרו לעתיד, דהא משבאו לירושלם ונאסרו הבמות לא היה להם עוד היתר כדתנן בפ' י"ד דזבחים (משנה ח'), ומעשה דחוניו בבית שני היה, ונפקא מינה מ"מ לזמן הזה דלא נפסלו מכל וכל, ועוד משום אותם ששמשו לד"א דיכול היה להיות בזמן היתר הבמות, נקט בירושלם לאפוקי בבמות:

מנחות מתחיל בכף ומסיים במם היינו מך, כי הוא דרכו להקריב מנחה כמשאז"ל (דף קד:) על פסוק (ויקרא ב, א) ונפש כי תקריב קרבן מנחה:

סליק מסכת מנחות. מנפשות הנאנחות:

הן תקום ותתגבר על יצרך ברוב כחות.

כי תודה בלב נשבר בזבחים ובמנחות:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.