הון עשיר/כתובות/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ כתובות א

א

כתובות

כתובות יש בו שלשה עשר פרקים כנגד י"ג מדות שהתורה הנקראת כתובה כמ"ש רז"ל נדרשת. ועוד איתא במאורות נתן בסי' נ"ה בסוד הכתיבה, דשייכים לה חמשה אלהים ארבע יודין וארבע אותיות שם הויה, והנה הם בין הכל י"ג. ואין לתמוה איך נרמזו ענייני התורה וכתיבתה במסכתא זו, שהרי אמרו רז"ל (תענית פ"ד מ"ח) ביום חתונתו זה מתן תורה:

בתולה. עיין מ"ש בפ' י"ב משנה א':

ליום הרביעי וכו' ליום החמשי וכו'. ביום לא קתני אלא ליום, לרמוז דעיקר הנישואים שהוא הבעילה לא הוו ביום רביעי וביום חמשי ממש כדהוה משמע אי הוה קתני ביום, אלא סמוך ליום הרביעי וסמוך ליום החמשי דהיינו בלילות הבאות אחריהם כדאיתא בש"ס (דף ה.). ורמז יש לנו בזה באות הלמד כי מתחילת ליל רביעי עד חצי הלילה של חמשי, וכן מתחילת ליל חמשי עד חצי הלילה של ליל ששי, שהוא הזמן הראוי לזווג וכמ"ש בברכות (פ"ב מ"ה) בד"ה בלילה הראשון, וכמבואר בספרי משנת חסידים מפתח הכוונות סדר מועד מסכת השכיבה פרק י"א פיסקא ד', יש שם שלשים שעות כמספר הלמד.

ואל תתמה מזה שיהיו כל ששה שעות ראשונות של הלילה נקראות גם כן בשאלה על שם היום שעבר, שהרי בפירוש אמרינן בש"ס דברכות דף ד' ע"א רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי, הרי מבואר דאע"ג דלפי האמת בכל התורה כלה חוץ מבמוקדשים היום הולך אחר הלילה וכדאמרינן בפ' אותו ואת בנו (חולין פ"ה מ"ה), מ"מ בהשאלה איכא למימר איפכא עד חצי הלילה, ולפיכך לא קאמר רב אשי בפלגא אורתא דארבסר אע"ג דבאמת כך הוה, אלא בפלגא אורת' דתליסר נגהי ארבסר. וקמ"לן התנא בזה דעיקר תקנה זו של יום רביעי וחמשי לא נתקנה אלא כדי שתהיה הבעילה בזמן הראוי והוא בליל חמשי ובליל ששי, וכן אמר בר קפרא בב"ר פ"ח רביעי אור לחמשי חמשי אור לששי ע"ש. לבתולה מפני שני טעמים, והם כדי שישכים לב"ד קודם שתתקרר דעתו, וכדי שתבעל ביום שנאמר בו ברכה לדגים כדאיתא בש"ס (דף ה.). ולאלמנה משום טעם אחד, כדאיתא התם כדי שתבעל ביום שנאמר בו ברכה לאדם, ואע"ג דאיכא נמי לבתולה טעמא דשקדו (דף ב.), ולאלמנה כדי שישמח עמה כ"כ ימים כדאיתא בש"ס (דף ה.) טעם זה, לא רמזו לנו התנא במשנה, משא"כ הבעילה שהזכירה בפירוש שאם היה לו טענת בתולים וכו' שזה לא ידע אלא ע"י הבעילה, כי באמת עיקר התקנה מפני שעת הבעילה נתקנה כדאמרן.

והוצרך התנא לרמוז זה באמרו ליום ולא ביום, כדי שלא נטעה לומר דבו ביום הם נבעלות, דאינו כן דאע"ג דתקנו לבתולה שתנשא ביום רביעי ולאלמנה ביום חמשי, לא משום זה הן נבעלות ביום, כי אסור לשמש מטתו ביום (נדה יז.) אלא הם נבעלות ליום הרומז ללילה הבא אחריהם וכדאמרן.

ועוד רמז לנו התנא בלמד זו שהיא רמז לחי, במקום הבית שהיא רומזת למת, כמשאז"ל (ברכות סד. מו"ק כט.) הנפטר מחבירו לא יאמר לו לך בשלום בבית, אלא לך לשלום בלמד, והנפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום בלמד, אלא לך בשלום בבית(ו). שהנושא אשה כדי להוליד בנים מוציא עצמו מכלל מתים, דמי שאין לו בנים חשוב כמת (נדרים סד:), וזוכה לחיים עמה וכמשאז"ל (בר"ר פי"ז, ב) כדכתיב (קהלת ט, ט) וראה חיים עם האשה וגו', הרי מבוארת הלמד הזאת בדרך הפשט ובדרך רמז.

ועוד איכא למימר בדרך דרש, דהנושא אשה זוכה ללמד שהוא למוד התורה, משא"כ כששרוי בלא אשה, כמשאז"ל (יבמות סב:) על פסוק (איוב ו, יג) האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. ודרוש זה לא היינו עושים אותו אי הוה קתני ביום בבית, חדא דלא סלקא דעתין לזה כי אין שם שינוי בלשון, ועוד דאפילו הוה הלשון משונה הייתי אומר דעל שם שביתו זו אשתו (יומא פ"א מ"א) קתני הכי. וע"ד הסוד נמי איכא למימר, דרמז לנו בלמד הזאת לעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, כי אמו היא סוד הלמד כידוע ליודעי חן, כל זה צריך לפרש לפי גרסתנו, אבל בסדר המשנה דירושלמי אין אנו צריכים לזה דהתם גרסינן ביום בבית:

ואלמנה. כשהיא אלמנה מן הנשואין יש לה דין בעולה אף על פי שלא נבעלה, משום הכי לא קתני בפירוש ובעולה ליום חמשי, אלא אלמנה, כי שמה מוכיח עליה, כמ"ש לקמן דכשאין כתובתה אלא מנה דהוא מן הנשואין איירי, ולכן ליכא למטעי ולפרשה במן האירוסין כשאין לה שם לווי או שמוכח כן מתוך הענין:

ב

ואלמנה מנה. מאה לא קתני דומיא דמנין דבתולה, אלא מנה. משום דהכי אית סימן בגוה, דאלמנה נוטריקון אל מנה, שהיא חסרה מנה מהבתולה, והכי איתא בש"ס דף י' מאי אלמנה על שם מנה וכו' ע"ש:

הגיורת והשבויה והשפחה. ובסיפא הפך הסדר ושנא שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו, והתי"ט נתן טע' בשם הרב ליווא, לסדר של סיפא. והנני מוסיף על זה, טעם למאי דלא נשנה רישא דומיא דסיפא, הוא דסמך שבויה לשפחה, מפני שיש להם שייכות זו עם זו שמעבידים אותם:

שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו. ברישא הזכירם לשון יחיד והכא שנאם בלשון רבים, כי כל אחד מן הצדדים האלה יש להם שייכות בכל השנויים ברישא, דכיון דהבא על הגויה חייב עליה משום נש"גז (סנהדרין פב.), הרי שלשון פדיה שייך אף בגיורת וכ"ש על השפחה ממש, וכן לשון שחרור שייכא בגיורת מטעם זה וכ"ש בשבויה, ולשון גרות שייך שפיר אף אשבויה דבעת שהיא שבויה הרי היא כגויה שאינה נזהרת בכמה מצות, וכ"ש דשייך בשפחה שהיא פטורה מכמה מצות בעוד שהיא שפחה:

ג

הגדול שבא על הקטנה. אגב סיפא נקט ליה, ועוד לעיל לא שמענו אלא כשהדבר ספק, והכא אשמועינן דאפילו ודאי נבעלה כתובתה מאתים, משום דבתוליה חוזרים:

וקטן שבא על הגדולה. בירושלמי (ה"ג ד:) מוקי לה שלא כדרכה, או בענין שלא הסיר בתוליה, ותני כן מעשה שעיברה ובתוליה קיימין. ובבבלי (דף יא:) אמרינן דבהסיר בתוליה היא פלוגתא דר"מ ורבנן כמו במוכת עץ, וכן כתב התי"ט בשם הפוסקים, ולא ידענא אמאי לא כתבו משמא דגמרא:

ו

ונסתפחה שדך. אשה קרקע עולם היא כמשאז"ל (עי' סנהדרין עד:), משום הכי קתני בלשון זה:

לא מפיה אנו חיין. זהו אחד מג' דברים שנסתפקו התוספות כמ"ש בר"ה פ"ב מ"ח ע"ש, וזו פירשה אותו חכם וז"ל בלקוטים (שער מאמרי רז"ל מס' כתובות. ועי' שיטמ"ק במשנה דף יב:), פירושו הוא, כי הלא על ג' דברים העולם עומד ואחד מהם הוא האמת (אבות פ"א מי"ח), ולזה אמר לא מפיה אנו חיין, כלומר אם היתה אומרת אמת היינו מקיימים חיים מפיה, כי העולם הזה מתקיים על האמת היוצא מפיה, אבל זאת האשה משקרת נמצא שלא מפיה אנו חיין, וכן דרכי רז"ל להודיע דרשות בתוך דבריהם אגב גררא כי שיחת ת"ח צריכה תלמוד, עכ"ל בלקוטים.

ולעד"נ לומר עוד דבר אחר, והוא שכלל התנא בלשון זה הטעם שאינה נאמנת, שמה שאנו רואין שלא מפיה אנו חיין אלא אנו מתים מפיה, שהוציאה דברי שקר לנחש באמרה לו שהקב"ה צוה שלא יגעו בעץ הדעת, ופתח פתח לנחש בדבר זה לפתותה בנגיעתו בו ולומר לה כשם שאין בנגיעה חטא משפט מות כי כן ראית בעיניך כי באמת לא על הנגיעה הזהיר ה' אלא על האכילה, כן אין משפט מות באכילתו כמשאז"ל (בר"ר פי"ט ג. הו"ד רש"י בראשית ג, ג-ד), ובזה נתפתתה וחטאה והחטיאה וגרמה מיתה לעולם, אם כן אפוא אנו רואים מזה שהיא חשודה לשקר ולכן אינה נאמנת, ומפני כי בראיית הנחש אותה עוסקים בתשמיש נתאוה לה כמשאז"ל (בר"ר פי"ח, ו. הו"ד רש"י שם א), דקדק התנא לשון זה בעניינים אלו של תשמיש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.