האמונות והדעות/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

האמונות והדעות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המאמר התשיעי - בגמול ועונש

א

אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר, הודיענו אלהינו יתברך ויתעלה, כי כבר קבע זמן לגמול ‏הצדיקים, ובו יבדיל ביניהם ובין הכופרים, כמו שאמר (מלאכי ג' י"ז י"ח) והיו לי אמר יי' צבאות ליום ‏אשר אני עושה סגלה וגו'. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים וגו'. והעמידו לנו ‏הנביאים האותות והמופתים וקבלנוהו, וצריך שנקדים שנזכור מחייבות הזמן הזה הנקרא העולם ‏הבא, מן הראיות המושכלות, והכתובות, והמקובלות. ואומר תחלה, כי כאשר התאמת במאמר ‏השלישי והרביעי והששי, כי השמים והארץ ומה שיש ביניהם, לא נבראו כלם כי אם בעבור האדם, ‏ועל כן שמהו באמצע וכל הדברים מקיפים, ועל כן נתן לנפש יתרון מעלה בשכל ובחכמה, ועל כן ‏חייבה במצות ובאזהרות, הכינה בם לחיים התמידים, ושהחיים האלה, כאשר ישלמו אישי ‏המדברים אשר חייבה חכמתו לברו' אותם, וישכיננה עולם אחר ויגמלנה בו.והבאתי על הענינים ‏האלה, מן הראיות המושכלות, והכתובות והמקובלות שם, מה שהוא הקדמה והצעה למאמר הזה ‏מה שיש בו די. וראיתי לחבר אליו מה שיעזרהו ויוסיף לו באור מהג' משכים הנזכרים:‏

ואומר ממה שמחייב אותו השכל עוד, שהבורא ית' כפי מה שנראה לנו מחכמתו ויכלתו והטבתו אל ‏ברואיו, לא יתכן להיות שיעור הטובה אשר כיון בה לנפש הזאת, הוא מה שהיא מוצאה בעולם הזה ‏מטובותיו והנאותיו. שכל טובה שיש בעולם יש עמה רעה, ועם כל הצלחה עמל, ועם כל הנאה צער, ‏ועם כל שמחה אבל. וכל חלקיו שוים, וההכרעה לענינים המעציבים על המשמחים. וכיון שזה מבואר ‏ואין בו ספק, מן השוא שיהיה החכם משים תכלית תועלת הנפש הזאת, הענינים האלה הנהפכים. ‏אבל ראוי שיהיה מזמן לה מדור שיש בו החיים הגמורים וההצלחה המיוחדת ימציאוה אותה. ועוד ‏כי אני מוצא כל הנפשות אשר ידעתים, אינן נחות בעולם הזה ולא בוטחות, אפי' אם הגיעו אל הגדול ‏שבמלכיות, ואל העליונה שבמעלותם. ואין זה בטבעה, כי אם בעבור ידיעתה, כי יש מדור יותר ‏נכבד מכל טובות המדור, והיא נכספת לו ועיניה צופיות אליו, ולולי זה היתה נחה ושוקטת. ומזה ‏שהוא גנה לשכל האדם דברים שטבעו מתאוה להם, מהזנות והגנבה, והעזות והנקמה, והדומה ‏לזה. וכאשר ישמר מזה, ימצאנו עצב וצער ודאגה, ויצטער ויכאב לבו, ולא היה עושה בו כל זה, לולי ‏שהוא גומל אותו עליו טובה. וכן שייפה לשכלו הצדק והיושר, ולצוות בטוב ולהזהר מן הרע, וקיים ‏את כל אלה, ותשיגהו שנאת בני אדם כשיפרע לקצתם, וכאשר יצוום ויזהירם להבדיל בינם ובין ‏תאותם, ואפשר שיגדפוהו ויכוהו, ואפשר שימיתוהו. ולא היה מביא אותו אל כל אלה במה שייפה ‏לשכלו, לולא שהוא עתיד לגמלו עליו גמול גדול. ומזה עוד מה שאנו רואים מחמוס קצת בני אדם את ‏קצתם, ויהיה החומס והחמוס בטוב או ברע, ואחר כן ימותו, וכיון שהוא ית' שמו שופט צדק, מן הדין ‏שיהיה מכין להם מדור שני, ידין בו בין שניהם בצדק, וישיב לזה גמולו כפי מה שהגיע אליו מצער ‏החומס, ויביא על זה מן הענש, כפי מה שמצא מן הערבות בחמסו ועשקו. ומזה עוד, כי אנחנו רואים ‏כופרים בנעימים בעולם הזה, ומאמינים בצער בו, ואי אפשר שאין לאלו ולאלו עולם אחר, שגומלים ‏אותן בו הצדק והמשפט. ומזה עוד, שאנחנו מוצאים מי הרג נפש אחת, ומי שהרג עשרה נפשות ‏יומת, וכן מי שנאף פעם אחת, ומי שנאף עשרים פעם יומת, וכן כל מי שנוהג המנהג הזה. ואם ‏יאמר אומר והלא היה חוב שיברא הבורא את האדם הזה בעולם האחר מתחלה, ויסיר מעליו כל ‏אלה הצערים? נשיב אותו בכמו מה שהקדמנו ביאורו במאמר השלישי:‏

ב

ואזכור מקום הכתובים במקום הזה י"ג ענין, תחלתם ענין יצחק, ראית אותו שמסר עצמו לשחיטה ‏ולקרבן לעשות מצות בוראו, ואלו היה אצלו שהגמול איננו כי אם בעולם הזה בלבד, איזה דבר היה ‏מקוה שיהיה גמולו אחרי מותו? גם הבורא עוד לא היה מצוהו בזה, כיון שלא יהיה לו עליו גמול. ‏ומצאתי עוד, חנניה מישאל ועזרי' מסרו נפשותם לאש שלא יעבדו הצלם, ואלו היו יודעין שהגמול ‏איננו כי אם בעולם הזה אי זה דבר היה נשאר להם אחר שתשרפם האש שיקוו אותו? ומצאתי ‏בדניאל שמסר עצמו לאריות, בעבור התפלה שהיה מתפלל לבוראו, ואם היה יודע שהגמול איננו ‏כ"א בעולם הזה מה היה נשאר לו לקוות אחר שיאכלוהו האריות? אלה הדברים (ירחמך האלהים) ‏מורים, כי הנבראים מסכימים, כי הגמול איננו בעולם הזה. ואם יאמר אומר, הן לא נמצא מה ‏שנזכר בתורה מן הגמול, כי אם בעולם הזה בלבד? והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי, ובפרשת ‏והיה אם שמוע תשמעו. נאמר כי הבורא לא עזבם מבלתי גמול העולם הבא, כאשר אנו עתידים ‏לבאר, ולא היה המפורש בה בהצלחת העולם הזה ורעתו, כי אם לשתי סבות. אחת מהנה, שגמול ‏העולם הבא מפני שאין עומדין עליו כי אם בשכל כאשר בארנו, לא זכרתהו התורה כי אם בקצרה, ‏כאשר עשתה בויצו יי' אלהים על האדם לאמר, ולא אמרה, אנכי יי' אלהיך לא תרצח לא תנאף לא ‏תגנוב, כי השכל מורה על כל אלה, אבל הראתה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, מפני שאין השכל ‏מורה עליו. וכן לא הזכירה הגמול האחר, בעבור שסמכה על השכל שיורה עליו. והשנית כי הנבואה ‏ממנהגה להרחיב בדברים שהצורך מביא אליהם בקרוב, ותקצר בדברים הרחוקים, וכאשר היה ‏צורך העם בעת שנתנה להם התורה, לידיעת ענין ארץ כנען אשר הם באים אליה, הרחיבה להם ‏בפרושו ובמה שיש בו מפרי עבודתם והמרותם, ועל כן התחילה במטר ובמה שבפרשת כי הארץ ‏אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא (דברים יא י), עד סופה, ורמזה אל הרחוק ‏במאמר קצר, לא בפרוש רחב. והטענה הגדולה בזה, מצאנו משה רבינו הגדול שבצדיקים ובעובדים, ‏לא היה לו מעניני גמול העולם הזה דבר, כמו ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ‏ופניתי אליכם, ואכלתם ישן, מפני שלא בא אל ארץ כנען; ואלו לא היה לצדיקים כי אם מה שיש באם ‏בחקותי, היה מתחייב שיהיה רובו למשה ואין עוד, זה מורה שרוב הגמול בעולם הבא. אך הדברים ‏האלה כפי האותות והמופתים, כאשר בארתי קודם זה. ומזה מה שהוגד לנו, כי אליהו מתפלל ‏שיברך הבורא בקמח ובשמן לזולתו בתפלתו, והוא מבקש חלת לחם ולא יגיע אליה. ושאלישע והוא ‏מת החיה הבורא בעבורו האדם אשר השליכו אל קברו, ואלו היה הגמול העולם הזה בלבד, לא היה ‏יכול מי שאינו ראוי להגיע אליו, להגיע זולתו אל מאומה ממנו. ומזה מה שספר לנו על אנשי סדום, ‏שמעת שהגדילו ברעה ובחטא, הפך הבורא את ארצם, והמטיר עליה אש וגפרית, ואלו לא היה ‏עונש כי אם בעולם הזה, היה יורד על מי שהגדיל להרע אש וגפרית בין רב למעט, הכל לפי חטאתו, ‏ואין אנחנו רואים כן. ומזה שבני ישראל כשעבדו זולתו, השליט עליהם זולתם מן האומות ושבו ‏אותם והגלום. והנה אנחנו רואים עמים רבים עובדים זולתו ואינם נשבים ולא גולים, ואלו היה ‏העונש בעולם הזה, היה מגיע אליהם כמהו. ומזה עוד שהוא צדיק כאשר צוה בהרוג טף מדין, ‏והמית טף המבול, והנה אנחנו רואים שהוא מצער בטף וממיתם, מתחייב שיהיה אחר המות ענין, ‏שיגיעו בו אל תמורת מה שנצטערו בו, כאשר בארנו:‏

ג

וכיון שזכרתי אלה הששה ענינים, צריך שאסמוך להם השבעה האחרים אשר מן הכתוב. ואומר כי ‏הם שבעה ענינים, לכל ענין רמז מן התורה וראיה, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור. השרש ‏הראשון, קריאת מה שמקנה אותו החכמה והתורה חיים, כאמרו (יחזקאל כ כא) אשר יעשה ‏אותם האדם וחי בהם, וקריאת מה שמגיעים אליו הכסילים, ממה שמקנה אותם סכלותם מות, ‏כאמרו (שם י"ח כ') הנפש החוטאת היא תמות, ועוד (משלי ח' ל"ה ל"ו) כי מוצאי מצא חיים, וחוטאי ‏חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, ועוד (שם ט"ו כ"ד) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול ‏מטה, ועוד (שם ז' ל"ז) דרכי שאול ביתה, ועוד (תהילים כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב יי' ‏בארץ חיים, ועוד (שם ט"ז י' י"א) כי לא תעזוב נפשי לשאול, תודיעני אורח חיים; וכיון שלא היה ‏אפשר לרמוז בחיים האלה אל חיי העולם הזה, מפני שהצדיק והרשע שוים בו, התחייב לרמוז בהם ‏אל חיי העולם הבא. ותחת כל פסוק דברים ארוכים. והשרש השני ההודאה כי טובה צפונה קיימת ‏לפני האלהים לצדיקים, ורעה צפונה לרשעים. אמר בזה (משלי י ז) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ‏ירקב, ואמר נחמיה זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה יט). וברשעים אמר, (שם ו' י"ד) זכרה אלהי ‏לטוביה ולסנבלט כמעשיהם אלה, וזה אחר מה שאמר בתורה, (דברים ו כה) וצדקה תהיה לנו, ‏ולך תהיה צדקה לפני יי' אלהיך (שם כ"ד י"ג), ועוד (ישעיה נח ח) והלך לפניך צדקך. ותחת כל ‏פסוק פרושים רבים. והשרש השלישי הודעה שלאלהים ספרים שמורים יש בהם מעשה הצדיקים ‏והרשעים, כמו שאמר משה (שמות לב לב) מחני נא מספרך אשר כתבת, ואמר (תהילים סט כט) ‏ימחו מספר חיים, ועוד (מלאכי ג טז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושב שמו, ואמר (ישעיה ‏ס"ה יו') הנה כתובה לפני. וכל מאמר כולל פרושים רבים. והשרש הרביעי ההתראה שיש לבורא ‏מעמד, יגמול בו על כל מעשה אם טוב ואם רע, כאמרו (בראשית ד ז) הלא אם תיטיב שאת ואם לא ‏תיטיב לפתח חטאת רובץ, ועוד כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג יז), ועוד שם פחדו ‏פחד (תהילים יד ה), ועוד שם נפלו פועלי און (שם ל"ו י"ג), ועוד שם יצעקו ולא יענה (איוב ל"ה:י"ב ‏י"ב), וכולל כל מאמר מזה פרושים רבים. והשרש החמישי עוד הרחבת הספרים שהבורא שופט ‏צדק ישלם לכל איש כמעשהו, והוא אמרו (דברים לב ד) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל ‏אמונה ואין עול וגו', ועוד (תהילים קמה יז) צדיק יי' בכל דרכיו, ועוד (שם ט', ח' ט') ויי' לעולם ישב ‏כונן למשפט כסאו, והוא ישפוט תבל בצדק. למשפטיך עמדו היום (שם קי"ט צ"א), ועוד יתן לו לבטח ‏וישען ועניהו על דרכיהם (איוב כד כג), כי עיניו על דרכי איש (שם ל"ד כ"א), כי נכח עיני יי' דרכי ‏איש (משני ה' כ"א), כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט (קהלת יב יד). וכל פסוק כולל פירוש ‏גדול. והשרש הששי זכרון שיש לבורא יום מוכן לגמול, אמר בו (צפניה א' י"ד-ב' א') כי קרוב יום יי' ‏הגדל קרוב ומהר מאד, יום עברה היום ההוא, והצרותי לאד והלכו כעזרי', גם כספם גם זהבם. ‏התקוששו וקושו בטרם לדת חק ולכל פסוק מאלה פירושי' אינני זוכרם הנה שלא יארך הספור. ‏והשרש השביעי קריאת הגמול טוב, ושמונעים אותו מן הרשעים, כאמרו (דברי ה' כ"ט) למען ייטב ‏להם ולבניהם לעולם, ועוד (תהילים לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, ועוד (קהלת ח' י"ב ‏י"ג) כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים וטוב לא יהיה לרשע. ולכל פסוק מאלה פרושים. ‏ואם יסבור סובר שאלה הפסוקים סובלים סברות אחרות מפסידים הטענה בהם לעולם הבא, נבאר ‏שהדבר איננו כמו שסבר, כי השכל חייב הגמול בעולם אחר וכל פרוש מסכים למה שיש בשכל הוא ‏האמת, וכל מה שמביא אל מה שהוא חולק בשכל, הוא הבטל. ואלה ראיות מן הכתוב בדרכים ‏קצרים:‏

ד

אבל הקבלה הדברים בה יותר רחבים משיוכל אדם לכתבם כלם. אך אזכור ממה שבאו בה ראשי ‏דברים, ואומר, קבלו קדמוננו מן הנביאים, כי העולם הזה דומה לפני העולם הבא כפרוזדור לפני ‏ארמון המלכים, אשר צריך שיתקן אדם עצמו בו, במה שהוא ראוי להתקן קודם שיכנס אל הארמון ‏לפני המלך. וזה מבואר בדבריהם, העולם הזה דומה לפרזדור לפני העולם הבא, התקן עצמך ‏בפרזדור כדי שתכנס לטרקלין. ואמרו עוד ששעה בתשובה בעולם הזה יותר מועילה מכל חיי ‏העלם הבא, שאין בו תשובה, כאשר בארנו שמה שנכתב על הנפש בעולם הזה מקדרות ושחרות אי ‏אפשר להנקות; וששעה מנוחה בעולם הבא, טוב מכל חיי העולם הזה, כי הנפשות אליו לא סרו ‏נשקפות עדיו ומצפות אליו, כאשר בארנו. והוא אמרם, יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים ‏בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם ‏הזה. וקבלו עוד שהעולם הבא החיים בו כאור, ואין שם מאכל ולא משתה ולא פריה ורביה ולא ‏ממכר ולא דבר מדברי העולם הזה, אבל גמול הצדיקים מכבוד הבורא. הוא אמרם, העולם הבא אין ‏בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם ‏בראשיהם, והם נהנים מזיו השכינה. ואני עתיד לשוב לבאר איכות גמול הצדיקים בפרוש ובבאור. ‏ומרב החזיקם בענין הזה הנכבד, קבלו שכל מי שאינו מאמין בגמול העולם הבא, ובמתן תורה, ‏ואיננו מאמין בקבלה, אין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם מעשיו טובים. והוא אמרו, אלו שאין להם ‏חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. ומנו שבעה שהתקים ‏אצלם שאין להם חלק לעולם הבא, מפני שהחטיאו בה בני אדם, והוציאום מעבודת הבורא, ולא יכלו ‏לתקן מה שהפסידו. והוא אמרם, שלשה מלכים וארבעה הדיוטות, אין להם חלק לעולם הבא. ‏שלשה מלכים, ירבעם אחאב ומנשה, וארבעה הדיוטות, בלעם דואג ואחיתופל וגיחזי. ועוד ‏כשתרגמו לנו התורה משם הנביאים זכר בתרגומה תחית משה רבינו עליו השלום, כשתרגמו וירא ‏ראשית לו (דברים לג כא) ויתקבל בקדמיתא דיליה ארי תמן באחסנתיה וגו'. וזכרו עוד חיי העולם ‏בתרגום יחי ראובן ואל ימות (שם ו'), אמרו יחי ראובן חיי עלמא ומותא תנינא לא ימות ובתרגום ‏נביאים יש מה שלא יוכל אדם לספו' גמול מפרושי העולם הבא. ואחר שפרשתי מה שנזכר בשלשה ‏המשכים, המושכל והכתוב והמקובל, מהגמול והענש העום הבא, אומר, שעמנו מסכימים כלם עליו ‏מחכמה מקובלת, מהם בדברים מבוארים שלא יסבלו סברא ולא שנוי, מפורשים היטב כאשר ‏אמרתי בבטול התורה:‏

ה

וכיון שבארתי השרשים האלה היטב ותקנתים, אומר אחר כן, כי כבר בארתי ופרשתי שהגמול ‏והענש לגוף ולנפש יחד, מפני שהם פעל אחד; וכן איך יחיה הבורא המתים, ויחבר הנפש עם גופה, ‏בארתיו ופרשתיו. והשיבותי על השאלות התלויות בענין, וגליתי הספקות אשר אולי יפלו בה ‏והסירותים. וצריך שנדבר עתה הנה בפירוש מהות הגמול ומהות הענש, ובספור המקום אשר ‏יהיה אז, ובספור הזמן אשר יהיה להם, שמחייב התמדה נצחית לגמולים ולענושים. ואם גמולם ‏וענשם שוים בענין, ואם יש ביניהם הפרש (ובין) הראוי התמידי? ואם יתקבצו הגמולים והענושים זה ‏עם זה? ואם יש עליהם עבודה לבורא? ואם יתכן שיבחרו בהמרותו? ואם יעבדוהו מה יהיה גמולם? ‏וכאשר אפרש אלה העשר ענינים, ישלם כל מה שצריך אליו במאמר הזה:‏

ואחל בתחלה הודעת מהות הגמול והענש, וכבר זכרתי לפנים מהם קצת, אך אוסיף בהם הנה ‏באור, ואומר שהגמול והענש שני ענינים דקים, יבראם אלהינו בעת השלם, ויגיע מהם אל כל אדם ‏כפי הראוי לו, והם שניהם מעצם אחד, דומה לכח האש שורפת מאירה, והיא מאירה לצדיקים ולא ‏לרשעים, ושורפת הרשעים ולא הצדיקים. ובזה אמר הכתוב (מלאכי ג' י"ט כ') כי הנה היום בא בוער ‏כתנור, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. ומה טוב דמותו אותם בשני מעשי ‏השמש, אשר בה יהיה חום היום, ובה יהיה האור הבהיר. ואמרו היום בוער ושמש צדקה הוא מדבר ‏אחד, הלא תראה כי הלשון רומזת אל השמש במלת יום, באמרה (שופטים יט יא) והיום רד מאד, ‏ואמרה עוד (שם ט') הנה נא רפה היום לערוב. ושרש זאת אשר יחדשנה הבורא מדומה לשמש, ‏אלא שיש בינה ובין השמש הפרש; כי השמש חומה ואורה מתערבים ומשתתפים, לא יגבר אחד ‏מהם מן האחר; והעצם הזה ביכולת הבורא, יתקבץ אורה לצדיקים, ויתקבץ חומה לרשעים, אם ‏בכח שמיחד אותה בו, אם במקרה, שישמור בו אלה מן החום, ויסתיר בו האור מלאה. והסברא ‏השנית יותר קרובה, וכבר ראינו שעשה כן במצרים שקבץ האור לישראל, והחשך למצרים במקרה ‏כמצותו. וכיון ששמתי זה השרש, אומר עתה כי בעבור זה קוראים הספרים כל גמול הצדיקים אור, ‏וכל ענש הרשעים אש, כמו שהם אומרים בגמול (תהילים לו י) כי עמך מקור חיים באורך נראה ‏אור, ועוד אור זרוע לצדיק (שם צ"ז י"א), אור צדיקים ישמח (משלי יג ט), להשיב נפשו מני שחת ‏לאור באור החיים (איוב לג ל). וכמו שאומרים בנפש הרשע (ישעיה א לא), והיה החסון לנעורת ‏ופועלו לניצוץ ובערו שניהם וגו', ועוד (שם ל' ל"ב) כי ערוך מאתמול תפתה, ועוד (איוב טו לד) כי ‏ערת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד, ועוד (איוב כב כ) אם לא נכחד קימנו ויתרם אכל אש, ועוד ‏‏(איוב כ כו) כל חשך טמון לצפוני תאכלהו אש לא נפח, ועוד תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש ‏תאכלכם (ישעיה לג יא). ועוד (שם כ"ו י"א) אף אש צריך תאכלם, ועוד ימטר על רשעים פחים אש ‏וגפרית (תהילים יא ו), ימוטו עליהם גחלים באש יפילם (שם ק"מ י"א) והדומה לזה. ואם ידרוש ‏דורש להמשיל לו איך יהיה גוף בלי מאכל ובלי משתה תמיד? נמשיל לו במשה רבינו עליו השלום, ‏אשר החיהו הבורא ארבעים יום שלש פעמים בלא מאכל ובלא משתה, כמ"ש (שמות לד כח) ויהי ‏שם עם י"י ארבעים יום וגו'. אך חיה באור אשר בראו לו ונתנו על פניו, כמ"ש (שם כ"ט) ומשה לא ‏ידע כי קרן עור פניו. שם זה אות והקרבה אל שכלנו, שנעמוד על חיות הצדיקים באור לא במזון, וכן ‏אמר לו (שם י') נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו'. וזה כאמרו לצדיקים, ומעולם לא שמעו ולא האזינו. ‏עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה סד ג). אבל איך יחיה הבורא הענוש תמיד ‏העומד נצח באש? לא מצאנו במה שקדם מי שאירע לו כה שנמשיל בו, וכאשר לא נמצא, זכרו ‏הכתוב בפירוש ואמר (ישעיה סו כד) כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. וזה המאמר מחייב ‏שיהיו נפשותם שמורות בגופם בענין דק חוץ מן החום המכאיב, עד שיהיה החום המכאיב ענש להם ‏ויסבלוהו. ויישר עוד שישמור נפשות הצדיקים בענין, עד שתהיה האורה המגעת אליהם מערבות ‏מתמדת, חוץ מהענין אשר בו יעמדו. אלא שהצרך להאמין בזה הענין הדק השומר, הוא בשער ‏הענושים יותר צריך, ממה שצריך בשער הגמולים. הלא תראה שהמלכים כשהם רוצים לענוש ‏האדם זמן ארוך נותנים לו לאכול ולשתות קודם שישלם בו חפצם מן הענש, כי הם עושים זה ‏מתחת הטבע. אבל הבורא עושה ממעל לטבע, יעמיד וישמור בלא מאכל. ונקרא הגמול גן עדן, ‏בעבור שלא נמצא בעולם יותר נכבד מן הגן והוא אשר השכין בו האדם. ונקרא הענש גיהנם, מפני ‏שהכתוב קראו תפתה. והוא שם מקום קרוב לבית המקדש, יאמר עוד התפת וגיא בן הנם (ירמיהו ז':ל"ב ‏ל"ב), ונאמר לו בספר יהושע גיא הנם (יהושע טו ח). ועל גן ששכן בו אדם נושאים המשל הנכבד, ‏באמרו כגן עדן הארץ לפניו (יואל ב ג), ועל מקום התפת נושאים המשל הפחות, כמ"ש (ירמיהו י"ט:י"ג ‏י"ג) והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים:‏

ו

וכיון שבארתי שתי המדות האלה צריך (להשיב) על השאלה השלישית, והוא המאמר במקום אלה ‏הגמולים והענושים, כיון שהם אדם גופים ונפשות, ואי אפשר להם בלי מקום ינוחו בו, ומקיף ‏שיקיפם, יברא להם הבורא וישכנם בם. והמאמר הזה מביא אליו צרך הנבראים, ועם זה שספרי ‏הקדש זכרו אותה, אך קראוהו שמים וארץ להקריב אל הבנתו, מפני שאין אנו רואים כי אם שמים ‏וארץ; והוא אמרו (ישעיה סו כב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה. ואומר ‏בשער זכרון המקום, מה אפני החכמה בשמים חדשים וארץ חדשה, ולמה לא גמלם במקום הזה ‏הידוע? ואבאר ואומר, מפני שהארץ לא הוכנה כי אם לצרכי המזון, ועל כן יש בה שדות לזרוע ‏וגנות, ונהרים ואפיקים להשקות האילנות והבהמות, והים והנחלים למטר ולשטף, ומדברות למרעה ‏החיות, ודרכים להולכים. והצרכנו למדור הזה לכל אלה המותרים כלם, בעבור צרכנו למזון ולקנין, ‏אבל מדוד העוה"ב אין בו לא מזון ולא קנין, ואין צרך לשדות ולא לצמח, ולא לנהרות ולא להרים ולא ‏לנחלים, ולא לכל מה שדומה לזה, ואין צריך לבני אדם בעת ההיא, כי אם מתקע ומקיף בלבד, ‏יבראהו להם כפי אשר ירצה, והוא המושב והמקיף אותו. ואין דומה פרוש כי כאשר השמים (שם) ‏ופרוש אמרו (שם ס"ה י"ז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה; כל הפסוק ההוא בעת הישועה, ‏וכאלו חדש להם עולם על דרך המשל, כל שכן שאמר אחריו (שם י"ח) כי הנני בורא את ירושלים ‏גילה ועמה משוש, ואיננו רוצה שיחדש בריאת ירושלים, אבל יחדש לה השמחה, כי השלמתו גילה ‏ועמה משוש, וכאלו בראם בשמחה; כי כאשר השמים החדשים, כיון שהוא בעולם הבא, הוא מקום ‏ומקיף באמת, יבראם לבני אדם, וימחה המתקע הזה והמקיף הזה, וישימם לאין, כאר פירש שם ‏‏(תהלים ק"ב כ"ו-כ"ט) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים, המה יאבדו ואתה תעמוד, ואתה הוא ‏ושנותיך לא יתמו, בני עבדיך ישכונו. ואמרו ישכונו, אחרי המחות השמים והארץ, מחייב בריאת ‏מקום אחר ישכנו בו. - ועוד בעבור האויר אשר בין שתי קצוות האלה, כבר התברר לנו שהוא מושך ‏גופותינו, מה שהצריכנו אל תמורה תחתיו מהמזון; ומפני שהיו בני אדם בעולם הבא אינם צריכים ‏מזון, התחייב שיהיה האויר להם שלא כטבע האויר הזה, עד שלא יצטרכו אל המזון, וכאשר יהיו ‏שתי הקצוות בטבע האלה כזה, שהאויר הממוצע ביניהם איננו זה האויר ולא בטבעו:‏

אך איך יהיה הזמן אשר הוא תשובת השאלה הרביעית? אומר כי זמן כלו אור בלי חשך, ר"ל שלא ‏יהיו שתי משמרות זו אחר זו לילה ויום, כי הלילה והיום אפני החכמה כשהשכינה בני אדם בארץ, ‏במקום שיהיו במסע השמש ותנועתה, להיות היום להתעסק בו במחיתם ודרכיהם, והלילה למנוחה ‏ולהשקט ולמשגל ולהתבודד בעצות והדומה לזה, אבל העולם הבא, אין בו מכל זה מאומה, ואיננו ‏צריך אליהם בלי ספק ללילה ויום, וכן למנות החדשים והשנים, כי זה איננו בעולם כי אם לחשבון ‏ולשכירות ולצמח הארץ והדומה לזה, אלא שחלק מה מהזמן יהיה לו אות, יהיה עליהם בו עבודה ‏כאשר אני עתיד לבאר:‏

ז

אבל השתי שאלות החמישית והששית, אשר המה הרבות זכר גמול הצדיקים וענש הרשעים, אדבר ‏בזה מדרך המושכל. ואומר כי כאשר חייב הבורא את האדם בעבודתו, היה ראוי לעורר חפצו עליה ‏בגדול שבדברים המעוררים את החפץ, כי אם היה מושך חפצו בדברים מעטים, ולא היה עובד ‏אותי, היה יכול האומר לומר, אולי אם היה מיחלו ביותר שיחל היה עובדו; וכאשר יחל אותו בכל, לא ‏תשאר לו טענה. ובאור זה, אם הושם זמן גמול הצדיקים אלף שנה, היה אפשר לומר, כי לא חפצו ‏בה קצת בני אדם, בעבור מעוט השנים, וכן שני אלפים ושלשת אלפים, וכל מה שהוא קצוב, ימצא ‏בשכל שיעור אחר למעלה ממנו; וכאשר ישים גמולם בלי תכלית ובלי הפסק, וטובותם לא תמוטנה, ‏לא נשאר מקום לטוען לטעון. ואלי יאמר אומר כי הענין הזה בגמול יותר נכון, כי היא טובה והצלחה ‏וחסד, אבל ביסורים וההתמדה באש, רואה אני שזה עזיבת הרחמים ואכזריות, ומה שאיננו דומה ‏למדותיו יתברך; ואומר בזה עוד דבר מגיע, כי כאשר התחייב ליחל אותם יחול שאין גדול ממנו, כן ‏התחייב להפחידם הפחד שאין גדול ממנו; כי אם היה מפחידם ביסורי אלף שנה, היה יכול האומר ‏לומר, אלו היה משים אותם אלפים היו מפחדים יותר, ואם היה משים אותם אלפים היה יכול לומר, ‏אלו היה משים אותם רבבה היו מפחדים יותר, על כן שם היסורין באין תכלית, שיהיה מפחיד ‏בגדול שבהפחד, שלא תשאר עמו תואנה לשום אדם. וכאשר ייראם ביראה הגמורה ולא ישמעו, לא ‏היה נכון להמיר מה שהפחדים ויכזיב מאמרו, אך בעבור הצדיק מאמרו ודברו, ראוי שיתמיד עליהם ‏היסורין, וחמסם על נפשם, כי מרו וכחשו, ולו החסד בשהגדיל עליהם בפחד היסורין לתקנם ‏לעבודה. וזה הענין דומה לשאר הדברים אשר בראם הוא בחכמה, והם שבים לשער בחטא האדם, ‏כמי שיצא בלילה וירד לבור, ויאכל המאכל בלא עתו, ושיתרפא במה שמזיק והדומה לזה. ואח"כ ‏אומר בשער מן הכתוב שהוא מתמיד לעד. תחלה אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ‏‏(דניאל יב ב), ואומר עוד (תהילים טז יא) נעימות בימינך נצח, ואמר עוד (שם מ"ט כ') עד נצח לא ‏יראו אור. וכאשר אמר (שם ק"ב כ"ח) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו, אמר אחריו (שם כ"ט) בני עבדיך ‏ישכונו וזרעם לפניך יכון. וחייב במאמר הזה, שכמו שהוא ית' קיים לעד לבלי הפסק, כן עמידת ‏הצדיקים מתמדת בלי הפסק. ואם יטעון טוען ויאמר, כאשר הכשרת עמידת הברואים עמו באחרית ‏הזמן באין תכלית, יכשר גם כן שיהיו הברואים עמו בתחלת הזמן באין תכלית? אני מבאר ההפרש ‏אשר יש בין שני הדברים. ואומר, כי היא מן השוא שיהיה הנברא לא סר עם בוראו בלא תכלית, כי ‏כל עושה בהכרח הדברים קודם למעשהו; אבל כשהוא מקדים ועושה אותו, בכל יום שאנחנו רואים ‏אותו בשכלנו יכול לקיימו בו, נראה אותו גם כן יכול לקימו יום אחר; וכאשר יבטיחהו שיעשה לו, כן ‏הוא מגיע לו כל יום ביום וכל עת בעת, לא ירחיק השכל מזה מאומה אבל מכשיר אותו. ואם יאמר ‏מה יתרון בעת ההיא לבורא על הנברא? נאמר, זה המאמר אין צריך תשובה. ואיך ידמה הגוף ‏והרוח הצריך אל זמן ואל מקום, הנהנה, המצווה, והמוזהר, הצריך אל עמידה שיעמידהו, למי ‏שהתעלה מכל הענינים האלה והדומה להם. אבל הוא לפניו כמי שעיניו ונפשו תלויות למה ‏שיחדשהו לו, כמו שנאמר (שם) וזרעם לפניך יכון:‏

ח

אבל תשובת השאלה, אם גמולם וענשם שוים בענין? אומר, כמו שלא יכלה גמול אלף זכות, כן לא ‏יכלה גמול זכות אחת, וכמו שאלף חובה לא יכלה ענשה, כן חובה אחת לא יכלה ענשה, אלא ‏שהגמול והענש אעפ"י שהם לנצח למעשה אחד ולאלף מעשה, ענין כל אחד יהיה כפי מעשהו. ומי ‏שעושה זכות אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה ענינו בגמול כפי מה שעשה, אלא שהוא לנצח, ‏כאשר אנו רואים בעולם הזה אנשים, תכלית טובתם המנוחה בלבד, ואנשים שהם עם המנוחה ‏אוכלים ושותים, ואנשים אחרים, שהם עם כל זה לובשים הבגדים החמודות, ואחרים עם כל זה יש ‏להם מעלות גדולות, כן בעולם הבא אנשים, נאמר בהצלחתם אף בשרי ישכון לבטח (תהילים טז ט), ‏ואחרים, בצל כנפיך יחסיון (שם ל"ו ח'), ואחרים, ירויון מדשן ביתך (שם ט'). ואחרים, והלבש אותך ‏מחלצות (זכריה ג' ד'). ואחרים, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה (שם ז'), רמז בו אל ‏המלאכים אשר נאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכן מי שעובר עבירה אחת או עשרה או ‏מאה או אלף, יהיה ענינו בענש כפי מה שעשה, אלא שהוא מותמד לנצח, כאשר אנחנו רואים בעולם ‏הזה אנשים שענשם שיושמו במשמר, ואחרים שגוררים עם זה בחבלים, ואחרים עם כל זה קשורים ‏וכפותים, ואחרים עם כל זה אסורים בזיקים וכבלים, ואחרים עם כל זה מכים אותם במה ‏שמכאיבם; כן בעולם הבא, אנשים שנאמר ביסוריהם, ואספו אספרה אסיר על בור וסגרו על מסגר ‏‏(ישעיה כד כב), ואחרים, עונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה כב) ‏ואחרים, ואם אסורים בזיקים (איוב לו ח), ואחרים, וסער מתגורר על ראש רשעים יחול (ירמיה ל כג):‏

אבל השאלה (השמינית) היש בענין הצדיקים יתרון זה על זה? וכן בענין הרשעים, כבר נכנס שרש ‏תשובתה במאמר הזה הקודם. אבל רואה אני להשריש משרש, אשר להם יתרון שבעה סעיפים ‏ואומר, כי ממה שמורה שיש לצדיקים מעלות בגמולם, שכל אחת יתרה על חברתה, תחלה מה ‏שמחייב אותו השכל, ואחר כן שמצאנו בספרים שבע מעלות זו למעלה מזו. הראשונה שקצתם יהיה ‏לו אור כזריחת אור השמש, אמר בו (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, וקצתם יהיה ‏לו עם ערבות בניצוציה, כמו שאמר (שם) ומרפא בכנפיה, וקצת' יתקיים לו האור כדבר הנטוע, ‏כמ"ש (תהילים צז יא) אור זרוע לצדיק, וקצתם יוסיף לו האור. כמ"ש (משלי יג ט) אור צדיקים ‏ישמח, וקצתם יהיה אורו כאור הגלגל, אמר בו, (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו בזהר הרקיע, ‏וקצתם יהיה אורו כאור הכוכבים, חוץ מן השמש, אמר בם (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ‏ועד, וקצתם יהיה אורו לו כאור עצם השמש, ובם אמר (שופטים ה לא) ואהביו כצאת השמש ‏בגבורתו. וכמו שידענו שמרע"ה היו פניו מלאים הוד, ופני יהושע פחות ממנו, מפני שאמר בו ‏‏(במדבר כז כ) ונתת מהודך עליו, ולא אמר כל הודך, ופני שבעים זקנים פחות מהם, בעבור שאמר ‏‏(י"א כ"ה) ויאצל מן רוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים, וכאשר תהיה עלת מהודך עלליו, ‏למען ישמעו כל עדת בני ישראל, הזקנים בכלל העם. ומה שיורה על כי הענושים גם כן יש להם ‏מעלות זה על זה, מצאנו בספרים להם זכרון שבע מעלות בלהב האש. מהם מי שהאש מלהבת פניו ‏עד שיאדימו, ובכמוהם אמר (ישעיה יג ח) פני להבים פניהם; ומהם מי שישחירו פניו כשחרות ‏הקדרה, ובכמוהם אמר, (יואל ב ו) כל פנים קבצו פארור; ומהם מי שיגיעהו ממנו כמו צליה ובשול, ‏ובהם הוא אומר, (מלאכי ג יט) הנה היום בא בוער כתנור; ומהם מי שיגיעהו כמי שתאכלהו האש, ‏ובהם הוא אומר (איוב כ כז) תאכלהו אש לא נפח; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת בעצים, ובהם ‏הוא אומר (ישעיה ל לג) מדורתה אש ועצים; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת העפר והאבנים, ‏ובכמוהם הוא אומר, (דברים לב כב) ותאכל ארץ ויבולה; ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת עד מעמקי ‏ארץ, כמו שעושים הזועות, ובהם הוא אומר, (איוב לא יב) כי אש היא עד אבדון תאכל, כאשר ‏ידענו כי מכת מצרים היתה כוללת ומגיע לכל אחד כפי מדתו, כמו שאמר (תהילים עח נ) יפלה ‏נתיב לאפו. ופרוש יפלס ישקלהו במשקל, כמו שאמר (משלי טז יא) פלס ואזני משפט ליי. - אבל ‏תשובת השאלה (התשיעית) מי אשר ם ראויים ליסורים האלה? נאמר, הכופרים והמשתפים ובעלי ‏העברות החמורות אר לא עשו תשובה. אך הכופרים והמשתפים הוא אשר אמר בהם (ישעיה‏ סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי ובעלי העברות החמורות, הם אשר נכתב בהם כרת או ‏מיתות בית דין. כי כאשר יכרתו מהעולם הזה, יוציאו' אל הכרת בעולם הבא מבין הצדיקים גם כן, ‏מפני שלא עשו תשובה. ואם לא יכריתנו, אבל השלים ימיו כדי שיאריך לו, ועם כל זה לא עשה ‏תשובה, יהיה ענשו יותר קשה, והכרתו מבין הצדיקים יותר ראוי, מפני שהאריך לו ולא שב. ואם לא ‏יהיה מכל אשר ספרנו מאומה, מה שהוא זולתם הם קלות ויכופרו לו. - ואם יאמר אומר באי זה דבר ‏יכופרו לו מבלי תשובה? נאמר, הלא הקדמנו המאמר שאין להם כי אם קלות, ואמרנו שזה מחייב ‏שכבר נזהרו מן החמורות, ולא נזהרו מהם עד שקיימו שבנגדם, ולא כפרו אבל האמינו, ולא שתפו ‏אבל יחדו, ולא רצחו ולא גנבו ולא נאפו, אבל עשו בצדק ובמשפט. ומי שהוא על הדרך רוב מעשיו ‏זכיות, והעבירות המעטות ההם כנגד אל, ישלמו לו עליהם בעולם הזה ויצא נקי, כאשר בארתי ‏במאמר החמשי:‏

ט

אבל השאלה (העשירית) היא היתקבץ קצתם על קצתם? אומר, כפי אשר הסתכלתי ומצאתי, כי ‏הצדיקים והרשעים רואים קצתם את קצתם בראות בלבד, כמו שאמר בצדיקים (ישעיה שם) ויצאו ‏ובאו בפגרי האנשים הפושעים בי. וכל אשר יתברר להם יסורם, יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן ‏היסורין האלה, וישמחו ויגילו בענינם. וכמו שאמר על הרשעים (שם ל"ג י"ד) פחדו בציון חטאים ‏אחזה רעדה חנפים, יתמהו על הצדיקים איך יעברו על האש היוקדת ולא תזיקם, ויאנחו על מה ‏שאבד מהם מהגמול. וכאשר דמה אותם שמה כאנשים, נקראו לאכול לסעודה, ואחרים שזמנו ‏ליסורים, והם רואים אותם ונאנחים, הוא אמרו (שם ס"ה י"ג) לכן כה אמר יי' הנה עבדי יאכלו ואתם ‏תרעבו וגו'. אבל הצדיקים קצתם עם קצתם, מי שמעלתו מהם קרובה למעלת אחר יפגענו, ואם ‏תהיה רחוקה לא יפגענו. ועלה בדעתי, הענושים כל שנים מהם שתהיה מעלותם קרובות זו לזו ‏אינם נפגשים, מפני שהיסורים פוסקין ביניהם וטרדתם בהם:‏

י

אבל השאלה היש לאלהים עליהם עבודה? אומר כן, שלא יתכן שיעשה בדבר הזה שיעזוב שכל ‏שלם בלי צוי והזהרה, ואלו היה נכון לעשותו בעולם הבא היה עושהו בעולם הזה, אך יש לו בו חבה ‏עליהם שיאמינו באלהותו, ושלא יקללוהו, ולא יספרו עליו המדות המגונות, ומה שדומה לזה. אלו ‏מדרך השכליות הגמורים, וזה דבר שאי אפשר זולתה, וזכרו הספרים עבודה אחרת שמעית, והוא ‏שיכוין להם מקום מארצם, יחייבם בו שיבואו אליו בכל פעם, הוא להם כיום השבת וראש חדש אצלנו ‏עתה, ויעבדוהו שם במה שיצוה אותם, עד שלא יעזבם בלי עבודה כמ"ש (שם ס"ו כ"ג) והיה מדי ‏חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יי'; וכאשר ישלימו, יצאו ויראו ‏הענושים, כמ"ש (שם כ"ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים, מפני שאמר יבא כל בשר. ואמרו קדמוננו ‏שהצדיקים אין עומדים בלי עבודה בעולם הבא, כאשר הם בעולם הזה, אמרו, תלמידי חכמים אין ‏להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אבל הענושים לא יתכן שיצוו בעבודה בעבור היסורין ‏ובעבור שהיתה מעתיקה אותם מענינם המתמיד כאשר הקדמנו. אבל תשובת השתי שאלות ‏האחרונות, אשר אחת מהנה אם יעדו מה יהיה גמולם? והאחרת, אם הם לא יעבדו, מה יהיה ‏מענינם? כבר השיבותי עליהם בסוף המאמר השמיני, ואמרתי שלא ערב להם הגמול הנצחי, כי אם ‏בעבור שידע שהם יבחרו בעבודתו ולא בהמרותו, וכי כאשר יבחרו בה, יוסיף להם ביתרון הטובה ‏כאשר בארנו. וכיון שיצאו שתי אלה עם הראשונה אשר קדם באורה, נשארו עשר בלבד:‏

יא

וראוי שאחבר אל המאמר הזה מה שאומר. אבל ענין הגמול על כל מצוה ודת והשתדלות מה הוא? ‏וכן ענין הענש על כל מצוה ודת והשתדלות; - כי לא עבר זה בעלם הזה, לכמה פנים מן החכמה. ‏אחד מהם כי שרש העון אשר בו הגמול והענש לא ראינוהו, אבל הגיענו בדרך הקירוב וההבנה, ואיך ‏נעמוד על סעיפיהם אשר הם יותר דקים? ועוד שלא יארכו הדברים וירחבו המאמרים וירבה הטרח; ‏ועוד שלא נבחר מה שנרצה מן העבודות, כשנדע גמול כל אחד מהם; ועוד כי הטרדה הגדולה ‏בלבותינו, הוא הדבר הקרוב אלינו בצווי לאמר ענין הישועה, ועל כן הרחיבו בו הספרים ובארו. אבל ‏אני מקוה שיפורשו לנו מיום הגמול לכל עבודה, ומדיני דרכי הענש על כל עבירה בזמן הישועה ‏בשיגלה הענין הזה, ויפנו הלבבות לבקש חכמה, ויזדככו הטבעים לקבל התבונה, כי קרובה היא ‏ומזומנת לצאת אל העולם הבא. ואומר שעל כן אמר שהנבואה תהיה כוללת הכל, באמרו (יואל ג':א' ‏א') והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, כי לא יתנבאו כי אם במה שהוא, ואשר יהיה עתיד בעת ‏ההיא, הוא גמול העולם הבא וענשו. וכאשר יודיעם זה, יתן להם עליו אותות ומופתים, כמ"ש אחריו ‏‏(שם ג') ונתתי מופתים בשמים ובארץ. ואחר כן אמר אחריו, כי הדברים האלה יהיו קודם תחיית ‏המתים, כשאמר (שם ד') השמש יהפך לחשך והירח לדם, ומי שהשכיל לנפשו יהיה מן המשכילים ‏ומי שמתקן בני אדם לעבודת אלהים וילמדם מה שיגיעו בו אליה, יהיה ממצדיקי הרבים, כמ"ש ‏‏(דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ובעבור זה ‏יצוה כל חכם על ההשגחה ובלמוד בני אדם והישרים:‏

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף