האלף לך שלמה/אורח חיים/קפד
|
< הקודם · הבא > |
ט"ז בסי׳ שס״ח כ׳ דטוב יותר שכ״א יערב בע״ש והעירני ח״א שהוא סותר לדברי הח״ץ בתשובה סי׳ קי״ב והחכם הנ״ל נדחק לחלק דכוונת הטו״ז על תנאי ואח״ב תמה על הח"צ מעירובין דף מ׳׳ה ודף ס״ח דמוקי לה דברי ר״ש שלש חצרות פתוחות זו לזו דנתנו עירובו בחצוניות והכי קיי״ל בסי׳ שע״ח ומוכח דלא כהח״ץ עכתו״ד.
ובאמת לא ירד לכוונת הח״צ ולדבריו קשיא הלכתא אהלכתא דהרי קיי״ל כשמואל בסי׳ שס״ו סעיף ד' דחולק עירובו אין עירובו עירוב ובסי׳ שע״ז קיי״ל כר״ש וכדמתרץ לה הש״ס בנתנו בזה ובזה אך באמת א״ש דהח״ץ מיירי דגבו העירוב מכל אחד מעט כמנהגנו עכשיו וממה שהוגבה כל העיר נתנו מקצת בזה ומקצת בזה והנה בזה יתכן שיהי׳ חלק מקצת בני אדם רק בבה״כ זה וחלק מקצת בני אדם רק בבה׳׳כ זה ואין לזה ולזה לכולם כחד מקום היינו דין הח״צ דלא מהני וזה הוי כוונת שמואל במ״ש החולק ערובו אין עירובו עירוב היינו מחשש דלמא חלק זה לבדו וחלק זה לבדו אבל באם ידוע דנתערבו החלקים יחד ומונחים ביחד רק דמערב עם זה ומערב עם זה ודאי מהני והיינו דין הש״ס בשלשה חצרות ודין הטו״ז כיון דנתן לזה חלק ולזה חלק ודאי מהני ואין איסור מה דמערב עם זה ועם זה וז״ב.
והנה יש לי להתנצל על מנהג האמבורג שהתלונן הח״צ והוא דהרי מבואר בש״ס מ׳׳ח כמאן כב״ש וכו' אפי׳ תימא ב״ה ע״כ לא קאמר ב״ה אלא דמליא למנא ואייתרא אבל היכא דפלגי׳ מפלג לא וא״כ הוי ק״ו דמה במליא למנא ואייתר כל דאינו חולק הוי עירוב מכ״ש אם נתערבו יחד כל החלקים ואין ניכר חלק זה וחלק זה ואח״כ חולקים דזה עדיף ממליא למנא ואייתר וזה אפשר אף לב״ש מהני ולב״ה ודאי מהני וע״כ לא קאמר שמואל רק באם לא נתערבו העירוב בתחלה יחד וניכר כ״א לעצמו וחלקו זה כאן וזה כאן משא״כ בנתערבו יחד תחלה וז״ב ונכון[א]
- ↑ הנה ק״ל לכאורה על הפוסקים דפסקו כשמואל דחולק עירובו אינו עירוב ומנ״ל הרי י״ל שמואל לשטתו דס״ל שם עירוב משום קנין והרי בעלמא אין כסף קונה רק בהגיע ליד המקנה ולא בהושלש ביד שליש וכאן אין העירוב מגיע ליד כל בעלי חצרות רק כיון דנשתתפו אהדדי גמרי ומקניא וכעין שכתבו התוס׳ שם ד״ה עירוב משום קנין וז״ל וי״ל כיין דיש קירוב דעת ביניהם עשאו חכמים כאלו הקנו זה לזה וא״כ היכא דלא הוי שותפין תחלה בעינן דנשתתפו יחד בחד כלי אז כיון דנשתתפו עתה ונעשה עתה קירוב דעה ביניהם אנן סהדי דהקנו זל״ז ולכך בעינן בחד כלי דבלא״ה כיון דקפיד ליכא קירוב דעת ביניהם ולכך יש סברא לחלק בין מליא למנא ואייתר כיון דאינו מקפיד יש קירוב דעת אבל במפליג פליג כיון דמקפיד וליכא קירוב דעת לא הוי קנין אבל לרבה דס״ל משום דירה והכי קיי״ל מה לי אם מפלג פליג או לא ס״ס כיון דהעירוב מונח בהך ביתא הוי כאלו דייר כאן לכך לרבה י״ל דאפי׳ אם חולק עירובו הוי עירוב ולמה פסקו כרבה דמשום דירה ופסקו כשמואל דחולק עירובו. שבתי וראיתי דהוציאו כן ממה דאמרינן שם בש״ס מה בינייהו א״ב כלי ופחות מש״פ וקטן ולא קאמר נמי חולק עירובו בע״כ מוכח דחולק עירובו לכ״ע לא מהני ודוק. והנה עיינתי שנית בהח״ץ שכתב שם וז״ל ואין לחלק נמי כשאחד מזכה לכולם להיכא שכ״א נותן משלו הוא דאמרינן החולק את עירובו אין עירובו עירוב אבל באחד מזכה את כולם אף שחולקין את עירובן עירובן עירוב וכו׳ מלבד דאם איתא להך מלתא לא הוי שתק תלמודא מיני׳ וגם לא נמצא רמז מזה בפוסקים וכו׳ ועוד וכו׳ ולא אאמין שיצאו דברים אלו מפיו הקדוש דהרי מפורש אומר בש״ס דאפי׳ בכ״א נותן חלקו במליא ולמנא הוי עירוב לב״ה דקיי״ל כוותי׳ רק בלא מליא דניכר דמקפיד בזה הוי חולק עירובו וא״כ מכ״ש באחד מזכה לכולם דלא הוברר חלק כ״א לומר בזה דהוי כמקפיד דעדיף ממליא למנא ואייתי דלכך לא נצרך לבאר זה בש״ס ופוסקים דכ״ש היא כיון דמוכח בש״ס דמטעם קפידא תליא מלתא לכך העיקר כמנהג הראשונים