דרכי נעם/יורה דעה/טז
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף. | |||
שאלה טז
על מה שאמרו בגמרא (מנחות לב, ב) על המזוזה שתלאה במקל פסולה. אם הפיסול הוא לפי שתלאה במקל אבל אם תלאה במזוזת הפתח עצמו לא פסל, או דלמא כל שהיא תלויה ולא קבעה ממש בגוף מזוזת הפתח פסולה, היות מתנדנדת לכאן ולכאן ואינה קבועה. גם להבין האי תלייא במקל כיצד היא והמקל היכאן היא נתונה, הכל צריך ביאור.
תשובה
דין זה פרק הקומץ רבה (מנחות) דף ל"ב (ע"ב) א"ר יאודה אמר שמואל תלאה במקל פסולה מ"ט בשעריך בעינן תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחרי הדלת סכנה ואין בה מצוה של בית מונבז המלך היו עושים בפונדקותיהם כן זכר למזוזה ע"כ. ופי' רש"י ז"ל (שם) תלאה למזוזה על הפתח במקל. שהניחה אחורי הדלת שקבעה בכותל אחורי הדלת. סכנה מן המזיקים שאין הבית משתמר בה עד שיקבענה בצורת הפחח כהלכתה. היו עושין בפונדקותיהן כן. פונדק היינו שלנין בו עוברי דרכים בדרך ואין חייבת במזוזה דלאו דירת קבע הוא וכו' ושל בית מונבז המלך כשהיו מהלכין בדרך נושאין מזוזות עמהם ותולין אותן בפונדק במקל עד הבקר זכר למזוזה לפי שלא היו דרין לעולם דירת קבע אלא הולך היה מעיר לעיר במלכותם ע"כ.
וצריך להבין מה ענין תליה זו במקל ומקל זה היכן קבוע או היכן קובעו.
ונראה לעניות דעתי שזה התולה כוונתו להניחה דרך עראי ולא לקבעה ממש כדי שיהיה נוח להסירה לכשירצה. כגון שדר בביתו של גוי שכשיוצא מן הבית נוטלה ויוצא, כיצד הוא עושה אינו קובעה במסמרים במזוזת הפחח כהלכתה, אלא תולה אותה במקל, ואפשר דלמשקוף העליון קרי מקל כיון שראוי המשקוף והמזוזות ליעשות מקנים בעלמא כדאיתא לקמן (לג, ב) העמיד לה מלבן של קנים ופי' רש"י (שם) שלא מצא מזוזת עץ ועשה צורת פתח של קנים מלבן מזוזה סיפין. וסתם בית עראי עושין לה מזוזות ומשקוף על זה האופן ובמקל העליון שהוא המשקוף תולה בה המזווה כדי שיהיה נח להסירה כשיוצא.
וזהו שכתב רש"י תלאה למזוזה על הפתח במקל, כלומר, שאינה תלויה במזוזת הפתח אלא במשקוף העליון שהוא על הפתח שאם היה תולה אותה במזוזת הפתח לא היה לו לומר תלאה למזוזה על הפתח אלא בהכי קא מיתוקמא שתלאה במקל העליון השוקף עליו הדלת להכי קאמר תלאה למזוזה על הפתח במקל כלומר במקל העליון ששוקף עליו הדלת, ולהיות שאין עושין כן מסתמא אלא בבית עראי וסתם בית עראי בקנים כל דהו משוי משקוף ומזוזות לכך נקט למשקוף העליון מקל, ואין זו כהלכתה עד שיקבעוה בצורת הפתח כמו שכתב רש"י. וז"ש מ"ט בשעריך בעינן, כלומר הכתוב אמר על מזוזות ביתיך ובשעריך לא על השער עצמו אלא על מזוזת הפתח אבל אופן תליה זו במקל נמצאת תלויה על השער דהיינו על הפתח ולכן סמך מיד מה שהיו עושין של בית מונבז המלך שהיו מהלכין בדרך תמיד והיו נושאים מזוזות עמהן ותולין אותה בפונדק במקל וסתם פונדקאות של דרכים בנין עראי הם על הרוב מזוזות פתחי הפונדקאות נעשות ממלבן של קנים כדאיתא בגמרא לכך קרי מקל ופסול מטעם דבשעריך בעינן כלומר ולא על שעריך א"כ נפקא מינה שאם לא היתה תלויה אלא על מזוזת הבית עצמו ליכא למיפסל אעפ"י שהיא מונחת דרך עראי.
ואעפ"י שהרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מזוזה (הלכה ו) כתב לנו סדר הנחתה שמניחה בשפופרת של קנה או של עץ ומחבר אותה אל מזוזת הפתח במסמר או חופר במזוזת הפתח ומכניס בה המזוזה. דמשמע שכך צריכה להיות קביעת המזוזה ולא דרך תלית עראי בעלמא מ"מ אין משם ראיה לפסול התליה דהתם למצוה כהלכתא קאמר שתהא קבועה ומהדורי מצוה שאנו כאן אבל בדיעבד אם קבעה בתלי לבד לא פסל כדדייקינן ממלתיה דשמואל. תדע שהרי כשכתב דין תלאה במקומו (שם, ח) כתב וז"ל תלאה במקל פסולה שאין זו קביעה הניחה אחורי הדלת לא עשה כלום. דאיכא למידק למה עשאם שתי בבות היה לו לכלול שתיהן כאחת ויאמר תלאה במקל או הניחה אחרי הדלת לא עשה כלום או פסולה ואם רצה לתת טעם לפיסול התליה למה לא נתן טעם ג"כ לפיסול הניחה אחורי הדלת דדרך ביאה בעינן כדכתב נמקי יוסף בפירו' הלכות קטנות לכן אני אומר דלהכי לא פסיק גבי תלאה לומר לא עשה כלום או פסולה סתם דלא כל תליה מפסל דדוקא תלאה במקל פסלינן דלאו בשעריך קרינן ביה לפי שזו תלויה על השער ולא על המזוזה וז"ש שאין זו קביעה כלומר הקביעה האמורה בתורה דעל מזוזות בעינן ולא על השער דוק מינה שאם תלאה במזוזה הפתח עצמו דכשרה ומטעמא דיהיב לפיסול משם נלמוד להכשיר כשתלאה במזוזת הבית. אבל אידך דהניחה אחורי הדלת שאין שום צד להכשיר לא אצטריך למיהב טעמא דכל שמניחה אחורי הדלת לא עשה כלום א"כ נמצאת אומר דלא פסלינן תליית המזוזה אלא כשתלאה במקל על השער אבל אם תלאה על גוף מזוזת הפתח יש להכשיר דאלת"ה למה נקט בגמרא תלאה במקל יאמר תלאה פסולה אלא ודאי כדקאמרן.
ובהכי אתי שפיר שכתב הרמ"בם דין סדר קביעתה ואח"כ כתב דין תלאה וכו'. ומן הראוי היה לכתוב קודם דין תלאה ופסול שאין זו קביעתה ואח"כ יכתוב לנו סדר קביעתה אבל מדכתב בתחלה דין סדר קביעתה ואח"כ דין תלאה כונתו לומר למצוה מן המובחר צריך לקבעה ולחברה במסמרים ומ"מ בדיעבד אם תלאה במקל דוקא פסלינן לה אבל אם תלאה דרך עראי במזוזת הפתח לא פסל. אלא שמדברי בעלי התוספות שם בפרק הקומץ משמע דסבירא להו שכל תליה אפילו דלא תלאה במקל אינה כהלכתה שכתבו שם ד"ה סכנה ואין בה מצוה וכו' והא דאמרינן בפרק השואל אפשר בגובתא דקניא ופירש שם הקונטריס דתלי ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר. ומדקאמרי לא תלי ממש קאמר משמע שבאו לומר דלא תידוק מאומרו תלי ליה שמכשיר התליה בלא מקל לכך אמרו דלא תלי ממש קאמר וכונתם לומר דאורחא דלישנא דתלמודא נקט דקרו קביעה תליה כדאשכחן התם גבי עובדא דריש גלותא דבנה ביתא וא"ל לרב נחמן קבע לי מזוזתא א"ל תלי דשי ברישא. ופירש רש"י העמד הסיפא בבנין תחלה ואחר כך קבע בהו מזוזתא וכו' דאי קבענא מזוזה תחלה והדר הסיפא בבנין הוה עישוי המזווה קודם שתבא לידי מצוה. אם כן שמעינן דמלת תליה נאמר על קביעות הדבר במקומו א"כ משמע דס"ל דכל מין תליה אינה כהלכתה ואיכא למפסלה. אמנם כד תידוק שפיר לאו להכי אתו אלא ששם בתחלת הדיבור אפליגו על מה שפי' רש"י סכנה לפי שאינה כהלכתה וכל שאינה כהלכתה אין הבית שמור מן המזיקים והקש' עליו דאם כן הוה ליה למימר וכל העשויה שלא כהלכתה סכנה. כלומר אמאי נקט בבריתא סכנה גבי תלאה במקל והניחה אחורי הדלת לימא אין בה מצוה ואחר כך יאמר וכל שאינה כהלכתה סכנה שהרי יש דברים המעכבי' כגון כתיבתה ודקדוקיה כדקתני להו התם אבל מדנקט סכנה גבי אלו דוקא משמע דבאלו דוקא יש סכנה ואין בה מצוה אבל במילי אחריני המעכבין אינה מצוה אבל סכנה ליכא. לכך פירש ר"ת דתלאה במקל נוקף בה ראשו דלאו אדעתיה וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו. כלומר ולהכי קתני בהני סכנה שנוקף בה ראשו. ואתי לידי סכנה ובתר הכי אמרי והא דאמ' בפרק השואל איפשר בגובתא דקניא. ופירש הקונט' דתלו ליה בגובתא דקניא חלול לא תלי ממש קאמר עד כאן. כונתם בזה שהוקשה להם על פירוש דר"ת ההיא דפרק השואל דגובתא דקניא דבשלמא לפי' רש"י שפי' כאן שהמכנה הוא לפי שאץ הבית שמור מן המזיקין שפיר תריץ להו רב ששת דמקום המזווה אינה צריכה מעשה אומן דאפש' בגובתא דקניא ופיר' רש"י דתלי לה בגובתא דקניא כלומר ואין צריך מעש' אומן שא"צ לנקוב במזוזת הפתח כדי להכניס בה המזוזה ולכך פירש דתלי לה וכו' שתולה לה על מזוזת הפתח ואף על פי שתהא בולטת לית לן בה אבל לפי' ר"ת דכל שהיא בולטת איכא סכנה אם כן איך יפרש ההיא דגובתא דקניא אם לא יפרש אותה כפי' רש"י שלדעת ר"ת לעולם צריך שתהיה שקוע' ומסתמא להאי צריך מעשה אומן ותירצו דאף לפי' רש"י מה שתלי לה לאו תליה ממש קאמר דההיא מיתוקמא לפירוש רש"י ששקועה נמי במזוזת הפתח והאי תלי לאו תלי ממש קאמר דלכל קביעות הדבר במקומו תלי קרי ליה כדכתיבנא לעיל ולעולם ההיא גובתא דקניא גם לדעת רש"י מיירי דשקוע' המזוזה במזוזת הפתח וכמו שעתיד אני לבאר בסמוך בס"ד.
ועתה צריכין או להתיישב בההיא דגובתא דקניא כיצד הוא עניינה גרסינן התם בפרק השואל דף ק"א בעו מיניה המרב ששת מזוזה על מי מזוזה הא אמר משרשיא מזוזה חובת הדר היא אלא מקום מזוזה א"ל רב ששת תניתוה דבר שאין מעשה אומן שוכר עושהו והאי נמי לאו מעשה אומן הוא אפשר בגבותא דקניא ע"כ ופי' רש"י מקום מזוזה העץ שהדלת שוקף עליו אף הוא קרוי מזוזה ואם אבן הוא צריך לנקוב בו סדק להניחה בתוכה בגובתא דקניא ותולה בה ע"כ. ומדברי התוספות משמע שמפרש דבגובתא דקניא הוא על שפופרת הקנה שמשימין בה המזוזה מייר שהרי כתוב וזה לשונ' בגובתא דקניא מכאן נראה כפי' רש"י במנחות שמניח המזוזה מעומד ולכן צירך גובתא דקניא שלא תפול אבל לפי' ר"ת שמניח אותה מיושב כמו ס"ת מונח בארון ולא מעומד. ובמנחות נמי עשאה כמין נגר פסולה והיינו מעומד בשלהי המוכר פירות על כמין נגר היינו קבורת חמור משמע דבעומ' קאמר ואם כן גובתא דקניא למה לי ויש לומר שלא תכלה מלחלוחית הכותל ע"כ. מכאן נראה דסברי דהאי גובתא דקניא היינו הקנה שמשים בו המזוזה וכן נמי פירש נמקי יוסף בפי' הלכות קטנות גובתא דקניא שיניחנה בשפופ' של קנה ויקבענה במקום הראוי למזוזה בשני מסמרים ע"כ. וקשה טוב' דלפום סוגיין דגמרא לא משמע כלל דקאי אשפופרת של מזוזה אלא על מזוזת כוף פתח הבית שהדלת שוקף עליו דאי קאי אמזוזה עצמה כבר תמה עליו רב ששת כשאמר מזוזה על מי מזוזה חובת הדר ותירץ דלא על מזוזה עצמה בעי אלא על מקום המזוזה ופי' רש"י מקום המזוזה העץ שהדלת שוקף עליו הוא קרוי מזוזה. וא"כ תריץ ליה רב ששת תניתוה דבר שאין מעשה אומן שוכר עושהו והאי נמי לא מעשה אומר הוא אפשר בגובתא דקניא מוכרח לומר שעל מזוזת הפתח שהדלת שוקף עליו מייר וזה איפשר לפרש בדברי רש"י שפי' בגובתא דקני' ותולה בה כלומר עושה מזוזת הפתח מגובתא שאינה מעשה אומן ותולה בה המזוזה ולעולם לא מיירי בשפופרת קנה המזוזה. ואיך דקדקו התוספות מכאן לקיים סברת רש" שכתב במנחות שמצות מזוזה להניחה מעומד ולא מושכבת כדפירש רבינו תם. ומה שנראה לע"ד לומר דלעולם פשטא דגמרא על מזוזות הפתח מיירי וכההיא דאמרינן לקמן בגמרא תנא העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה אמר רב אחר בריה לא שאלנו אלא שהעמיד ולבסוף חתך וניח אבל חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה תעשה ולא מן העשוי. ופירש רש"י מלבן של קנים שלא מצא מזוזת עץ ועשה צורת הפתח של קנים. מלבן סף מזוזה. חותך חתיכה מא' הקנים שהן חלולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך אבל חתך בשפופרת והניח מזוזה בתוכה ואחר כך העמיד המלבן בתורת פתח לא משום תעשה ולא מן העשוי ע"כ. ורב ששת בתירוצו להאי בעיא דבעו מיניה סמך אהאי תוספתא דהעמיד מלבן של קנים שאין צורך למזוזת הפתח להיותם מעשה אומרן אלא במלבן של קנים עושה הסיפין וחותך בא' מן הקנים שהן חלולים ונותן המזוזה באותו מקום של חתך זהו ממש מה שאמר רב ששת והאי נמי לאו מעשה אומן הוא אפשר ליה בגובתא דקניא דהיינו שמעמיד קנה עב במקו' הסף ושוקך עליו הדלת ולהיות הקנה חלול ויש בו קשרים ובין קשר לקשר יש שיעור אורך מזוזה חותך בה חתך ומניח בו המזוזה וז"ש בגובתא דקניא והוא ממש לשון ההיא דהעמיד מלבן שאין מקום המזוזה צריך עץ ומעשה אומן כדק"סד או לנקוב באבן כדי לקבעה שם אם מזוזת הפתח הוא של אבן דבקניא בעלמא נעשה הסיפין ובה נקבעת המזוזה כדאמרן ואם המזוזה של אבן א"צ לנקוב סדק להכניס בה המזוזה אלא בתליה בעלמ' במזוזת הפתח סגי וכדדייקי' לעיל. מכל מקום אי אהך דהעמיד מלבן סמך כדמשמע פשטן של דברים למה הזהיר רב ששת מלת גובתא ואמר אפר בקניא כלמור במלבן של קנים ויקבענה ברניא דהיינו על ידי חתך ומלת גובתא מורה על קשר של קנה חלול שכל דבר חלול ועמוק ויש בתחתיתו קשר קרוי גובתא כמו גובתא דכחלא גובתא דנחשא. אלא ודאי מדהזכיר גבותא מלתא אגב אורחי' אשמועי' שלא יהיה קנה זה שמעמיד חלול עד תחתיתו דא"כ כשחותך במקו' האוי להניח בו המזוזה תפול עד לארץ דרך חללה של קנה לכך הזכיר גובתא שיהיה בקנה זה כמין קשר במקום שחותך להניח בו המזוזה ובזה לא תפול אם כן יפה דקדוקו התופסות דמכאן נראה כפירוש רש"י שמניח אותה מעומד ולא כפי' ר"ת דאי לר"ת למה הזכיר גובתא בהיותה לדעתו הנחת המזוזה מושכבת א"צ לשפופרת של קנה שיש לו קשר בתחתיתו ותירצו דלהכי אצטריך שפופרת של קנה שלא תכלה מלחלוחית הכותל. כלומר שלפי דעת ר"ת כשבא לקבוע מזוזה בהאי מלבן של קנים צריך לקבע' מושכבת סמוך לכותל כגון שיחתו' מקנה זה העומד חתך שמכניס בו המזוזה ברוחב וכשפי' רש"י בההיא דהעמי' מלבן שחותך חתיכה בא' מן הקנים שהן לולים ויתן המזוזה באותו מקום חתך אלא דלרש"י החתך הוא לאורכו של קנה ומעמיד המזוזה מעומד. ולר"ת החתך לרחבו של קנה ומכניס בו המזוזה. וזה החתך לדעת ר"ת צריך להיות סמוך לכותל לא כלפי חוץ דאם תעשנו כלפי חוץ נמצאת המזוזה בולטת מכאן ומכאן א"כח מוכחרח לחתוך בצד הקנה דבוק לכותל ולכם תבא המזוזה לכלות מלחלוחית הכותל לכן צריך גבותא דקניא דהיינו שפופרת ומכניס בה המזוזה ולפי שסתם שפופרת של קנה יש קשר בתחתיתו מקשר שיש בו לכך קרי ליהו גובתא דקניא אלא שלדעת רש"י יבא לשון הגמ' מרווח דמלת גבותא אצטריך ליה.
כלל העולה למאי דאתינא לעניין דינא נראה דלא פסלי' אלא כשהיה תלויה במקל כדכתיבנא לעיל אבל אם היא תלויה במזוזת הפתח אעפ"י שהיא בולטת כשירה. ולדעת ר"ת דבולטת יש בה סכנה איפשר להיות' תלויה ג"כ ובשירה כגון תלויה לרחבה ובלבד שיהיה חופר במזוזת הפתח לרחבו כדי שתכנס בה המזוזה מושכבת והיא שקועה ותולה אותה שם אעפ"י שאינה קבועה במסמרים כשירה את זה נ"ל לענין דינא בדיעבד מכל מקום למצוה צריך שתהיה קבועה ממש כדכתב הרמ"בם ז"ל בסדר קביעתה. ע"כ.