דרך החיים/דיני נשיאת כפים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דרך החיים דיני נשיאת כפים

דיני נשיאת כפים

א

(א) אין נשיאות כפים בפחות מעשרה והכהנים מן המנין ואפי' אין שם רק ישראל אחד עולין לדוכן והישראל יענה אמן (ט"ז ומ"א ס"ק ל"ח וט"ז ס"ק כ"ג) ואם התחילו לישא כפיהם בעשרה ויצאו מקצתן גומרין (סי' קכ"ח ועיין א"ר):

ב

(ב) בשעה שאומר הש"ץ רצה כל כהן שבבית הכנסת צריך לעקור ממקומו לעלות לדוכן ואף אם לא יגיע לדוכן עד שיסיים הש"ץ מודים שפיר דמי (שם עיין א"ר) אבל אם לא עקר רגליו עד שגמר הש"ץ רצה כגון שהיה עומד בתפלה לכתחלה לא יעלה אבל אם עלה לא ירד אפי' לא היה אנוס (ועיין א"ר שם):

ג

(ג) הכהן צריך ליטול ידיו קודם הדוכן והלוי יצוק מים על ידיהם ואם אין שם לוי יצוק בכור פטר רחם על ידיהם ואם אין שם בכור גם כן מוטב שיצוק הכהן בעצמו על ידיו ולא יצוק ישראל על ידיו (ועיין ט"ז ומ"א וא"ר שם) ולא יעלו הכהנים במנעלים (שם):

ד

(ד) לכתחלה צריך ליטול ידיו קודם רצה וברצה יעקור רגליו עם ידים ראויות לברכה אבל בדיעבד אם לא רחץ ידיו עד שעקר רגליו ברצה יכול ליטול ידיו אחר עקירת רגליו (א"ר ופ"מ):

ה

(ה) אם עקר רגליו מביתו כדי לילך לבית הכנסת לדוכן ובא לבית הכנסת אחר רצה לא יעלה לדוכן שלא עקר ברצה ועקירה מביתו לבית הכנסת לא חשיב עקירה ואם ביתו סמוך לבית הכנסת ושומע שאמר רצה ועקר רגליו אף שבא לבית הכנסת אחר רצה יעלה לדוכן (מ"א א"ר פ"מ):

ו

(ו) כשבאו הכהנים לפני התיבה יאמרו הכהנים תחלה מודים דרבנן עם הצבור ואח"כ יאמרו הכהנים יהי רצון כו' מעתה ועד עולם ומאריכין בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ ולך נאה להודות כדי שיענו הצבור אמן גם על ברכה זו (עיין מ"א):

ז

(ז) הכהנים עומדים ופניהם כלפי היכל ואם הכהנים מרובים עומדים קצת אצל ההיכל לצד דרום וקצת לצד צפון ואם מתפללים במקום שאין שם ס"ת או שההיכל קבוע בצד דרום או בכותל צפון הופכין פניהם למזרח עד שאומר הש"ץ כהנים כו' (שם בפ"מ):

ח

(ח) ואומר הש"ץ או"א ברכנו בברכה כו' בלחש ואומר כהנים בקול רם ומחזירין הכהנים פניהם כלפי העם ועם קדושך אומר בלחש ואם אין שם אלא כהן אחד אין לומר כהנים בקול־רם אלא הוא מעצמו מחזיר פניו (שם) ואם אמר הש"ץ כהנים אף אם אין שם אלא כהן אחד אין לגעור בו (א"ר פ"מ שם):

ט

(ט) כשמחזירין הכהנים פניהם כלפי העם מברכין אקבשא"ו לברך כו' וכולם מברכין ביחד ואם אין שם אלא כהן אחד ג"כ מברך אקבשא"ו לברך כו' (מ"א פ"מ שם) ועי' מ"א שהביא בשם הזוהר כהן דלא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא ישא את כפיו (כ"כ א"ר):

י

(י) מגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ופושטים ידיהם וחולקין אצבעותיהם ומכוונין לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד ובין אצבע לגודל אויר אחד וכן ביד השניה ובין גודל לגודל אויר אחד יש ה' אוירים וצריך לעשות כן משום דכתיב מציץ מן החרכים ה חרכים וצריך ליזהר מאד שלא יגעו ראש הגודלין זה בזה בשעת הדוכן שלא יקלקל את החלון וצריך להגביה יד הימנית קצת למעלה מהשמאלית אבל צריך ליזהר שיגע אצבע הימין על אצבע השמאל גם כן כדי שלא יקלקל את החלון (ע"ש במ"א):

יא

(יא) ופורשין כפיהם שיהיה תוך כפיהם נגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים ואח"כ מקריא אותם הש"ץ ברכת כהנים מלה במלה והם עונין אחריו על כל מלה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונין הצבור אמן וכן אחר הפסוק השני וכן אחר הפסוק השלישי (שם):

יב

(יב) אין מברכין אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפים ואפילו בדיעבד לא יצא ואם יש כהן אחד שאינו יכול לברך כך מוטב שיצא מבית הכנסת קודם רצה:

יג

(יג) אח"כ מתחיל הש"ץ שים שלום ואז הכהנים מחזירין פניהם כלפי ההיכל ואומרים רבון עולמים כו' ויאריכו בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ שים שלום כדי שיענו הצבור אמן על שניהם ואם אינם יכולין להאריך כ"כ יאמרו עוד אדיר במרום כו' ובראש השנה וביום הכפורים שמאריכין בנגונים בהיום תאמצנו לא יתחילו הכהנים רבון עד לבסוף כדי שיסיימו עם הש"ץ כאחד (שם):

יד

(יד) אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל הש"ץ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם ועומדים ואינם רשאים לעקור משם עד שיסיים הש"ץ שים שלום והצבור יסיימו אמן (שם):

טו

(טו) אין הכהנים רשאים להתחיל בברכת א"ק בקדושתו של אהרן עד שיכלה דיבור קריאת כהנים מפי המקריא ואחר שברכו הכהנים אשר קדשנו בקדשותו של אהרן אין הקורא רשאי להתחיל יברכך עד שיכלה אמן מפי כל הצבור שעונין אחר ברכת א"ק וכן באמן שעונין אחר וישמרך ואחר ויחנך ואחר שלום ימתין הש"ץ ולא יתחיל תיבה אחרת עד שיכלה אמן מפי כל הצבור (שם מ"א וא"ר):

טז

(טז) אין הש"ץ עונה אמן אחר ברכת כהנים כדי שלא תתבלבל דעתו ואם מתפלל תוך הסידור ומובטח לו שלא תתבלבל דעתו רשאי לענות אמן אבל אמן דאחר ברכת אק"ב של אהרן לא יענה אפילו מובטח [לו] דאסור משום הפסק (א"ר שם דלא כט"ז ס"ק י"ד):

יז

(יז) אם הש"ץ הוא כהן אם יש כהנים אחרים לא ישא את כפיו ולא יאמרו לו קודם רצה לעלות או ליטול ידיו אבל אם אמרו לו קודם רצה לעלות עובר בעשה אם לא עלה וצריך לעלות אבל אם אמרו לו אחר רצה לעלות אינו רשאי לעלות ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו ולא יאמרו לו לעלות אם אין מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת ואם אמרו לו לעלות אפילו אין מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף פוסק ועולה ועובר בעשה אם אינו עולה ואם מובטח לו שיחזור לו לתפלתו בלא טירוף דעת ישא את כפיו וכיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד 'ולך נאה להודות' ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ומקרא לו אחר ומסיים החזן שים שלום כו' ולא יאמר רבון עולמים עשינו כו' ואחר התפלה יאמר אותו (שם) ואם לא עקר רגליו ברצה אין רשאי לעלות:

יח

(יח) כשמחזירין הכהנים פניהם בין בתחלה בין בסוף לא יחזירו אלא דרך ימין לכן בתחלה שעומדים פניהם למזרח יפנו תחלה לדרום ואח"כ למערב ואחר הדוכן כשהופכין פניהם למזרח יפנו תחלה לצד צפון ואחר כך למזרח וכשיורדין מן הדוכן יהפכו פניהם קצת לצד ההיכל ויפסעו לאחוריהם כתלמיד הנפטר מרבו ולא יגעו במנעליהם ולכן טוב שיהיו להם מנעלים שאין צריכים ליגע כשנועלים וכשנוגעין צריכים ליטול ידיהם בשביל התפלה שיתפללו אח"כ (שם):

יט

(יט) אין הכהנים רשאין לנגן בברכת כהנים שנים ושלשה נגונים משום דאיכא למיחש לטירוף הדעת ואין לנגן אלא נגון אחד מתחלה ועד סוף (שם):

כ

(כ) משתדלים שיהיה הש"ץ ישראל וכשהש"ץ כהן אף שהוא אינו נושא כפיו יעמוד ישראל אצלו ויקריא לכהנים והחזן עומד ושותק ואם אין אחר להקרות טוב שישאו כפיהם מבלי מקריא (ט"ז שם):

כא

(כא) בשעה שהכהנים מברכין העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יאמרו שום פסוק רק ישתקו ויכוונו לברכה וכן לא יפה עושין אותן שנהגו לחזור בכל מלה ומלה בתחלת יברכך ואפילו בשעה שהש"ץ מקריא התיבה אין לומר שום פסוק משום דאז לא מעלה ולא מוריד ועוד דתרי קלי לא מישתמעי ולא ישמעו הכהנים מה שמקריא הש"ץ (א"ר שם):

כב

(כב) צריך שיהיו פני העם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם הצבור ויש ליזהר אפי' בראיה קצת כמו במקדש (מ"א) וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ונהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית :

כג

(כג) העם שאחורי הכהנים ובצדדים שלאחריהם אינם בכלל ברכה. אבל מלפניהם ובצדדים שלפניהם אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולאחריהם נמי אם הם אנוסין כגון עם שבשדות שטרודין במלאכתן ואינן יכולין לבוא המה בכלל ברכה ואותן שעומדין בכותל מזרחי והארון הקודש בולט מן הכותל והכהנים עומדים לפני ארון הקודש טוב שילכו ממקומם לאמצע בית הכנסת כדי שיהיו בכלל הברכה ואם אי אפשר להם ללכת ממקומם מחמת דוחק שיש שם הוי כאנוסין וישנם בכלל ברכה והעם שבחצר יראו שיעמדו נגד פני הכהנים או נגד צידיהם (שם ועיין מ"א):

כד

(כד) אלו תיבות שהכהנים הופכין פניהם בהם לדרום ולצפון. יברכך. וישמרך. אליך. ויחנך אליך. לך. שלום. והטעם משום דבאלו התיבות שהן לנוכח צריכין לברך ולהראות פניהם אל כל הצבור העומדין מלפניהם ומצידיהם ונוהגין שמאריכין בנגון אלו התיבות כי כל התיבות הן לנוכח ובשעה שמאריכין בנגון של התיבות שבסוף הפסוקים דהיינו וישמרך ויחנך שלום אומרים הצבור רבש"ע כו' והמקריא אפי' הוא אינו ש"ץ לא יאמר הרבש"ע מפני הטירוף וכ"ש שהש"ץ בעצמו לא יאמר (שם ובמ"א):

כה

(כה) בית הכנסת שכולם כהנים אם אין שם אלא עשרה כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות ומי עונה אחריהם אמן הנשים והטף ואפי' אם אין שם נשים וטף לענות אחריהם אמן אפ"ה מברכין דעניית אמן אין מעכב הברכה ואם יש שם יותר מעשרה, הנותרים מעשרה יעלו לדוכן ויברכו והעשרה עונין אחריהם אמן (שם ועיין פ"מ שם):

כו

(כו) כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על הג' פסוקים של ברכת כהנים ואם הוסיף עובר על בל תוסיף (שם):

כז

(כז) כהן שנשא את כפיו ואח"כ הלך לבית הכנסת אחר ומצא צבור שלא הגיעו לברכת כהנים יכול לישא כפיו פעם אחרת אם רוצה (אבל אם אינו רוצה אע"פ שאומרים לו לעלות לדוכן אינו צריך ואין עובר בעשה כיון שעלה פעם אחת ביום. תוס' הובא בבאר היטב) וכהן שלא התפלל עדיין ומצא צבור מתפללין נושא את כפיו ואין התפלה מעכבתו אבל אם רואה שכשיעלה לדוכן יעבור זמן התפלה ילך לחצר בית הכנסת ויתפלל שם אבל אם אמרו לו קודם רצה 'עלה' צריך לעלות דעובר בעשה אם אין עולה ואם לא קרא קריאת־שמע וירא שכשישא כפיו יעבור זמן קריאת־שמע ילך גם כן לחצר בית הכנסת ויקרא קריאת שמע, ואם אמרו לו קודם רצה 'עלה' יקרא פסוק ראשון ויעלה וישא כפיו (שם):

כח

(כח) כהן המתפלל שמונה־עשרה, אם אין שם כהן אחר צריך להפסיק ולעלות אם מובטח שיחזור לתפלתו ואם אין מובטח לא יפסיק (כמו בש"ץ. פ"מ במ"ז) ואם אמרו לו קודם רצה עלה צריך לעלות דעובר בעשה אם אינו עולה. ואם יש שם כהן אחר אינו פוסק ואם אמרו לו קודם רצה עלה צריך להפסיק ולעלות ואפילו אין מובטח צריך להפסיק ולעלות אם אמרו לו משום דעובר בעשה אם אינו עולה וכל מקום דמפסיק בתוך התפלה כדי לעלות לדוכן צריך לעקור רגליו קצת בתוך התפלה כשאומר הש"ץ רצה אבל אם לא עקר רגליו כשאמר הש"ץ רצה אינו רשאי לעלות (מ"א שם א"ר ופ"מ):

כט

(כט) מי שיש לו מום בפניו או בידיו כגון שהם בוהקניות, פירוש מין נגע לבן או מנומר בנקודות דקות או שאצבעות ידיו הם כפופות או שהם עקשות לצידיהן או שנתעקמה ידו אחורנית או שאינו יכול לחלק אצבעותיו לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו וכן מי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעה וכן סומא באחת מעיניו לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו אפילו סומא בשתי עיניו ישא את כפיו וכל ששהה בעיר ל' יום מיקרי דש בעירו אפי' אינו דר שם לגמרי רק שבא לשם להיות מלמד או סופר או משרת על חצי שנה מיקרי דש בעירו בשלשים יום אבל אם בא שם באקראי בעלמא לא חשיב דש בעירו בשלשים יום. ואף שהמנהג שמכסין הכהנים את פניהם וידיהם בטלית וכן הקהל מכסים בשעת דוכן אעפ"כ אין להם לעלות לדוכן אותן הבעלי מומים הנזכרים לעיל אם לא דשו בעירם (א"ר שם דלא כנט"ז) ואותן המנומרות בנקודות דקות שקורין (זאממערשפראסען) אם שכיח שם אף דלא הוי רוב אנשי המקום כך, ישא את כפיו (פ"מ שם) וכן אם היו ידיו צבועות בצבע אם רוב אנשי המקום מלאכתן בכך ישא את כפיו (שם ועיין פ"מ):

ל

(ל) קטן שלא הביא שתי שערות אינו נושא כפיו בפני עצמו וצריך לדקדק בדבר שלא יבא לידי ברכה לבטלה כיון שאמרו חז"ל שאינו נושא כפיו יחידי אבל עם כהנים גדולים אחרים ישא את כפיו כדי להתחנך וללמוד וצריך לברך ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפני עצמו לדידן (דאינו) [דאין לנו] נשיאת כפים אלא מרגל לרגל (שם):

לא

(לא) כהן שהרג את הנפש במזיד אפילו עשה תשובה לא ישא את כפיו אבל אם הרג בשוגג אם עשה תשובה ישא את כפיו (א"ר שם):

לב

(לב) מל תינוק ומת נושא את כפיו ואם העם מרננים אחריו שהוא שופך דמים אפ"ה ישא את כפיו אבל אם יודע בעצמו שהוא אמת לא ישא את כפיו (שם) אבל אם עשה תשובה מהני דלא גרע מהרג בשוגג דמהני אם עשה תשובה וישא את כפיו:

לג

(לג) מומר לעבודת אלילים שעשה תשובה ישא את כפיו (שם) ושאר עבירות אפילו גלוי עריות אין מונע נשיאת כפים:

לד

(לד) שתה רביעית יין בבת־אחת לא ישא את כפיו, שתאו בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר לישא כפיו ואם שתה יותר מרביעית אפי' שהוא מזוג ואפילו שתאו כמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר יינו מעליו ואם שתה שאר משקים אף שלא הגיע לשכרותו של לוט אסור לישא כפיו עד שיסיר שכרותו מעליו ואם שתה יין מגתו מותר לישא את כפיו אם אינו משכר (ועיין א"ר דלא כמ"א):

לה

(לה) כהן שנשא גרושה או חלוצה דרבנן לא ישא את כפיו עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהן ומגרש אותה ואפילו אם אינו יכול לגרשה מחמת אונס נפשות אינו נושא כפיו כל זמן שאינו מגרש אותה (שם):

לו

(לו) כהן שנטמא למת שאינו מז' מתי מצוה פסול מן הדוכן עד שישוב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למתים וכהן שיש לו בת שהמירה או זינתה נושא כפיו (מ"א שם) החלל אינו נושא כפיו (שם):

לז

(לז) כהן אונן אינו נושא כפיו, אפילו אם אמרו לו 'עלה', אינו צריך לעלות כי פטור מכל המצוות ואבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך שלשים על שאר קרובים אינו נושא כפיו אבל אם אמרו לו 'עלה' צריך לעלות ולכן צריך לצאת מבית הכנסת קודם רצה. וכן הקובר מתו ברגל אינו נושא כפיו. ומיהו אם אין שם בבית הכנסת שני כהנים אחרים חוץ מהאבל מותר להאבל לישא כפיו תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים אבל תוך שבעה כגון הקובר מתו ברגל אפי' אם אין שם שני כהנים אחרים חוץ מהאבל אינו נושא כפיו (שם ועיין בתשובת כ"י דלא כמ"א הובא בבה"ט שם):

לח

(לח) כהן אף שהוא פנוי ישא את כפיו ואין נושאין כפיהם אלא ביו"ט וביום טוב שחל בשבת נוהגין שאין נושאין כפיהם. ויש מקומות שנוהגין שנושאין כפיהם ביום טוב שחל בשבת וכל מקום לפי מנהגו. וכן נוהגין שאין נושאין כפיהם אלא בתפלת מוסף של יום טוב ולא בתפלת שחרית. וכן ביום הכפורים אין נושאין כפיהם אלא במוסף ולא בשחרית ולא בנעילה (שם):

·

מעבר לתחילת הדף