דרישה/יורה דעה/שיב

דרישה ‏ יורה דעה שיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוא שיהיה שכר בטילתו ניכרת ואם הוא פועל כו' ז"ל ב"י שנראה מדברי רבינו דתרי מילי נינהו ולכאורה משמע דהיינו הא ואפשר דאפילו אדם שאין לו שום מלאכה נותנין לו שום שכר כשרוצה להטריחו בשום דבר ומי שיש לו מלאכה ומבטיל אותו ממנה להטריחו בשום דבר פשיטא שנותנין לו יותר ממה שנותנין לאותו שאין לו שום מלאכה וברישא מיירי שאין נותנין לו שכר יותר ממה שראוי ליתן לאדם שאין לו שום מלאכה ובסיפא מיירי ליתן לו שכר כמו שנותנין לאדם שיש לו מלאכה ומבטלין אותו ממנה עכ"ל. וקשה לי על פירושו שלשון שיהיה שכר בטלתו ניכרת לא משמע הכי שהלשון משמע שיש לו מלאכה וצריך ליבטל ממנה כמ"ש בח"מ סימן ט' ועוד שבשום מקום של דין שכר בטילה שנזכרים בהרבה מקומות בדברי רבינו כמו שאכתוב לא נזכר שיתן לו שכר טרחא אף אם אין לו שום מלאכה שבטל ממנה ואף שב"י מביא ראיה מגמרא שמשמע מינה הני ב' דינים מ"מ אינו מוכח משם מידי דאיכא למימר מ"ש שם שנתנו לאילא ד' איסרין אפשר ששכר בטלתו ממלאכתו כך היה ולפ"ז היה נראה לגרוס דאם הוא פועל כו' במקום ואם כו' אבל מלישנא דרבינו משמע דתרי מילי נינהו לכן נראה שמש"ר והוא שיהיה שכר בטלתו ניכרת כו' שפי' כעין שכתב בח"מ סימן ט' גבי דין (דהני תרי דינים דבכור ודין בהדדי מתני' שם במשנה ובודאי דין אחד להן) ז"ל ואם אינו נוטל אלא שכר בטלתו מותר בד"א שניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטילתו כגון שיש לו מלאכה לעשותה בשעה שיש לו לדון ואומר לבעלי הדין תנו לי מי שיעשה מלאכתי במקומי או תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה כו ומ"ש אחר כך ואם הוא פועל ומתבטל ממלאכתו כו' הוא ענין אחר שמ"ש והוא שיהיה שכר בטלתו ניכרת ר"ל שצריך ליתן לו שכר של כל אותה מלאכה כמ"ש בח"מ תנו לי מי שיעשה מלאכתי במקומי כו' ולכן צריך שיהיה אדם מוחזק בכשרות הואיל שנותנין לו שכר של כל אותה מלאכה שבטל ממנה שייך חשד שיותר נוח לאדם שיקח ד' דינרים שיעשה מלאכה קלה כגון לראות בכור ממה שיעשה מלאכה כבידה בד' דינרים אבל אם אין נותנין לו שכר של כל אותה מלאכה אלא שכר כמה הוא רוצה ליקח כדי לישב בטל לא שייך חשד דהא לא נתן לו כלום מחמת ראיית בכור ואו א"צ שיהא אדם מוחזק בכשרות וק"ל. אבל גם לפי מ"ש קשה למה שינה רבינו הלשון למה לא כתב ב' הדינין בפועל דאם הוא אדם מוחזק בכשרות נותן לו כל שכרו ואם אינו מוחזק נותן לו כפועל בטל ושמא י"ל דנקט בסיפא פועל דאז בקל נוכל לשער שכר בטלתו דפועל יש לו קצבה כמה נותנין לו אבל אם נותן לו כל שכרו נקט אפילו אם עוסק במלאכתו ואומר תן לי מי שיעשה מלאכתי במקומי כמ"ש בח"מ בסי' ט' וק"ל. וצ"ע בד' מקומות שמדברים בדין פועל בטל מפרש בכל אחד פירוש מיוחד דלעיל בסימן קע"ז בנותן לו עיסקא למחצית שכר פי' רואין אדם בטל שאין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק. וכאן פי' כפועל שיש לו מלאכה כזו שבטל ממנה כמה הוא רוצה ליקח ולישב בטל כך יתן לו וכך פירשו התוס' ג"כ ההיא דעיסקא דלעיל אבל רבינו לא מפרש כן: ובח"מ סימן רס"ד פי' כמה אדם רוצה ליקח לבטל ממלאכתו ולעשות מלאכה זו דהשבת אבידה ובח"ה סימן ט' כתב גבי דין ז"ל אם הוא כועל אומר תנו לי שכר פעולה כו' כמ"ש לעיל ומיהו י"ל כמ"ש הרא"ש בפ' איזהו נשך דף קמ"ו ע"א דכתב אפירוש פועל בטל הנ"ל דהיינו דלא כפירש"י ז"ל ואע"ג דלעיל גבי משיב אבידה פרישנא כפירש"י הכל לפי הענין התם דדין הוא דיהיב לו שכרו משלם אבל הכא באבק רבית הקילו חכמים ובדבר מועט שנותן לו לא מיחזי כריבית עכ"ל. וכעין זה כתבו שם התוס' ד' ס"ח ע"א ש"מ די"ל כפועל בטל הכל לפי הענין ובכאן ובח"מ סימן ט' ובסימן רס"ד בשלשתן נותן לו שכרו משלם רק הואיל שיש חשד בראיית הבכור אם אינו מוחזק בכשרות צריך שלא יתנו לו שכרו אשלם אבל גבי דין לא שייך חשד שא"א ששני בעלי הדינים שיזכו שניהם בדין ומכ"ש בהשבת אבידה לא שייך חשד כלל וק"ל. ולפ"ז צ"ל דס"ל דמ"ש שם במשנה דנותן לו כפועל בטל לא קאי אדן דין כ"א אראיית בכור המוקדם שם במשנה ע"ש והוא דוחק וגם הוא היפך סברת הרמב"ם דס"ל דלא קאי אראיית בכור כ"א אאינך בבות דאותה משנה וכמ"ש הב"י ועוד קשה דא"כ גם בעדות כשלוקח משניהן בשוה דאז ליכא חשד הוא נוטל כל שכרו והרא"ש שם בס"פ עד כמה כתב אמ"ש שם דנותן לו כפועל בטל מסיק וכתב ז"ל ועתה אינו מקבל שום שכר על העדות עכ"ל. ש"מ דס"ל דגם אעדות אסור ליקח שכר אע"ג דליכא חשד. לכן נלע"ד דרבינו מחלק בין פועל דעושה מלאכה כל היום דבו דוקא שייך לומר דאומדן דעתו דניחא ליה ליקח פחות משכר מלאכתו ולישב בטל כדי להיות נוח לנפשו ממלאכה שעשה ולהיות זהיר וזריז למלאכתו שיהיה עוד לפניו לעשות משא"כ בשאר בעלי בתים העוסקים במלאכתן בשעה ידוע ביום ומהן מפרנסין נפשם אין אומדן דעת שניחא להו לבטל וליקח בפחות. וזהו תרי בבות שכתבן רבינו כאן והארכתי בק"ש בח"מ סימן ט' ע"ש. והיותר נראה דרבינו תרתי קאמר בדרך זה שאכתוב. והוא שמבואר במשנה פא"מ סוף דף ל' דהעוסק במלאכה ובטל ממנה ומשיב האבידה אם התנה תחילה ליתן לו כל שכר בטילת מלאכתו צריך ליתן לו כולו ואם לא התנה עכ"פ צריך ליתן לו כפועל בטל וע"ש ברא"ש דף קל"ד ע"ד ובריש דף קל"ה שהאריך בזה וגם רבינו כתבו בח"מ סימן רס"ה. וכבר הושוו התוס' שני הדינים הללו ר"ל השבת אבידה ובדיקת מומי בכור להדדי כמבואר בדבריהן בתוס' פא"נ דף ס"ח ע"א בסוף ד"ה ונותן לו שכרו כו' ע"ש וכן הוא דעת רבינו והרא"ש וע"ד שאכתוב והנה מ"ש תחילה הנוטל שכר כו' עד והוא שיהיה שכר בטילתו ניכרת ר"ל אף שהתנה תחילה שאינו רוצה לבטל מלאכתו לראות הבכור אא"כ יתנו לו כל שכר בטילתו אפ"ה אסור אא"כ צריך להיות מומחה ושכר בטילתו ניכרת ובששכר בטילתו ניכרת אז מותר ליטול כל שכר בטילתו והיינו דוקא כשהתנה תחילה. ומ"מ צריך להיות ג"כ מומחה מפני החשד. ואח"כ מדבר בשלא התנה והיה פועל וביטל מלאכתו ובדק מומי בכור אז אין נותנין לו מסתמא כיון שלא התנה אלא כפי אומד שנותנין לפועל שבטל ממלאכתו. ובזה יתיישב נמי מ"ש רבינו בח"מ סימן ט' דנותן לו כל שכרו היינו בשמתנה דוקא ודו"ק. ועיין לעיל סימן קע"ו ששם כתבתי יישוב לדברי רבינו והרא"ש למה בהשבת אבידה אומדין מסתמא כמה רצה לבטל מלאכתו הכבידה ולעסוק בזו הקלה וכאן גבי בכור אין נותנין כפי מה שירצה לבטל ולבדוק המום אלא כפועל בטל לגמרי וחלקתי שם בהשבה יש טרחא שייך גבה אומד לבטל ממלאכתו ולטרוח בהשבה משא"כ בראיית מומין שאין בה טורח כ"כ אבל מלשון התוס' הנ"ל דפא"נ משמע דשוים לגמרי אם לא שמ"ש שם שגם ההיא דפ' עד כמה י"ל כפירש"י אינו ר"ל לגמרי אלא בסגנון פירש"י דהאומד הוא על מלאכה שעברה ולאפוקי ההיא דפא"נ דמפרשינן כפועל בטל דר"ל דאומדין המלאכה עסק שמקבל כמה נותנין שכר בטרחתה וכאילו היה בטל ממלאכתו הראשונה לגמרי. וזהו דוקא לפי' מ"ו שפי' בדרך זה פי' התוס' דלשם פא"נ ולאפוקי מפי' ב"י והארכתי שם בסימן קע"ז מזה ע"ש:

ויש לדקדק אמ"ש רבינו אין שוחטין על פיו אא"כ הוא מומחה ואדם מוחזק ידוע לכל בכשר אן. שרש"י פי' כן במשנה דקתני שם אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה כאילא ביבנא שהתירו לו חכמים להיות נוטל ד' איסרין לבהמה דקה וששה לגסה כו' ופירש"י כאילא הדר ביבנה דחסיד היה ולא היה נחשד דמשום אגרא קשרי עכ"ל אבל לשון האשר"י לא משמע כן שכתב שם אהא דתני הנוטל שכר לדון דיניו בטלין ז"ל והא דאמרינן שני דייני גזירות היו נוטלין שכרן מתרומת הלישכה ומוכח התם דבלא אגרא בטילה דמוכח שרי שאני התם דכל עסקיהן היו ע"ז ולא היו יכולין לעסוק בשום מלאכה וא"א למות ברעב והיו צריכים ליטול כדי שכר פרנסתם. וכן אילא ביבנה שהתירו לו חכמים ליטול שכר לפי שהכל היו מביאין אליו בכוריהן כל היום והיה צריך להיות בטל מכל מלאכה עכ"ל הרא"ש. מל' זה משמע לי דפי' מ"ש במשנה אא"כ היה מומחה כאילא כיבנה דר"ל מומחה איש מנוסה ובקי ממונה ומיוחד לוה וכל עסקיו היה בזה וע"ד שפי' וכתב רבינו בח"מ סימן ג' ז"ל וכתב רב שרירא גאון יחיד מומחה היינו דחשיב כרב נחמן בדורו ובקי במשנה ותלמוד ובקי נמי בשיקול הדעת ומעיין בדינין בכמה שנין ומנסין ליה זימנין סגיאין ולא חזי ביה טעות כגון האי הוה מומחה לרבים עכ"ל. והא דאיצטריך שם כולי האי היינו משום דקאי שם לפרש איזהו מומחה לרבים וכמו שסיים בלשונו משא"כ בסתם מומחה דפירושו מנוסה לדבר זה לבלתי יכשל בו וגם נכלל בו שהוא ממונה ועוסק בדבר זה תדיר אבל שיהא חסיד וכשר אינו מוכח מל' מומחה ולהרא"ש אף אם הוא כשר מ"מ אם אין עסקי תמיד בו אסור ליקח שכר אא"כ שכר בטילה הידועה. מיהו י"ל דלק"מ דהרי גם רבינו לא התיר לו ליקח שכר כ"א שכר בטילתו והא דכתב אדם כשר לאו מטעם מומחה הנזכר במשנה הוא דאותו מומחה נוטל שכר אפי' אין לו מלאכה שבטל ממנה וכמ"ש הרא"ש וראייה משני דייני גזירות אלא אע"פ שבטל ממלאכתו בעינן עכ"פ ג"כ שיהיה כשר משום חשד ודו"ק:

ב

ורואה אותה לעולם כו' ותימה למה כתבה בשם הרמב"ם (דהא לאו דידיה היא דהא גמרא ערוכה הוא עכ"ה) ב"י ואני תמה על תמיהתו איך לא עיין שם בתוספות הלא שם תשובתו בצידו דשם בגמרא פרק עד כמה ריש דף כ"ט כתבו התוס' ז"ל תרי זימני לא תקינו ליה רבנן וא"ת אכתי אמרינן האי תם הוא והא דשרי ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פעם אחרת וי"ל שלא חייבוהו חכמים לראות פעם אחרת אלא דאם ראוהו דאין ליטול עליו שכר ועוד דבזה לא יחשדוהו לעולם שיתיר את האיסור כדי להנצל מטורח של פעם שנייה עכ"ל התוס' ע"ש הרי לפנינו שאינו מוכח מהגמרא כלום דצריך לראותו בכל פעם דהא התוס' כתבו בשינויא קמא דא"צ לראותו זימנא אחריתי אם ירצה וגם בשינויא בתרא דתוס' לא כתבו אלא בלשון ועוד כאילו אמר אף את"ל דצריך אבל לא החליטו דבריהן דצריך לראות זימני אחריתי לכך מייתי דברי הרמב"ם דכתב דחייב לראותו לעולם וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.