דרישה/יורה דעה/קכ

דרישה ‏ יורה דעה קכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ולא נהירא שאין להחמיר בטבילה זו טפי מבטבילת טמאה י"ל ב"י כלומר כיון דלא ידעינן דכלי נכרים בעי טבילה אלא מדכתיב בכלי מדין אך במי נדה יתחטא כלומר מים שהנדה טובלת בהם דהיינו מ' סאה כדאיתא בסוף מסכת ע"ז אין להחמיר בהם יותר מבנדה עצמה ויש לתמוה עליו דנראה שס"ל דנדה א"צ מ' סאה במעיין והרי ר"י אינו סובר כן וכתב רבינו בסימן ר"א שלדבריו הסכים הרא"ש וא"כ אינו מחמיר בו יותר מבטבילת טמאה ע"כ. ול"נ דאף שרבינו מסכים לזה דנדה צריכה מ' סאין מ"מ ס"ל דבכלי נכרים א"צ דגבי נדה עצמה הטעם משום לא פלוג וטעם זה לא אמור גבי כלים וכמ"ש בפרישה. ומ"ש ב"י לדינו של סמ"ק ראיה וז"ל מדברי התוס' למדו שכתבו בסוף מסכת ע"ו שהנדה טובלת אע"ג דרביעית סגי להטביל מחטין וצינוריות מדאורייתא היינו טבילת טומאה אבל טבילת כלי מדין חידוש הוא ובעי מ' סאה וכן הוכיח ב"י לעיל עוד מזה מפרק בתרא דע"ז דדייק דדריש וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת היינו טבילה ומסיק דצריכא דאי כתב וטהר ה"א בכל שהוא קמל"ן במי נדה דבעי מ' סאה. נ"ל דכל זה לא איירי אלא לענין מקוה אבל מי מעיין די לו בכל שהוא בכדי שיעלה כולו ורבינו ג"כ לא בא לסתור דברי סמ"ק אלא במעיין דמינה מיירי הסמ"ק אבל במקוה גם רבינו מודה דלא סגי בכל שהוא וצריך מ' סאין:

ב

ואם משכן לו הנכרי כלי סוף מסכת ע"ז איבעיא להו משכנתא מאי אמר מר בר רב אשי אבא משכן לו נכרי כסא דכספא ואטבליה ואשתי ביה ולא ידענא אי משום דקסבר משכנתא כזביני דמיא אי משום דחזי לנכרי דדעתיה לשקועיה כלומר שלא לפדותו עוד משמע להדיא דהיכא דדעתיה לשקועי' פשיטא לן דבעי טבילה ובדלא דעתיה לשקועיה הוא דאיבעיא לן ולא איפשיטא. וי"א לקולא כו' עד או יקנה אחר ויטבילנו עמו ז"ל ב"י מצאתי בתשובת אשכנזית כשנשתקע אחר כך ברשות ישראל צריך לחזור ולהטביל בלא ברכה דראשונה כלא זבניה דמי וצריך להטבילו כשהיא עומדת ברשות ישראל:

ג

ישראל שנתן כסף לאומן נכרי כו' אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי כו' כ"כ התוספות בסוף ע"ז וז"ל הרא"ש שם הנותן כסף לאומן נכרי לתקן לו כלי יש שהיו רוצים לומר למ"ד אומן קונה בשבח כלי טעון טבילה ופליגי בה אמוראי בפרק הגוזל קמא ובעל ה"ג פסק כרב אשי דאמר אומן קונה בשבח כלי והרי"ף פסק כרבא דדחי התם ואמר דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי וא"צ טבילה כיון שלא נקרא שם הנכרי עליו ולא דמי לכלי מדין עכ"ל הרא"ש הביאו ב"י. ורבינו שכתב אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי אפ"ה א"צ טבילה למד כן מדברי הרא"ש מדכתב הרא"ש יש שהיו רוצים לומר למ"ד אומן קונה בשבח כלי טעון טבילה כו' משמע דאיכא דס"ל דאפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי אפ"ה אין טעון טבילה. ועוד דייק רבינו מלשון הרא"ש דמסיים בסוף דבריו וא"צ טבילה כיון דלא נקרא שם הנכרי עליו ולא דמי לכלי מדין כלל משמע מזה דאע"פ שאומן קונה בשבח כלי אפ"ה הואיל ואין שם הנכרי עליו א"צ טבילה:

ד

והריצב"א כתב דאפי' אם נותן לו כלי שבור לתקנו כו' ביאור דברי הריצב"א כתבתי בפרישת ודע שהמרדכי כתב בל' הזה דברים הללו הנותן כלי לאומן לתקנו נראה לר"י דאף למ"ד אומן קונה בשבח כלי א"צ טבילה כיון שאין שם הנכרי עליו שאין כליו דומיא דמדין ומיהו אם ניקב למטה מרביעית ולא היה מחזיק מפני הנקב ונתנו עליו חתיכה מתכת צריך טבילה דקי"ל כרבי נחמיה דאמר בפ"ק דשבת דהכל הולך אחר המעמיד. וכדברי המרדכי כן דעת הסמ"ק ועד"ז רצה ב"י לבאר דברי רבינו וז"ל ואין לפרש דברישא מיירי בכלי שניקב ונתנו לאומן נכרי לתקנו וישראל נתן לו הכסף וקאמר דא"צ טבילה משום דאין אומן קונה בשבח כלי וכדדייק רבינו בלישנא דלתקן לו כלי ומיירי אפי' בניקב למטה מרביעית וקאמר דא"צ טבילה דהא סתמא קתני ובכל גווני משמע וריצב"א פליג ואמר דה"מ שלא ניקב למטה מרביעית אבל אם לא היה מחזיק רביעית צריך טבילה כו'. דאם כן קשה כיון דסברא קמייתא מיירי בכלי שניקב ונתנו לתקנו מאי אפילו אם נותן לו כלי שבור לתקנו דקאמר ריצב"א הא סברא קמייתא נמי בהכי עסיק ואתי. ומיהו אפשר לומר דריצב"א לאו אסברא קמייתא קאי אלא בעלמא קאי וה"ק ל"מ הנותן כסף לנכרי לעשות לו כלי חדש דצריך טבילה אלא אפי' אם נותן לו כלי שבור לתקנו אם לא היה מחזיק רביעית קודם לכן צריך טבילה אלא דאכתי קשה במאי מיירי ריצב"א אי כשישראל נתן לו החתיכה לתקנה בו מאי הכל הולך אחר המעמיד דקאמר הרי גם המעמיד הוא של ישראל וע"כ צריך לדחוק דאנכרי עצמו קאי כמו שדחקתי לפי' ראשון (כתבתיו בפרישה) ואי בחתיכת מתכת של נכרי מיירי ריצב"א קשה למה הוצרך רבינו להביא דבריו שהרי דברים אלו בכלל סברא קמייתא דהא לא קאמר דא"צ טבילה אלא בשישראל נתן לו הכסף לתקנו הא אם לא נתן לו הישראל אלא הנכרי עשאו משל עצמו צריך טבילה. ועוד דלישנא דריצב"א כתב משמע דפליג אסברא קמייתא ולפי פי' זה מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וע"ק לפ"י דמפרשינן דסברא קמייתא בכלי שניקב ונתנו לאומן נכרי מיירי משמע דדוקא בכה"ג הוא דא"צ טבילה אבל אם נתן לו כסף לעשות לו כלי מחדש צריך טבילה ואמאי דהא כיון דמשום דדומיא דכלי מדין בעינן הוא דממעטינן כל שלא נקרא שם הנכרי עליו א"כ דומיא דכלי מדין ממש בעינן דנקרא עליו שם הנכרי לשם בעל ולא לשם אומן בלבד ולפיכך נראה דפי' ראשון עיקר בדברי רבינו עכ"ל ב"י וז"ל מ"ו ותימה לי למה הביא הטור דין זה (ר"ל הלא ריצב"א לא כתב דין זה אלא לפי שסבר כר"י דאומן קונה בשבח כלי עכ"ה) הלא בסימן ש"ו בח"מ פסק כהרא"ש אביו שאין אומן קונה בשבח כלי ועי' באשר"י דע"ז דף צ"ו דאפי' למ"ד קונה א"צ טבילה וכן היא בתוס' עכ"ל ונ"ל ליישב קצת דאחר שכתב רבינו דעת הרא"ש דס"ל דאפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי א"צ טבילה דמשמע מדברי רבינו דבעי למכתב הדין אליבא דדברי הכל דאל"כ לשתוק מיניה. דהא פשיטא לפי מאי דקי"ל דאין אומן קונה בשבח כלי א"צ טבילה וכיון שכן הוצרך לכתוב דדעת ריצב"א היא כיון שאומן קונה בשבח כלי צריך טבילה ולא נחת לפסוק בדין וגם נלע"ד לחלק ולומר דאין כל המקומות שוין בדין אומן קונה בשבח כלי דאל"כ קשה נמי ממ"ש רבינו בע"ז סימן צ"ח בשם הרא"ש דס"ל דאומן קונה בשבח כלי (ועמ"ש ליישב דלק"מ לפי דפוס תוגרמא) וגם מורי תמה עליו שם וכן קשה דברי סמ"ג אהדדי וכמ"ש שם בשם שלטי גבורים ע"ש. ומדברי ב"י משמע קצת דאפי' למ"ד אין אומן קונה אפ"ה צריך טבילה אם לא החזיק רביעית קודם לכן. וצ"ע בדבריו דמה שהביא בדין זה בשם המרדכי ומ"ש עליו ומשמע מדבריו כו': כתב המרדכי בפ"ב דביצה מי ששכח ולא הטביל כלי מע"ש או מעי"ט יתן הכלי לנכרי כמתנה ויחזור וישאלנו ממנו והו"ל כשאלו מן הנכרי דא"צ טבילה ע"כ ותיקון זה אפשר לעשות אפי' בחול במקום שאין מצוי מקוה מים להטביל בו ר"י וכ"פ רמ"א בש"ע (ובטור א"ח סימן רס"א כתב הב"י בשם הר"פ שמותר להטביל ע"י הערמה כגין שואב מים כדי לשתות בו או לשאר צורך המים וימלאוהו וכן הביא א"א ז"ל שם עכ"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.