דרישה/חושן משפט/שעח

דרישה ‏ חושן משפט שעח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ובלבד שלא יהא אנוס כו' ז"ל הגמרא ספ"ב דב"ק דף כ"ז אמר רבא נפל מראש הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור מד' דברים ברוח מצויה והזיק ובייש חייב בד' דברים ופטור על הבשת וב"י הקשה כו' [עב"ח שהביאו] ואני אומר דבלה"נ ק' דברי רבינו אהדדי שכתב בהדיא בסי' תכ"א סי"ג שאם נפל מן הגג ברוח שאינה מצויה והזיק ובייש חייב על הנזק ונראה לחלק דמימרא דרבה לקמן סי' תכ"א איירי בנפל על האדם והזיקו שהרי רבה הזיק ובייש קאמר ובשת שייך דוקא באדם וכן לקמן סי' תכ"א מבואר בהדיא דמיירי באדם וס"ל לרבינו באדם דיש בו ה' דברים עם נזק מסתברא לומר נהי דנפטר ברוח שא"מ מד' דברים כיון שאינו אונס גמור בנזק מיהא חייב אבל בנזקי ממון דלא שייך בו אלא חיוב נזק ולית לן במאי דנפטריה כ"א בנזק פטרינן ליה מהנזק כיון דדמי מיהו לאונס גמור שצ"ע מנ"ל לחלק בהכי ואם מסברא דנפשיה לא הול"ל כ"כ בסתמא ובפשיטות וגם היה לו לכתוב בלשון פלוגתא בינו ובין הרמב"ם שהרי הרמב"ם ברפ"ו דהל' חובל כתב ז"ל המזיק ממון חבירו חייב נזק שלם בין שהיה שוגג או אונס הרי הוא כמזיד עכ"ל הרי דאפי' במזיק ממון כתב דחייב אפי' אאונס ודע שהמ"מ פ"א דהל' חובל כתב שג' חילוקי' יש רוח מצויה ורוח שא"מ ואונס גמור שבאונס גמור פטור אפי' מנזק ובפ"ו דחובל כתב אל' הרמב"ם הנ"ל דמחייב אפי' באונס אנזק חבירו ז"ל וכבר כתבתי בפ"א דבאונס גמור פטור והרב לא חילק עכ"ל והכ"מ תמה על המ"מ בזה שכתב שהרב לא חילק וז"ל והרי מדין היה עולה בסולם ושמיט שליבה מתחתיו שכ"ר בסמוך משמע בהדיא שהוא פטור באונסין גמורים וכ"כ שם המ"מ עצמו לדעת רבינו (כמ"ש בשמו בפרישה) עכ"ל הכ"מ ול"נ שלא גרס בהמ"מ הנ"ל והרב לא חילק ביו"ד אלא והרב לא חולק בזה (ועיין בסמ"ע סי' תכ"א ס"ג מ"ש בזה) ור"ל בודאי הרב אינו (הילך) [חולק] בדבר פשוט כזה שבאונס גמור פטור לגמרי ושצ"ל מה שחייב אהמזיק אפי' באונס לאו באונס גמור איירי וכן נדפס לפנינו לשון המ"מ בדפוס ב"י שמביא בסי' זה ומש"ה לא תמה בב"י עליו כמו שתמה שם בכ"מ וכנ"ל וק"ל:

ג

דאמר רב יהודה כו' מדברי ב"י מוכח שגירסת ספרו היה ואמר ר' יודא כו' בוי"ו ולכאורה כן הוא ותרתי קאמר דהא דאסור להזיק בראייה יש מזה כמה הלכות במשנה וגמרא ריש ב"ב וכתבו רבינו בסי' קנ"ד וקנ"ז ע"ש אבל אחר העיון גירסת הספרים דאמר בדלי"ת היא היותר נכונה בעיני דהנהו הדינים הנזכרים שם היינו שלא יראה לחבירו בחצירו במקום שעושה כמה תשמישים וע"י ראייתו יצטרך למנוע מעשותם כי אין אדם חפץ שחבירו יראה בעסקיו וקצתם מפני הצניעה ולא שהראייה הזיקה מצד עצמה אלא שכללוהו חז"ל בשם היזק ראיה וכמש"ר ר"ס קנ"ז ז"ל קיי"ל היזק ראייה שמיה היזק אבל הא דאסור לעמוד על התבואה בשעה שעומדת בקמותיה היינו מטעם שהראייה תזיק לה מצד עצמה ומזה איירי רבינו כאן וכמ"ש ואפי' בראייתו כו' ומש"ה שפיר גרסי' דאמר בדלי"ת אבל ודאי בהנהו היזק ראייה ג"כ אסור להזיק בהו וק"ל:

ד

(ה)(ו) כל מקום שמזיק חייב כו' ואפי' ברשות המזיק כו' היו שניהם ברשות כו' ז"ל הגמ' אמר רבה נכנס לחצר כו' [עב"ח שמביאו עד ואזדא כו'] (ופירש"י והזיק קרי ביה בין מתכוין בין אינו מתכוין מיהו בידים הזיקו הוזק שזה עומד במקומן ובא בע"ה ונתקל בו) ואזדא לטעמייהו דאמר רבה ואיתימא רב פפא שניהן ברשות או שניהן שלא ברשות הזיקו זא"י חייבין הוזקו זה בזה פטורין טעמא דשניהן ברשות או שניהן שלא ברשות אבל א' ברשות וא' שלא ברשות דברשות פטור ושלא ברשות חייב עכ"ל הגמרא ופירש"י הזיקו בידים כו' [עב"ת בסעיף ח' שהביא שם מה שהקשה רש"י] ומינה דמ"ש דשלא ברשות חייב מיירי בין היזק דבידים בין הוזק בו ממילא דדוקא כששניהן שווין ברשות או שלא ברשות חילקו בין הזיק דחייב בין הוזק דפטור הא אינן שווין דברשות פטור ושלא ברשות חייב בשניהן וכן מפורש בתחלה דברי רבא במימרא זו דקאמר נכנס לחצר בע"ה שלא ברשות דאם הוזק בו בע"ה חייב הזיקו בע"ה פטור וה"ט משום דבע"ה הוא ברשות מש"ה אפי' הזיקו בידים לשלא ברשות פטור והטעם מפורש שם בתו' בד"ה שניהן ברשות כו' [עיין ב"ח שמביאו בס"ו] ונראה דמה שמסקי התוספות וכתבו שלא ברשות חייב ל"ד בהזיקו אלא אפילו בהוזקו חייב אלא אגב רבותא דברשות פטור נקט הזיקו. ובזה דברי רבינו מבוארין וכמ"ש בפרישה. ע"ש. ומש"ר בשם הרמ"ה הא דאמרינן דאם הוזק בע"ה בנכנס דחייב הנכנס דהיינו דוקא בדלא ידע בעל הבית שנכנס כו' האי לא ידע דהרמ"ה לא הוה דומיא דלא ידע דרב פפא הנ"ל דשם פירושו דבשעה שהזיקו לא ידע ביה להזיקו במזיד וכמ"ש שם ולא ידע דהרמ"ה פי' דל"מ דלא ידע ביה להזיקו ביה במזיד אלא אפילו לא ידע ביה שנכנס לרשותו משעה ראשונה מיירי דאי ידע מכניסתו הו"ל כאילו נכנס ברשות דכיון דידע מכניסתו הו"ל לאסוקי אדעתיה דעדיין הוא שם ואז דינם כשניהם ברשות הנ"ל דבהזיקו בידים חייב ובחוזק פטור. ונראה דלדעת הרמ"ה ה"ה ברישא בהזיקו בע"ה להנכנס שלא ברשות בשוגג היינו דוקא בדלא ידע ביה בע"ה שנכנס הא ידע מכניסתו דוקא הוזק הנכנס מבע"ה פטור הא הזיקו חייב כדין שניהן ברשות ומטעם שכתבתי דהו"ל לאסוקי אדעתיה והרמב"ם בפ"ו דהל' חובל לא כ"כ ומפרש להסוגיא בענין אחר וכמ"ש המ"מ שם ע"ש ולהרמ"ה שחילק בין שניהן עושין מעשה זה בזה (וכן) [ובין] כשא' לבד עושה מעשה בחבירו (לכאורה נראה דלדבריו אצ"ל דהזיקו זה בזה דתנן בהמניח דפטורין בשנים מהלכין הוא ל"ד כפירש"י אלא ס"ל דבפרק המניח מיירי כששניהן עשו מעשה זה בזה וכמו שכתב רבינו בסמוך (אבל ז"א) וכמו שכתבתי בסמוך בפרישה ודרישה אדברי הרמ"ה:

ח

כתב הרמ"ה אם שניהם רצים כו' לכאורה היה נראה דהרמ"ה מיירי דוקא בשנים רצים בר"ה וכדקתני במשנה דפרק המניח הנ"ל בהדיא שנים שהיו רצים בר"ה ומטעם מחילה נגעו בה והוא דכל שרץ בר"ה מייאש נפשו שגם אחר יעשה מה שהוא עושה וירוץ נגדו והו"ל כשנים שהתאבקו בתחלה יחד ומפיל אחד את השני והזיקו דכ"ר בשם הרא"ש בסימן תכ"א ס"ז דפטור המזיק מטעם שמחלו זה לזה והביא ראיה משנים רצים בר"ה והזיקו זה את זה דפטור המזיק ע"ש והיינו דוקא כששניהן רצין ומטעם שכתבתי דמחלו אהדדי אבל בשניהן מהלכין והזיקו זא"ז אף כששניהן עושין מעשה והזיקו זא"ז מ"מ כיון שאינו ניכר שמחלו אהדדי בזה ג"כ הרמ"ה מודה שיש בו חילוק בין הזיקו זא"ז דחייב המזיק ובין הוזקו זה בזה דפטורין והוא גמרא ערוכה בפ' הפרה כתבתי לשונה בפרישה ובזה מיושב דלא כ"ר והרמ"ה כתב בל' פלוגתא אלא ודאי משום דל"פ דגם הרמ"ה מודה דיש לחלק בין הוזקו להזיקו אף בשניהן עשו מעשה והיינו כששניהן מהלכין והזיקו זה את זה ע"י מעשה שלא בכוונה ומטעם שכתבתי ואף שבשניהן רצין פליג הרמ"ה אמ"ש לפני זה דכתב דבהזיקו זא"ז חייב אינו מוכרח די"ל דכך הוא הצעת דברי רבינו לפיכך פי' לפי מה שחלקתי בין הזיק להוזק היה נראה לכאורה לומר גם בשניהן רצין האי חילוק בין הזיק להוזק אבל הרמ"ה אינו סובר כן ומש"ה לא כתב בלשון פלוגתא כן היה נלע"ד לפרש לכאורה אבל זהו דוחק דהא במשנה דהמניח (ג"כ) [גבי] שנים מהלכין בר"ה פטור קתני בהדיא שנים רצין ועוד דא"כ העיקר חסר מדברי הרמ"ה שלא כתב דאיירי שרצין בר"ה דוקא לכן נראה יותר כמ"ש בפרישה וצ"ל דלקמן בסי' תכ"א אף דמייתי הרא"ש ראיה מהא דשנים דהיו רצין בר"ה פטורין לא הביאו להוכיח ממנו מטעם מחילה פטורין אלא שלא עכ"פ אמרו מועד לעולם וכמ"ש ע"ש בדרישה ובפרישה ודוק:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.