דרישה/חושן משפט/שנב

דרישה ‏ חושן משפט שנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

שכבר נפטר בשבועה ראשונה עיין שם בתוספות דף ק"ז ריש ע"ב בד"ה הואיל ויצא כו':

ז

ואם תפסו אין מוציאין כו' ולפי גירסת רש"י יראה כו' שם תבעוהו בעלים כו' [עיין בב"ח שמביא ל' הגמרא עם פרש"י ע"ש] וכתב ב"י ז"ל נראה מדברי רבינו שעלה על דעתו שהיה להרמב"ם גירסא אחרת במימרא דרבא ואין צורך לכך אלא אין חילוק בין גירסת רמב"ם לגירסת רש"י אלא טעמו של הרמב"ם דרב טביומי מתנו לה בלשון איבעיא ועלתה בתיקו עכ"ל וק"ל על הב"י מה עלה על דעתו בהבנת רבינו דמנ"ל דרש"י לא סבור כהרמב"ם לכן נראה דדברי רבינו מדוייקים הן ע"פ מ"ש רש"י שם על מ"ש רב טביומי מתני בעי רבא נשבע לשקר מהו מי אמרינן אכתי עליה רמיא כיון דלשקר נשבע סופו להתחרט ולשלם הלכך תביעתו תביעה או לא עכ"ל דקשה לי האי לשון דכיון דכתב רש"י דמאחר דכתב תחלה בבעייא ראשונה דבנשבע באמת הסברא נותנת דתביעתו תביעה שהוא מאמינו ובנשבע לשקר אינו מאמינו ונסתלק כבר א"כ הו"ל למכתב בבעיא זו דנשבע לשקר דמיבעיא ליה אי אמרינן אע"פ שנשבע לשקר מ"מ תביעתו תביעה שמא סופו להתחרט או לאו א"כ ע"כ צ"ל דרש"י ס"ל דרב טביומי לא מתני לישנא קמא כלל וס"ל לרבא הסברא הפוכה דבנשבע שבועת אמת ודאי נסתלק השומר בשבועתו ולא קמיבעיא ליה אלא בנשבע לשקר ומטעם כיון דנשבע לשקר י"ל שסופו להתחרט וכמ"ש רש"י באית דגרסי הנ"ל ורש"י לא דחה אותה הגירסא אלא לישנא דמתני רב כהנא דא"כ איך הדר איבעיא ליה לרבא עמד לישבע מהו וכן נ"ל אבל לא למאי דמתני רב טביומי דנראה דלא תנא אותה איבעיא דעמד לישבע אלא תני הכי נשבע באמת פשיטא ליה לרבא דלא נפטר הגנב אלא בעי רבא נשבע לשקר מהו וא"כ לק"מ וס"ל לרבינו זה לדוחק לומר שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת מאחר שמוכח מל' רש"י שהיה לו גירסא זו משא"כ אם לא היה מוכח מל' רש"י הגי' הנ"ל היינו אומרים שודאי הרמב"ם ס"ל דבנשבע באמת פשיטא דפטור וק"ל ומש"ה כ"ר ע"פ מ"ש תחלה שגם הסכים דבנשבע באמת אמרינן דלא נסתלק ומשמע דס"ל כלישנא קמא וא"כ בנשבע לשקר ודאי נסתלק ומוציא הכפל וזש"ר ולפי גירסת רש"י יראה שהבעלים כו' ר"ל לפי אית דגרסי הנ"ל דכתב רש"י ומל' רש"י שכתב בבעיא דרב טביומי ל' דכיון הנ"ל מוכח שכן הוה מתני רב טביומי בנשבע באמת דלא נפטר הגנב וכמ"ש הרמב"ם ע"כ לא ס"ל כוותיה בהא אלא כלישנא קמא וכן מסתבר ג"כ לרבי' אלא שאיכא למימר דבנשבע באמת ס"ל כלישנא קמא ובנשבע לשקר ס"ל כלישנא בתרא דעלת' בתיקו וזה לא נ"ל לרבי' ומש"ה כתב דיראה לו שגם בנשבע לשקר פסקינן כדתני רב כהנא והבעלים מוציאים כו' אלא שצ"ע דכיון דס"ל לרבי' ל' קמא לעיקר למה לא כ' האיבעי' דאיתמר עלה בעמד לישבע מהו שעלתה בתיקו והול"ל דבעמד לישבע הוי ספק ואם תפס אין מוציאין וצ"ל משום דרבי' לא נחית לכתוב כל הדינים התלויים בכפל וקנס כ"א הדברים ההווים ומצויי' וכמש"ר בס"ס שמ"ט ועמ"ש בחידושים דרך אחרת בביאור דברי רבי' ע"פ הגמ':

ח

ואם תפס אין מוציאין מידו וא"ת מש"ר לעיל בסי' ש"ן ס"ט גבי גנב שלמה כו' איבעיא ולא איפשיטא וכ' הראש דאי תפס מוציאין מידו ומטעמא דכתיבנא לעיל וי"ל דשאני התם דספק אם נתחייב כפל מעולם או לא דאפשר דאינו חייב בכפל כלל אבל כאן שודאי חייב כפל אלא שבא הגנב לפטור עצמו בהודאתו שהודה ומספקא לן אם הודאתו [הוי הודאה] או לא ולהכי כל המוחזק ידו על העליונה והמע"ה וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.