דרישה/חושן משפט/רע

דרישה ‏ חושן משפט רע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

מציאת בנו ובתו הקטנים כו' זה לשון המשנה פרק קמא דמציעא (דף י"ב מציאת בנו ובתו הקטנים כו' הרי אלו שלו מציאת בנו ובתו הגדולים כו' הרי אלו שלהן ומפרש ר' יוחנן בגמרא לא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שולחן אביו זהו קטן קטן ואינו סמוך על שולחן אביו זהו גדול ע"כ ואף ששמואל פליג עליה התם וס"ל דגדול וקטן ממש קאמר כבר פסקו רי"ף ורא"ש דהילכתא כר"י ופרש"י שם דר"י אבנו ובתו קאי דגם בבתו כשאינה סמוכה על שולחן אביה אפילו קטנה גדולה מיקריא ומציאתה לעצמה אבל התוס' בשם ר"י כתבו דדוקא אבנו הנזכר במשנה קאי ר"י אבל בבתו אפילו אינה סמוכה על שולחן אביה מציאתה לאביה והטעם כתבתי בפרישה אם לא בגדולה בוגרת דיצאה מרשות אביה לגמרי דדינה כבנו הגדול והנה לכאורה נראה דרבינו ס"ל כפרש"י ומש"ה כלל יחד ברישא ובסיפא בתו בהדי בנו וכתב דבסמוכין על שולחן אביהן מציאתן לאביהן ובאינן סמוכן הוא שלהן והא דכתב דבנערה אפילו אינה סמוכה הוא של אביה התם הוא מטעם דכיון דעומדת על פרקה להנשא איכא למיחש לאיבה שימסרנה למנוול ומוכה שחין משא"כ בהיותה קטנה לא חששו דלאחר זמן ימסרנה למנוול גם הרא"ש סתם וכתב דברי ר"י שם בפ"ק דב"מ וגם בפ' נערה שנתפתתה ע"ש אבל אחר העיון יותר נראה לי דרבינו ס"ל כפי' התוס' בשם ר"י חדא מדכתב ואפילו היתה מכורה לאחר לאמה וכמ"ש בפרישה דמוכח מינה דגם בהיותה קטנה דאז (דוקא) היא מכורה וגם אינה סמוכה על שולחן אביה אפ"ה מציאתה לאביה וכן דייק ר"ן אהא דאיתא שם בפ"ק דב"מ (דף י"ב ע"ב) אמ"ש שם במשנה מציאת עבדו ושפחתו העבריים הוא שלהן ז"ל הגמרא האי שפחה ה"ד אי דאתיא שתי שערות מאי בעיא גביה כו' ואי דלא אתיא שתי שערות אי דאיתא לאבוה דאבוה הוא כו' ודייק הר"ן הא האי שפחה אינה סמוכה על שולחן אביה אלא אצל אדוניה ואפ"ה קאמר בפשיטות דשל אביה הוא עכ"ל ע"ש ואין לתרץ ולומר דשאני התם דכשיצאה מאדוניה תחזור לשולחן אביה ואיכא איבה לאחר זמן משא"כ כאן דמיירי דלא תהא סמוכה כלל לשולחן אביה דא"כ ליחוש נמי לאיבה דימסרנה אביה לאחר זמן למנוול לה דהא סתם קטנה קתני דמשמע אפילו סמוכה לזמן נערות דהוא זמן הנשואין ועוד דגם בפ' נערה שנתפתתה (ריש דף מ"ז) אהא דתנן האב זכאי בבתו בקדושיה ובמציאתה כו' ובגמרא זכאי במציאתה משום איבה וכתבו שם התוס' דאיבה היינו שמא יקדשנו למנוול ומוכה שחין והוכיחו מזה דר"י דאמר גדול לאו גדול ממש כו' דאבן לחוד הוא דאמר הכי ואמת שרש"י פי' שם לשיטתו וכתב דהאי איבה היינו איבה דמזונות שאם נאמר שמציאתה שלה איכא איבה וכיון שאינו חייב במזונותיה לא זן לה תו אבל התוספות הקשו שם על פרש"י מהא דפשיטא ליה להתלמוד התם דמציאת הבת לאחר מיתת האב לעצמה אע"פ שניזונית מן האחין ואמאי הא איכא איבה ונהי דבעל כרחייהו מתזנא מ"מ איכא איבה שלא יטריחוהו כל שעה לב"ד במזונות ע"ש שהביאו ראיה לזה ועוד כתבו דבמשנה זכאי במציאתה דומיא דזכאי בקדושיה קתני והיינו אפילו אינה סמוכה על שלוחן אביה ע"ש ומש"ה נראה דודאי גם רבינו תפס לפי' התוס' בשם ר"י לעיקר ופירושו כמ"ש בפרישה ע"ש וגם המ"מ. כתב אדברי הרמב"ם שהן כדברי רבינו שס"ל כדפי' התוס' ע"ש וא"ת ולדידהו נמי מי ניחא ההיא דבת אצל האחין מ"ש מבן גדול אצל האב דאמרינן כיון שסמוך על שולחן האב הוה מציאתו דאב גם אחין נמי כיון דמתזנא מינייהו תיהוי מציאתה שלהם י"ל דלדעת התוס' הא דמציאת בן הסמוך על שולחן האב של אב לאו משום דחיישינן שמא יטיל עליה איבה ולא ירצה לזונה עוד דלא חיישינן להכי אלא שכך היה נראה ישר בעיני חכמים לשלם טוב לעושה הטוב דכיון שהוא מזין אותה מן הראוי הוא שתהיה המציאה שלו משא"כ גבי אחין דבעל כרחייהו מתזנא מינייהו ולא שייכא הך טעמא מש"ה מציאתה לעצמה ודוק:

ד

והא דתניא כו' עד וכתב הרמ"ה וכו' החכם המרשים כתב ז"ל הרמ"ה דוחה דברי רב פפא ופוסק כסתם ברייתא עד כאן לשונו וב"י הביאו ודחה דבריו ע"ש והעלה פירושו כמ"ש בפרישה רק שדבריו קצת סתומים וגם מדברי רבינו שכתב דברי הרמ"ה שלא בלשון פלוגתא מוכח שפי' שהרמ"ה להוסיף בא ודבריו דהרמ"ה נראה לו מוכרחים לדעת רב פפא מסוגיא דהתם דז"ל הגמרא שם פ"ק (דף י"ב) אמתניתין דקתני מציאת עבדו כו' אמאי לא יהא אלא פועל ותניא מציאת פועל לעצמו בד"א בזמן שאמר ליה נכש עמי היום עדור עמי היום אבל אמר ליה עשה עמי מלאכה היום מציאתו לבע"ה (ופירש"י ועבד זה דמתני' מסתמא כשקנאו רבו לסתם מלאכה קנאו עכ"ל ור"ל דוקא פועל שהוא שכיר יום או שעה רגילין לשכרו למלאכה ידועה משא"כ בעבד קנוי והא דמשני שם ר"י מקושיא זו דהמתניתין דמיירי בעבד נוקב מרגליות שאני מלאכה זו דבאותו עבד מיירי דהוא עוסק בה מידי יום ביום כל ימיו משא"כ במציאה דלא שכיחא כל יומא) כו' עד ר"פ אמר כגון ששכרו ללקוט מציאות וה"ד דאקפי אגמא בכוורא עכל"ה והנה יש לדקדק דלפי האי שיטתיה דר"פ קשיין דיוקי רישא וסיפא דהברייתא אהדדי דברישא קתני בד"א בזמן שאמר לו נכש עמי או מציאתו לעצמו משמע הא שכרו סתמא לעשות מלאכה מציאתו לבע"ה ואח"כ קתני שכרו ללקוט מציאות (שכרו) [מציאתו] לבע"ה הא שכרו סתמא מציאתו לעצמו (וכבר הרגישו התוס' בקושיא זו וכתבו ז"ל ששכרו ללקוט מציאות ה"פ דברייתא בד"א בזמן שא"ל עשה עמי באותו ענין שהוא כמו נכש עמי היום אבל א"ל עשה עמי מלאכה של מציאה כו' עכ"ל אבל שינויא דחיקא הוא) לכן נ"ל להרמ"ה דאף לדעת רב פפא מתני' דעבד וברייתא דפועל תרוייהו מיירי בסתמא ששכרו לעשות מלאכה סתם וכמו שהבין המקשן ואפ"ה לא קשיא מידי דברייתא דקתני בפועל דמציאתו לבע"ה מיירי כשהוליכו אח"כ וא"ל לקוט לי מציאות ולהכי הוה של בע"ה ומתני' דקתני גבי עבד דמציאתו לעצמו לא מיירי בהוליכו ללקוט מציאות וזהו שתירץ ר"פ ואמר כגון ששכרו ללקוט מציאות ולא אמר כששכרו ללקוט כו' כמו שאמרו ר' חייא ורבא בעבד נוקב כו' במגביה מציאה כו' אלא רמז לך אגב דלפעמים אפילו שכרו סתמא הו"ל כשכרו ללקוט מציאות דמי והיינו כשהוליכו אח"כ ללקוט מציאות וזה כגון ששכרו כו' והא דלא תירץ ר"פ בקיצור דהברייתא מיירי כשהוליכו אח"כ ללקוט מציאות י"ל דאדרבה לעיקר הקושיא שהקשה המקשן אין אנו צריכין לתירוץ זה אלא ניחא ליה לאוקמה להך ברייתא דמציאתו [דפועל] של בע"ה (דפועל) בדשכרו ללקוט מציאות ואלא מכח קושיית דיוקי דהברייתא אהדדי צריכין לחלק בזה לכן קיצר ר"פ והשיב כגון ששכרו שבמלת כגון רימז תרתי וכמ"ש כנ"ל ביאור הגמרא לדעת הרמ"ה ודעתו עולה יפה וזהו שסיים וכתב וה"ה גבי ע"ע כשאמר ליה לקוט לי דמציאתו של רבו כלומר ולפי דברי מתניתין דקתני גבי דעבד דמציאתו לעצמו נמי מיירי בדלא א"ל לקוט לי מציאות הא אם א"ל אח"כ לקוע לי אפילו שכרו סתם הדין בעבד כמו בפועל ומציאתו

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.