דרישה/אורח חיים/קלג

דרישה ‏ אורח חיים קלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

פיטום הקטורת ברייתא היא במסכת כריתות פ"א ושם מפורש כל דיני קטורת באריכות ואנו אינם אומרים רק מעשה גוף הקטורת מאיזו סמים היו עושין ומשקל כל סם:

ב

פיטום פירוש כתישת הסמנין ותיקון הקטורת נקרא פיטום תרגום ירושלמי איש אשר ירקח גבר דיפטום. הצרי והציפורן פי' אלו הן סימני קטורת הצרי והציפורן:

ג

הצרי פירש"י הוא נטף האמור בתורה וכן תרגום אונקלוס נטופה וכדמפרש רשב"ג לקמן שאינו אלא שרף מעצי הקטף היינו מידי דמנטף מן העץ שקורין גומ"א ובל"א טריף ווארץ:

ד

והציפורן הוא שחלת האמור בתורה וכן תרגומו דשחלת טופרא שהוא תרגומו דצפרנים ונקרא כן לפי שחלק כציפורן ובל"א נעגיל ווארץ:

ה

החלבנה פירש רש"י גלבנא בלע"ז ומסריח מאוד לרמוז כמ"ש רב חנא בר ביזנא כל תעניות שאין מצטרפין עמו פושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחו רע ואע"פ כן מנאה הכתוב עם סמני הקטורת וכמו שדרשו וירח את ריח בגדיו אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו וכל זה שלא יתייאש הרשע מתשובה והראייה כמו שחלבנה מתבטלת בשאר סימנים לכפרה כן כאשר יחזור בתשובה יהיה עם הצדיקים בגן עדן ויש קורין אותו בלשון אשכנז טייבל"ש קו"ט:

ו

לבונה בל"א ווייאריך:

ז

משקל שבעים מנה ר"ל כל א' מאלו ד' היה משקלו שבעים ליטרות:

ח

מור ווירץ בל"א:

ט

וקציעה היא קידה ובל"א אינגבר:

י

שבולת נרד סם חד הוא ונקרא שמו שבולת נרד לפי שהוא דק כשבולת:

יא

וכרכום בל"א זפרי"ן:

יב

משקל ששה עשר מנה ר"ל כל א' מאלו הד' היה משקלו ששה עשר ליטרות:

יג

הקושט כך שמו ומין סם הוא:

יד

קלופה בושם והיא קליפת עץ כמו קנמון וקנמון צימרינד בל"א וסך כל הסימנים הם י"א כמו שלמדו רבותינו מפסוקים בכריתות והיו עולין כולן למנין שס"ח כי היו מקטירין בכל יום מנה מחציתה בבוקר ומחציתה בערב הרי שס"ה וג' מנים הנותרים עשאו לפי שהיה צריך כ"ג ביה"כ להקריב עוד מלא חפניו ויש לך כ"ג שחפניו גדולים לפיכך הוסיפו עוד ג' מנים כי שיערו חז"ל שלא יהיה חפניו מעולם מחזיק יותר מג' מנים כדמפרש שם בכריתות ולמה נותן מאלו שבעים ומאלו ששה עשר נראה לפי חוזק הסמנים וקשיותן היה מרבה וממעיט מן החזק היה מיקל משקלו ומן הקל נותן יותר ואני מצאתי דרש על הקצת שקלופה היה ג' מנים רמז לג' אבות שהם העץ והחוזק של ישראל ובלקיחתינו הקליפה מן העץ יתבייש העץ רמז שנראה שלא יגרום שיתמו זכות אבות. והקושט שנים עשר מנים רמז לחכמים שינהגו בקושט ובאמונה עם ישראל שהם שנים עשר שבטים והיו מוסיפין עוד על אלו י"א סמנים בלא משקל רק במדה כו':

טו

בורית כרשינה תשעה רמז לתורה ולנביאים ולכתובים ושיתא סידרא משנה שמכבסים עונותיהם של ישראל כמו בורית. בורית כרשינה הוא עשב הבא מאיזה מקום ומכבסים ומיפים בו בגדים וי"א שכרשינה הוא עשב שעושין ממנו בורית בל"א זייף ור"ל בורית דהיינו זייף העשוי מכרשינה וכן פירש"י:

טז

יין קפריסין שבא ממקום ששמו קפריס שהוא חשוב וחזק וריחני ושיערו חז"ל שבג' סאין וג' קבין יתחזק הציפורן:

יז

חמר חיוריין פי' יין הבא מאותו מקום ששמו חיוריין וי"ג חמר חיוור ופירש"י יין לבן:

יח

עתיק חזק וישן:

יט

מלח סדומית רובע פי' רובע הקב וזהו שאמר הפסוק ממולח טהור קודש ושיערו חז"ל שבזה השיעור יהיו בו טעם מלח:

כ

מעלה עשן הוא שם עשב הגדל על שפת הירדן:

כא

פסלה דכתיב כל שאור וכל דבש לא תקטירו:

כב

ואם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה פירש"י כגון שמביא לפני ולפנים ביה"כ חיסר שם אחד חייב מיתה דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש ולא ימות בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית הוא וחייב מיתה:

כג

מכל סמניה חייב מיתה ודוקא אם חיסר מהי"א סמנים שנאמרו למשה בסיני והם הצרי עד הקינמון אבל שאר דברים הבאים לתקן הקטורת כגון בורית כרשינה והדומה לו אינו חייב מיתה אם חיסר כדמוכיח הב"י מגמרא ס"פ אמר להם הממונה כו' ע"ש. כתב רמ"א הטעם שבזמנינו א"א פיטום הקטורת בכל יום מפני שאמרינן בה שאם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה ואמירה שלנו במקום קטורת ומחמת שכל ימי השבוע לעולם טרוד במחייתן כו' כמ"ש לעיל בס"ס קל"ג ז"ל ב"י ובנוסחאות קצת סידורים יש תוספת תנא אחת לס' או לע' שנה היה מפטמים אותה לחצאין פירש"י שלא היו צריך לפטם אלא חצי שיעור משום דס' או ע' שנה סלקי המותר לחצי שיעור הקטורת פעמים לס' פעמים לע' או סמוך להם לפי שאין כל החפנים שוין עכ"ל פי' המותר שכתב הוא מותר הג' מנים שמהם היה חופן כ"ג בי"ה וקשה שאיך אפשר שבס' שנה יעלו המותר כ"כ והלא אפילו כל הג' מנים אינם עולין לחצי הקטורת והתוס' פרק קמא דשבועות כתבו בזה ע"ש דף י"ב ע"ב שכתבו ששנת הלבנה אינה אלא שנ"ד ימים א"כ נשארו בכל שנה י"א ימים למנין שס"ה שהוא מנין שנת ימי החמה אע"פ שצריכין אלו ימים למלאות חודש העיבור והם המה שנת גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט לכל מחזור קטן ובסוף כל מחזור לא נשאר יתרון שנת חמה על שנת הלבנה כ"א שעה אחת תפ"ה חלקים צ"ל דמיירי כשהס' שנים סיימו בשתי שנים פשוטים זא"ז וגם צריכין לומר שהג' מנים שהיה מוסיף כה"ג ביה"כ לא היה חופן מהם אלא חצי מנה נמצא שנשארו בכל שנה ב' מנים וחצי צא וחשוב ב' מנים וחצי לס' שנה עולה בידך ק"ן מנים ועוד כ"ב מנים מכ"ב ימים שנשארו בידך משני פשוטות שהיו לסוף ס' שנים כנ"ל עולה בידך ס"ה קע"ב מנים כך היא תמצית דברי התוס' וק"ל דעדיין יחסרו בערך ה' מנים ורביעית מנה שהרי לחצי שנת הלבנה צריכין קע"ז מנה ועוד רביעית מנה שהיה מוסיף כה"ג ביה"כ ואפשר דמ"ש היה מפטמין לחצאין לאו דוקא אלא מעט יותר אלא שק"ל כיון דלעולם בניסן היו מפטמין מתרומת הלשכה החדשה כמ"ש שם התוס' א"כ לאחר שני שנים פשוטים שעברו כשיגיע חודש ניסן משנה שלישית באותה שנה היו צריכין לפטם גם על חדש העיבור וא"כ איך יעלה המותר לחצי שנה מעוברת וגם משמעות היו מפטמין לחצאין משמע שלא היו מפטמין אלא חצי שס"ה וזה לא סגי לחצי שנה מעוברת וצ"ל דמ"ש התוס' שם שבר"ח ניסן היו מפטמין לא קאי לפי מ"ש במסקנא דבלא"ה צ"ל שלא קם במסקנא ודו"ק ועכ"פ מוכח שביה"כ לבד הקטורת שהיה מקטיר כה"ג בכל יום ערב ובוקר היה מוסיף עוד להקטיר מלא חפניו ודו"ק:

כד

רשב"ג לא בא לחלוק אלא לפרש:

כה

בורית כרשינה כו' ר"ל שמפרש למה היא באה בורית כרשינה:

כו

ששפין שמשפשפין:

כז

שתהא נאה ששחורה היא והיו מיפין אותה בבורית כרשינה:

כח

שתהא עזה שיהא ריחן חזק. ושואל והלא מי רגלים יותר טובה שתהא עזה אלא שהיה מפטמין בעזרה ואין נכון להביאם לעזרה והאבודרהם פי' הלא מי רגלים יפין לרחוץ וליפות הציפורן יותר מבורית כו' וראשון עיקר וכן נראה מדברי רש"י בכריתות:

כט

ביום הראשון היו אומרים כו' לשון הגמרא במסכת ר"ה פרק י"ט תניא ר' יהודה אומר משום רבי עקיבא בראשון מה היו אומרים ליי' הארץ ומלואה ע"ש שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים גדול יי' ומהולל מאוד וגו' ע"ש שחילק מעשיו ומלך עליהם. בשלישי מה היו אומרים אלהים נצב בעדת אל ע"ש שגילה הארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי מה היו אומרים אל נקמות יי' ע"ש שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים הרנינו וגו' ע"ש שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בששי מה היו אומרים יי' מלך גאות לבש ע"ש שגמר מלאכתו ומלך עליהן. ובשבת מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת כו' עכ"ל הגמרא ופירש"י ליי' הארץ ומלואה כו' כל המזמור היו אומרים שקנה שמים וארץ וכן בכל הפסוקים שמביא שהיו אומרים בכל יום ויום כולן ראשי מזמורים הם. והקנה תבל ליושבי בה כלומר קנה כדי להקנות. ושליט בעולמו יחידי שלא נבראו המלאכים עד יום שני שחילק מעשיו הבדיל הרקיע בין עליונים לתחתונים וישב במרום שכנו והר קדשו. שגילה ארץ מקום מצב עדתו שנאמר ותראה היבשה וכו'. ורשב"ם פי' בשילהי תמיד ז"ל ובשלישי שבו נראית הארץ שעליה היה הדין והדיינין אומר אלהים נצב בעדת אל עכ"ל. שברא החמה כי המאורות בד' נבראו. שברא עופות ודגים לשבח לשמו כשאדם רואה עופות ודגים וה"ה שאר ב"ח משונים זה מזה נותן שבח למי שבראם. ליום שכולו שבת שעתיד העולם להיות חרב ואז אדם וכל המלאכות שובתים על אותו יום אומר שיר של שבת עכ"ל רש"י. ורמב"ם פי' ג"כ יכיון שבו נשלם מעשה בראשית ונברא אדם ג"כ שמבין גדולות הבורא יתעלה אומר יי' מלך גאות וגו' עכ"ל. והכוונה ג"כ שאסור לאדם שיתגאה אף ששליט על כל ב"ח כי יי' מלך גאות לבש ואסור להתלבש בלבושו וברוקח איתא וז"ל בשבת היו אומרים שיר ליום השבת ע"ש ששבת ממלאכתו בשבת והוא אות ודוגמא לעתיד באלף ז' שאין בו שום דבר כי אם מנוחה לצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשם ושמחת עולם על ראשם כו' עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.