דרישה/אבן העזר/קעז

דרישה ‏ אבן העזר קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כגון ששלף חרבו כו' עפ"ר ולעד"נ דלפי תירוץ שכתבתי בסמוך בשם מגדל עוז דהרמב"ם מיירי שהעדים עומדים במקום רחוק וקאמר דאם הוא בעיר הוא בחזקת מפותה עד שיעידו עדים שהיתה אנוסה. וכדי שלא תקשה כיון דמיירי שעומדים במקום רחוק איך יכולין להעיד שהיתה אנוסה וגם פשיטא הוא אם עומדים אצל המעשה וראו שאנסה שדין אנוס יש לה שמזה לא דיבר הרמב"ם כלום מ"ה הוצרך לומר דמיירי שראו מרחוק ששלף חרבו עליה. ואז מסתמא אמרינן שכיון שאם תצעק יהרגנה ומ"ש ואמר לה אם תצעק נראה דל"ד קאמר ששמעו העדים שא"ל כן כמ"ש דהא עמדו מרחוק אלא מסתמא ומאומדן הדעת אנן אמרינן דלהכי שלף חרבו שא"ל כן אם תצעק כו' אבל א"ל דכ"כ משום דה"א יש גזים ולא עביד ואף אם שלף חרבי לא הוה ליה למקרי אונס דז"א דהא מ"מ ראו שאנסוה וקשה פשיטא אלא ודאי מיירי שעמדו מרחוק וכמ"ש וק"ל:

ב

ואם אין שם עדים אין קנס ובעל מגדל עוז יישב זה דהב"ע שיש עדים וכו' כמ"ש בב"י:

ג

לפי יופי' ומשפחתה ז"ל התוס' ד' מ' ע"ב תימא דמה שומא הוא זו וכו' וב"י הביאו והא דנקט הגמרא דבר זה בעבד ולא נקטיה בבנו או בעצמו ונראה דאין דרך האדם ליתן ממון לאשה שתהא ניסת לו ואדרבה דדרך העולם שהאשה נותנת נדוניא לאיש שישאנה לכן נקט עבד שהוא נותן ממון לאשה שתהא ניסת לו. והיותר נראה דמשום חומרא להמאנס ומפתה נקט עבד דאפי' להשיאו לעבד צריך ליתן לו דזה פשוט דניחא לאשה בבתוליה ובכבודה להבעל לאיש מכובד מלהבעל לעבד וק"ל:

ד

אבל במפתה בין הוא או היא כו' דאמר קרא מהר ימהרנה לו לאשה לו מדעתו והקשו התוס' וז"ל וא"ת ולו תהיה לאשה נדרוש נמי לו מדעתו והא דכתיב לא יוכל לשלחה היינו היכא דכבר נשאה וי"ל דאין סברא שיהיה מדעתו כיון שאם נשאה לא יוכל לשלחה עכ"ל:

ה

שכסף קנסה יוציא בכתובתה אע"ג דלהרא"ש כתובה הן מאתיים דינרים צורי ובאונס ומפתה כתיב נ' כסף ישקול דהיינו שקלים ושקל הוא חצי סלע שהן שני דינרים הא קיי"ל דשקל דאורייתא הוה כפול נמצא דכל שקל הו"ל סלע וע"ל סימן ס"ו:

ו

פחות מג' שנים כו' עפ"ר מיהו מדסיים רבינו וכתב נתגיירו כו' מבת ג' שנים ומעלה אין להן קנס ולא קאמר בת ג' שנים ויום אחד משמע דס"ל נמי דמבת ג' שנים ומעלה אפי' רגע אחד אין להן קנס וא"כ קשה לפי דפוס ב"י דברי רבינו אהדדי. לכן נ"ל דמ"ש בת ג' שנים ר"ל שהיא בת ב' שנים ושלשים יום ומעלה עד ג' שנים דל' יום בשנה חשוב שנה וכמ"ש רבינו על דברי הרמב"ם לעיל בסימן קנ"ה דמ"ש היתה בת כ' שנה פחות ל' יום ומצא בה סימני איילונית הרי היא איילונית דהוא ס"ס אלא צ"ל אם היא י"ט שנה ושלשים יום דקי"ל דלא בעינן עשרים שלימים מדלא קתני בת עשרים שנה ויום אחד כי היכי דתני שלשה שנים ויום אחד ושלשים יום בשנה חשוב שנה עכ"ל ע"ש ש"מ דכתב הוא עצמו דלהכי אמרו שלשה שנים ויום אחד כדי לרמז דבעינן שלשה שנים שלימות ואם כן ה"כ מ"ש בת שלשה שנים ופחות ר"ל משני שנים ושלשים קרוי בת שלשה שנים וה"ה עד שלשה שנים וכל שהוא למטה משני שנים ושלשים יום לא מיקרי בת ג' שנים ומיד כשהיא בת ג' שנים ויותר אפילו שעה אחת הוה ליה כבת שלשה שנים ויום אחד וק"ל וזה נ"ל ברור:

ז

ולא נהירא כו' עפ"ר וב"י ישוב להרמב"ם דאף על גב דס"ל בעלמא דיש קנס לקטנה היינו דוקא קטנה דלבסוף אתיא לכלל נערות דהא קטנה איתרבאי מדכתיב נערה חסר אבל איילונית זו לעולם לא תבא לכלל נערות לכך אין לה קנס ומהר"י קולון בשורש קל"ח יישב להרמב"ם בע"א ועיין בב"י שמביאו:

ח

(נשבע שבועת התורה על דמי הצער ויש לתמוה דליזל בתר חזקה דאם היה בעיר הוי מפותה ובשדה אנוסה כמ"ש בר"ס זה בשם הרמב"ם וצ"ל דהוי בקרפף וכיוצא בזה דאין רבים שכיחי שם ולא הוי כשדה ולא כבית ואם נאמר דדוקא בעדים אזלינן בתר חזקה ולא בהודאתה הוי א"ש. ובאמת במגדל עוז כתב להדיא דאפי' בהודאתה נמי דינא הכי אבל הב"י לא העתיק לעיל אלא הא דבעדים וע"ל מ"ש אמ"ו ז"ל כ"פ):

ט

הלכך אינו מודה במקצת כו' עיין בח"מ סי' פ"ח סכ"ב בתבעו חוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו שכתב הרא"ש דלא הוה ליה כטוענו בחיטין והודה לו בשעורים (דפטור אף מדמי שעורים כ"פ) אלא נשבע היסת על חוב של אביו ופורע לו חובו והראב"ד סבירא ליה דהוה ליה כטוענו בחיטין כו' ע"ש:

י

ועוד אם טען אביה טענת שמא הוא עפ"ר מיהו קשה דהא כתב רבינו בח"מ סי' ע"ה בשם הראב"ד שמשיג שם גם כן על הרמב"ם דכתב דאם טען אבא אמר לי שאתה ח"ל מנה שנקרא ספק ואין משביעין עליו והראב"ד השיג עליו וכתב שהוא טענת ברי וכ"כ רב האי גאון כר ע"ש אם כן ה"נ כשטעין ע"פ בתו שאמרה ליה שאנסה למה לא ישביענו שבועת היסת ככופר הכל וש"ד כמודה מקצת כמבואר שם ואף שבתו אינו כעד שנוגעת וגם פסולה לעדות היא מ"מ טענתו על פיה הוי טענה וכשמודה מקצת יחויב בש"ד. ואפשר שהראב"ד השיג כאן אהרמב"ם ע"פ סברתו דהרמב"ם הנ"ל גם שם נתבאר דהראב"ד סבירא ליה דהטוען ע"פ העד צריך שיהיה העד שם ויעיד ואפשר דכאן מיירי דאין כאן הבת לפנינו:

יא

אבל צריך מומחין לפיכך אין דנין כו' וכתב ב"י וז"ל אין לשון זה מקושר יפה ונראה בעיני שט"ס יש בכאן עד כאן לשונו ולא ידעתי על מה הוא שכתב דט"ס הוא ונלע"ד דר"ל דכתב דצריך מומחין "ולפיכך אין דנין כו' וכי אין בבבל מומחין והלא אין חילוק בין בבל לארץ ישראל אלא בסמוכין ולא במומחין וק"ל ואפילו לפי מ"ש ב"י דפי' דאין דנין אותו בבבל רצה לומר דייני בבל לפי שאינן סמוכין מכל מקום ה"ל לכתוב גם כן מתחלה דצריך סמוכין:

יב

פטורה ואין לה כתובה זה לשונו ב"י בפרק נערה שנתפתתה איתא להדיא שאם זינתה קודם לכן כתובתה מנה ויש לתמוה על רבינו שכתב אין לה כתובה ואפשר דאין לה כתובה מאתים קאמר עכ"ל. ותמיה גדולה בעיני איך נעלם מעיני הב"י דברי הרי"ף והרא"ש שכתבו בהדיא אהא ברייתא שם בפרק נערה שנתפתתה ז"ל הא דקתני הכא זינתה מעיקרא יש לה כתובה מנה ליתא דקיימא לן כרבא דאמר מקח טעות לגמרי משמע ולית לה כלום כדכתיבנא לעיל בפ"ק עכ"ל ע"ש ברי"ף ד' תפ"ה סוף ע"א ובאשיר"י דף קכ"ו ע"ד ושניהם הביאו דברי רבא דאמר מקח טעות לגמרי משמע בפ"ק דכתובות ע"ש ברי"ף סוף דף תע"א. ויותר התימה דלעיל סימן ס"ז כ"כ רבינו גם כן כמ"ש כאן שכתב שם אבל כנסה אדעתא שהיא בתולה כו' ע"ש ושם הביא הב"י עצמו דברי רבא דפטור לגמרי ודוחק לומר דשם מיורי היכא דטען מקח טעות ורוצה להוציאה וכאן מיירי היכא שמספר דבריו לפי תומו לפני ב"ד ואינו מבקש להוציאה אלא אם היא מותרת לו ורוצה לקיימה:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.